תגובות לחץ אצל ילדים

תקציר העבודה:

העבודה עוסקת בסוג של פסיכופתולוגיה תגובתית בהפרעות ילדים, הנובעת מחשיפה לאירועי חיים מלחיצים. עקב אופיו הבעייתי של המושג "לחץ", קשה יותר להגדיר את תחומי האבחון הנפוצות, האטיולוגיה והטיפול בהפרעות הקשורות ללחץ מאשר קטגוריות אבחוניות מסורתיות ומבוססות. היעדר הבהירות ביחס למושג "לחץ", מחייב לאמץ תבנית בלתי שגרתית להצגת נושא זה. בחלק הראשון מובא דיון קצר על מושגים מרכזיים בתחום הלחץ וההתמודדות עמו, הקשורים להערכה וטיפול בפסיכופתולוגיה. בחלק השני מוצגת השוואה קצרה בין ארבעה סוגים של הפרעות הקשורות ללחץ - הפרעת הסתגלות, הפרעת לחץ אקוטית, הפרעת לחץ פוסט-טראומתית והפרעת לחץ קיצונית. בחלק השלישי סוכמו ארבעה סוגים של אירועים טראומתיים הגורמים להפרעות הקשורות ללחץ בקרב ילדים (אסונות טבע, מלחמה, אלימות גופנית והתעללות מינית בבית ובקהילה).

קטע מהעבודה:

מקורות:

כאשר מדובר בגורם לחץ טראומתי ספציפי (כגון פעולה אלימה נגד הילד או נגד אדם אהוב עליו), צריך להציע טיפול ספציפי לתקרית. כאשר מעריכים את ההשלכות הפסיכופתולוגיות של תופעות אלו בקרב ילדים, חשוב לפעול על-פי הקווים המנחים האלה:
1. יש להשיג נתוני רקע השוואתיים מקבוצות אחרות של ילדים בני אותו גיל ובעלי אותם משתנים דמוגרפיים, שחלקן עברו טראומה וחלקן לא - על-מנת להימנע מהפרזה או מהמעטה בחומרת הנכות הנפשית, הזמנית או הכרונית של קבוצת הילדים המועמדת לטיפול.
2. יש לנתח רוחות רפאים, טקסי א?בל בלתי רגילים והתנהגויות מוזרות של ילדים, במונחים של ערכם ההסתגלותי וההגנתי כאחד.
3. יש לעשות מאמצים גמישים ומתואמים להשיב את הילד למקום הפשע, על-מנת שיוכל לבנות מחדש ולפרש מחדש את שהתרחש בפועל או בדמיונו.
4. יש להפגין אהדה, ולא תחושת זוועה, כאשר עומדים מול ילד שנחשף לגורמי לחץ יוצאי דופן (כגון אונס, גילוי עריות, עדות לרצח).
5. במהלך ההערכה והטיפול יש להבחין בין תגובות לחץ כתוצאה מא?יום על החיים או סכנה לאיבר בגוף, לבין תגובות צער על אבדן בפועל של חיים או איבר. שתי התופעות אינן תלויות זו בזו מבחינה מושגית, והנסיבות המסוימות של האירוע האלים עשויות לעורר את האחת ולא את האחרת, או את שתיהן. התגובה הראשונה מתייחסת למצב שבו
האירועים הבלתי נעימים של העבר ממשיכים לרדוף אותנו; השנייה מתייחסת למצב הפוך: חוויות מהנות שהיו עם אדם אהוב או כאשר הגוף היה שלם, כבר אינן זמינות לנו ואנו מתאבלים על היעדרן. שני סוגי אירועים אלו מובילים לתגובות פסיכולוגיות שונות, לתוצאות שונות, ללוח זמנים שונה, להכחשות ספונטניות - ואלה דורשים סוגים
שונים של התערבות.
6. יש לגבש או לאמץ גישה מובנית של עזרה פסיכולוגית ראשונית, הן לילדים שנחשפו לאלימות פיזית כקבוצה והן לילדים שנחשפו לכך כיחידים. יש ליישם גישה זו ברמות הילד, הקבוצה, הכיתה, המשפחה והקהילה כולה (Pynoos Nader, 1988).
