שרות הביטחון הכללי - שיטות חקירה ,לגיטימציה, הצדקה וזכויות אדם

תקציר העבודה:

עבודה זו תעסוק בברור אותן הצדקות מוסריות ומשפטיות של מדינת ישראל לפגיעה בזכויות האדם, בהקשר של שיטות החקירה של השרות (שב"כ), בשנים 1984-1999 תוך התמקדות בטיעונים בעד ונגד לנימוקי ההצדקה המשמשים עוגן לאותן שיטות הפוגעות בזכותו של כל אדם.
מחד זכותו של כל אדם שלא להיות חשוף לעינויים, שהיא אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, זכות העומדת בשורה אחת עם זכותו של האדם לחיים, והיא חלק מרכזי של זכותו לשמירה על כבודו כאדם. ומנגד זכותו של כל אדם לחיות - "קדושת החיים" שעל זכות זו אמון בין היתר שרות הביטחון הכללי. היטיב לתאר דילמה זו ליאון שלף בכותבו: "בחירה בויתור על קדושת החיים ויתור שהוא מעשה רע בפני עצמו, וזאת על מנת שלא לפגוע בכבוד האדם מעשה שהיה, לפי הנסיבות, גורם לרע גדול עוד יותר וההיפך " (שלף, 1990 : 193).
טענתי היא כי עד להחלטת בג"צ (ספטמבר 1999), שרות הביטחון הכללי הפעיל שיטות חקירה, שכללו הפעלת לחץ פיזי ונפשי על הנחקר שבהן ניכרת פגיעה קשה בזכויות האדם הבסיסיות ביותר, זכויות המהוות את הבסיס והמהות לדמוקרטיה הישראלית והמשקפות את הצרכים הבסיסים ביותר של כל אדם, מעצם היותו אדם. פגיעה אשר זכתה לגיבוי מלא של המדינה וגם של בתי המשפט, בתי הדין ובמיוחד בג"צ (בלביסי 7964/95, בג"צ חמדאן 8049/96). ומכיוון שכך היה ודווקא משום כך, יש מקום לבחון, ולהציג את אותם טיעונים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית אשר בהן השתמשה המדינה כדי להצדיק פגיעה זו. אין ספק כי מתבקש דיון מעמיק בשאלת ההצדקה במדינה כמדינת ישראל אשר חרתה על דגלה את עקרון השיורי של חירות האדם מפני פגיעות קשות בזכויותיו הבסיסיות ביותר של האדם ובמקביל אפשרה שימוש באמצעים קשים. אפשר לטעון כי אם ההצדקה היא לא טובה אז חל איסור מוחלט להשתמש פגיעות אלה.
קרמניצר ושגב טוענים ובצדק, שככל שהפגיעה בזכויות הפרט קשה יותר, כלומר פגיעה בגרעין הקשה של זכויות האדם, כך מוטלת עלינו החובה לדון בנושא דיון מעמיק ולבחון בחינה עמוקה עד כמה שניתן את ההצדקה לפגיעה. ככל שהזכויות בסיסיות יותר, כך ההסכמה לגביהן אוניברסאלית יותר ומכאן הטיעונים המצדיקים פגיעה בזכויות מעניינים יותר. בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו משנת 1992, שנקבע בו בסעיף 2: "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". נטען כי יש שהמדינה פוגעת בזכויות יסוד אלה, כשהיא פוגעת בכבודו של אדם בניהול חקירה נגדו טענה קשה זו מחייבת הצדקה רצינית, מוסרית, חזקה ובעיקר משפטית (קרמניצר ושגב, 1998 : 685-686) .
כאמור, נקודת המוצא הטוענת כי נדרשות הצדקות חזקות ביותר לפגיעה בזכויות היסוד של הפרט, מובילה אותי לבחינת אותם נימוקים וטיעונים המצדיקים שיטות חקירה שמאמץ שירות הביטחון הכללי של ישראל. נקודת מוצא המובילה אותי לשאלת המחקר.
שאלת המחקר: כיצד מדינת ישראל הצדיקה פגיעה קשה בזכויות האדם המתרחשת במסגרת חקירות שרות הביטחון הכללי בשנים 1984-1999 ?
מתודולוגיה: בחינת היבטיו השונים של הנושא הנבחר תעשה באמצעות ניתוח ספרות מחקרית ומקורות ראשוניים ומשניים (מאמרים קטעי עיתונות, פסקי דין, עתירות ועוד). העבודה היא מסוג העבודות שהן תיאורטיות, היסטוריות או עוסקות בהשלכותיו העתידיות של אירוע מסוים (לדוגמא פרשת השב"כ, נאפסו).
