אמנות האיורים והמיניאטורות באיסלאם

תקציר העבודה:

אמנות האיורים והמיניאטורות באיסלאם

תוכן עניינים:

1. הקדמה

2. פרק 1: מבוא -האמנות והציור באיסלאם הקדום

3. פרק 2: אמנות המיניאטורות באיראן

4. פרק 3: נושאים והשפעות זרות באמנות המיניאטורות האיראנית

5. סיכום

מראי מקומות

ביבליוגרפיה


הקדמה

אחת האמנויות המקסימות ביותר שנוצרו בזמן מן הזמנים היא אמנות
המיניאטורות של האמנים הפרסיים בתקופה שבין המאות ה13- וה17. מיניאטורות
אלה שימשו תמיד לאיורים של ספרים כמו השנאמה של פירדוסי יצירות של
משוררים איסלמים ידועים , ספרי מדע ורפואה ואפילו של סיפורי התנ"ך והברית
החדשה. במסגרתם הוצגו מיגון עצום של טכניקות ציור מתקדמות ביותר
לתקופתם ומיגון גדול אף יותר של דמויות אנושיות ולא אנושיות בצורה שהייתה
כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של האמנות המוסלמית.
וזה מביא אותנו אל השאלה כיצד אכן היה סוג אמנות זה שמעצם טיבעו שם דגש
רב על הדמות האנושית במסגרת תרבות מוסלמית , וזאת בזמן שכידוע האיסלאם
מראשיתו שם דגש רב על הצורך להימנע מציור הדמות האנושית כדי לא לעבור על
הדיבר שבתורה ( שהתקבל גם על דעת מוחמד והוא מופיע בקוראן ) "לא תעשה לך
פסל ותמונה" ? . במשך מאות שנים ארוכות השתדלו המוסלמים בארצותיהם
השונות לקיים כלל זה ואם כי הצטיינו בסוגי אמנות שונים כמו האדריכלות
והקליגרפיה היו אלה סוגי אמנות שלא דרשו שימוש בדמות האנושית . כיצד אם
כך קרה שלפתע פתאום לאחר מאות שנים של הקפדה על הימנעות אמנותית זאת
החלה אמנות המיניאטורות שכל כולה היא אנטיתזה לכלל זה החלה לפרוח בפרס,
אחד ממרכזיו החשובים של האיסלאם?
אמנם גם בהודו המוסלמית וגם בתורכיה העותמאנית היו אסכולות מקבילות של
ציירי מיניאטורות אך לא היו אלה ארצות בעלי מסורת מוסלמית חזקה עתיקה
ומושרשת כפי שהייתה בפרס.
האם ניתן לומר שהיו כאן השפעות זרות שהביאו לשינוי דרסטי במסלולה של
האמנוח הפרסית ? והאם ניתן למצוא גם השפעות זרות גם של דתות אחרות
בבחירת הנושאים של אמני האיורים והמיניאטורות הפרסיים?
בעבודה זאת אתן בפרק המבוא סקירה כללית על האמנות המוסלמית הקדומה
ובפרט בניסיונות השונים אך המועטים שהיו בה לציור ( ניסיונות שרק מראים עד
כמה שאמנות המיניאטורות הפרסית הייתה פורצת דרך בהשוואה לתקופות
הקודמות ).
בפרק השני אתן סקירה כללית על תולדות אמנות המיניאטורות באיראן ועל
האסכולות השונות שפרחו בה.
ובפרק השלישי אדון בשאלת ההשפעות הזרות , מהיהדות והנצרות , שאפשר
למצוא בסגנון האמנות ובחירת הנושאים של אמנות המיניאטורות הפרסית .
השפעות שלא מן הנמנע יהיה לאמור שהיו בעלי השפעה חשובה ביותר על צורת
אמנות ייחודית זאת של האיסלאם.

מקורות:

ונשתמרו מימנה דוגמאות רבות במיגון אדיר של סגנונות.

