מסע הקסם הקולנועי

תקציר העבודה:

"מסע הקסם הקולנועי"
הסרט :"מכתב בבקבוק"
תוכן עניינים hd3183 -
1. מבוא
2. ביקורת
א. אורית הראל, (סגנון, (14.4.99
ב. נחמן אינגבר (7 לילות, (9.4.99
ג. יקיר אלקרייב, (חולון, בת-ים (9.4.99

3. דעתי על הסרט "מכתב בבקבוק"
4. הסצנה שמייצגת בעיני את הסרט בצורה הממצה ביותר ואשר אהבתי מכל:
5. ביבליוגרפיה
מבוא
"מכתב בבקבוק" הוא סיפור מרטיט של מתח ועוצמה רגשית. בקבוק שהושלך לגלי
האוקינוס יכול היה להיסחף לכל מקום אחר, אך התגלה שלושה שבועות בלבד
אחרי שהתחיל את מסעו, בחוף "קייפ-קוד". מצאה אותו תרזה אוסבורן, גרושה
ואם חד-הורית, כשבילתה חופשה על חוף הים....

מקורות:

גק'קכדכ
*"מסע הקסם הקולנועי"
הסרט :"מכתב בבקבוק"
תוכן עניינים
1. מבוא
2. ביקורת
א. אורית הראל, (סגנון, 14.4.99)
ב. נחמן אינגבר (7 לילות, 9.4.99)
ג. יקיר אלקרייב, (חולון, בת-ים 9.4.99)
3. דעתי על הסרט "מכתב בבקבוק"
4. הסצנה שמייצגת בעיני את הסרט בצורה הממצה ביותר ואשר אהבתי מכל:
5. ביבליוגרפיה
מבוא
"מכתב בבקבוק" הוא סיפור מרטיט של מתח ועוצמה רגשית. בקבוק שהושלך לגלי האוקינוס יכול היה להיסחף לכל מקום אחר, אך התגלה שלושה שבועות בלבד אחרי שהתחיל את מסעו, בחוף "קייפ-קוד". מצאה אותו תרזה אוסבורן, גרושה ואם חד-הורית, כשבילתה חופשה על חוף הים.
היה בתוכו מכתב שפתח במילים:
קתרין היקרה שלי,
אני מתגעגע אלייך, יקירתי, כמו תמיד, אבל היום קשה לי במיוחד, כי האוקיינוס שר אליי ושירו הוא שיר חיינו יחד.
המכתב הזה ישנה לעד את חייה ואת חייו של הכותב...
תמצית הסרט:
הסרט מבוסס על רב המכר של הסופר האהוד ניקולס ספרקס. משורר האהבה, מי שמוכיח לנו שהכל עוד אפשרי ושהאהבה חיה וקיימת ומסוגלת לרגש את ליבנו כבראשונה. ולא סתם אהבה, אלא גם כבונוס אמונה בגורל. גורל עיוור, שלח לחמך בבקבוק על פני המים.
ספור זה כבש את ליבו של הבמאי המכסיקאי: לואיס מנדוקי, רובין רייט פן מבלה לבדה את חופשתה, בעוד בנה מבלה בנפרד עם האקס שלה. היא מטיילת לאורך חוף עזוב, ומגלה בקבוק חתום ובו מכתב געגועים רומנטי: "אני מתגעגע אלייך, יקירתי. כמו תמיד. אבל היום קשה לי במיוחד, כי האוקיינוס שר אלי ושירו הוא שיר חיינו יחד"
וכו'... וכו'... היא מתרגשת, מרגישה שזה הגבר בשבילה. היא תעשה כל מאמץ כדי למצוא אותו.
"מבצע ענק, אבל מי כמו רובין רייט פן לבצע אותו". כך היא מגיעה לצפון קרוליינה, שם היא פוגשת את היוצר המוכשר של המכתב, קווין קוסטנר, בונה מפרשיות בעל נשמה שופעת.