התעללות מינית בילדים בבית ובקהילה
מחקרים שנערכו לאחרונה על התעללות בילדים מעלים, שתופעת ההתעללות המינית בילדים נפוצה הרבה יותר מכפי שהניחו בעבר Finkelhor Dziuba-Leatherman, 1994)). התפוצה המשוערת של תופעת ההתעללות המינית בילדים לפי דיווחיהם של גורמים רשמיים היא כשישה ילדים מכל אלף, אך רבים סוברים שהיא גבוהה בהרבה. חוקרים קליניים
(Herman, Russell Trocki, 1986) העריכו שהסיכון להתעללות מגיע לכדי 1:10 לגבי בנים ו1:3- לגבי בנות. יהיו המספרים אשר יהיו, מספר הילדים הנופלים קרבן להתעללות מינית, כולל אונס, נורא דיו כדי לעורר את תשומת לבם של חוקרים רבים ואנשי מקצוע בתחום. הדאגה גברה כל-כך, ששבע שנים בלבד לאחר המחקרים הראשונים על
השפעת ההתעללות המינית בילדים (Browne Finkelhor, 1986) בוצעו 45 מחקרים חדשים (Kendall-Tackett, Williams Finkelhor, 1993).
מסקירת המחקרים האחרונה (Kendall-Taickett, Williams Finkelhor, 1993) ניתן להגיע למסקנה שרבים מהילדים שנפלו קרבן להתעללות מינית סובלים מכך באופן כרוני, וכי הסממנים הנפוצים ביותר הם PTSD (53% מהמקרים), בעיות התנהגות (37%), פחדים (33%), התנהגויות המוגדרות כבעלות אופי מיני [כמשחק מיני בבובות, החדרת
חפצים לפי הטבעת או לנרתיק, אוננות מוגזמת או פומבית, התנהגות מפתה, וכו'] (38%-28%), והערכה עצמית נמוכה (35%). נשים בוגרות שחוו התעללות מינית בילדותן מדווחות על דיסוציאציה (הפרעות בתודעה, בזיכרון או בזהות), בעיות מיניות, אלכוהוליזם והתמכרות לסמים, ניסיונות התאבדות והשחתה עצמית, יותר מאשר מטופלי חוץ
פסיכיאטריים שלא סבלו התעללות מינית; הן אף נטו יותר מאחרים להיאנס או להיות מותקפות מינית כמבוגרות (Briere, 1988).
רוב הקרבנות של התעללות מינית הן ילדות. ישנן הערכות שמק?דם הסיכון לאונס של בנות גבוה פי שמונה מזה של בנים והוא כפול לגבי התעללות מינית. ייצוג יתר זה של הנקבות נשאר קבוע החל מהי?לדו?ת המוקדמת ועד לגיל ההתבגרות והוא מצביע על כך שגם ילדים זכרים נמצאים בסיכון משמעותי במשך תקופת ההתפתחות (Finkelhor
Dziuba-Leatherman, 1994).
סקירת תופעה זו בקרב ילדים ומתבגרים זכרים (Watkins Bentovim, 1992) מצביעה על מקרים רבים בקרב הבנים שאינם מדווחים יותר מאשר בקרב בנות וזאת מכמה סיבות: לבנים יש לרוב פחד מפני הומוסקסואליות, והם עשויים להגיע למסקנה שנבחרו לשם התעללות מפני שהיו הומוסקסואלים חבויים; ילדים אלו ייטו לדכא ולהדחיק את
החוויה. בנים מגיבים להתעללות מינית בשמירה על שתיקה ומפגינים אי-נכונות לדבר על הנושא אפילו לאחר הגילוי. הם נוטים להגיב בפעולה מוחצנת "אקטינג אאוט" ולעורר הרבה פחות אהדה ודאגה מאשר הבנות המגיבות "פנימה" - "אקטינג אין" - ומפגינות מצוקה. בניגוד לבנות, הבנים אינם נתפסים כחלשים גופנית וכזקוקים להגנה,
ולכן רב הסיכוי שיטילו עליהם את האש??ם בהתעללות בהם.
על קלינאים להיות מודעים לשלושת הסוגים של תת-דיווח - התעללות מינית מצד נשים, מצד אבות נגד בניהם ומצד ילדים ומתבגרים כנגד חבריהם. מרבית אנשי מקצוע והציבור הרחב מתקשים להעלות על הדעת תופעה שבה נשים מתעללות בילדיהן או בילדיהם של אחרים; אך צריכים להיות מו?דעים לעובדה שיש ביניהן העושות כן. יתר על כן,
כאשר נשים יוזמות פעילות מינית עם ילד זכר שאינו שלהן, רואים את הדבר לעתים קרובות כחוויה מינית נורמטיבית ולאו דווקא פוגענית לגבי הזכר הצעיר. החברה אף עוצמת עיניים לגבי התעללות של אבות בבניהם, למרות שאבות ואבות חורגים הם המתעללים התדירים ביותר בבנים; והתעללות של בנים בבנים ושל מתבגרים בצעירים מהם,
נפוצה מאוד בפנימיות ובהקשרים אחרים של מעונות ומגורים חד-מיניים.