אך לעומת העושר והגיוון שניתן למצוא בסוגי הקרמיקה השונים (שאנו סקרנו רק חלק מהם) בעולם האיסלאם , היה יחס האיסלאם לאמנות הפלסטית הציורית אמביבלנטי ביותר. אמנם בקוראן עצמו (בניגוד למה שנטען בתקופות מאוחרות יותר) אין איסור ממשי לעצב צלם ותמונה מן החיי ,אך איסורים מסוג זה נמצאים בפירושים על הקוראן
בחדיתות שנהנו מסמכות עצומה ביותר על המוסלמים המאמינים. (5) החדיתות טענו שמאחר שהאל אינו גוף ואינו דומה לאדם נאסר באיסור חמור לתאר אותו בדמות אדם (איסור שכמובן נלקח מהיהדות) איסור זה הורחב וגרם לבריחה מתיאור כל דמות אנושית או אף של בעלי חיים בציור או בפיסול (תחום אותו הזניח האיסלאם לחלוטין) היו
שנמקו איסור זה בכך שביום הדין הגדול תבואנה כל הדמויות המצויירות אל האמן ותתבענה ממנו נשמת חיים למען תוכלנה לעמוד בדין....
במקום האמנות הפלסטית הציורית המחקה את הטבע העדיף האיסלאם הקדום לשים דגש על שתי צורות אמנות אחרות : האדריכלות ועל אמנות הקישוט.
באדריכלות הושם דגש בעיקר על בניית המסגדים והארמונות , ובנינים אלה לרוב קושטו בצורה שהייתה שונה מאוד מהמקובל במערב שם היה נהוג לקשט בנינים עם ציורי אדם בעיקר של ישו והקדושים דבר שהיה אסור איסור חמור באיסלאם בגלל טאבו חמור שהיה שהיה קיים על איור הקוראן וציור דמויותיו ובראשם מוחמד , טאבו שבמידה רבה
קיים עד היום ברוב תרבויות האיסלאם אם כי לא בכולם). הבנינים קושטו בצורה המוסלמית מיוחדת של מוטיבים שאם היותם מוגבלים ביותר הרי אפשר היה לבצע עליהם וריאציות כמעט אין סופיות. היו אלה בעיקר קישוטים הלקוחים מצורות גיאומטריות ומעולם הצומח.(6)
צורות הצמחים בנויות בצורת ערבסקות שהן המוטיב המוסלמי הכללי ואחד מסימניו העיקריים של הסגנון. הערבסקה היא דגם עשוי צורות מסתלסלות ומשתלבות ,דומות לעלי דקלים או חצאי עלי דקלים אך בלי חיקוי דמותם הטבעית. קישוט זה הותאם כמעט לכל חומר וסיפק את יצר האמן לכסות שטחים חלקים בפיתולים וסילסולים.
סוג עיטור אחר שהיה אופייני לאיסלאם היה העיטור ההנדסי המצולע. ביסודו הונחו לא מוטיבים מן הצמחייה כמו אצל הערבסקות אלא כאין רשמים מקרני אור מסביב לדיסקוס מזהיר המתואר כצורת כוכב מוקף זוהרי אור. בעיטורים אלה קוי האור נמשכים לכל הכיוונים ובכל פעם חוצים זה את זה ודומה שהצורות
מתחלפות לפני עיני הצופה.
סוג עיטור שלישי ואולי הפופולארי שבכולם היה השימוש באותיות הכתב הערבי שנחשב למקודש מאחר שהיה לשון הנביא וספר הקוראן. האומנים המוסלמיים שהיו כפי שראינו מוגבלים למדי בבחירת הנושאים שלהם מצאו שהכתב הערבי מספק להם אפשרויות לא מוגבלות כמעט בסוגי השונים החל מהכתב הערבי הכופי (על שם העיר כופה שבעיראק)
הזויתי והמרובע ועד לכתב הנסקי החדש והגמיש יותר שהיו בו אפשרויות דקורטיביות רבות של ניגודי זויות ושל פיתולים המשתלבים עם דגמי הערבסקות. (7) המוסלמים פיתחו סוג חדש של אמנות הקליגרפיה שכל כולה עיטור באמצעות אותיות ולשיאה היגיעה אמנות זאת בעיטור ספרי הקוראן שאם כי היה איסור חמור ביותר לאיירם הרי לא
היתה כל מניעה לקשטם בעיטורי האותיות שהיו עדינים ומורכבים ביותר.
היו כמה סוגי כתב ערבי שהשתמשו בהם לצורכי עיטור במשך התקופות השונות :
הכתב הכופי (על שם העיר כופה שבעיראק) הקדום והמרובע שאופיין בניגודי בניגודי הזויות שבו, והכתב הנסקי החדש יותר שהתאפיין באפשרויות דקורטיביות מרובות ומגוונות יותר לעין ערוך. סוג כתב זה התאפיין בין השאר בפיתולים שהשתלבו יפה עם דגמי הערבסקות שהקיפו אותו ברקע מקושט.
לשיאה היגיעה אמנות הכתב הקליגרפיה בעיטור ספרי הקוראן (שעליהם היה איסור חמור במיוחד לאיירם). קישוטי האותיות בקוראן היו בדרך כלל עדינים ומורכבים ביותר משום גמישות המכחול. הצבעים החביבים על האומנים בעיטורים מסןגים אלה היו תכלת חריפה, ירוק איזמגרדי וכהשלמה להם הצבעים ה"חמים": אדום וכתום וכן לבן
ושחור. (בתוספות מעטות יותר) ,צבעים שאינם מרגיעים את העין אלא מגרים אותה בחריפותם. בעטור המוסלמי כמעט לא נמצא צבעים כהים מרגיעים או נייטרליים.
הצבאים משפיעים על הקורא בעצמתם ובניגודים בינהם.
צורות עיטור לא פיגורטיביות אלה (שבמידה רבה ניתן לראות אותן כמקדימות של האמנות המופשטת בת המאה ה20) היו עם כך דומיננטיות בתרבות האיסלאמית קדומה. אך אין להסיק מכך שהציור הפיגוראטיבי של דמויות אדם ובעלי חיים היה בלתי ידוע לחלוטין. יש עדויות לכך שהיו ציורים פיגורטיביים גם בתקופת האיסלאם הקדום.
