ניתוח הסיטקום האמריקאי היום - חדשני או קופא על שמריו?

תקציר העבודה:

בחרתי לנתח בעבודה את הסיטקום האמריקאי "כולם אוהבים את ריימונד". מדובר בקומדיית מצבים אמריקאית שהחלו בשידורה בארה"ב בשנת 2000. זו קומדיה שמבוססת על סטאנד- אפ מפורסם של יוצר הסדרה והשחקן הראשי, ריי רומאנו. הסדרה מבוססת על משפחתו האמיתית, מובן שמוצגות בסדרה סיטואציות מוגזמות במטרה להצחיק את הקהל.
בעזרת הסדרה אני מנסה לבחון את הסיטקום האמריקאי: האם הוא דינמי ומשתנה עם המציאות, או שמה הוא סטטי יחסית וממשיך לשקף את אותם ערכים אמריקאיים שמרניים של המשפחה האידילית מהפרברים?
בכדי לבחון את הסוגייה המרכזית אסקור את התפתחות הסיטקום האמריקאי לאורך חמישים השנים האחרונות, אבדוק את הערכים שהוצגו בסיטקום בכל תקופה ואנסה לפרוט את הערכים.
אבחן את הסדרה כמקרה בוחן של הטקסט הפופולרי, כפי שהגדירו פיסק (Fiske, 1989, pp.103), אנסה להמחיש כיצד באים לידי ביטוי הפרמטרים שהגדיר פיסק.
מחד אציג גישות שטוענות שאין חדש תחת השמש, הסיטקום עדיין משתרך אחרי המציאות, קריאה דומיננטית ושמרנית, ולא נוגע בנושאים שנויים במחלוקת כמו בגידות בחיי הנישואין, גירושין, הפלות מלאכותיות וכד', ומאידך, אציג גישות ודוגמאות שטוענות כי יש שינוי בסיטקום וכי ישנם הבדלים משמעותיים בין סיטקום בשנות ה- 60 לעומת סיטקום בשנות ה- 90, גישות הטוענות לחתרנות.
תיאוריית ההשפעה ההדדית טוענת כי אמצעי התקשורת מעוצבים על ידינו וגם אנו מעוצבים על- ידם, אנו משפיעים ומושפעים (ברגר, 1995, עמ' 21-22). אנסה להמחיש כיצד הגישה באה לידי ביטוי בסיטקום הספציפי אותו בחרתי לנתח וכן אערוך בדיקה השוואתית לעומת סיטקומים אחרים בעבר.
שדה המחקר: צפייה בחמישה פרקים של הסדרה "כולם אוהבים את ריימונד" משתי העונות האחרונות ששודרו בארץ.
שיטת המחקר: אתמקד בעיקר בניתוח סמיולוגי, דהיינו בטקסטים ורעיונות שבאים לידי ביטוי בפרקים בהם צפיתי.

תוכן עניינים
מבוא
פרק שני: תיאורטי
טקסט פופולרי
התפתחות הקומדיה
קומדיית מצבים
מבנה קומדיית המצבים
סטריאוטיפים בקומדיית מצבים
אפיון דמויות
הקהל אוהב סיטקום
שינויים חברתיים והשלכותיהם על מיגדר
תיאוריות פמיניסטיות
פרק שלישי: מתודולוגיה
פרק רביעי: אינטגרציה
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

הסדרה "כולם אוהבים את ריימונד":
מדובר בסיטקום אמריקאי על משפחת לבנים בפרבר ליד ניו ג'רזי בארה"ב. זירת ההתרחשות המרכזית היא בביתם של ריימונד ודברה ברון. רוב הסצנות מרחשות במטבח, בסלון ובחדר השינה של דברה וריימונד. חלק קטן מהסצינות מתרחשות בבית הוריו של ריימונד, המתגוררים ממול, עובדה שיוצרת את מרבית הקונפליקטים.
הדמויות:
ריימונד - נשוי לדברה, יש להם שלושה ילדים, ילדה- אלי ושני בנים תאומים- ג'פרי ומייקל. עיתונאי בתחום הספורט.
דברה - נשואה לריימונד, עקרת בית, נושאת ברוב נטל גידול הילדים ותחזוקת הבית.
מארי - נשואה לפרנק, אמא של ריימונד ושל רוברט, עקרת בית ובשלנית מהוללת. אישה מאוד דומיננטית וביקורתי כלפי דברה, יחסי חמות- כלה קלאסיים.
פרנק - נשוי למארי ואבא של ריימונד ורוברט, מוצג כפסיבי, כנוע, עושה דברה של מארי, סדר יומו סובב סביב אוכל וטלוויזיה.
רוברט - אחיו הבכור של ריימונד, שוטר במקצועו, גרוש ומתגורר בגפו גם כן קרוב להוריו ולאחיו.
שימוש בסטריאוטיפים
לפי מאפייני הדמויות בסיטקום, כל דמות היא מאוד סטריאוטיפית ומאופיינת על- פי מספר תכונות דומיננטיות. ריימונד הוא מאצ'ואיסטי, לא עוזר בעבודות הבית, מחפש הזדמנויות ל"ברוח" מהבית ולהיפגש עם חברים או לעסוק בספורט. הוא מוצג לרוב כחושש מדברה ומתגובותיה. הוא נראה לעיתים כמי שכל רעיון הילדים והנישואין כאילו
נכפה עליו. הוא מנסה להתחמק מבילוי זמן עם הילדים ודברה.
אם ננתח את דמות של ריימונד לפי חמשת האסטרטגיות של James W. Chesebro לאפיון דמויות בקומדיות מצבים אמריקאיות, נמצא שריימונד, מתאים בתכונותיו לדמות מסוג 2 - "אחד מאיתנו", ריימונד הוא בחור ממוצע, לא חכם במיוחד או יפה במיוחד, הוא הגשים את החלום האמריקאי לפי פרמטרים של החברה האמריקאית - בית בפרברים,
משפחה, שלושה ילדים, משכורת טובה. המסר שמועבר בסדרה- אם הוא יכול, אז כל אחד יכול. הוא לא ניחן באינטליגנציה או רגישות יוצאות דופן, הוא גבר אמריקאי טיפוסי.
