תולדות רמלה מתחילת הכיבוש המוסלמי ועד שנת 1099

תקציר העבודה:

תולדות רמלה בתקופה
המוסלמית הראשונה

ראשי פרקים hy1275 -
א.מבוא
ב.תולדותיה של העיר
ג.החיים בעיר
ד.רמלה בימי מרידת הבדווים
ה.רשימת מקורות

מבוא
העיר רמלה שוכנת במרכז השפלה, והיתה בעבר עיר חשובה ביותר, הן לישוב הערבי
והן לישוב היהודי. העיר היתה מפוארת במשך רוב הזמן הערבי ורק במאה ה 11,-
לאחר שספגה מכות קשות (רעידות אדמה, כיבושי הבדווים וכו') היא ירדה מעט
מגדולתה.
מטרת עבודה זו היא לסקור את תולדותיה של העיר רמלה מתחילת הכיבוש
המוסלמי, אז הוקמה, ועד שנת 1099, אז חל מהפך בשלטון בארץ.
העבודה תתמקד הן בפן השלטוני באיזור: מה היתה מטרת הקמת העיר, מה היה
היחס ליהודים; מצבה הכלכלי של העיר: הן מבחינת היהודים והן מבחינת
המוסלמים; מצבה ההיסטוריוגרפי: האם היא שימשה מרכז צבאי; בניינה,
הדרכים אליה ועוד. פרק נפרד יוקדש למרידות הבדווים שהיו במאה ה11- אשר היו
משמעותיות ביותר לגבי העיר ויושביה.
העבודה מסתמכת על מגוון ספרות שנכתבה בנושא, לרבות כתבי עת וכתבים
גיאוגרפיים.

מקורות:

תולדות רמלה בתקופה
*
תולדות רמלה בתקופה
המוסלמית הראשונה
ראשי פרקים - hy1275
א.מבוא
ב.תולדותיה של העיר
ג.החיים בעיר
ד.רמלה בימי מרידת הבדווים
ה.רשימת מקורות
מבוא
העיר רמלה שוכנת במרכז השפלה, והיתה בעבר עיר חשובה ביותר, הן לישוב הערבי והן לישוב היהודי. העיר היתה מפוארת במשך רוב הזמן הערבי ורק במאה ה11-, לאחר שספגה מכות קשות (רעידות אדמה, כיבושי הבדווים וכו') היא ירדה מעט מגדולתה.
מטרת עבודה זו היא לסקור את תולדותיה של העיר רמלה מתחילת הכיבוש המוסלמי, אז הוקמה, ועד שנת 1099, אז חל מהפך בשלטון בארץ.
העבודה תתמקד הן בפן השלטוני באיזור: מה היתה מטרת הקמת העיר, מה היה היחס ליהודים; מצבה הכלכלי של העיר: הן מבחינת היהודים והן מבחינת המוסלמים; מצבה ההיסטוריוגרפי: האם היא שימשה מרכז צבאי; בניינה, הדרכים אליה ועוד. פרק נפרד יוקדש למרידות הבדווים שהיו במאה ה11- אשר היו משמעותיות ביותר לגבי העיר
ויושביה.
העבודה מסתמכת על מגוון ספרות שנכתבה בנושא, לרבות כתבי עת וכתבים גיאוגרפיים.
תולדותיה של העיר
הקמתה
רמלה היא עיר בחלקו התיכון של מישור החוף. השם 'רמל' הוא ערבי, מהמילה "רמל"-חול היות ונוסדה לפני כ1280- שנה בידי המוסלמים בגבול רצועת חולות החוף.
זו היתה העיר היחידה שנוסדה בידי הערבים בתקופת שלטונם בארץ ישראל. כ76- שנים לאחר שהארץ נכבשה בידיהם. נוסדה בשנת 716, בימי שלטון מלכי בית אומיה והח'ליף סולימאן, המסמל את תקופת הזוהר באמפריה הערבית של ימי הבניים. חלק קראו לה "אלרמלה", ועל יסוד זה מכונה העיר, בתעודה עברית מימי הבניים, בשם "חולה".
מראשיתה היה לרמלה ערך מנהלי כלכלי ותחבורתי. היתה בירת המחוז של הארץ המכונה בשם הערבי "פלסטין" שהיה האיזור החשוב ביותר בארץ ישראל. אף העיר עצמה היתה מכונה גם בשם "פלסטין" בהתפתח מרכז מסחרי חשוב, והיתה אם להרבה ישובים בסביבתה הסמוכה. היתה קיימת ברמלה גם מטבעה וטבעו בה מטבעות בשנים 719-720.
רמלה ישבה, כמו בימנו, על צומת דרכים חשובות, ארציות ובין ארציות. בה עברה הדרך מיפו אל ירושלים ורבים נעו לאורכה, מהמישור אל ההר. בה עברה הדרך הגדולה מדמשק בסוריה, בירת החליפים מבית אומיה לאורך על הארץ אל קאהיר, במצרים, והיתה עורק החיים והמסחר באימפריה הערבית.
רמלה מייצגת את הטיפוס האחר של העיר- בירת המחוז, עיר של מינהל ומסחר. המסורת מספרת כי לאחר שקיסריה נפסלה לשמש כבירה בהיותה הבירה הביזנטית של האזור וחשופה להתקפות הצי הנוצרי, ומשלא נמצא ישוב אחר שיתאים להיות בירה, החליט החליף להטיל על אחיו סלימאן שהיה מושל גנד פלסטין מטעמו, לחפש מקום מתאים לבירה.
סלימאן בחר באזור החולות שמדרום ללוד והקים את העיר, שנודעה על שום החולות. העיתוי- המאה השמינית, נקבע כאשר הושם קץ לשרידי מנגנון המנהל הביזנטי בסוריה ובארץ ישראל, והשלטון הערבי היתבסס.
המסורת הקדומה ביותר הנמצאת בידנו על תיאור בנייתה של רמלה בידי סלימאן היא זו שמסר בלאד'רי:
"המיבנה הראשון שבנה בה, היה הארמון שלו ואת הבית בידוע בשם בית הצבעים ובאמצעו בנה מקווה מים. אחר כך הכין את תכנית מסגד ובנה אותו, אך קודם שהספיק לסיימו הוא עלה על כס הח'ליפות והמשיך לבנות אותו בתקופת ח'ליפותו... אחרי שסלימאן בנה לעצמו את הארמון הוא ציווה על אנשיו לבנות והם בנו. הוא חפר בשביל תושבי
רמלה את תעלת המים שלהם הקרויה בשם 'ברדה' וחפר בורות מים".
ממסורת זו עולה שמדובר בהקמת עיר ביוזמת השלטון, שתיכנן את הקמתה בצורה מדוקדקת, ולאחר מכן פעל למשוך אוכלוסיה להתיישב בה ואף השקיע משאבים כספיים בהכנת תשתית לה.
רמלה הוקמה על 'דרך הים' העתיקה שבין קהיר לדמשק. דרך זו נסללה עוד בימי הרומים ושימשה דרך מעבר עיקרית בין מצרים לסוריה.
רמלה בימי הבניים
בימי הבניים היתה תחת שלטון בית אומיה במשך כ34- שנים. בשנת 750 בא הקץ לשלטונן והארץ עברה לשלטון ערבי, של החליפים מבית עבאס, שבירתם היתה בגדאד, בעירק. גם בתקופת היתה רמלה עיר חשובה. בימי שלטונו של החליף הנודע, הארון נוסף בעיר בשנת 789, נכס ציבורי חשוב: מאגר מים גדול בנוי היטב והוא נשאר עד ימינו בשם:
בריכת הקשתות.
העיר שימשה תחנה בנתיבי המסחר הארצי והעולמי של אותם הימים, בה עברו סוחרים מארצות שונות, ובכללם יהודים. גיאוגרף מוסלמי מספר בשנת 848 בקירוב, על "סוחרים יהודים המיטיבים לדבר פרסית, יוונית ערבית צרפתית ספרדית וסלאבית. והם נוסעים מארצות המערב אל המזרח בדרכי היבשה ובנתיבי ים, והולכים אל מצרים, רמלה,
דמשק, בגדאד ועד הודו וסין יגיעו".
לאור מיקומה היא משכה אליה סוחרים מחלקים שונים של סוריה, ממצרים וממקומות אחרים. כדי להעשיר את רמלה בבעלי הון ובבעלי מקצוע, בנה השלטון עיר עם תשתית כלכלית נוספת. כך עלה הרעיון להקים בית חרושת גדול או אפילו מרכז תעשייה שיעסוק בצביעת בגדים ועורות. כיוון שמקצועות אלה היו במידה רבה "יהודיים" התיישבו
ברמלה יהודים רבים ושומרונים וכן אוכלוסיה נוצרית גדולה, שעזבה את לוד ועברה למה שניתן לכנות כ"שכונות החדשות של רמלה".
מתיאורים של העיר בימי הביניים המאוחרים ניתן לראות כיצד תוכננה העיר כבר בשעת הקמתה כאשר מן המרכז המנהלי והדתי ומהשווקים הולכים הרחובות אל שערי העיר העיקריים.
החיים בעיר
תייר מוסלמי פרסי שסייר ברמלה בשנת 1047 מספר עליה: "עיר גדולה עם חומה חזקה, בנויה אבנים, והיא גדולה ועזה ובה שערי ברזל". הקדמונים מספרים רבות על אספקת המים ליושבי רמלה. בתחומה חפרו לא רק בארות אלא אף בנו מאגרי ים תת קרקעיים. ההיסטוריון יעקובי מספר כי תושבי רמלה מקבלים את מי השתיה "מבארות ומבריכות"
שבהן היו אוגרים את מי הגשמים. אל מאגרי המים הוזרמו מי מעיינות מסביבות רמלה, מרגלי הגבעות המתרוממות בקרבת גזר. המים זרמו בתעלה בנויה, אותה תעלה הנזכרת בכתבי האל-בלאדרי הנזכר בשנת 889 בשם הערבי "ברדה" (פירושו קר" על שום המים הקרים שזרמו בה. גם הנהר הזורם בחוצות דמשק נקרא בשם זה).
לפי ההסטוריון אלמוקדסי השתרעה העיר בזמנו על שטח של מיל רבוע, וסביב חומה ומשעריה יוצאות דרכים בכיוונים רבים. הדרכים נקראו, על הרוב, בשמות הישובים שאליהם הובילו: מערבה "דרב יפא" (יפו) "דרב דגון"- בית דגון צפונה "דרב לד".
אלעזכר היה שמו הערבי של פרבר ברמלה דבו כנראה התיישבו אנשי הצבא, ונזכר גם במאה השלוש עשרה. כן מספר אותו אלמוקדסי על דרך אחרית שיצאה מרמלה "דרב בילע".
המבנים ברמלה היו גם הם מיוחדים. נאצר ח'סרו שביקר בעיר ב1047- מתאר: "הגענו לרמלה. רמלה האי עיר גדולה עם חומה גבוהה ובצורה בנויה היטב באבנים מחוזקות בגבס ולה שערי ברזל. העיר ועד לים שלוש פרסאות. מימי העיר באים מהגשמים ובעל בית יש בור מים הקולט את מי הגשמים... במרכז מסגד יום השישי בריכות מלאות מים
העומדות לרשות הציבור...בעיר נעשה שימוש רב בשיש. מרבית הבניינים רבים, מדופנים בשיש מפוסל המעוטר בעושר רב. השיש נחתך במפסלות לא משוננות בעזרת חול. משתמשים במפסלות בעת עיצוב העמודים לאורכם, כדי להבליט את העורקים... ראיתי שיש מכל הסוגים ובכל הצבעים: אפור, ירקרק, אדום, שחור ולבן. ברמלה סוג מיוחד של
תאנים שאין שני לו לאיכות, המיוצא לכל הארצות...".
בעייתה המרכזית של העיר היתה מאז ומתמיד מי השתייה. האומיים והעבאסים אחרים עשו אמות כדי לפתור בעייה זו. סאלימן חפר תעלה שהובילה מים לרמה אלא שלא ברור מאין יצאה התעלה? (הרומיים, שבנו את רוב התעלות בא"י לא בנו תעלה באזור היות ולא היה בה ישוב באותה תקופה). למרות קיומה של התעלה היה צורך לחפור בעיר מקווי
מים. בורות מים בקיבולת עצומה נחפרו מתחת לחצרו של המסגד המרכזי תחת כיפת השמיים. בורות מים בקיבולת קטנה יותר נחפרו במקומות אחרים, הן בידי השלטונות והן באופן פרטי. החליף העבאסי הארון אל רשיד, שהתפרסם כאיש חסד, בנה ברמלה מקווה מים ענק המהווה את אחת הדוגמאות המופלאות לארכיטקטורה של קירוי חללים גדולים
באמצעות קשתות מחודדות שיש דימיון בינם לבין הסגנון הגוטי.
בשנת 1033 ובשנת 1068 פקדו את העיר רעידת אדמה קשות. באיגרת ששלחו בני הקהילה היהודית ברמלה אל הקהילה היהודית במצרים מתברר כי הרעש היה הרסני. אולם העיר התאוששה מפגעי הטבע היות והיא היתה נחוצה, ובתקופה הממלוכית, כאשר נהרס כל אזור החוף עלתה חשיבותה.