מאז מתה אשתו הוא חי לבדו, ומשתמש באביו פול ניומן כדי ליצור קשר עם העולם. ניומן עושה הכל כדי לשחרר את בנו יקירו מהבדידות, אבל זה כל כך קשה. ואז חודרת אל חייו רובין שלנו, ויש סיכוי שקוסטנר ימצא את השלווה, האהבה החום ומה לא.
(נחמן אינגבר)
"מכתב בבקבוק"
סופר הספר רב המכר מכתב בבקבוק - ניקולאס ספארקס.
הבמאי - לואיס מנדוקי.
שחקנים:
תרזה - רובין רייט פן
גארט - קווין קוסטנר
דודג' - פול ניומן: אביו של גארט.
ביקורת:
בפרק זה בעבודתי אציג כמה מהביקורות שנכתבו ע"י:
אורית הראל, (סגנון, 14.4.99)
נחמן אינגבר (7 לילות, 9.4.99)
יקיר אלקרייב, (חולון, בת-ים 9.4.99)
וביקורות שנכתבו בעיתונים שונים בעולם: בוול-סטריט בלי/ ג'ורנל.
בבוק ריפורט ובלוס אנג'לס דיילי ניוז.
ולבסוף אציג את דעתי ובקורתי בהסתמך על לימודינו בחוג לקולנוע. תוך סיקור והתייחסות לנושא - של מערכת היחסים גבר-אישה כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרט.
ראשית הצגת הביקורת של אורית הראל:
כותרת הביקורת של אורית הראל, "כמו יין טוב".
בביקורתה המילה יין משולה לגבר המבוגר סקסי מתמיד.
בביקורתה מנסה אורית לברר איך קרה שג'ק ניקולסון הקמוט, רוברט רדפורד המשומש ופול ניומן הנפול עדיין מצליחים להיחשב לסמלי מין ומדוע זה לא תקף לגבי נשים באותו גיל.
"אפשר כמובן לדבר על הכוכבים האלה במונחים של יין המשתבח עם השנים. אפשר להציע הסבר אנתרופולוגי, שהשנים האלה הן שנות הבשלות של בני דור הבייבי-בום, שנולדו מיד אחרי מלחמת העולם השניה, ומטבע המוסכמות החברתיות נשים בנות 40 פלוס נמשכות יותר לבני המחזור שלהן ומעלה ופחות לצעירים. אפשר גם לדבר על מושגי תרבות
משתנים עם התארכות תוחלת החיים, על כך שהיום בן 40 נחשב צעיר ובן 60 לא מתויג עוד כזקן"...
...שלא כך "עם כוכבות מתבגרות ומזדקנות לבד ממריל סטריפ.
"כמעט תמיד מוצבים הכוכבים מול כוכבות צעירות מהם בהרבה"... "במקרה הטוב, פער הגילים בין הגבר לאשה אינו אסטרונומי. אבל גם אז, האשה תמיד נראית צעירה מגילה הכרונולוגי, ונראית נפלא באופן כללי".
"במציאות הדמיונית של הקולנוע, מטופח במרץ המיתוס שגבר חרוש קמטים, רפוי איברים ומדולדל שיער הוא שרמנטי ורומנטי, בעוד אשה במצב פיזי דומה מקומה בבית-אבות בחוג למקרמה, או בתור למנתח הפלסטי.
אבל אולי העניין כלל אינו בקסם ההזוי או הגלוי של המאצ'ו ההוליוודי המזדקן, אלא בעובדה המצערת שכבר שנים אחדות לא קמים לו יורשים.
הבודדים המצליחים פה ושם לא מצליחים לסחוף המונים כמו קודמיהם בעבר"...