דברה, דעתנית, מוצגת כחסרת סבלנות לשטויות הילדותיות של ריימונד, לא מחבבת את אימו ומרגישה שהיא משתלטת להם על החיים. היא עקרת בית ורוב סדר הים שלה סובב סביב המטבח והילדים. היא מוצגת כאמא ממוצעת, ולא כאמא למופת (ארחיב על כך בהמשך).
מארי, מאוד דומיננטית, מתערבת בכל, לא מפסידה הזדמנות להעיר לדברה שהבית מלוכלך ושהיא בשלנית גרועה, בניגוד אליה. מעירה הערות רבות לגבי אופן חינוך הילדים של דברה וריימונד. מחשיבה עצמה כאם ועקרת בית למופת. מתייחסת לפרנק כאילו היה ילד קטן, ומתייחסת לילדיה כאל ילדים קטנים ולא כאל גברים בוגרים. אפשר
לאפיינה כ"אמא יהודייה"\ "אמא פולנייה". בעלת מאפיינים של אישה מסרסת, שתלטנית ומתערבת בכל.
פרנק, פסיבי בהתנהגותו, תלוי לגמרי במארי, רק לעיתים נשמעת דעתו וגם אז הוא מייצג דעות שמרניות, מעין ארצ'י באנקר בגרסה קלילה: הוא שונא הומואים, שוביניסט, שמרן. הוא חושב שהוא תמיד צודק.
רוברט, חי בגפו ומנסה למצוא בת זוג לחיים, עוזר לריימונד ודברה עם הילדים, תלוי באימו.
הסיטואציות הן דומסטיות (ביתיות), נעות סביב נושאים כמו זוגיות, חינוך הילדים, יחסים בתוך המשפחה המורחבת וכד'.
דמות האישה בסדרה
מחד, דברה מוצגת כאישה דעתנית, יוזמת, אסרטיבית והחלטית, ומאידך היא אינה עובדת מחוץ לבית אלא מתפקדת כעקרת בית ואמא במשרה מלאה. למעשה, היא תלויה כלכלית לחלוטין בבעלה. אם ננתח את דמותה על- פי התיאוריות הפמיניסטיות נראה שלפי הפמיניזם הרדיקלי מצבה של דברה יישאר תלוי בבעלה כל עוד היא לא תגיע להישגים בזכות
עצמה.
באחד הפרקים דברה וריימונד מתחילים לריב על רכישה של מוצר מסוים, וריימונד אומר לדברה שהיא בכלל לא מרוויחה כסף... מאותו רגע מתחיל ויכוח האם להיות אם ועקרת בית זו לא עבודה קשה הרבה יותר ממה שריימונד עושה. עצם הויכוח האם עבודתה בבית חיונית או לא מעיד שהחברה ברובה, בעיקר הגברית, חושבת שלהיות עקרת בית זה
קל ופשוט וגברים אינם מעריכים זאת.
לפי הפמיניזם המרקסיסטי, אפשר לומר כי הנשים הן המעמד הנמוך בחברה והן מנוצלות ע"י הגברים. בעקבות יציאת הגברים לעבודה, הם דאגו להשאיר את הנשים בבית, וכך ריכזו בידיהם את ההון. מה שמאפשר להם להשאיר את הנשים תלויות בהם. עבודת הנשים בבית אינה מוערכת, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינת יוקרה חברתית. עקרות בית
אינן גאות בתפקידן כמו נשות קריירה ואף מתביישות בכך.
דברה אינה זוכה למילות הערכה מריימונד על תפקודה בבית, הוא מקבל זאת כמובן מאליו. מה גם שזה הדפוס שהוא רגיל אליו מבית הוריו, אמו הייתה ועודנה עקרת בית למופת, וכך הוא תופס את תפקיד האישה. עולם הטלוויזיה לא רואה נשים כמסוגלות לשלב בין בית, קריירה, נישואין וגידול ילדים, בעוד שגברים יכולים (Gunter, 1995,
pp. 14-15).
החברה נוטה להפריד בין ערכים המאפיינים אישה מערכים המאפיינים גבר, זוהי הבחנה היא תוצר חברתי- תרבותי ולא הבחנה מולדת (Kaplan, 1992, pp. 252).
הפמיניזם הרדיקלי קורא לאחווה ושיתוף בין כל הנשים (sisterhood), אך היחסים בין מארי לדברה הם יחסים קלאסיים של חמות- כלה שעויינות זו את זו. מארי נמצאת בתחרות מתמדת מול דברה: מי אמא טובה יותר, מי רעייה דואגת יותר, מי מטפחת טוב יותר את הבית וכד'. באחד הפרקים ריימונד מעמיד פני חולה, נוצרה בין מארי לדברה
תחרות גלויה מי מטפלת בו טוב יותר, מארי דאגה להוכיח לדברה שהיא אינה מספיק מפנקת. מארי בוחנת את דברה בפרמטרים גבריים, דהיינו היא אינה מתעניינת באישיותה אלא במילוי תפקידה כעקרת בית. כך היא נותנת לבנה ריימונד לגיטימציה להעריך את דברה באותם פרמטרים. נשים נבחנות ומוגדרות על- פי צרכים של גברים, תנועות
פמיניסטיות רבות ניסו לשנות זאת (Kaplan, 1992, pp. 253).
כמעט בכל פרק דברה מתלוננת גם בפני מארי וגם בפני ריימונד ש"כל מה שאני עושה לא מספיק טוב בשבילה...". הדימוי שנוצר לדברה הוא שהיא אינה יצרנית כיוון שאינה עובדת מחוץ לבית ומרוויחה כסף, וגם אינה מתפקדת כראוי כעקרת בית. היחסים בין דברה למארי מצדיקים את הסטריאוטיפ "אישה לאישה זאב", קיימת אמונה שנשים צרות-
עין אחת לרעותה, בעוד שאצל גברים ניתן למצוא אחווה אמיתית. זהו עוד סטריאוטיפ שהיוצרים של התוכניות, ברובם גברים, נהנים לטפח.
