עונש הכרת

תקציר העבודה:

עונש הכרת הוא עניין של כריתה ואובדן המתבצע באופנים שונים. הדעה המקובלת היא שנכרת זרעו של החוטא וכן נכרתים ימיו, סימוכין לכך ניתן למצוא מהמילה "בעמיה" הכתובה בתורה. אדם שיש לו בנים נקרא חי בתוך עמו ולמרות שנפטר, שמו לא נכרת- יש לשמו המשכיות . הכרת לפי פרוש זה מתבצע רק בעולם הזה, באופן של כריתת שמו, וזרעו של החוטא. יוצא אפוא, שאדם שחטא בחטא כרת, יש לו חלק לעולם הבא.
עבודה זו מתמודדת עם אחת משאלות היסוד בדת היהודית - הכלל "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" לעומת הפסוק "הכרת תכרת הנפש", כלל שאותו מפרש הרמב"ן כעונש כרת הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

כדי לענות על הסתירה, לכאורה, בין שני הכללים אבאר את הסוגים השונים של עונש הכרת:
הסוג הראשון - כרת בעולם הזה בלבד, דהיינו מוות בטרם עת של אדם (בערך לפני גיל חמישים או גיל שישים) של אדם שמעשיו הטובים מרובין על העבירות שבידו.
הסוג השני - הינו כרת של הנשמה בעולם הבא בלבד, ואילו מוות בעולם הזה כדרך כל בשר, בגיל זיקנה. מוות זה הינו מוות של אדם שמעשיו הרעים מרובין על המצוות שבידיו, והקדוש-ברוך-הוא, כביכול, ממתין לחזרתו בתשובה.
הסוג השלישי - כרת הן בעולם הזה שמשמעו מוות בטרם עת, וכרת גם בעולם הבא, שמשמעו כריתת הנשמה. כרת זה בא בעטיין של עבירות מיוחדות שבהן האדם מעיד על עצמו שיצא מכלל ישראל וניתק החוט המקשר בינו לבין כלל העם. לאדם זה אף שהיה הכח להיות בן העולם הבא מכיוון שהוא חלק מהעם היהודי, הרי שבמעשיו הוכיח הוא כי אין רצונו להיחשב כבן העם ולכן נגזר דינו לכרת.
דברי הרמב"ן, אם כך, מכוונים כנגד הסוג השלישי. היות והסתירה לכאורה קיימת רק בסוגזה - לאדם העובד עבודה זרה או כופר בעיקר. אדם זה אף על פי שהוא מזרע ישראל ויש לו את הסגולה "כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא" הוציא עצמו מן הכלל ובבחירתו החופשית "בחר" בעברות שעושים כרת על הגוף (מוות בגיל צעיר) וכרת על הנפש (בעולם הבא) - אדם זה ניסה "לבטל" את קדושת בני האדם בעולם הזה.
כאשר ניגשים לבאר את משמעות "העולם הבא" מוצאים אנו כי רוב הראשונים (למעט הרמב"ם וסיעתו) סוברים כי זהו עולם שלאחר תחיית המתים בו יש גוף ונפש יחדיו (וכן ביאר גם האדמו"ר הזקן). לפי ביאורם של ראשונים אלו מובן עניינו של כל אחד מהאנשים שאינו נוחל את העולם הבא אם משום שביטל בידיו את הקדושה שיצרו בני האדם עצמם, ואם משום שכופר בתחיית המתים שעניינה זכייה בזיו השכינה ובאור הגנוז מששת ימי בראשית.
אך יש לזכור כי גם לעונש הכרת עצמו קיימת תשובה והיא עזיבת החטא, שבירת הלב וקבלה להבא. העושה כן עובר ממצב של מוות לחיים ובכך מזכך את נשמתו.

