החרדים בישראל כדוגמא לתהליך תיוג

תקציר העבודה:

החרדים בישראל כדוגמא לתהליך תיוג

ראשי הפרקים hy1468 -
1.מבוא וסקירת התיאוריות
2.היחס בין הקבוצות
3.סיכום
4.ביבליוגרפיה

מבוא וסקירת התאוריות
חיבור זה יעסוק בהבדלים בין החרדים לחילוניים בישראל. תכלית העבודה היא
לסקור מהם עמדותיו של כל אחד, כיצד כל אחד רואה את השני, ומהו הסיכוי
לסוציאליזציה מסוימת בינהם.

מקורות:

החרדים בישראל כדוגמא לתהליך תיוג
החרדים בישראל כדוגמא לתהליך תיוג
ראשי הפרקים
1. מבוא וסקירת התיאוריות
2. היחס בין הקבוצות
3. סיכום
4. ביבליוגרפיה
מבוא וסקירת התיאוריות
חיבור זה יעסוק בהבדלים בין החרדים לחילוניים בישראל. תכלית העבודה היא לסקור מהם עמדותיו של כל אחד, כיצד כל אחד רואה את השני, ומהוא הסיכוי לסוציאליזציה מסוימת בינהם.
אמיל דורקהיים קבע כי על הסוציולוגים לחפש אמות מידה חדשות כדי להבחין בין רכיבים נורמליים ופתולוגיים בחייה של חברה.
'סטייה' בסוציולוגיה אינה מיוחסת לאדם מסויים כי אם להתנהגות מסוימת, ולכן על מנת לומר כי אדם סוטה יש להתבונן על כל החברה. ההבדל בין סוטה ללא סוטה תלוי בצורה בה מסנן האדם את פרטי ההתנהגות הרבים המובאים לתשומת ליבו.
התנהגות הנראית לא נורמלית בעיני אחד, לא חייבת להיות לא נורמלית בעיני הסוציולוג, ולכן טוען דורקהיים כי הפשע הוא פעילות חברתית טבעית לגמרי, חלק בלתי נפרד מחברה בריאה.
לפשע צדדים חיוביים. כאשר אנו רואים פושע אנו כולנו מאשימים אותו ואז נוצר גיבוש חברתי. מעשה הסטייה יוצר תחושה של אחדות ומספק מוקד לתחושה קבוצתית. אי לכך יכול להיות כי לפעילות סוטה תהיה תועלת לחברה בכללותה.
אי לכך מדוע מטביעה החברה את חותם הסטיה על צורת התנהגות זו או אחרת?
כל קהילה אנושית מגבילה את חבריה לחוג פעילות מסוים ורואה כל התנהגות החורגת מהחוג הזה כלא נאותה או כלא מוסרית מבחינה זו או אחרת. כך שומרת הקהילה על מין שלמות תרבותית והגבלה מרצון על התרחבות מעבר למה שנחוץ לחלוטין כדי לחיות עם הסביבה. יש להתנהגות אנושית טווח שוני עצום, אבל כל קהילה מתווה סוגריים
סמליים סביב מקטע כלשהו מתוך הטווח הזה, ומגבילה את פעילויותיה לתוך התחום הצר הזה. הסוגריים הללו כביכול הם גבולות הקהילה.
החברה מסמנת את הגבולות באמצעות התנהגותם של חבריה, ובאמצעות רשתות פעילות גומלין המקשרות את חבריה אלה יחדיו ביחסים חברתיים סדירים. נראה שפעילויות הגומלין המאתרות את שוליה החיצוניים של החברה והמביאות אותם לידיעת הכלל על הצד הטוב ביותר.
אנשים החורגים מהמהסגרת נכנסים לעימות עם הקהילה. עימותים אלה יכולים ללבוש צורות שונות, כמו משפטים פליליים, אישפוזים פסיכיאטרים וכד'. אולם למרות זאת יש להניח כי החוק עצמו הוא בעיקר אוסף של מקרים והחלטות מן העבר, ונוצרו מסינטזה של עימותים שונים שהתרחשו במהלך גיבושו של ההסדר המשפטי. דיווחים על משפטים
באמצעי התקשורת מהווים אחד ממקורות המידע הראשוניים שלנו על גבולותיה הנורמטיביים של החברה. במובן הציורי לפחות נפגשות המוסריות ואי המוסריות על הבמה הציבורית, ובפגישה זו נמתח הקו המפריד בינהן. עימותים הבודדים בין הסוטה לבין הקהילה אינם אלא פיסות של תהליך חברתי רציף.
