התנסות בשדה - בית אבות

תקציר העבודה:

הזקנה מוגדרת כתהליך של שינוי מודע אך לא רצוני, הזקנים בחברה נתפסים כקבוצה מוגדרת אך אינם מעוניינים להשתייך לקטגוריה זו. בעבודה זו מתוארת חווית ההתנסות בשדה הקליני - בבית אבות בעמק חפר במושב בית יצחק.
הסקירה התאורטית כוללת התייחסות למאפייני הזקנה ומידת התלות של הקשישים, למנגנוני התמיכה במערכת המשפחתית, מוצגות 2 תיאוריות מתחום הפסיכולוגיה:
תיאוריית הפעילות ותיאוריית ההסתגלות, כמו כן ישנה התייחסות נפרדת ליחס החברה היהודית לזקנה ומוצגים נתונים ודוגמאות מן הגמרא ומהתנ"ך.
בפרק המתאר את ההתנסות בשדה מנקודת מבט אישית, בחרתי לספר את הסיפור האישי שלי ולהסביר מדוע בחרתי להתנדב דווקא בבית האבות. בפרק הסיכום אני מבצעת סגירת מעגל שהתאפשרה בזכות התנדבות זו.

תוכן העניינים:
מבוא
פרק 1 : סקירה תאורטית
פרק 2: התנסות בשדה - תיאור החוויה
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה

מקורות:

פרק 1 - סקירה תיאורטית
התנסות בשדה - בית אבות
תוכן העניינים
מבוא
פרק 1 : סקירה תאורטית
פרק 2: התנסות בשדה - תיאור החוויה
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
מבוא
במהלך השנה האחרונה במסגרת הקורס "התנדבות בשדה", בחרתי להתנדב בבית האבות "בית בלוך" בבית יצחק. בעבודתי אני מבצעת סקירה תאורטית בנושא תהליך הזקנה ומאפייניו, בחרתי לשלב ידע ממספר מקורות ביבליוגרפים שונים, לציין מספר תיאוריות העוסקות בתהליך ההזדקנות, התייחסתי לחברה היהודית ולגישתה לקבוצת הזקנים, למידת
התלות של הקשישים, למערכת התמיכה המשפחתית ולגרונטולוגיה המודרנית. בפרק המתאר את ההתנסות בשדה מנקודת מבט אישית, בחרתי לספר את הסיפור האישי שלי ולהסביר מדוע בחרתי להתנדב דווקא בבית בלוך. בפרק הסיכום אני מבצעת סגירת מעגל שהתאפשרה בזכות התנדבות זו.
פרק 1 - סקירה תיאורטית
בפרק זה אסקור בהרחבה את מאפייני הזקנה בהסתמך על מספר מקורות ביבליוגרפים.
הזקנה מוגדרת כתהליך של שינוי באדם, שינוי מודע ולא רצוני. המחשבה כי אדם יכול לשלוט באופן מכוון בהשקפתו, גילה מאות שנים. הפסיכולוגיה כתחום במדעי החברה מאמינה כי בני האדם בוחרים במידה מסוימת את הסתגלותם לחיים, הפרט מסוגל לקבל החלטות ממשיות. יעודה של הפסיכולוגיה הוא ליצור מאגר של ידע אשר בעזרתו נוכל
להעשיר את חיינו, מטרתה העיקרית של הפסיכולוגיה היתה לחשוף את יכולתנו להשתנות ולהראות לאדם את הדרך להיות מה שהוא שואף להיות. בהיותה חקר הדרך בה מווסתים אנשים את ייעודם הפנימי, התעמקה הפסיכולוגיה במידת השליטה שיש לפרט על חייו וחקרה את ההשפעות של התנהגויות שונות על אנשים, כולל השפעות הזקנה. הפסיכולוגיה
הסתמכה על חמש הנחות בסיסיות:
תודעת האדם אמיתית ויש לחקור אותה. חוויות פנימיות משפיעות לאורך שנים למרות שחיי הנפש אינם גלויים לעין ועובדה זו אינה ניתנת לאימות.
אנשים משתמשים בתודעתם בכדי להבין את בעיותיהם ואת אשר נחוץ לשינוי.
אנשים מקבלים החלטות ממשיות ומתנהגים באופן אקטיבי כלפי הסביבה.
החלטות האדם משפיעות על השקפתו.