ידוע לנו שבתקופת השושלת האומאית קושטו ארמונות השליטים בסוריה בפרסקות (ציורי קיר). הציור הקדום ביותר הידוע לנו מסוג זה הוא מארמון הכליף וליד הראשון משנת 712 לספירה. והציורים מציגים הצגות אלגוריות שונות , צמחים ובעלי חיים שבסגנונם הם הלניסטיים אך יש בהם גם מוטיבים הודיים ופרסיים.(8)
גם בתקופת שושלת השליטים העבאסית שבאה לאחר האומאיים המשיכו ליצור פרסקות בארמונות השליטים בערים סמארה ונישאפור שבמזרח פרס. ציורים אלה מראים ציידים ובעלי חיים ומזכירים בסגנונם את האמנות האיראנית הסאסאנידית שלפני בוא האיסלאם. אפשר ליחסם לסוף המאה השמינית. מפורסמות ביותר הן הפרסקות הקדומות בקציר עמרה
המתארות דמויות מושלים ,בעלי מלאכה ציידים וכו'. חשובים לא פחות הם הציורים שבאולם הקבלה של ארמון השליט מחמוד מגזנה (988-1030) אשר בו נמצא מכלול של לא פחות מ44 דמויות שקישטו את קירות האולם. (9) גם במיצריים ניתן למצוא סוגים שונים של פרסקות מהמאה העשירית והם כוללים תיאורים של דמויות ישובות מחזיקות
בכוסות לצד הצורות הגאומטריות והערבסקות.
אך ניתן לאמור שהפרסקות היו סוג אמנות בלתי חשוב שרק שרידים מועטים וחסרי חשיבות אומנותית לרוב התגלו מימנו. חשובים יותר היו ציורי המיניאטורות כאיורים לספרים שהגיעו לשיאם באיראן.
ציורי המיניאטורות הקדומים ביותר התגלו במצרים ומתארכים אותם בין המאה התשיעית למאה האחת עשרה.. היסטוריונים מוסלמיים מספרים לנו גם שבספריותיהם של שליטי מצרים הפאטימיים היו כתבי עת מאוירים רבים. לרוע המזל לא שרד בידינו שום כתב יד מאויר מתקופה זאת , כתבי היד המאוירים הקדומים ביותר שבידינו הם מהמאה ה-
13 אך סביר מאוד להניח שציריהם היו לעיתים קרובות ציירים נוצריים בעלי ניסיון בתחום האיור, שהשפיעו מאוד על תוכן וסגנון האיורים כפי שאירע במאות הבאות ועל כך נדון בהמשך.
נראה שלראשונה החלו להיווצר בעולם המוסלמי כתבי יד מאוירים במספר גדול
בבגדאד בירת העבאסים. רוב כתבי היד שאוירו במרכז זה היו תירגומים של משלים הודיים (כמו "היצירה המפורסמת "כלילה ודימנה") וספרים יווניים על צמחים ובעלי חיים מדע ורפואה. ספרים שהיו "בטוחים" יותר מבחינה דתית וכך לא היתה בעיה מיוחדת לאיירם. היצירה הידועה ביותר שאוירה בידי אסכולה זאת היתה המקאמות המפורסמות
של המשורר אל חארירי. בעותק מאויר שיש בידינו שצויר בשנת 1237 לספירה יש ציורים ריאליסטיים המראים את הערבים של המאה ה13 במסגדים ובחגיגות , בעבודה ובחיי יום יום. הדמויות הן אינדיבידואליות ביותר, אך למרות הדמויות הריאליסטיות יש לציורים אפקט קישוטי חזק.(10)
אסכולת ציור מיניאטורות זאת היגיעה לקיצה עם כיבוש בגדד בידי המונגולים בשנת 1258 וחיסולה כמרכז תרבותי.
גם במרכזים אחרים בעולם המוסלמי כמו הודו ,ותורכיה יצרו כעת מיניאטורות אך המרכז הדומיננטי בתחום זה היה באיראן , ובציור המיניאטורות שם נדון בפרק הבא.
פרק 2: אמנות המיניאטורות באיראן
בפרק זה אדון באמנות המיניאטורות ואיורי הספרים באיראן , אמנות שניפצה כמעט כל טאבו אפשרי שהיה קיים בתרבות המוסלמית כנגד הציור כולל אף ציור של נושאים דתיים דבר שאך אסכולת אמנות מוסלמית אחרת לא העזה לעשות.
ידוע לנו שאיור הספרים ויצירת מיניאטורות היו קיימים באיראן הקדם המוסלמית של תקופת הסאסאנים אך אין בידינו כל שריד של יצירות אמנות קדומות אלה כדי שנוכל להעריכן , אם כי סביר להניח שאלמנטים של הציור הישן שרדו ביצירות מתקופות מאוחרות יותר.
שרשי אמנות המיניאטורות הפרסית המוסלמית כפי שהיא ידועה לנו , נעוצים ככל
הנראה במאות העשירית והאחת עשרה והיו תלויות בהשפעות סיניות ,סוריות ובעיקר עיראקיות שונות. האסכולה הבגדדית שאותה סקרנו בפרק הקודם השפיעה באופן מכריע על אמנות המיניאטורות האיראנית בתקופה זאת והאמנות האיראנית הייתה חסרת כל יחוד משלה. (1) בכל תקופה זאת המיניאטורות הפרסיות כמו הבגדדיות הקפידו להשתמש
במבחר מוגבל ביותר של נושאים ובכאלה שלא יהיה בהם צל צילו של רמז לנושא דתי כלשהוא.
לעומת זאת דווקא בתחום הספרות הייתה בתקופה זאת פריחה מזהירה ששימשה כמעין הכנה (וכמקור נושאים) לאמנות המיניאטורות המזהירה לעתיד. בראש ובראשונה במאה ה11 פעל המשורר הפרסי הלאומי פירדוסי שיצירתו השחנאמה תיארה את תולדות האומה הפרסית תוך כדי שילוב של מעט היסטוריה והרבה אגדה. יצירה זאת שימשה בעתיד כמקור