להשלכות הפוגעניות של התעללות מינית בילדים יש השפעה פתוגנית חזקה במשך כל החיים, אולם תהיה זו שגיאה להסיק מכך שכל הקרבנות מפתחים סממנים ארוכי-טווח או הפרעות פסיכיאטריות חמורות. מספר גדול למדי של ילדים שנפלו קרבן להתעללות מינית (בין 21% ל49%-) אינם מפגינים כל סממן (Kendall-Tackett et al., 1993). לממצא
עקיב זה, הנוגד את האינטואיציה, יש כמה הסברים אפשריים: ראשית, אפשר שילדים שנדמה שאינם מפגינים סממנים אכן מפגינים אותם, אך חסרים ממדים רלוונטיים לבדיקתם או שכלי המדידה הקיימים אינם מספיק רגישים. שנית, אפשר שיש ילדים שאינם מפגינים סממנים כיוון שהצליחו לדכא את סממניהם, ואולי בהמשך חייהם, בתקופה פגיעה
יותר, הם עתידים לעלות על פני השטח. שלישית, אפשר שכמה ילדים נעדרי-סממנים לא היו בשלים דיים לעבד באופן קוגניטיבי את ההשלכות הנוראיות של ההתעללות המינית בהם בעת שנבדקו לראשונה, אך במהלך התבגרותם הם מפתחים את הסממנים ורק אז מתחילים להבין מה נעשה להם. רביעית, אפשר שילדים נעדרי-סממנים באמת פחות מושפעים
מחבריהם המפגינים סממני פגיעה, מפני שנחשפו לפרמטרים הפחות מזיקים של ההתעללות בילדים, או מפני שהם פחות פגיעים. אנשי מקצוע שאינם מודעים למספר הגדול של ילדים שאינם מפגינים כל סממנים, עלולים לאבחן ילדים אלו כמופרעים נפשית דווקא משום שהם נעדרי-סממנים, ואז לדחוק בלקוחותיהם לאוורר רגשות מודחקים ולחשוף
באופן ממצה את זיכרונותיהם מהאירוע הטראומתי - וכך להזיק להם.
להבחנה שעושה ט?ר בין טראומה מסוג I וטראומה מסוג II יש ערך רב בתכנון הטיפול (Terr, 1991). טראומה מסוג I היא אירוע פתאומי, חד-פעמי ובלתי צפוי, אשר איננו עשוי להישנות (למשל, אדם זר אונס את הילד או פוגע בו באופן אחר). סוג II הוא טראומה כרונית, ניתנת לניבוי, צפויה, וחוזרת ונשנית (למשל, אב החוזר ומתעלל
מינית בבתו במשך שנים). שני סוגי ההתעללות המינית הם בבחינת חוויות טראומתיות, אך הסוג השני עלול להיות מזיק יותר מפני שהוא כרוך במספר רב יותר של מאפיינים פתוגניים (Briere, 1988; Kendall-Tackett et al., 1993). מאפיינים אלו כוללים: (1) חדירה מינית (אורלית, אנאלית או גנטילית); (2) מ?שך ותדירות הפעולות
הפוגעניות; (3) יחסים של גילוי עריות בין הילד לבין האדם המתעלל בו; (4) שיתוף פעולה מרומז של הא?ם בהתעללות, או היעדר תמיכה מצ?דה כדי להפסיק את ההתעללות; (5) שימוש בכוח גופני במהלך הפעולה הפוגענית; (6) האופי המוזר של ההתעללות המינית (שימוש בבעל-חיים בטקסים כמו-דתיים, בהחדרת חפצים זרים ובעינויים); (7)
מספר התוקפים (אונס קבוצתי, "אורגיות").