הפרק הראשון יעסוק במשמעויות של המושגים דמוקרטיה, זכויות אדם ומה שביניהם.
הפרק השני יעסוק בקצרה בהגדרת המושג טרור דרך משקפתם של בועז גנור ("טרוריזם - הקשיים המושגיים להגדרתו", 1999,) ופרופ' אהוד שפרינצק ("בין מחאה חוץ פרלמנטארית לטרור: אלימות פוליטית בישראל, 1995). בדילמות שהטרור מציב בפני הדמוקרטיות בכלל ושל ישראל בפרט. זאת דרך משקפתה של להב פנינה במאמרה "חבית ללא חישוקים "(1990) העוסק בהשפעות הלחימה בטרור על התרבות המשפטית בישראל.
הפרק השלישי יעסוק בשרות הביטחון הכללי כגוף מודיעני חשאי, המהווה את הזרוע העיקרית של מדינת ישראל במלחמתה בטרור. מנגנון אשר ייעודו העיקרי להתמודד עם אתגר הטרור ולסכלו. כמו כן אתייחס למסגרתו החוקית ומקור סמכותו של השרות.
הפרק הרביעי יתמקד בועדת לנדוי, תוך בחינה מעמיקה של אותם אירועים (נאפסו וקו 300) אשר עוררו ביתר חריפות את הטיעונים בעד ונגד שיטות החקירה של השרות (1987-1999)והובילו למינויה של ועדה לנדוי. ועדה אשר מחד זימנה אפשרות חשובה להתמודד חזיתית עם אחת הבעיות הסבוכות והנוקבות הניצבות בפני חברה נאורה ודמוקרטית קרי שיטות החקירה של השרות, ומאידך יצרה מוסד משפטי מפוקפק חדש בישראל, או כפי שמכנה אותה שגב "מוסד העינויים" (שגב, "אלימות ומשמעות - מהסדרים מוסדיים לאחריות אישית" 2001: 163). אמנם ועדה זו שללה במידה מסוימת את האוטונומיה של השירות אך "יצקה" את הבסיס המשפטי של המדינה להצדקת שיטות החקירה בעתירות שהוגשו לבית המשפט העליון (רעיון "הרע במיעוטו" והגנת הצורך המבוססת עליו). קרמינצר ושגב מחזקים את מקומה של ועדת לנדוי וממליצים לבחון את גישתה. (קרמינצר ושגב, אלימות ומשמעות - מהסדרים מוסדיים לאחריות אישית, 1988 : 668). אציג נקודת מבט של יהושוע שגב (שגב, 2001) הטוען לנרטיב ההובסיאני (הלווייתן) המצוי בדו"ח ועדת לנדוי.
הפרק החמישי ליבת העבודה יעסוק בהרחבה בשאלת ההצדקה. בחינת הטיעונים המסתמכים על היבטים מוסרים ומשפטיים במתן סמכות לשב"כ להפעיל כוח פיסי על נחקרים בעתירות השונות: "הגנת הצורך" אשר היוותה את המסד הנורמטיבי לביצוע חקירות אלימות והמבוססת על עקרון "הרע במיעוטו" בעזרתם של קרמינצר ושגב (1998, הפעלת כוח בחקירות שירות הביטחון הכללי - הרע במיעוטו), ליאון שלף (1990,הרע במיעוטו - על דו"ח ועדת לנדוי), ושגב (2001, אלימות ומשמעות - מהסדרים מוסדיים לאחריות אישית).
בחינת הטענה למה שנקרא לגיטימיות כוחו של החוק, כלומר הכוח המופעל הוא צודק, או כוח המופעל בצורה צודקת. לגיטימיות כוחו של החוק היא טענה לצידוק או הצדקה (Justification) מאחורי הפעלת הכוח (טענתו של אהוד יתום - קו 300). אבחן בהרחבה את אותם מושגים אשר מסייעים למדינה להצדקת הפגיעה בכבוד האדם ובזכות לא להיות נתון לעינויים: "פצצה מתקתקת" "הבטחת הקיום" לחץ פיסי מתון ולא עינויים, והיעילות בשימוש בכוח בחקירות. הברירה בין שימוש בכוח ובין "לשתות קפה עם הנחקר." תוך הצגת עתירות שונות עד לפסיקת בג"צ.
אציג את הביקורות השונות (בצלם), כנגד אותם נימוקים והמצביעים על הפגמים הכרוכים בתפיסה זו של הרע במיעוטו בפרט והגישה התועלתנית בכלל.
הפרק השישי כפרק מסכם וסוגר המעגל, יעסוק בפסיקת בג"צ (5100/94) אשר קבעה כי שיטות החקירה (עינוים??) שהפעיל השב"כ במשך כ-12 שנים, בעקבות המלצות ועדת לנדוי, אינה עומדת בדרישות החוק הישראלי. ולמעשה בג"צ אינו מקבל את טיעוני המדינה ואינו משתכנע בצורך להפעיל שיטות חקירה חריגות.