הגבולות משתנים כשמוצאים חברי הקבוצה דרכים חדשות להגדיר את גבולותיו החיצוניים של החוק ולמקם את עצמם במפה חברתית רחבה הרבה יותר.
ישנן שתי בעיות בהגדרתו כסוטה: ראשית הכניסה למעמד זה מתפרסמת ופוגעת באדם; שנית לא בטוח כי בעצם הענשה נשיג את מטרתנו. ישנן גישות שונות לעונש ולמטרותיו, שלא תמיד פועלות לטובת המטרה. בעיה נוספת היא שהסוטה יכול לחשוב כי יש לו בעיה בלתי פתירה.
אריקסון מסכם ואומר כי בכל חברה יש שתי קבוצות: זו הגורסת שמרנות וקונפורמיות בין אנשי הקהילה כדי שידעו למה יוכלו לצפות זה מזה, וקבוצת אנשים המקדמים מידה מסוימת של שוני כדי שהאנשים יוכלו להתפרס על פני המרחב הקבוצתי. אלו המסיירים בגבולותיה של החברה נקראים סוטים. אין הוא שבר כלי שנפלט ממנגנון חברתי
לקוי, אלא דמות משמעותית בחלוקת העבודה הכוללת של הקהילה.
התיוג:
התיוג פירושו שאין התנהגות מסוימת הנחשבת כסוטה בחברה. הסטיגמה מדגישה את התגובה החברתית, והחברה היא זו שקובעת מהי הסטייה.
תיוג של קבוצה ע"י החברה נובע ממספר סיבות:
1. על מנת ליצור התמצאות בתוך החברה מי אלו האנשים הללו.
2. תיוג על מנת ליצור רושם כי הלא מתויג הוא טוב יותר. לדוגמא, אם אנו קוראים לאדם קמצן, הרי משמעותו כי אנו איננו קמצנים.
ישנן 3 גישות המגדירות את הקשר בין הסטיה לתיוג:
1. המשתנה העיקרי הוא החברה- כיצד החברה רואה את הפרט, ואם היא רואה כי הוא סוטה היא מתייגת אותו ככזה.
2. אנו צריכים גם תיוג וגם התנהגות על מנת שתהיה סטייה. ללא סטיה אין תיוג.
3. בשנות החיים הראשונות יש גיבוש עצמי אולם צריכים קרקע מכינה לצורך תיוג אדם או קבוצה. לא מתייגים אדם סתם כך. כלומר יכולים להיות סטיגמה התחלתית וסטיגמה שניה.
היחס בין הקבוצות
מדינת ישראל עומדת כרגע בפני בחירות, האמורות להיות גורליות. שני המועמדים לבחירה לראשות הממשלה מחזרים אצל המחנה הדתי ובעיקר אחר הבוחר החרדי, כאשר שניהם מנסים להציג את עצמם כאוהביו של מחנה זה. התקרבות זו בין המועמדים החילוניים לחרדים, היא אף על פי עמדות שונות והתייחסות הקבוצות אותן הם מייצגים לבוחרים
אלו. חלוקת הכח בינהן כמובן אינה שווה, אולם במצב של שיוויון גם קולותיהם עוזרים.
אחת הסיבות להתייחסות מסוימת לקבוצה אחרת או לבודדים בה, היא בשל החשש ללמוד מדרכיהם, או לחלופין בשל סלידה מדרכיהם. אולם למרות זאת קיים הרעיון של לעזור להם. בכל מקרה דעותיהם על החילוניים מושפעות מהנתק בניהם.
