הרחקת הילד כפתרון לאלימות במשפחה

תקציר העבודה:

אלימות במשפחה כלפי ילדים
ופתרון הרחקת הילד

תוכן העבודה hy0156 -
1. מבוא
2. הקדמה- רמת המוסר החברתית כיום
3. היבט פסיכולוגי
4. תרומת הילד להתעללות הוריו
5. היבט חברתי להרחקת הילד
6. היבט מקצועי
7. בדיקה אמפירית
1. תצפיות.
2. מחקר סטטיסטי.
8. סיכום
9. ביבליוגרפיה

מבוא
עבודה זו תעסוק בבעית האלימות במשפחה תוך התייחסות לבעית הכאות ילדים,
על כל המשתמע מכך.
בעית הילדים המוכים אינה בעיה חדשה אולם הטיפול הפרופסיונאלי בה החל לפני
שנים לא רבות כאשר בימי הביניים האדם היה רשאי להרוג את בנו היות והוא נבער
מדעת, עובר לעת החדשה בה היכו ילדים ללא התערבות הממסד עד לימינו אלו בהם
הכירו בזכויותיו של הילד, או יותר נכון בחובתה של החברה להגנתו.
האלימות במשפחה לרוב אינה מתמקדת רק בילד אלא יש עוד אובייקט מוכה: נער,
אישה או אפילו בעל, ולכן הטיפול בהם אינו מתרכז לרוב רק בילד אלא בכלל בעית
האלימות.
אחד הפנים היותר מכאיבים הוא התינוקות המוכים, תופעה שאינה שכיחה אולם
חוזרת מידי פעם על עצמה. עד לפני כשלושים שנה הגיעו לידיעתנו רק מקרים של הרג
ואילו מקרים של התעללות פיזית וניצול מיני נשארו בגדר סוד משפחתי. מאז חל
שינוי בגישה וניתן פרסום גם לCHILD ABUSE" -" ומתברר כי דבר זה קורה גם
"במשפחות הכי טובות".

העבודה תסקור את הנושא והרקע הספרותי והמחקרי. כמו כן העבודה תכלול
מחקר שטח בו אנסה לבדוק, אמפירית, את מידת הכאות הילדים בחברה הישראלית
ואת מאפייני הבעיה ומאפייני המכים.

מקורות:

1.בטחון מיידי לשלומו של הילד.
2.הפרידה שמה גבולות להתנהגות בלתי רצויה של ההורה.
3.הפרידה משדרת לילד שהחברה תגן עליו גם אם הוריו נכשלו, וילדים החושבים שהתעללות בה מוצדקת. זהו שדר ראשון, מעודד, לגבי תפיסתם המעוותת.
4.פרידה מאפשרת לעיתים שחרור ההורה מעומס גידול ילד ומאפשרת את שיקומו.
5.פרידה מספקת לילד הזדמנות לחיות בסיטואציה בה הוא חש בטוח, רצוי ומוערך.
לסיכום פרק זה של הבעיה ניתן לאמר כי בתרבות המערבית רווחה הנורמה לפיה מקומם של הילדים ובמיוחד ילדים צעירים היא במשפחתם, עד כדי אמונה שהמשפחה הרעה ביותר עדיפה כל סידור חוץ ביתי, ואפילו הוא "סידור טוב" ואין ספק שנורמה זו משפיעה רבות על העוסקים בסוגיה.
היבט מקצועי
למרות חומרתה, היקפה ותוצאותיה של תופעת הפגיעה בילדים החלו אנשי מקצועות הסיעוד- עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, רופאים ואנשי חינוך לבחון אותה בצורה שיטתית רק בשנים האחרונות. הבעיה על כל היבטיה עדיין אינה מובנת די הצורך והדרך למציאת דרכי טיפול מתאימות להתמודדות עמה עוד ארוכה.
ממצאים שונים אלה המצביעים על אי הסכמה בין החוקרים בדבר תפיסת הגורמים המשפיעים על התנהגות כזו. באהר ואחרים (1976) טוענים בסיכום של מעקב ממושך אחר הורים פוגעים כי לא נמצא כמעט כל משתנה דמוגראפי, חברתי או כלכלי או אישיותי העשוי לאפיין הורים פוגעים, ולהבדיל בדרך זו בינם לבין הורים שאינם פוגעים. הם
מסכימים, עם זאת, עם העובדה עליה הצביעו מספר מחקרים, לפיה קיים דימיון רב בין דפוסי התנהגות של הורים לדפוסי התנהגות שהיו מקובלים במשפחות בהן נולדו וגדלו (יאנג וריגלר 1972).