ביקורתו של נחמן אינגבר (7 לילות, 9.4.99)
"כבר מזמן לא ראינו סתם סרט רומנטי ככה בשביל הנשמה. שנאמין באדם, בעולם ובאהבה. היה משהו כזה, "הגשרים של מחוז מדיסון", אבל הסרט ההוא התעסק עם חטיארים. כאן זה משהו אחר לגמרי, קווין קוסטנר, לא עול ימים הבחור, אבל שמור היטב, ורובין רייט פן, מ"פורסט גאמפ", שמאז לא הותירה אוהב אחד אדיש לקסמיה. הסרט מבוסס
על רב המכר של הסופר האהוד ניקולס ספרקס. משורר האהבה, מי שמוכיח לנו שהכל עוד אפשרי ושהאהבה חיה וקיימת ומסוגלת לרגש את ליבנו כבראשונה"...
ביקורתו של יקיר אלקרייב (חולון, בת-ים 9.4.99)
""מכתב בבקבוק" הוא לא סתם סרט גרוע - הוא סרט גרוע מהסוג המרגיז: מילון הקלישאות ההוליוודי השלם לענייני אהבה ויחסים בין-מיניים. תפור על קווין קוסטנר? בהחלט", זוהי כותרתו של יקיר אלקרייב. מתוך ביקורתו על הסרט: "גבר הולך לעיבוד".
"מכתב בבקבוק" הוא סרט גרוע מאוד, אבל לא מהסוג הזול והמטופש, אלא מהזן המכעיס, לא מפני שהוא מתיימר חלילה להיות סרט טוב, אלא מפני שהוא המילון השלם לכל מושגיו ונספחיו של השקר ההוליוודי. מהגישה הפופית לפסיכולוגיה, דרך הזיוף המהותי בכל מה שקשור למערכות יחסים ולאהבה בין גברים לנשים - ועד להמרה המסורתית של
רגישות ברגשנות. זה רק טבעי שאישיותו הקולנועית הנבובה של קווין קוסטנר מרוחה עליו לאורך ולרוחב.
..."נניח לרגע לרעיון המופרך, שלפיו ייתכן שבעידן האינטרנט ישלח גבר לאשתו מכתב בבקבוק, ועוד ישליך אותו לים. נעבור אל המכתב עצמו, שהוא העילה לכל מה שיתרחש. אנחנו מתבקשים להאמין שייתכן שאישה פעילה ועצמאית, אפילו מתוחכמת במידה מסוימת, תלך שבי אחרי טקסט דביק ונחות שמכיל משפטים כמו: "הרוח נשבה בשיערך
ועינייך אדרו את אור השמש הנמוג...
האוקיינוס שר אלי ושירו הוא שיר חיינו יחד"...
יתרה מזאת אנחנו עצמנו אמורים להיקסם ולחשוב שהכותב אינו אדם שזקוק לעזרה, כפי שעולה בבירור ממכתבו, אלא גבר בשל ואפילו בעל רוחניות יתרה.
"הנסיעה הזאת של תרזה לעברו של גארט מוצגת במהלך יזום ומבוקר של שחרור אישי ופריצת מסגרות, כשלמעשה ההפך הוא הנכון; מה שמניע אותה הוא רגש ששליש ממנו אינסטינקט, שליש לוט בערפל ושליש חרמנות לשמה. היא מבקשת מהעורך שלה (דובי קולטריין) לנסוע והוא מניח לה. בעייפות הכללית של הסרט הזה, קולטריין הבריטי מעניק
פרשנות מרעננת לייצוגה הקולנועי של דמות עורך העיתון; אם בדרך כלל מדובר בקלישאה של טיפוס כמעט מטורף מרוב לחץ שמסתובב עם שלייקס ועט תקוע מאחורי האוזן ונובח הוראות במסדרונות, קולטריין עושה בדיוק את ההפך; כמו בלון הליום הוא מרחף במערכת שלו ובעיקר נכנע לעובדיו, בתקווה שכל השגעונות שלהם ייגמרו לפחות באיזה
סיפור טוב.
