המגזר הבדווי

תקציר העבודה:

תוכן העניינים

1. מבוא
2. הנחת יסוד לגבי תרבות פוליטית - עפ"י תיאוריית אלמונד וורבה
3. התיאוריה של אלמונד וורבה
4. ניתוח התופעה הנסקרת עפ"י אלמונד וורבה
5. הנחת יסוד עפ"י התיאוריה של וולדבסקי ואחרים
6. התיאוריה של וולדבסקי ואחרים
7. ניתוח התופעה הנסקרת עפ"י וולדבסקי ואחרים
8. מסקנות
9. הערות ביבליוגרפיות
10. רשימה ביבליוגרפית

1. מבוא
בעבודה זו אנסה בקצרה לתאר את נקמת הדם במגזר הבדווי, את יחס הבדווים לאדמות ואת הקושי של גופי החוק במ"י באכיפת החוק לגבי מגזר זה.
תיאור הנושא לא יכלול היסטוריה של הבדווים, אלא יתמקד בתופעה הנסקרת, מתוך מגמה לנתח את התרבות הפוליטית של הבדווים בתופעה הנסקרת.
נקמת הדם1 או המסורת הבדווית של גאולת הדם (סדאד, ת'אר) נשמרת בקנאות אצל הבדווים מזה דורות רבים. חוק זה נובע מחיי המדבר ארוכי השנים, בהם שהו הבדווים במדבר ועדיין שוהים. על כל רצח באחת הקבוצות אליה השתייך הנרצח, חובה על קרוביו לנקום את מותו, בהריגת איש מהקבוצה היריבה וזאת לשמירה על איזון הכוחות. במידה והצליחו להרוג מקבוצת הנרצח מישהו אחד מקבוצת הרוצח, פה תמה הנקמה.
לבדווים, כמו במדיניות הערבית בכלל, גורם הכבוד הוא הגורם המכריע. תפיסת הצדק אצל הבדווים הינה שורשית והיא באה מחיי המדבר ארוכי השנים, שם קשה לאדם לקיים את עצמו וכל דבר קטן יכול לבוא על חשבון אחר. היותר זה ההבדל בין קיום ווות. לכן הבדווי ארגן עצמו בתוך מן קבוצות או שבטים של נקמת דם2. אצל הבדווי כל פגיעה בשלמות הגוף, ברכוש ובכבוד, הינה חמורה מאד ומחייבת אותו להגיב בחריפות. בדווי שלא הגיב, נחשב לגמל שמטענו לא מאוזן ואינו יכול להתקדם בחיים, כי תמיד יחוש שיכולים לפגוע בו שוב. הבדווי לא חושש מפני הפוגע הישיר, אלא מצד שלישי ומכך שכולם ידעו שהוא חלש ואפשר לחיות על חשבונו. איך בדווי יחזור לחברה הבדווית לאחר הפגיעה בו? ישנן שתי דרכים: 1) נקמה ישירה; 2) קבלת פיצוי.
משתי הצורות, אצל הבדווי הנקמה עדיפה. זאת רואים יום-יום בסכסוכים רבים ומורכבים בחברה הבדווית, מה שאדם מערבי לעולם לא יבין. לתנאי השני, קבלת הפיצוי, זאת במידה ואפשרויות הנקם אינן קיימות כלל או שהן קלושות ביותר.
נקמת הדם הינה צו עליון וזה המוניטין של כל קבוצה או שבט. נקמה נתפסת בתרבות הבדווית כחובה קולקטיבית.

