הר הזיתים במסורות יהודיות מימי בית ראשון ועד תקופת הממלוכים

תקציר העבודה:

בעבודה זו בא אני לבחון מסורות וטקסים יהודיים הקשורים להר הזיתים, אופן התפתחותם והמשמעות שהם טומנים בחובם. על מנת לעמוד על מסורות וטקסים אלה, אקדים ואעסוק בהיבטים גיאוגרפים הקשורים להר. שאלת המחקר מנסה לבחון מהם אותם מסורות וטקסים יהודים הקשורים בהר הזיתים? מתי נוצרו? ומהן הסיבות שדווקא הר הזיתים נקשר באותם אלה?
תוכן עניינים
הקדמה
הר הזיתים במקרא
מסורות אירועים ופולחנים בהר הזיתים בימי בית שני
מסורות אירועים ופולחנים יהודיים בהר הזיתים בין התקופה הרומית ביזאנטית לתקופה הצלבנית.
מסורות אירועים ופולחנים יהודיים בהר הזיתים בתקופה הממלוכית
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

מסורות יהודיות בהר הזיתים
לאחר הסתלקות הצלבנים וחורבנה של הכנסיה, חדלה ההתמודדות היהודית עם המסורת הנוצרית לשמש גורם מעצב כפי שהיתה בעבר. כעת יכולה היתה מסורת עולי הרגל המשתנה והסתגלנית לאמץ מרכיבים מן המסורת הנוצרית ולמחזר מסורות שונות מן העבר בשינויים קלים. אמנם לא ניתן לשחזר במדויק את טיבו של פולחן הר הזיתים כפי שהיה
נהוג בתקופה הממלוכית, אך ראוי להתיחס לעדויות שאכן ישנן לגבי אותה התקופה.
למרות שהיהודים היו מיעוט חלש ולעתים גם מוכה תחת שלטון המוסלמים, הרי שהם יכלו לחוש ברווחה רבה יחסית לתקופה הצלבנית. במהלך הכיבוש הצלבני התגוררו היהודים מדרום להר הבית ובעצם נדחקו אל מחוץ לירושלים. בתקופה הממלוכית (1260), חודש הישוב היהודי בירושלים והתאפשרה קבורה מחודשת של יהודים באזור. ר'
עובדיה מברטנורא שביקר במקום ב- 1488 מבדיל בבירור בין הקבורה בתקופה הממלוכית לבין קברים ישנים יותר במדרון הר הבית. אמנם גם המוסלמים דחקו את היהודים וטקסיהם, כמו את הקבורה הסמוכה לכותל המזרחי של הר הבית, אך עדיין ניתן ליהודים לקיים את הטקסים השונים בצורה חופשית למדי. למעשה בעצם יכולתם של היהודים
לקבור את מתיהם בסמוך להר הבית יכול היה להתחדש הפרק האסכטולוגי שהחל להטשטש בתקופת הצלבנים.
הפריחה ההדרגתית בחיים הדתיים של יהודי הארץ בתקופה הממלוכית הביאה לפריחה מחודשת בריטואלים ובמסורות הקשורים להר הזיתים. בחינת הכתובים מעלה שש סוגי מסורות וטקסים עיקריים של היהודים בהר הזיתים בתקופה הממלוכית:
מקום שריפת הפרה המתואר בתור "המזבח שעשה עזרא" חזר והיווה מוקד לטקסי עלייה לרגל בפיסגת הר הזיתים עד לסופה של התקופה הממלוכית. מקומו היה מימין [מצפון] למצבת השכינה, כלומר המקום הנתפס כמקום עליית השכינה.
