העדתיות כמשאב פוליטי

תקציר העבודה:

בפועל בישראל נשללה המזרחיות, והמזרח-אירופאיות שלטה בכיפה, או במילים אחרות, הונצחה הדומיננטיות של קבוצה אחת על הקבוצה האחרת, ויחד עמה הונצחה חלוקת העבודה העדתית ונבנה מתאם מושלם בין הפקטורים של: מוצא (סטטוס שיוכי) - תעסוקה - רמת הכנסה - השכלה - ומקום המגורים (סטטוס הישגי).
אפשר להביא כאן כדוגמה המייצגת יותר מכל את "הפוליטיקה הישנה "והמיתוסים שעיצבו את המדיניות החברתית, את תיאוריית המודרניזציה, שנציגה החשוב ביותר הוא ש. אייזנשטט, (פרקים בניתוח תהליכי מודרניזציה. אקדמון, ירושלים, תשכ"ז) שקבע:
"הצמיחה החברתית נעה מהכיוון המסורתי אל המודרני..." המודרניזציה הוא תהליך שבו כלים ומתפוררים אגדים חשובים של התחייבויות חברתיות כלכליות ופסיכולוגיות קודמות, והבריות נתפסים לדפוסים חדשים של סוציאליזציה והתנהגות... מידת המודרניות ניתנת למדידה על פי עקרונות ההקצאה והארגון בתוכן".
כלומר: ככל שעקרונות אלה יותר פארטיקולריסטיים, דיפוזיים ושיוכים, תהיה החברה יותר מסורתית ולהפך - ככל שאלה יהיו יותר אוניברסליסטיים, הישגיים ובעלי אוריינטציה ממוקדת - תיטה הקבוצה להיות מודרנית.
השתלבות בחברה מודרנית, לדעתו, דורשת מפרטים ומקבוצות לוותר על אוריינטציות מסורתיות ולהמירן באוריינטציות המודרניות.
איזנשטט מייצג את הפוליטיקה הישנה השואפת להטמיע ולהטביע קבוצות בתוך ישות מונוליטית, שערכיה מוגדרים על ידי האליטה.
אולם קורות המהפך הפוליטי העדתי המתרגש עלינו מזה כעשר שנים, טופח על פני התיאוריה הנ"ל.
עליית כוחה של ש"ס אשר חרטה על דגלה את "השונות", "העדתיות" ו"הבדלנות" היא ההוכחה כי אנו נמצאים בעטיו של מהפך חברתי ופוליטי.
מטרת עבודה זו:
לסקור את דרכה של ש"ס בפוליטיקה הישראלית כגורם דומיננטי לקראת המהפכה החברתית.

תוכן העניינים:
א. כללי
ב. תולדות הניכור העדתי
ג. הפוליטיקה החדשה
ד. משמעות ההצבעה העדתית
ה. פוליטיקה "עדתית" חדשה
מבוא
העדתיות כמשאב פוליטי
א. רקע
ב. תופעת המחאה המזרחית
ג. השימוש בעדתיות כמפתח לעוצמה פוליטית
ד. משמעות ההצבעה העדתית
ה. פוליטיקה "עדתית" חדשה
ההצבעה העדתית עבור ש"ס
כביטוי לפוליטיקה חדשה
א. התגבשות התודעה העדתית
ב. המסר הייחודי של ש"ס
ג. מילת המפתח: השפעה - לא עוד סחיטה
ד. ממשלת 96' והישגי ש"ס בבחירות
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

איזנשטט, ש.נ. פרקים בניתוח תהליכי המודרניזציה אקדמון, 1967.
איזנשטט, ש.נ. "הערות לבעיה העדתית בישראל", מגמות, כ"ח, 168-159, 1984.
בן סימון. ארץ אחרת, אריאל ניר, 1997.
גולדברג, ג. המפלגות בישראל, ממפלגות הימין למפלגות אלקטורליות, רמות, 1992.
דהן כלב, ה. עדתיות כמשאב פוליטי.
דון יחיא, א. "דתיות ועדתיות בפוליטיקה הישראלית", מדינה ממשל ויחב"ל, 32, עמ' 54-11.
דיסקין, א. הבחירות לכנסת ה13-, מכון י-ם לחקר ישראל, 1993.
הרצוג, ח. עדתיות פוליטית, דימוי מול מציאות, יד טבנקין, 1984.
וויס, ש. המהפך, 1979, עם עובד.
ינאי, נ., אהרונסון ש. "בחירות 1981, היבטים מבניים והתנהגותיים והשלכותיהם", מדינה ממשל ויחב"ל, 82, 20-19, עמ' 49-17.
נויברגר, ב. המפלגות בישראל, האוניברסיטה הפתוחה, 1997.
סבירסקי, ש. לא נחשלים אלא מנוחשלים, מחברות למחקר וביקורת, חיפה, 81.
פרידמן, מ. "הימין הלא ציוני הראשון", מימד, 96, עמ' 14-12.
פרידמן, מ. "החברה הדתית והחרדי בישראל לאחר הבחירות לכנסת ה12-", 1989, סקירה חדשית, 36, 5, עמ' 22.
פרס י., שמר. "הגורם העדתי בבחירות לכנסת ה10-", מגמות, כ"ח, 331-316.
הרב הגדול - קרליץ אברהם ישעיהו (החזון איש). ספר האגרות, 1930.
שולזינגר, אליעזר הלוי. על משכנות הרועים.
שמיר, מ., אריאן, א. 1982. "הצבעה עדתית ב בחירות 1981", מדינה ממשל ויחב"ל, 20-15; 104-88.
Duverger, M. Polotical Parties, London, 1964, Methuen p. 313 .

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "העדתיות כמשאב פוליטי", סמינריון אודות "העדתיות כמשאב פוליטי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.