משמעות אסטרטגית של "קדושת הארץ"

תקציר העבודה:

משמעות אסטרטגית של "קדושת הארץ"

תוכן העניינים hy0556 -

1.מבוא ומטרת העבודה

2.קדושת הגבולות

3.גבולות הארץ במסורת ישראל

4.החזרת שטחים מארץ ישראל

5.איסור נתינת שבות

6.סיכום

7.בבליוגרפיה

הטריטוריה היתה מאז ומעולם נתון משפיע ראשון במעלה לעיצוב עתידה של א"י.
במשך דורות היו גבולות מתארכים ומתקצרים אולם תמיד היה הירדן מחבר את
שני חלקיה העיקריים. המערבי ששיטחו כ27000,- קמ"ר לרבות הימות,והמזרחי
המשתרע על שטח דומה.
א"י המנדאטורית לא כללה את הליטני, החרמון ומקצת ממקורות הירדן, אולם
צורפו אליה עמק החולה והגליל העליון והמזרחי, בהם היו כמה ישובים יהודים
ומקורות מים חיוניים להתפתחותה של הארץ.
הטריטוריה השתרעה, איפוא, על שטח של כ27000,- קמ"ר. ההסתדרות הציונית לא
הכירה בחלוקה זו ובמשך שנים רבות ניסתה לצרף גם את עבר הירדן לתחום המפעל
ציוני, ללא הצלחה.

פרשת גבולות ארץ ישראל היא אחת הסוגיות הקשות ביותר בים הספרות התורנית.
היא שזורה ושלובה באלפי כתבים לכל אורך היריעה הרחבה של התורה שבכתב
ובתורה שבע"פ. סוגיה זו מעבירה את מסורת ישראל מאז ימי אברם אבינו ועד היום
הזה. באותו משא ומתן המשתרע על פני כל דורות ישראל, שלובים מאות שמות
מקומות, שיטות שונות ועקרונות רבים ושונים. גם חליפות ההיסטוריה נתנו
אותותיהן אינן אלא מבט באותה סוגיה סבוכה.
מטרת עבודה זו הוא לסקור את המשמעויות האסטרטגיות של גבולות הארץ כפי
שנוצרו בעיקבות הכתובים, בעיקבות התורה שבעל פה ובעיקבות אימרות חז"ל
לאחר מכן: הפוסקים הראשונים והאחרונים, והפוסקים בימנו.

מקורות:

