מפעל ההתישבות של גוש אמונים - קולוניאליזם או ייעוד אידאולוגי

תקציר העבודה:

תוכן העניינים
מבוא
פרק א: קולוניאליזם וקולוניזציה
1.1 בין קולוניאליזם וקולוניזציה - הגדרות ומודלים
1.2 מאפיינים של כיבוש והתיישבות בקולוניאליזם
1.3 היחסים עם האוכלוסיה המקומית וההקשר הלאומי
1.4 סיכום הפרק
פרק ב: ההתישבות בשטחים שנכבשו על ידי ישראל ב-1967
2.1 היקף ההתיישבות ומיקומה
2.2 מניעי ההתיישבות
2.2.1 התיישבות בעידוד הממשלה
2.2.2 מניעים אידיאולוגים
2.2.3 מניעים רכושניים
2.2.4 זכרון היסטורי
2.2.5 זיקה לארץ
2.2.6 מעשי ההתישבות על פי גוש אמונים
2.3 סיכום הפרק
פרק ג': ההתישבות של הציונות הדתית בשטחים הכבושים
3.1 האידיאולוגיה של הלאומיות הדתית [משנתו של הרב קוק]
3.2 ישיבת "מרכז הרב" כגורם מוביל בהתיישבות הדתית מאז 1967
3.3 מפעל ההתישבות של "גוש אמונים"
3.3.1 אידיאולוגיה ומיקום גיאוגרפי
3.3.2 פעולת ההתישבות
3.4 סיכום הפרק
דיון מסכם
ביבליוגרפיה

מבוא
מעשי ההתישבות של גוש אמונים, התנועה המובילה את ההתישבות של הציונות הדתית בשטחים שנכבשו ב1967- בגדה המערבית ורצועת עזה, נתפסים לעיתים כפעולות אידיאולוגיות ציוניות, אולם במקרים רבים מצטיירת הציונות הדתית כגורם המקפח את התושבים הערביים בשטחים הכבושים וההתישבות של גוש אמונים נתפסת יותר כקולוניאליזם, שבו המתישבים פוגעים בזכויותיה של האוכלוסיה המקומית, מאשר כחלוציות הבאה לישב שטחים ריקים ממגמות ציוניות.
חוקרים, ובכללם לא מעט ישראלים, החלו לכנות את ההתישבות היהודית בשטחים הכבושים מאז 1967 כקולוניאליזם. את אבות הציונות, כך הם גורסים, לא ניתן להגדיר כקולוניאליסטים ולו בשל המטרות הלאומיות והאידאל הסוציאליסטי שהיה במרכז כוונותיהם. לעומתם אלדד 1
עומד על נימוקי הציונות הדתית להתישבות בארץ ישראל. על פי גישתם של הציונים הדתיים אין מדובר עוד בכיבוש אלא בייעוד, כלומר הליכה בעקבות אברהם אבינו, שאותו רואה אלדד כאידאליסט הראשון. כמקור נוסף לציונות מציע אלדד את חורבן בית המקדש, אשר מיום שחרב נולד [על פי המסורת] המשיח ונולדה השאיפה לשחרור האומה. בנוסף רואה אלדד גם בהשתחררותם של עמים מעולם והשגת אמנציפציה גם זכות לעם ישראל.
הציונות הדתית, מבית מדרשו של הרב קוק ראתה בציונות את המשיחיות המדינית. הקמתה של ישראל היתה עבורו פעמי משיח.לימים כבשה את הציבור הדתי-לאומי הגישה שארץ ישראל מהווה מדד לגאולה, כאשר ככל שיש יותר ארץ יש יותר גאולה וההפך2. אם עיקריה של הקמת המדינה היו ראשית הגאולה בימיו של הרב קוק, כאשר לימים היתה אמורה המדינה להיות מדינת הלכה, הרי שהתפתחותו האידאולוגית של הזרם הדתי-לאומי לכיוון גוש אמונים הציבה את ישוב הארץ ולא את ההתנהגות הדתית כמדד מכריע בסימני הגאולה3, ומשום כך ודאי שאין הם רואים במעשיהם קולוניאליזם.

מעבר להיבטים האידיאולוגיים, יש להביא בחשבון כי במקרים רבים, ליחסים שבין המתישבים ובין הערבים בשטחים קיימת היסטוריה של שנאה, ששורשיה נטועים במעשי איבה לאורך יותר משבעים שנה, כאשר ניתן ללמוד על כך למשל מההתישבות היהודית הנוכחית בחברון, אשר תובעת לעצמה את המקום הן על רקע היסטורי, כהמשך להתישבות יהודית שנגזלה והן כתוצאה מרקע אידיאולוגי. מכיוון שכך, תהיה שאלת מחקרי: האם ניתן לראות בהתישבות של גוש אמונים בשטחים מעשה קולוניאליסטי?