באמצעות סדרת פעולות מבוקרות אדם יכול ליצור שינוי במצבו הנפשי. (RALPPH,1974
ישנם הסבורים כי התנהגותנו מוכתבת ע"י הגנים ולפיכך אין אנו יכולים לשנות את טיבענו ולכן גם את בעיות הזקנה לא ניתן להדחיק. חוקרים בני זמננו העוסקים בחקר האינסטינקט טוענים כי תכונות מסויימות העוסקות בחקר הנפש אכן נבררו במהלך השנים אך תכונות אחרות נרכשו במהלך הזמן ע"י הסביבה והן ניתנות לשינוי. ע"פ
תיאוריית האינסטינקט, תכונות המוגדרות כאינסטינקט אינן ניתנות לשינוי. השינוי המתרחש באדם בזקנתו מוסבר ע"י מספר תאוריות :
תיאורית הפעילות: תיאוריה זו מטילה את האחריות על הפרט ולא על הכלל. התיאוריה מבוססת על ההנחה כי בני אדם חייבים להיות פעילים על מנת לחוש מאושרים. האדם נוצר בכדי ליצור וכאשר נמנעת ממנו יכולת זו הוא נמצא בבעיה. השינוי שעובר אדם בדרגות הפעילות חייב להיעשות באופן הדרגתי. רוב הרופאים כיום ממליצים לפורשים
לגמלאות למצוא תחליפים לאותו סגנון חיים, העיקר להמשיך בביצוע פעילות באופן קבוע. התיאוריה מסתמכת על הנחות פסיכולוגיות הגורסות שבני אדם מעונינים ברצף של זהות בכדי לא לחוש מנותקים או שמעגל חיים נסגר, על מנת להשיג זאת עליהם ליצור גישור בין העבר ההווה והעתיד.
תיאוריית ההסתגלות: תיאוריה זו פותחה בעקבות מחקרים בנושא אשר מצאו כי קיימים 8 טיפוסים של הזדקנות לפי 4 סוגי אישיות : אינטרגטיבית, הגנתית, פסיבית ודאינטגרטיבית. קשישים השייכים לקבוצה הראשונה הם הכי מאוזנים, פתוחים לגירויים חדשים ולמגע חדש ישן עם האוכלוסיה איתה הם באים במגע. (גוטמן, 1985).
הזקנים נתפסים כקבוצה מוגדרת, אך אינם מעוניינים להשתייך לאותה הקבוצה ולרוב אין הם רוצים להתנתק מהקבוצות האחרות ולהיות בבדידות. הספרות המקצועית מבחינה בין בדידות לבידוד. המושג בדידות מוגדר כהרגשה סובייקטיבית של חוסר שביעות רצון מהמגעים האינטלקטואלים והרגשת הבדידות. בידוד זהו מושג אובייקטיבי של מגעים
מעטים עם משפחה, ידידים וקהילה עד כדי ניתוק מרשת היחסים. ישנה הבחנה בין בידוד חיצוני הקשור למצב הקשיש המאריך ימים וצופה במותם של חבריו ובמשך הזמן יש לו פחות חברה לבלות עימה.
הבידוד השני הוא פנימי וקשור בחוסר יכולת לשמור על קשרים ישנים או ליצור חדשים, כתוצאה מהדרדרות במצבו הפיזי והמנטלי. ההזדקנות היא אחת הבעיות אשר האדם פוחד ממנה יותר מכל, ולכן הוא אומר כל בוקר "אל תשליכני מלפניך בעת זקנה". הכוונה איננה רק לבעיות חומריות או בריאותיות אלא גם לבעיות מנטליות תפקודיות.
התמודדות עם הזקנה אינה קלה ולכל חברה יש יחס משלה כלפי הזקנים בתוכה, לרוב זהו יחס של כבוד, עזרה ואיזון הדדי
(DAVIS,1984).