משמעות אסטרטגית של "קדושת הארץ"
משמעות אסטרטגית של "קדושת הארץ"
תוכן העניינים
1. מבוא ומטרת העבודה
2. קדושת הגבולות
3. גבולות הארץ במסורת ישראל
4. החזרת שטחים מארץ ישראל
5. איסור נתינת שבות
6. סיכום
7. ביבליוגרפיה
מבוא ומטרת העבודה
הטריטוריה היתה מאז ומעולם נתון משפיע ראשון במעלה לעיצוב עתידה של א"י. במשך דורות היו גבולות מתארכים ומתקצרים אולם תמיד היה הירדן מחבר את שני חלקיה העיקריים. המערבי ששיטחו כ27,000- קמ"ר לרבות הימות, והמזרחי המשתרע על שטח דומה.
לפי תנאיה האקלימיים והטופוגרפיים ולפי הרכב הקרקע, מתחלק האיזור שממערב לירדן לשישה אזורים:
1. הנגב, הערבה ומדבר יהודה מהווים מחצית משטחה של הארץ. הם שחונים ומדבריים ברובם הגדול ואוכלוסיתם היתה דלילה במשך כל הדורות.
2. מישור החוף משתרע על שטח של 3,200 קמ"ר, אקלימו נוח וכמות משקעיו מספיקה בדרך כלל לחקלאות, אולם תושביו התמעטו בתקופה העותומנית.
3. גוש ההר המרכזי, העולה מהר חברון דרך הרי ירושלים ושומרון בואכה הגליל, משתרע על שליש משטחה של הארץ.
4. עמק יזרעאל המשתרע על פחות מ500- קמ"ר, חוצה את גוש ההר המרכזי בין שומרון לגליל.
5. עמק הירדן ובקעת בית שאן משתרעים על פני שטח של כ750- קמ"ר.
6. עמק החולה שממזרח להרי הגליל בואכה הירדן ומקורותיו הוא הקטן בחבליה של הארץ, קצת למעלה מ200- קמ"ר.
שטחה וגבולותיה של הארץ בתחילת המאה נקבעו לרוב על פי רצון הבריטים, שלהם היתה ההגמוניה באיזור מכח מנדטים לשלטון. תחת לחצה של בריטניה נאלצה תורכיה בתחילת מאה ה20- לוותר על חצי האי סיני ולהסכים לקביעת הגבול בינו לבין א"י בקו שמעבר לרפיח עד סמוך לעקבה. גבולותיה הצפוניים מזרחים של א"י עוצבו גם הם ע"י
בריטניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, בתאום עם צרפת שביקשה לספח את הגליל לתחום שלטונה בסוריה ובלבנון.
הערבים לא התערבו בויכוח על הגבולות ואילו המשלחת הציונית לועידת השלום ב1919-, וגורמים ציונים נוספים ניסו לשכנע את בריטניה כי תפתח לפניהם את הארץ לרוחבה ולעומקה. הם גייסו נימוקים היסטוריים על דבר שלמות הארץ משני עברי הירדן, וציינו כי יהודים כבר רכשו שטחי קרקע גדולים מעבר לנהר, וכי הוקמו גם כמה
ישובים. השקפות אלו נעשו מקובלות גם על רבים ממעצבי המדיניות הבריטית, לרבות הרברט סמואל שפעל למען צירוף עבר הירדן לתחום הטריטוריה של א"י. גבולה הצפוני של הארץ נקבע בהסכמה בריטית צרפתית בתוואי שהיה דרומי במידה ניכרת לעומת הקו שנקבע ע"י הציונים, אם כי היה צפונה לקו שחפצו הצרפתים.
א"י המנדאטורית לא כללה את הליטני, החרמון ומקצת ממקורות הירדן, אולם צורפו אליה עמק החולה והגליל העליון והמזרחי, בהם היו כמה ישובים יהודים ומקורות מים חיוניים להתפתחותה של הארץ.
הטריטוריה השתרעה, איפוא, על שטח של כ27,000- קמ"ר. ההסתדרות הציונית לא הכירה בחלוקה זו ובמשך שנים רבות ניסתה לצרף גם את עבר הירדן לתחום המפעל ציוני, ללא הצלחה.
פרשת גבולות ארץ ישראל היא אחת הסוגיות הקשות ביותר בים הספרות התורנית. היא שזורה ושלובה באלפי כתבים לכל אורך היריעה הרחבה של התורה שבכתב ובתורה שבע"פ. סוגיה זו מעבירה את מסורת ישראל מאז ימי אברם אבינו ועד היום הזה. באותו משא ומתן המשתרע על פני כל דורות ישראל, שלובים מאות שמות מקומות, שיטות שונות