הראשון במעלה לציירי המיניאטורות הפרסיים. כן הופיעו משוררים ידועים אחרים כמו עומר חיאם , חפיז,ניזמי ואחרים 'שפואמות האהבה וטרגדיות הגורל שתיארו הפכו למקור לא אכזב לציירי המיניאטורות לאייר.
אך באופן פרדוכסלי במקצת הייתה זאת דווקא פלישה ברברית שהביאה לפריחתה של אמנות המיניאטורות הפרסית , ובאורח פרדוכסלי עוד יותר אותה פלישה ברברית שהביאה לחורבנה של אסכולת המיניאטורות הבגדדית ביחד עם כל התרבות שעמדה מאחוריה.
הייתה זאת פלישת המונגולים במאה ה13 לפרס (הפלישה שבמהלכה נכבשה גם בגדד ונחרבה). למרבית הפלא המונגולים האכזרים והברבריים התגלו כשליטים חובבי אמנויות וכתומכים גדולים באמנות. בשילטונם שנמשך באיראן עד לשנת 1336 הבירה היתה טבריז שהפכה למרכז אומנותי.
המונגולים התאסלמו בתוך זמן קצר אך טעמם האומנותי היה שונה מאוד מזה של השליטים המוסלמיים שבאו לפניהם והם שמו דגש על איור ספרים ויצירת מיניאטורות בצורה חסרת תקדים בתולדות האמנות המוסלמית. כמו כן הם הוכיחו עצמם כליברלים הרבה יותר מכל שליט מוסלמי קודם ובתקופתם נפתחה לפני האמנים האירניים האפשרות ליצור
במיגוון שלם של נושאים שעד כה היו סגורים בפניהם כולל נושאים דתיים ואפילו נושאים שעסקו בחייו של מוחמד דבר שעד כה שרר עליו טאבו חמור ומוחלט. (2)
אך המונגולים סרבו לכפות חוקים דתיים שעד כה נכפו בחומרה , ההפך הם הוכיחו עצמם כסובלניים בצורה חסרת תקדים לבני דתות אחרות כמו היהודים והנוצרים ובני דתות אלה השפיעו מאוד על בחירת הנושאים באיור המיניאטורות מעתה ואילך כפי שנראה בפרק הבא.
אחת היצירות החשובות של תקופת שלטון המונגולים בפרס היה ספר ההיסטוריה
העולמית של הוזיר ראשיד אל דין (לפי כמה מהמקורות יהודי מומר) שעליו הוטל לכתוב היסטוריה מקיפה של העולם הידוע כולו. לשם כך בנה ראשיד אל דין אקדמיה שלמה שכינסה חוקרים סופרים ומאיירים שמשימת כולם הייתה לשתף פעולה בכתיבת הספר. במסגרת ספר זה הופיעו איורים חסרי תקדים בעושרם של אירועים היסטוריים שונים כולל
חיי הנביא מוחמד דבר שכאמור נאסר עד כה אך הותר בידי השליטים המונגוליים. (3)בטאבריז צוירו גם הטקסטים הראשונים של השנאמה של פירדוסי.
ליצירות בתקופה זאת חדרו מוטיבים שונים שמקורם היה בסין ובמזרח הרחוק , אך מהר מאוד החל להופיע סגנון איראני יחודי שנעשה לבסוף דומיננטי.
אמנות המיניאטורות פרחה מאוד עם כך בתקופת המונגולים אך באופן פרדוקסלי
נוסף היא קיבלה עוד דחיפה נוספת מכובש אכזרי נוסף של איראן טאמרלאן ובני משפחתו. טמרלאן היה צאצא של ג'נג'ס חאן שיצר אף אימפריה גדולה מזו של קודמו תוך כדי ביצוע מעשי אכזריות מזעזעים. אך בדומה למונגולים הראה עצמו גם כפטרון נדיב של האמנויות.יורשו של טמרלאן שך רוק (1404-1447) יצר מאין אקדמיה של אמנים
ויוצרי ספרים בארמונו שכללה צוות קבוע וענק של אמנים מאיירים וקליגרפים. תחת שילטונו ושלטון יורשיו והתמיכה הבלתי פוסקת שהם נתנו לאמנות המיניאטורות והאיורים אמנויות אלה השיגו הישגים חסרי תקדים.
המרכזים הגדולים של האיור בתקופה זאת היו בערים שיראז והראת. בכתבי היד של התקופה מצוירות הדמויות בעוצמה רבה , והצבעים חריפים ביותר. אוצר הצורות התעשר לעין ערוך לעומת מה שהיה בעבר וכלל תיאור מפורט של חיי הטבע (בעלי חיים , פרחים ושדות) ביחד עם תיאור החיים החברתיים ונטיה עזה לרומנטיקה.
יותר ויותר התבלטה באמנות הפרסית אז העדפה לצבעוניות והמיניאטורות נעשו יותר ויותר מרכזיות בספר. אם המיניאטורות הראשונות של המאה ה- 14 נכללו רק ברצועות צרות במסגרת עמוד הספר , כחלק משני בברור לעומת הטקסט והעיטורים האבסטרקטיים והקליגרפיים המקובלים באמנות המוסלמית. הרי בתקופת יורשיו של טמרלן במאה ה- 15
המיניאטורה כבר השתלטה לחלוטין על עמודים שלמים ואף היו מקרים שבהם המיניאטורה תוכננה כשני עמודים שהשלימו זה את זה.
המפורסם שבאמנים הפרסיים בתקופת שיא זאת של אמנות המיניאטורות הפרסיות היה באיזאד שפעל בהראט בין 1470 ל-1506 ואחר כך עבר לטיבריז שעם פעל עד 1520. בפעם הראשונה ביצירותיו אמנות הציור נטלה מקום מרכזי (בעוד שבעבר המאיירים נאלצו לפעול לפי הוראותיהם של הקליגראפים שכמקובל בתרבות המוסלמית נחשבו לנעלים מהם
