תפיסתו של בן גוריון לגבי סיום מלחמת העצמאות

תקציר העבודה:

תוכן עניינים
1. פתח דבר
2. בן גוריון - מהות המלחמה
3. רקע תיאורטי
4. מטרות המלחמה
5. תפיסת המלחמה
6. שאלת הסיבוב השני
7. רקע
8. חששותיו של בן גוריון
9. תוכניותיו של בן גוריון
10. סיכום
הערות
ביבליוגרפיה

פתח דבר
דברים אלה מוקדשים בעיקרם לתפיסתו של דוד בן-גוריון את סיומה של מלחמת העצמאות.
כמנהיג התנועה הציונית והיישוב, כראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ובמיוחד כשר הביטחון, ברורה מרכזיותו של בן-גוריון בעיצוב מדיניות החוץ ותפיסת הביטחון של מדינת ישראל.
מאז נכנס בן גוריון לעובי הקורה של ענייני בטחון היישוב בעקבות הקונגרס הציוני הכ"ב בבאזל בדצמבר 1946 נתגלו הבדלי תפיסה בסיסיים בין בן גוריון ליריביו הפוליטיים ואף לבין רבים מעמיתיו למפלגה. הבדלים אלה נגעו לטיבה ואופייה של המלחמה, למקומו של הצבא במדינה, וליחסים העתידיים בין מדינת ישראל ושכנותיה.
מרכזיותו של בן-גוריון בתהליך קבלת ההחלטות מחייבת את בחינת התייחסותו לשורת נושאים ערב סיומה של המלחמה.
עיקר הדיון יתרכז בתקופה החל מסוף 1948, ערב מבצע "חורב", ועד לסוף שנת 1949. מגמתו של חיבור זה היא לבחון כיצד ראה בן-גוריון את סיומה של המלחמה ערב סופה; האם ומתי הבין שגורל המלחמה הוכרע ושמדינות ערב הובסו, וכיצד חשב שצריכה להסתיים המלחמה.
ניתוח המאפיינים, המקורות והמשמעויות של מדיניות ב-גוריון מהווה תשתית להבנת תפיסת עולמו ומקורותיה בתחום זה. חשוב לבחון את תפיסתו הפילוסופית לגבי המלחמה בכלל וכיצד השפיעה תפיסה זו על מהלכיו בכל הקשור לסיומה של מלחמת העצמאות.
נקודה נוספת הראויה לבדיקה היא האם לאחר סיומה של מלחמת העצמאות, נצחונו המכריע של צה"ל במלחמה והמחויבות המפורשת שמדינות ערב קיבלו על עצמן במסגרת הסכמי שביתת הנשק להימנע מכל פעילות בעלת אופי מלחמתי נגד מדינת ישראל, העריך בן-גוריון שאנו בדרך להסכמי שלום מלאים. הפעולות שנקט בן-גוריון בנושאים שונים בתחום הצבאי, המשקי והמדיני יעזרו לנו לבחון את תפיסותיו בנושא זה.

החל ממבצע "חורב" ואף לפניו מגלה בן גוריון בטחון בניצחון על הערבים. הוא שואף, בטווח הקצר, להגיע להסכמי שביתת נשק עם ארצות ערב. אם נניח שאימץ חלקים מהגותם של קלאוזביץ ולידל הארט (לקראת סוף המלחמה) אין בן גוריון ממשיך במלחמה לאחר שהבין כי מיצה את "התועלת" שניתן להפיק ממנה. למרות שרואה הוא את אפשרות מימוש שאיפה זו בספקנות, חותר בן גוריון, בטווח הארוך, להגיע להסכמי שלום, מטרה אשר נתמכת על בספקנות, חותר בן גוריון, בטווח הארוך, להגיע להסכמי שלום, מטרה אשר נתמכת על ידי תפיסת המלחמה הרשמית שלו אשר ראתה את המלחמה כרע הכרחי.
בן גוריון מבין שעלול להתחולל סיבוב מלחמתי נוסף עם מדינות ערב אך אינו צופה שמלחמה זו תיערך בטווח המיידי אלא בעתיד הרחוק יותר. את תקופת הביניים הזו בכוונותו לנצל לצורך חיזוק הצבא למען לא תופתע המדינה על ידי הערבים, וכן לפתרון בעיות בוערות אחרות כמו בניין הארץ, קליטת העלייה וחינוך.