משרד עבודה והרווחה קיבל את הגישה כי יש מאפיינים להכאות. גם לדעתי לאור המחקרים של אלכסנדרוביץ וצימרין על ילדים הגורמים התעללות יש להסיק מסקנות מקצועיות כי אכן יש איפיון להורים מכים ולכן יש לפעול בצורה מקצועית לביעור הנגע בצורות שונות.
המקור לכל הפעולות הללו הוא החוק המגדיר ערכים סטנדרטיים אישיים על מנת לבנות מערכת מוצקה יותר של קריטריונים שיוכלו לאבחן את הטפול בילד המוכה, ובפרט את השיקול של הוצאת הילד מבית הוריו על כל המשמעויות שנידונו לעיל.
ליכטנשטיין (1991) טוען כי עובדי רווחה מצהירים שהעיקרון המנחה אותם בהחלטה לגבי הוצאת ילד מביתו הוא עיקרון טובת הילד. זהו בעיקרו מונח משפטי אותו טבע השופט קורודיזה בשנת 1925.
עקרון טובת הילד בא להדגיש שלילדים זכויות להשגת צרכיהם ולפעמים זכויות אלו עדיפות על הזכות של ההורים לגדלם. טובת הילד היא עיקרון מנחה בבתי המשפט ובתי הדין הרבניים במקרים שיש צורך להחליט מי שיחזיק בילד או האם יוצא הילד מרשות הוריו נגד רצונם. עיקרון טובת הילד מדגיש את הצורך להתייחס אל טובת הילד כאל
גורם מכריע בקבלת החלטות וישנו קריטריון אוביקטיבי המפרט תנאים פיזיים או פסיכולוגיים שמיצגים את טובת הילד. חוק הנוער, למשל, מגדיר קטין נזקק כמי ששלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להפגע מכל סיבה אחרת אבל אינו מפרט את תוכנם של הגדרות אלו.
(1973)GOLDSTEIN וחבריו הציעו שהחלטות על עתיד הילדים תתבססנה על עיקרון האלטרנטיבה הפחות גרועה. גולדשטיין טוען שהמונח טובת הילד מתעלם מהמציאות המרה ולעיתים בשל זכויות הורים או ליקויים חברתיים ההחלטה על עתיד הילד אינה הטובה ביותר עבורו. דוגמא קשה לנושא סוגית טובת הילד עלתה בשאלת הילדה הברזילאית
קרוליין ברוני שאומצה ע"י זוג ישראלים, ובית המשפט קבע שיש להחזירה לאמה הטבעית, על אף שבארץ היא קבלה יחס מעולה לעומת הדלות שהשוררת בבית הוריה בברזיל. בבית המשפט עלתה שאלת מהות ההגדרה בצורה חריפה כאשר נתבקשו השופטים להחליט האם טובת הילד קובעת שחיים במחיצת האם הטיבעית שהתנאים שהיא יכולה לספק לילדה
פחותים מאלו שיכולים לספק הוריה המאמצים עדיפים? או לחילופין האם חייב בית המשפט להתיחס לסוגיות אחרות כגון: קשר המשכיות והתייחסות רגשית?
שטרן ורזפניקי (1983) טוענים שעצם הגדרה של טובת הילד מקשה על העובד לקבל החלטה מפני שאין הסכמה מקצועית או חברתית מה טוב עבור הילד. בהיעדר הסכמה כזו מושפעת החלטתו של העובד לעיתים קרובות מערכיו האישים. השמוש במושג האלטרנטיבה הפחות גרועה תלוי בערכים מקצועיים ואישיים,שכן הגדרת "הטוב" נעה בין עמדה
מכסימליסטית השואפת לטוב ולבין עמדה מינימליסטית צנועה ופרגמטית יותר.
הזכות לבית קבוע: אחת הפרשנויות של עובדי הרווחה לטובת הילד היא זכותו לבית קבוע. לא כולם מסכימים להגדרה זו ויש הטוענים שאינה מדעית אלא מייצגת את ערכי חברה.
לדעת (1983)STEIN ברגע שזכות ההורים לגידול ילדיהם במשפחתם הטבעית נפגע עלינו להתייחס לזכות הילד לגדול בסביבה תחליפית: "במקום בהם לא ניתן להבטיח את סיפוק צרכי הילד ע"י חיזוק המשפחה, יש לדאוג להחליף את בית ההורים כאשר המגמה היא הבטחת בית קבוע ללא מעבר וטלטולים ממשפחה למשפחה וממסגרת למסגרת" (חוזר משרד
העבודה והרווחה, ינואר 1986).
