ר' יהודה הנשיא ואנטונינוס

תקציר העבודה:

עבודה זו עניינה בחינת המסורות המתארות את הקשרים המגוונים בין רבי יהודה הנשיא לבין אנטונינוס הקיסר הרומי. להלן אתייחס לענייניים העולים מן המסורות ולנקודות המשמעותיות שנמצאה עליהן התייחסות מחקרית. כל פרק בעבודה עומד בפני עצמו ואין בכוונתי לערוך השוואה בין מקורות תלמודיים אלא בעיקר לערוך השוואות בכל פרק לדעות שהובאו בעניין אחר. אנסה להעלות גישות שונות ולבחון בעיקר את דרך המחקר(1).
מן הדין אפוא כי לבחינת מהות היחסים בין רבי לאנטונינוס, אציג בשלב ראשון את הרקע ההיסטורי תוך התייחסות לזהותו של אנטונינוס. בהמשך דיוננו בכוונתי להביא את יחס החוקרים(2) לנושא התארוך ולעמוד על הבעיות המתודולוגיות העולות מכתיבתם של החוקרים השונים. קרי, מהו כיוון כתיבתם - היסטורית, רבנית - דתית, ספרותית או אחרת?
בשלב השני אדון בפרק המתייחס לרבי ואנטונינוס בחיבורה של מאיר עפרה "רבי יהודה הנשיא - דיוקנו של מנהיג"(3) ואנסה לבדוק מס' מסקנות ולהוסיף על מסקנותיה טיעונים אחרים. תוך כדי בדיקת המסקנות, נשאל באיזו מידה משתקפת מהסיפור מציאות היסטורית? אלו מסקנות היסטוריות ניתן ללמוד מהיחסים שנבנו בין השניים? בסיכום דיוננו, אציג בקצרה את הביטויים הבולטים ביותר ליחסים ששררו בין היהודים לבין השלטון הרומי, המייצגים את מהות היחסים בין אנטונינוס לרבי(4).
בפרק המסקנות נציג בקצרה את הטיעונים השונים וכן נראה מבחינה מבנית באלו דרכים לשוניות החוקרים השתמשו.
-------------------------------------------------------------------
1. אין בכוונתי לקבוע עמדה אלא להעלות את הבעייתיות והמסקנות הנובעות מן הנושא הנדון.
2. חוקרים כמו אלון, אופנהיימר וספראי דנים בסוגייה זו. ראה להלן בעבודה עמ' 3-5.
3. מאיר עפרה, ר' יהודה הנשיא - דיוקנו של מנהיג במסורות ארץ ישראל ובבל, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1999.
4. אבי יונה מיכאל, בימי רומא וביזנטיון, מוסד ביאליק, ירושלים תש"ל, עמ' 51.

קטע מהעבודה:

מקורות:

Untitled
ר' יהודה הנשיא ואנטונינוס
מבוא
עבודה זו עניינה בחינת המסורות המתארות את הקשרים המגוונים בין רבי יהודה הנשיא לבין אנטונינוס הקיסר הרומי. להלן אתייחס לענייניים העולים מן המסורות ולנקודות המשמעותיות שנמצאה עליהן התייחסות מחקרית. כל פרק בעבודה עומד בפני עצמו ואין בכוונתי לערוך השוואה בין מקורות תלמודיים אלא בעיקר לערוך השוואות בכל
פרק לדעות שהובאו בעניין אחר. אנסה להעלות גישות שונות ולבחון בעיקר את דרך המחקר.
מן הדין אפוא כי לבחינת מהות היחסים בין רבי לאנטונינוס, אציג בשלב ראשון את הרקע ההיסטורי תוך התייחסות לזהותו של אנטונינוס. בהמשך דיוננו בכוונתי להביא את יחס החוקרים לנושא התארוך ולעמוד על הבעיות המתודולוגיות העולות מכתיבתם של החוקרים השונים. קרי, מהו כיוון כתיבתם - היסטורית, רבנית - דתית, ספרותית
או אחרת?