אדם העובר את גיל שישים, הרי, הוא יצא מכרת של שישים שנה. אם, הוא חטא חטא של כרת, לאחר גיל שישים, לכאורה, נראה שאינו מקבל את עונשו. משום, שעבר את גיל העונש "שימות בנעוריו". על כך מסופר, על רב יוסף אשר היה סומא. כאשר מלאו לו שישים שנה, הוא עשה "ימא טובא לדרבנן" ואמר שהסיבה לכך, היא משום שהוא יצא מהאפשרות של עונש כרת, ובהמשך, נאמר ששאל אותו על כך אביי, אם אומנם הוא יצא מכרת של שנים, אבל, האם יצא גם מכרת של ימים? על כך השיב לו רבי יוסף, שלפחות, מאופן אחד של מיתת כרת הוא יצא(מו"ק כח, א). מכאן ניתן להבין שיש שני ענייני כרת, אחד של ימים ואחד של שנים.

כדי לעמוד על משמעו של המושג "עונש כרת בעולם הבא" קיים צורך בביאור מהו "עולם הבא", ביאור זה נתון במחלוקת הראשונים:
יש מהראשונים המגדירים את העולם הבא כעולם של חיי נצח (רס"ג, ראב"ד ועוד). יש מהראשונים שמגדירים את העולם הבא כעולם הנשמות (רמב"ם).

כמו כן נכתב כיצד עונש הכרת עצמו ניתן לריפוי - באמצעות התשובה - שמעבירה את האדם ממוות לחיים. בנוסף התשובה היא מן התורה, מצווה זו היא מצווה פרטית, של עזיבת החטא בלבד. שעזיבת החטא זהו עצם מצוות התשובה, שפרושה לשנות את המציאות הקודמת, של פריקת עול מלכות שמים, וליצור מצב חדש, שהאדם מקבל על עצמו מחדש עול מלכות שמים.

תוכן העניינים:
תקציר
מבוא
שאלת המחקר
מהו עונש הכרת
מהות עונש הכרת
הסוג הראשון
סוג שני של עונש כרת
הסוג השלישי של הכרת
העברות שכריתת נפשו וגופו כלים
העדר העולם הבא בעונש כרת
ביאור עולם הבא
אמיתות תחיית המתים מהתורה
בריאת עולם הבא לפני ששת ימי הבריאה
העולם הבא באלף השביעי
קיום הנפש בעולם הבא מזיו השכינה
החזרה בתשובה מול העונש
עונש כרת - הוכחה להמשכיות
התשובה- שינוי מהותי באדם
כפרת הכרת - תשובה יום כיפור וייסורים
תשובה תתאה
סיכום
מקורות

קטע מהעבודה:

מקורות:

אכן, ניתן להוכיח על אמיתות קיום תחיית המתים לפי התורה, וגם שתחיית המתים זהו עולם הבא. לפי הפסוק המתפרש בשני אופנים של "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" לא נאמר יהללוך בלשון הווה, אלא נאמר "יהללוך" לשון העתיד. מכאן, נלמד לתחיית המתים מהתורה. נוסף לזאת, כל האומר שירה בעולם הזה, זוכה לאומרה גם בעולם
הבא. כמו שנאמר "אשרי ...עוד יהללוך סלה". פסוק זה ניתן שני פרושים האחד שהפסוק מדבר על תחיית המתים. השני שאומר את עניין השירה לעולם הבא. אלא, שהביאור חד הוא. נלמד מכאן שתחיית המתים הוא עולם הבא.
נוסף על כך הוכחות מהתורה. על כל מצווה בתורה שרשום את שכרה, תלויה גם בזמן תחיית המתים. ראיה על כך שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים" "למען ייטב לך" לעולם שכולו טוב, "והארכת ימים" בעולם שכולו ארוך , והעולם שכולו ארוך וטוב, זהו עולם הבא. לכן ניתן לראות שתחיית המתים אכן כלולה בשכר, משום שהוא בא לאחר
התחייה. על הזמנים הללו של ימות המשיח ותחיית המתים יתבאר במדרש. "בהתלך תנחה אותך" נאמר, על העולם הזה. "בשכבך תשמור" נאמר, על שעת המיתה. "והקיצות" נאמר, על ימות המשיח. "היא תשיחך" נאמר, על העולם הבא. לכן קודם העולם הזה, אחר כך זמן המיתה שזה עולם הנשמות, לאחר מכן ימות המשיח, בסוף עולם הבא.