מבחינה אמנותית). הוא עצמו בחר את הנושאים שענינו אותו ודרש תמיד שכל העמוד יוקדש עבור יצירתו. המיניאטורות שלו מאוכלסות דמויות רבות ההולכות וקטנות על חשבון מסגרת אשר חשיבותה הולכת וגוברת. הוא היה בין יוצרי אמנות הפורטריטים שהחלה לתפוס מקום חשוב והולך באמנות האיראנית ויצר אסכולה שלמה של חקיינים
וממשיכי דרך (וכתוצאה קשה למצוא היום יצירה אותנטית מפרי ידיו בגלל ריבוי הזיופים והחיקויים). (4)
גם לאחר שהשתלטה שושלת חדשה הספואידים על פרס (שבניגוד לשושלות 13
קודמות הייתה ממוצא פרסי מקומי) בראשית המאה ה16 המשיכה אמנוות המיניאטורות לפרוח. כעת כבר לא שיקפו המיניאטורות יצירות ספרות ידועות כמו השחנאמה אלה יותר כבר עמדו בפני עצמן לחלוטין ושיקפו חיי חצר עשירי מותרות. האמנים היו כעת חופשיים כמעט לחלוטין בבחירת הנושאים שלהם.אך האמנות כבר החלה להתנוון , אחרון
יוצרי המיניאטורות הגדולים של איראן היה ריזה עבאסי (1610-1640)
שהמיניאטורות שלו הן למעשה רישומים עם צביעות קלות כמעט שקופות של גוונים על גבי דמויות בודדות או זוגות , בעלי צורות רכות. אחריו כבר לא קם יותר אמן גדול בקרב יוצרי המיניאטורות הפרסיים והם עסקו בעיקר בחיקוי הישגי העבר (ובזיוף יצירות שהוצגו כיצירות מקוריות של אמנים ידועים כמו באיזאד). לפרס החלו לחדור
השפעות מאירופה אך לא היה בהם כדי להחיות את האמנות האיראנית המנוונת. (5) את מקום הנושאים הלקוחים מהספרות הקלאסית תפסה יותר ויותר האירוטיקה ואמנות המיניאטורות הפכה לצל של עצמה. האיור של הספרים שבעבר היה המוקד המרכזי של המיניאטורות הפך זה מזמן למשני לחלוטין לעומת פורטרטים ומיניאטורות שעמדו לחלוטין
בפני עצמן.
ועם זאת ניתן לאמור שבימי גדולתה המיניאטורה האיראנית התאפיינה בשפע נושאים שכמוהו לא ידעה אמנות הציור המוסלמית. ברובם ציורים אלה היו לקוחים מהספרות האיראנית הקלאסית , אך היו שהיו נועזים באמת ותיארו את חיי הנביא מוחמד (שפניו היו תמיד מוסתרים, גם האיראנים לא העזו לשבור את הטאבו של הצגת פני הנביא). אם
זאת הקוראן עצמו לא אויר ממש מעולם אך לאיראנים מעולם לא היתה בעיה לאיר את סיפורי התנ"ך והברית החדשה ובאיורים אלה ניכרו תמיד השפעות ברורות של היהדות והנצרות ובכך נדון בפרק הבא.
פרק 3: נושאים והשפעות זרות באמנות המיניאטורות הפרסיות
בפרק זה אדון בנושאים דתיים שונים שניתן למצוא באמנות המיניאטורות הפרסיות ושיתכן מאוד שיש בהם השפעה חזקה של בני דתות לא מוסלמיות על האמנים הפרסיים המוסלמיים.
ראינו בפרקים הקודמים שההימנעות מציור בעולם האיסלאם נבעה בראש ובראשונה ממניעים דתיים. ומשום כך הטאבו של ציור נושאים דתיים בראש ובראשונה על נושאים מן הקוראן של חיי הנביא מוחמד , אך גם נושאים מהתנ"ך שגם הוא לפחות בחלקו קדוש למוסלמים , היה חזק ביותר. כזכור אמני הציור של האסכולה העיראקית למשל הקפידו
מאוד לצייר רק נושאים בעלי אופי חילוני ברור כמו המקאמות של אל חרירי וסיפורי משלים הודיים , נושאים שלא יפגעו ברגשות הדתיים של אף אחד. ובכל זאת אמני המיניאטורות הפרסיות שברו גם טאבו זה בציוריהם ולא היססו לצייר מיניאטורות שנושאיהם לקוחים מן התנ"ך ומן הברית החדשה.
אמנם נושאי רוב ציוריהם היו לקוחים מההיסטוריה ומהספרות הפרסית המקומית , אך ניתן למצוא גם מיגון של איורים של סיפורי התנ"ך וחייו של ישו.
ניתן להניח שבמקרים אלה הושפעו האמנים הפרסיים השפעה עזה ממקורות זרים לא מוסלמיים דהיינו היהודים והנוצרים בעת שיצרו יצירות אלה אם כי העבירו אותם תחת צביעה מוסלמית חזקה.
יש לציין שניתן למצוא גירסאות של מספר סיפורים מהתנ"ך ומהברית החדשה כבר בקוראן עצמו , ומעבר לקוראן התפתח בספרות האיסלאם ז'אנר ספרותי שיוחד כולו לתיאור של סיפורי המקרא והברית החדשה דרך משקפיים מוסלמיות. ספרות זאת עסקה בעיקר בחייהם של הדמויות המקראיות שהמסורת המוסלמית ראתה בהם נביאים שקדמו למוחמד כמו
יוסף ודוד.
הציורים המתארים מחזות מסיפורי תנ"ך השתייכו לזרם שכאמור עד לתקופת ציירי המיניאטורות בפרס היה נדיר ביותר בעולם האיסלאם , זרם הציור הדתי. אך למעשה בגלל נושאיהם ובגלל התפיסה השונה של האיסלאם את האמנות ציורים אלה מעולם לא זכו לאישורה של ההנהגה הדתית המוסלמית ועל כן הם אינם מבטאים כל מסר דתי - פולחני.
הציירים של המיניאטורות התנכיות הועסקו כאמני חצר ואיוריהם שירתו את טעמם של פטרוניהם בלבד. (1) ציורים אלה היו דומים מאוד לציורים החילוניים ואם כי פעמים רבות כללו מוטיבים בעלי אופי דתי היו בהם גם מוטיבים בעלי אופי חילוני ברור.