הגמרא מתייחסת לבעיות המנטליות של הזקנה, בפרקי אבות נאמר "הלומד זקן לה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק", כאן משתקף הקושי לקלוט מידע חדש על רקע הירידה בזכרון, בעיקר בזיכרון לאירועים חדשים. לעומת תכונות החולשה בכוחו של הזקן מרבה הספרות להתייחס לחוכמתו הבאה עם הגיל, ואכן ראשי התיבות של המילה זקן הם:
זה קנה חוכמה. במקומות רבים בתלמוד ובמדרש מזוהה הזקן עם המושג חוכמה. נקבע כי לזקן מגיע כבוד ולו רק בגלל השנים שהוא בילה בעולם וזכה להיות עד למעשיו של הבורא. אולם עובדת חיים המזדקרת היא כי זקן עלול להיפגע בשכחה, ומוצאת את ביטויה בפסוק "זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו נוהגים בו קדושת ארון" (ירושלמי, מסכת
מועד קטן, פרק ג' פסוק ה). ביטוי לכוחו של הזקן עומד הפוך לכתוב לעיל בדבר "דיו מחוקה". במשנה הסמוכה לה נאמר על הלומד מן הקטנים: "ולומד מן הזקנים למה הוא דומה- לאוכל ענבים בשלות ושותה יין ישן". וההסבר לסתירה זו הוא שרצוי שהזקן לא ילמד אולם הוא יכול ללמד. במסורת עם ישראל המונח זקן לבש צביון של נסיון
והנהגה. ליועצים של משה רבנו במדבר שניחנו בכושר מנהיגות, יושר ויראת שמים- הוענק התואר זקני העם. כמו כן כל גוף שהצטרף לקביעת מדיניות בישראל העתיקה נקרא בשם זקן. וכן זקני העיר שהיו שופטים ומחוקקים נחשבו כבעלי ניסיון ששנותיהם בתפקיד הכשירום לתפקידי הנהגה. בין קובץ מצוות המוסר הקובעות את חיי היהדות ישנו
הפסוק: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ספר ויקרא), הכבוד המתואר בפסוק זה מתייחס לתפארת האדם החכם ומדגיש את כוחה של החוכמה כגורם לכושר השליטה על החברה. כיבוד החכם קודם לכיבוד אב, אלא אם כן האב הוא איש תורה. לשון הפסוק הדן ביאת אלוקים בא בסיומו להדגיש כי מצווה זו של קימה מפני זקן, תמיד תחת פיקוח עליון
ואין לזלזל בה. מעשים בלתי הגונים כלפי הזקן "יוצאו וייבדקו בידי שמים". קידום נוסף בחברה המתייחס לקשישים ולחובת המשפחה כלפיהם היה יצירת משאבים קהילתיים וציבוריים, התשתית נוסדה כבר במקרא, בחוקים שהכתיבו תמיכה חומרית מצד בעלי הממון עבור הסובלים ממחסור. בחובת הצדקה בצורותיה השונות היה משום סיוע ניכר
לקשישי הקהילה היהודית בתפוצות. בתקופה שלפני המאה העשרים התפתחו בארצות אליהם היגרו היהודים מוסדות לאספקת צרכים לעניים ועזרה רפואית וכן תקרת גג לזקני הקהילה- מוסדות אלו מוקמו בעיקר בבתי הכנסת (חזן,1984).
מוקד חשוב בדיון על השלכות הזקנה הוא מידת התלות של הקשישים. שני המדדים הנפוצים ביותר הם: יחסי התלות של הקשישים ויחס התלות הכולל, המוגדרים בהתאמה כיחס של מספר הקשישים התלויים ושל מספר כלל התלויים. כיום באירופה יש יחס של קשיש אחד לכל חמישה אנשים בגיל עבודה (20-64). יחס זה נע בין 1:6 בברית המועצות
לשעבר ו- 1:4 באירופה, תוך שינויים קטנים ולא אחידים בחלקים שונים של אירופה במשך העשור האחרון. השינויים ביחס תלות הקשישים יהיו משמעותיים וניכרים יותר אחרי שנות ה- 2,000. בשנת 2,025 יהיו באירופה יחס של קשיש אחד ל-4 אנשים בגיל העבודה, הפערים בין חלקי אירופה ביחס התלות ישתנו, באותה העת יהיה יחס של קשיש
אחד לכל 5 אנשים בישראל, בעוד שהיום היחס הוא קשיש אחד לכל 6 אנשים (נתונים מתוך דו"חות האו"ם, 1988).
