תרבות הפנאי של אוכלוסיית קשישים

תקציר העבודה:

קיימים שני סוגים עיקריים של תצפיות (בייט מרום, 1990):
1.תצפית ישירה- רגילה- החוקר צופה ישירות על האוכלוסיה שאותה הוא בחר לחקור. הוא מבלה פרק זמן מסוים במחיצת הנחקרים אבל אינו משתתף בפעילות. היתרון הבולט ביותר השיטה זו הוא הבדיקה הישירה ללא מתווכים של האוכלוסיה הנקחרת ושל ההתרחשות החברתית המענייית את החוקר.
2.תצפית משתתפת -בתצפית זו החוקר ממשף באופן פעיל בתופעה חברתית הנחקרת והופך להיות חלק מהאוכלוסיה אותה הוא חוקר. בתצפית המשתפפת מבלה החוקר זמן רב במחיצת הנחקרים.
היתרון הבולט הוא ההבנה של הסיטואציה החברתית שמעמיקה כשהחוקר לוקח חלק פעיל בפעילות הקבוצה. השתתפות הפעילה מחדשת גם את הבנתו לגבי משמעות ההתנהגות ומסיטה את זווית הראיה שלה לנקודת מבטם של הנחקרים עצמם.
החיסרון הוא שעל הנחקרים להסכים לשתף את החוק בפעילותיהם שיש בו משום התערבות לא רצונית. מצד החוקר קיים ספק באובייקטיביות שלו היות ועלולים להיווצר קשרי ידידות וקשרים אישיים בין החוקר לאוכלוסיה הנחקרת.

התצפית הנוכחית היא משתתפת- כותבת הדוח היתה נוכחת כל העת בעת משחק הקלפים ולאחריו.

תוכן העניניים:
מתודולוגיה
שיטת המחקר
אתיקה
המשתתפים
תצפית
תצפית ראשונה
תצפית שניה
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

Untitled
תצפית על משחק קלפים בין מספר קשישים
תוכן העניניים
מתודולוגיה
מתודולוגיה
שיטת המחקר
שלוש השיטות המהוות בוחן לגבי הדיון במסגרת עבודת המחקר, שיכולות להיות שלוש פעולות שונות של המחקר, כדי לאסוף את הנתונים לגביו הן:
מחקר התבוננות - תצפית ישירה המאפשרת ללמוד על התנהגות כלשהי בזמן התרחשותה. הסתכלות על האנשים בשעת מעשה בסביבתם הטבעית, מאפשר הפקת נתונים ממקור ראשון ללא צורך של החוקרים לשאול אותם על פעולותיהם ומעשיהם או על פעולותיהם ומעשיהם של האחרים.
מחקר שדה - שכולל ראיונות עם האנשים נשוא המחקר, הוא לימוד במצב טבעי בו הסוגיה שנחקרת, חייבת לבטא את היחס בין שני משתנים או יותר על פי הניסיון במחקר, בתנאים ובזהירות ככל שהמצב מתיר. כאן חייב החוקר לשאול את המרואיין שאלות הנוגעות למחקר, באם אין באפשרותו ללמוד מתצפית בלבד.
מחקר מעבדה - בו שואף החוקר להסיק מסקנות סיבתיות ע"י הגדלת השליטה המכסימלית במשתנים החיצוניים והפנימיים ע"י רישום שיטתי של הניסויי. הניסויים במעבדה משתנים במורכבותם ובתכנונם, בהתאם לבעיית המחקר ולכושר האלתור והתפתחות הצלחתו של הניסויי.
קיימים שני סוגים עיקריים של תצפיות (בייט מרום, 1990):
1.תצפית ישירה- רגילה- החוקר צופה ישירות על האוכלוסיה שאותה הוא בחר לחקור. הוא מבלה פרק זמן מסוים במחיצת הנחקרים אבל אינו משתתף בפעילות. היתרון הבולט ביותר השיטה זו הוא הבדיקה הישירה ללא מתווכים של האוכלוסיה הנקחרת ושל ההתרחשות החברתית המענייית את החוקר.
2.תצפית משתתפת -בתצפית זו החוקר ממשף באופן פעיל בתופעה חברתית הנחקרת והופך להיות חלק מהאוכלוסיה אותה הוא חוקר. בתצפית המשתפפת מבלה החוקר זמן רב במחיצת הנחקרים.
היתרון הבולט הוא ההבנה של הסיטואציה החברתית שמעמיקה כשהחוקר לוקח חלק פעיל בפעילות הקבוצה. השתתפות הפעילה מחדשת גם את הבנתו לגבי משמעות ההתנהגות ומסיטה את זווית הראיה שלה לנקודת מבטם של הנחקרים עצמם.