בשלב השני אדון בפרק המתייחס לרבי ואנטונינוס בחיבורה של מאיר עפרה "רבי יהודה הנשיא - דיוקנו של מנהיג" ואנסה לבדוק מס' מסקנות ולהוסיף על מסקנותיה טיעונים אחרים. תוך כדי בדיקת המסקנות, נשאל באיזו מידה משתקפת מהסיפור מציאות היסטורית? אלו מסקנות היסטוריות ניתן ללמוד מהיחסים שנבנו בין השניים? בסיכום
דיוננו, אציג בקצרה את הביטויים הבולטים ביותר ליחסים ששררו בין היהודים לבין השלטון הרומי, המייצגים את מהות היחסים בין אנטונינוס לרבי.
בפרק המסקנות נציג בקצרה את הטיעונים השונים וכן נראה מבחינה מבנית באלו דרכים לשוניות החוקרים השתמשו.
רקע היסטורי
ימי רבי יהודה הנשיא הם בבחינת "תור הזהב" של החיים היהודיים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. ימי נשיאותו של רבי היו בתקופת הסיברים, ובימיו חלו התפתחויות רבות ומכריעות בתחומי הרוח ותרבות, בתולדות התורה שבעל פה, בחיי החברה והציבור. מרובים אף השינויים וההתפתחויות במעמד העם היהודי, ביחסים שבין ישראל
למלכות רומא ובמעמד הישובי והכלכלי של הישוב היהודי.
ההכרה שזכה לה רבי יהודה הנשיא מן השלטונות היתה רחבה במיוחד. עד כדי הזכות, למעשה , לדון דיני נפשות, זכות שהרומאים לא נהגו להעניק לתושבי הפרובינקיות שבשליטתם. ובין הישוב היהודי לבין הסיברים שררו יחסים טובים .
מסורת לידת רבי ואנטונינוס
קיימת מסורת תלמודית הקובעת כי ביום מותו של ר' עקיבא נולד רבי. התייחסות למסורת זו נמצא אצל ע. קוליץ ולפיו ע"פ מסורת זו, מל בחשאי רבן שמעון בן גמליאל את בנו יהודה, ובדרך נס ניצלו האב והרך הנולד מעונש המוות שריחף מעל לראשם. הצלה זו באה ע"י אימו של אנטונינוס שהחליפה את התינוקות והכניסה לבדיקה את
התינוק הערל וכך ניצל הרך הנימול. כך איפה גדל האחד ונהיה לקיסר במלכות רומי והאחר גדל והתנשא בישראל הלא הוא רבי יהודה הנשיא. לכאורה כבר ממסורת זו ניתן ללמוד על שני האישים, אולם, ע"פ אופנהיימר וספראי מטרת המסורת האמורה אין כוונתה אלא להדגיש שהאומה לא נותרה יתומה עם הסתלקותו של רבי עקיבא. יתרה מזו
ספראי בחיבורו עושה הבחנה; קרי, אין מדובר במסורת אחת כפי שהתייחס קוליץ אלא קיימות 2 מסורות המתייחסות ללידתו של ר' יהודה. האחת היא המסורת הקדומה שר' נולד עם מותו של ר' עקיבא, ומסורת אגדה אחרת, מתייחסת למקורות המאוחרים ומוסרת על לידת רבי, בשעה שהיה עדיין איסור המילה בתוקפו ורבי נימול בחשאי תוך
הסתכנות.
מכאן נוכל להסיק כי קוליץ, המחבר בין המסורות השונות להליך היסטורי אחד כותב מנק' מבט רבנית - דתית בניגוד לכתיבתו של ספראי הכותב מזווית היסטורית.
קביעת זהות אנטונינוס
בתולדות היחסים שבין בנו של סוורוס, מארקוס אברליוס אנטונינוס, המכונה קאראקלה (217-206), ובין היהדות קשורה הבעיה הידועה בדבר זהותו של אנטונינוס ידידו של רבי. על זהותו של 'אנטונינוס' דנו חוקרים רבים, שכן אנטונינוס היה אחד משמותיהם של מספר קיסרים הבאים בחשבון מבחינה כרונולוגית וכל אחד מהחוקרים השתדל
לזהותו עם אחד הקיסרים הנושאים את השם אנטונינוס.