שאלות המשנה תהיינה:
1. אילו מאפיינים קולוניאליסטים ניתן לזהות בהתיישבות של גוש אמונים בשטחים ואילו מאפיינים שאינם קולוניאלסטים?
2. האם המימדים של זיקה היסטורית, מניעים בטחונים, אידיאולוגיה ומסורת של שנאה בת מעל ל-70 שנה דורשים תיקון של הגדרת הקולוניאליזם, או לחילופין שלילה של הקשר בין ההתישבות והקולוניאליזם?
בעבודתי ארצה לטעון כי ההתישבות של גוש אמונים הינה אידיאולוגית בעיקרה, כאשר תפיסת עולמם של מתישבי גוש אמונים נובעת מבית מדרשם של הרב קוק, האב והבן, שזו התרכזה בישיבת "מרכז הרב" ושילבה שתי טענות עיקריות: האחת - ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל על ידי הקדוש ברוך הוא, בגבולות שמהים ועד הנהר הגדול, כך שארץ ישראל השלמה שייכת מתוקף ההבטחה האלוהית לעם ישראל. השניה - עם ישראל הינו עם בחירה והגויים אינם במעמד של בני אדם. מכיוון שכך, אין כל מניעה לקפח את תושבי הארץ הערביים, לסלקם ולמנוע מהם כל זכויות תושב ועל כן התישבות זו אינה מקפחת, מנשלת ומנצלת והיא אינה סוג קולוניאליזם גרוע ביותר, אשר אינו רק מנשל את התושבים המקומיים מבתיהם וממקורות פרנסתם, אלא גם מהול בתפיסות עולם גזעניות המבטלות לחלוטין את זכיותיהם של הגויים ככלל.
כדי לתמוך בטענתי אציג בפרק הראשון את הגדרות הקולוניאליזם, תוך שימת דגש על שני מודלים עיקריים של הקולוניאליזם - קולוניאליזם המטעים וקולוניאליזם ההתישבות הטהורה. עוד אבחן בפרק הראשון מאפיינים של כיבוש והתישבות בקולוניאליזם ואעמוד על היחסים של המתישבים עם האוכלוסיה המקומית לאור ההקשר הלאומי. בפרק השני אבחן את ההתישבות בשטחים שנכבשו ב-1967 ככלל, הן ב/מבחינת ההיקף והן מבחינת המניעים, כאשר אפריד בין מניעים ממלכתיים ומניעים אידיאולוגיים וכן ממניעים בעלי נימוק משפטי כמו רכוש שהיה שייך בעבר ליהודים למניעים דתיים, כשאסיים במעשה ההתישבות על פי גוש אמונים, כפי שהדבר מתבטא ברמה העקרונית. בפרק השלישי אתמקד בהתישבות של הציונות הדתית בשטחים הכבושים. אחבר בין האידיאולוגיה של הלאומיות הדתית לבין משנתו של הרב קוק והוגים יהודיים אחרים, כפי שאלו התגבשו בישיבת "מרכז הרב" ואבחן את ההתישבות של גוש אמונים בשטחים הכבושים. את מסקנותי אביא בדיון המסכם.
---------------------------------------------------------------------------------
1. י. אלדד, "אין נסיגה מארץ-ישראל כי אין נסיגה מציונות ואין נסיגה מציונות כי אין נסיגה מיהדות", בתוך: פ. גינוסר וא. בראלי,
(עורכים), ציונות: פולמוס בן זמננו, אוניברסיטת בן גוריון, באר-שבע, 1996, עמ' .450-451
2. ס. רכלבסקי, חמורו של משיח, ידיעות אחרונות, תל-אביב, 1998, עמ' .76-78
3. שם, 92-94.

מקורות:

אבינר, ש., עם וארצו: דחיית האומה בארצה, (חלקים א, ב), ספרית חוה, בית-אל, תשנ"ט.
אהרנסון, ר., "ההתישבות בארץ-ישראל - מפעל קולוניאליסטי?", בתוך: ציונות: פולמוס בן זמננו, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע, 1996, עמ' 340-354.
אלדד, י., "אין נסיגה מארץ-ישראל כי אין נסיגה מציונות, ואין נסיגה מציונות כי אין נסיגה מיהדות", בתוך: ציונות: פולמוס בן זמננו, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע, 1996, עמ' 437-474.
אנדרסון, ב., קהיליות מדומיינות, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1999.
בן-גוריון, ד., פעמי מדינה, עם עובד, תל אביב, 1993.
בר-זהר, מ., "שטחים תמורת שלום", בתוך: שתיל, י., (עורך), מעל דוכן הכנסת, מוטיב, תל אביב, 1992, עמ' 102-103.
בש, ת. וערן, ש., "טרטורים בירוקרטיים", בצלם, דף מידע, ספטמבר 1994, עמ' 4-12.
גדון, ש., (1969), לכסיקון לתודעה יהודית-ציונית, יישוב ומדינה, מסדה, רמת-גן.
גור, מ., "יום ירושלים", בתוך: שתיל, י., (עורך), מעל דוכן הכנסת, מוטיב, תל אביב, 1992, עמ' 121-123.
גלבר, א., תולדות ההתנדבות, (כרך א), יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשל"ט.
גרינפילד, צ., הם מפחדים, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2001.
דרור, י., חידוש הציונות, הספריה הציונית, ירושליים, 1977.
הרצוג, ח., לפני אומות העולם, ברונפמן-שרשים, תל אביב, 1979.
וילנאי, ז., ירושלים העיר העתיקה (א), אחיעבר, ירושלים, 1970.
טלמור, ר., יובל לאמנת ג'נבה, בצלם, דצמבר 1999.
טלמור, ר., (1989), הריסות ואטימות בתים כאמצעי ענישה בגדה המערבית וברצועת עזה בתקופת האינתיפדה, בצלם, ירושלים.
ישובי, נ., הפרות זכויות האדם בשטחים 1990/91, בצלם, 1990/91.
ישי, י., קבוצות אינטרס בישראל, עם עובד, תל אביב, 1987.
כהן, ג., "חוק ירושלים בירת ישראל", בתוך: שתיל, י., (עורך), מעל דוכן הכנסת, מוטיב, תל אביב, 1992, עמ' 198-201.
כהן-אורגד, י., "התיישבות ואחיזה צבאית", בתוך: שתיל, י., (עורך), מעל דוכן הכנסת, מוטיב, תל אביב, 1992, עמ' 202-204.
כץ, י., "והארץ לא תימכר לצמיתות - עקרון הקרקע הלאומית בהליך החקיקה ובחוק הישראל", קרקע 48, 2000, עמ' 46-79.
ליסק, מ., "סוציולוגים 'ביקורתיים' וסוציולוגים 'ממסדיים' בקהילה האקדמית הישראלית: מאבקים אידאולוגיים או שיח אקדמי ענייני?", בתוך: ציונות: פולמוס בן זמננו, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע, 1996, עמ' 60-98.
מצא, י., "יישוב יהודים בארץ ישראל", בתוך: שתיל, י., (עורך), מעל דוכן הכנסת, מוטיב, תל אביב, 1992, עמ' 247-249.
פלנר, א., מדיניות של אפליה, בצלם, מאי 1995.
פלנר א. ושטיין, י., דו-קיום בלתי אפשרי, בצלם, ספטמבר 1995.
פפה, א., "הציונות כקולוניאליזם - מבט השוואתי על קולוניאליזם מהול באסיה ובאפריקה", בתוך: ויץ, י., (עורך), בין חזון לרוויזיה - מאה שנות היסטוריוגרפיה ציונית, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, 1997, עמ' 345-365.
רובינשטיין, א., מהרצל עד רבין והלאה, שוקן, ירושלים ותל אביב, 1997.
רכלבסקי, ס., חמורו של משיח, ידיעות אחרונות, תל אביב, 1998
תלמי, א.ומ., (1978), לקסיקון ציוני, ספריית מעריב, תל-אביב.
Berger, "The Unauthenticity of 'Jewish Peopke' Zionism", in: Eaford & Ajaz, (eds.), Judaism or Zionism, Zed Books, London, 1986, pp.
Davis, U., "Israel's Zionist Society: Consequences for Internal Opposition and the Necessity for External Intervention", in Eaford & Ajaz, (eds.), Judaism or Zionism?,s Zed Books, London, 1986, pp. 176-201.
Gellner, E., "Nationalism Reconsidered and E.H. Carr", Review of International Studies 18, 1992, pp. 285-293.
Moleah, A., "Zionism and Apartheid: An Unlikely Allience?", in: Eaford & Ajaz, (eds.), Judaism or Zionism, Zed Books, London, 1986, pp. 148-168.
Smith, A.D., "Zionism and Diaspora Nationalism", Israel Affairs 2(2), 1995, pp. 1-20.
Smith, A.D., "Ethnic Election and National Destiny: Some Religious Origins of Nationalist Ideals", Nations and Nationalism 5(3), 1999, p. 331-355.
Smith, A.D., "Sacred Territories and National Conflict", Israel Affairs 5(4), 1999a, p. 13-31.
Smith, A.D., "The 'Sacred' Dimension of Nationalism", Millenium 29(3), 2000, pp. 791-814.

תגים:

איתחלתא דגאולא · יהודה ושומרון

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מפעל ההתישבות של גוש אמונים - קולוניאליזם או ייעוד אידאולוגי", סמינריון אודות "מפעל ההתישבות של גוש אמונים - קולוניאליזם או ייעוד אידאולוגי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.