בכל מקרה הנושא אינו פשוט עבור העובד. (1988)BESAROV טוען שההחלטות הללו מהוות חרב פיפיות עבור העובד. הוא מדווח על מאות משפטים שהתקיימו נגד עובדים בשירות הגנת הילד בארה"ב כשמאפיין את האשמות היה:
1.אי מתן הגנה מספקת לילד- כישלון העובד באי הוצאת הילד מביתו.
2.הפרת זכויות ההורים- העובד לא אבחן נכון את הבעיה.
3.השמה במשפחה או מוסד בלתי הולמים- כישלון העובד בבחירת מקום הגידול.
כלומר במקרה זה העובדים הופכים להיות חשופים ופגיעים בשל החלטות שעליהם לקבל, ואותם קיבלו בעיקר על סמך ערכים אישיים ולא תמיד מנימוק חוק או סטנדרטים מקצועיים.
בארץ הכריז משרד העבודה והרווחה על תוכנית בית קבוע מתוך דאגה לילדים שישבו בבתי אומנות ובמוסדות. התוכנית מבוססת על התייחסות לדאוג שילד יגדל במשפחה קבועה במקרה ומשפחתו איננה מסוגלת להבטיח לו תנאי זה. העיקרון הראשון שתוכנית זו "בסיסה של המדיניות החברתית לגבי ילדים ובני נוער עומד העיקרון שכל ילד זכאי
לבית קבוע.
משימת העובד הסוציאלי בהחלטה מסוג זה היא קשה. מחד עליו להעריך את תפקוד ההורים ואת מצבו של הילד ומאידך עליו לנסות ולנסות מה יקרה לילד אם יושאר ביתו ומה יקרה לו אם יגדל במקום אחר?
החלטה מסוג זה הינה מהדורה מודרנית של משפט שלמה. החלטה כזו היא המורכבת יותר עבור עובד הרווחה. כפיית הוצאת ילד מביתו הינה אקט חיוני ומהווה התערבות של החברה בתוך ליבה של המשפחה. זו החלטה קשה היות והיא דנה בקונפליקט בין טובת הילד וזכויות ההורים- זכויות המשפט מול כוונות החברה- קונפליקט שיש ליישמו מבלי
לפגוע באחד הצדדים. שיאו הוא בהתלבטות אם להשאיר את הילד במשפחה ולקחת סיכון שהטיפול הלאה יתכן ויסתיים בנזק נפשי או פיזי לילדים, והאפשרות להוציא את הילד ממשפחתו ולהסתכן בגרימת נזק נפשי כתוצאה מהפרדה של הילד מהוריו או תוצאה מאיכות הקשרים שיתפתחו במקום בו יושם. על אף הקושי בניסוי זה נאלצים עובדי הרווחה
להחליט על גורלם של ילדים ועל כן הם מתמקדים בהווה ומנסים להעריך את מצבו הסוציאלי העכשווי של הילד.
מתוך דאגה לילד ורצון למנוע שהחלטה גורפת כל כך תתקבל על ידי אחד או שנים הוקמו בארץ וועדות החלטה והשמה, שתפקידן לדון במקרים שילדים מועמדים להוצאה מחיק משפחתם. הוועדות הוקמו כדי לבסס את התהליך קבלת ההחלטה ולהפוך אותו לנחלתו של צוות רחב היכול לקבל החלטה שקולה.
החלטת הוועדה מתבססת בדר"כ על דו"ח של עובד הרווחה וניזונה ממנו ולכן אינה אמינה יותר מהאינפורמציה המובאת בו העובד הסוציאלי הותה את הדו"ח מושפע לא מהידע המקצועי שלו כי אם בעיקר מתאוריות אישיות שאימץ לעצמו מערכים מקצועיים ומערכי החברה. בסופו של דבר תלויה הערכת העובד גם בשפוטו הקליני ואיננה לגמרי
אובייקטיבית. כך שאפילו קטגוריות אוביקטיביות לכאורה תלויות בשיפוטו של העובד ומונחים כגון: "נקי ומסודר" אינם שווים לכל בהגדרתם. מכאן שההתבססות על דו"ח זה בוועדה אינה פותרת את בעיה, אם כי יתכן והיא פותחת פתח לבקרה טובה יותר וכן לניסיון גדול יותר בישובה.
אלרועי רות (1987) הבחינה במספר צורות ואסכולות לשאלת זכויות הילד:
1.אסכולה למחויבות לאומית כלפי כל הילדים במדינה, כאשר הדגש הוא על מדיניות תחיקתית שתפקידה אבטחת צרכי הילד הפסיכולוגיים והפיזיים.
2.אסכולה המדגישה את הצורך בחשיבות תהליך נאות בכל תהליך הוצאת הילד מביתו.
3.אסכולה הרואה את הילד כבעל זכויות מלאות.
4.אסכולה מדגישה את התפקיד המסורתי של המפחה בגידולו בחינוכו של הילד.