אבי יונה בוחן מס' ידיעות הקשורות לרבי ואנטונינוס ומברר מי מן הקיסרים המכונים בשם אנטונינוס, מתאים ביותר לרקע ההיסטורי הזה. בסך הכל היו ששה מושלים המכונים בשם זה. מתוכם, אבי יונה מוציא מכלל אפשרות את אנטונינוס פיוס ואת קומדוס אנטונינוס. הואיל ושניהם לא היו מעולם בארץ בזמן שלטונם, וממילא לא יכלו
להיפגש עם רבי בקיסריה, כפי שמסופר במקורותינו. מהארבעה האחרים מוציא אבי יונה מכלל דיון את אנטונינוס בנו של מאקרינוס, שהיה תינוק בזמן שלטונו הקצר של אביו וגם את הליוגאבלוס (222-218), המכונה אף הוא
מארקוס אברליוס אנטונינוס (218-217 לספירה), שהופיע מאוחר יותר וגם לא ידוע לנו על ביקורו בארץ (אם כי בילה את החורף הראשון לשלטונו בסביבתה). נשארים אפוא מארקוס אברליוס אנטונינוס הפילוסוף ובן אנטונינוס; מרקוס אורליוס אנטונינוס (217-211) המכונה קאראקלה.
על מארקוס אברליוס הפילוסוף ידוע שהיה בז ליהודים ושמו אינו קשור בשם סוורוס, כפי שמצוי במקורותינו ומכאן גם מסקנתו; שאם בכלל היה קיים 'אנטונינוס' זה הנזכר בתלמוד כאישיות היסטורית, ולא משל בלבד היה , הרי מן ההכרח שהיה זה קאראקלה. כדי להוכיח סברה זו, אבי יונה בוחן מספר אירועים הקשורים בשמו:
א. המדיניות האוהדת של הסיברים כלפי היהודים באה ליידי ביטוי בחוקים שונים שקבעו ספטימיוס סוורוס וקאראקאלה. ועדויות לכך אבי יונה מוצא במקורות הזרים דווקא. שם מסופר על קארקאלה, שעוד בהיותו ילד ראה אחד מחבריו הצעירים מוכה מסיבת יהדותו, וקארקאלה גער אח"כ באבי הילד המכה.
ב. הידיעה על רצונו של אנטונינוס להעלות את טבריה לדרגת קולוניה היא זכר לייסוד הערים הרבות והעלאתן לדרגת קולוניה דווקא ע"י סוורוס. וקראקאלה ביקש מאביו לסלוח לערים שונות שהתנגדו לסוורוס ובזכות התערבותו, החזיר לערים אלה את זכויותיהם בשנת 199 לספירה.
ג. הידיעה על מתן מנורת הזהב לבית הכנסת מתאימה למה שידוע על ייסוד בתי כנסת רבים בגליל, דווקא בימי השושלת הסווריאנית ולכתובת היהודים היושבים בקציון.
מארועים אלה מגיע אבי יונה למסקנה, שהקיסר היחיד המתאים לאנטונינוס בספרות הוא קאראקלה. גם ע"פ אופנהיימר סביר ביותר שמדובר בקאראקאלה (מרקוס אורליוס אנטונינוס). אופנהיימר מתייחס לביוגרפיה שלו הנקראת "בהיסטוריה אוגוסטה" ולסיפור כעסו על עונש המלקות בהיותו בן שבע, שהוטל על חברו משום שהתקרב ליהדות.
אלון אינו מטפל בסוגיית הזהות והכרונולוגיה, אלא מציע פתרון מיידי ורואה באנטונינוס את קרקלה מבלי לתת את ההשערות השונות כפי שעשו אחרים. עם זאת, גם אלון וגם אופנהיימר מפקפקים בעדויות הנכללות ביצירה זו ומעלים את האפשרות כי ההתנהגות שיוחסה לו מרמזת על נטיותיו הפרו יהודיות.