מקום עליית השכינה - למרות שככל הנראה היוקרה אשר יוחסה בעבר למקום עליית השכינה לא שבה אליו והוא זוכה להתיחסות מצומצמת, הרי שהמסורת עצמה התחדשה והמקום חוזר להיות חלק מהריטואל. כדוגמא אזכיר את סיפורו של שמואל בן שמשון אשר נוסע בארץ בשנת 1210 - "... והלכנו משם להר הזיתים... ויום שבת התפללנו בשעת המנחה
שם במקום שהיו הערלים רגילין שם לבנות ע"ז ולא נשא אותם המקום, כי היה נופל כל מה שהיו בונין בכל שעה". שוב מדובר בסיפור פולמוסי אנטי נוצרי המעמת את מסורת עליית ישו על פי האינטרפרטציה המשתמעת מזיהויה של כנסיית העלייה עם מסורת עליית השכינה, כאשר המסורת היהודית מציגה את נפילתם של הנוצרים בעת שבאו לעבוד
עבודה זרה. גם בעל "אלה המסעות", שמקורו ארץ ישראלי, מעיד על קיומה של אצטבא בהר הזיתים ותיאורה הולם את אבן מעמד השכינה. מסורת זו אומצה על ידי יהודי ארץ ישראל ויהודי המזרח אך לא על ידי עולי הרגל מארצות המערב שנשלטו על ידי הנצרות.
מדברים אלה ניתן ללמוד על כך שלא היתה מסורת יהודית אחידה לגבי הר הזיתים, שכן מסורת זו התפצלה בין יהודי ארצות הנצרות שעלו ברגל להר הזיתים לבין יהודי ארצות המזרח וארץ ישראל. בעוד שאנשי ארץ ישראל וארצות המזרח היו משוחררים בתקופה הממלוכית מעול הנצרות, הם יכלו לחדש בהדרגה את מסורת עליית השכינה, מבלי
שהדבר יעורר דמיון כלשהו למסורת הנוצרית שקיומה באיזור היה חלש ודוכא על פי רוב על ידי הממלוכים המוסלמים. מאידך, היהודים שהגיעו מארצות המערב הנשלטות על ידי הנצרות, אחזו בזכרון הטראומטי של מעללי הנוצרים ונמנעו מעיסוק באותה מסורת של עליית השכינה, אשר מבחינתם היתה קרובה למסורת הנוצרית שליוותה אותם בחיי
היומיום.
סדרי התפילות - שמואל בן שמשון מתייחס לפולחן הר הזיתים בתקופה הממלוכית ומתאר את תפילתו עם חבירו ר' יונתן כהן מלוניל במקום שריפת הפרה "שתי פעמים בעשרה". ככל הנראה התכוון להזכיר שני טקסי ציבור או שני סדרי תפילות שנערכו בהר ושאת טיבם לא ציין. יש לשים לב לעובדה, שפעמיים התפללו במניין, דבר העשוי להעיד על
טקסיות או על תפילה הנקבעת במקום קדוש בו יש מבנה או שרידי מבנה קדושים, כמו בית-כנסת, הכותל, מערת המכפלה וכו'. ייתכן כמובן שאין משמעות מיוחדת לתיאורו של בן שמשון ושפשוט בחר להזכיר את תפילתם פעמיים במקום במניין כעובדת אגב. אך כיוון שככל הידוע במקום לא היה בית-כנסת, הרי שלדעתי הדבר מעיד על הקדושה שיוחסה
למקום על ידי עולי הרגל. תמיכה לכך ניתן לקבל גם מציון העובדה שאת הטקס שהיה מקובל לערוך במקום עליית השכינה הם ערכו "ביום שבת בשעת המנחה" וככל הנראה כוונת הדברים להדגיש שהוא וחברו עלו להר במיוחד לצורך טקס זה. עובדות אלה מביאות את ריינר לטעון שישנה כוונה של בן שמשון וחבריו לקשור בין מקום התפילה, שעת
התפילה והמסורת הקשורה למקום. תפילת מנחה שהיא תחליף לקורבן מנחה מתקיימת במקום בו עולה השכינה, ובתצפית לעבר הר הבית בו היו מקריבים את הקורבן. ריינר מציין גם כי בעיני עולי הרגל נתפס הר הזיתים כמקום שבו מתמקדת סגולתה של ירושלים בזמן הגלות ועל כן אתר זה הנו מקום התפילה האידאלי, כשכל סגולה שיוחדה בזמן
הבית למקדש, מיוחדת עתה להר הזיתים.