ועקרונות רבים ושונים. גם חליפות ההיסטוריה נתנו אותותיהן אינן אלא מבט באותה סוגיה סבוכה.
מטרת עבודה זו הוא לסקור את המשמעויות האסטרטגיות של גבולות הארץ כפי שנוצרו בעקבות הכתובים, בעקבות התורה שבעל פה ובעקבות אימרות חז"ל לאחר מכן: הפוסקים הראשונים והאחרונים, והפוסקים בימנו.
קדושת הגבולות
כל שינוי בגבולות לא יתכן מהטעם הדתי, ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים תולה הכתוב את מצוות המילה- אות הברית, שהוא עיקרי העיקרים של יהדות בכל הדורות: "אמר לו הקב"ה לאברהם: דייך אני ואתה בעולם ואם אין אתה מקבל עליך לימול דיו לעולמי עד כאן (בראשית רבא מו')", גבולות הארץ כפי שקבעו בברית בין הבתרים, ועל ידי
זה הוא עושה את הגבולות קודש, שאין כל שינוי ותמורה חלים בהם- "והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך את ארץ מגוריך את ארץ כנען, לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים...ויאמר אליהם אל אברהם: ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדורותם , זאת בריתי אשר תשמורו ביני ובינכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר
ונימולתם את בשר עורלתכם והיה לאות ברית ביני ובינכם" (בראשית יז').
מתוך כך יסתבר לנו טעם המילה של יהושוע את העם בגלגל, ולא קודם לכן כי רק לאחר שעברו את הירדן ובאו לארץ כנען היא הארץ שהובטחה לאבותינו נתחייב העם במצוות המילה: "וזה הדבר כאשר מל יהושוע", רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבין ברבי יוסי: דבר אמר להם יהושוע אמר להם: מה אתם סוברים שאתם נכנסים לארץ ערלים? כך
אמר הקב"ה לאברהם- ונתתי לך ולזרעך אחריך- על מנת ואתה את בריתי תשמר" (בראשית רבא פמ"ו).
"ואתה את בריתי תשמר" -רבי יהודה אמר חמש: אם מקבלים בניך אלוקותי אני אהיה לכם לאלוקים , ואם לאו לא אהיה להם לאלוהים ולפטרון. אם נכנסים בניך לארץ הם מקבלים אלוקותי ואם לא, אין נכנסים לארץ" (ברכות מח', ב').
גם ההלכה שנמסרה לנו בשם גדולי התנאים עומדת על הקשר הברור שבין גבולות הארת לבין מצוות מילה- "תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה וטובה ורחבה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבנין ירושלים לא יצא ידי חובתו".
רש"י אמר "צריך שיזכר בארץ הברית: בברכת הארץ שע"י ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה (בראשית יז'): "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך" צריך שיזכור בה תורה- שאף בזכות התורה והמצוות ירשו את הארץ שנאמר "למען תחיו ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ" (דברים ח', א').
בפרשת "מסעי" אומר הכתוב: "כי הנה אתם באים אל ארץ כנען זאת הארץ אשר תיפול לכם נחלה ארץ כנען לגבולותיה- הווה אומר ארץ כנען בשלמותה, היינו גבולות כנען הם גבולות הארץ, וגבולות כנען הרי נקבעו כבר בתולדות בני נח. וזה הדבר שהכתוב מעיד עליו ברורות- ויתן ה' לישראל את כל הארץ אשר נשבע לאבותם וירשוה וישבו בה"
