ג'ון מרשל - נשיא בית המשפט העליון הראשון בארצות הברית

תקציר העבודה:

הצרפתי אלקסיס דה-טוקוויל בספרו הנודע "דמוקרטיה באמריקה" על מסעו בארצות-הברית אשר פורסם ב-1835, מפליא להסביר את חשיבותו של בית-המשפט העליון של ארצות-הברית כפי שנגלתה בפניו: "השלווה, השגשוג ועצם קיומה של הברית טמונה בידיהם של שבעה שופטים [של בית-המשפט העליון]" .
בדפים הבאים אנסה להסביר כיצד הפך בית-המשפט העליון בהנהגתו של השופט ג'ון מרשל לאחד המוסדות החשובים והחזקים ביותר בארצות-הברית, בהתאם לתיאורו של דה-טוקוויל. הדרך לעשות כן תהיה על ידי הצגת תרומת פסיקותיו העיקריות של מרשל לאומה הצעירה ואת תרומתו הספציפית למשפט והחוק האמריקנים.

מבחינה משפטית
מרשל ייסד ועיצב את המשפט החוקתי Constitutional Law - תרגום החוקה ומשמעותה ויישומה המעשי בהחלטות יום-יומיות ובעלות משקל של בית-המשפט . העיקרון החשוב ביותר בענין זה הוא כמובן 'הביקורת השיפוטית' Judicial Review כפי שקבע במשפט מרבורי נגד מדיסון (1803) והשלכותיו הרחבות, אבל זהו איננו העיקרון היחיד. החוק עבור מרשל היה תוצאה לא רק של פעולת המחוקקים אלא גם של פסיקות השופטים, כפי שהיה נהוג במשפט האנגלי (Common Law) והגישה הפוזיטיביסטית הזו הנחתה את בית-המשפט שבהנהגתו. הוא הנחיל לדורות הבאים מורשת סדורה של עקרונות המשפטיים שבמרכזם החוקה כבסיס הסמכות הלגיטימי והסופי.

מבחינה מוסדית
כשקיבל מרשל את בית-המשפט העליון לידיו לא נהנה מוסד זה מיוקרה או מעמד גבוהים במיוחד ביחס למוסדות שלטון אחרים. לעומת זאת, בתום ימי כהונתו כנשיא בית-המשפט העליון, מרשל הוא הסיבה לשינוי המוחלט במעמדו, כפי שמתאר דה-טוקוויל ב1835-: סמכות בית-המשפט בארצות-הברית: "מוכרת על ידי כל הרשויות, ואין מפלגה ואפילו לו יחיד כלשהו שימצא [מוכן] לקרוא עליה תגר" .
מרשל קבע את תפקידו של בית-המשפט העליון כפרשן המוסמך של החוקה ועשה שימוש בתפקיד זה להנחת היסודות המשפטיים לאומה האמריקנית. בכך העניק לבית-המשפט את היוקרה הגדולה, המעמד הבכיר והסמכות לה נזקק כדי להשליט את מרותו.

בין הדרכים הנוספות בהן נקט בכדי להעלאות את מעמדו ויוקרתו של בית-המשפט בעיני הציבור היה לבטל את הנוהג לפיו כל השופטים בדין היו קורא את פסיקותיהם זה אחר זה. במקום זאת, הנהיג את הנוהל לפיו ראש צוות השופטים מקריא בעצמו ולבדו את הפסיקה בתור 'דעותיו של בית-המשפט' Opinions of the Court. התוצאה: בית-המשפט דיבר מעתה כקול אחד. כך ניתן משנה תוקף להצהרתיות בפסיקות בית-המשפט ולעקרונות שעלו מהן כיוון שהצטייר כאילו כל השופטים עומדים אחריהם. כמו כן, סגנונו המיוחד של מרשל בניסוח פסיקותיו הובן גם למשפטנים ולפוליטיקאים אך גם פנה לאדם הפשוט. בכך תרם לפופולריות ולקבלת סמכותו של בית-המשפט העליון על כל שכבות האוכלוסייה .
ברוב תקופת כהונת מרשל הציג בית-המשפט העליון חזית אחידה בהתאם להשקפה של נשיאו. הדבר היה נכון גם כשלא היה רוב בקרב השופטים להשקפה הפדרליסטית. מרשל השיג זאת באמצעות כישורי המנהיגות האישית שלו ויכולתו לחזות ולהעריך את צרכי של האומה המתפתחת. גם אחרוני מתנגדיו הפוטנציאלים בתוך לשכות בית-המשפט העליון נהו לבסוף אחריו ברוח פסיקותיהם .
מרשל הבין את החשיבות העצומה בשמירה על מעמדם של השופטים כעצמאיים ממערכות שלטון אחרות, משוחררים מלחצים וכבעלי יוקרה אישית וציבורית וחתר להגן עליהם במהלך כהונתו כנשיא בית-המשפט העליון. סייע בידו הכישלון המוחלט בניסיון ההדחה הפוליטי של השופט צ'ייס (Chase) ב1805-, אשר מאחוריו עמדו שיקולים מפלגתיים צרים. זיכויו המוחלט של צ'ייס אפשר לשופטי בית-המשפט העליון תחת מרשל לחוש עצמם חופשיים מלחצים פוליטיים או מפחדים כלשהם בבואם לפסוק בסוגיות הנוגעות לסמכויות החוקתיות של גופי הממשל. מאז ועד היום לא נעשה ניסיון דומה נוסף להדיח שופט על רקע פוליטי .