החיסרון הוא שעל הנחקרים להסכים לשתף את החוק בפעילותיהם שיש בו משום התערבות לא רצונית. מצד החוקר קיים ספק באובייקטיביות שלו היות ועלולים להיווצר קשרי ידידות וקשרים אישיים בין החוקר לאוכלוסיה הנחקרת.
התצפית הנוכחית היא משתתפת- כותבת הדוח היתה נוכחת כל העת בעת משחק הקלפים ולאחריו.
התצפית נערכה ביום יום ראשון 04 מאי 2003.
אתיקה
לא הקלטתי את הנבדקים ואם היה פריט שהם לא רצו כי אציין, לא צייניתי אותו.
הבהרתי להם לפני תחילת התצפית כי היא משמשת למחקר בלבד.
המשתתפים
מינה
מינה - בת 75, תושבת רמת גן, אלמנת חבר דן. היא מתנדבת במועדון העיוורים ובמועדון ויצו עובדת בתור גזברית. יש לה שני בנים. במהלך המשחק היא בדרך כלל שקטה ורצינית.
מינה היא אישה המתלבשת באופן ספורטיבי, עצמאית הן רוחנית והן גופנית אולם למרות זאת ניכרים בה אותות הזקנה: מתרחשים שינויים בגוף, בדימוי העצמי, שינויים בתא המשפחתי: היא אינה יכולה ללכת כמו פעם בזריזות בגלל הניתוח בברך והכדורים שהיא נוטלת מידי יום.
למרות האמור במחקרים: אחת הבעיות בזקנה היא הקונפליקט בין הבן המבוגר להורהו הקשיש, כתוצאה משינוי בשלב החיים של שניהם, מהראיון לא נראה כי יש בעיות מיוחדות בין הילדים לאם וכי היא מסתדרת איתם יפה.
מבנה המשפחה ודפוסיה משתנים- האם אינה כבר מרכז העניינים: מוזמנת למסיבות, היא זו שמתקשרת יותר לנכדים ולילדים ולא הם אליה. דבר זה תואם את התאוריה דלעיל הסוברת כי כדי לשמור על תקינות המשפחה היחסים הבין אישיים חייבים להשתנות בכל שלב מעבר בחיים. אולם, למרות האמור לעיל, עובדה זו אינה גורמת תכופות למתח
במשפחה ואינה מובילה לקונפליקט, היות ואין היא מעוניינת לשמור את הסטטוס קוו במשפחה- היא מבינה כי הזמנים השתנו ומאוד קשה ל"חדש ימנו כקדם". היא מבינה כי היא כרגע בשלב של ההזדקנות ואינה מנסה לשנות את סדרי החיים למשפחתה. להיפך: היא מתאימה עצמה לצרכיהם של ילדיה ונכדיה.
קונפליקט בתחילת הקשר עם כלתה (אשת הבכור) אולם היא השכילה לשמור על "שקט תעשייתי" עם הכלה וכיום היחסים טובים.
הילדים שלה הם פאסיבים יותר וניתן ליחסם לצורת "הפועל בצורה קונסטרוקטיבית".
היא אומנם משקיעה בילדים אולם אינה מצפה מהם לתמורה כלשהי, אלא ליחס טוב. זהו למעשה ה"חליפין" עבורה: היא נותנת תשומת לב ואת "אימהותה" וכולם מחזירים לה אהבה.
לפי דבריה, מאז פרישתה היא לא היתה זקוקה להדרכה אלא התפתחותה נבעה מהרגשתה ומהאינטואיציה שלה. היא פיתחה לעצמה עיסוקים רבים, והא משתדלת לפתח את האינטלקט שלה, בדומה לתאוריה של נמירוף וקולרוסו הטוענים כי התפתחות מבוגרים היא כמו התפתחותם של הילדים, וכי המבוגר גם הוא מתפתח ללא הרף.
היא ממלאת את חייה גם בהתנדבות במוסדות ציבור. אי לכך היא גם לא מרגישה תלויה באחרים.
נראה כי את שלב החיברות מחדש היא עברה בצורה מהירה. על פי התאוריות דלעיל ישנם 3 שלבי נסיגה, כאשר הפרט תופס את צמצום המרחב חייו ומצפה לשלב האחרון בהם, ואחת ההתבטאויות היא מספר האנשים איתם הוא בא במגע יום יומי:
הפרט תופס את מרחב חייו כבלתי מצומצם. אין הוא מרגיש כי יש לו צורת התנתקות כלשהי מחברתו וכמות האינטרקציות שלו עם החברה נשארת זהה.
השלב השני הוא המעבר לכיוון המוכנות להתנתקות. הוא נשאר פעיל אך בתת מודע הוא מרגיש כי מגיע יום בו הוא יצטרך להתנתק הדרגתית מהחברה.