טקסי אבל - מאז המאה ה- 14 מציינים מקורות שונים טקסי אבל, שנערכים בפסגת הר הזיתים בט' באב וכנראה שמדובר בפולחן הציבורי העיקרי שנערך באותה עת בהר הזיתים. טקס זה נפתח בתהלוכת ט' באב לאורך מסלול עולי הרגל, כפי שהוזכר לעיל והוא נקשר במפורש למקום עליית השכינה. כאן המקום לציין את הקשר שמוצאת לימור בין
התהלוכה היהודית שהלכה והתפתחה, לבין תהלוכת יום הראשון של הדקלים. לדעתה יש כאן השפעה ברורה של מנהג נוצרי ש"גויר" והחל לשמש תחת פנים חדשות במסורת היהודית.
טקסי האבל של ט' באב הנם בעלי משמעות מיוחדת לאור הקשר שבין הר הזיתים ומקום המקדש. יוספוס פלאביוס מתאר גם הוא את הקשר בדבריו: "והגיע אל המקום הנקרא צופים... והמקדש מופיע בכל גדולתו". מכיוון שט' באב מסמל את החורבן, הרי שקיום הטקס בהר הזיתים, מקום בו קיימת התצפית האיכותית ביותר על מקום החורבן
ואמירת הקינות לקראת כינונו מחדש, טבעי שיעשה בנקודה ספציפית זו.
טקסי עלייה לרגל בסוכות ובהושענא רבא - על פסגתו של הר הזיתים נערכו כל שנה הקפות בהושענא רבא וראש הישיבה היה מכריז על ראשי החודשים ועיבור השנים כזכר למסורת השאת המשואות על ראש ההר בזמן שבית המקדש היה קיים. כמו כן נהגו היהודים בסוכות ובהושענא רבא להתפלל את תפילות החג בהר הזיתים ובהיכל ה' "ושם יברכו את
בית ישראל".
כמצויין לעיל, בחג הסוכות נדונו בהר הזיתים העניינים החשובים של הישוב היהודי ושל מרכז הגאונות הארצישראלי. העולים הקימו את סוכותיהם על ההר ואף מסופר על ר' האי גאון שכתב שירים מיוחדים שאותם שרו העולים ביום הושענא רבא דווקא על ההר. באותו יום גם נהגו להקיף את ההר שבע פעמים. ההתכנסות בהושענא רבא על
הר הזיתים היתה רבת משתתפים שנוהגים היו להשקיף מהר הזיתים אל שער הכהן ואל שערי חולדה הנביאה. שני שערים אלה המתוארים כעומדים מאחורי הכותל המערבי של בית המקדש, מוזכרים במדרש שיר השירים רבא, כאשר נשבע ה' שאלה לא ייחרבו לעולם. רעיון הטקסים והריטואלים בהר הזיתים, בחג הסוכות ובהושענא רבא, מובא במקור
בנבואת זכריה ונתלווה אליו גוון משיחי מובהר, היינו הכמיהה לבואו של המשיח ולחגיגת סוכות בימיו. ר' האי גאון נהג לעלות כל שנה לירושלים מבבל כדי להקיף את הר הזיתים בחג הסוכות, כמו כן היה מתאר מפגשים שלו עם אליהו הנביא בהושענא רבא והליכה עמו. לדבריו, מששאל את אליהו מתי יבוא משיח, אמר לו, שהדבר יקרה בשעה
שיקיפו בית ישראל את הר הזיתים עם הכהנים. מסלול הקפות הושענא רבא הנו אותו מסלול משולש שקודקודיו הם שער הכהן, הר הזיתים ושער חולדה, תוך ציפייה המבוססת על דברי הנביא זכריה שהמשיח יבוא מן המזרח.
מסורות הקשורות לקברי נביאים - בית הקברות היהודי, המשתרע על מורדות הר הזיתים הנו הגדול והמקודש ביותר ביהדות. קבורים בו אישים ידועי שם מתקופות שונות ומתפיסות עולם שונות כדוגמת ר' עובדיה מברטנורא, ר' יהודה החסיד, אליעזר בן יהודה, הר' קוק ועוד רבים אחרים. התפתחות בית העלמין הנוכחי מאוחרת יחסית ומתוארכת
לסוף ימי הביניים, היינו מאז המאה ה- 14, בתקופה הממלוכית. כאשר מדובר בקברי הר הזיתים, הרי שהכוונה גם לאלה הנמצאים בשיפוליו ובנחל קידרון. לבית הקברות נקשרו מסורות שונות שהתפתחו כתוצאה מהפופולאריות שצבר, כמו שהקבורים בהר הזיתים יהיו הראשונים לקום לתחייה ביום תחיית המתים. בעקבות מסורת זו, הטוענת גם כי
אין הרימה שולטת בגופות הנקברים וכן שבאותו מקום יתקע אליהו הנביא בשופר להכריז על תחיית המתים, נהגו עולי רגל יהודים ליטול עפר מהר הזיתים ולפזרו על קברי יקיריהם בחוץ לארץ כדי שיזכו לתחיית המתים.