ספראי המתמקד בשאלת בירור ימי נשיאותו של רבי יהודה הנשיא אינו סובר כי חשיבותה של השאלה, בקביעת זהותו של הקיסר הרומי "אנטונינוס" כפי שסברו 2 החוקרים הראשונים, אלא עיקר דיונו נסוב סביב קביעת התקופה שבה כיהן ר' יהודה הנשיא. עם זאת הוא מעלה הסתייגות בדבר הדעות המנסות להקדים את ימי רבי ואת פעילותו
העיקרית לימיהם של האנטונינים.
ספראי שואל מתי חלו השינויים לטובה בישוב היהודי? כדי להשיב על השאלה הוא מציג פרשיות רבות בתולדות הישוב היהודי, הקשורות בתקופה זו ליחסים הטובים שבין ישראל למלכות רומא. טיב היחסים כרוך בהתחלפות השליטים הרומאיים קרי, ירידתם של האנטונינים ועליתם של הסיברים. בלשון אחר ספראי קובע כי עיקר ימי נשיאותו
של רבי חלות בתקופת הסיבירים.
מאיר בחיבורה אינה מנסה לקבוע את זהותו של אנטונינוס אלא מתיחסת למעמדו כ"קיסר רומי". היא מקדישה את דיונה לטיב היחסים בין רבי לקיסר ותרומת יחסים אלה לחיי היהודים.
אמינות המסורות אודות היחסים בין אנטונינוס לרבי
המקורות מרבים לתאר את הידידות האמיצה, ששררה בין רבי לבין "אנטונינוס" - קיסר רומי, ומרחיקים לכת עד כדי קביעה, ש"אנטונינוס" התגייר ושימש את רבי.
מאיר מעלה את שאלת מהימנות ההיסטורית של מקורות אלה, ומציגה שורה של דעות לפיה ספרות חז"ל לא התכוונה לספר את תולדות עם ישראל בתקופתה או את תולדות האישיים. ומביאה לשם כך את דבריהם של ירושלמי וגפני לפיהם חז"ל לא עשו שום מאמץ מיוחד כדי לתאר ולשמר בכתובים את מה שידעו על מהלכם של המאורעות ההיסטוריים
בדורם, ואין לחפש אצל חז"ל גישה מדעית היסטורית.
בהמשך מאיר, אינה מכריעה בשאלת מהימנות ההיסטורית לגבי דמותו ופועלו של רבי יהודה הנשיא אך היא מציגה שני כיוונים במחקר:
תיאורים המיוסדים על "הגרעין ההיסטורי" ומתעלמים מן הנופך האגדי.
תיאורים המיוסדים על ההנחה שכל המסופר על רבי הוא "מה שארע בדיוק".
מסקנתה הסופית היא שהסוג הראשון אופייני לשחזור ההיסטוריה של תקופת רבי ופעילותו, ואילו הסוג השני אופייני בעיקר לתיאור תולדותיו של רבי האיש.
מאיר מוסיפה כי המוטיבים הבדיוניים במסורות על ר' יהודה אינם מפחיתים מהאמינות ההיסטורית של המוטיבים בעלי הצביון הריאלי וניתן ללמוד משהו מהימן על רבי ועל תקופתו לפי חלק אחד של הסיפור ולהתעלם מחלקו השני.
מאיר מביאה בפנינו פרק שלם הנקרא "רבי ואנטונינוס - ההנהגה המדינית", בפרק זה היא אינה עומדת על אופיו של אנטונינוס או רבי לחוד אלא עומדת על מהות היחסים בניהם. היא מתייחסת לעשרים ואחת המסורות הארץ ישראליות העוסקות ביחסי אנטונינוס ורבי ומסקנתה לפי מסורות אלה כי נשתמרה דמות אנטונינוס כידידו של רבי
ומערכת היחסים בין שני האישים בלטה במקורות אלה.