מחקרים ניסו להעריך את השינויים בעלות נטו של התמיכה הציבורית הקשורה להזדקנות האוכלוסיה. אף על פי שיחס התלות הכולל ירד בחלק מדפוסי ההזדקנות באוכלוסיה, תמיד יהיה גידול בחלקם של הקשישים לעומת הילדים. המשמעות הכלכלית של שינוי זה תלויה בצרכים היחסיים של הילדים לעומת אלו של הקשישים. לא נראה כי ניתן להגיע
לבסיס מושגי כלשהו שיבנה מדד יחיד לגבי הצרכים היחסיים ושיכלול את ההוצאות הפרטיות והציבוריות. בנוסף עולה סוגיית ההשפעה שיש להזדקנות האוכלוסיה על הצורך הכולל בשירותים ציבוריים ועל הנטל הכספי שיוטל על אנשים בגילאי העבודה.
מערכת התמיכה של המשפחה חשובה ביותר להתמודדות עם תהליכי הזקנה, סטריאוטיפים חברתיים מזהים זקנה עם מוסדות, פסיביות, חולשה ומחלה. בפועל מתוך הנתונים נראה כי מרבית הזקנים חיים בקהילה ורק 5% נמצאים במסגרת מוסדית. נתונים אלו תקפים לגבי ארצות מערביות שונות וגם לגבי ישראל. המחקר הגרונטולוגי נטה להתמקד
בזקנה המוסדית והפתולוגית ולהתעלם יחסית, מתהליכים של הזדקנות נורמלית בקרב הזקנים החיים בקהילה.
שני תחומי חיים מרכזיים בתקופת הזקנה - מצב הבריאותי של האדם ומכלול הקשרים הבינאישיים במערכת המשפחתית. אלו שני תחומים דינמיים המצויים בתהליך מתמיד של התהוות ושינוי ואשר מערך הקשר בינהם הוא בעל עניין מדעי רב בתחום הבנת קשרי הגומלין בין מערכות סומטיות "אובייקטיביות" וכמותיות יותר בהגדרתן, לבין מערכות
נפשיות וחברתיות השייכות לתחום "הסובייקטיבי" והאישי יותר של החוויה האנושית (לומרנץ אייל. 1992)
הגרונטולוגיה המודרנית מתבססת על תפיסה הוליסטית, המניחה קיום יחסי גולין מורכבים בין מערכות נפשיות, חברתיות ופיזיולוגיות. בעבר היה נהוג להבחין בין תחומים שונים בהזדקנות, כל תחום היה נחקר בנפרד ופיתח מודלים עצמאיים. כיום, בחינה של המערכות השונות באופן נפרד נתפסת כבלתי יעילה לתיאור ולהבנת הזקנה. הסיבות
והנסיבות של הזדקנות הן כה רבות, מורכבות ומגוונות, שנדרשת גישה רב תחומית ואינטראקטיבית (DAVIS ,1984).
במחקר שנערך מצאו החוקרים כי מנגנוני תמיכה משפחתיים יכולים להוות תחליף טוב למקורות סעד אחרים וכי לתמיכה משפחתית קשר משמעותי ישיר עם מצבו הבריאותי של האדם בזקנתו. ברמת ההסתברות של 95% היה המתאם בין קבלת עזרה מעשית מבן הזוג ובין רמת הבריאות - 23%. ובין רמת הבריאות לקבלת עזרה רגשית 35% (לומרנץ.אייל.
1992).
חיים חזן (1984) טוען כי למצבים חברתיים יכולה להיות השפעה על מצבו הכללי של הזקן. אחת התיאוריות הטובות ביותר לתמיכה בזקן היא לדעתו התיאוריה היהודית. תיאוריה זו גורסת כי הזקנה אינה עונש וכי על כל אדם לעזור לקשיש. הזקן נתפס כמכובד בחברה ובעל ידע ונסיון רב, נתונים אלו מעניקים לו מעמד חברתי גבוה ולא
אמורה להיות לו בעיה בערוב ימיו.
פרק 2 - התנסות בשדה- תיאור החוויה.
במהלך השנה האחרונה התנדבתי בבית האבות "בית בלוך" במושב בית יצחק. בפרק זה ברצוני להתמקד בסיבות שהובילו אותי לבחור בהתנדבות זו ולספר את הסיפור האישי שלי.