גילם ומינם של הקרבנות אינם נכללים בין גורמי הסיכון התורמים לפסיכופתולוגיה, מפני שלכל פעולה פוגענית יש משמעויות שונות, השלכות התנהגותיות שונות והשלכות כלליות שונות לפי גיל ומין. הספרות הטיפולית מתמקדת בעיקר במבוגרים שסבלו התעללות מינית כמבוגרים או מבוגרים שסבלו התעללות מינית בהיותם ילדים. רק מעט
הערכות קליניות בוצעו לגבי יעילות הטיפול בילדים שסבלו מהתעללות מינית. על-פי הדגם הרב-צדדי של בראונה ופינקלור (Browne Finkelhor, 1986) ביחס להשפעת ההתעללות - התעללות מינית גורמת לילדים טראומה באמצעות ארבעה מנגנונים נבדלים: סקסואליזציה טראומתית ובלתי הולמת, בגידה באמון בסיסי, סטיגמטיזציה (ירידה
בערך העצמי של הקרבן ובהערכתו מצד אחרים), ותחושה כללית של חוסר אונים (כגון, חוסר אונים נלמד). טיפול פרטני מקיף צריך להתייחס לכל אחד ממנגנונים אלו. תכנית טיפול קצרת-טווח המכוונת לשינוי ההתנהגות הקוגניטיבית של ילדים בני 3 עד 16 ושל הוריהם, הניבה שיפור ניכר ברמות החרדה והדיכאון ובמדדי ההתנהגות כבר לאחר
12 פגישות (Deblinger, McLeer Henry, 1990). טיפול זה מבוסס על הדגם הדו-גורמי של תאוריית הלמידה, הקלסית והאינסטרומנטלית, והוא מתמקד בתגובות רגשיות והתנהגותיות בלתי הולמות ובניסוח קוגניטיבי מחו?דש של מה שהתרחש במהלך החוויה הפוגענית ואחריה. הטיפול הקבוצתי אף נוסה בילדים בוגרים יותר, במיוחד נערים שסבלו
התעללות, תוך שיתוף פעולה בין מטפלים, גברים ונשים שביצעו את הטיפול במשותף (Watkins Bentovim, 1992).
הערה מסכמת
בעבודה זו ניסיתי: (א) להציג ולהבהיר את הרעיונות המרכזיים של דגם אקלקטי של לחץ והתמודדות, תוך יישום מיוחד לילדים ומתבגרים; (ב) לסכם את המחקר הקליני בארבעה סוגי מצבים - אסונות טבע, מלחמה, אלימות גופנית והתעללות מינית בבית ובקהילה - שבעקבותיהם ילדים עלולים ללקות בכל אחת מההפרעות הקשורות ללחץ; (ג) לדון
בעקרונות ההתערבות ובשיטות הטיפול הנדרשות לעבודה עם ילדים הנמצאים בלחץ; ו-(ד) לספק קווים מנחים מעשיים לפסיכותרפיסטים מקצועיים, למומחים בהתערבות בעת משבר, למחנכים ולעובדים מקצועיים ופרה-מקצועיים אחרים הבאים במגע עם ילדים אלו. אעריך את הצלחתי בהגשמת יעדים אלו על-פי הסכמתם האפשרית של קוראי פרק זה,
במידה זו או אחרת, עם המסקנות הבאות:
1. לרבים מאלו המכו?נים "קרבנות", בין בקרב הילדים בין בקרב המבוגרים, יש משאבים אישיים כדי להתמודד עם המשקעים הנפשיים של ניסיון חיים מלחיץ, בעצמם או בעזרת תמיכה צנועה מצד אחרים.
2. ילדים רבים זקוקים לתכנית טיפול רב-צדדית שתיקח בחשבון את הגורמים האלה:(א) את תחומי התפקוד שלא נפגעו אצלם, את משאביהם האישיים ואת העדפותיהם באשר לדמויות תומכות שונות על-פי זמינותן של דמויות כאלה; (ב) את המצוקה הנפשית שלהם ואת ההתנהגות הדיספונקציונלית, את יחסיהם הבין-אישיים הפגועים וסממנים קליניים
אחרים; (ג) את סוגי הבעיות שעמן עליהם להתמודד בהווה; ו-(ד) את סוגי הבעיות השונות שעמן יהיה עליהם להתמודד בעתיד הנראה לעין, תוך התייחסות לאירוע הלחץ המקורי שגרם לבעיה.
3. אין תאוריה אחת ויחידה או יישום שיטתי אחד שיוכלו לענות על צורכיהם הטיפוליים של כלל הילדים הנמצאים בלחץ. ילדים שונים נחשפים לגורמי לחץ שונים, מפגינים תגובות לחץ שונות, ולפיכך זקוקים לדרכי טיפול שונות.
4. האהדה לילדים וההזדהות עמם הן תכונות חשובות שיש לטפח בקרב אנשי מקצוע העובדים עם ילדים. אלו תכונות נדרשות, אך אין בהן די. מאידך גיסא, יש להיזהר גם ממעורבות-יתר.
5. צריך גם: (א) להעריך מערכות בין-אישיות פתוחות וסגורות; (ב) לגייס משאבים המבוססים על המשפחה והקהילה; ו-(ג) לטפח רגישות לנושאים קיומיים של החיים, המוות, הרשעות האנושית, הזנחה ואדישות, כאב וסבל - ולהתעלות עליהם.
6. יש חשיבות רבה לכך שטיפול או התערבות מכל סוג שהוא, יתבססו על הממצאים האמפיריים הנמצאים בידינו ועל הסוג המסוים של המצב הבעייתי שלגביו מציעים את הטיפול. המהירות שבה אנו נחשפים למושגים חדשים, להבדלי הבחנה ולשיטות חדשות גדולה מאשר בעבר, ויש בכך כדי להקשות - אך גם כדי לחייב - את הפרכתם של רעיונות,
אמונות ושיטות שנחשבו נכונים עד לפני זמן קצר.