מארי, נראית בסיטואציות רבות כמי שמנווטת את העניינים, היא תמיד משמיעה את דעתה, גם כשלא נשאלה לה, היא נכנסת לבית של דברה וריימונד ומחלקת הוראות, דומיננטית מאוד, אם בוחנים את כמות הטקסט שלה מול שאר הדמויות היא דמות מאוד מרכזית (לה ולדברה יש את כמות הטקסט הרבה ביותר). באחד הפרקים פרנק התחיל לצבוע
לריימונד ודברה את הבית, הם מראים התנגדות והוא מספר להם שמארי אמרה לו לעשות זאת, כשהיא מגיעה, מתברר שהיא הורתה לפרנק לצבוע, כדי שלה יהיה זמן פנוי בלעדיו בבית (היא התחילה לעשות יוגה...), בסופו של דבר, דברה וריימונד מקבלים הכנעה את החלטתה. היא מגלמת אם שתלטנית, שנחשב אחד מהתפקידים הקלאסיים שנשים
נוהגות לגלם (Kaplan, 1992, pp. 255), היא אישה מסרסת, בסיטואציות רבות היא "מענישה" את בני משפחתה על שפגעו בה, ריימונד אף קורא לה באחד הפרקים guilt machine (מכונת רגשות- אשמה). דוגמא ל"עונש" שהיא הענישה את ריימונד: מארי גילתה את היומן הסודי שלו מגיל תשע, והיא קראה בו וגילתה שהוא לא רשם בו שהוא אוהב
את אמא שלו, היא סיפרה לו על כך, הוא כעס עליה על שקראה ביומן הסודי, וטען שהיא זו שחייבת לו התנצלות. בסופו של דבר היא כמובן יצאה כשידה על העליונה, הוא התנצל ואף הוסיף ביומן, באיחור של שלושים שנה, שהוא אוהב את אמא. מארי היא בעלת מאפיינים שמכונים בספרות המקצועית אמא- יהודייה או מאמא- דרמה, ובארץ ידועים
יותר כאמא פולנייה, התכונות העיקריות שכולל הסטריאוטיפ הן: דגש מוגזם על דאגה, התערבות מתמדת בחיי ילדיה, דגש מוגזם על אוכל, יצירת רגשות אשם אצל ילדיה, ומספר משפטי מפתח דומיננטיים כמו: "למה אתה עושה לי את זה?", "אמרתי לך", "יבוא יום ועוד תודה לי על זה" וכד' שמטרתם ברורה, להראות שהיא תמיד צודקת, ושהיא
יודעת מה טוב עבור ילדיה ושאר בני משפחתה, שהרי מארי לא מנחיתה הוראות רק לריימונד ורוברט אלא גם לדברה, לפרנק ולנכדיה. כאם שתלטנית, היא תמיד נראית דומיננטית הרבה יותר מבן- זוגה. אם נשווה את דמותה של מארי לדמותה של אדית מ"הכל נשאר במשפחה" נראה שתי דמויות אם שונות לגמרי, אדית מגלמת את אסקופה נדרסת לצד
בעלה, ארצ'י, הדומיננטי והשתלטן, ואילו מארי היא זו שקובעת את הטון לכל המשפחה. מארי לא מפספסת הזדמנות לרדת לחייה של דברה, היא לא רואה בה אם ורעיה טובה וכאילו לא מוכנה להשלים עם הבחירה שריימונד עשה כשבחר בדברה לבת זוגו. היא מנסה ואף מצליחה להוריד את הדימוי של דברה בעיני ריימונד, וגם הוא מזלזל ביכולות
הבישול והניקיון שלה כמו מארי, באחד הפרקים הם רוכשים שואב אבק חדשני, בעל יכולת שאיבה חזקה, דברה מגישה לריימונד סנדביץ' ויוצאת מהחדר, הוא טועם ממנו ומעקם את הפרצוף (בהבעה של "לא טעים"), ואז הוא מפעיל את השואב, ושואב לתוכו את הסנדביץ'. לרוע מזלו דברה נכנסת לחדר, והוא חושש מתגובתה ולכן אומר שהשואב חזק
ממה שחשבו ושהוא שאב לו את הסנדביץ'. ההתנהגות המזלזלת של מארי כלפי דברה נותנת לריימונד לגיטימציה להתנהג לדברה בהתאם.
ישנם מחקרים המראים שינוי בהצגת דמות האישה בטלוויזיה, בעקבות השינויים במציאות. תפקידי הנשים השתפרו, הן מספרית והן מבחינת תדמית. אפשר לומר, שכיום נשים מוצגות באופן הוגן יותר מבעבר, אך עדיין לא מתקיים שוויון מלא בינן לבין הגברים. מחקרים אף מראים כי הטלוויזיה מסייעת בתיקון התדמית (Gunter, 1995, pp.
20-21). השינוי התבטא בגילום תפקידים שאינם מסורתיים, יותר נשות קריירה, אך עם זאת הן תוארו כמי שצריכות להתאמץ יותר, וכן שההצלחה פוגעת באמהות ובחיי זוגיות תקינים. השינוי אצל דברה לא מתבטא בעיסוק, שהרי הוא נותר מסורתי, אלא בדימוי שנוצר לה כאישה החלטית, קובעת וסמכותית לעומת ריימונד. היא מדברת הרבה יותר
ממנו, המילה האחרונה היא שלה, ברוב המקרים.
היינו מצפים שסיטקום שמשודר החל משנת 2000 יציג דמויות נשיות באור שונה מכפי שהוצגו בעבר, בעיקר לאחר שנעשתה פריצת דרך בסדרות רבות לפני כן בסדרות כמו "מי הבוס?", "משפחת קוסבי" וכד'. בסדרה הזו יש מעין חזרה לדמות המסורתית שאפיינה את האישה בסיטקום, בעיקר מבחינת העיסוק, אך לא מבחינת האופי של הדמות, לא דברה
ולא מארי הן נשים שתקניות שמקבלות את דבר הגבר שלצידן בהכנעה, אלא הן מאוד דומיננטיות.