ההחלטות הקשות יותר הם אותם מקרים שנמצאים בשטח האפור בהם ההחלטות אינן רוטיניות ועל העובד להחליט כיצד לדון את אי המסוגלות ההורה ורמת הנזק הצפויה לילד.
התוצאה היא שהעובדים הפכו להיות חשופים ופגיעים בשל החלטות שעליה לקבל, וזאת קיבלו בעיקר על סמך ערכים אישיים ולא תמיד מנימוק חוק או סטנדרטים מקצועיים, וכפי שכבר נאמר "את זה קשה להסביר לשופט".
בדיקה אמפירית
ראיונות
הבדיקה האמפירית באה לבדוק מהם המאפיינים בישראל להכאות ילדים, וכן האם המכים רואים עצמם כקורבנות של החברה שלא טיפלה בהם והם אינם מכים בשל סיבות פנימיות.
שיטת הבדיקה תהיה ע"י ראיון של 10 איש כאלו ונסיון לדלות מפיהם, בצורה לא מכוונת, מה הם חושבים לגורם או לגורמים שהביאו לפשע זה.
הראיונות לא נערכו פיזית ו"נדלו" מתוך חומר שחולק בכנס התרמה שנערך למען הקמת גן לילדים מוכים בחסות לשכת רואי חשבון בישראל באוקטובר שנה זו.
1. במקרה זה הילד המוכה היה בן 13. הוריו תושבי בת ים נשואים ללא בעיות מיוחדות בניהם. האב פועל בבית חרושת לדודי שמש והאם ספרית. הילד הוכה פעמים מספר אולם בפעם האחרונה, בה התערבה המשטרה, השכנים שמעו אותו צועק לעזרה.
הסיבה העיקרית היתה כי הילד לא הצליח בלימודיו בבית הספר ובתקוות שתלו בו ההורים, שאינם משכילים בעצמם (צימרין 1985). ההורים האשימו את בית הספר כי אין הוא מקנה לילדם את האפשרויות ללמוד וכי המורה מתנכלת לבנם. ההורים טענו כי מספר פעמים הגיעו לבית הספר על מנת לברר את סיבת כשלון בנם בלימודים אולם לא נענו,
דבר "שהעלה להם את העצבים". את רוגזם הם כילו בבנם.
2. מקרה שני הוא של ילדה בת 6 אשר אחיותיה המבוגרות, מאם אחרת התנכלו לה (כנראה בעדוד האם השניה), פעמים רבות היכו אותה ופעם אחת אף גזרו את שערותיה בצורה לא אסטטית.
האב חסר אונים היות ואין הוא יכול, לדבריו, להכות את בנותיו המבוגרות הטוענות כי הקטנה מפריעה להם בעיקר בשל חששו מהאישה השניה (ליברמן 1981). הוא מאשים את העובדת הסוציאלית כי ביקוריה בבית אינם תכופים וכי אין היא מוצאת סידור מתאים לביתו.
העובדת הסוציאלית טוענת כי היא מקציבה לכל משפחה זמן שווה לפי היקף משרתה. כמו כן טוענת כי אין הבת זכאית, לפי הקריטריונים, לשהיה במוסד על חשבון משרד הסעד או החינוך.
3. מקרה שלישי הוא מקרה בו הוכה ילד ע"י אביו. אביו ידוע כנרקומן ואלכוהוליסט העובד בחצי משרה בחנות ירקות באור יהודה. האם טוענת כי ההכאות הינן תוצאה של דיכאונות מהן סובל האב וניסתה פעמים רבות להרחיקו מהבית ע"י צו בית משפט, היות וגם אותה הוא מכה, אולם בית המשפט אינו מוכן להרחיקו ללא המלצה של עובדת
סוציאלית. האם טוענת כי האב מרמה את העובדת הסוציאלית היות ובחזותו החיצונית לא ניתן להבחין כי הוא נרקומן. כמו כן טוענת כי אין לה סיוע משום מקור אחר.
4. המקרה הרביעי הוא מקרה בהם שני ההורים מפגרים למחצה. שניהם עובדים בבית חרושת למוצרי פח בחולון וילדם גם הוא סובל מפיגור, אולם קל ביותר, ומשובץ בכיתה טיפולית. ההורים מרוויחים די לפרנסתם ולכן אין מחסור בבית.
הילד הוכה מספר פעמים והגיע לכיתה עם חבלות. המורה ניסתה להרחיק אותו מהבית אולם נתקלה בטענה כי אין מכותיו נחזות עד כדי כך שהוא יוכרז כילד מוכה. יש לציין כי הילד, לפי דברי המורה, אינו מתלונן על מכותיו. (צימרין, 1973).