7. כל שיטות הטיפול בילדים חייבות להתבסס על ההנחה שאנשי מקצוע אינם ידידיהם של לקוחותיהם הילדים, ואף אינם שווים להם. אנחנו שונים מהם כפי שהורים שונים מילדים, מורים מתלמידים, שוטרים מפושעים וסוהרים מאסירים. תפקידנו המקצועי אינו זהה לזה של הורה, מורה, שוטר או סוהר. זהו "משהו אחר", השונה גם בין איש
מקצוע אחד לעמיתו.
8. בעיות מסוימות שמופיעות אצל ילדים נראות כבלתי פתירות. עובדה זו איננה משחררת אותנו ממחויבות מקצועית ואישית ליזום טיפול, תוך שאנו מודעים לכך שלא תמיד נוכל לפתור את בעיית הילד לשביעות רצוננו.
ביבליוגרפיה
American Psychiatric Association (1994). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (4th ed.), Washington, DC.
Antonovsky, A. (1979). Health, stress and coping. San Francisco: Jossey-Bass.
Anthony, E.G. (1986). Terrorizing attacks on children by psychotic parents. Journal of the American Academy of Child Psychiatry, 25, 326-335.
Atkinson, R.L., Atkinson R.C., Smith, E.E., Bem, D.J. (1990). Introduction to Psychology (10th ed.), New York: Harcourt, Brace Janovich.
Bandura, A. (1977). Self-efficacy: Toward a unifying theory of behavioral change. Psychological Review, 84, 191-215.
Bardburn, I.S. (1991). After the earth shook: Children's stress symptoms 6-8 months after a disaster. Advances in Behaviour Research and Therapy, 13, 173-179.
Belter, R.W., Dunn, S.E., Jeney, P. (1991). The psychological impact of Hurricane Hugo on children: A needs assessment. Advances in Behavioral research and Therapy, 13, 155-161.
Benyamini, K. (1976). School psychological emergency intervention: Proposal for guidelines based on recent Israeli experience. Mental Health and Society, 3, 22-32.
Bertelsen, A., Gottesman, I.I., (1986). Offspring of twin pairs discordant for psychiatric illness. Acta Geneticae Medicae et Gemellogiae,35, 310.
Blank, A.S., Jr. (1994). Clinical detection, diagnosis, and differential diagnosis of post-traumatic stress disorder. Psychiatric Clinics of North America, 17, 351-383.
Bleich, A., Dycian, A., Koslowsky, M., Solomon, Z., Wiener, M. (1992). Psychiatric implications of missile attacks on a civilian population. Journal of the American Medical Association, 268, 613-615.
Briere, J. (1988). The long-term clinical correlates of childhood sexual victimization. Annals of the New York Academy of Sciences, 528, 327-334.
Browne, A., Finkelhor, D. (1986). The impact of child sexual abuse: A review of the research. Psychological Bulletin, 99, 66-77.
Cohen, R. (1988). Intervention programs for children. In M. Lystad (Ed.), Mental health response to mass emergencies (pp. 262-283). New York: Brunner/Mazel.
Coleman, J.C., Butcher, J.N., Carson, R.C. (1984). Abnormal psychology and modern life. Glenview, IL: Scott, Foresman and Company.
Craighead, W.E., Kazdin, A.E., Mahoney, M.J. (1981). Behavior modification: Principles, issues and applications. Boston: Houghton Mifflin.
Deblinger, E., McLeer, S.V., Henry, D. (1990). Cognitive behavioral treatment for sexually abused children suffering post-traumatic stress: Preliminary findings. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 29, 747-752.
Dohrenwend, B.S., Dohrenwend, B.P. (Eds.) (1974). Stressful life events: Their nature and effects. New York: Wiley.
Dyregov, A., Raundalen, M. (1987). Children and the stresses of war: A review of literature. In C.P. Dodge M. Raundalen (Eds.), War, violence, and children in Uganda (pp.109-132). Oslo: Norwegian University Press.
Eth, S., Pynoos, R.S. (Eds.). (1985). Post-traumatic stress disorder in children. Washington, DC: American Psychiatric Association.
Fields, R. (1977). Society under siege: A psychology of Northern Ireland. Philadelphia: Temple University Press.
Figley, C.R. (Ed.) (1978). Stress disorders among Vietnam veterans. New York: Brunner/Mazel.
Finkelhor, D., Dziuba-Leatherman, J. (1994). Victimization of children. American Psychologist, 49, 173-183.