בריאת עולם הבא לפני ששת ימי הבריאה
ידוע אפוא שבריאת עולם הבא נעשה עוד לפני שנברא העולם, כאשר עלה במחשבתו של הקב"ה לברוא את האור. הקב"ה ברא אור גדול ששום ברייה לא יכלה לה, צפה הקב"ה שלא מסוגלים לסבול אור זה, שהוא אור גדול כל כך עבורם לכן לקח רק שביעית מאור זה ושם אותו לבני האדם בעולם הזה, ואת שאר האור גנז לעתיד לבוא , ואמר שאם זכו
בשביעית האור וישמרו עליו, הוא ייתן להם את שאר האור לעולם הבא. מכאן שעולם הבא הוא האור שעלה במחשבתו של הקב"ה והוא נברא קודם העולם הזה. לכן נקרא עולם הבא בשמו זה, מהסיבה שהוא כבר בא בעבר, והוא ממשמש ובא לעתיד.
נוסף לכך מוסבר על האור של עולם הבא. שאור זה הוא האור שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. עניין הצפייה, זהו צפיית המרכבה שבה אפשר להשיג את אמיתת הנבראים. מסוף העולם ועד סופו זהו אור החיים. עניין נוסף על אור העולם הבא הוא, שכסא הכבוד המעוטר של הקב"ה הוא בית העולם הבא, והכסא חקוק במקום החוכמה, והאור
הראשון נקרא חכמה, ומכאן שמקום העולם הבא חקוק בחכמה שנאמר "חכמת אדם תאיר פניו" .
ידוע אפוא שאנשי דור המדבר זכו לאכול את המן שנבלע באברים, מן זה הוא מתולדות האור העליון. בזמן שאנשי דור המדבר התעלו בנפשם הם זכו לנפלאות המן. ונאמר על המן "היום לא תמצאוהו בשדה" ר' אליעזר בן חיסמא אומר שאין אתם מוצאים אותו בעולם הזה אבל אתם מוצאים אותו בעולם הבא, אמרה זו מתפרשת על שתי דרכים. לפי
פרוש דרך אחת היא, מי שמגיע לעולם הבא אבל דרגת מעלתו היא שאינו יכול ליהנות תמיד מזיו השכינה, לכן קיומו יהיה בדבר שמתגשם מהזיו שהיה בדור המדבר. הדרך השניה לפרוש היא שרבי אליעזר התייחס למילה "היום" שאנשי העולם הבא יהיה קיומם ביסוד המן, שיסוד המן הוא מזיו העליון.
העולם הבא באלף השביעי
יוצא, שעולם הבא קיים כבר לבני בריאת העולם אף הוא יחל באלף השביעי. מתאים לכך דוגמת הפסוק "ויברך אלוקים את יום השביעי". ברך הקב"ה את העולם הבא שיתחיל באלף השביעי "ויקדש אותו" והקב"ה זימן אותו לעם לישראל. יתר על זאת, שבשביעי אומר את מזמור שיר ליום השבת, לעולם שכולו שבת, שהיא מנוחה לחיי העולמים.
הכוונה כמובן לעתיד לבוא. כי אני ה' מקדשכם, מתכוון לעולם הבא, כשם שמקדש את השבת בעולם הזה, כך אקדשכם לעולם הבא. מכאן ניתן ללמוד ממזמור ליום השבת על מעין קדושת העולם הבא כיום שכולו שבת.
אך, אדם שכופר בתחיית המתים, לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, ולא חלק בעולם הבא. משום, שכל מידותיו של הקב"ה הן מידה כנגד מידה. כי העולם הבא הוא שכר לאותם אלו שהקב"ה מחייה בתחיית המתים, ולא על עולם הנשמות הנקראים גן עדן. מסופר על רבי אליעזר בר' יוסי, שהכותים היו אומרים לו שאין תחיית המתים מהתורה, ורבי
אליעזר אמר להם שהם זייפו את תורתם הרי נאמר בתורה "הכרת תכרת הנפש ההוא העונה בה", " הכרת תכרת" בעולם הזה "העונה בה" לעולם הבא. כאן הראה להם את תחיית המתים שאם לא היה תחיית המתים, העולם היה בטל, אך, מכיוון שחייבה את החוטא בכרת נלמד על תחיית המתים.