(יהושוע כ"א).
גבולות הארץ במסורת ישראל
המפה של ימנו אינה מדברת בלשון המקרא וחז"ל. יש לתרגם את שמות המקומות העתיקים ללשון הגיאוגרפיה של זמננו, וכדי לצרף את הנתונים הקדמוניים לקיים, עלינו להבחין היטב בין סוגים מובנים על גבי המפה ובין שיטות חלוקות ולצאת מסבך הסתירות המדומות.
אופיינים בעניין זה הם דבריו של בעל ה'תפארת ישראל', הטורח לברר ולהסביר אחת המשניות העוסקות בגבולות הארץ: "וכדי להסביר ולהבין את דברי חז"ל אשר מפיהם אנו חיים ועל דבריהם בחוקי תורת ה' הורגנו כל היום ועליהם תעלומת דבריהם הקדושים, לילות עמל מנינו לנו והחלב שינקנו משדי אם תשפך לארץ כמרירה" (מסכת שביעית
פרק ו')
גבולות ההבטחה:
ארץ ישראל משתרעת על פי דבר ה' בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה:
בדרום: מהקו ים סוף (מפרץ אילת -עקבה ומפרץ סואץ) נהר מצרים (הפלג המזרחי של שפך הנילוס שהשתפך לים בימי קדם סמוך לפילוסיון ובימנו אינו קיים).
בצפון: על הקו נהר פרת, טורי אמנה על גבול סוריה אנטוליה.
במערב: מן הים הגדול.
במזרח: עד מדבריות ערב.
כל איי הים שלפנים מן הקו: טורי אמנה- נחל מצרים, שייכים לארץ ישראל.
המקורות הם: בראשית טו', יח'; שמות כג', לא'; דברים יא', כד'; יהושוע א', ד'; משנה תענית א', ג'; מסכת שביעית מהתלמוד הבבלי ד',ח'; תוספתא תרומות ב', יב'; מסכת חלה ב', יא'. מהתלמוד הירושלמי מסכת שביעית פרק ו', גיטין עמוד ח'; מדרש שמות רבה כג', ה'; שיר השירים רבה ד', א'.
אלה תחומי ארץ-ישראל כמו שהובטחה לאבותנו וכמו שתהיה לעתיד לבוא (ספר דברים יט', א-ט' ובפרט פסוק ח'). אולם לא כל החבלים ולא כל המקומות בתוכה שווים בדרגת קדושתם ושיכותם לארץ-ישראל.
כיוון שמימיהם לא זכו ישראל להוריש (כיבוש והתיישבות במשמע, להוציא ימי דוד ושלמה, שכבשו כיבוש של רדייה, אבל לא התיישבו) את הארץ כולה הרי חלק גדול ממנה היה תמיד בבחינת ארץ ישראל בכח ולא בפועל: נחלה ראויה ולא מוחזקת.
מבחינת קדושת הארץ וההלכות התלויות בה, גדולה מעלת ארץ ישראל שנכבשה בפועל (או שנצטוו לכבשה בפועל) מהשטחים שהובטחו ולא נכבשו (כגון מזרח סוריה, עמון ומואב ואדום). אף בשטח שנכבש ונתקדש בפועל לא כל הגלילות שווים: גדולה מעלת הארץ שנתקדשה גם בימי עולי בבל, ממעלת הארץ שנתקדשה רק פעם אחת בימי עולי מצרים
(תקופת משה רבינו).
על פי הכללים האמורים יש להגביל בתוך ארץ-ישראל הגדולה הנ"ל, את השטח שעולי מצרים נצטוו לכובשו באותה השעה יש חזור ולהגביל את התחום שנתקדש שוב על ידי עולי בבל.
גבול יוצאי מצרים ארץ ישראל של עולי מצרים משתרעת:
בדרום: עד הקו נחל מצרים (ואדי אל עריש) קדש ברנע, דרום ים המלח, נחל ארנון.
במזרח היא גובלת בארץ בני עמון (היבוק העליון) ובמדבר הסורי.
בצפון מזרח היא עוברת על פני הר חרמון ומגיעה עד חצר עינן ומצד. בצפון היא כוללת את סוריה והערבית עד הר ההר- לבוא חמת, שזהותם אינה בטוחה. לפי פשוטם של דברי חז"ל בכמה מקומות נראה כי רווחה הדעה שזיהתה את הר ההר עם טורי אמנה הנ"ל, וכוללת את כל סוריה המערבית בתחום עולי מצרים. בעל ה"כפתור ופרח" (מבעלי