בהר הזיתים קיימות מערכות קברים קדומות, בעיקר במורדות הדרום-מערביים ובהם נקברו אישים רמי יחס בקרבת הר הבית והמקדש. במורד ההר בדרך לגת שמנים נמצאת מערת קברים קדומה הידועה בשם קברי הנביאים. מקור השם אינו ברור, אך מדובר במסורת מאוחרת שהחלה רק במאה ה- 14. בתחילה דובר על מערת חגי הנביא, לאחר מכן על
קברי חגי ומלאכי ולבסוף על קברי חגי, זכריה ומלאכי.
המסורת מייחסת למקום גם את קבר חולדה הנביאה, שניבאה בירושלים בימי המלך יאושיהו. על פי הכתבים המקראיים, קבר חולדה אמור להמצא בירושלים שבתוך החומות וסביר שבסמוך לשערי חולדה הנקראים על שמה. בימה"ב החלו מצביעים על קבר חולדה בהר הזיתים, כשהראשון שהזכירו היה ככל הנראה אשתורי הפרחי. קברה של חולדה הוזכר
רבות בספרות עולי הרגל היהודיים ולמרות שעמד בסתירה לכתובים ועורר פקפוקים באמיתותו, הרבו יהודים לעלות לקבר ולהתייחס אליו ביחס הדומה לזה הניתן לקבר רחל.
רבינו עובדיה מברטנורא מתאר את קברו של הנביא זכריה תחת הר הזיתים במקום המצוי למרגלות הר הבית. למעשה עיקר הקבורה היה דווקא במורד הר הבית ורק במאה ה- 15 נאלצו להעתיק את מקום הקבורה לצידו השני של עמק יהושפט, היינו למורד הר הזיתים, כנראה כתוצאה מדחיקתם מהמקום על ידי המוסלמים. הדבר נגרם בשל העובדה
שבמהלך השנים רבו היהודים מחוץ לארץ שביקשו להיקבר במקום, משום שעל פי המסורת היהודית, הקבורים במקום יהיו הראשונים שיקומו לחיי נצח.
ניתן לראות, אם כן, כי מרבית המסורות גם בתקופה הממלוכית נוגעות בצורה זו או אחרת בתחום האסכטולוגי. עליית השכינה, ביאת המשיח, תחיית המתים ואליהו הנביא שישמיע את קול המבשר, קשורים אלה באלה ומכל זוית שנביט על הדברים, נוכל לזהות את חזון אחרית הימים. המסורות המתחדשות בתקופה הנדונה משמרות היבטי עבר
ומשכללות אותם במעט, כאשר השינוי הטרמינולוגי במסורת שהתרחש בתקופה הנוצרית והציג פן אחר של חזון אחרית הימים, חזר לקדמותו.
סיכום
הר הזיתים החל להתבלט בתודעה היהודית כמקום מקודש החל משלהי תקופת נביאים ראשונים, נבואות מפורשות של נביאי ישראל קושרות את ההר לאירועים דרמטיים הקשורים לגלות ישראל ולגאולתו העתידית.
בתקופת בית שני מתחזקת מגמת ההתקדשות של ההר, מסורות רבות אותם פרטתי בעבודה, נקשרות אליו והוא הופך למקום בעל חשיבות מרובה בקרב היהודים.