אחד מכתבי היד המוסלמיים הראשונים שבהם אוירו אירועים מהתנ"ך והברית החדשה היה סיפרו של אל בירוני " כרונולוגיה של עמי הקדם " משנת 1307 שבו מופיעות סצינות תנכיות כמו מותו של הכוהן עלי (באיסלאם נביא) ופיתוים של אדם וחוה. . הציורים בכתב יד זה מראים כולם על השפעות מהמזרח הרחוק כמו העננים שמופיעים בסגנון
הסיני המקובל. מה שעוד יותר ניכר זאת ההשפעה הנוצרית הביזאנטית המופיעה בהילות המופיעות מעל לראשי הדמויות התנכיות כפי שהיה מקובל לעשות באמנות הנוצרית כדי לסמן דמויות מסוימות כקדושים.(2)
בנוסף לסצינות מהתנ"ך ניתן למצוא בכתב יד זה אולי בפעם הראשונה באיור המוסלמי גם סצינות מהברית החדשה כמו טבילתו של ישו בידי יוחנן המטביל , דבר המעיד על ההשפעות הנוצריות החזקות שהיו על המאייר. וכך ניתן למצוא בכתב יד זה שילוב מעניין של השפעות סיניות , ביזנטיות ואפילו של הדת הזורואסטרית בציור שבו אדם
וחוה מתפתים בידי השטן המוצג כאדם זקן עם הילה. תמונה שניראה שהיא נשאבה מהאגדה הזורואסטרית על פיתוי האדם והאישה הראשונים בידי רוח הרשע אהרימן. בבירור האמן המוסלמי שלפניו לא היו קיימות כל דוגמאות קודמות כמעט של איורים מוסלמיים של סיפורי התנ"ך והברית החדשה נאלץ לפנות ליצירות של בני דתות אחרות כולל של
בני הדת הפרסית המקומית הזורואסטרית מניכאית.
יצירה מפורסמת אחרת שבה הופיעו איורים של סיפורי התנ"ך (ויתכן שהיא היצירה המוסלמית הראשונה שבה הופיעו איורים של סיפורי התנ"ך והברית החדשה בכלל) היא חיבורו של רשיד אל דין " היסטוריה של העולם ". מפעל ענק שממנו שרדו כיום רק שני כרכים. והציורים שבו שימשו כמודלים לציורים מאוחרים יותר על נושאים מקבילים.
המיניאטורות כאן מראות בראש ובראשונה את ההשפעה של המזרח הרחוק בתיאורי נוף ודמויות שנראים כסינים באופיין. וכך למשל תמונתו של הנביא ירמיהו שמתואר בהתאם למסורת המוסלמית כמי שהטיל ספק ביכולתו של הבורא לבנות את ירושלים מחדש קם בעצמו לתחיה כעבור מאה שנים ורואה כיצד שלד חמור עוטה בשר וקם לתחיה (בבירור
בילבול עם חזון העצמות היבשות של יחזקאל). הדמויות במיניאטורה זאת מושפעות מהאמנות הסינית של שושלת סונג. (3)
ובו בזמן גם כאן האלמנטים הסיניים משולבים במוטיבים שנלקחו מהאמנות הביזנטית. ציורים המראים את הולדת הנביא מוחמד מושפעים בבירור מציורים המתארים את הולדת ישו באמנות הביזנטית.
לאחר תקופתו של רשיד אל דין כאשר החלה אמנות המיניאטורות האיראניות לשגשג נימשך וביתר שאת הטיפול בנושאים מהתנ"ך והברית החדשה. אך השימוש בהם עבר גלגול חדש בכתבי יד מיסטיים של אנשי הכת הצופית באיסלאם. מהמאה ה16 תקופת שילטון הספאוים באיראן הגיעו לידינו המספר הרב ביותר של מיניאטורות בנושאי סיפורי התנ"ך
שהופיעו בכתבי יד מיסטיים ,דתיים -דידקטיים וקבצי שירה כמו "יוסוף וזוליחה" (אפוס פרסי מפורסם על סיפור יוסף ואשת פוטיפר שהוא אחת מיצירות המופת של הספרות הפרסית). בדרך כלל בחרו האמנים הפרסיים לצייר את סיפור יוסף וזוליחה האהוב כל כך בפרס, את יעקב ובניו, את אברהם וסיפור העקידה ואת סיפורי משפחתו של ישו.
(4)
ברוב הציורים הוצגו הסצינות בתפאורה דומה : בתוך חצר פנימית , מבעד לחלונות גדולים משלהם וילונות כבדים ומוסטים, נראה נוף עם עצים בסגנון אירופי. הנשים גם כשהם אמורות להציג מודל של צניעות ויראת שמים משקפות את האידיאל הפרסי של היופי הנשי המדגיש את ההיבט החושני ומתואר על רקע פאר ותפנוקים בלבוש.