בתחילה היא מביאה בפנינו ארבע מסורות תנאיות המשקפות את הגרעין שביסוד הצביון המיוחד של יחסי רבי ואנטונינוס ע"פ החלוקה שערכתי בטבלה הבאה:
דמותו של רבי יהודה
דמותו של אנטונינוס
1. רבי חולק כבוד לדרכו הנאורה של השליט
2. רבי הוא דגם ליחס הקב"ה לעמו הנבחר
3. רבי משיב לשאלות אנטונינוס לאור תורת ישראל ואמונתו
אנטונינוס שליט נאור
מתעניין בענייני אמונות ודעות
רוחש הוקרה לתבונת רבי
מתייעץ עם רבי בניהול כיבושיו המלחמתיים
מלבן עם רבי את היחס בין גוף לנפש
מאיר מגיע למסקנה כי מהדימוי של שני האישים נגזרת מערכת יחסים הדדית ברמה האישית, המהווה יתרון לרבי ברמה הערכית - ההנהגתית.
למרות שהמסורות מטיבות לתאר את היחסים בין השניים כיחסים טובים, הכרחי לתהות האם אין כאן נימה מוגזמת של יחסים טובים ? או האם המקורות והמסורות מהימנים? כדי להשיב על שאלות אלה נראה מה דעתם של החוקרים השונים בענין;
אופנהיימר גורס כי העדויות התלמודיות על היחסים בין רבי לאנטונינוס יש בהן משום גוזמה רבה ואין להן מקבילות בספרות החוץ תלמודית. כראייה להגזמה במהות היחסים בין רבי לאנטונינוס, אופנהיימר מייחס למקור הבא:
"כל יומא היה משמש לרבי מאכיל ליה משקי ליה, כי הוא בעי רבי למיסק לפוריא היה גחון קמי פוריא, אמר ליה, סק עילואי לפורייך..." (בבלי, עבודה זרה, ע"ב)
יחד עם הסתייגותו זו אין לו ספק שחלק מהעדויות מהימן וגם באותן עדויות הכוללות נופך אגדי רב, טמון בהן גרעין של מציאות היסטורית. וכראייה לסברה זו הוא מביא דוגמאות אחרות מהספרות התלמודית אודות קשרים בין נשיאים וחכמים מרכזיים נוספים לבין הקיסר.
אופנהיימר ממשיך ומביא התייחסות נוספת לא רק ליחסי אנטונינוס ורבי, אלא גם אל יחסי השלטונות - יהודים. ולשם כך הוא מציג את הכתובת שנמצאה בקציון שבגליל העליון המזרחי (בקרבת ראש פינה)המתוארכת לשנת 197 לספירה. כתובת זו מבטאת את מערכת היחסים שהתפתחה בין היהודים לבין השליטים הרומים באותה עת. אופנהיימר מוצא
כי יחסם האוהד של הסוורים ליהודים עולה גם מפירושו של הירונימוס לפסוק "ובהכשלם יעזרו עזר מעט" (דניאל יא, לד). שיש מן היהודים המייחסים מקרא זה לסוורוס ולבנו אנטונינוס, שהתייחסו ע"פ אופנהיימר בכבוד רב אל היהודים.
בעניין זה ספראי חושב כמו אופנהיימר אך מעלה מס' הסתייגויות בדבר יחסם האוהד של הרומים כלפי ר' יהודה הנשיא והיהודים. לפיו, מקובל להניח כי עם עלייתו של אנטונינוס בקיץ 138 נתבטלה גזירת המילה. אומנם אנטונינוס ביטל את איסור המילה, דבר שמעידים עליו מקורת משפטיים רומאיים, אולם אין כל הוכחה והכרח להניח שעשה
זאת מייד עם עלייתו. אדרבה, מתוך המסורות המרובות המדברות על רדיפות הדת לאחר המרד ומצוות מילה בתוכן נראה, כי הרדיפות נמשכו תקופה ארוכה הרבה מזו של שלוש שנים, מסיום המרד בשנת 135 ועד ראשית עלייתו של אנטונינוס פיוס בשנת 138. ע"פ ספראי מתקבל הרושם, כי הגזירות על הדת והרדיפות הכלכליות שבאו בעקבות המרד
נמשכו מספר שנים ניכר ורפו רק לאט לאט.