הנתק בין "חרדים" ל"חילוניים" הוא עמוק ואולי אף העמוק והקשה ביותר לתיקון מבין כל הנתקים שנתהוו בדורנו בעם היהודי. ראשיתו של נתק זה הוא במאה ה19- והגורם הישיר לו היה המפגש בין מסורת יהודית תורנית שעיצבה במשך דורות את המסגרות, את אורחות החיים ואת האמונה של העם, לבין התרבות החילונית האירופאית, כפי שבאה
לידי ביטוי במוסדות המדינה. בארגון החברה ובמוסרה, במדעים, בטכנולוגיה, במקצועות הכלכלה ובהבעה היצירתית לסוגיה.
חומרת העימות בין שתי קבוצות אלה נובעת מבסיסן האידאולוגי. שתי הקבוצות חלוקות על רוב ההיבטים הקיומיים של חיי היום יום מה מותר ומה אסור לאזרח לעשות? האם צריכים לשלוט במדינה כללי המוסר וקובץ החוקים הדתיים או האזרחיים? מערכות אלה קובעות את אורח החיים של כל אזרח ואזרח. לפיכך נודעת להן חשיבות רבה. הקושי
הינו שבשני אורחות חיים אלה ישנם רכיבים רבים שאינם ניתנים לגישור, שכל אחד מהם מושתת על בסיס ערכי או דתי מסויים שעליו אין כמובן הסכמה בין הקבוצות. המאפיין המיוחד והפרדוקסלי של היחסים בין שתי הקבוצות הוא שקבוצת הרוב מסכימה שקבוצת המיעוט תנהג ע"פי אורח החיים וכללי ההתנהגות שלה ואילו קבוצת המיעוט דורשת
כי אורח חייה, לפחות בצדדיו הציבוריים יהיה לחוק המדינה ולתקן ההתנהגות של האוכלוסיה כולה.
מנקודת מבט חברתית רוב חברי שתי הקבוצות חיים בנפרד אלה מאלה מבחינה פיסית ונפשית כאחד. בכללו של דבר קיימות קהילות ושכונות נפרדות לשתי הקבוצות. שניהן חיות ברקע תרבותי שונה ומפגש בינהם יוצר קונפליקט תרבותי.
מבחינה פסיכולוגית, כלומר מבחינת העמדות והרגשות כלפי היבטים שונים של החיים, שלא לדבר על אמונות, שתי אוכלוסיות אלה אם כי לא בהכרח כל חבריהן- רחוקות ונבדלות מאוד זו מזו (ברנע ואמיר 1981). דעות קדומות, דחיה, וניכור בין קבוצתיים וכן שנאה ולפעמים אלימות, כל אלה הינם רק תוצאה טבעית של מצב חברתי כזה.
באחרונה החמיר המצב עוד יותר עקב מגמה לקיצוניות שניתן לאבחנה בשתי הקבוצות. הדבר ניכר במיוחד בקרב צעירים דתיים הפונים לקנאות דתית. צעירים אלו מתויגים בתור "חוזרים בתשובה". הנטיה לרדיקליות זוכה בד"כ לתמיכת המוסדות החברתיים העיקריים של קבוצה זו. במקביל אפשר להבחין במגמות לכיוון השני בקרב קבוצות
החילוניים, הבאות לביטוי במעשי אלימות נגד אנשים ומוסדות דתיים.
(1965) GLOCK AND STARK מניחים שלמושג "דתיות" עשויה להיות משמעות שונה עבור פרטים וקבוצות הן בחברות המודרניות ואפילו בחברות הפרימיטיביות, שהן הומוגניות יותר. הבעיה שלהן לכן היא כיצד להמשיך תופעה זו, וכיצד להבחין בין אנשים שונים ביחס לעוצת ה- Commitment שלהם לדת. מסקנתם היא שאנשים יכולים להיות דתיים
בדרכים שונות. יש בדת מימדים שונים שמבחינה אנליטית הם בלתי תלויים זה בזה. הם מציעים חמישה מימדים כאלה.
א.המימד החוויתי: מימד זה, עוסק באספקט האפקטיבי-ריגושי של האמונה הדתית. עוצמת החוויה הדתית שהמאמין חש יכולה להיות שונה מאדם לאדם ומקבוצה לקבוצה. מימד זה קשה לבדיקה אמפירית מאחר וקשה למדוד עוצמה של רגשות ומאחר שרגשות הפרט במגעו עם האל לא באים לידי ביטוי יום-יומי.