Frederick, C.J. (1985). Children traumatized by catastrophic situations. In S. Eth R. S. Pynoos (Eds.), Post-traumatic stress disorder in children (pp. 71-99). Washington, DC: American Psychiatric Association.
Freud, A., Burlingham, D.T. (1943). War and children. London: Medical War Books.
Garmezy, N. (1983). Stressors of childhood. In N. Garmezy M. Rutter (Eds.), Stress, coping and development in children (pp. 43-84). New York: McGraw-Hill.
Goodyer, I., Kolvin, I., Gatzanis, S. (1985). Recent undesirable life events and psychiatric disorder in childhood and adolescence. British Journal of Psychiatry, 147, 517-523.
Gordon, R., Wraith, R. (1993). Response of children and adolescents to disaster. In J.P. Wilson B. Raphael (Eds.), International handbook of traumatic stress syndromes (pp. 561-575). New York: Plenum.
Green, L.B., Korol, M., Grace M.C., Vary, M.G., Leonard, A.C., Gleser, G.C., Smitson-Cohen, S. (1991). Children and disaster: Age, gender, and parental effects on PTSD symptoms. Journal of American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 30, 945-951.
Herman, J.L., Russell, D., Trocki, K. (1986). Long-term effects of incestuous abuse in childhood. American Journal of Psychiatry, 143, 1293-1296.
Hobfoll, S.E., Spielberger, C.D., Breznitz, S., Figley, C., Folkman, S., Lepper- Green, B., Meichenbaum, D., Milgram N.A., Sarason, I.G., van der Kolk, B. (1991). War-related stress: Addressing the stress of war and traumatic events. American Psychologist, 46, 848-855.
Joseph, S.A., Brewin, C.R., Yule, W., Williams, R. (1993). Causal attributions and post-traumatic stress in adolescents. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 34, 247-253.
Kendall-Tackett, K.A., Williams, L.M., Finkelhor, D. (1993). Impact of sexual abuse on children: A review and synthesis of recent empirical studies. Psychological Bulletin, 113, 164-180.
Klingman, A. (1993). School-based intervention following a disaster. In C.F. Saylor (Ed.), Children and disasters (pp. 187-210). New York: Plenum.
Klingman A. (1996). School-based intervention in disaster and trauma. In M.C. Roberts (Ed.), Model programs in child and family mental health (pp. 149-172). Mahwah, NJ: Erlbaum.
Kobasa, S.C. (1979). Stressful life events, personality and health: An inquiry into hardiness. Journal of Personality and Social Psychology, 37, 1-11.
Krystal, (1978). Bruxism: An anxiety response to environmental stress. In C.D. Speilberger I.G. Sarason (Eds.), Stress and anxiety (Vol. 5) (pp. 45-60). Washington DC: Hemisphere.
Laor, N., Wolmer, L., Mayes, L.C., Golomb, A., Silverberg, D., Weizman, R., Cohen, D.J. (1996). Israeli preschoolers under Scud missile attacks: A developmental perspective on risk-modifying factors. Archives of General Psychiatry, 53, 416-423.
Laor, N., Wolmer, L., Mayes, L.C., Gershon, A., Weizman, R., Cohen, D.J. (1997). Israeli preschoolers under Scuds: A thirty-month follow-up. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 36, 349-356.
Lazarus, R.S., Folkman, S. (1984). Stress, appraisal and coping. New York: Springer.
Leavitt, L.A., Fox, N.A. (Eds.) (1993). The psychological effects of war and violence on children. Hillsdale, NJ: Erlbaum.
Lonigan, C., Shannon, M.P., Finch, A.J., Jr., Daugherty, T.K., Taylor, C.M. (1991). Children's reactions to a natural disaster: Symptom severity and degree of exposure. Advances in Behavioral Research and Therapy, 13, 135-154.
Macksoud, M.S., Dyregov, A., Raundalen, M. (1993). Traumatic war experiences and their effect on children. In J.P. Wilson B. Raphael (Eds.), International handbook of traumatic stress syndromes (pp. 625-633). New York: Plenum.
Malmquist, C.P. (1986). Children who witness parental murder: Post-traumatic aspects. Journal of the American Academy of Child Psychiatry, 25, 320-325.
March, J.S., Amaya-Jackson, L. (1993). Post-traumatic stress disorder in children and adolescents. PTSD Research Quarterly, 4, 1-3 (White River Junction, VT: The National Center for Post-Traumatic Stress Disorder).
McFarlane, A.C. (1987). Post-traumatic phenomena in a longitudinal study of children following a natural disaster. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 26, 764-769.