ספראי ממשיך להראות כי דווקא הקיסרים שאהדו את היהודים, כגון סוורוס ובנו קאראקלה, החמירו עם החוק נגד הגיור; לפי החוק הזה נענשו בגרוש רמי המעלה בלבד, ואילו בני העם הפשוטים, שמהם היו בלי ספק רוב המתגיירים, נענשו במוות.
אבי יונה בחר להציג מזוית ראייתו יחסים טובים בין היהודים לשלטונות. הוא מביא לכך כדוגמא את ציפורי. שם יצאה פקודה חדשה של סוורוס ואנטונינוס (קאראקלה) שהכירה בזכות היהודים לשמש חברים במועצת העיר, עם כל הזכויות והחובות. דוגמא אחרת שאותה אבי יונה מציג היא, שרבי זכה לקבל מידי המלכות נחלות רבות, אם בצורת
חכירה ואם כמתנה מוחלטת. אין ספק כי דוגמא זו מעידה על טיב היחסים בין השלטונות לר' יהודה הנשיא.
סיכום ומסקנות
עיקרי המסקנות שנוכל לדלות מסיפור היחסים שבין אנטונינוס לבין רבי יהודה הנשיא הם:
א. רוב החוקרים מסכימים כי זיהויו של אנטונינוס קיסר רומי המופיע במסורות השונים מיוחס למרקוס אורליוס אנטונינוס (217-211) המכונה קאראקלה.
ב. אין תמימות דעים בקרב החוקרים השונים לגבי אמינות המסורות. עם זאת רוב החוקרים סבורים כי קיים "גרעין היסטורי" במסורות המיוחסות לרבי ואנטונינוס.
ג. דרך המחקר של החוקרים השונים שהצגתי היא שונה בתכליתה. כל חוקר כתב והתייחס למסורות מנקודת ראות אישית. החוקרים אופנהיימר, אלון וספראי כתבו מנק' ראות הסטורית. מאיר כתבה מנק' מבט ספרותית ושילבה ביטויים ספרותיים בכתיבתה. עם זאת, ראוי לציין כי היא שילבה גם דעות של חוקרים והסטריונים שונים שהתייחסו
לנושא. קוליץ לעומתם חיבר בין המסורות השונות להליך היסטורי אחד וכתב מנק' מבט רבנית - דתית בניגוד לראשונים.
ד. הבאנו את הדעות השונות בעניין היחסים הטובים ששררו בין רבי לאנטונינוס. אך לא הצלחנו לחרוץ בשאלה האם היחסים הטובים בין השניים העידו על טיב היחסים בין השלטון לבין היהודים באותה תקופה.
ביבליוגרפיה
אבי יונה מיכאל, בימי רומא וביזנטיון, מוסד ביאליק, ירושלים תש"ל.
2. אופנהיימר אהרון, הגליל בתקופת המשנה, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשנ"א.
3. גדליהו אלון, תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד (כרך ב'), הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשי"ז.
4. משה דוד הר (עורך), ההסטוריה של ארץ ישראל - התקופה הרומית ביזנטית (כרך 5), כתר, ירושלים 1998 .
5. מאיר עפרה, ר' יהודה הנשיא - דיוקנו של מנהיג במסורות ארץ ישראל ובבל, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1999.
6. ספראי שמואל, ארץ ישראל וחכמיה בתקופת המשנה והתלמוד, הקיבוץ המאוחד, ירושלים תשמ"ד.
7. ע. קוליץ חיים, רבינו הקדוש - ר' יהודה הנשיא, הוצ' ראובן מס בע"מ, ירושלים 1989.
אין בכוונתי לקבוע עמדה אלא להעלות את הבעייתיות והמסקנות הנובעות מן הנושא הנדון.