עם חורבן הבית, צמיחתה של הדת הנוצרית והפיכתה לדת שולטת, נאלצים היהודים לעזוב את העיר וטקסים יהודיים אינם מתקיימים עוד על הר הזיתים. עם זאת, ממשיך הר הזיתים להשמר בתודעה הדתית של היהודים ולשמר את המסורות הקדומות אודותיו. המאבק שמתעצם בין שתי הדתות המונותאיסטיות - היהדות והנצרות מביא לחיזוק נוסף
במעמדו של ההר, הנוצרים קושרים להר מסורות רבות, כנסיות ומנזרים מוקמים עליו והוא מקבל מעמד חשוב מאד בנצרות. היהודיים מבחינתם בוחרים להתרכז בשימור מסורות עבר, תוך שימת דגש על המפריד בין הדתות ולא על מסורות בעלות הבסיס המשותף. מסורת עליית השכינה מוצנעת באופן יחסי ודווקא מסורת שריפת הפרה ומסורת הגאולה
העתידית שתצמח מהר הזיתים זוכות להדגשה.
בתקופה המוסלמית שבים היהודים באופן ממשי להר וקובעים מסורות היכולים לרמז על מסורות העבר הקשורות לביהמ"ק. תופעת העלייה לרגל לפסגת ההר מתחזקת, ואט ואט צומחות מסורות שונות שעניינם תחיית המתים שתיהיה לעתיד לבוא בהר הזיתים.
בתקופה הצלבנית שוב ישנה נסיגה בפולחן היהודי בהר ושוב ישנו תהליך של שימור מסורות עבר והדגשת הציפייה לגאולה שעתידה לצמוח על ההר. ככל שהתחזקה הנצרות והחלו מסעי הצלב אשר הביאו לשליטת הצלבנים בישראל, כך גם גבר העימות בין הדת היהודית לדת הנוצרית ונוצר פיצול בין יהודי המערב שהיו חשופים בצורה חזקה יותר
לדת הנוצרית ולהשתלטותה לבין יהודי המזרח בארץ ישראל, שהיו חשופים אליה פחות. בתקופה זו נחשפו יהודי ארץ ישראל לצלבנות וככל שרוותה החשיפה, כך גם השתדלו להמעיט בחשיבות מסורת הר הזיתים כמקום עליית השכינה, מכיוון שהמקום שירת במידה רבה את המסורת הנוצרית שראתה בהר את נקודת עלייתו של ישו השמימה.
בתקופה הממלוכית הוצרו במידה רבה מאוד צעדיהם של הנוצרים בירושלים לעומת היהודים שנהנו באופן יחסי מחופש פולחן וההר חוזר לתפוס מקום מרכזי בו. נערכים עליו טקסים מרובי משתתפים, מציינים את מסורת העבר ומחדשים אותם ואף יוצרים מסורות חדשות כגון סגולת הקבורה בהר הזיתים ויחוד עפרו. הטקסים באים הן בכדי להתריס
כנגד הדת הנוצרית והן כעדות מחודשת ותקפה על היות הר הזיתים מקום בשורת הגאולה היהודית העתידה לבוא עם בואו של המשיח.
אין ספק ששתי תכונותיו הפיסיות של ההר: א. היותו הר גבוה מצוקי ובולט. ב. היותו צופה על ירושלים ובפרט על הר הבית. אלה הביאו אותו למעמדו החשוב והובילו את המאמינים לקשור אליו מסורות שונות שעיקרם חיבור לנקודה עליה הוא צופה, הלא היא הר הבית, מקום המקדש.


ביבליוגרפיה
אסף שמחה, ספר הישוב, ב, ירושלים תש"ז, עמ' 18.
בן יוסף ספי, 'גיאוגרפיה של הר הצופים', בתוך, אלי שילר, הר הזיתים, אריאל, ירושלים 1977, עמ' 13-19.
ברסלבי יוסף, 'עליות רגלים אל הר הזיתים בתקופה הערבית', בתוך, ירושלים לדורותיה, הכינוס הכ"ה לידיעת הארץ, ירושלים 1968, עמ' 120-144.
דרורי יוסף, 'ירושלים בתקופה הממלוכית', בתוך: בנימין זאב קידר(עורך), פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשל"ט, עמ' 148-177.
הירשמן מנחם, 'שער הכהן ועלייתו לרגל של אליהו בן מנחם', תרביץ, נ"ה (ב), (תשמ"ו), עמ' 217-227.
חיים א , 'ההר שמול הר הבית', עת-מול, 6 (26), (1979), עמ' 10-11.