שוב מדובר בגירסה הרשמית של בן גוריון, אולם סבורני כי לתוך מניעים נאצלים אלה, מתגנב גם חשש מעליית כוחו של הצבא, ומתפיסת הצבא תפקידים בחיים האזרחיים, אשר עשויים לחתור תחת סמכותו של בן גוריון.
לנגד עיניו של בן גוריון עומד החשש מפני היתפסות לשאננות ביטחונית. הוא חושש מרגשות הנקמה בקרב הערבים על תבוסתם וכן מפני יכולתם להתאחד ולהתחזק לקראת הסיבוב הבא במאבק. עליית מנהיג ערבי בעל שיעור קומה, אשר יוכל ללכד סביבו את העולם הערבי המפורד, עלולה לממש את שאיפת הנקם והחזרת הכבוד של הערבים.
מנקודת מבטו של בן גוריון השגת השלום היא בראש ובראשונה כורח מוסרי עליון המעוגן היטב במערכת הערכים של העם היהודי. אך היא גם הכרך מדיני, לישראל שכלכלתה התהפכה על פיה, עקב גלי ההגירה הגדולים. התחליף למצב זה הוא מלחמה. בן גוריון מגלה תיעוב כלפי תופעה חברתית זו והוא רואה בה יסוד זר לעמו לפחות כאשר הסיכויים הם בעוכרינו.

לדעתי מתגלה בהתייחסויותיו של בן גוריון מגמה דואלית כלפי סיום המלחמה. פעמים רבות רומז בן גוריון שאין הוא רואה בהסכמי שביתת הנשק סוף פסוק, בעיקר לא ביחס לגבולות.
מצד שני הוא מבהיר לעיתים קרובות כי מבחינתו הסתיימה המלחמה בגבולות אליהם שאף.
נידמה כי בנושא סיום המלחמה מציג בן גוריון עמדה מעורפלת כפי שנהג לעשות בנושאים רבים אחרים. נראה כי הוא מפריד בין הזכות העקרונית ובין הכורח הביטחוני - אסטרטגי, אם נרצה נוכל לומר, כי בתנאים אחרים, משמע תנאים כלכליים משופרים יותר, עשוי היה בן גוריון לבחור בגישה קלאוזבציאנית יותר, ולהביא את המלחמה לידי סיום דרמטי יותר.
ראייתו של בן גוריון היא הסטורית וארוכת טווח. למרות זאת ניתן לסכם כמעט בוודאות כי העמדה הבסיסית הישראלית הייתה קבלת הסטטוס קוו שנוצר אחרי המלחמה, לפחות לעתיד הנראה לעין.

מקורות:

הניסיון הארגוני והקרבי של צה"ל במלחמת הקוממיות, אם כי
היה לברכה, לא יספיק להבא...שכניו מתכוננים ל"סיבוב
שני" ויש להניח שיהיו אז טובים יותר ומאוחדים." 66
בן גוריון רוצה להכין את הצבא ולשפרו לקראת הסיבוב העתידי עם הערבים. הוא חושש שצבאות ערב יעמדו תחת פיקוד משותף, מאומנים יותר ומצויידים היטב. תשובתו של בן גוריון למצב זה באה לידי ביטוי בהוראה לרמטכ"ל: "עלינו להעלות את איכותו של צבאנו, איכותו הארגונית, המקצועית והחלוצית, עד שיא היכולת".
בן גוריון שם דגש רב על איכות הצבא 67 על חשבון הכמות. השילוב של מקצועיות, טכנולוגיה מתקדמת וערכי המוסר חשובים לו יותר מגודלו של הצבא. את בעיית הגודל הוא מתכוון לפתור בעזרת צבא קטן וכח מילואים גדול. מן הכתוב לא ניתן להסיק שבן גוריון משוכנע כי אכן יהיה סיבוב שני, אך את הצבא הוא שואף להכין כאילו וודאי
הדבר. בחושו המדיני הוא מבין שהערבים לא ישלימו בטווח הארוך עם תבוסתם במלחמה.