ב.המימד האידיאולוגי-אמונתי:מימד זה מתייחס למידה בה הפרט מקבל ומאמין באמונות המרכיבות את דתו.
ג.המימד הריטואלי-התנהגותי: מימד זה כולל פעולות וטכסים המבוצעים ע"י המאמינים כדי לבטא ולהגשים את אמונתם הדתית. מימד זה קשור במימד האידיאולוגי, ולעיתים קרובות נובע ממנו. אך מבחינה אנאליטית הוא בלתי תלוי בו.
ד.המימד האינטלקטואלי: דתות שונות מצפות מהמאמינים שלהן שיבינו וידעו לפחות חלק מיסודות אמונתן. מימד זה שונה מהמימד החוויתי בכך שהוא אינסטרומנטלי-הכרתי.
ה.המימד התוצאתי: מימד זה שונה איכותית מארבעת המימדים האחרים. כוונתו להשפעות של כל ארבעת המימדים על התנהגותו של המאמין בחיי היום-יום.
המימדים האחרים כדאי לציין שהמימדים הללו הינם נושא למחלוקת בקרב חוקרים רבים. הבעיה היא אם באופן אמפירי ניתן להבחין בין המימדים האלה.
גלוק וסטרק בעצמם ניסו לבדוק זאת. הם הגיעו למסקנה שהמימדים קשורים אומנם זה בזה, אך המתאמים אינם גבוהים, כך שאפשרות הניבוי ממימד אחד למשנהו איננה רבה.
(1966) Faukner and De Jong בודקים אף הם שאלה זו ומגיעים למסקנה שהמימד הדומיננטי הוא המימד האידאולוגי.
מבחינת תיאורטית אם כך- קיים נסיון רציני לפרק את המושג "להיות דתי" למרכיביו השונים. מענין לציין שמרבית החוקרים, כאשר הם באים להשתמש במושג זה באופן אמפירי, הם מסתפקים לרוב במימד אחד של הדת.
לא מעט ידע כבר הצטבר בנושא המפגש הבין עדתי והשלכותיו האפשריות על שינוי העמדות בין העדות. עם זאת חסרים נתונים ראשונים על תוצאות של מפגשים בין דתיים וחילוניים ועל האפשרות לנצל מפגשים אלה לריכוך הקונפליקטים בינהם. במהלך מחקר בנושא עמדות הדדיות של דתיים וחילוניים ושינויין, בעקבות מפגש ביניהם (מרים
ברנע, יהודה אמיר 1982) נבדקה השאלה האם מגע בין דתיים וחילוניים במסגרת האוניברסיטה יביא לשינוי חיובי בעמדות הקבוצות זו כלפי זו ואם אכן יחול שינוי כזה האם הוא יוכלל גם לגבי מצבים שמחוץ למצב המגע, כלומר מחוץ למסגרת האוניברסיטה.
נחקרו 48 סטודנטים תלמידי השנים א,ב,ו-ג מאוניברסיטת בר-אילן. הנחקרים היו תלמידי שלוש מחלקות גדולות באוניברסיטה. (כלכלה, חינוך ופסיכולוגיה) בהן, היה יצוג גדול לדתיים וחילוניים כאחד.
השאלון הועבר במסגרת קבוצתית בתחילת שנת הלימודים. התשובות של תלמידי השנה הראשונה שימשו כ- base line ובעזרת תשובותיהם של תלמידי השנה השניה והשלישית נבדקו השינויים בעמדות בעקבות המפגש בין דתיים לחילוניים באוניברסיטה.
התוצאות: ראשית יש לציין שהם בדקו ברמת מובהקות גבוהה מאוד כדי לא להשאיר מקום לספק כלשהו (לרוב לוקחים מרווח בטחון של 5%).
התוצאות לא מפתיעות לכל אחד המעורה בנושא. התוצאות שקיבלה הבודקת לא היו מובהקות. דבר זה יכול להיות מוסבר ע"י כך שהדתיים והחילוניים בארץ נמצאים כמעט תמיד במגע ומגע נוסף באוניברסיטה לא מעלה ולא מוריד.