5. מקרה חמישי הוא מקרה קשה במיוחד של פעוט בגיל חצי שנה מבת ים אשר הוריו הוגדרו ע"י העובדת הסוציאלית כחסרי כשירות להיות הורים. שניהם התחתנו בגיל 18, עוד לפני הצבא, היות ולשניהם לא היתה מסגרת חמה אחרת, קרי משפחה מסודרת. ההורים לא קיבלו שום הכשרה מתאימה לטפל בבנם והזניחו אותו הם חושבים כי אין הוא צריך
לבכות כל כך הרבה, וכי בכיותיו הינם טרדה (ליברמן 1981).
העובדת הסוציאלית שתיחקרה את הנושא טוענת כי ההורים חושבים שהם צריכים לעבור קורס מיוחד לטיפול בתינוקות היות ולשניהם אין הורים שידריכו אותם.
6. שני ההורים מובטלים ויש להם 3 ילדים. הגדול הינו בן 7 לאחר בית הספר משוטט רוב הזמן ברחובות ומגיע רק לפנות ערב לאכול. השניה היא בת 5 ורוב היום בוכה. הסיבה לדברי ההורים היא כי היא חולנית ביותר. השלישית תינוקת.
הילד בן ה7- הופנה בחג החנוכה האחרון לבית החולים עם חשש לשבר באף. כשנשאל לפשר המעשה לא השיב, ואף אביו מילא פיו מים, אולם אחר תחקיר קטן התגלה כי האב הוא אשר כילה את זעמו בבן אשר הביא הביתה אופניים גנובים. האב טען כי רק רצה לחנך את בנו ואילו הבן טען כי אינו יודע מדוע האב היכה אותו הרי בסך הכל מצא את
האופניים. האב טען כי זוהי בושה גדולה לו ולמשפחתו כי אחד הילדים גונב חפצים, וכי הוא יכול להסתדר בעצמו מקיצבת הביטוח הלאומי. (שוהם, 1978).
7. המקרה השביעי הוא בו ההורה אינו מסוגל לקבל רישיון מהעריה לרוכלות והמשטרה קונסת אותו מפעם לפעם. הוא ניסה מספר פעמים להשיג רישיון זה אך ללא הועיל. יש לו בן אחד, אשר גם הוא וגם אימו מוכים תדיר (איזקוביץ ,1982). האב טוען כי הוא עצבני היות והוא חרד ביותר לפרנסתו ולפרנסת בני משפחתו, היות והעריה מסרבת
בכל תוקף להעניק לו רשיון רוכלות לפרחים.
8. מקרה נוסף הוא של אם המכה את ביתה. האם היא חד הורית והבת בת שלוש וחצי. הגננת גילתה סימנים כחולים על זרועותיה של הפעוטה.
המשטרה התערבה והאם הבטיחה לחזור מסורה אולם לשווא, והדבר חזר ונשנה פעמים מספר.
האם טענה כי הבעיה העיקרית שלה היא צפיפות הדיור. היא גרה בדירת חדר בקרית שלום בתל-אביב, בשכונה אשר קשה לצאת בה החוצה בלילה. הדירה בקומת קרקע והאויר בה קשה לנשימה. אין היא מסוגלת לעבור דירה בכוחות עצמה ומשרד השיכון טוען כי אין היא עומדת, היות ויש לה בת אחת, בקריטריונים של חלמיש ועמידר (שרון 1979).
לאחר חצי שנה של טיפול סוציאלי האם מצאה לעצמה בן זוג והיא חיה איתו כרגע. מצב הילדה הוטב בשל כך.
9. מקרה נוסף הוא של אם שברחה מהבית עם אהובה והותירה את בעלה עם שלושה ילדים בדירת שלושה חדרים בפרברי פתח תקוה. האב טוען כי האם עזבה את הבית לאור המצב הכלכלי הקשה, ואין הוא מוכן להודות כי היא מצאה מאהב (שרון 1979).
האב מעונין כי ישלחו את שני בניו הגדולים לפנימיה, למרות שהוא משתכר יפה במקצועו כמכונאי רכב?!. הוא נענה כי ניתן לסדר לו מוסד בתשלום, אולם הוא דוחה זאת בטענה "אין לי".
האב מכה לעיתים את ילדיו היות ולטענתו גם הוריו עשו כן ולא קרה לו כלום. אין הוא מוכן ללכת ליעוץ פסיכולוגי היות ולא ניתן לשכנעו באמצעים מקובלים כי הדבר אינו נהוג כיום.