Merbaum, M., Hefez, A. (1975, January). The emotional adjustment of psychiatric patients following their unexpected discharge due to war: Short and long term effects. Paper presented at the International Conference on Psychological Stress and Adjustment in Time of War and Peace, Tel-Aviv, Israel.
Milgram, N.A. (1982). War related stress in Israeli children. In L. Goldberg S. Breznitz (Eds.), Handbook of stress: Theoretical and clinical aspects (pp. 656-676). New York: Free Press.
Milgram, N.A. (1986). An attributional analysis of war-related stress: Modes of coping and helping. In N.A. Milgram (Ed.), Stress and coping in time of war: Generalizations from the Israeli experience (pp. 9-25). New York: Brunner/Mazel.
Milgram, N.A. (1989). Social support versus self sufficiency in traumatic and post-traumatic stress reactions. In B. Lerer S. Gershon (Eds.), New directions in affective disorders (pp. 455-458). New York: Springer-Verlag.
Milgram, N.A. (1990, August). Childhood PTSD in Israel: A cross cultural frame of reference. Paper presented at the annual meeting of the American Psychological Association, Boston.
Milgram, N.A. (1993). Stress and coping in Israel during the Gulf war. Journal of Social Issues, 49, 103-123. Revised version in Psychologia, 4 (1994), pp.7-19. [Hebrew].
Milgram, N.A. (1994). The effect of the Gulf War on Israel. Anxiety, Stress and Coping, 7, 205-215.
Milgram, N.A. (1998). Children under stress. In T.H. Ollendick M. Hersen (Eds.), Handbook of child psychopathology (3rd Edition). (pp. 505-533), New York: Plenum.
Milgram, R.M., Milgram N.A. (1976). The effect of the Yom Kippur War on anxiety level of Israeli children. Journal of Psychology, 94, 107-113.
Milgram, N.A., Palti, G. (1993). Psychosocial characteristics of resilient children. Journal of Research in Personality, 27, 207-221.
Milgram, N.A., Sarason, B., Schonplug, U., Jackson, A., Schwarzer, C. (1995). Catalyzing community support. In S.E. Hobfoll M.W. deVries (Eds.), Extreme stress and communities: Impact and Intervention (pp. 473-488). Dordrecht, the Netherlands: Kluwer.
Milgram, N.A., Toubiana, Y.H. (1988). Bias in identifying and treating high risk client groups. Professional Psychology: Research and Practice, 19, 21-25.
Milgram, N.A., Toubiana, Y.H. (1996). Children's selective coping after a bus disaster: Confronting behavior and perceived support. Journal of Traumatic Stress, 9, 701-716.
Milgram, N.A., Toubiana, Y.H., Klingman, A., Raviv, A., Goldstein, I. (1988). Situational exposure and personal loss in children's acute and chronic stress reactions to a school disaster. Journal of Traumatic Stress, 1, 339-351.
Mowbray, C.T. (1988). Post-traumatic therapy for children who are victims of violence. In F. Ochsberg (Ed.), Post-traumatic therapy and victims of violence (pp.196-212). New York: Brunner/Mazel.
Murray, H.A. (1938/1962). Explorations in personality. New York: Science Editions.
Nader, K., Pynoos, R.S., Fairbanks, L., Frederick, C.J. (1990). Children's PTSD reactions one year after a sniper attack at their school. American Journal of Psychiatry, 147, 1526-1530.
Pearlin, L.I., Schooler, C. (1978). The structure of coping. Journal of Health and Social Behavior, 19, 2-21.
Pynoos, R.S., Eth, S. (1985). Children traumatized by witnessing acts of personal violence: Homicide, rape or suicide behavior. In S. Eth R.S. Pynoos (Eds.), Post-traumatic stress disorder in children (pp. 17-44). Washington, DC: American Psychiatric Association.
Pynoos, R.S., Goenjian, A., Steinberg, A.M. (1994, June). Strategies of disaster intervention for children and adolescents. Paper presented at the NATO Workshop on Stress and Communities, Chateau de Bonas, France.
Pynoos, R.S., Goenjian, A., Tashijian, M., Karakashian, M., Manjikian, R., Manoukian, G., Steinberg, A.M., Fairbanks, L.A. (1993). Post-traumatic stress reactions in children after the 1988 Armenian earthquake. British Journal of Psychiatry, 163, 239-247.
Pynoos, R.S., Nader, K. (1988). Psychological first aid and treatment approach to children exposed to community violence: Research implications. Journal of Traumatic Stress, 1, 445-473.
Pynoos, R.S., Nader, K. (1991). Childhood Post-traumatic Stress Disorder. In J. Wiener (Ed.), The textbook of child and adolescent psychiatry (pp. 955-984). Washington DC: American Psychiatric Press.