ובכן, תרזה מוצאת את גראט על הסירה שלו. לכאורה, מדובר בבחור מופנם והרוס מבחינה רגשית. אלא שמכחוליו הגסים של הסרט, הוא מצויר כקריקטורה נלעגת; הוא מקפיד בקנאות שחדרה של אשתו יישאר בדיוק כמו ביום מותה. קוסטנר העניק לכפייתיות הזו פרשנות מכנית; בכל הסצינות האלה הוא משחק בגולמיות עצורה, כמעט רובוטית. הוא
לא מדבר כמעט בכלל; העיניים שלו מתרוצצות מצד לצד כאילו העולם הפנימי שלו עבר את שלב הספיגה ובחר לתקוף. מכיוון שכנראה לא היה על הסט במאי שיעשה סדר בראש הקטן והיפה של הכוכב הגדול (שהוא גם אחד ממפיקי הסרט) התוצאה מביכה מאוד.
רובין רייט פן יכולה להיות שחקנית טובה מאוד, והיא מצליחה איכשהו להחזיק את הסרט הזה. כיוון שהיא עובדת ברצינות ומספקת את ליטרת הדמעות שלה, אי אפשר לבוא אליה בטענות. הבעיה שזה לא מספיק; יחד עם פול ניומן המצויין היא כלואה בקורי הסכרין של העיבוד. גם רגעי הקירבה שלה עם גארט, שיכלו להעניק לסרט לפחות איזה
להט של תשוקה, אפופים באותו רגש כמו-נאצל, שמתנפח עוד ועוד כאילו כדי לטשטש את העובדה ששני הקדושים האלה הולכים להתלכלך במין. תרזה מגיעה בכותנת לילה לחדר השינה של גארט, מצטנפת ומצייצת: "אני רק רוצה להיות קרובה". וקוסטנר, ארך אפיים כהרגלו, אוסף אותה אל חיקו ויחד איתה כאילו מכנס את כולנו אל מתחת לכנפי
אנושיותו, שאינה יודעת גבול.
אחר כך, פתאום וללא אזהרה, הכל מסתיים במין סוף מר ונמהר, אפשר רק לומר שאם עד השלב הזה הצליח הסרט להיות נסבל איכשהו, מי שהחליט לסיימו כך הרס אותו לגמרי. ייתכן שבספרו של ספארקס, זה עובר. במקרה כזה האחריות כולה מונחת על העיבוד שנעשה לספר בדרכו אל המסכים. "האשמה", כמו שכתב שייקספיר, "אינה בכוכבים שלנו".
ביקורתו של יקיר אלקרייב (חולון, בת - ים 9.4.99)
מתוך הביקורות על "מכתב בבקבוק" - הספר:
"אפשר להתפתות ולכנות את הספר היפה הזה כ"סוחט-דמעות מסחרי". אבל אין הדבר כך. רגישותו של ספארקס נוגעת בנקודות חשובות בחיים המודרניים - אימהות חד-הוריות, קריירה נשית, זוגיות בעולם חומרני.
הוא מצליח לעורר בנו סימפטיה לגיבורי העלילה"...
"וול סטריט ג'ורנל"
"בתקופה זו - תקופת הפקס, הטלפון הסלולרי, האינטרנט והאי-מייל, ספר רומנטי כזה, אולי אפילו תמים במקצת, ממש מחמם את הלב".
"בוק ריפורט"
"הקורא מזדהה עם גיבורי הרומן המרתק הזה וקשה להניחו מהיד - עד לסיומו.
"לוס אנג'לס דיילי ניוז"
דעתי על הסרט "מכתב בבקבוק"
לאחר צפייתי בסרט בחרתי בו לנושא עבודתי לכן איפוא ניתן לומר כי אהבתי אותו בזכות המעשייה הרומנטית שבו.
סרט שמציג את האדם, העולם, והאהבה, צפייה בסרט זה זו מעין בריחה מתוקה ממציאות אחרת. חיי השגרה והיום-יום, כמו שאמר נחמן אינגבר בביקורתו: "סרט רומנטי, ככה בשביל הנשמה". ואולי ניתן להוסיף כי נשים יאהבו אותו יותר מגברים. כי נשים מאוהבות יותר ברומנים מאשר גברים.