עד כה עסקנו בחששותיו של בן גוריון מסיבוב שני היזום על ידי הערבים. השאלה המתבקשת היא האם בן גוריון עצמו רצה ליזום סיבוב נוסף כנגד הערבים. מניתוח התבטאויותיו של בן גוריון באותה תקופה אנו מוצאים לעתים תשובות סותרות בהקשר לשאלה זו. 68
ערב מבצע "חורב" מודע בן גוריון לכך שהמלחמה מבחינתו מתקרבת לקיצה ומשימות חשובות ודחופות עומדות לפניו לצורך בניית הארץ ובראשן קליטת העלייה. על אף רצונו של בן גוריון להתפנות למשימות אחרות קיימים רמזים רבים לכך שאין הוא רואה בהסכמי שביתת הנשק סוף פסוק מבחינת שאיפת התפשטותה הטריטוריאלית של ישראל. בנושא
החזית המזרחית הוא מגלה עמדה בלתי ברורה. אין הוא רוצה לכבול את ידי ישראל באמצעות הסכם עם עבר הירדן למקרה שייווצרו נסיבות בינלאומיות שיאפשרו כיבוש הארץ כולה, אם לא בדורו אז בדור הבא.
הוא מתנגד לשאיפות הפלשתינאים וכן אינו מכיר רשמית בסיפוח המרכז ההררי של ארץ ישראל לעבר הירדן. הוא אמנם נותן לכך הסכמה שבשתיקה אך הסכמה זו היא רק לסיפוח דה פקטו. 69 לשאלתו של חיים גורי בתום המלחמה מדוע לא שחרר את כל הארץ ענה:
"הייתה סכנת הסתבכות שלנו עם רוב ערבי עויין... שחררנו
גם כך שטח גדול מאד הרבה יותר ממה שחשבנו. יש לנו
עכשיו עבודה לשניים שלשה דורות. לגבי ההמשך נראה אחר
כך..." 70
ביולי 49 בישיבת ממשלה מתבטא בן גוריון כי ביטחוננו לא יקום רק על ידי הצבא. לדעתו תלוי ביטחוננו גם בפיתוח כלכלי, התיישבות וגידול באוכלוסיה. הייתה לו השקפה רחבה מה פרושו של בטחון לאומי
"... ביטחוננו לא ייכון על צבא בלבד גם אילו יכולנו לכלכל צבא גדול...
ביטחוננו מחייב גם פיתוח התעשיה.. מתוך דאגת בטחון אלנו לדאוג
שהחקלאות שלנו תספק עד כמה שאפשר כל צרכי המזון..." 71
נראה כי על אף עמדתו המעורפלת של בן גוריון בנושא ניתן להניח כי אין הוא מתכונן ליזום סיבוב שני בטווח הקצר וברצונו להתפנות למשימות פנים חשובות. באשר לטווח הארוך יותר הוא משאיר אופציות פתוחות.
למרות כל הנאמר לעיל על סכנת הסיבוב השני ניתן לקבוע בביטחון מסוייג כי במהלך שנת 1949 התחוללו מספר תהליכים, בצד הערבי בעיקר, כאלה שהיו עשויים לחזק את בטחונה של ישראל ביכולתה ליטול "פסק זמן" בטחוני. הצבא אמנם עבר תהליך של הקטנה וארגון מחדש (שגרמו באופן זמני להחלשת כוחו הלוחם) אך נראה כי היחס המספרי
בין הצבאות לא השתנה משמעותית הן בציוד והן בכח האדם.
תהליך נוסף שהתחולל באותה תקופה היה המו"מ החשאי שנוהל בין ישראל וירדן על הסכם שלום נפרד. עצם קיום המהלך המדיני היה בו משום ערובה מסויימת להמצאות הלגיון הירדני מחץ למעגל האיבה המיידי. עובדה זו חיזקה גם היא הנכונות הישראלית להסתכן בהרפיית המתח הביטחוני. 72לסיכום ניתן לומר כי בין שתי ההשקפות היסודיות,
זו של צה"ל, אשר חששה מסיבוב שני, וזו של משרד החוץ, אשר סברה כי בשנים הקרובות לא צפויה התקפה כוללת על ישראל, בחר בן גוריון בהשקפה הקובעת כי סיבוב שיני אינו צפוי בזמן הקרוב, שכן רק כך ניתן להבין את חוסר התלהבותו המופגן בהתכוננות לקראת סיבוב שני. 73 יתכן והייתה זו הכרעה אינטואיטיבית, אך בכל מקרה הייתה
היא החלטה נועזת, בעיקר משום שהייתה מלווה בהחלטה "להקים" את צה"ל מחדש.