השותי"ם) מזהה את הר ההר עם הר אקרע בצפון. לסברת אחרים הר ההר הוא הקצה הצפוני של הלבנון, ולבוא חמת הוא דרך נהר אל כביר המובילה מאמצעיתו של תוך סוריה המערבית בתחום עולי מצרים. זאת הארץ אשר ציוה ה' לעולי מצרים להורישה בימינו ובדורות הבאים אחריהם.
מקורות: במדבר לד, א-יג; דברים ב' א-כג; דברים ג, ח; יהושוע יב', א'; משנה שביעית ו', א'; חלה ד', ח'; כפתור ופרח פרק י"א.
גבולות ארץ ישראל בנבואת יחזקאל
דומים בהיקפם לתחום עולי מצרים (פרט לעבר הירדן הדרומי) וכנראה אין הנביא מתכוון לאחרית הימים עת ינחל ישראל את כל הארץ מים סוף עד הנהר פרת, כדבר התורה, אלא לתקופת ראשית הגאולה, לפני מלחמת גוג שבה תהיה הארץ "חורבות נושנות". (המקורות: יחזקאל מז', טו-כא'; שם, מח', א',).
כלור אין בין ארץ-ישראל שהובטחה לאבות לבין גבולות עולי מצרים אלא סוריה הצפונית מזרחית (ויש אומרים אף הצפונית מערבית) ודרום מזרח ארץ-ישראל הכולל את ארץ בני עמון, מואב ואדום וחצי האי סיני, שעולי מצרים לא נצטוו לכבשם.
הבדל זה בין שני התחומים מתבטא גם בביטוי אתנוגרפי שכן לא הובטחה לעולי מצרים אלא ארצם של שבעה עממים ואילו לאברהם, בברית בין הבתרים, הוסיף הכתוב את הקיני הקנזי והקדמוני, שלושה עמים מבני קדם שהיו על פני מזרחה וצפונה של ארץ-ישראל. לדעה אחת של חז"ל אין הקיני, הקנזי והקדמוני אלא עמון ומואב ואדום, ולדעה
אחרת הם התושבים הקדמוניים של המחוזות שנקראו בימי חז"ל, ערבייא נביא, ושלמייא. ערבייא היא הפרובינציה הרומית ARABIA המשתרעת מגבולות הארץ צפונה ומזרחה. נבטיה היא דרומית לערבייע, מזרחית לגלעד ולמואב. שלמיא הוא ארץ השבט הערבי המכונה בפי היוונים והרומאים SALINIO בצפון המדבר הסורי. לדעת השלישית: דרמסקוס
ועסיר ואפמיא כלומר מחוז דמשק בצפון מזרח, מחוז עציון גבר (ביוונית ASSIA ובארמית עסיא) בדרום על מפרץ אילת (עקבה) ומחוז APEMEA בסוריה הצפונית.
דעה רביעית החולקת על הקודמות, מעיקרה ומוציאה את הכתוב מידי פשוטו. השבטים הקדומים אינם הקבלה גיאוגרפית לעתיד לבוא אלא הוספה עליהם כלומר: מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת ונוסף עליהם את הקיני את הקנזי ואת הקדמוני (הקיני הקנזי והקדמוני כבר הוזכרו בהבטחות לאבות כארץ המקודשת).
מקורות: בראשית טו', יט'; שמות ג', ח'; דברים ז', א'; יהושע ג', י'; מדרש בראשית רבה מד', כג'; קידושין פרק י' הלכה ט'; בבלי, בבא בתרא נו', רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ח' הלכה ג').
תחומי עולי בבל
גבול עולי בבל מקודש קדושת משנה. למעשה תחום עולי בבל מקיף את כל השטח, כמות שהוחזרה בידי אבותינו בימי הבית השני (כיבוש, ירושה, וישיבה).
בצפון עבר הגבול מכברתא (חורבת כברסה לאורך נחל הגעתון עד בית זניתא (חרבת זוינתא)-שלושתן סמוכות לנהריה. משם צפונה לרמותא (בימנו מיה על גבול הצפוני היא הרמה של אשר (יהושע יט', כט') וליתיר (יעתר צפונית לרמותא) משום מזרחא למרעשת (ביר עשית צפונית מערבית לקדש נפתלי). משם נסב הגבול, בערך לאורך נחל חג'ר