לא ניתן לקבוע כי אין שינוי כלל בהצגת דמות האישה, כיוון שגם דברה וגם מארי הן נשים שקולן נשמע הרבה יותר מקולות הגברים, הן מאוד דעתניות והחלטיות. חלוקת התפקידים בין ריימונד לדברה ברורה, דברה מחליטה כמעט את כל ההחלטות. הוא מוצג הרבה פעמים כחושש ממנה.
עם זאת, דברה, למרות שהיא מוצגת כאישה דעתנית ועצמאית, מוצגת כרגשנית, היא מתעצבנת בקלות, בוכה לעיתים ונעלבת מריימונד. בעוד שריימונד נתפס אדיש, שקול והרבה פחות דרמטי. הגבר נתפס כגיבור רציונלי, והאישה אמוציונלית בעלת נטייה למלודרמה (Mulvey, 1988, pp. 70). מאידך, גברים מחונכים, בתהליך החברות, להסתיר
ולהפנים את רגשותיהם ואילו מנשים מצופה להפגין רגשות (Gunter, 1995, pp. 16). כך זה מתבטא גם בסדרה, דברה יותר מפגינה רגשות, הן כעס והן שמחה, ואילו ריימונד נותר אדיש ובעל טווח רגשות יותר מצומצם. זהו תחום נוסף בו החינוך לפי מגדר משמעותי ומכתיב את אופן ההתנהגות של המינים.
התפקידים שמגלמות נשים עדיין נוטים באופן מובהק להיות תפקידים נשיים קלאסיים, בעלי סטריאוטיפים נשיים בולטים (Gunter, 1995, pp. 11), נשים רבות מוצגות כזקוקות לגברים, גם דברה מתלוננת לעיתים קרובות כי ריימונד אינו עוזר לה בבית ועם הילדים. גברים, לעומת זאת, אינם מוצגים כתלויים או כזקוקים לנשותיהם באותה
תדירות. כשמדובר בסקס המצב מתהפך, ריימונד הרבה פעמים מנסה לשכנע את דברה לקיים איתו יחסי מין ו"מאשים" אותה שאף פעם אין לה חשק. לעיתים רחוקות דברה היא היוזמת. אם נבחן זאת מנקודת מבט פמיניסטית, הרי שלא השתנה הרבה, עדיין גברים מוצגים כמעוניינים יותר במין, כיוזמים יותר והאישה מוצגת כחסרת חשק מיני, קרה,
מרוחקת ומונעת מבן- זוגה עונג. בעבר הנשים הוצגו באחת משתי דרכים, או כחלשות, תלותיות וזקוקות להגנה, או כ"פאם פאטאל" דהיינו אישה חושנית ומפתה ותאוות מין. בטלוויזיה האמריקאית יש מסורת להציג את האישה כהרבה פחות מינית ויותר "פריג'ידית" וקרה. מאידך, אם נבחן סיטואציה זו מבחינת השוואה היסטורית, נגלה כי היום
הסיטקום מראה הרבה יותר מגע עדין, נשיקות וכד' בין גברים ונשים, בניגוד לעבר (Gunter, 1995, pp. 106-107). עוד אוסיף כי תדירות סיטואציות מיניות או חיזור בין בני זוג שאינם נשואים גבוהה בהרבה מאשר בין בני זוג נשואים. יש מעין הסכמה חברתית- תרבותית שברגע שמתחתנים יורדת תדירות קיום יחסי המין.
מכל הז'אנרים, באופרות הסבון ובקומדיות מצבן של הנשים הוא הטוב ביותר, על- פי מחקר שנערך בשנת 1990 הן מגלמות 43% מהתפקידים. הסיבה לכך שגברים מגלמים את רוב התפקידים טמונה בכך שגברים מחזיקים בעמדות המפתח בתעשייה - כותבים, מפיקים, מביימים ולכן הם יוצרים תפקידים רבים יותר לגברים כיוון שקל להם לשקף את
הזווית הגברית מאשר את הנשית.
מבחינה כמותית - אם בוחנים את כמות הטקסט שהנשים אומרות במהלך פרק, לעומת הגברים, נגלה שבניגוד למחקרים שנערכו בתחילת שנות ה- 80 (Gunter, 1995, pp. 18), לנשים בסדרה "כולם אוהבים את ריימונד" יש טקסט רב יותר והן מגלמות דמויות דומיננטיות יותר.
דמות הגבר בסדרה
השינויים שחלו במעמד האישה בעקבות פריחתן של התנועות הפמיניסטיות הובילה במידה רבה לשינוי במעמד הגבר. שינויי מגדר הובילו לשינויים בקומדיות המצבים ולהצגה שונה של תפקידי האישה והגבר במשפחה. אם בשנות ה- 70 הגבר היה זה שפוסק ומחליט בענייני המשפחה, הרי שבשנות ה- 90 הדבר השתנה. ריימונד מוצג כילד שזקוק לאמו
ולאשתו כדי להסתדר בחיים. ריימונד מוצא עצמו תקוע בין אמו לאשתו פעמים רבות, והוא חושש לנקוט עמדה ולהכריע בין שתיהן. הוא נתפס כגבר פסיבי ולא כפטריארך הקלאסי ששולט בביתו ועל פיו יישק דבר. הוא גבר ילדותי, שרק רוצה לצפות בטלוויזיה, להיפגש עם חברים ולעסוק בספורט. בסיטואציות רבות, הוא מוותר מראש על הבעת
דעה וסומך על דברה. הוא מוצג כמי שחושש מתגובתה.
בעבר, הגבר נתפס כרציונלי, קשוח, החלטי ומאצ'ו, הרי שהשינויים החברתיים שלא פסחו גם על הסיטקום מראים שכיום הגבר מוצג כיותר רגיש, אמפטי, מתחשב והרבה פחות קשוח.