גם אם לא נתייחס לתוכן הסרט בכובד ראש אלא רק נהנה ממשחקים ומראם של השחקנים: רובין רייט פן, קווין קוסטנר, ופול ניומן נוכל להנות.
משחקם של המשתתפים בסרט בכלל ושל רובין רייט פן בפרט טובים ומרתקים.
מאכזב הוא דווקא הסוף המר, הייתה איזשהי ציפייה שהסוף יהיה הפי-הנד, ולא כפי שהיה. זהו סוף שמנוגד לכל הסרט, סוף לא צפוי ולטעמי הוא מזיק לסרט. הייתי נהנית יותר אם תרזה הייתה נשארת לחיות עם גארט. בפרט לאחר מסע כה ארוך ומייגע שעשתה תרזה מחד והן בגלל שאביו של גארט עושה הכל כדי לשחרר את בנו, יקירו
מהבדידות מאידך.
הסוף המר ניתק אותי, הצופה, מהחוויה הרומנטית שהייתי בה והחזיר אותי עד מהרה למציאות העגומה של החיים. גם בביקורות העירו בנושא הסוף המר.
הסצנה שמייצגת בעיני את הסרט בצורה הממצה ביותר ואשר אהבתי מכל:
כאשר גארט בא לבקר את תרזה בביתה ובזמן שהיא מתקלחת הוא מוצא את הבקבוק עם המכתב שהשליך לים.
תגובתו: מתכונן לעזוב כי הוא מרגיש פגוע ואינו מאמין. אז תרזה יוצאת עם חלוק רחצה לבן לרחוב החורפי והגשום ומנסה להסביר לו מדוע הסתירה את הבקבוק ממנו וממה חששה.
נימוקיה היו מאוד הגיוניים הן במישור הרציונלי והן במישור הרגשי. הסיבה שהיא לא סיפרה לו על מציאת הבקבוק היא: רצונה להתקרב אליו וחוסר הידיעה כיצד הוא יקבל זאת?
ואומנם כאשר הוא מגלה זאת לבד, נוצר איזשהו קרע באמון שרק אהבה, אהבה אמיתית יכולה לגשר.
סיכום
בעבודה זו הצגתי את תמצית הסרט "מכתב בבקבוק", הבאתי את הבקורות השונות של: אורית הראל,
נחמן אינגבר
ויקיר אלקרייב.
בביקורות השונות שהצגתי בעבודתי ניתן למצוא קוטביות, מביקורת אוהדת ואוהבת, ביקורתו של נחמן אינגבר במדור סרטים חדשים, דרך ביקורתה של אורית הראל שכותרתה: "כמו יין טוב" ועיקר התייחסותה לגבר המבוגר סקסי מתמיד. ועד ביקורתו של יקיר אלקרייב: "גבר הולך לעיבוד", ביקורת לא אוהדת על הסרט, בפרט על התוכן והסוף
המר. אך כן אוהדת את משחקם של המשתתפים בסרט.
אלקרייב טוען כי האחריות לאי הצלחתו של הסרט בכלל ושל הסוף המר בפרט מונחת על העיבוד שנעשה לספר בדרכו אל המסכים.
ובנימת שיקספייר - "האשמה, אינה בכוכבים שלנו"...
ביבליוגרפיה:
אינגבר נחמן - "סרטים חדשים" מתוך ידיעות אחרונות, 7 לילות, 9.4.99.
אלקרייב, יקיר - "גבר הולך לעיבוד" מתוך חולון בת-ים מדור קולנוע, 9.4.99.
הראל, אורית - "כמו יין טוב", מתוך עיתון סגנון, 14.4.99.
ביקורות שהופיעו על כריכת הספר: "מכתב בבקבוק".
וול סטריט ג'ורנל, בוק ריפורט, ולוס אנג'לס דיילי ניוז.
3

תגים:

סרטים

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מסע הקסם הקולנועי", סמינריון אודות "מסע הקסם הקולנועי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.