בגיל 12 נפטר אבי אשר היה חולה במחלה פרוגרסיבית קשה, במשך שנים רבות צפיתי בו סובל ומתייסר, כאבו היה קשה מנשוא. הוא נפטר בגיל 42 בשנת 1972. למרות גילי הצעיר והכאב שחשתי בעקבות אובדן אב והפחד מפני חיים שלמים ללא אבא, מותו של אבי גרם לי להבין כי למוות יש פנים טובות ויפות- מוות מפסיק את הסבל. במשך השנים
שעברו לאחר מותו הסתובבתי עם תחושה חזקה שלאנשי הרפואה אין את ההכשרה המתאימה להגשת טיפול נאות ומכובד לאלו העומדים לפני מותם. חשתי שהחיים בצל המוות מוצאים משליטתם של המטופלים ומשאירים עבור הסובבים את המטופל תחושת סלידה מהמוות. הרגשתי צורך להקדיש את חיי לשינוי שיטת הטיפול בחולים סופניים, רציתי לחולל
מהפך, והצלחתי. בגיל 20 סיימתי בהצלחה בית ספר לאחיות מוסמכות. בתקופת הכשרתי נחשפתי לחולשה ולחוסר המקצועיות של תחום הרפואה ביחס לחולים סופניים ובמיוחד לקשישים, חשתי כי דבר לא השתנה מאז שהייתי ילדה בת 12. עבדתי מספר שנים במערכת הבריאות הכללית, מערכת מוסדית כוללנית, ותחושת התסכול שלי גברה. התסכול נבע
מעצם העובדה שידעתי בתוך תוכי ברמת האינטואיציה שאפשר גם אחרת. ידעתי שטיפול נאות והוגן, יעניק לחולה ולמשפחתו סיפוק. התחושה של חוסר שביעות רצון מהמצב לא הפסיקה להציק לי ובאחד הימים התיישבתי ובניתי טיוטה לתוכנית עסקית וטיפולית לבית אבות סיעודי, הדגש היה לבנות בית שמזמין את הקשישים והחולים למקום בו יחיו
בכבוד, ויוענק להם טיפול העונה על צורכיהם הפיזיים והמנטליים. בית בו יוכלו לבצע סיכום חיים משמעותי בצורה מכובדת. מקום אשר יהיה ההיפך ממה שמערכת הבריאות מציעה לחולה, לא עוד השפלה ונידוי אלא כבוד והערכה. שאפתי שתקופת הגסיסה וההתנתקות מהחיים לא תתפס כטראומה עבור החולה ומשפחתו. את טיוטת הפרוייקט הצגתי
בפני חברתי דליה, אחות מוסמכת במקצועה. דליה התאהבה ברעיון והתחלנו בעשייה משותפת, בספטמבר 1989 נפתח בית האבות. מיקומו בבית יצחק על משקם של משפחת בלוך וזהו מקור שמו "בית בלוך". הבית ממוקם על כר מדשאות וגינה רחבת ידיים ומטופחת, גג רעפים אדום ושפע של אור. אני יכולה לשחזר בדיוק את התחושות שהציפו אותי
ביום פתיחת בית האבות, ההתרגשות שהיתה מהולה בפחדים ופרפרים בבטן, פתאום טיוטת החלום האישית שלי הפכה למציאות. הקשים והבעיות שעלו היו חסרי משמעות נוכח השמחה והאושר. כמו תינוק שנולד והגיע לעולם אחרי זמן רב של דגירה בתוכי. ההתנסות בשדה הקליני היא גולת העשיה, שלב הפיכת התיאוריה מהכח אל הפועל הוא השלב הקשה
אך המיוחד ביותר.מימוש החזון שלשמו קם הבית והידיעה שהרוח שתנשב בו מקורה בי - זוהי תחושה שקשה להסביר במילים. ידעתי שהאווירה, התרבות, הנהלים הפורמליים והבלתי פורמליים- הכל תלוי בי ובדליה. אז וגם היום ידעתי בודאות שזוהי ההתנסות המרכזית והייחודית שאני חווה כאיש מקצוע. במשך שמונה שנים ניהלתי עם דליה את
בית בלוך. אוכלוסיית המאושפזים היא קשישים סעודיים המוגבלים בניידות וסובלים מתהליך של ניתוק חברתי ותרבותי וחווים בדידות נפשית המלווה בהידרדרות גופנית ומנטלית, אוצר המילים שלהם מצטמצם, הזיכרון מאבד מכוחו, האדם מסתגר בתוך עולמו שלו. אוכלוסיית המטופלים מגוונת ומורכבת מאנשי כפר, עיר, מושב וקיבוץ, ותיקי
הישוב לצד עולים חדשים מארצות המזרח ומאירופה. בחירת האשפוז בבית בלוך נעשית לרוב ע"י בני המשפחה של הקשיש, הסיבות לאשפוז הן אשפוזים חוזרים ונשנים בבתי החולים הכללים או הידרדרות פיזית ומנטלית דרסטית שחלה כשחיו בביתם. מימון האשפוז הוא לרוב פרטי למעט מקרים בודדים בהם הוצאות האשפוז ממומנות ע"י קופות
החולים או משרד הבריאות. מחלות המטופלים הן מחלות ממאירות, מטאבוליות, קארדיווסקולריות, נוירולוגיות, טראומה, ומחלות מקבוצת השטיוניות. בבית 39 מיטות אשפוז וכולן תפוסות. הצוות המטפל מונה: רופא, אחות אחראית מנהלת, אחיות מוסמכות, מטפלים, צוות פרה רפואי, פזיוטרפיסטית, מרפא בעיסוק, דיאטנית ועובדת סוציאלית.