הוא פורש מעבודתו בצורות שונות היחודיות לכל אחד.
מינה מרגישה אופטימית לחלוטין. לדבריה 'הכל יפה' ואין לה בעיות מיוחדות.
אשר לנושא הדת- היא אינה דתיה אולם שומרת על מספר מוטיבים ומנהגים דתיים. חזן מצביע בספרו על תרומת הדת להתמודדות טובה יותר בתהליך הזיקנה. הוא מציע את הפעילות המסורתית כדרך להתמודדות בבעיות הזקנה שלה וכבסיס משמעותי לקיומן.
שושנה
שושנה - גיל 76, מפולין. ניצולת שואה- הייתה במחנה אושוויץ בילדותה. היא מרבה לספר על העבר, בפרט על משפחתה. היא עורכת כל שנה מסיבה בתאריך בו היא שוחררה מהמחנות. יש לה שני ילדים, נכדים ונינים עליהם היא אוהבת מאד לספר. היא התאלמנה מבעלה, אח"כ היה לה חבר - שוטר. בתור "אלמנת שוטר" יש לה הזכות להיות חברה
במועדון של נשות השוטרים. כעת היא חברתו של יעקב. היא הולכת פעמיים בשבוע למועדון ויצו ופעם אחת למועדון השוטרים. עם יעקב היא הולכת לרקוד פעם בשבוע בריקודים לגיל הזהב.
שאלתי אותה לגבי חייה בעבר. במשך 8 שנים עבדה חלקית בשיווק פרי הדר. 16 שנים עבדה ב"מפתן" כמזכירה. זכיתי בפרס עובדת מצטיינת בטקס בבית אגרון בירושלים.
לקראת פרישה, משרד הרווחה אירגן קורס לעובדים להתמודדות לקראת פרישה מגיל העבודה. שנה לפני יציאתה לפנסיה הכינה את עצמה: נפגשה עם חברות, נסעו לבר-אילן לשמוע הרצאות מטעם מכון ברוקדייל. הנסיעות היו קשות. אי לכך החליט לחזור לפ"ת ללמוד במכללת 'מופת'- קרוב מאוד לבית. למדתי במשך 10 שנים, שתי הרצאות לשבוע.
"היות ובתי עובדת ב"בית רבקה" והכרות שלי עם צוות העובדים, התחלתי להתנדב בריפוי בעיסוק, בית מרקחת, חנות לאביזרי עזר. התנדבתי 12 שנים בבית החולים. בשנתיים האחרונות אני מתנדבת בקופ"ח מכבי כמזכירה רפואית.
אני למעשה קוראת הרבה על מנת לפתח את החשיבה. אני מרגישה שאני חייבת להתפתח מבחינה שכלית שאם לא כן אסוג אחורה".
יעקב
יעקב - בן 82 מפולין. שושנה ויעקב היו חברי ילדות מפולין. הוא הגיע לאחר המלחמה לארץ. הוא עבר בפולין את השואה אך לא מדבר על תקופה זו. גר בעבר בבת ים ובחולון. יעקב הוא אדם "צעיר בנפשו" - עם המון חוש הומור ומרץ. כל שנה יעקב ושושנה נוסעים למרחצאות בחו"ל.
משפחתם פועלת בהרמוניה. אף אחד אינו חי בואקום מבחינה פיזית או רגשית. הקרבה ביניהם מכסימלית, ולעניות דעתם אינה קיימת אף בין אחים ביולוגיים. יכול להיות כי קרבה זו באה לחפות על עובדת היות שניהם יתומים למעשה.
יעקב אינו מנסה לעולם לכפות את דעתו על שושנה למרות שהיא אישה קשה במידה מסוימת.
יחזקאל
יחזקאל - בן 82, ניצול שואה. הוא איבד את אשתו במחנות. הוא לא מדבר על העבר. הוא נשוי לאסתר. יחזקל הוא אדם שקט, נחמד ורגיש. הוא תמיד שואל אותי שאלות, מתעניין בלימודים ובאוניברסיטה.
ליחזקאל שני ילדים עימם הוא מתראה לעיתים קרובות.
אסתר
אסתר - ילידת הארץ, הוריה היו מבולגריה. היא התאלמנה בגיל צעיר ונותרה עם 2 ילדים קטנים. לאחר שהתחתנה עם יחזקל, הוא אימץ אותם. היא אוהבת לעשות עבודות יד כמו רקמות, עבודות מסול וכו'. אסתר הולכת למועדון פעמיים בשבוע. אסתר ויהושוע לא מרבים בפעילויות חברתיות פרט למשחקי הקלפים והמועדון.