ונחל הליטני עד קצהו הצפוני של עמק עיון. אחר פונה הגבול מזרחה בשיפוי הר חרמון, בית סכות (אזכיה) ובערך לאור נחל פרפר (אעוג) עד מדבר דמשק.
בנוגע לראשית הקו, בצפון מערב חולקת משנת שביעית וסוברת שהיא אינה כברתא כי אם כזיב (על שפת הים צפונית לנהיר משם מתחיל נחל כזיב) . לדעה השלישית (רבי ישמאל ברבי יוסי) מתחיל הגבול הצפוני בלבלבן או לבנן (רס אל עביד בקצה סולם צור) ומשם הוא עובר לרמותא הנ"ל.
במזרח עבר הגבול מרקם וחגר (בדרום מזרח דמשק) ולאורך שפתה המערבית והדרומית של הטרכון (ליגה) ולנמרה (שתיהן בצפון הר צלמון הוא הר הדרוזים) ומשם בתוך הררי צלמון עד נחל ורד (כנראה נחל דהב) ולאורך הנחל עד "הדרך הגדולה ההולכת למדבר" (דרך דמשק ערב). גבול המזרח מכאן ואילך הוא "הדרך הגדולה" עד אמצא הר שעיר
מקום שם מגיע הקו עד העיר רקם גיאה, היא הסלע האדום, פטרה. זו הפינה הדרומית מזרחית של התחום.
בדרום עבר קו הגבול מסלע אדום ויצא הימה.
במזרח כלולות בתחום עולי בבל חלק מעמון, כל מואב ומרבית אדום, שאבותינו החזיקו בהם ימי בית שני. אולם לא נכללו הללו בתוך התחום אלא לסמל שהיה בהם ישוב יהודי חשוב בימים ההם, אך לעניין המצוות התלויות בארץ דינן שונה לגמרי מדין שאר חלקי ארץ ישראל שבתחום עולי הרגל כיוון שעולי מצרים לא הורשו לכבוש את עמון
מואב ואדום.
בנגב (מבאר שבע דרומה ועד נחל מצרים) לא היה בימי בית השני ישוב יהודי ניכר. אף על פי כן נכלל הנגב בתחום עולי בבל ונחשב ארץ ישראל לכל דבר. משום כך כנראה האוכלוסיה הנכרית לא היו מרובה שם.
במערב הגבול הוא הים משפך נחל מצרים עד כברתא (לפי המשנה במסכת שביעית-עד כזיב).
בין אוכלוסי ארץ החוף המעורבים היו נכרים מרובים. הישוב היהודי הצפוף הגיע למעשה עד דרום מזרח אשקלון בערך. משם דרומה לתחום עזה וחבל גרר ((GERARIKE. אף על פי כן גזרו עליהם חכמים בכל המצוות התלויות בארץ. לא כן ערי החוף הגדולות אשקלון, קיסריה (מגדל שרשון), דור ועכו שהיו חטיבות נכריות מיוחדות אשר לא
נכללו בתחום עולי בבל. הברייתא מדגישה כי הגבול נסב "מגינות אשקלון" בדרום העיר ל"פרשת אשקלון" (פרשת דרכים המסתעפת מדרך מלך נתיבה אל עבר אשקלון) במזרח. כמו כן עבר תחום עולי בבל על פני חומותיהם החיצוניות של קיסריה, דור ועכו ואילו הערים עצמן מחוץ לתחום.
מתחום עולי בבל הנזכר היו מובלעות של מרכזי ישוב נוכריים כגון בית שאן וסוסיתא שנחשבו מבחינת כמה הלכות כחוץ לארץ וחכמים פטרום מן המצוות התלויות בארץ. לעומת הללו היו חטיבות ישוב ישראל מחוץ לתחומי עולי בבל (כגון העיירות האסורות בתחום צור) שנחשבו כארץ ישראל, מבחינה הלכתית וחכמים חייבום במצוות התלויות
בארץ. אם כן מה הועילו חכמים בתחומיהם? כל שבתוך התחום חזקתו חייב (במצוות התלויות בארץ) עד שיוודע לך פטורו. כל שמחוץ לתחום חזקתו פטור עד שיוודע לך חיובו.
מלבד כל הגבולות האמורים הרי כל הארצות שכובשים ישראל על פי בית דין (כיבוש הרבים) הריהן כארץ ישראל לכל דבר והוא שכבשון אחרי כיבוש על ארץ ישראל האמורה בתורה.
מקורות: ספרי דברים, יא', כד'; תוספתא שביעית, ד', יא'; ירושלמי שביעית ו',א'; משנה שביעית ו', א'; תוספות אהלות יח', יד'; בראשית רבא סד', ג', משנה גיטין א', א'; תוספתא אהלות יח'.