כאשר תיארו האמנים הפרסיים את סיפור יוסף תיארו את אשת פוטיפר זוליכה לא כמי שרודפת אחר יוסף אלא כמי שכורעת על בירכיה בתחינה (וכך תיאר אותה
גדול האמנים הפרסיים באזהד) כמי שפונה לאדם נעלה מימנה. היא מוצגת למעשה לא כגבירתו של יוסף אלא כשיפחתו. יוסף לובש לרוב בגד ירוק הצבע של מוחמד שהיה מועדף על המיסטיקנים המוסלמיים בעוד שזוליכה לובשת לרוב בגד אדום שהוא צבע האהבה. לרוב מקפידים האמנים הפרסיים גם לתאר בפירוט רב את האמון שבמתרחשת העלילה כפי
שעושה בהזאד שאצלו פירוט הארמון הוא כה רב עד שהארמון ולא הדמויות הוא למעשה גיבור העלילה.
כמעט בכל כתבי היד המאוירים זכה סיפור יוסף למספר רב יחסית של מיניאטורות
העוברים מרגעי הנפילה והמשבר בחייו של יוסף לרגעי הניצחון.(5)
דמויות מקובלות אחרות מהתנ"ך בעולם המיניאטורות הפרסיות כללו את משה רבנו שעליו התגבש במאות ה15 וה16 מחזור איורים מוסכם שנכללו בו בעיקר האפיזודות הבאות : מטה משה מביס את מטות הקסם של חרטומי מצרים , עונשם של עובדי עגל הזהב , קורח ועדתו נבלעים באדמה ומשה מכה במטהו את עוג בן ענק.
כל אלה משקפים את המאבק בין משה לכופרים עובדי האלילים.
נראה שסצינות שאינם במקרא כמו המאבק בין משה לעוג מבוססות על אגדות יהודיות שהיו מוכרות היטב למאיירים או למקורותיהם.
גם מסיפורי הנצרות שאבו כאמור המאיירים רבות. המיניאטוריסטים הרבו לעסוק בחיי ישו (שבספרות המוסלמית יש לו מקום צנוע יחסית בגלל המעמד האלוהי שייחסה לו הנצרות). מרביתן תיארו או את הולדתו או את הוצאתו להורג. רוב המאיירים העדיפו לא לתאר את ישו צלוב אלא תלוי על חבל כנראה כדי להמנע מהסמל הנוצרי המובהק של
הצלב. בתקופה מוקדמת בתולדות המיניאטורות היו גם ציורים של ישו בעת הטבילה בירדן בחברתו של יוחנן המטביל , מוטיב שאי אפשר לטעות במקורו הנוצרי (וכנראה ביזנטי). במקרה זה הטבילה נתפסה במשמעותה הנוצרית של לידה מחדש במובן המיסטי של המושג. (6)
ניתן למצוא גם תיאורים של אירועים נוספים מחיי ישו בכתביהם המיסתיים של הצופים , אך אלה כבר מוסלמיים מיסטיים במובהק וקשריהם למקורות נוצריים כל שהם הם קלושים ביותר.
ניתן אם כך לאמור שהיו השפעות איקונוגרפיות חזקות מאנשי אמונות אחרות על האמנים הפרסיים בעת שציירו את ציוריהם הדתיים , ובתקופה המוקדמת יותר היה זה אולי בגלל המחסור בדוגמאות של יצירות אמנות מוסלמיות על נושאים אלה שישמשו להם כהשראה.
סיכום
סקרנו בעבודה זאת את תולדות אמנות הציור המיניאטורות המוסלמית והפרסית.
ראינו שכתוצאה ממניעים דתיים היה טאבו חזק בתרבות המוסלמית כנגד ציור בכלל ואיור נושאים דתיים בפרט. אמנם יש עדויות שלאורך רוב התקופות של ההיסטוריה המוסלמית הקדומה בוצעו ציורים , אך לרוב היו אלה פרסקות בחדרי החדרים של השליטים המוסלמיים ועסקו בנושאים "בטוחים" כמו ציד ובעלי חיים ותו לא. גם כאשר הופיעה
לבסוף האסכולה הראשונה של ציירי כתבי יד בבגדד, הקפידו אמני אסכולה זאת לאייר אך ורק נושאים חילוניים לחלוטין שלא תהיה בהם כל נגיעה לנושאי דת.
היה זה באיראן שלאחר הפלישה המונגולית שבה חלה שבירה של כל הטאבואים האלה, וזאת במידה רבה הודות לשליטים החדשים. אם כי המונגולים התאסלמו הם היו אדישים לחלוטין לענייני דת ושאפו רק לראות יצירות אמנות בהתאם לטעמם שעוצב במזרח הרחוק. הם נתנו חופש חסר תקדים לאמני המיניאטורות הפרסיים שכלל גם את היכולת ליצור