חנה
חנה - .בת 78, ילידת הארץ, מוצא הוריה מספרד. היא גדלה בתל אביב. התאלמנה לפני 20 שנה ומאז חיה לבדה. יש לה 3 ילדים ונכדים. היא הולכת 3 פעמים למועדון ויצו ומתנדבת בגן ילדים מטעם משרד הרווחה. אסתר וחנה גרות קרוב אחת לשנייה והן חברות טובות.
אסתר וחנה הכירו במועדון ויצו . במועדון יש הרצאות בנושאים שונים, התעמלות, ריקודים וחוג אנגלית. מטעם המועדון הן יוצאות לטיולים בארץ ובחו"ל.
תצפית
תצפית ראשונה
במוצ"ש המשתתפים הם מינה, אסתר יחזקל ומינה. בחבורה זו מתחילים מיד לשחק ובאמצע עושים הפסקה ומכינים ארוחה.
ביום רביעי המשתתפים הם אסתר, יחזקל, חנה, יעקב ושושנה. בחבורה זו ראשית יש ארוחה ורק אח"כ משחקים.
במהלך הארוחה מדברים על ענייני יום יום, על מאכלים שונים,ועל מה שקורה במועדון.
על פי לומרנץ (1991) מערכת התמיכה של החברים חשובה ביותר להתמודדות עם תהליכי הזקנה. הוא מעלה סטריאוטיפים חברתיים מזהים זקנה עם מוסדות, פאסיביות, חולשה ומחלה. בפועל מצבים הניתנים על כך כי מרבית הזקנים חיים בקהילה ורק מיעוטם נמצא במסגרת מוסדית (5%). נתונים אלה תקפים לגבי ארצות מערביות שונות וגם לגבי
ישראל. המחקר שלו נוטה להתמקד בזקנה המוסדית והפתולוגית ולהתעלם יחסית, מתהליכים של הזדקנות נורמאלית בקרב הזקנים החיים בהלה מתוך התייחסות רב תחומית לתהליכי הזדקנותם.
במחקריו הוא מצטט תיאורים שתיארו ביומני החדשות את מצבם של הקשישים בבתי האבות. לפי התיאורים על המרקע, הקשישים שוכבים באפס מעשה ואינם מנסים לגוון את חייהם.
חזן (1984) טוען כי למצבים חברתיים יכולה להיות השפעה על מצבו הכללי של הזקן. גיל הזקנה מאופיין ע"י אפיונים אישיותיים רבים. מאפיינים אלו יכולים להיות רבים: יכולת גופנית נמוכה, יכולת שכלית שנפגמה קשות ע"י מאורעות הזקנה, מעמד חברתי שנפגע כתוצאה מעזיבת העבודה וכיו"ב. על מנת להסתגל לכל השינויים על הקשיש
לעבור חיברות מחדש ועליו ללמוד את תפקידי קבוצתו החדשה, ואם הוא לא ישכיל לעשות כך הוא עלול למצוא את עצמו מנותק ומבודד, הן מוסרית והן תחושתית.
לפי חזן, הקשיש אינו מוצא את מקומו בחברה. הוא מתאר מביא בספרו תיאורים מעיתונות התומכים בתיאוריית הניתוק: הקשיש מנותק ממשפחתו ולמעשה, על פי התיאורים בעיתונות הוא נופל עליה למעמסה.
יקוביץ (1996) מתאר את החיים של הקשישים וטוען, בניגוד לקודמים שהובאו לעיל כי העיתונות החרדית מתייחסת אליהם בכבוד ומעודדת את הצעירים לעזור להם. נמירוף וקולרוסו (1990) טוענים, לאחר מחקר שערכו על יחסי קשישים כי ההתפתחות מבוגרים היא כמו התפתחותם של הילדים, וכי המבוגר גם הוא מתפתח ללא הרף. אי לכך הוא
צריך להיות פעיל כל הזמן- ואם הוא בבית האבות הוא חייב להיות פעיל בכל צורה שהיא. ישיבה ללא מעש גורמת לו התנוונות.
כללי המשחק:
כל אחד מקבל 14 קלפים. קלף אחד פותחים ושמים מתחת לערמה. ניתן לקחת קלף זה רק בשלב בו הוא עוזר לנצח. כל שחקן צריך לקחת קלף ו"לזרוק" קלף. המשתתף אחריו יכול לקחת קלף מהקופה או את הקלף שהמשתתף הקודם זרק. אפשר לרדת לאחר שיש רצפים בסכום של 40 נקודות. לאחר מכן ניתן להוסיף לרצפים שאחרים הורידו. מנצח מי שנשאר
ללא קלפים. נקודות: המנצח הוא מי שיש לו הכי פחות נקודות. למנצח במשחק רגיל מורידים 30 נקודות.