יהודה דוד אייזנשטיין, (עורך), אוצר מסעות, תל אביב תשכ"ט, עמ' 63.
יזרעאל רמי, 'בית העלמין הספרדי הקדום בהר הזיתים', אריאל, 122-123, (1997), עמ' 9-49.
כרמולי אליקים, אלה המסעות: אשר הם נוסעים כל הרוצה ללכת להשתטח על קברי האבות הצדיקים אשר בארץ ישראל ובחוצה לארץ, דפוס א"מ לונץ, ירושלים 1886, עמ' 147-148.
לימור אורה, מסורות נוצריות של הר הזיתים בתקופה הרומית ביזאנטית והערבית, (עבודת גמר), האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"ח, עמ' 46.
לימור אורה, מסעות ארץ הקודש, יד יצחק בן צבי, ירושלים 1988.
ספראי זאב, 'קברי צדיקים ומקומות קדושים במסורת היהודית', בתוך: אלי שילר(עורך), ספר זאב וילנאי, (חלק ב'), אריאל, ירושלים 1984-1987, עמ' 308-309.
פדיה חביבה, 'תמורות בקודש הקודשים: מן השוליים למרכז', מדעי היהדות, 37, (תשנ"ז), עמ' 53-110.
פסיקתא דרב כהנא, מהדורת מנדלבוים, ניוארק תשכ"ב, עמ' 234-235.
קונרד שיק, למען ירושלים, אריאל, ירושלים 1998, עמ' 221.
קלונר עמוס, קברים וקבורה בירושלים בימי בית שני, (עבודת דוקטור), האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"מ, עמ' 267-268.
רוזנסון ישראל, 'בעלות עם לחוג בשילוש פעמים', סיני, קי"ז, (תשנ"ו), עמ' קעו-קפה.
רינר אלחנן, 'בעקבות עולי רגל יהודים לירושלים בימי הביניים', אריאל, 83-84, (1992), עמ' 208-246.
רינר אלחנן, עלייה לרגל לארץ ישראל 1099 - 1517, דיסרטציה לשם קבלת התואר "ד"ר לפילוסופיה", האוניברסיטה העברית, ירושלים 1988, עמ' 171-194.
שילר אלי, הר הזיתים, אריאל, ירושלים 1977.
שרון משה, ארץ ישראל המוסלמית לפני הכבוש העת'מני [1099-633, 1516-1250], הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"ג, עמ' 2-49.
אתרי אינטרנט:
דעת - אתר לימודי יהדות ורוח, מאמר מאת יהודה קיל, 'נוב עיר הכוהנים', http://www.daat.ac.il/daat/tanach/rishonim/nov.htm
אלי שילר, הר הזיתים, אריאל, ירושלים 1977, עמ' 9.
ספי בן יוסף, 'גיאוגרפיה של הר הצופים', בתוך: אלי שילר, שם, עמ' 13.
אורה לימור, מסעות ארץ הקודש, יד יצחק בן צבי, ירושלים 1988, עמ' 4.
בן יוסף, 1977, עמ' 13.
מתי, כא', 1; מרקוס, יא', 1; לוקס, יט', 29.
אליקים כרמולי, אלה המסעות: אשר הנוסעים כל הרוצה ללכת להשתטח על קברי האבות הצדיקים ובחוצה לארץ , דפוס א"מ לונץ, ירושלים תר"א, עמ' 147-148.
בן יוסף, 1977, עמ' 16-17.
לימור, 1998, עמ' 4-5.
זכריה, יד', ד'.
שמואל ב', טו', ל'-לב'.
דעת - אתר לימודי יהדות ורוח, מאמר מאת יהודה קיל, 'נוב עיר הכוהנים', http://www.daat.ac.il/daat/tanach/rishonim/nov.htm
שמואל א', כא', ב'.
מלכים א', יא', ז'.
מלכים ב',כג', יג'.
בבלי, סנהדרין קז', ע"א.
ישעיהו, י', לב'.
יחזקאל, יא', כג'.
שם, מג', א'-ד'.
זכריה, יד', ד'-ה'.
חנוך א, כו', א'-ג', (תרגם א. כהנא), הספרים החיצונים א', תל אביב תרצ"ז, עמ' מד.