אם נשווה את דמותו של ריימונד מול דמותו של ארצ'י באנקר, נבין עד כמה אופן הצגת הגבר בסיטקום השתנתה. ארצ'י היה אדם גס רוח, ברוטלי, עריץ בביתו, לעומתו ריימונד מזכיר ילד יותר מאשר גבר, הוא שואל בדעתה של דברה, עושה בסופו של דבר כפי שהיא רוצה, הוא רגיל לכך עוד מהבית, אמו היא דמות מרכזית ודומיננטית שקבעה
את ההחלטות בבית.
בתחום העבודה- דברה היא עקרת בית וריימונד כתב ספורט, היא לא מרוצה מהעיסוק שלה, והוא לעומת זאת עוסק בתחום שהוא מאוד אוהב. רק לעיתים רחוקות אנו רואים אישה שנהנית מהעבודה ומהקריירה שלה, וזה בהכרח בא על- חשבון חיי משפחה תקינים (Gunter, 1995, pp. 14-15). ריימונד חושב שזו תמונת עולם נכונה, לפיה הוא עובד
מחוץ לבית ואשתו עקרת בית נטולת קריירה או עבודה, זה מודל שמוכר לו מבית הוריו. חלוקת התפקידים המגדרית נראית לו טבעית ומקובלת.
אפשר לומר שדמות הגבר השתנתה בשלושת העשורים האחרונים, אל עם זאת עדיין חלוקת התפקידים ב"כולם אוהבים את ריימונד" נשארת מסורתית מבחינת העיסוק ותחומי האחריות. מבחינת המבנה עדיין דברה אחראית לבית ולילדים, זה מאוד נדיר לראות את ריימונד שוטף כלים בפרקים שצפיתי, ראיתי זאת רק בסצינה אחת, וגם בה מארי נכנסת
באמצע, רואה את ריימונד שוטף סיר ואת דברה שותה, והיא מעקמת את הפרצוף שלה בהבעה של "זה לא צריך להיות כך".
יש שינוי בדמות הגבר, אך עדיין אנו רחוקים משוויון בין תפקידי הגבר לתפקידי האישה.
רוברט מציג את הדימוי הגברי הכפול, מחד, הוא עובד כשוטר תפקיד גברי קשוח שדורש אומץ, שליטה, החלטיות ומיומנויות פיזיות, מאידך הוא רווק שמבקר בבית הוריו על בסיס יומיומי כי הוא רוצה את האוכל של אמא ואת תשומת ליבה. בחוץ הוא עונה על דימוי הגבר שמוכר לנו מהעבר, ובבית הוא מקבל מאמו יחס של ילד. באחד הפרקים
רוברט נפרד מחברתו, הוא בא לבית הוריו עצוב ומארי שואלת: "מה להכין לך לאכול שישמח אותך?", הוא מייצג ילד- גבר.
פרנק מייצג בסדרה את הדור הקודם, אדם מבוגר שפרש לגמלאות, אדם במבלה את רוב זמנו מול הטלוויזיה ובא בדרישות למארי שתשרת אותו ותכין לו אוכל. הוא מתייחס לביו כאילו היו ילדים קטנים, הוא מקניט אותם שהם לא מספיק גברים. כשהוא, ריימונד ורוברט צבעו את הבית של ריימונד הוא קרא להם "ילדה קטנה, עוד לא גמרת
לפטפט?", הוא מאמין שרק הדרך שלו נכונה והוא בטוח בצדקתו. הוא אדם מריר, שלא מראה לאישתו ולילדיו חיבה, הוא מייצג ערכי משפחה שמרניים בהם הגבר קשוח, אינו מסגיר רגשות וכמובן אינו עוזר בבית.
גברים מחונכים, בתהליך החברות, להסתיר ולהפנים את רגשותיהם ואילו מנשים מצופה להפגין רגשות (Gunter, 1995, pp.16). פרנק גם מייצג ערכים חברתיים מסורתיים ושמרניים, הוא ממשיך רעיונית את ארצ'י באנקר, אם כי בגרסה קלילה הרבה יותר, הוא שוביניסט מובהק, שונא מיעוטים וכל מי שאינו כמוהו, גזען, אדם קשה עורף ויהיר.
דמות הפטריארך הקלאסי.
הצגת המשפחה בסדרה
"כולם אוהבים את ריימונד" היא קומדיה שמתרחשת בפרברים, ומעצם היותה כזו העלילה סובבת סביב הבית והמשפחה, בניגוד לקומדיות עירונית בהן מקום העבודה הוא הסביבה העיקרית בדרך- כלל.
אך לא מדובר במשפחה למופת של שנות ה- 60 אלא משפחה שרבים בה הרבה, לא כולם מסתדרים ואוהבים זה את זה, הזוגיות רחוקה מלהיות מושלמת, לדוגמא: הפרק בו ריימונד ודברה חוששים לצאת לחופשה רק שניהם כיוון שהם חוששים שלא יהיו להם נושאי שיחה ועניין משותפים, וזה אכן מסתבר כנכון. כבני זוג הם מסתירים זה מזה דברים,
לדוגמא: ריימונד מאוד רוצה לצאת עם חבריו לשחק גולף בסוף- שבוע, הוא לא מספר לדברה, אלא רוכש עבורה מתנה יוקרתית, כדי שכשהיא תראה את המתנה היא לא תוכל לסרב לבקשתו. הזוגיות רחוקה מלהיות מושלמת כפי שהוצגה לנו בסדרות כמו "משפחת קוסבי". בפרק הראשון שפתח את העונה החדשה של הסדרה בארץ, מייקל, אחד הילדים של
ריימונד ודברה כותב חיבור על המשפחה שלו, המשפחה מצטיירת כמשפחה שכועסים בה כל הזמן. כל בני המשפחה קוראים את החיבור ונעלבים ואז מתחילים לכעוס ולריב... ריימונד מאשים את דברה שהיא לא שולטת בעניינים ושהיא תמיד צועקת בבית ללא סיבה. דברה עונה לריימונד שהוא הסיבה לצעקות שלה. הם נקראים לשיחה אצל המורה,
ומתחילים לריב בפניה. דברה מתפרצת:
"אין לך מושג מה אני עוברת.