נוסף על כך, אלו שימנע מהם העולם הבא. הם שלושה מלכים, ארבעה הדיוטות שהם אנשים רגילים שאינם מלכים. המלכים הם: ירבעם, שנאמר בפסוק "להכחיד" "ולהשמיד". פרוש המילים הללו "להכחיד" בעולם הזה "ולהשמיד" לעולם הבא. המלך השני, אחאב, עליו נאמר בפסוק "עצור" "ועזוב". מתפרש שם "עצור" בעולם הזה, "עזוב" לעולם הבא.
המלך השלישי הוא מנשה. עליו הפסוק אומר "ויעש הרע בעיני ה' ... כאשר עשה אחאב מלך ישראל". בגמרא נאמר שם כמו שלאחאב אין חלק לעולם הבא, כך גם למנשה לא יהיה חלק לעולם הבא. אבל רבי יהודה אומר, למנשה יהיה חלק לעולם הבא משום שהוא חזר בתשובה, נאמר שה' שמע את תחינתו, והחזירו למלכותו בירושלים, אך, חכמים אמרו
לרבי יהודה, אומנם החזירו את מנשה למלכותו, אבל, לא לחיי העולם הבא, משום, שתשובתו לא הייתה שלימה, כי נעשתה מפחד.
באבות דרבי נתן נאמר "שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא"
שלושה מלכים ירבעם אחאב מנשה.
חכמים הוסיפו כי כל תלמיד חכם ששנה ופירש אין לו חלק לעולם הבא. ואומר (ירמיה ב) "מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי". רבי מאיר אומר: כל שיש לו בית המדרש בעירו ואינו הולך לשם, אין לו חלק לעולם הבא. ורבי עקיבא אומר: אף מי שאינו משמש לתלמידי חכמים אין לו חלק לעולם הבא.
לגבי ההדיוטות: ארבעה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא, הם: בלעם, שאמר על עצמו "ותהי אחריתי כמוהו" בלעם רצה שיהיה לו לאחר מותו, חלק לעולם הבא, כמו שיש לעם ישראל למרות היותו גוי. מכאן, נלמד שלחסידי אומות העולם יש חלק לעולם הבא. אך, משום שבלעם לא היה מחסידי אומות העולם, אין לו חלק לעולם הבא. וגם לדואג
האדומי אין חלק בעולם הבא. זאת משום שאמר לשאול לשון הרע על דוד, וגרם למותם של כוהני נוב. גם לאחיתופל , שייעץ לאבשלום עצה רעה נגד אביו אין חלק. ואף לגחזי נערו של אלישע הנביא, שביזה תלמידי חכמים, והיה גם חוטא וגם מחטיא את הרבים, אין חלק לעולם הבא.
קיום הנפש בעולם הבא מזיו השכינה
בעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה לא קינאה לא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן והן נהנים מזיו השכינה. הקב"ה משביע אותם מזיו שכינתו, ההסבר לכך שקיום האנשים שזוכים לזיו שכינתו זה כמו קיום הנפש בתוך הגוף בעולם הזה על ידי אכילה ושתייה . משה רבנו ששה בהר ארבעים יום ניזון מזיו
השכינה, כי קיום הנפש התאחדה בדעת עליון כקיום המלאכים, בזמן שישנה התעלות הנפש על קיום הגוף אזי היא מבטלת את הכוחות הגופניים ואז הגו מתקיים כקיום הנפש בלי אכילה או שתייה כמו משה רבנו ששה ארבעים יום וניזון מזיו השכינה.
אליהו הנביא לא הושלך ממנו הגוף, הנפש לא נפרדה ממנו והוא מתקיים מאז ועד עולם. כי ראוי שהאדם יתקיים לעד, ואילו אדם הראשון לא היה חוטא היה חי וקיים לעולם ולכן שאליהו הנביא לא חטא הרי הוא חי וקיים גם בגופו וגם בנפשו. והנביא אמר "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" וזאת ראיה
שלא נפרדה נפשו מגוף הקדוש, ואליהו הנביא מתקיים קיום אנושי, למרות שכבר איננו רואים אותו ואלו מקטני אמונה אומרים שנסתלקה ממנו נפשו מגופו זאת תהיה הבטחה מפורשת על תחיית המתים וזה על מנת לאמת לאלו שקטני אמונה הם.