הבדווים3 רואים בנקמה הגיון בטיפוח הרתעה ומתינות. קיומה של סכנת נקמה מאלצת מחשבה פעמיים. נקמה חלה על כל קרובי הפוגע עד קרבה "חמישית" ומצד משך הזמן, עד דור חמישי.
רואים אנו את מנהג ה"חמסה" (חמש), שגם הוא מובא ממסורות הבדויות לנושא אמונות ומנהגים, שנכנס בהטייה התרבותית של הבדווים. כאמור, נקמת דם אצל הבדווים הינה אחריות קולקטיבית שמלווה אותו שנים רבות גם לאחר שנות נדודי המדבר. נקמת דם היא חובה שכל בדווי מצווה בה. כל שבט או משפחה או קבוצה של הפוגע תחיה תמיד באיום מתמיד, עד שאחד מחבריה הבוגרים יירצח.
נקמת הדם4 בחיי הבדווים הינו המנהג הקיצוני ביותר עם שאר המנהגים הפרימיטיביים שעדיין נמצאים בעדה זו.
יחס הבדווים לאדמה מובא בציטוט בדווי זקן5: "צריך אדם ללכת יחף ולדרוך בצורה עדינה על הקרקע בעת הליכתו, כי האדמה היא אם כל חי ממנה באנו ואל חיקה נשוב"! הדורך בנעל קשה באדמה מזלזל בכבודה.
סכסוכי דמים6 לא מעטים היו וישנם בין הבדווים עקב דברים קלים של השגת גבול בקרקע של אחד הצדדים. 7לא ערכה הכלכלי של הקרקע הוא החשוב, אלא ערכה הסמלי. חשיבותה של הקרקע בעיני הבדווים היא גדולה ויותר מכך. בזמן עבר הבדווים לא רכשו אדמות אלא פלשו אליהם, הצביעו על החלק שברצונם לעבד וזה קיבל תוקף של בעלות. בדווים מאז ומעולם לא האמינו ברישום הקרקע בטאבו ובשבילם זה סתם נייר של פקיד והחרב חזקה יותר.
בשנת 1979 הרסה המדינה בכפר בדווי בשם "חי'רבת לקייה" גדרות של מבנים. זה הביא להתפרצות אלימה של נשים וגברים בדווים. באלימות זו היו פצועים רבים בקרב הבדווים, העובדים בשטח וכן השוטרים.
בשנת 1980, עקב רצון המדינה לסגור את נושא סכסוך האדמות המתמשך בין הבדווים והממשל חוקק "חוק השלום" שנועד לעגן זכויות הקרקע של הבדווים במ"י, אך גם חוק זה לא הביא לפריצת דרך עקב הסיבות:
1. מבצעי החוק לא ניסו לאכוף אותו, אלא נקטו בדרך של משא ומתן, שהתפרשה בעיני הבדווים, עקב תרבותם, כחולשה. (שוב גישה שיכולה לתת דגש להטייה תרבותית).
2. הפקידים הממונים על הנושא נראו גמישים, מה שנתן לבדווים להבין שעדיפה פשרה של שנים על הסכמה של רגע.
במהלך ביצוע "חוק השלום", נחשפה תופעת השתלטות הבדווים על אדמות מדינה וחלוקת האדמה למשפחתם, תוך פיזור גדול של אוכלוסייה קטנה על שטח גדול. מאז יום האדמה במרץ 1976, שבו הביעו ערביי הגליל והמשולש את מחאתם בשאלת הפקעת קרקעות, זה המחיש לבדווים את יתרונות המחאה הציבורית המלווה בעימות עם הרשויות, לאור זרקורי התקשורת.
לבעיית הנקמה והאדמה בעולם הבדווי ישנו קשר של מורכבות פנימית חברתית וקשורה בהטיה תרבותית של נורמות משלה, ערכים ומנהגים קדומים, שמשפיעים על היחסים הפנימיים והחיצוניים של החברה הבדווית מלכדת אותם בקבוצה ומרחיקה אותם מהרשת הסביבתית, החברתית חיצונית.
______________________
1 "הבדואים בנגב" לקט מאמרים, מוזאון לתרבות הבדויים, הוצאת ספרים אריאל י"ם, עמ' .86
2 רשימה בנושא הבדויים, חוברת מס' 9 בתערוכת ד"ר יצחק בללי הוצאת מדרשת שדה בקר, עמ' .10
3 מקראה בנושא: עולמם של הבדויים מתוך הסדרה: המזרח התיכון בימינו. הוצאת המכון ללימודים ערביים. גבעת חביבה עמ' .27-26
4 הבדויים חייהם ומנהגיהם. אפשטיין אליהו, הוצאת א.י. שטיבל, ת"א, תרצ"ג, עמ' .70
5 מתוך רשימה בנושא הבדויים, חוברת 9, עמ' 37 (ראה הערות שוליים 2).
6 ראה: ספרו של יוסף בן-דוד מריבה בנגב, בדויים, יהודים ואדמות, המרכז לחקר החברה הערבית בישראל 1996, עמ' .17-13
7 המשפט בין הבדויים, מתוך "מי הם הבדויים", מחבר עארף אל-עארף, חלק ב' עמ' 240-235 (תורגם על ידי מערבית לעברית).