חוקרים כמו אלון, אופנהיימר וספראי דנים בסוגייה זו. ראה להלן בעבודה עמ' 3-5.
מאיר עפרה, ר' יהודה הנשיא - דיוקנו של מנהיג במסורות ארץ ישראל ובבל, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1999.
אבי יונה מיכאל, בימי רומא וביזנטיון, מוסד ביאליק, ירושלים תש"ל, עמ' 51.
משה דוד הר (עורך), ההיסטוריה של ארץ ישראל - התקופה הרומית ביזנטית (כרך 5), כתר, ירושלים 1998, עמ' 90.
ספראי שמואל, ארץ ישראל וחכמיה בתקופת המשנה והתלמוד, הקיבוץ המאוחד, ירושלים תשמ"ד, עמ' 113.
שם,שם.
ספראי אומנם מציג את היחסים בין השלטונות ליהודים כיחסים טובים, עם זאת הוא מעלה מס' סייגים. על כך ראה בהמשך העבודה עמ' 8-9.
"יום שמת רבי עקיבא נולד רבינו" ראה: בראשית רבא פנ"ח נא, קדושין עב, ע"ב.
ע. קוליץ חיים, רבינו הקדוש - ר' יהודה הנשיא, הוצ' ראובן מס בע"מ, ירושלים 1989, עמ' 245.
ע"ז י, ב; תוספות ד"ה א"ל
קוליץ, שם.
אופנהיימר אהרון, הגליל בתקופת המשנה, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשנ"א, עמ' 60. וגם: ספראי (הערה 6, לעיל)
עמ' 116.
ספראי, שם.
אופנהיימר, עמ' 64.
אבי יונה (הערה 4, לעיל), עמ' 51.
אבי יונה, שם.
אבי יונה, עמ' 52.
שם, שם. ראה גם ספראי (הערה 6 , לעיל), עמ' 64.
אבי יונה, שם.
שם, שם.
שם, עמ' 53.
אופנהיימר (הערה 13 ,לעיל), עמ' 64.
ואלך עורר את כל הבעיה מחדש, הוא ניסה לבטל את כל התוכן ההסטורי של אותה פרשה ולייחס את הידיעות במקור זה לספר אפיקורסי על התורה הסטואית, שהיה כתוב בצורת דו שיח בין יהודי ובין מארקוס אברליוס הפילוסוף. עוד בנושא זה ראה: אופנהיימר עמ' 64.
שם, שם.
גדליהו אלון, תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשי"ז, כרך ב'.
שם, עמ' 103-104
אופנהיימר, עמ' 64.
שם,שם.
ספראי (הערה 6, לעיל), עמ' 114.
שם, עמ' 115.
שם, עמ' 119.
מאיר עפרה (הערה 3, לעיל), היא פרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה ולכן נקודת המוצא שלה היא אחרת ושונה מהיסטוריונים וניתוחיה הם ספרותיים.
מאיר, עמ' 266
ירושלמי מגי' ע"ט.
מאיר, עמ' 11.
שם, שם.
שם, שם.
שם, עמ' 12.
שם, עמ' 13.
שם, עמ' 299-263.
שם, עמ' 298
שם, עמ' 265.
אופנהיימר (הערה 13 ,לעיל), עמ' 64.
תרגום= כל יום היה (אנטונינוס) משמש לרבי, מאכילו, משקהו, כאשר היה רוצה רבי לעלות למיטה, היה גוחן לפני המיטה, אמר לו, עלה עלי למיטתך..."
דוגמא ליחסים אלה אופנהיימר מוצא בשיחות בין ר' יהושע בן חנניה לבין הקיסר.
אופנהיימר, שם
ספראי (הערה 6, לעיל), עמ' 113 .
שם, עמ' 117.
שם, שם.
אבי יונה, עמ' 57.
שם, שם.
1
9
10

תגים:

אנטונינוס · הנשיא · יהודה · קיסר · רומי · שלטון

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ר' יהודה הנשיא ואנטונינוס", סמינריון אודות "ר' יהודה הנשיא ואנטונינוס" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.