מבחינה לאומית
בפסיקותיו יישב מרשל שאלות חוקתיות מכריעות לטובת המשך קיומה של הברית וביצורה. תחת הנהגתו הפך בית-המשפט העליון את המבנה הפדרלי, שחזו המייסדים כותבי החוקה, לאומה חזקה מספיק לעמוד גם במלחמת אזרחים .
התפישה שהנחתה את מרשל היא פדרליסטית-המילטונית: פסיקה אחר פסיקה הוא חיזק את מוסדות הממשל המרכזי על כל זרועותיו (השיפוטית, המחוקקת והמבצעת), תוך שהוא מכפיף את המוסדות המדינתיים למרות השלטון המרכזי וקובע את בסיס כוחם בסמכות הנובעת ישירות מהחוקה. הוא גם לא נרתע מלתת פירוש רחב יותר לסמכויות החוקתיות בכדי לתת לממשל הפדרלי כוח ועוצמה, שהיו חיוניים לתפקודו והישרדותו בשנותיה הראשונות של הברית המתפתחת וגדלה במהירות.

מצד שני, לא פעם קשר מרשל ישירות בין החוקה לבין ההגנה על היחיד, על אזרח ארצות-הברית וגם על גופים של אזרחים (תאגידים), תוך שהוא מממש בפועל את הצהרות החוקה בתחום זכויות האדם והאזרח. בדרך זו העמיד את החוקה בבסיס החברתי של האומה האמריקנית ולא רק בתחום המשפטי והפוליטי. הצגת החוקה כמתערבת דרך בתי המשפט בראשות בית-המשפט העליון נגד עריצות השלטון בכל הרמות, מתיישבת עם התפישה הג'פרסונית-רפובליקנית של זכויות המדינות וממשל המוגבל על ידי העם.

מטרתו של מרשל היתה לבסס את האומה האמריקנית ואת אושיות השלטון שלה ולהגדיר את מגבלות כוחה ויחסיה עם עצמה ועם אזרחיה. במילותיו של מרשל: "אסור לנו לשכוח שאנו מבארים חוקה [Constitution על בסיס הפועל - to constitute: לכונן, ליצור]", תוך שהוא מכוון לארה"ב וממשלה. כך, שיש לקרוא את החוקה כ"תוכנית של ממשל [...] שנועדה לעתיד הבלתי מוגדר ובלתי מוגבל" .
לא אחת נתקלו פסיקותיו של מרשל בהתנגדות חריפה אפילו בדחייה. אך במהלך השנים נתבררה תרומתו לתורת המשפט היסודית של ארצות-הברית ומשקלו המכריע בבניית האומה האמריקנית חברתית ופוליטית.
בדפים הבאים אבחן את הפסיקות המשמעותיות ביותר של בית-המשפט של מרשל לפי נושאים.

קטע מהעבודה:

תגים:

ארצות · דין · הברית · היסטוריה · הסטוריה · חוקה · חוקתי · חוקתיות · משפט · פסק · תולדות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ג'ון מרשל - נשיא בית המשפט העליון הראשון בארצות הברית", סמינריון אודות "ג'ון מרשל - נשיא בית המשפט העליון הראשון בארצות הברית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.