סיכום
ברצוני לפתוח את הסיכום, בהבאת הדעה הקונבנציונאלית בדבר השאלה, מדוע בחר בן גוריון לסיים את המלחמה באופן בה הסתיימה?
"...בעת הוויכוחים (4.4.1949) על סכם שביתת הנשק עם ירדן הסביר בן גוריון בפני חברי מועצת המדינה הזמנית, מדוע על ישראל לסיים את המלחמה, למרות ההישגים הצבאיים המוגבלים, שהושגו עד אז, ולא לשאף להמשך הקרבות ולהכרעה סופית של האויב. טעמו המרכזי היה : באמצעות שלום אפשר יהיה להגשים יעדים מרכזיים, המבטאים את
מהותו של החזון הציוני (כגון הקמת מחסה ללאום היהודי ולקליטת עלייה). השגתם, כך היה סבור, אינה אפשרית אלה בעקבות סיום מצב הלוחמה :
"אנו חושבים שהשלום ואפילו במשך חצי שנה, הוא טוב יותר מאשר אי שלום במשך חצי שנה. כי זה יאפשר לנו להעלות יותר יהודים... אין איש בעולם שידאג לנו שום מדינה בעולם אינה דואגת לנו מדינות העולם יכולות לחיות גם בלעדינו, גם אם יימחק כל הגזע היהודי מן העולם.. אנו מודדים ונמדוד כל צעד פוליטי רק במידה אחת : אם
הוא מגדיל את אפשרויות המדינה וקליטתה, אם הוא מקרב אותנו לקיים את חזון הפועם בלב העם היהודי... ואנו אומרים איננו רוצים להילחם בהם, אם הם לא ילחמו בנו..." 74.
בקטע זה מדבר בן גוריון על הצורך בשלום, משפט המפתח לדעתי הוא זה האומר "איננו רוצים להלחם בהם אם הם לא ילחמו בנו", אם נאמין לבן גוריון שזו אכן כוונתו, נוכל לומר בודאות כי אין הוא חסיד לא של לידל - הארט ולא של קלאוזביץ, שכן שניהם בדרך זו או אחרת, קלאוזביץ באופן בולט ולידל- הארט במובלע, סבורים כי מלחמה
הינה כלי לגיטימי בחיים המדיניים.
ובן גוריון גורס כי במידה ולא יותקף אין לו כוונת זדון כלפי שכניו, מה מידת כנות דברים אלה? האם הם באים לשרת צורך פוליטי קונקרטי לזמן המדובר? קשה להעריך, אולם לאור מבצע קדש ופעולות נוספות, קשה לי לדמיין את בן - גוריון כפציפיסט.
החל ממבצע "חורב" ואף לפניו מגלה בן גוריון בטחון בניצחון על הערבים. הוא שואף, בטווח הקצר, להגיע להסכמי שביתת נשק עם ארצות ערב. אם נניח שאימץ חלקים מהגותם של קלאוזביץ ולידל הארט (לקראת סוף המלחמה) אין בן גוריון ממשיך במלחמה לאחר שהבין כי מיצה את "התועלת" שניתן להפיק ממנה. למרות שרואה הוא את אפשרות
מימוש שאיפה זו בספקנות, חותר בן גוריון, בטווח הארוך, להגיע להסכמי שלום, מטרה אשר נתמכת על ידי תפיסת המלחמה הרשמית שלו אשר ראתה את המלחמה כרע הכרחי.
בן גוריון מבין שעלול להתחולל סיבוב מלחמתי נוסף עם מדינות ערב אך אינו צופה שמלחמה זו תיערך בטווח המיידי אלא בעתיד הרחוק יותר. את תקופת הביניים הזו בכוונתו לנצל לצורך חיזוק הצבא למען לא תופתע המדינה על ידי הערבים, וכן לפתרון בעיות בוערות אחרות כמו בניין הארץ, קליטת העלייה וחינוך.
שוב מדובר בגירסה הרשמית של בן גוריון, אולם סבורני כי לתוך מניעים נאצלים אלה, מתגנב גם חשש מעליית כוחו של הצבא, ומתפיסת הצבא תפקידים בחיים האזרחיים, אשר עשויים לחתור תחת סמכותו של בן גוריון.