הנד - כשמישהו הוריד את כל קלפיו וניצח במהלך אחד זה נקרא "הנד". במקרה זה למנצח מורידים 60 נקודות. המפסידים מקבלים נקודות על פי ערך הקלפים שבידיהם.
גלוק - כל משחק רביעי נקרא גלוק. במשחק זה מי שמנצח במשחק פשוט מורידים לו 60 נקודות ואם מנצח בהנד - מורידים לו 120 נקודות. כל המשתתפים מקבלים פי 2 מערך הקלפים שנשארו בידיהם.
תצפית משתתפת - משחק קלפים
תצפית ראשונה - מינה, אסתר, יחזקאל וחנה.
המשחק נערך אצל חנה. בדירה יש תמונות נוף,תמונות של הנכדים , מטבח, סלון עם טלוויזיה ופינת אוכל בה נערך המשחק.
המשתתפים הסכימו שאני אשב לידם במשחק ואצפה. אסתר, חברה טובה של חנה אמרה "בואי, תשבי לידי ואולי תביאי לי קצת מזל לפני שאני הולכת לבית אבות".
בדרך כלל, כשהמשתתפים הגיעו, הנשים דיברו במטבח והגברים התיישבו בסלון וצפו בטלוויזיה עד ששאר המשתתפים הגיעו.
שיחת היום היתה בית אבות. קשיש העובר מסביבתו למסגרת אחרת עובר שינוי סביבתי, המשפיע עליו רבות בפרט כשהמדובר הוא בקשיש מהחברה הערבית, חברה אשר בה הקשרים המשפחתיים הינם בעלי משמעות עמוקה יותר מאשר זו מהחברה המערבית. ההחלטה לבחור במסגרת המוסדית כפתרון הולם לקשיש וכמענה לצרכים בלתי מסופקים מהסביבה בה
הקשיש חי עשויה להיות פרי של בדיקה יסודית ומעמיקה שעורך הקשיש לבדו או בסיועם של בני משפחתו או של גורמים מקצועיים. בתהליך קבלת חלופה זו נשקלות אפשרויות שונות נוספות, ומובאים בחשבון פתרונות אפשריים שונים, ובכלל זה הפתרון באמצעות הסידור במסגרת מוסדית.
מצד אחד קיים הרצון החבוי, מצידו של הקשיש, להשתחרר ממילוי תפקידים אינסטרומנטליים כמו עבודות במשק הבית, בשל חוסר העניין והשגרה שבהן בבחינת "כל השנים עבדתי קשה, עכשיו אני רוצה לנוח ושאחרים ישרתו אותי". מצד שני ישנה צפיה שבמסגרת בית-האבות ימצאו התנאים להגשמת הרצונות, למימוש מאווים ולמתן ביטוי לכשרונות
חבויים. הקשישים מצפים שהתנאים בבית-האבות יאפשרו להם לעסוק בפעילויות יצירתיות, תעסוקתיות ורוחניות וחברתיות שהינם בנות מימוש במסגרת בית-האבות, הן לנוכח הזמן הפנוי, תוצאה מהפסקת ההתעסקות בעבודות משק הבית והן בשל הנגישות הרבה יותר לסוגי פעילויות כאלה בבית-אבות לעומת האפשרויות המצומצמות יותר לפעילות
בחלק מן הקהילות.
במהלך המשחק, כשאסתר, מינה יחזקל וחנה שיחקו, שררה אוירה רצינית. מינה הייתה הרצינית ביותר, וכשהם דיברו היא אמרה לשאר בצחוק שידברו יפה כדי שאני לא אכתוב עליהם דברים רעים. יחזקל התעניין מה אני לומדת ושאל על העבודה, מה אני מתכוונת לכתוב. אמרתי שאני בעיקרון צופה במשחק ורושמת מה שמתרחש בו. אסתר אמרה שיש
משהי במועדון שמתייחסת למשחק מאד ברצינות אבל בשבילה זה רק משחק והיא משחקת בשביל הכיף ולא בשביל לנצח.
ניהול הפנאי של הקשישים חשוב מאוד בגיל זה.