ככלל לא נמצא הבדל בין עמדות הדתיים כלפי החילוניים ועמדות החילוניים כלפי הדתיים. הן הדתיים והן החילוניים תופסים כי קיים שוני בין שתי הקבוצות אך אין הבדל ביניהם בתפיסת מידת השוני.
תוצאות מחקר זה מחזקות את הנאמר בפרק הקודם כי דגם המגע ברמת המיקרו אינו כלי יעיל לשיפור היחסים שבין דתיים לחילוניים. תוצאות מחקר זה מראות בעליל שעצם המפגש אינו ערובה לשינוי בכלל ולשינוי חיובי בפרט. בניגוד לתאורית המגע המבוססת על האמונה כי מגע בין קבוצתי יוליך לשינוי העמדות והיחסים ההדדיים של
המשתתפים בפעילות הגומלין. גם דגם המידע אינו מסייע בשיפור היחסים שבין דתיים וחילוניים לפי דגם זה חברי קבוצה אחת חסרים מידע חשוב על האחרת, וחוסר זה מפריע להם להבנה ולתפיסה החיובית של הקבוצה האחרת אך לקבוצת נחקרים זו היתה האפשרות להחליף מידע ולקבל מידע חדש וסביר להניח שזה אף נעשה ובכל זאת זה לא הביא
לשיפור היחסים שבין שתי הקבוצות. ממצא זה אינו רלוונטי כל כך לעבודה זו היות וחוזרים בתשובה יודעים יפה מהו הצד השני.
במחקר נוסף שעסק בנושא הקונפליקט בין דתיים לחילוניים- סולידריות ומרחק חברתי בקרב נוער תיכוני בישראל (עבודת מ.א. כהן עובד 1975-1976) נחקר אופיו של הקונפליקט הדתי חילוני לעומקו. מטרות המחקר היו לבנות מנגנונים לויסות קונפליקטים הפועלים בין דתיים לחילוניים ולבדוק אם יש קשר בין מרחק חברתי בתחום מסוים
לבין סולידריות בתחומים חבתריים אחרים. נלקח מדגם של 841 תלמידי כיתות ט' ו-יא' מתוך בתי הספר התיכוניים בישראל, להוציא בתיה"ס של בני המיעוטים, של זרם החינוך העצמאי ובתי ספר דו שנתיים ותלת שנתיים; הועבר שאלון לנבדקים.
הממצאים העיקריים מורים כי אפשר להסביר טבעו של הקונפליקט לפי ארבעה ממאפיניו. קיים מרחק חברתי בין דתיים לחילוניים ביחס לאופי הציבורי של השבת. עמדות המסורתיים דומות לאלה של החילוניים ולעומת זאת, פרספקטיבת הזמן של המסורתיים דומה לזו של הדתיים. ואילו ביחס להערכה סטריאוטיפית של דתיים כקבוצה לעומת
חילוניים, המסורתיים דומים לחילוניים. נחקרים דתיים בהשוואה לחילוניים הם בעלי תחושת השתייכות חזקה יותר לקולקטיב היהודי הישראלי, הם בעלי תחושה היסטורית עמוקה יותר, הם מגלים סולידריות מוראלית חזקה יותר, דימויים העצמי הוא כנראה דימוי קולקטיביסטי, הדימוי החברתי הכולל של רוב הדתיים והחילוניים הוא של חברה
משוסעת ולא מלוכדת. מנגנון הויסות נובע מהקונצנזוס החברתי המחזק את הסולידריות החברתית נמצא בלתי קשור לסולידריות חברתית. עורך המחקר סבור כי ניתן להסיק שבקרב הנוער הלומד בארץ קיים מרחק חברתי בין דתיים לחילוניים. רוב הדתיים מגלים עמדות שליליות לגבי נישואין עם חילוניים, נכונות אישית להתידד איתם ולגור
בשכונותם.
הוא הדין ביחס לעמדות חילונים כלפי דתיים. כמו כן דתיים וחילוניים גם יחד מעריכים שרוב בני קבוצתם מתנגדים למגורים משותפים וליחסי ידידות ורעות עם בני המחנה השני.