החזרה בתשובה מול העונש
עונש כרת - הוכחה להמשכיות
אך, עניין עונש כרת, הוא, זה אשר מבטיח על המשכיות קיום הנשמה, גם לאחר מיתת הגוף. שכל עונשי הכרת שנזכרים בתורה, הם, על עניין הנפש, והם ההוכחה הבטוחה, על כך שיש את השארת הנפש, לאחר המוות, בנוסף למתן השכר לנשמות הראויות לכך בעולם הנשמות. וכשנאמר הפסוק "ונכרתה הנפש ההיא מלפני, ונכרתה הנפש ההיא מקרב
עמיה" ניתן ללמוד מכאן, שהנפש החוטאת בעבירת כרת היא זאת שתיכרת, משום עוונה. לא יהיה לה המשכיות. אבל, שאר הנפשות אשר לא חטאו , אלו תתקיימנה לפני הקב"ה על ידי הזיו העליון.
הסבר הדבר לכך הוא, מפני שנשמתו של האדם, היא נר ה', אשר נופחה באפו, מפי עליון של הקב"ה. אותה נשמה, היא נשמת שד-י "ויפח באפיו נשמת חיים". מכיוון שכך, היא נשארת אחרי המוות, במצבה הקודם. היא אינה מתה, כי היא מורכבת בצורה כזו שהרכבתה אינה יכולה להיפרד מקיומה הטבעי. כי קיומה הטבעי הוא קיום לעד, כמו
הקיום הנצחי של המלאכים. לכן, הפסוק אינו רואה צורך לומר, שבזכות קיום המצוות הנפש תתקיים גם לאחר המיתה. אלא הפסוק אומר רק על ענייני עונש שהעברות הם מלכלכות את הנפש והיא תהיה טמאה ותכרת מהקיום הטבעי שלה.
נוסף לכך, לשון הכרת מתבטאת באופן זה, היא, שנפשו של החוטא בעברת הכרת, משולה לענף האילן, אשר נכרת מהעץ שממנו שורשו. "ונכרתה הנפש...מקרב עמה, ועמה שלום". פרוש הדבר שהכרת של הנפש מראה על קיום שאר הנפשות שלא חטאו. שאליהם הכוונה עמה והן שלום. שעובדת כריתת נפשו של החוטא המשול לענף, מראה את השארת שאר
הנפשות, שלא חטאו. שעליהן נאמר שלום, והם המשולים לשאר העץ. כל ההבטחות וההתראות שנאמרו בתורה, הם כולם מופתים מן הנסים הנסתרים. התורה תמיד תזהיר או תבטיח בדבר מופתי. לכן, התורה הזהירה גם כאן, בעניין הכרת, שהוא עניין נסי. לא הבטיחה התורה בקיום והמשכיות האדם, שהוא ראוי לכך מלכתחילה ללא עניין ניסי.
התשובה- שינוי מהותי באדם
בעברות חמורות אלו, של כריתות ומיתות בית דין, גם בהן ניתן לעשות תשובה. עם עשיית התשובה החוטא זוכה שימחלו לו על עונשו. כך מתפשרת לו הזכייה בחיי העולם הבא, כי אין דבר העומד בפני התשובה. אפילו עם העוונות החמורים ביותר, כגון: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. תמיד יש אפשרות לשוב ולתקן הכל, בעוד
הנשמה בתוך הגוף. כי התשובה, מחוללת שנוי מהותי באדם. בעקבות התשובה, ניתן להפוך רשע גמור, לצדיק גמור. כל זאת נעשה, כאשר החוטא מחליט לעזוב את חטאו, ולהתנהג כראוי מכאן להבא.