במהלך המשחק המשתתפים דיברו בעיקר על מהלך המשחק, על קלפים שהמשתתף לפניהם "זרק" - אם הקלף טוב או שלא עוזר וכו'. בחבורה זו מגישים את האוכל באמצע המשחק. כולם עוזרים לסדר את הקלפים, לפרוס מפה, ולהביא את האוכל מהמטבח . כשחנה ארחה היא הגישה בורקס, גבינות , ירקות חתוכים ושתייה . השיחה נסבה תחילה סביב האוכל
- למשל שאלו אותה היכן היא קנתה את הגבינה ואז מינה ואסתר סיפרו איפה הן קונות, מחירים, וחנויות חדשות שנפתחו. חנה כל הזמן הציעה להם עוד ירקות, וגבינה - היא הוסיפה זה בריא, תאכלו. היא הזכירה לאסתר לקחת תרופה ואסתר בקשה ממני כוס מים. מינה סיפרה שהייתה צריכה ללכת לארוחה אצל אשתו של בנה אבל היא לא רצתה
ללכת כי היו שם הרבה אנשים. הם ספרדים ויש להם משפחה גדולה. היא הוסיפה שהם אכלו צ'ולנט ואז שאלה מה זה בכלל. חנה ואסתר הסבירו ואז אמרו איך זה נקרא בשפות שונות ואיך בכל עדה עושים את זה אחרת (בבישול הספרדי יש מחיצות בין הרכיבים בתוך הסיר ואצל המרוקאים הכל מתערבב יחד. מינה סיפרה שגם אצלם יש מאכל כזה אבל
לא קוראים לו צ'ולנט . גם הם מקפידים להפריד בין הרכיבים בזמן הבישול. אח"כ הם צחקו קצת על הפולנים וחנה ספרה כיצד כינו אותם בילדותה. מינה ואסתר צחקו. יחזקאל שאל אותי בחיוך "ואיזה צ'ולנט את אוכלת, ספרדי או אשכנזי?" ואני אמרתי שאת שניהם כי יש לי את שני הצדדים במשפחה. חנה קיבלה טלפון מבנה שסיפר שהוא נתקע
בפקק בדרך חזרה מהחרמון. בזמן שהיא דיברה בטלפון, מינה הוציאה פלפון והתקשרה לבנה. אח"כ היא ספרה שגם בנה נסע לחרמון, שהיה שם שלג רב ושהנכדים מאד נהנו. אח"כ הם דיברו על הטיול מהמועדון שהתבטל ומשם המשיכו בחוויות של טיולים שהיו להם בעבר. אחר כך חנה הביאה פרוספקט של הטיול הבא ושאלה אם כולם באים. אסתר, שלא
הרגישה טוב אמרה שרק אם תרגיש יותר טוב. חנה שאלה מה כל אחד רוצה לשתות ואני התנדבתי להכין שתייה בזמן שהם מסדרים את השולחן. לאחר הקפה אסתר אמרה "נחזור לשחק?" .. באמצע המשחק אסתר ניגשה למזגן וכבתה אותו, היא אמרה שכבר חם מספיק. (המשחק נערך באחד מימי החורף. בחוץ ירד גשם והיה קר מאד). המשחק נמשך כארבע שעות
- משש בערב ועד עשר. אני צפיתי בו עד שמונה.
תצפית שניה
תצפית שנייה - בבית של אסתר ויחזקל. הבית חמים מאד, יש תמונות רבות שתלויות על הקירות. אסתר אחר כך אמר לי שהיא עשתה חלק רב מהם (רקמה), יש עבודות יד רבות שלה מעל הטלוויזיה, ובמסדרון. בסלון יש תמונות מחתונת ילדיה.
המשתתפים: אסתר, יחזקל, חנה, יעקב ושושנה.
הגעתי עם חנה. בזמן שחיכינו אני ויחזקל צפינו בטלוויזיה ואסתר דיברה עם חנה. אני ויחזקל ניהלנו שיחת חולין. בטלוויזיה היה "צער גידול בנות" והוא אמר שיש בסדרה תאומות ממש חמודות. אסתר הצטרפה ואמרה שהיא אוהבת מאד את הסדרה. אח"כ דיברנו על ענייני בריאות וחנה אמרה שיש ספר "תרופות סבתא" ושיש שם פתרונות טבעיים
וטובים. למשל לשים תפוחי אדמה על הראש כשסובלים מכאב ראש. אסתר וחנה דיברו אח"כ על קשיי עיכול . חנה המליצה על תה מסוים ואני אמרתי שלעיכול עדיף להשרות שזיפים ותאנים. יחזקל התעניין ואמר ששזיפים הוא ינסה אבל לא תאנים כי זה גורם לבעיות בשיניים התותבות. אסתר ניגשה לבדוק אם האוכל מוכן. הפעמון צלצל ויחזקל
ניגש לפתוח את הדלת. יעקב ושושנה הגיעו עם שקיות של קניות מהסופר. הם שמו אותם בצד ונכנסו ואמרו שלום לכולם. אחר כך הם ניגשו למטבח לעזור לאסתר. התיישבנו לאכול. בשולחן היה סלט אבוקדו, נקניקים, דג מלוח, לחם ומלפפונים חמוצים. שושנה ויעקב דיברו על הקניות בסופר, ועל מבצעים של נקניקי סלאמי. שושנה סיפרה
שבפולין, אמא שלה עבדה בבתי פולנים וכשהמצב היה קשה, היא הייתה אוכלת חזיר. היא סיפרה שיום אחד היא הצטרפה אליה אבל סירבה לאכול חזיר. כשהיא הייתה קטנה זה נראה לה דבר נורא והיא לא הבינה איך אפשר בכלל לאכול חזיר. יעקב סיפר שכשהוא הגיע לארץ, בחולון, מכרו חזיר. הוא אמר שזה בשר טעים מאד. אח"כ הם דיברו על
הכנת בשרים. אסתר וחנה סיפרו איך בעבר היו תולים את הבשרים לייבוש.