בתום שמונה שנים של עשיה אינטנסיבית, חשתי סיפוק לצד מיצוי התהליך ובחרתי לעזוב, לקחתי פסק זמן של שנתיים מעבודה סיעודית והקמתי עסק של עיצוב אומנותי עם חברתי הטובה, לא ארחיב בנושא פרויקט זה שגם הוא הפך להצלחה מסחרית, אך חשוב לי לציין שתקופה זו פתחה בפניי את האופציה לממש את הצד היצירתי שבי, בעזרת היצירה
הגעתי לאיזון בין גוף לנפש. בתום שנתיים של יצירה ועבודה פנימית נהדרת, פנתה אליי חברה למקצוע הסיעודי וביקשה ממני להצטרף לקופת חולים מכבי לאגף הגריאטרי, לעמוד בראש צוות להקמת רשת מחלקות סיעודיות מורכבות, במחלקות אלו אוכלוסית המאושפזים הינה סיעודית אך לא בהכרח מורכבת מקשישים ובדרך כלל ע"פ הם מטופלים
שדרגת החולי שלהם מצריכה אישפוז בבית חולים. הדרישות המקצועיות ממחלקות אלו זהה כמעט לדרישות שנדרשות בבתי החולים. המוטו להקמת המחלקות היה חוסר היכולת עד אז להעניק למטופלים את השירות הייחודי והאיכותי אותו הם צריכים. הפניה אליי נעשתה מתוך הכרותה של חברתי את העשיה וההצלחה שלי בבית בלוך, היא היתה מודעת
ליכולתי המקצועית ולרצוני להוביל לשינוי. שמחתי שהקופה מעונינת להצעיד קדימה את השירותים הגריאטריים. למרות שהעיסוק באומנות קסם לי, מסע השכנועים של חברתי הצליח והסכמתי להצטרף וללוות את הקמת הפרוייקט במשך חצי שנה - זמן זה התארך ונשארתי כראש צוות במשך שלוש שנים. כאשר עזבתי היו בקופת חולים מכבי ארבע
מחלקות סיעודיות בתחילת דרכן ולפניהן עוד עבודה רבה. הסיבה לעזיבתי היתה ההחלטה להירשם לאקדמיה לתואר במדעי ההתנהגות. לא שיערתי לעצמי שדווקא במהלך הלימודים ברופין אחזור לבית בלוך, ההתנסות בשדה במסגרת זו פתחה בפניי הזדמנות לחזור לשדה הקליני אותו הקמתי, יצרתי ויזמתי לפני שנים רבות. לאחר שנים של התנתקות
חזרתי מוקפת בבועת ריחוק ועם ראיה ביקורתית ובוחנת, פתאום יכולתי להתבונן במקום מהצד, כצופה. בהתנדבות זו היו איתי שתי חברות ללימודים, התאפשר מפגש מפרה הדדי בין סטודנטים בעלי חשיבה יצירתית וידע עדכני לעובדי המקום והמטופלים. נוכחות מתנדבים במקום, אשר שואלים שאלות המזכירות לצוות הותיק את ימיו הראשונים
בעבודתו, היינו כמו שעון מעורר לתחושות הצוות. תרמנו למקום והמקום תרם לנו. הכניסה המחודשת לשדה הקליני היתה מאירת פנים ומזמינה בדיוק כפי שציפיתי. הריחות בבית כאילו לא השתנו ויכולתי לחוש בזכרונות עוטפים אותי מכל כיוון. שמחתי לראות שהבית נקי ומטופח, החולים מטופלים בצורה נהדרת ומדהימה, צוות העובדים מנומס
ומתחשב ונוכחותו מורגשת. במהלך התנדבותי השנה ביקשתי להישאר ברמת המתנדב הסטודנט ולא לקבל יחס מועדף או להעביר ביקורת. לא רציתי לגרום אי נעימות לאנשי הצוות ונמנעתי מלתת תחושת התנשאות, רציתי להרגיש שאני באה ממקום שונה, ממקום של הנאה ותרומה ולא ממקום של מלמדת או מטיפה. רציתי לבחון את הטוב כי חכמים ממני
כבר אמרו "שאורח בא לרגע רואה כל פגע".