מקורות למובלעות: ירושלמי דמאי פרק ב', הלכה א'; בבלי חולין ו'; תוספתא דמאי א', ד'.
מקורות לסמכות בית דין: פספרי דברים פרק יא', פסוק כד'; רמב"ם הלוכת מלכים ה',ו'.
החזרת שטחים מארץ ישראל
לגבי החזרת שטחים מארץ ישראל רוב החוקרים סבורים כי מצד התורה אין להחזיר שטחים מארץ ישראל תמורת שלום. אולם מה הדין לגבי הקמת שתי רשויות בארץ כנעשה בימנו אלו: רשות ישראלית כמדינת ישראל ורשות פלסטינית.
מצד חוקי התורה: איסור מוחלט בכל העברת חלק מקרקע ארץ ישראל לרשות הגויים: מצד אחיזתם בקרקע ומצד הפקעתה מקדושת קיומם של המצוות (מסכת עבודה זרה, דף כ"א). מדבריהן של הרמב"ם והרמב"ן אנו למדים שאם נעשתה על ידי מי שהוא מישראל עבירה זו של מסירת איזה חלק מקרקע של ארץ ישראל לרשות נכרי לא תופסת מכירה זו ודינו
להיות בטל ואינו מחייב כלום (מסכת מכות, ג').
מצד אמונת התורה: אומנם חוקי התורה מיוחדים ליהודים: "חוקיו ומשפטיו ישראל לא עשה כן לכל גוי" (סנהדרין נט') אולם המצוות המוסריות נאמרו גם ל'בני נח' (נוכריים) ולכן גם הם אמורים לדעת כי מכירת שטח מא"י אינו תופס.
כשדנים על שטחי א"י מנקודת ראות של ההלכה מן ההכרח להקדיש קצת עיון ודיון גם על השטחים שזכתה "ארץ הצבי" להתפשט עימהם כתוצאה ממלחמת ששת הימים נוסף על גבול הירדן. במקרה כזה מקבלים רוב הפוסקים את דעתו של הרמב"ן כי לגבי אומות האולם בעלותנו על ארץ ישראל היא גמורה ובלעדית אולם לגבי יכולתנו לעשות בשטחי ארץ
ישראל כטוב בעיננו, למכור או לוותר על חלק מארץ ישראל לזה יש הגבלות, כי נצטוונו מאת ה' רק לבוא ולרשת אותה וזוהי מצוות עשה לדורות ולא לעשות אותה מקח וממכר או לוותר על איזה שטח שהוא משטחיה.
לגבי מלחמת מצווה כמו מלחמת ששת הימים. מלחמת ששת הימים דינה כדין מלחמת מצווה ועל פי הגדרות הרמב"ן דין השטחים המשוחררים כדין ארץ ישראל לכל דבר. מכיוון השטחים חזרו לישראל מכח הכיבוש וחזקה יחד על ידי צבא ישראל מכח הוראות ממשלת ישראל חל עליהן דין קדושת ארץ ישראל לכל דבר. הגבולות של ארץ ישראל היום תואמים
ברובם לגבולות המדינה בתקופות הקדומות ועליהם כבר הורו רז"ל ש"יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה" (בראשית רבה פמ"ד). בכל מקרה דין בעלות ישראל על ארץ ישראל היא גמורה ובלעדית, רק לעומת אומות העולם אולם לגבי אפשרותנו לוותר על בעלותנו היא מוגבלת, ואין ביכולתנו מצד הדין להחזיר איזשהו חלק משטחי ארץ
ישראל כולל בשטחים המשוחררים.
איסור נתינת שבות
היות והארץ קדושה היא אין לתת שבות בארץ לגויים: קניית קרקע, שכירה וכד'. המקומות שבהן אסור לתת לגויים לקנות קרקע, שמשתנים ונתונים במחלקות.
החזון איש, כתב שכל הארץ שכבשו עולי מצרים היא בכלל איסור 'לא תחנם', והביא את דברי הרידב"ז (חי במאה ה16- באימפריה העותומנית) בהלכות סנהדרין: "וכל א"י אע"פ שלא החזיקו בה עולי בבל אע"ג שאינה א"י לעניין תרומות ומעשרות... לענין מינוי סוכנים הכל הוא א"י וכן לעניין הדר בא"י... ולשאר קדושת א"י דינם שווה".
ולפי זה כתב החזון איש כי לעניין איסור נתינת חניית בקרקע לא תלוי בקדושת הארץ אלא בשם ארץ ישראל וזה גם במקומות שכבשום עולי מצרים...".
