הריבוי החריג במקרא ומשמעותו

תקציר העבודה:

לשון המקרא היא לשון עשירה, ולמעשה מרב הביטויים מהעברית כיום לקוחים ממנה. לרוב שמות העצם או שמות התואר יש התייחסות ביחיד ויש התייחסות ברבים. הריבוי של כל שם עצם משתנה בעיקר בשל מובנו של שם העצם: האם הוא זכר או נקבה.
באופן כללי הכללים לבדיקת זכר או נקבה הם:
1.מילה המסתיימת ב-, כלומר אין לה סיומת, היא זכר. הריבוי הרגיל של זכר הוא 'ים' ("ים").
2.כל מילה שמסתיימת בקמץ+'ה' או 'ת', היא נקבה. מכאן נובע כי מילה שלא מסתיימת באלו היא זכר.
הריבוי הרגיל של נקבה היא 'ות' ("-ות"). כל מה שלא מסתיים בזה הוא ריבוי חריג. לדוגמא: בכור==זכר. כתוב 'בכורות' וריבוי זה חריג.
לרוב השמות שבלשון העברית יש שני מספרים: מספר יחיד ומספר ריבוי, ולמיעוטם יש מספר שלישי: מספר זוגי.
מספר היחיד של הזכר בא בלא שום טפלות בסופו, ומספר הנקבה בא בכמה מיני טפלות. מספר הרבים ניכר בטיפולת החתימה של -ים, -ין, -ות, -אות, בין לזכרים ובין לנקבות. הטיפולית -ים נוהגת על פי רוב לזכרים כגון דג-דגים והטיפולת -ות לנקבות כגון תמונה-תמונות.

מטרת עבודתי זו היא לסקור שמות עצם מקראיים, בתחום המילים המתחילות בא' ועד אלו המתחילות באות י', לסקור את צורות הריבוי שלהם על מנת למצוא ריבויים חריגים.
תכלית העבודה היא לבדוק מה המאפיין של כל הריבויים החריגים הללו, קרי, האם יש להם בכלל מאפיינים משותפים. אנסה לסווג את הריבויים על פי תכנים ומשמעויות.

הקריטריונים שייבדקו הם:
1.האם יש לריבוי החריג משמעות אחרת; האם יש לו משמעות תכנית אחרת.
2.כמה פעמים מופיע הריבוי הרגיל. כמה פעמים מופיע הריבוי החריג.
3.האם הריבוי מופיע בצורה שונה בנסמך.
קיימים שמות בעלי צורן -ת- ו-ה-. במקרא יש פעם אחת ריבוי ישיר משם זה: "אשת הזימה" (יחזקאל, כ"ג, מ"ד). אבל הריבוי המצוי הוא: נשים<==>נשי. אולם בספרות התנאים זהו ריבוי המצוי: דמעה, חבילה, טיפה, מחילה, עדשה ועוד.
חידושים על דרך התצורה העברית בשם עצם, הם בעיקר ע"י מיזוג שורש ומשקל, אם נראה את מערכת ש"ע כטבלה דמיונית של שורש ומשקל, ניווכח לדעת שיש עדיין משבצות רבות ריקות שאפשר למלאן בש"ע חדשים. זו ההנחה המובילה את המחדשים העובדים על פי התצורה העברית (הריבוי הלא חוקי הוא רק מרכאות מפני שקשה לדעת באמת מה ביסודו היה חוקי ומה לא חוקי).
לצורך העבודה נעזרתי בקונקורדנציה אולם לא התייחסתי לשיוך זכר<==>נקבה כמצוין בה.

ראשי פרקים:
1. מבוא והצגת הנושא
2. הקדמה- לשון המקרא
3. צורות ריבוי חריג במקרא
א. כללי
ב. ריבוי צבור וריבוי מפורד
ג. הסבר החריגים
5. ניתוח אמפירי
6. סיכום
7. רשימת מקורות

מקורות:

אבן שושן אברהם, קונקורדנציה חדשה לתנ"ך, ירושלים, 1992.
אבן שושן אברהם, מילון החדש, ירושלים, 1979.
אליעזר בן יהודה, מילון הלשון העברית הישנה והחדשה.
אמוץ כהן, "סימני הריבוי בלשון המקרא", לשוננו, ל"ו.
הר זהב צבי, דקדוק הלשון העברית, תל-אביב, תשי"ב.
לבני י., "כוחו של גרר", מקרא ככתבו ולשון כתבניתה, ירושלים, תש"נ.
צרויה רחל, הריבוי הלא חוקי, רמת גן, תשמ"א.
קדרי מנחם צבי, זיווגי שם עצם בעברית המקראית, לשוננו, ל', תשכ"ו.
קרייזמן א., פרשנות התורה, ת"א, תשל"ו (חוברת הדרכה).
שרביט שמעון, "שמות כפולי צורה בריבוי לשון התנאים", מחקרים בלשון, 4, תש"ן.
שרירא שמואל, מבוא לכתבי הקודש, ירושלים, תשט"ו.

תגים:

בלשנות · מקרא · לשון המקרא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הריבוי החריג במקרא ומשמעותו", סמינריון אודות "הריבוי החריג במקרא ומשמעותו" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.