10 .מקרה אחרון הוא של ילדה בת 6 שהוריה התעללו בה פעמים רבות, ובפעם האחרונה היא אף ברחה מהבית והסתתרה אצל שכנים למשך כמה שעות. המקרה קשה במיוחד וגופים רבים נדרשו לעזור בענין היות והיה חשש כי היא נוצלה מינית. הבעיה במקרה זה היתה חמורה ביותר היות והדבר לא התגלה במשך זמן רב, וגילתה אותו הגננת שהבחינה
כי ציורי הילדה הם רק מפלצות בעלות אצבעות ארוכות המכות ילדים וכך התעורר חשדה.
ההורים, יוצאי קווקז היכו אותה היות והדבר מקובל אצלהם, והם לא ידעו כי הדבר אסור בארץ. הם טוענים כי למדו באולפן בבואם לארץ, ומעולם לא הסבירו להם כי המנטליות כאן שונה. אין הם מבינים גם מה רע כל כך להכות ילדים (שוהם ,1978).
שני מיקרים נוספים אינם תואמים את סקירת הספרות לעיל. שני המיקרים הללו הם של ילדים מבית טוב, אחד דתי והשני מסורתי, ההורים כולם אקדמאים, עובדים במקומות עבודה מסודרים ולפי מיטב ידיעתי אינם חסרים כלום מבחינה כלכלית. את ההיסטוריה של ההורים איני יודע.
הילדים בשני המיקרים הללו הוכו מספר פעמים בדרגות חומרה שונות ולא ניתן להבין את המניעים להכאות. ההורים אינם רואים פסול ב"להכות קצת" את ילדיהם, ולפי דעתם הם סוררים יתר על המידה.
לפי דעתי יכול להיות כאן מקרה שונה של סיבות להכאה הנעוץ בהיותם של הילדים בני-טובים ומפחדם של ההורים כי בניהם יתדרדרו לפשע.
נערים בני טובים אלו הם טיפוסים המנצלים את העבריינות על מנת למלא את החלל הריק שנוצר בעולמם, שבתוכו גדלו, בעיקר בגלל היעדר אחדות בין ההורים. הם אינם סובלים ממתחים פנימיים והן נהנים ממה שההווה יכול להציע להם, ובזה הם דומים במידת מה לפסיכופטיים.
אחת הבעיות היותר כאובות היא הלגטימציה שנותנת החברה לפעולות אלו וגם ההורים. אם בעבר התיחסו אל העבריין כחריג בחברה וכמי שראוי לעונש הרי כיום מתיחסים אליו בסלחנות כאילו הוא נפגע של החברה, והדבר אמור במיוחד לגבי בני טובים אשר החברה לא מוצאת הצדקה לעברינותם זולת ריקנותה היא (עיין ערך אביב גפן).
ברוב המחקרים מתואר רקע משפחתי טוב אצל העבריין. ידוע כי במצבים שבהם קימת תלות נפשית, הוא מבצע כל פעולה, גם אם בעבר הייתה מעיקה עליו מבחינה ערכית. לפעולות אלו יש היזון חוזר על פעולותיו: ברגע שהעבריין מוצא לעצמו לנכון לבצע פעולות מסוימות (אשר למעשה הוא חייב לבצע אותן) והוא מתדרדר מבחינה ערכית.
מניסיונם של חוקרים, נראה כי יש לראות את אישיותו של העבריין בן הטובים במסגרת "הפרעת אישיות אדיקטיבית", הפרעת אישיות הנמצאת בין האישיות הכפיתית והפרברטית. מדובר בהפרעת אישיות בהן קיים צורך כרוני וחוזר לחזק ולמלא צרכים נפשיים.
בדיקה סטטיסטית
המטרה
בחלק זה של הבדיקה הסטטיסטית אנסה לראות האם יש מאפיינים מיוחדים להורים מכים: גיל הילד, האם הילד היה פג בעבר, מצבו הכלכלי של ההורים, האם האב חושב כי בנו סורר וכד'.
שיטת המחקר
שיטת המחקר היא איסוף נתונים על לפחות 100 ילדים אשר הוכו, וכן 100 ילדים שלא הוכו (רצוי מאותו מעמד סוציאלי) וכן 100 ילדים שהוכו אולם הצליחו להשתקם כקבוצת בקרה.
שיטת המחקר תהיה לרמת מובהקות של 95%. שיטת ההוכחה תהיה באמצעות בדיקה סטטיסטית של הנתונים ע"י תוכנת SPSS.
הבדיקה תעשה בכמה צורות:
1.בדיקת רגרסיה- רגרסיה בודקת השפעות של משתנה אחד על השני. כמו כן אבדוק את השפעות המשתנים על המשתנה הראשי שהוא הכאות.
לגבי בדיקת רגרסיה הרי כל רמת הסבר (R בריבוע) מעל 50% תהיה מספקת, כמובן אם תהיה מובהקת.