במחקר אחר (שלהב, יוסף 1983) שמטרתו להבין את סיבות הסגרגציה המרחבית של האוכלוסיה החרדית בירושלים וחקר הדרכים בהן היא משפיעה על המערך העיוני, נמצא שהאוכלוסיה החרדית מבדילה עצמה מהעולם החיצוני, לא רק כתוצאה משאיפה ליצור מרחב בו אורח החיים החרדי יהיה דומיננטי, אלא בעיקר מתוך התנגדות לאורח החיים החילוני
והרצון להנתק ממנו. לחרדים יש כמה איפיונים מרחבים העשויים להצביע על התפלגות אוכלוסיה זו בירושלים.
במאמר מצוינים 4 מאפיינים: הצבעה, מערכת החינוך, ה"ערוב", וסגירת הרחובות בשבת. ככל שהחברה הישראלית נעשית חילונית יותר הקונפליקט בין יהודים חרדים וחילונים הולך ומחריף, ונטיית הדתיים בכלל והחרדים בפרט להפרדה מרחבית מתחזקת.
סיכום
עבודה זו עסקה ביחס ההדדי בין האוכלוסיה החילונית לחרדית במצבים שונים: ערב בחירות, בנושאי קבלת החלטות ברמה הלאומית לעוד.
ההבדל בין חילוני לדתי מתבטא באורח חיים שונה לחלוטין של כל אחד מן הצדדים, אמונות, דעות, אידיאולוגיות שונות. לא יפלא איפוא שנמצא עימותים, קונפליקטים ומתחים בין שתי קבוצות אלו השונות זו מזו.
העוצמות הנמצאות בידי כל קבוצה אינן שוות, אולם בידי החרדים כח פוליטי רב עוצמה המסוגל להטות את הכף הפוליטית, ולכן החילונים משתדלים שלא ליצור נתק עימם. למרות זאת יש להניח כי הנתק החברתי הוא מוחלט.
נראה כי ישנם תנאים חיוביים העשויים להביא ליצירת שינוי חיובי בעמדות. בין התנאים יש למנות: הזדמנות למגע, סטטוס שווה, ותמיכה מוסדית. נמצא בדרך כלל כי לאחר שקיימת הזדמנות למגע חשוב מאוד השיויון בסטטוס של הקבוצות הבאות במגע. זהו גורם חשוב העשוי להביא ליצירת שינוי חיובי בעמדות, אולם הוא אינו הגורם היחידי
הקובע.
עיון בספרות הרלבנטית מראה שקיימת מידה מסויימת של חוסר הסכמה בקשר להשפעת המגע החברתי על שינוי עמדות. יש חוקרים המגיעים למסקנה שהמגע משנה עמדות, ישנם אחרים המצביעים על חוסר השפעה ויש הטוענים שהמגע משפיע על עוצמת המעמד אך לא על כיוונה.
ביבליוגרפיה
1. ברנע מרים ויהודה אמיר, עמדות הדדיות של דתיים וחילוניים ושינויין בעקבות מפגש בינהן, תל אביב, 1981.
2. זוהר אורי, ובחרת בחיים, ירושלים, תשמ"ג.
3. ירמיהו ברנובר, התשובה, ירושלים, תשמ"א.
4. כהן עובד, הקונפליקט בין דתיים לחילוניים, ירושלים 1975.
5. פרידמן מ., חברה ודת, ירושלים, תשל"ח.
6. שביד אליעזר, "יחסים בין דתיים לבין חילוניים במדינת ישראל", סקירה חודשית, 1986, ל"ג.
7. שלהב יוסף, "העימות בין דתיים לחילוניים", אופקים בגיאוגרפיה, 1984.
8. שלח א., סממנים לדת חילונית בישראל, ירושלים 1975.
1. ERIKSON K.J. "NOTES ON THE SOCIOLOGY OF DEVIANCE", IN H.S. BEKER (ED), THE OTHER SIDE, 1987.
1

תגים:

תוית · חילונים · חברה · סטיה · סוציולוגיה · חרד · תיוג

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "החרדים בישראל כדוגמא לתהליך תיוג", סמינריון אודות "החרדים בישראל כדוגמא לתהליך תיוג" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.