נוסף לזאת, מצוות התשובה היא מן התורה, מצווה זו היא מצווה פרטית, של עזיבת החטא בלבד. שעזיבת החטא זהו עצם מצוות התשובה, שפרושה לשנות את המציאות הקודמת, של פריקת עול מלכות שמים, וליצור מצב חדש, שהאדם מקבל על עצמו מחדש עול מלכות שמים. ממצב של רשע גמור, שרשעים בחייהם קרויים מתים, הופך האדם להיות מודבק
בשכינה, "הדבקים בה' אלוקכם חיים כולכם היום". ישנו אם כך, שינוי מהותי, ממוות - לחיים. אך, בכדי להגיע לשלמות התשובה, צריך להוסיף דברים נוספים שהם חלק ממצוות התשובה כגון: חרטה על העבר, וידוי דברים, ובקשת מחילה מהקב"ה.
אך, לפי שיטתו של הרבי, הרבי שולל תשובה בצורה זו, של עזיבת החטא, תוך יחס אך ורק על חטא מסוים. ללא התייחסות לשאר החטאים. שהרי תשובה ענינה לשוב אל ה', שיבה וחזרה למהות של היהודי, שקשורה בהקב"ה. לכן בכדי לחזור בתשובה אמיתית, על האדם לקבל על עצמו מחדש את עול מלכות שמים, בנוסף לכך יקבל על עצמו שלא ימרוד
במלכותו, כי אם לא יתקן עניין זה, לא יהיה פחד אלוקים לנגד עיניו, אז יחזור לחטוא, למרות שבלבו חשב, שלא לחטוא עוד. לכן יקבל על עצמו מחדש את עול מלכות שמים, וכתוצאה מכך יקבל על עצמו לשמור את המצוות המלך.
אולם, בעברות חמורות כמו הכרת,ישנו פאן נוסף של כריתה, והיא כריתתה של הנפש משורשה הפנימית של החוטא, אך, גם במיתה רוחנית זו, מועילה החזרה בתשובה, אומנם, התשובה על כרת היא קשה יותר מאשר תשובה של מצוות עשה, ומצוות לא תעשה. משום, שבמצוות לא תעשה החוטא ממשיך לעצמו חיות, רק לקליפה הראשונה משלוש קליפות
הטמאות. ואילו בכרת, החוטא ממשיך חיות גם לקליפה השניה, משלוש הקליפות, שהיא העמוקה יותר. לכן להסרת הפגם מהנפש שחטאה בכרת קשה יותר.
כפרת הכרת - תשובה יום כיפור וייסורים
יוצא שהאדם החוטא בעברת כרת, בכדי לכפר על חטאו, עליו לעשות תשובה, ובנוסף לעבור את יום הכיפורים. התשובה ויום הכיפורים הם עיקר הכפרה עבור חטא של כרת, אך, משום שעברת הכרת חמורה, לא מספיק רק התשובה ויום כיפורים אלא צריך גם ייסורים. כי תשובה ויום הכיפורים תולין אלו רק מתחילים את הכפרה ויסורין ממרקין, על
ידי הייסורים שממרקים את נפשו המלוכלכת של החוטא יתוקן הפגם והוא יבוא לגמר הכפרה. אך, הייסורים הללו יבואו אחרי התשובה ויום הכיפורים, ניתן להסביר זאת על ידי משל של בגד מלוכלך, הכפרה, היא כמו כיבוס הפגם מהבגד. והייסורים, הם המירוק, והניקוי אחרון, בכדי ליפות את הבגד, ולעשותו כחדש, שלא יהיה ניכר בו הפגם.
תשובה - ידוע אפוא שעל החוטא לעזוב את דרכו הרעה, ולא די שרק שישוב לקיים את המצוות, אלא, שהתשובה תחדור בכל פירטי כוחות נפשו לקבלת עול מלכות שמים. כוחות הנפש מתחלקים לארבע חלקים. הן כדוגמת ארבע אותיות של שם הוי'. אות י' הראשונה, והיא בבחינת החכמה . האות השניה ה' נקראת בשם ה' עילאה, והיא בבחינת הבינה.
האות השלישית ו' היא בבחינת המידות. האות האחרונה אות ה', הנקראת בשם ה' תתאה היא בבחינת מחשבה,דיבור ומעשה. שתי האותיות הראשונית בשם הוי' ( י - ה ) מתייחסות לעבודת הלב והמוח. שתי האותיות האחרונות בשם הוי' ( ו - ה ) מתייחסות לעסק התורה והמצוות.