צוואת נפתלי ה',א'.
זכריה, יד', ו'-ז'.
מלחמת היהודים ברומאים, ספר שני, יג', 4; קדמוניות היהודים, ספר כ', ח', ו'.
במדבר, יט', א'-ט'.
משנה, מידות, ד',ב'.
שם, פרה, ג', ד'.
שם, שקלים, ד', ב'.
ירושלמי, תענית, פרק ד', סט', א'.
בבלי, פסחים, יד', א'.
שם, שבועות, טז', א'.
עמוס קלונר, קברים וקבורה בירושלים בימי בית שני, (עבודת דוקטור), האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"מ, עמ' 267-268.
אורה לימור, מסורות נוצריות של הר הזיתים בתקופה הרומית ביזאנטית והערבית, (עבודת גמר), האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"ח, עמ' 46.
לוקס, כד', 50-51.
שיק קונרד, למען ירושלים, אריאל, ירושלים 1998, עמ' 221.
פסיקתא דרב כהנא, מהדורת מנדלבוים, ניוארק תשכ"ב, עמ' 234-235.
ישראל רוזנסון, 'בעלות עם לחוג בשילוש פעמים', סיני קיז, תשנ"ו, עמ' ק"פ.
שילר, 1977, עמ' 133.
שם, עמ' 31.
יוסף ברסלבי, 'עליות רגלים אל הר הזיתים בתקופה הערבית', בתוך, ירושלים לדורותיה, הכינוס הכ"ה לידיעת הארץ, ירושלים 1968, עמ' 128.
ברסלבי, 1968, עמ' 183.
שמחה אסף, ספר הישוב ב, ירושלים תש"ז, עמ' 18.
ברסלבי, 1968, עמ' 173.
שם, שם.
אלחנן ריינר, עלייה לרגל לארץ ישראל 1099 - 1517, דיסרטציה לשם קבלת התואר "ד"ר לפילוסופיה", האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1988, עמ' 171.
אלחנן ריינר, 'בעקבות עולי רגל יהודים לירושלים בימי הביניים' בתוך א. שילר, (עורך), תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה העות'מאנית, אריאל, ירושלים, 1992, עמ' 210.
זאב ספראי, 'קברי צדיקים ומקומות קדושים במסורת היהודית', בתוך: א. שילר, (עורך), ספר זאב וילנאי, (חלק ב'), אריאל, ירושלים, עמ' 308-309.
ריינר, 1988, עמ' 192.
משה שרון, ארץ ישראל המסלמית לפני הכבוש העת'מאני [1099-633, 1516-1250], הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"ג, עמ' 2-49.
יוסף דרורי, 'ירושלים בתקופה הממלוכית', בתוך: בנימין זאב קידר, (עורך), פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשל"ט, עמ' 149-156.
שם, עמ' 156-164.
שם, עמ' 173-176.
ריינר, 1992, עמ' 242.
רמי יזרעאל, 'בית העלמין הספרדי הקדום בהר הזיתים', אריאל, 123-122, 1997, עמ' 13.
שם, עמ' 189-190.
אייזנשטיין יהודה דוד,(עורך) , אוצר מסעות, תל אביב תשכ"ט, עמ'63.
ריינר, 1988, עמ' 190-192.
שם, עמ' 192.
שם, עמ' 193.
שם, עמ' 194.
שילר, 1977, עמ' 139.
שם, עמ' 31.
חיים, 1979, עמ' 10.
מנחם הירשמן, 'שער הכהן ועלייתו לרגל של אליהו בן מנחם', תרביץ נ"ה (ב), (תשמ"ו), עמ' 221.
שם, עמ' 223.
שילר, 1977, עמ' 26.
שם, עמ' 29.
שם, עמ' 30.
שם, עמ' 32.
שם, עמ' 32-34, וכן יזרעאל, 1997, עמ' 13.
1
6

תגים:

בית · ירושלים · מסורת · שני · ראשון · הזיתים

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הר הזיתים במסורות יהודיות מימי בית ראשון ועד תקופת הממלוכים", סמינריון אודות "הר הזיתים במסורות יהודיות מימי בית ראשון ועד תקופת הממלוכים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.