כשהתחתנתי לא קיבלתי רק בעל, אלא גם חבורה של מופרעים שהתמקמה היישר מעבר לרחוב. ולא הייתה לי בעיה עם זה לו נשארו שם, אבל כל יום, כל יום, הם זורקים את הטירוף שלהם עליי.
היית רוצה לשבת עם שני אנשים בני שישים שרבים מי המציא את המדשאות?! המדשאות!
ואז האח.... "אני גר בדירה, לי אפילו אין מדשאה, לריימונד יש מדשאה".
אבל קשה להאשים אותו כשרואים את האמא, יש לה שליטה חולנית על שניהם, והאבא הייצור המגעיל ביותר שאלוהים ברא על פני האדמה.
אז זה לא פלא שהילד כותב סיפורים. אני צריכה לכתוב סיפורים. החיים שלי הם רומן גותי!
ועד שתגורי בבית הזה, כשכולם שם איתך, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, שנה אחרי שנה, אין לך זכות לשפוט אותי!"
המורה ההמומה מציעה שכל המשפחה המורחבת תלך לייעוץ אצל הכומר הקהילתי. בפגישת הייעוץ עם הכומר ויועץ בית- הספר כל אחד תולה את האשמה באחרים ומנסה להראות בסדר. כולם צועקים ומאשימים ואז פרנק אומר: "הבעיה היא שדברה התחתנה עם ריימונד, והיא (מארי) לא יכולה לסבול את זה"...
בתגובה מארי מתפרצת וטוענת שכל הבעיה היא שלילדים מותר לעשות הכל בימינו ושאין להם כבוד להורים. היא טוענת שאף אחד לא צריך ייעוץ. היועצים לא יכולים להתמודד עם המשפחה ושולחים אותם לדרכם עם ספרי הדרכה להורים. בסוף הפרק מתברר שמייקל כתב את הסיפור על משפחה שראה בסרט מצוייר אהוב עליו.
אופן הצגת המשפחה האמריקאית עבר שינוי משמעותי בשלות העשורים האחרונים, המשפחה אינה מגלמת עוד את היחידה המושלמת, שתקבל אותך בכל מקרה, אלא המשפחה העכשווית מוצגת כזירת התגוששות מתמדת, עם משחקי- כוחות, פוליטיקה פנימית, מאבקי שליטה (מי יאמר את המילה האחרונה) וכד'.
התנפצות החלום האמריקאי
לא ניתן לדון במשפחה האמריקאית בסיטקום בלי להתייחס לערכיה של החברה האמריקאית. מדובר בחברה קוטבית מבחינת עקרונות, מחד היא רואה עצמה כחברה ערכית ושמרנית ומדגישה ערכים כמו: המשפחה מעל הכל, נאמנות, גינוי בגידות, יחסי מין רק אחרי החתונה, אמונה דתית (ימי א' בכנסייה) וכד', ומאידך המציאות מראה שקיים פער בין
הערכים להתנהגות בפועל: שיעור גירושין גבוה, ילדים מחוץ לנישואין, בגידות, הריונות בגיל הנעורים ועוד.
אם בעבר נטו להציג בסיטקום את הערכים האידיליים ולהתעלם מהמציאות השונה, הרי שכיום יש נטייה לשקף יותר ריאליזם ולהראות גם את הפגמים: משפחה זה לא רק אושר אלא גם עול, אפשר "לכבס" את הכביסה המלוכלכת בחוץ ולא להדחיק הכל פנימה, זה לגיטימי לריב בתוך המשפחה, זה לגיטימי להביע דעה שונה ולא להסכים עם ההורים/
הילדים. בסדרה "כולם אוהבים את ריימונד" יש נטייה לריאליזם, מראים את המציאות כפי שהיא במשפחות רבות. לצופה ממוצע קל יותר להזדהות עם משפחה כזו מאשר עם משפחת קוסבי המושלמת.
בסדרה "כולם אוהבים את ריימונד" יש חזרה מסויימת לתפקידים המסורתיים של גברים ונשים, ריימונד הוא כתב ספורט ודברה עקרת- בית. זהו מאפיין נוסף שמראה שלמרות שמדובר בסדרה שמופקת ומשודרת בשנים 2000-2002 יש חזרה למבנה המשפחתי המסורתי. עם זאת מדובר בסדרה שונה ממה שאנו מכירים מהמשפחה המסורתית, במקרה הזה, אמנם
דברה היא עקרת בית ולא אשת קריירה, אך היא זו שמחליטה החלטות בבית. ניתן לומר שההורים של ריימונד מייצגים את המשפחה המסורתית עם חלוקת תפקידים מסורתית - מארי משרתת את פרנק, ואילו ריימונד ודברה מייצגים משפחה דינמית יותר בהגדרות התפקידים. דוגמא נוספת לפערי הדורות: דברה טוענת ש"ילדים צריכים להביע את מה שהם
מרגישים", פרנק עונה לה בתגובה "שטויות".
קומדיות מצבים מציגות מצבים אנושיים, הן משקפות את אורח החיים הרווח בתרבות ומציגים ומדמה מקרים דומים לאלו שקורים במסגרת היום- יום (ברגר, 1995, עמ' 22). כפי שציינתי קודם, הטלוויזיה גם מעצבת מציאות וגם משקפת מציאות קיימת, לכן סדרות הטלוויזיה מושפעות ומשפיעות על שינויים חברתיים. נושאים כמו מריבות בין
בני זוג, חילוקי דעות, העדר נושאי עניין משותפים ועוד, מאפיינים את חיי הזוגיות בחברה המערבית בימינו, ואכן זה משתקף בסדרות הטלוויזיה השונות. מדובר בטקסט פתוח ולא טקסט סגור, הוא דינמי ומשתנה ברוח הזמן.
כשבוחנים את המשפחה שהוצגה בשנות ה- 50 וה- 60 מול המשפחה המוצגת בסוף שנות ה- 80 קיים פער עצום. אפשר לומר כי כל הבעיות שהיו בערים הגדולות ושבגללן נדדו לפרברים, הגיעו כעת גם לשם. את התמונה האידילית החליפו בעיות רבות, ובראשן התפוררות המשפחה המושלמת והצגת משפחה "אמיתית" הרבה יותר, הבעיות מוצגות
כלגיטימיות ולא כמשהו חריג.
