דמותו ומעמדו של השחקן על פי אדולף אפיה וגורדון קרייג

תקציר העבודה:

עבודתי תעסוק בתפיסת דמותו של השחקן אצל אדולף אפיה ואצל אדוארד גורדון קרייג. מלכתחילה, נראית גישתם הפוכה לחלוטין. בעוד שאפיה רואה בשחקן את מרכז הדרמה ובעצם השחקן על תנועתו, בשילוב תנועת האור, אמורים להוות את עמוד השדרה של הדרמה התאטרלית, מציג קרייג גישה סקפטית לגבי כישוריו של השחקן ויכולתו להעביר מסרים בדרך הראויה.

אפיה משתית את איכויותיו של השחקן על שלמות תנועתית ועל שליטה ברזי הגוף. הוא רואה בשחקן אמן, השייך לאמנות התאטרון, אשר הינה חלק משדה התרבות האנושית. קרייג לעומתו, טוען שמשחק אינו אמנות ולפיכך השחקן גם אינו אמן.
קרייג לעומת זאת, נותן קרדיט רב דווקא לדומם. הוא מאמין בסמליות המובעת בהצגה ובאיכויות של המסרים המועברים לקהל באמצעות ההתרחשות הבימתית, כאשר מסרים אלה הינם חדים וקולעים יותר, כאשר הם מביעים גם ניכור מסויים הבא לידי ביטוי בסימבוליזם המופק מהדומם הבא בדמות בובה, מסכה או בובת העל.
בובת העל הינה מודל שקרייג לוקח מהתאטרון הקדום, כפי שהוצג ביוון והביא לפני הצופה גישה בעלת מאפיינים נסתרים ואלוהיים כאחד. איקון שיש בו חידה ואיום. מעורר ציפיה ומעלה סימני שאלה, אשר אמורים לעורר את הצופה.
לעומת קרייג המוצא חשיבות רבה בדומם, רואה אפיה דווקא את השחקן כמי שתורם לא רק לאווירה הדרמטית אלא גם לתפאורה, לתלבושות ולכלל החלל הבימתי. בטענתו של אפיה, השחקן הוא לב ליבו של התאטרון ובלעדיו בעצם לא מתחוללת כלל דרמה על הבמה.
מאידך, הבובה תורמת להצגה ממד מסוים של אגדה. אפילו חייל הבדיל האלגורי של אנדרסן יכול להפוך כבובת-על למעין אפוס קטן. גם כחייל בדיל קטן וצנוע, הריהו משמש בתוך העלילה גיבור וככזה הריהו דמות אפית, כפי שרצה ברכט לראות בתיאטרון. ברכט שאף לדמויות אפיות, שלכל אחת מהן תהיה ההילה וכל אחת מהן תהיה גיבור בפני עצמו. האם יתכן שאת "אגדה על החייל המת" כתב ברכט על חייל הבדיל, או שמא על אותו חובש שיהורם גאון שר לו שיר תהילה? כל אחת משתי התשובות עשויה להיות נכונה, וישנן גם תשובות אחרות, כאשר המשותף לכולן הוא שאותו חייל מת הינו גיבור, גם בלא שיזדקק למכלול מארג העלילה.

עד לשלב זה, נראה כי גישותיהם של השניים הפוכות לחלוטין ובעצם, כל אחד פונה לכיוונו הוא. מאידך, היתה בין השניים הערכה הדדית רבה שהתבטאה בדיאלוג מתמשך ביניהם, המתועד גם בחילופי מכתבים.
לפיכך ארצה לטעון כי ההבדל בין השניים מתבטא בדרך הטובה והנכונה יותר להעביר מסרים בדרך דרמטית מעל בימת התאטרון. אפיה רואה את מעביר המסר האידיאלי בשחקן ואילו קרייג המתייחס לאיכויות הסימבוליות של העברת המסר, מעדיף את הבובה ובעצם בובת העל אשר אמורה להיות תחליף קבוע לשחקן, כאשר הקביעות אינה מתבטאת רק בעמידותה של הבובה אלא גם בפרמננטיות של הדמות אותה היא מציגה ומסמלת לנו.
על כן, על פי טענתי, ההבדל בין השניים מתמצה בגישה ליכולת האנושית ובהבדל בין המצוי לרצוי. בעוד שאפיה מאמין ביכולת האנושית ונוטה לתת לה את הקרדיט ליצור תאטרון מושלם, מפקפק קרייג באותה יכולת, ומעדיף להסתמך על הבובה או המסכה, שאינה כושלת במהלך ההצגה, כפי שעלול להיכשל האדם, ולפיכך היא עדיפה הן מבחינת המסר המועבר לקהל והן מבחינת הגישה האניגמטית, כאשר הבובה או המסכה מביעות ניכור מסויים ומחריפות את הסימבוליות שבאמירה הדרמתית, אותה רוצה התאטרון להביע.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק א': השחקן על פי אפיה
1.1. ההתפתחות בגישתו של אפיה על-פי שני ספריו
1.2. השחקן והתפאורה
1.3. נוכחותו הבימתית של השחקן
1.4. יצירת אמנות חיה
פרק ב': יתרון הבובה על פי גורדון קרייג
2.1 משחק ושחקן
2.2 האיברמריונט
2.3. היתרון היחסי של הבובה על השחקן
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

Appia, A., (1899), Music and the Art of Theatre, Ruotledge, London.
Appia, A., (1960), The Work of Living Art, University of Miami Press, Florida.
Beacham, R., (1988), Adolphe Appia, Cambridge University Press, Cambridge.
Craig, E.G., "A Letter to Ellen Terry from her son", The Mask, Vol. 1 No. 6, August 1908, pp. 109-11.
Craig, E.G., (1962), On the Art of the Theatre, Mercory Books, London.

תגים:

תיאוריה · מחזה · במה · איברמריונט · בובה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "דמותו ומעמדו של השחקן על פי אדולף אפיה וגורדון קרייג", סמינריון אודות "דמותו ומעמדו של השחקן על פי אדולף אפיה וגורדון קרייג" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.