תוכן עניינים
מבוא

פרק ראשון
א. על מה שבין זכויות אדם ודמוקרטיה
א.1. על זכויות אדם ודמוקרטיה ומה שביניהם.
א.2 שאלת ההצדקה לפגיעה בזכויות האדם..

פרק שני
ב. על מה שבין טרור ודמוקרטיה
ב.1. טרור מהו ??
ב.2. הדילמות של הדמוקרטיות בהתמודדות עם הטרור.
ב.3. הדילמה של ישראל.

פרק שלישי:
ג. שרות הביטחון הכללי
ג.1. שרות הביטחון הכללי כגוף המסכל טרור.
ג.2 מסגרתו החוקית של השב"כ (1987-1999).

פרק רביעי
ד. ועדת לנדוי הבסיס המשפטי והחוקי לשיטות החקירה של השב"כ
ד.1. הרקע והנסיבות להקמת ועדת לנדוי
ד.2. פולחן ביטחון המדינה / פרשת השב"כ
ד.3. "הקש ששבר את גב הגמל" / פרשת "נאפסו ".
ד.4.ועדת לנדוי הבסיס המשפטי והחוקי לשיטות החקירה של השב"כ
ד.5. חשיבותה העצומה של הועדה.

פרק חמישי
ה. הטיעונים המשפטיים להצדקת שיטות החקירות והטענות שכנגד
ה.1. הגנת הצורך.
ה.2. תפיסת "הרע במיעוטו" המתבססת על הגנת הצורך.
ה.3. הפצצה המתקתקת.
ה.4 שיטות החקירה אינן בגדר עינויים.
ה.5. השיטות של מדינות דמוקרטיות לא שונות משלנו.
ה.6. שיטות החקירה הלכה למעשה בעתירות קונקרטיות וטיעוני המדינה.
ה.6. 1 תנאי כליאה ומעצר
ה.6. 2 "שאבח"
ה.6. 3. איומים וקללות
ה. 6.4 " קסעת א- טאולה"
ה. 6. 5. " קמבז" - תנוחת הצפרדע
ה. 6. 6. "אל - הז" טלטול אלים
ה.6. 7. סטירות, מכות בעיטות, הכאבה ישירה באמצעות אזיקים וכד'.

פרק שישי
6. פסק הדין בעניין הוועד הציבורי בג"צ 5100/94
6.1. רקע
6.2. טיעוני המדינה בעתירות סעיף 15 : 426) .
6.3. הפתח הצר של בג"צ / סייג "הצורך".

רגע לפני הסיכום ...
סיכום
ביבליוגרפיה

תגים:

הגנת הצידוק · פצצה מתקתקת · נאפסו · הגנת הצורך שבאח

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "שרות הביטחון הכללי - שיטות חקירה ,לגיטימציה, הצדקה וזכויות אדם", סמינריון אודות "שרות הביטחון הכללי - שיטות חקירה ,לגיטימציה, הצדקה וזכויות אדם" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.