אולם הגמרא במסכת גיטין הוכיחה כי עכו היא מהמקומות שהחזירו עולי בבל ולכן היא פטורה מנושא איסור חנייה. וכן משמע מדברי הרמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו':"אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיוון נלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטר ממעשרות ומשביעית, שהיא אינה מן ארץ ישראל" כלומר
כיבוש עולי מצרים לאחר שבטל הכיבוש "אינה ארץ ישראל" שהרי זה כחו"ל ממש.
המפרש 'מנחת חינוך' כתב כי איסור לא תחנם הוא רק בא"י המקודש דהיינו במקומות שהחזיקו בהם עולי בבל, אבל במקומות שכבשו עולי מצרים ולא החזיקו עולי בבל, אין איסור למכור שם קרקע לגוי משום 'לא תחנם'.
והרמב"ם מפרש: "וארץ ישראל נחלקת לשניים, כל שהחזיקו עולי בבל- חלק אחד וכל שהחזיקו עולי מצרים=חלק שני. ומקומות שהחזיקו בהם עולי בבל דינם כחו"ל ממש ואין במקומות אלו איסור 'לא תחנם'".
סיכום
עבודה זו עסקה בעניין קדושת א"י וההשלכות על גבולות הארץ.
נמצא כי ארץ ישראל מקודשת מעצם הוויתה וכי הברית בין ישראל לקב"ה אינה שלמה אם ארץ ישראל אינה שותפה באמצע. אי לכך, אך טבעי הוא הדבר כי גבולות א"י יתקדשו אף הם ויהפכו לדבר קבע שאינו נתון לוויכוח או לדיון.
השיטות חלוקות לגבי מיקום הגבולות אולם אין חולק לגבי המשמעות לגבי קדושת הארץ: אין לתת ללא יהודים אפשרות חניה בארץ, אין להחזיר שטחים לגויים, אנו חייבים ליישב את הארץ היות ואנו אדונים עליה, יש לנו חובה לכבוש חלקים מהארץ ולמעלה מזה: אם כבשו מקומות על פי אישור בית דין חלקים אלו ישארו שלנו, הן מבחינה
מוסרית והן מבחינה לגלית.
כיום ישנה מחלוקת לגבי ניצול כוחנו לגבי קדושת הארץ ומשמעותם לגבי הגבולות בין החרדים לשאר החברה: האם אנו רשאים לכבוש גבולות רק על פי החלטותנו היות וקיים הציווי של "לא לעלות בחומה" כלומר לא לקבוע עובדות אלא "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". אולם המחלוקת מתגמדת לאור כך כי השלטון בארץ חילוני כיום, והיעדים
מוכתבים על פי קריטריונים אחרים.
ביבליוגרפיה
*.אבי יונה מ., כל ארץ נפתלי, ירושלים, תשכ"ח.
*.אטינגר שלום, הציונות, הבעיה הערבית והמנדאט הבריטי, ת"א, 1987.
*.הרב אריאל יגאל, ארץ ירדן וחרמונים, חספין, תשל"ט.
*.בר דרומא ח., וזה גבול הארץ, ירושלים, 1958.
*.גרוניך א., גיאוגרפיה של ארץ ישראל, הוצאת משרד החינוך, 1978.
*.הרב קוק, צבי יהודה, לנתיבות ישראל, ירושלים, תשכ"ג, עמודים 89-93.
*.קליין א., ידיעות החברה לחקירות א"י, ו', עמודים 29 ואילך.
*.שביב יהודה, ארץ נחלה, ירושלים, תשל"ז.
*.S.H. ISSACS, THE BOUNDERIS OF THE HOLY LAND, N.Y. 1978.
*.AVI YONA M., THE JEWS OF FALESTINE, JERUSALEM, 1976.
גרוניך א., גיאוגרפיה של ארץ ישראל, עמוד 18.
שם, עמוד 34.
1

תגים:

הגבולות · הארץ · ארץ · ישראל · שמירה · הגנה · לחימה · קרב

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "משמעות אסטרטגית של "קדושת הארץ"", סמינריון אודות "משמעות אסטרטגית של "קדושת הארץ"" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.