תשובה תתאה
כאמור, החוטא בחטא כרת, ניתק את חבל ההמשכה של חיי נשמתו. כדי שישוב למעמדו ומצבו הקודם, כפי שהיה לפני החטא, עליו לשוב לה' בתשובה המכונה "תשובה תתאה". תשובה - היא אותיות תשוב ה'. יש להשיב ולהחזיר ולגאול בתשובה תתאה את האות ה' התתאה, האחרונה שבשם הוי' למקומה מ - תשוב ה', ל - תשובה. הדבר הראשון
שעליו לעשות הוא, בתיקון חצות, או בקריאת שמע שעל המיטה, לעורר את רחמיו של הקב"ה, על נשמתו, שירדה ממדריגה העליונה ביותר, שהייתה קשורה בהקב"ה, למדרגה הנמוכה ביותר, הקשורה עם סטרא אחרא. כי בשעה זו שהנפש הבהמית מחטיאה את הגוף, היא מורידה עמה לעמקי שאול את הנפש האלוקית.
בנוסף לכך, הדבר השני , עליו לשבור ולהכניע, את קליפות הסטרא אחרא, על ידי שהאדם גורם לעצמו, שליבו יהיה לב נשבר ונדכה, כשיתבונן בעומק דעתו ויראה עד כמה הוא נפל והדרדר, וכן, האדם צריך להתבונן בגדלות הקב"ה, ולראות שמורידים את המלך למטה, על ידי החטאים, וכשירגיש כמה חמור הדבר, ואז, הוא ירגיש מרירות, ולב
נשבר. על ידי זה, תקבע ההכנעה והביטול אל הקב"ה בעומק נפשו. כך, שמתוך תוכו תבוא עזיבת החטא, באופן מוחלט, והוא לא ישוב עוד לחטוא. ה' תתאה של נפשו יחזור למקומה, כאשר קבלת העול תהיה אצלו בשלמותה. גם ה' תתאה בשם הוי' תחזור למקומה ותתחבר עם שאר אותיות הוי' ולא תהיה יניקה לקליפה.
סיכום
בעבודה זו דנתי בסתירה, הקיימת לכאורה, בין הכלל "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" לבין ביאורו של הרמב"ן לפסוק "הכרת תכרת הנפש" שמשמעו כרת גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, ומפשט הפסוק מובן שהכוונה היא לישראל, לפיכך כיצד יתקיים הכלל "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"?
אלא שיש להבחין בין סוגי הכרת השונים:
כרת הראשון הינו כרת לאדם צדיק שזכויותיו מרובין על עוונותיו, אדם זה נכשל בשל תאוותו באיסורי כרת כגון אכילת דם או חלב ולכן מת בדמי ימיו, אך נשמתו משתמרת בעולם הבא.
כרת שני הינו לאדם שעוונותיו מרובין על זכויותיו, אולם למרות שבכל חטא מנתק הוא את עצמו מחבל תרי"ג המצוות המקשרות בין הקדוש-ברוך-הוא לכלל ישראל, הרי שהקדוש-ברוך-הוא ממתין לו, מתוך מידת ארך אפיים, שישוב מחטאו אף לאחר שישים שנות חיים ויעשה תשובה ואז יינצל מדין כרת.
לשני סוגי אנשים אלו אין סתירה בין הכלל "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" לבין "הכרת תכרת הנפש"
הסתירה לכאורה קיימת רק בסוג הכרת השלישי - לאדם העובד עבודה זרה או כופר בעיקר. אדם זה אף על פי שהוא מזרע ישראל ויש לו את הסגולה "כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא" הוציא עצמו מן הכלל ובבחירתו החופשית "בחר" בעברות שעושים כרת על הגוף (מוות בגיל צעיר) וכרת על הנפש (בעולם הבא) - אדם זה ניסה "לבטל" את קדושת
בני האדם בעולם הזה.