נבדוק לרמת מובהקות של 95%: F סטטיסטי בודק מובהקות של כלל המשוואה והוא חייב להיות גדול מ4-, אחרת כל המשוואה אינה מובהקת. אם המשוואה מובהקת יש להסתכל על כל ערך T של כל משתנה בלתי תלוי שהוכנס למשוואה. לפי דרגות החופש שיש לנו (20=22-1) ערך T קריטי הוא 1.725 על מנת שנוכל לאמר כי הוא מובהק.
2.בדיקות ממוצעים ושונויות על מנת לבדוק האם הממוצעים שונים אחד מהשני באופן מובהק (מניחים כאן כי ההתפלגות נורמלית).
3.בדיקת גרפים.
חלק מהמשתנים אינו אינטרוואלי ולכן יש לבדוק באמצעות טבלאות CHI-SQUERE.
הנתונים
הנתונים הם הנתונים לגבי המאפיינים שצויינו לעיל.
השערות המחקר
השערות המחקר הן כי ניתן לבנות משוואה לינארית מובהקת. יתכן ומשתנים מסוימים לא יהיו מובהקים אולם אחרים יראו רמת מובהקות כנדרש לעיל.
ניתוח הממצאים
ניתוח המימצאים יערך על סמך תוצאות הבדיקה הסטטיסטית.
סיכום
בעבודה זו נסקרה תופעת הכאת ילדים בישראל ובכלל, המחקרים שנעשו למיפוי סיבות ההכאות ולמיפוי תוצאותיהם וכן בקצרה הפעולות הננקטות למניעת ההכאות.
מטרת העבודה היתה לסקור מקרים בהם ההורים או הילדים רואים עצמם כקורבנות של החברה, של השיטה ושל צורות הפעולה הננקטות כיום לפתור את הבעיה.
נסקרו 10 מיקרים המציגים בצורה יפה את התאוריות הנסקרות לעיל ומציגות, כל אחת מזוית הראיה שלה את הסיבה בה נוקב הקורבן או הנשאל כסיבה להכאה. כמו כן הובאו שני מיקרים אשר התאוריות אינן מציגות אותן.
הסיבות היו מגוונות: הילד לא הצליח בלימודיו בבית הספר ובתקוות שתלו בו ההורים; ההורים האשימו את בית הספר כי אין הוא מקנה לילדם את האפשרויות ללמוד וכי המורה מתנכלת לבנם; אין מספיק מקום במעון\מוסד לילדים; בית המשפט לא התערב כדי להרחיק האב המכה; ילד להורים מפגרים אינו מטופל נכון ע"י הרשויות; ההורים לא
קיבלו מספיק הנחיות כיצד לגדל ילד; מצב כלכלי קשה; חוסר בדיור; חוסר תקציב למוסד מתאים וחוסר הדרכה לגבי הנוהג בארץ.
נראה כי קשה מאוד למצוא קו אחיד לבעיות אלו ובוודאי שלא למצוא נוסחה אשר תפתור את הבעיות. הבעיות,לפי דעתי,נעוצות בסיבות של חרדה אשר המכה תולה אותם בילד ורואה בילד את האשם לבעיותיו הוא, גם אם בעיות אלו הינן תוצאה של פעולות הילד עצמו לדוגמא כישלון בלימודים; ההורה מפחד כי יצטרך לתמוך בבנו ולא יוכל
להתגאות בו.
לדעתי הפתרון היחיד הוא שינוי בעמדות כלפי הילד שיוביל לשינוי בהתנהגות כלפיו. אולם גם כאן יש בעיה היות וכאשר מנסים לבדוק כיצד מתקשרים עמדות להתנהגות נמצא כי קל יותר לשנות עמדות אולם לא תמיד העמדות נמצאות בקשר גבוה עם ההתנהגות,כלומר שינוי בעמדות לא תמיד מוביל לשינוי בהתנהגות. (1981)HUBER טוען "כי
שינוי עמדות מתרחשים על רקע פרגמטי ולא על רקע אידיאולוגי".
נמצא שהגורם המשפיע על הקשר בין עמדות להתנהגות נובע מהדרך בה נוצרו העמדות. היות וההתנהגות של האדם תלוייה ברצונו, הרי שהוא יתאים התנהגות זו לעמדותיו, ורק חקירת מקור העמדות יביא לשינוי.