לנגד עיניו של בן גוריון עומד החשש מפני היתפסות לשאננות ביטחונית. הוא חושש מרגשות הנקמה בקרב הערבים על תבוסתם וכן מפני יכולתם להתאחד ולהתחזק לקראת הסיבוב הבא במאבק. עליית מנהיג ערבי בעל שיעור קומה, אשר יוכל ללכד סביבו את העולם הערבי המפורד, עלולה לממש את שאיפת הנקם והחזרת הכבוד של הערבים.
מנקודת מבטו של בן גוריון השגת השלום היא בראש ובראשונה כורח מוסרי עליון המעוגן היטב במערכת הערכים של העם היהודי. אך היא גם הכרך מדיני, לישראל שכלכלתה התהפכה על פיה, עקב גלי ההגירה הגדולים. התחליף למצב זה הוא מלחמה. בן גוריון מגלה תיעוב כלפי תופעה חברתית זו והוא רואה בה יסוד זר לעמו לפחות כאשר
הסיכויים הם בעוכרינו.
לדעתי מתגלה בהתייחסויותיו של בן גוריון מגמה דואלית כלפי סיום המלחמה. פעמים רבות רומז בן גוריון שאין הוא רואה בהסכמי שביתת הנשק סוף פסוק, בעיקר לא ביחס לגבולות. מצד שני הוא מבהיר לעיתים קרובות כי מבחינתו הסתיימה המלחמה בגבולות אליהם שאף.
נידמה כי בנושא סיום המלחמה מציג בן גוריון עמדה מעורפלת כפי שנהג לעשות בנושאים רבים אחרים. נראה כי הוא מפריד בין הזכות העקרונית ובין הכורח הביטחוני - אסטרטגי, אם נרצה נוכל לומר, כי בתנאים אחרים, משמע תנאים כלכליים משופרים יותר, עשוי היה בן גוריון לבחור בגישה קלאוזבציאנית יותר, ולהביא את המלחמה לידי
סיום דרמטי יותר. ראייתו של בן גוריון היא היסטורית וארוכת טווח. למרות זאת ניתן לסכם כמעט בוודאות כי העמדה הבסיסית הישראלית הייתה קבלת הסטטוס קוו שנוצר אחרי המלחמה, לפחות לעתיד הנראה לעין.
הערות
1. קלאוזביץ. ק, על המלחמה, מערכות, 1977, עמ' 51.
2. שם עמ' 64.
3. גת. עזר, מדיניות ומלחמה בהגות הצבאית המודרנית, מערכות, 1977, עמ' 11.
4. שם עמ' 20 - 21.
5. שם עמ' 25.
6. שם עמ' 31.
7. שם עמ' 31.
8. קלאוזביץ. ק, על המלחמה, מערכות, 1977, עמ' 68.
9. liddell hart, THOUGHTS ON WAR, FABER AND FABER, 1944,P 81.
10. liddel hart. the ghost of napoleon, p.20
11. ibid p 120 -121
12. פיינר. ס"א, האיש על גב הסוס, מערכות 1982, עמ' 56 - 65.
13. שם עמ' 56.
14. בן גוריון ד, בהלחם ישראל, עם עובד, 1975, עמ' 189.
15. שם.
16. liddel hart ibid p.78
17. נאום בן גוריון ב 24 ליולי 1948 במרכז מפא"י.
ארכיון היסטורי של מפלגת העבודה, בית ברל, תיק מס' 2/23/48.
18. בן גוריון.ד, מדינת ישראל המחודשת. עם עובד, עמ' 175.
19. יומן בן גוריון, 24 למאי 1948, ארכיון בן גוריון, שדה בוקר.
20. ארכיון היסטורי של מפלגת העבודה, שם, תיק מס' 2/23/48.
21. זכי שלום, דוד בן גוריון - מדינת ישראל והעולם הערבי 1949 - 1956,
אונ' בן גוריון, 1995, עמ' 81.
22. יומן בן גוריון, 27 בנובמבר 1948, ארכיון בן גוריון, שדה בוקר.
23. שם, 18 לינואר 1949.