סיכום ומסקנות
בעבודתי הצגתי סקירה תיאורטית שעסקה בנושא הזקנה ומאפייני תהליך ההזדקנות, התייחסתי מעט למסורת היהודית ולגישתה לזקנים בחברה. הצגתי מספר תיאוריות ורעיונות וכן ממצאי מחקרים שונים שנעשו. לאחר שנים רבות בהם חשתי כי מערכת הבריאות לא מטפלת נכון בחולים סיעודיים אני שמחה היום לראות את השינוי שמתרחש במערכת זו.
היום הגישה למטופלים סיעודיים השתנתה מהקצה אל הקצה, אני גאה בעצמי ויודעת שאני תרמתי את חלקי למהפך חשיבתי וביצועי זה. במהלך השנים בהם עסקתי במקצוע הרגשתי שאני פועלת מתוך כח פנימי שמניע אותי ומעניק לי יכולות, הכח הזה נבנה עקב תסכולי האישי בתור ילדה קטנה שצפתה באביה גוסס וסובל, לא יכולתי לעזור לאבי אך
אני יודעת שעזרתי לרבים אחרים. דרך העזרה שהענקתי, דרך החום והאהבה שליוו אותי בעבודתי, דרך המגע האישי והטיפול המסור במטופלים כה רבים, סגרתי מעגל שבו פיציתי את אבי. במהלך שנת ההתנדבות הבנתי שהמעגל שנסגר ומתייחס לתחושותיי כילדה אינו המעגל היחיד שיש לסגור, כאשר חזרתי לבית בלוך ועבדתי בהתנדבות ולא מתוך
מירוץ שמטרתו ברורה, סגרתי מעגל פנימי ועמוק, יכולתי לבחון את עצמי מנקודת מבט שונה מזו שהיתה כאשר עבדתי בתחום. נדירים המקרים בחיים שאדם חוזר למקום אותו יצר ובנה במו ידיו ומתאפשר לו לעמוד מהצד ופשוט לחוש גאווה למרות שהוא לא חלק מהמקום יותר. אני יודעת שרוחי מרחפת במקום ותמשיך לרחף שם. אני שמחה שנפלה
בידי הזכות לבצע התנדבות בבית בלוך, אני מודה לכל הגורמים ברופין שמאפשרים לסטודנט לבחור בעצמו את המקום להתנדב. במהלך שנה זו הוגדרתי אני כתורמת אך אני יודעת ששנה זו תרמה לי והעשירה אותי, חוויה זו מעניקה לי כח להמשיך הלאה, שלמה יותר מבפנים.
ביבליוגרפיה
1. גוטמן, מ. "תיאוריות חברתיות של הזדקנות", הוצאת ת"א, 1985.
2. חזן, ח. "הזקנה כתופעה חברתית", הוצאת ת"א, 1984.
3. לומרנץ, י. אייל, נ. "מצב הבריאות בזקנה והקשר למערכת התמיכה החברתית", גרונטולוגיה, 1992.
4. DAVIS A THE EPIDEMOLOGY OF AGING JOINT 1984
5. UNITED NATION GLOBAL ESTIMATES 1988 REVISION N.Y
6. RALPPH K SCHWITZGEBEL CHANGING HUMAN BEHAVIOR HARVARD 1974.

תגים:

זיקנה · גרנטולוגיה · זקנים · קשישים

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "התנסות בשדה - בית אבות", סמינריון אודות "התנסות בשדה - בית אבות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.