בזמן הארוחה יחזקאל החל לספר על משפחתו. הוא סיפר על העליה הרביעית בה עלו חלק ממשפחתו, וכיצד חלק אחר נשאר ברוסיה ובפולין וחלקם הושמד בשואה. לפי דבריו הוא היה אחד ממנהיגי גטו קובנה.
היות והשיחה התגלגלה לנושאי בית אבות הוא סיפר על מקרה בית האבות של אחותו. אחותו חיה חיים שלווים ומלאים, עבדה עד גיל 75 וטיפלה בילדים הגרים בשכנות לבית האבות שלה ברמת אפעל. היתה עצמאית לחלוטין עד גיל 73.
בגיל 73 עברה לבית אבות משען ברמת אפעל, עקב בניה של בתים חדשים ברחוב בו גרה והריסת הישנים. גם בבית האבות היתה פעילה ועצמאית, עבדה, השתתפה בחוגים ובפעילויות תרבות וגילתה מעורבות, שותפות ועניין בחיי הקהילה במקום. היא יצרה קשרים חברתיים והתחברהם לקשישים רבים ואף עם עובדי בית האבות.
המפנה החל כאשר נפלה ונפגעה בראשה, לאחר מעידה בביתה, מסיבה לא ברורה. מאז חלה התדרדרות בתפקודה. תפקודה הפיזי, אומנם נשאר כשהיה כשעיקר הנסיגה מורגשת באיבוד מוחלט של הזיכרון בעוד שדברים שהתחרשו בעבר הרחוק נשארו בזכרונה וביכולתה לזכור ספורי ילדותה. דברים שנאמרו בטווח של דקות נשכחו מיידית. עקב כך ישנם
סיכונים שהתפתחו כמו חשש לאי סגירתו של ברז הגז או השארת דלת פתוחה, דברים המסכנים את בריאותה ובטחונה. בשנתיים הראשונות לנסיגה וההרעה שהחלה במצבה לא היתה תגובה מצד בית האבות. אולם משעברה את גיל 85 והמצב התדרדר החלה מצידם מגמתיות לנסות ולהעבירה למגורים הסיעודיים.
תגובתה הראשונית היתה סירוב נחרץ לשינוי זה ומאז הוא נתפס כאיום בעיניה וכשהיא נוקטת בכל שיטה אפשרית להוציא זאת אל הפועל. הפחד שנוצר אצלה הוא שיוציאו אותה מביתה. הדבר הפך לאובססיבי והיא ניסתה בכל דרך להוכיח לעובדות הסוציאליות כי היא עדיין מתפקדת כבעבר. היא נאחזת ואינה מפסיקה לחזור לעבר הרחוק בסיפוריה,
הן האישיים והם הלאומיים: על מקום עבודתה בפולין ועד לשנותיה הראשונות של המדינה. סיפוריה מדהימים בעושר הפרטים ובדיוק השיחזור המאורעות, השמות התאריכים והשנים. בכך היא מנסה להראות שדעתה צלולה כבעבר. כמו כן היא מניפולטיבית בעניינים כמו התחזוקה השוטפת של ביתה, וכאשר באים לבקרה מהנהלת בית האבות, היא מקפידה
לסדרו להכינו לביקור. בדרך כלל היא מזניחה צד זה כמו את טיפוחה האישי. כאשר היא נבדקת היא מקפידה על לבושה והאסתטיקה של הופעתה, בעוד שבאופן רגיל היא מזניחה צד זה. ככל שבית האבות מנסה להוכיח את חוסר התפקוד שלה, כך היא מתמצת להוכיח את היפך ומשתדלת ללכת כבעבר לאירועי תרבות ובקשרים עם דיירי בית האבות ומנסה
להראות שליטה במספר שפות שהיא יודעת, תוך כדי קריאת עיתונים וספרים.
לאחר הארוחה החל המשחק. שושנה כל הזמן דיברה. היא ניתחה את המשחק וכל הזמן אמרה מה יש על השולחן, מי זרק מה, אם אלו קלפים טובים בשבילה או לא. צורך זה להתערב הינו מאפיין ישראלי טיפוסי והוא מוזכר ע"י מחקרים רבים.