24. בספרייתו הפרטית של בן גוריון לא נמצא עותק של "על המלחמה" לקלאוזביץ אולם יש בה ספרים רבים שנכתבו על ידי הוגי דעות צבאיים כלידל הארט ופולר שדנו רבות בקלאוזביץ והשפעתו וכן מפקדים כנפוליאון ופון מולטקה שעיצב את צבא הקיסרות הגרמנית, פרדיננד פוש, הצרפתי שעיצב את תורת הלחימה של צבאות בנות הברית במלחמת
העולם ה - 1, וגנרל מוטגומרי, וגנראלים אחרים ממלחמת העולם ה1. למרות שלא ניתן להוכיח כי הוא קרא את קלאוזביץ, קשה להתעלם מסגנונו, המזכיר לעיתים את כתבי קלאוזביץ.
25. בן גוריון. ד, בהלחם ישראל, שם.
26. קלאוזביץ.ק, על המלחמה, עמ' 54.
27. יומן בן גוריון, 18 לינואר 1949, ארכיון בן גוריון שדה בוקר.
28. קלאוזביץ קרל, על המלחמה, עמ' 53.
29. בן גוריון דוד, בהלחם ישראל, עמ' 189.
30. קלאוזביץ קרל, על המלחמה, עמ' 53.
31. יומן דוד בן גוריון, 27 לנובמבר 1948, שם.
32. דוד בן גוריון, מדינת ישראל המחודשת, א, עמ' 399.
33. בן גוריון. ד, בהלחם ישראל, עמ' 68.
34. בן גוריון, יומן, 18 לינואר 1949.
35. בן גוריון. ד, יומן המלחמה, הוצ' משרד הביטחון, 1982, 16 לינואר 1949.
36. דברי הכנסת, מושב ראשון של הכנסת הראשונה. "מערכות", ספטמבר 49.
37. דוד בן גוריון, בהלחם ישראל, עמ' 151-152.
38. שם עמ' 28.
39. שם עמ' 65.
40. שם.
41. זכי שלום, עמ' 235, שם.
41א. בן גוריון ד, בהלחם ישראל, שם.
42. בן גוריון ד, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 165.
43. בר זוהר מ, בן גוריון, ב', 1977, עמ' 864.
44. יומן בן גוריון, 7 לפברואר 1951, שם.
45. תיק נאומים, 13 לנובמבר 1948, ארכיון דוד בן גוריון שדה בוקר.
46. בן גוריון ד, יומן המלחמה, שם עמ' 676.
47. יומן בן גוריון, 27 לנובמבר 1948, שם.
48. שימש כמג"ד בלגיון, מאוחר יותר מונה למפקד הצבאי של כוחות הלגיון בירושלים ומלא תפקיד מרכזי במגעים החשאיים שהתקיימו בין נציגי ישראל ועבדאללה החל מסוף 1948.
49. תיק מספר 12/2409, גנזך המדינה - משרד החוץ.
50. יומן בן גוריון, 12 למאי 1949, ארכיון בן גוריון, שדה בוקר.
51. מיכאל בר זוהר, בן גוריון, ב' עמ' 856.
52. תיק נאומים, 17 ביוני 1951, ארכיון בן גוריון.
53. דוד בן גוריון, יומן מלחמה, ג' עמ' 964.
54.שם, עמ' 853.
55. שם.
56. חשש זה מאפשר הסתכלות נוספת על התעקשותו של בן גוריון ואי נכונותו לוותר על חלקים מהנגב. ויתור כזה עלול לגרום לרצף טריטוריאלי ערבי שיסכן את ישראל.
57. לאחר הניסיון שנכשל עם עבדאללה הוא פוזל בראשית שנות החמישים לכיוון נגיב המצרי.
58. בן גוריון ד, נצח ישראל, "דרומה", עמ' 191.
59. תיק מס' 847-629, פרוטוקולים של דיוני מטכ"ל 1949, ארכיון צה"ל.
60. נמרוד יורם, התהוות דפוסים של יחסי ישראל ערב 1949 - 1950 ב', עמ' 395 - 398.
61. בן גוריון ד, מדינת ישאל המחודשת א', שם עמ' 349.
62. שם, עמ' 374.
63. פרוטוקולים של דיוני מטכ"ל, 1949, מס' 847/62/9, ארכיון צה"ל.