אם ננסה למקם את "כולם אוהבים את ריימונד" על גבי סקלה, הרי שהיא תהייה ממוקמת באמצע, בין הסיטקום של שנות ה- 60 דוגמת "חבורת בריידי" לסיטקום של סוף שנות ה- 80 דוגמת "נשואים פלוס" או "רוזאן"
, וכן הרבה יותר קרוב ל"רוזאן" מאשר למשפחת קוסבי. המסר ברור: לא הכל ורוד ואידילי וזה בסדר. הטלוויזיה פונה ל"אנשים אמיתיים" ואלו הבעיות שלהם.
אם נפנה לפרמטרים שהציב פיסק (Fiske, 1989, pp. 103-127) לגבי טקסט פופולרי, נראה כי הסדרה עומדת בהם ונחשבת כטקסט פופולרי: השפה הסדרה היא שפה עממית, לעיתים וולגרית, היות ומדובר בקומדיה, הרי שיש שימוש נרחב בכפל לשון, חזרה על מילים שלא על- פי כללי הדקדוק במטרה להצחיק, לדוגמא: כשריימונד פונה לאחיו רוברט
ושואל "נפרדתם- נפרדתם או נפרדתם- נפרדתם?", הרי שהוא חוזר על אותן מילים, ורק מי שבקיא בסלנג, יכול לפרש שיש שני סוגים של פרידות, האחת סופית ומוחלטת והשנייה אינה כזו.
המובן מאליו והעודפות בפרשנות - התרבות הפופולרית נוטה להגזמה, ההגזמה מאפשרת פרודיה, והפרודיה מאפשרת לקורא ללעוג לקונבנציות המוכרות, לקרוא תיגר על האידיאולוגיה הדומיננטית. העודפות בפרשנות מאפשרת לקורא\ לצופה להבין את הטקסט לפי השקפת העולם הקרובה אליו.
אדם בעל השקפת עולם שמרנית וגזענית יפרש את דמותו של פרנק כקול ההגיון בסדרה, היחיד שמייצג את הערכים הישנים והטובים של החברה, בעוד שאדם בעל השקפת עולם ליברלית יראה בפרנק התגלמות הגזענות, השוביניזם והשמרנות.
סתירה ומורכבות - תרבות פופולרית היא מלאת סתירות, וכמוה גם הטקסט הפופולרי. המשמעות אינה מוכתבת ע"י היוצר אלא נוצרת במפגש עם הקורא. הסדרה מלאת סתירות, מחד דברה ומארי הן עקרות בית ונטולות קריירה עצמאית, מאידך הן השולטות בבתיהן, הן לא מגלמות נשים כנועות וצייתניות כפי שהיינו מצפים מהן, בהתאם לתפקיד
המסורתי.
דלות הטקסט ואינטרטקסטואליות - בתרבות פופולרית טקסט הוא סחורה ככל סחורה אחרת, לכן לא צריך לצפות מטקסט פופולרי להיות "גבוה" ומושלם, כסחורה הוא לא מושלם, לכן לא צריך לקבלו בצורה עיוורת. הסדרה, כמו סדרות רבות אחרות הן תוצר של החברה הקפיטליסטית, השואפת למקסם את רווחיה. הסדרה מנסה למשוך אליה צופים רבים
ככל שאפשר, לכן היא מאפשרת להם מגוון פרשנויות. הטקסט בסדרה הוא "פשוט", שפה עממית ולא גבוהה, הדימויים יומיומיים ונגישים לכולם, ולא מכוונים לקהל אליטיסטי בלבד.
האינטרטקסטואליות היא מוטיב מרכזי כדי ליצור משמעות יעילה מהטקסט, הרבה מהמשמעויות בסדרה אנו מבינים מקריאה "בין השורות" כמו הבעות פנים, טון דיבור, תגובות מילוליות מיידיות וכד'.
פרק חמישי: סיכום
מבחינה ראשונית נראה שהסדרה "כולם אוהבים את ריימונד" היא חזרה לזרם המרכזי של הסיטקום האמריקאי המוכר: משפחה ממוצעת מתגוררת בפרבר ובכך מגשימה את החלום האמריקאי, אחרי יותר מעשור של סדרות שהעלו את שולי החברה למרכז הבמה הטלוויזיונית עם סדרות כמו "משפחת קוסבי", "מרפי בראון", "וויל וגרייס", "אלן", "נשואים
פלוס" ועוד, אנחנו חוזרים למתכונת הסיטקום הרגיל והשמרני מבחינת סיפור המסגרת: אמא, אבא, ילדים ושאר המשפחה המורחבת. אך בהחלט לא מדובר במשפחה של שנות ה- 60, הפעם מדובר בסדרה שיותר קרובה לסדרות כמו "רוזאן" ו"משפחת סימפסון" מאשר "חבורת בריידי". המשפחה רחוקה מלהיות מושלמת או אידילית, רוב הזמן זה נראה
כאוסף של אנשים ש"תקועים" ביחד שלא מרצונם. האווירה בבית, לרוב, לא נעימה, בניגוד לאווירה בבית משפחת בריידי בשנות ה- 60. הנורמה בעבר הייתה שלא רבים, בייחוד לא ליד הילדים, אך כפי שזה בא לידי ביטוי בסדרה, המריבות מתרחשות בכל סיטואציה, ללא קשר לנוכחים בחדר, ריימונד ודברה רבים ליד ההורים של ריימונד וליד
רוברט וגם ליד ילדיהם. סיטואציות רבות בסדרות בשנות ה- 60 היו מגיעות לידי סיום כשכל צדדים מרוצים, לא כך הדבר בבית משפחת ברון, לעיתים דברה מחליטה מה יהיה וריימונד מתמרמר על כך.