יעקב כל הזמן הקניט אותה שהיא וחנה ואסתר כל הזמן צחקו. המשחק המשיך, יעקב התעצבן כל פעם שהתחילו לדבר ואמר עכשיו משחקים. כשמישהו התעכב במשחק הוא היה אומר "כן" כל כמה שניות עד שהשחקן שיחק. כשניסיתי לעזור לחנה כולם התעצבנו ואמרו לי שאני יכולה לצפות במשחק אבל שאסור לי לעזור. יעקב כל הזמן הצחיק את
המשתתפים. שושנה אמרה בבדיחות . בדרך כלל כל אחד העיר הערה מצחיקה לגבי קלף שזרק השחקן הקודם. כשהלכתי למטבח להביא כוס מים יעקב שאל את חנה אם יש לי חבר ואז הם דיברו "בקודים". יחזקל שאל בת כמה אני ואז יעקב אמר שחשב שאני יותר צעירה. לדעתי היו ניסיונות חיזור מצידו.
* המשחק המשיך להתנהל ברוח טובה עד עשר וחצי בלילה.
* במהלך המשחקים, הם דאגו להסביר לי את שיטת הניקוד ומהלך המשחק.
לא הבנתי בדיוק את כללי המשחק אולם לפי הלהיטות בה הם שיחקו נראה כי המשחק הינו תרפיה עבורם.
הדעה הרווחת היא שתהליך ההזדקנות קשור, לפחות מבחינה תיאורטית בהפחתת התדירות והיקף שעות הפנאי אותם מנצלים הקשישים. אירוע החיים כמו פרישה, אובדן בן\בת זוג ועוד, מונעים מקשישים לקחת חלק בפעילות בשעות הפנאי. קיימות לא מעט הוכחות מחקריות הטוענות כי מצב הנפשי של הקשישים מושפע באופן דרמטי מכמות שביעות
הרצון אותו מקבל היחיד בפעולותיו בשנות הפנאי. יתירה מכך, ממצאי מספר מחקרים מניחים כי שביעות רצון בבילוי שעות הפנאי מהווה גורם עיקרי לרווחה נפשית של האדם הקשיש, בהשוואה לשביעות רצונו מעבודה, משפחה וכד' NEMIROFF, 1990.)
בני אדם עושים את מעשיהם ומנהלים את חייהם החברתיים, כאשר מטרה סמויה אחת מנחה אותם, והיא השאיפה להמשכיות עצמם והמשכיות המין האנושי. אי לכך הם ירצו לעסוק בפעילויות שונות גם במסגרת בית האבות. תיאוריה זו מציגה אתגר לזקנים, והאתגר הוא שהזקנים צריכים לשמור על אשיות החברה, במובן של חינוך וסוציאליזציה, כגון
טיפוח הנכדים, כדי שאותו עניין מרכזי של שימור הגנים ימשיך להתקיים גם מבחינה תרבותית (חזן 1998).
ביבליוגרפיה
איל נ., החיים כנהר, מסע פסיכולוגי, תל-אביב:הוצאת ידיעות אחרונות: ספרי חמד, 1997, עמודים 211-247.
חזן ח. (1988), הזקנה כתופעה חברתית, ת"א: מסדה
חזן ח. (1985) , הזדקנות וזקנה בישראל, ת"א.
יקוביץ א. ואריאלה ל. (1996), הזקן, המשפחה והמסגרת המוסדית- סוגיות ושיטות התערבות, (מהדורה שניה), תל אביב: רמות, ינואר .
לומרנץ י. (1991), "החירות להיות פציאנט: מושגי יסוד בבסיס הפסיכותרפיה במחצית השניה של החיים", שיחות, כרך ו', חוברת 1, עמודים 40-43.
Bread J Reghem M., , (1985) "Measuring Leisure Motivation", Journal Of Leisure Research, Vol 15. Pp. 136-154.
Nemiroff Robert A., Colarusso Calvin A. (1990), New Dimensions In Adult Development, N.Y, 1990, Pp.97-117.
Griffin Mickie And Waller Milard (1992),"Group Therapy For The Elderly: One Approach To Coping", Clinical Social Work Journal
תיאוריה זו גורסת כי, זקנה המביאה את האדם לכדי שביעות רצון מחייו ומקיומו מותנית בניתוק הדדי בין הזקן לבין סביבתו החברתית, כאשר הדגש הוא על ההדדיות שבניתוק. כלומר, לא רק החברה מנתקת עצמה מן הזקן, אלא הזקן מנתק עצמו מן החברה (MUSLIN 1992).

תגים:

קשיש · זקנה · גיל · שלישי · גרונטולוגיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תרבות הפנאי של אוכלוסיית קשישים", סמינריון אודות "תרבות הפנאי של אוכלוסיית קשישים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.