64. בן גוריון ד, מדינת ישראל המחודשת, שם עמ' 389.
65. שם עמ' 369.
66. גרינברג י, "בטחון לאומי ועצמה צבאית", עיונים בתקומת ישראל, משרד הביטחון, 1991, עמ' 35.
67. תזכיר פנימי שהעביר בן גוריון ליגאל ידין, ביום 27.10.49, אם מיניו לרמטכ"ל - "על מבנה הצבא ודרכו" (הוראות לראש המטה הכללי). ראה גרינברג יצחק, שם עמ' 170 - 190.
68. תיק נאומים, 17 ביוני 1951, ארכיון בן גוריון שדה בוקר.
69. נמרוד יורם, שם עמ' 395 - 398.
70. בר זוהר מ, שם עמ' 866.
71. תזכיר לחברי הממשלה, 12 ליולי 1949, ארכיון המכון למורשת בן גוריון.
72. נדב ספרן, העימות הישראלי ערבי, עמ' 33.
73. תזכיר מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ, ערב כינוס צירי ישראל ביולי 1950. התכתבות אליהו ששון ושר החוץ שרת, יולי 1951, תעודות, כרך 6, תעודה מס' 279, עמ' 485.
74. ברזילי גד, דמוקרטיה במלחמות, פועלים, 1992, עמ' 42.
ביבליוגרפיה
אל תל עבדאללה. זיכרונות עבדאללה אל תל. מערכות, 1960.
אסיה, א. מוקד הסכסוך. ירושלים, יד בן צבי,.1994
בן גוריון, ד. יומן המלחמה - מלחמת העצמאות תש"ח - שת"ט. הוצאת משרד הביטחון, 1982.
בן גוריון ד, במערכה, ה, עיינות, תשט"ו
בן גוריון, ד. מדינת ישראל המחודשת. תל-אביב,.1969
בן גוריון, ד. בהילחם ישראל. מפלגת פועלי ארץ ישראל,תל-אביב, 1951.
בר זוהר, מ. בן גוריון - ביוגרפיה פוליטית, כרך ב' 1977.
ברזילי גד, דמוקרטיה במלחמות מחלוקת וקונסנזוס בישראל, הוצ' פועלים, 1992.
גרינברג, י. בטחון לאומי ועוצמה צבאית, משרד הביטחון, 1991.
גת עזר, מדיניות ומלחמה בהגות הצבאית המודרנית, הוצ' מערכות, 1984.
הנדל מיכאל, קלאוזביץ במבחן התמורות הטכנולוגיות, הוצ' מערכות,1988.
הרכבי, י. "הסכמי שביתת הנשק - מבט לאחור". מערכות 294-295, יולי 1984.
טבת, ש. בן גוריון וערביי ארץ ישראל: מהשלמה למלחמה. ירושלים, 1985.
טורק נ. קורות מלחמת העצמאות. תל-אביב.1989
מוריס, ב. לידתה של בעיית הפליטים הפלשתינים. תל-אביב, 1986.
ספרן נדב, העימות הערבי - ישראלי 1948-1967, 1969.
פיינר ס"א, האיש על גב הסוס - מקומו של הצבא בפוליטיקה, הוצ' מערכות, 1982.
קלאוזביץ, קרל פון. על המלחמה. מערכות, 1977.
ראובני, י. "מושג השלום בחשיבתו המדינית של בן גוריון". כיוונים 33 נובמבר 1986. עמ' 11 - 23.
שלום, ז. דוד בן גוריון - מדינת ישראל והעולם הערבי: 1956-1949, אוניברסיטת בן גוריון, 1995.
ששון א. בדרך אל השלום - אגרות ושיחות. תל-אביב, 1978.
Liddle Hart, Thoughts on War. Faber and Faber, London, 1944.
Lisak, M. Israeli Society and its Defence Establishment. London, 1984.
ארכיון מפא"י, בית ברל, כפר סבא.
גנזך המדינה, ירושלים (תיקי משרד החוץ).
31

תגים:

מלחמת · השחרור · קלאוזוביץ · מבצע · אסטרטגיה · חורב · צבא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תפיסתו של בן גוריון לגבי סיום מלחמת העצמאות", סמינריון אודות "תפיסתו של בן גוריון לגבי סיום מלחמת העצמאות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.