ניתן לומר שמבחינת המבנה הסדרה חוזרת למבנה המשפחתי הקלאסי והשמרני עם חלוקת תפקידים מסורתית ושיתוף המשפחה המורחבת, תחושה שבטית והגדרת תפקידים מסורתית.
אך מבחינת התוכן, הסיטואציות והדיאלוגים, מדובר בסיטקום חדשני שמראה משפחה שאינה אידילית, יחסים בעיתים בין בני הזוג ובין הרעיה לחמות, נשים דומיננטיות וגברים פסיביים.
מעמד הגבר נובע במידה רבה ממעמד האישה ולהפך, המשמעות היא שיש התקרבות בייצוג ואף בתפקידים, יש גישור על הפער המגדרי (Fejes, 1990, pp. 9-11).
יוצא אם כן, שקומדיית המצבים, אשר מציגה באופן מוגזם וקריקטוריסטי את הנעשה בחיי היום- יום, מהווה ראי למציאות המשתנה בתחומי המגדר ובתחום היחסים בין גברים ונשים. כך שדימוי הגבר רך יותר מבעבר, הדימוי הנשי התחזק לעומת העבר, אם כי לא ניתן לקבוע באופן גורף כי התפקידים הנשיים והתפקידים הגבריים בסיטקום
שוויוניים. כיום הריאליזם חוזר לאופנה, לכן יש עיסוק בסיטואציות חיים די מציאותיות, במקום הניסיונות של ייפוי המציאות שהיו נהוגים בעבר (איילון, 1994, עמ' 16). יחד עם זאת, הסיטקום הזה לא נחשב מהפכני כיוון שכמו סיטקומים רבים לפניו, הוא נמנע מלגעת בנושאים שנויים במחלוקת בחברה האמריקאית כמו גירושין, בגידות
בחיי הנישואים, אלימות בתוך המשפחה, התמכרויות וכד', נושאים שמשפחות רבות מתמודדים איתם במציאות ולא באים לידי ביטוי באף סיטקום שמוקרן בימינו.
הסיטקום "כולם אוהבים את ריימונד" הוא טקסט פופולרי, המאפשר בראש ובראשונה עודפות סמיוטית, קוראים רבים, מרקע חברתי- תרבותי שונה יוכלו ליהנות מהטקסט ומהסדרה כיוון שמדובר בתוצר תרבותי המשאיר פערים מספיקים כדי שהצופים השונים ימלאו אותם במשמעויות על- פי השקפת עולמם.
כשבוחנים את המשפחה שהוצגה בשנות ה- 50 וה- 60 מול המשפחה המוצגת בסוף שנות ה- 80 קיים פער עצום. אפשר לומר כי כל הבעיות שהיו בערים הגדולות ושבגללן נדדו לפרברים, הגיעו כעת גם לשם. את התמונה האידילית החליפו בעיות רבות, ובראשן התפוררות המשפחה המושלמת והצגת משפחה "אמיתית" הרבה יותר, הבעיות מוצגות
כלגיטימיות ולא כמשהו חריג.
אם נמקם את הסדרה "כולם אוהבים את ריימונד", הרי שהיא תהייה ממוקמת בין הסיטקום של שנות ה- 60 דוגמת "חבורת בריידי" לסיטקום של סוף שנות ה- 80 דוגמת "נשואים פלוס" או "רוזאן"
, וכן הרבה יותר קרוב ל"רוזאן" מאשר ל"משפחת קוסבי". הסיטקום עוסק ופונה לאנשים מציאותיים ולבעיות אמיתיות.
אם אחזור לשאלת המחקר: האם הסיטקום קופא על שמריו או חדשני? הרי שהתשובה היא קצת משניהם והרבה באמצע, הסיטקום עדיים מייצג ערכים דומיננטיים בחברה האמריקאית, אך מולם עולים ערכים חדשים, דינמיים יותר, אך לא מהפכניים שקוראים תיגר על חלוקת התפקידים המסורתית, ועל חלום המשפחה האידיאלית.
ביבליוגרפיה
איילון, י. (עורך) (1994), תקשורת ההמונים המשודרת - והחברה, תל- אביב: הוצאת איילון.
ברגר, א. (1995), מבוא לתקשורת, תל- אביב: הוצאת משרד הביטחון.
כספי, ד. (1993), תקשורת המונים א, תל- אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
פוסטמן, נ. (2000), בידור עד מוות, תל- אביב: ספריית פועלים.
פיסק, ג'. (1995), "פוליסמיות ופופולריות", מקראה לתקשורת המונים, עורך: כספי, ד., תל- אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Fejes, F.J. (1990), "Masculinity as Fact", in: Past Study on Men and the Media, pp. 9-22.
(בתוך המקראה של עלינא ברנשטיין)
Fisk, J. (1989), Understanding Popular Culture, London: Routledge.
Himmelstein, H. (1984), Television Myth and the American Mind, New- York: Praeger.
Gunter, B. (1995), Television and Gender Representation. London: John Libbey.
Mulvey, L., "Afterthoughts on `Visual Pleasures and Narrative Cinema' Inspired by Duel in the Sun", in: Peneley, C., (ed.), (1988), Feminism and Film Theory. New York: Routledge.
Mellencamp, L. (1997), "Situation Comedy, Feminism and Freud: Discourses of Gracie and Lucy", in: Brunsdom, C., D`Acci, J. and Spigel, L. (ed.), Feminist Television Criticism. Oxford: Clarendom Press.
Stam, R., Burgoyne R. Flitterman-Lewis, S. (1987), New Vocabularies in Film Semiotics. London and New York: Routledge.
Kaplan, E.A, (1992), "Feminist Criticism and Television", in: Allen C.R. (ed.), Channels of Discourse, Reassembled. The University of North Carolina Press.
1
0

תגים:

טלויזיה · קומדיה · קומדיית · מצבים · טלביזיה · פמיניזם · מיגדרי · בידור · חיים · אמריקאי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ניתוח הסיטקום האמריקאי היום - חדשני או קופא על שמריו?", סמינריון אודות "ניתוח הסיטקום האמריקאי היום - חדשני או קופא על שמריו?" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.