איורים של נושאים דתיים הלקוחים מהתנ"ך , הברית החדשה ואפילו מחייו של מוחמד והאמנים (עם כל זה שעיקר יצירותיהם היו איור של יצירות קלסיות פרסיות) ניצלו חופש זה במלואו. אך מאחר שכאשר רצו לצייר נושאים מהתנ"ך והברית החדשה לא מצאו לפניהם כל מודלים קודמים מהאמנות המוסלמית נאלצו לפנות לאמנויות אחרות לקבלת
השראה , ואלה כללו את האמנות הביזאנטית (מימנה קיבלו השראה בין השאר ליצירת הילות מסביב לדמויות) ואמנות המזרח הרחוק בתיאור הנופים והדמויות.
כן הושפעו האמנים גם מאגדות יהודיות שונות בעת יצירת הפרטים האמנותיים באיורים על נושאים כמו משה רבנו ויוסף ואשת פוטיפר (אך כמובן לא יכלו להשתמש באמנות הציור היהודית שבמזרח הייתה כמו האמנות הציור המוסלמי , לא קיימת).
איור הנושאים הדתיים במיניאטורות הפרסיות הוא אם כך תוצר של השפעות רבות ומגוונות , אך על כולם הוסיפו האמנים הפרסיים את חותמם האישי ויצרו סיגנון חדש לחלוטין שהוא יחודי שלהם.
מראי מקומות לפרק 1
1. מרים רוזן-אילון "אמנות האסלאם" בתוך: פרקים בתולדות הערבים והאסלאם ע' 385
2. U KHAMIS. "THE ICONOGRAPHY OF EARLY ISLAMIC LASTERWARE FROM MESOPOTAMIA : NEW CONSIDERATIONS " MUQQARNAS 7 P. 117
3. S. REDFORD "HOW ISLAMIC IT IS / THE INNSBRUCK PLATE AND ITS SETTING " MUQARNAS 7 P. 132
4. ERNST KUHNEL THE MINOR ARTS OF ISLAM P. 171
5. ז. באזן תולדות האמנות מימי קדם ועד ימינו ע' 186
6. הלן גארדנר האמנות מראשיתה ועד ימינו ע' 315
7. "רוזן אלון" ע' 392
8. "שם" ע' 393.
9.M.S. DIMAND A HANDBOOK OF MUHAMMADIAN ART P. 21
10.DAVID TALBOT RICE ISLAMIC PAINTING: A SURVEY P. 59
מראי מקומות לפרק 2
1. KUHNEL P. 39
2. IBID P. 41
3. DAVID TALBOT RICE ISLAMIC ART P. 117
4. IBID P. 223
5. CARL J. DURY ARTS OF ISLAM P. 231
מראי מקומות לפרק 3
1. נעמי ברוש ויעל מילשטין סיפורי התנ"ך בציור המוסלמי ע' 14
2. ISLAMIC PAINTING P. 86
3. ISLAMIC ART P. 117
4. ברוש ע' 15
5. שם ע' 29
6. שם ע' 36
ביבליוגרפיה
1. באזן, ז. תולדות האמנות מימי קדם ועד ימינו ת"א, תשכ"ו
2. ברוש , נעמה ורחל מילשטין סיפורי התנ"ך בציור המוסלמי ירושלים, 1991
3. גארדנר ,הלן האמנות מראשיתה ועד ימינו ת"א, תשט"ו.
4. רוזן-איילון, מרים "אמנות האסלאם" בתוך פרקים בתולדות הערבים והאסלאם בעריכת חוה לצרוס יפה, ת"א, 1967 , ע' 377-394.
5. BLUNT, WILFRID SPLENDOURS OF ISLAM LONDON 1976
6. BREND, BARBARA ISLAMIC ART , CAMBRIDGE ,1991
7. DIMAND.M,S A HUNDBOOK OF MUHAMMADIAN ART NEW YORK,1947
8. DURY,CAREL J. ART OF ISLAM NEW YORK , 1970.
9. KHAMIS, ULRIC "THE ICONOGRAPHY OF EARLY ISLAMIC LUSTERWARE FROM MESOPOTAMIA: NEW CONSIDERATIONS" MUQARNAS 7 PP 109-118, 1990
10. KUHNEL, ERNST THE MINOR ARTS OF ISLAM NEW YORK , 1971
11. REDFORD,SCOTT " HOW ISLAMIC IT IS? THE INNSBRUCK PLATE AND ITS SETTING " MUQARNAS 7,1990 PP 119-135.
12. RICE.DAVID TALBOT ISLAMIC PAINTING : A SURVEY ,EDINBURGH, 1971
13. RICE ,DAVID TALBOT ISLAMIC ART LONDON , 1977

תגים:

אומנות · פרס · איסלם

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אמנות האיורים והמיניאטורות באיסלאם", סמינריון אודות "אמנות האיורים והמיניאטורות באיסלאם" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.