כאשר ניגשים לבאר את משמעות "העולם הבא" מוצאים אנו כי רוב הראשונים (למעט הרמב"ם וסיעתו) סוברים כי זהו עולם שלאחר תחיית המתים בו יש גוף ונפש יחדיו (וכן ביאר גם האדמו"ר הזקן). לפי ביאורם של ראשונים אלו מובן עניינו של כל אחד מהאנשים שאינו נוחל את העולם הבא אם משום שביטל בידיו את הקדושה שיצרו בני האדם
עצמם, ואם משום שכופר בתחיית המתים שעניינה זכייה בזיו השכינה ובאור הגנוז מששת ימי בראשית.
אך יש לזכור כי גם לעונש הכרת עצמו קיימת תשובה והיא עזיבת החטא, שבירת הלב וקבלה להבא. העושה כן עובר ממצב של מוות לחיים ובכך מזכך את נשמתו.
מקורות
'ביאורים לפרקי-אבות כרך א (א-ה) הוצאת קה"ת.
הוצאת עם עולם, תשט"ו.
הרמב"ם, הלכות תשובה הוצאת עם עולם, תשט"ו
כתבי הרמב"ן תורת הגמול ירושלים, תשט"ו
כתבי הרמב"ן, תורת האדם ירושלים, תשט"ו
לוח היום יום, ירושלים, תשל"ט, ל בסיוון.
לקוטי שיחות
משכיל לאיתן, הרב גרין יקותיאל, כפר חב"ד.
ספר השיחות בלשון הקודש, התש"ב= תש"ג.
שמות רבא, מהדורת ש"ז שכטר, מהדורה שלישית, פעלדהיים, ניו-יורק, תשכ"ז.
תלמוד בבלי, ווילנא, ע"פ דפוס האלמנה והאחים ראם, הוצאת טל-מן, ירושלים, תשמ"א.
תנ"ך- הוצאת קורן , ירושלים תשט"ו.
אבן עזרא שם
מו"ק כח, א
במדבר טו, לא
ויקרא יח,כט
מכ' סנהדרין י,א
ויקרא אחרי מות
סנהדרין עד,
רש"י ויקרא יז, ט
ויקרא יח, כט
אבן עזרא שם
שמות ל, לג
בראשית יז, יד
במדבר טו, לא
בראשית כג, ל
ויקרא יח , כט רמב"ן שם
תניא פרק א'
ויקרא יח , כט רמב"ן על הפסוק
עניין זה יתבאר בהמשך
תניא אגרת התשובה עם משכיל לאיתן פרק ו'
מו"ק כח, א
לקוטי שיחות פרשת ויצא כרך ה' עמוד 136
קהלת ז, טו
ויקרא יח רמב"ן שם
תניא פרק ה'
תניא אגרת התשובה עם משכיל לאיתן פרק ה'
תהילים
בראשית פרק ב'.
תניא פרק ד'
תניא אגרת התשובה עם משכיל לאיתן פרק ד'
תניא אגרת התשובה עם משכיל לאיתן פרק ד'
במדבר טו, ל
שבועות יג
תניא עיין שם
גמרא
ישעיה סו, כד
סנהדרין יא, א
סנהדרין יא, א
במדבר טו, לא
סנהדרין יא, א
קידושין לא
בר"ר נט, ב
ר"ה טז
הלכות תשובה פרק ח,
פרקי אבות, פרק ג משנה יא
משיחת מוצאי שבת-קודש פרשת וישלח תשל"ח -'ביאורים לפרקי-אבות כרך א (א-ה) עמ' 158-160
גרת הקודש כרך ב עמוד עו
סנהדרין צ
רמב"ן תורת הגמול סעיף 56
באורים לפרקי אבות
הרמב"ם מורה נבוכים ג, מא
סנהדרין צא
מסכת קידושין עמוד לט ברייתא
ואתחנן לה
בראשית רבה ג, ד
ספר הבהיר קמו
משנה תמיד ז, ד
כי תשא א מכילתא
סנהדרין פרקט
מלכים א יג, לד
גמרא שם
מלכים א כא, כא
מלכים ב כא, ב
פרק יב, משנה א
שנאמר: (במדבר טו) "כי דבר ה' בזה"
סנהדרין פרק י
בראשית ב, יז
במדבר טו, ל
ויקרא יח, כט
2

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "עונש הכרת ", סמינריון אודות "עונש הכרת " או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.