יש המציינים כי ישנם מספר גורמים נוספים הקובעים את ההתנהגות והצורך בשיתוף פעולה עם אנשים אחרים, או הצורך בכישורים או מקורות להם נזדקק לביצוע פעילות חדשה.הרגל יכול להיות סיבה לאי ויתור על עמדות.גורמים אלה באים לידי ביטוי בנושא חלוקת התפקידים במשפחה. הצורך בשיתוף פעולה-חייב להיות שיתוף פעולה וללא זאת
אין לצפות לשינוי כלשהוא.היות והבעיה הינה חברתית יש צורך בשיתוף פעולה נרחב יותר הן במובן של עידוד וקבלה מצד המשפחה והחברה הקרובה והן מצד הממסד.
ביבליוגרפיה
*.אלכסנדרוביץ מלכה, "תרומת התינוק להתעללות הוריו בו", חברה ורווחה, 1986 (ז').
*.אמיתי דן,"ילדים מגלים המציאות בציוריהם", הד הגן, מ"ב.
*.בירן דורית, המשתנים המשפטים על מידת הפעלת סמכויותיו של פקיד הסעד על סמך חוק הנוער, חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, ת"א, 1986.
*.האוניברסיטה הפתוחה, הפילוסופיה של המוסר, תל-אביב, 1985.
*.וולך ב., חיי המשפחה בעולם העתיק, ר"ג, 1955.
*.ליבנד רות, "תפיסת מתבגרים את מחירי המעבר לחלוקת תפקידים שיויונית", חיבור לשם קבלת תואר מוסמך,אוניברסיטת ת"א,1989.
*.ליכטנשטיין טובה, "תהליך קבלת החלטות להוצאת ילד מהבית,השפעות סמויות וגלויות" ",חברה ורווחה, יא', שבט תשנ"א.
*.פרוש עדי, הכרעות משפטיות ושיקולים מוסריים, תל-אביב, 1986.
*.צימרין חניתה, "החקיה כשיטת טיפול באמהות הפוגעות בילדיהן", חברה ורווחה, 1983 (ה').
*.צימרין ח., תהערבות מכוונת למניעת פגיעה בילדים ע"י אימהותיהם, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העיברית, 1987.
*.רימרמן יהודה, "ציורי ילדים ומשמעותם הדיאגנוסטית", אורים, אדר, ניסן תש"ך.
*.שהם אפרת, "עברינות אלימה בקרב קטינים לאחר מלחמת יום הכיפורים", עברינות וסטיה חברתית, 1988 (ט"ז).
*.שוורץ יוסף,"הבית בציורי ילדים כסמל לבעיות משפחה",אורים, 1981, עמודים 367 ואילך.
*.BEASAROV, D.J. "RIGHT VERSUS RIGHT, THE DILEMA OF CHILD PROTECTION", PUBLIC WELFARE, SPRUNG 1985.
*.GOLDSTEIN J., BEYOND THE BEST INTRESTS OF THE CHILD, LONDON, 1979.
*.LEVIN K., THE PLACED CHILD EXAMINE THE QUALITY OF PARETNAL CERE", N.Y. 1988.
*.STEIN T.J.,RZENIKI, "DISISION MAKING IN CHILD WALFARE, CHILD WALFARE, 5, 1983.
*.TOMPSON A.E., MAKING THE DECISION TO SEPARETE CHILD AND FAMILY IN FALLER, N.Y., 1985.
*.WASSERMAN S., ROSENFELD A.,"DECISION MAKING IN CHILD ABUSE AND NEGLECT", CHILD WALFARE, 6, 1986.
האוניברסיטה הפתוחה, הפילוסופיה של המוסר, עמוד 36.
שם, עמוד 54.
פרוש עדי, הכרעות משפטיות ושיקולים מוסריים, עמוד 36.
צימרין חניתה, "החקיה כשיטת טיפול באמהות הפוגעות בילדיהן", עמוד 26.
רימרמן יהודה, "ציורי ילדים ומשמעותם הדיאגנוסטית", עמוד 18.
שוורץ יוסף,"הבית בציורי ילדים כסמל לבעיות משפחה", עמודים 367 ואילך.
אמיתי דן,"ילדים מגלים המציאות בציוריהם", עמוד 18.
אלכסנדרוביץ מלכה, "תרומת התינוק להתעללות הוריו בו",עמוד 15.
שם, עמוד 19.
פרנקשטיין ש., נוער בשולי החברה, עמוד 199.
שהם אפרת, "עברינות אלימה בקרב קטינים לאחר מלחמת יום הכיפורים", עא 21-33.
ליבנד רות, "תפיסת מתבגרים את מחירי המעבר לחלוקת תפקידים שיויונית", פרק ב'.
7

תגים:

נפשית · סוציאלית · התעללות · הורים · מכים · מוכה · עבודה · ילד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הרחקת הילד כפתרון לאלימות במשפחה", סמינריון אודות "הרחקת הילד כפתרון לאלימות במשפחה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.