מקורות:

אפשטיין אליהו. הבדווים חייהם ומנהגם. הוצאת א.י. שטיבל, ת"א, תרצ"ג.
הבדואים בנגב - לקט מאמרים. הוצאת אריאל ירושלים, המוזיאון לתרבות הבדואים. תשנ"ו1996-.
ביילי יצחק. רשימות בנושא בדווים, חוברת מס' 9, תשל"ח 1978.
גנת יוסף. נקמת דם בחברות בדוויות. עיונים בחקר המזרח התיכון מס' 15, אוניברסיטת חיפה, המרכז היהודי ערבי, המכון לחקר ולמוד המזרח התיכון.
חמל רפאל ויוסף שיץ. דפי עזר מקראה ובעיות בנושא: עולמם של הבדווים, מתוך הסדרה: המזרח התיכון בימינו, בהוצאת המכון ללמודים ערבים. גבעת חביבה.
בן-דוד יוסף. מריבה בנגב: בדווים, יהודים, אדמות, מחקרים על החברה הערבית בישראל, המרכז לחקר החברה הערבית בישראל, 1996.
אל-עארף עארף. המשפט בין הבדווים, מתוך "מי הם הבדווים", חלק ב' (מאמר בערבית).
סלמן אורי. הבדווים בנגב - מאפיינים חברתיים וכלכליים, בחסות אוניברסיטת בן גוריון בנגב, הוצאת דפוס "דור-אות", ירושלים, תשנ"ג.
גבאי משה. ערביי ישראל שאלה של זהות, פרסום מס' 50, הוצאת המכון ללמודים ערביים, גבעת חביבה, אפריל 1984.
מדזיני ארנון. תפרוסת ההתיישבות הבדווית בגליל כתוצר של התנחלות ספונטנית ומדיניות מכוונת ממשלתית. הוצאת אוניברסיטת חיפה, החוג לגיאוגרפיה, מונו-גיאו-גרפיה, 1984.
Almond, G.A. and Verba, S. (1965). Civic Culture. Boston: Little, Broun and G.
Almond, G.A. and Verba, S. (ed.). (1980). The Civic Culture Revisited. Boston. Little, Broun and Co.
Douglas, M. and Wildavski, A. (1983). Risk and Culture. Berteley: UC Press.
Frielich, M. (ed) (1989). The Relevance of Culture. N.Y.: Bergin and Garvey Pbl.
Thompson, M. Ellis, R. and Wildavski, A. (1990).Cultural Theory. SF: Westview Press.
Thompson, M. Ellis, R. and Wildavski, A. (1992). "Political Cultures" in Encyclopedia of Government and Politics. Vol. 1.

תגים:

בדואי · בדוואים · בדווי · נגב · אלמונד · וורבה · וולדבסקי · תרבות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המגזר הבדווי", סמינריון אודות "המגזר הבדווי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.