Pynoos, R.S., Nader, K. (1993). Issues in the treatment of post-traumatic stress in children and adolescents. In J.P. Wilson B. Raphael (Eds.), International handbook of traumatic stress syndromes (pp. 535-550). New York: Plenum.
Raphael, B. (1986). When disaster strikes: How individuals and communities cope with catastrophes. New York: Basic Books.
Raviv, A., Klingman, A. (1983). Children under stress. In S. Breznitz (Ed.), Stress in Israel (pp. 138-162). New York: Van Nostrand.
Rosenbaum, M. (1983). Learned resourcefulness as a behavioral repertoire for the self-regulation of internal events: Issues and speculations. In M. Rosenbaum, C.M. Franks Y. Jaffe (Eds.), Perspectives on behavior therapy in the eighties (pp. 54-76). New York: Springer.
Rutter, M. (1979). Protective factors in children's responses to stress and disadvantage. In M.W. Kent J.E. Rolf (Eds.), Primary prevention of psychopathology: Social competence in children (Vol. 3) (pp. 49-74). Hanover, NH: University Press of New England.
Salmon, T. (1919). The war neuroses and their lesson. New York State Journal of Medicine, 59, 933-944.
Solomon, Z. (1993). Combat stress reaction: The enduring toll of war. New York: Plenum.
Solomon, Z. (1995). Coping with war related stress: The Gulf War and the Israeli response. New York: Plenum.
Spielberger, C.D., Sarason, I.G. (Eds.), Milgram, N.A. (Guest Ed.) (1982). Stress and anxiety (Vol. 8). Washington, DC: Hemisphere.
Sullivan, M.A., Saylor, C.F., Foster, K.Y. (1991). Post-hurricane adjustment of preschoolers and their families. Advances in Behavioral Research and Therapy, 13, 163-171.
Taylor, S.E., Lobel, H. (1989). Social comparison activity under threat: Downward evaluation and upward contacts. Psychological Review, 96, 569-575.
Terr, L.C. (1983). Chowchilla revisited: The effects of psychic trauma four years after a school-bus kidnapping. American Journal of Psychiatry, 140, 1543- 1550.
Terr, L.C. (1991). Childhood traumas: An outline and overview. American Journal of Psychiatry, 148, 10-20.
Thoits, P.A. (1986). Social support as coping assistance. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 54, 416-423.
Tienari, P., Lahti, I., Sorri, A., Naarala, M., Moring, J., Keleva, M., Wahlberg, K.E., Wynne, L.C. (1990). Adopted-away offspring of schizophrenics and controls: The Finnish adoptive family study of Schizophrenia. In L. Robins M. Rutter (Eds.), Straight and dubious pathways from childhood to
adulthood. New York: Cambridge University Press.
Toubiana, Y.H., Milgram, N.A., Noy, S. (1986). A Therapeutic community in a forward army field hospital: Treatment, education and expectancy. In N.A. Milgram (Ed.), Stress and coping in time of war: Generalizations from the Israeli experience (pp. 117-128). New York: Brunner/Mazel.
Toubiana, Y.H., Milgram, N.A., Strich, Y., Edelstein, A. (1988). Crisis intervention in a school community disaster: Principles and practices. Journal of Community Psychology, 16, 228-240.
Watkins, B., Bentovim, A. (1992). The sexual abuse of male children and adolescents: A review of current research. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 33, 197-248.
Werner, E.E. (1993). Risk, resilience, and recovery: Perspectives from the Kauai Longitudinal Study. Development and Psychopathology, 5, 503-515.
Wilson, J.P., Raphael, B. (Eds.), (1993). International handbook of traumatic stress syndromes. New York: Plenum.
Wolmer, L. Gershon, A., Mayes, L.C., Cohen, D.J., Laor, N. (1997). The mother-child dyad facing trauma: A developmental outlook. Technical report, Tel-Aviv: Tel-Aviv Brull Community Mental Health Center.
Zuckerman-Bareli, C. (1979). Effects of border tensions on residents of an Israeli town. Journal of Human Stress, 5, 29-40.
Zuckerman-Bareli, C. (1982). The effects of border tension on the adjustment of kibbutzim and moshavim on the Northern border of Israel. In C.D. Spielberger, I.G. Sarason (Eds.), N.A. Milgram (Guest Ed.), Stress and Anxiety (Vol. 8) (pp. 78-92). Washington, DC: Hemisphere.
* לאורך כל סקירת הספרות, כל פעם שיצוינו קשר או השפעה, הכוונה למובהקות סטטיסטית מקובלת.
1

תגים:

סטרס · STRESS · טראומה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תגובות לחץ אצל ילדים", סמינריון אודות "תגובות לחץ אצל ילדים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.