רמלה בימי מרידות הבדווים
בסוף האלף הראשון, כששלטון הפטימים בארץ התערער החלו הבדווים להרים ראש וניסו לכבוש אזורים שלמים מארץ ישראל. רמלה, שהיה עיר ואם היתה גם עיר עשירה. אי לכך הבדווים לטשו אליה עיניים ובמרידות הם צרו עליה והביסו את חיל המצב הפטימי בה.
המרד מתואר במכתבים יהודים מאותה תקופה: "בעוונותנו באה אל רמלה הצפירה... נשתבשה כל ארץ ישראל בגייסות"; "האנשים מן המדינות נסים לעיירות"; היה בדעתם למכור "חנויות ודירות שהיו לקהל היהודים (הקדשות)"; אבל אז באה ההתקפה של הערבים: "ונקבצו כל ערב וכל בני קידר... הגרים עם בני ישמעאל ויבואו כדי ארבה לרוב
ויחנו על רמלה בחודש רביע, שניהם הראשונה האחרונה (אמצע מאי עד אמצע יולי 1024) ויתנפלו בזעף ויהרגו כל העומד בפניהן, ושבו את הנשים ואת הכבודה (הילדים) ויאסרו את הזקנים (מנהיגי הקהל) ויכום מכות נמרצות וייסרום בכל מיני מלקות ויתנום במרתפים.. ויתלום בצווריהם מהם בבורות ומהם על הגגות ומהם באילנות וכן
הנשים תלאום בשדיהם ובידיהם, ומתו הרבה והוטלו על האשפות ובבורות ובשווקים וברחובות ובבמות ובכניסות (בבתי הכנסת ובכנסיות) ונלקחו הבתולות והעוללים והנערים לעשות בהם כרצונם ולענותם...".
במהלך המרד היהודים ציפו כי השליטים ישליטו סדר בארץ ויחזירו את הבטחון לישוביה ולדרכיה. במצרים פעלו בתקופה זו הקראים ואחדים מהם היו סוחרים שהיתה להם קירבה לבית המלוכה. שלושת האחים הקראיים סהל, יוסף וסעדיה שימשו מען לבקשות מא"י. מכתב מאשקלון אשר נכתב ב1025- המופנה אל ראשי הקהילות בפסטאט מכיל המלצה חמה
על מושל אשקלון, אבו חריכ, בשל יחסו.
במרד השני (או כפי שהוא מכונה מלחמת בני גראח השניה) גם רמלה לא ניצלה והעדויות משם קשות במיוחד. לא נראתה הישועה באופק כי גם הנוצרים והמוסלמים היו במצב קשה. רבים נהרגו או מתו ביסוריהם. ראשי העדה נאלצו ללוות את הכסף להשלמת המס הנוסף "ספו חבורינו ותמו בחורנו ונתרוששו עשירנו ונשארנו מתי מעט כחמישים
איש...". כמו כן מתואר כיצד הכריחו את האנשים על ידי עינויים נוראיים לגלות את מקומות המחבוא של כספם. נראה שבסחיטת הכספים היו מעורבים גם הפטימים.
שרידי היהודים ביקשו משלמה הכהן גאון לרדת מצרימה ולהשיג שם עזרה דחופה, אך הוא אינו יכול לעשות זאת ושולח את בנו עם מכתב בו כתוב על "גודל הצער ועוצם המכה שהכונו"; "בני עיר הקדש... הם בצרה גדולה אשר לא נהייתה כמוה מיום שוב ישראל אליה". יהודי מצרים מצליחים לעזור אך במעט לאחיהם.
רשימת מקורות
*.גיל משה, "מלחמת שישים השנים", בתוך הקר משה (עורך),השלם, 3, ירושלים, תשמ"א.
*.גיל משה, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, אוניברסיטת תל- אביב, תשמ"ג.
*.וילנאי זאב, אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, הוצאת אריאל, תל- אביב, תשכ"ט.
*.פרנקל יהושוע, "חדירתם של הבדווים לארץ ישראל בתקופה הפטימית", קתדרה, אפריל 1979.
*.שרון משה, "ערי ישראל תחת שלטון האסלאם", קתדרה, 40, תשמ"א.
*.אטלס כרטא, כרך שני, ירושלים, תש"ל.
*."העיר רמלה", בתוך כתב עת אריאל, מספר 59.
אטלס כרטא, עמוד 54.
שרון משה, "ערי ישראל תחת שלטון האסלאם", עמוד 112.
אבי יונה מ., גיאוגרפיה היסטורית של ארץ-ישראל, ירושלים, תשכ"ב.
וילנאי זאב, אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עמוד 7527.
שם, עמוד 7509.
גיל משה, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, עמוד 145.
וילנאי זאב, אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עמוד 7511.
"העיר רמלה", עמודים 63-64.
שרון משה, "ערי ישראל תחת שלטון האסלאם", עמוד 115.
משה גיל, "מלחמת שישים השנים", עמוד 37.
פרנקל יהושוע, "חדירתם של הבדווים לארץ ישראל בתקופה הפטימית", עמוד 94.
שם, עמוד 38.
10

תגים:

תולדות · ארץ · ישראל · רמלה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תולדות רמלה מתחילת הכיבוש המוסלמי ועד שנת 1099", סמינריון אודות "תולדות רמלה מתחילת הכיבוש המוסלמי ועד שנת 1099" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.