סרטי תרבות הטראנס כמאפיין של התפרקות הישראליות

תקציר העבודה:

סרטי תרבות הטראנס כמאפיין של התפרקות הישראליות

תוכן העניינים
מבוא
פרק א: מקולנוע ישראלי-לאומי לקולנוע דובר עברית
1.1. קולנוע ישראלי הוא קולנוע לאומי ( (1932-1967
1.2. הקולנוע הישראלי ( (1967-1982
1.3. משנות ה80- אל קץ האלף
פרק ב: תרבות הטראנס, ייצוגה ומסריה בסרטי שנות ה 90- וה -2000
פרק ג: הישראליות בעבר ובהווה - גבולותיה ומגמותיה
סיכום
ביבליוגרפיה

מבוא

שנות ה 90- בקולנוע הישראלי בולטות בסרטים החורגים מגבולות הז'אנר המוגדר
ואיפיונם בגישה האישית של היוצרים. סרטים אלה מבטאים לא רק רעיון, אלא גם סיגנון
אישי של חיי היוצר, כשדוגמאות לכך ניתן למצוא ב"סיפורי תל אביב" של אילת מנחמי ונירית
ירון מ1992-; "מנת יתר" של שמואל אימברמן מ1993- ; "הכוכב הכחול" (1995) ו"משהו
טוטאלי" (2000) של גור בנטוויץ' וכן "בסמה מוצ'ו" של יוסף פיצ'חדזה משנת .2000

מה שמייחד את הסרטים המוזכרים וכן רבים אחרים, הינו סיגנון שאינו נשען עוד על
מיתוסים ישראליים כמו צבא, חלוציות, קיבוץ, עלייה ועדות, אלא על רעיונות אישיים, על
דפוסי התנהגות חריגים, על שבירת הקונצנזוס וזאת באמצעות מבט על חייו של הפרט, עולמו
הפנימי או גישות חריגות של יחיד או של קבוצה פוליטית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסרטו
של סידר משנת 2000 "ההסדר". כותרת העבודה מציינת כי סרטי תרבות הטראנס מהווים
סמן להתפרקותה של הישראליות. לפיכך, בשלב ראשוני אשאל מהי "תרבות הטראנס" והאם
הסרטים שהוזכרו לעיל אכן עונים להגדרה זו? בשלב השני ארצה לברר מהי הישראליות ואם
אמנם תרבות הטראנס מבשרת את קיצה, ובאיזו דרך.

בעבודתי אתייחס לשתי משמעויות של המושג "טראנס". האחת במושג ,Trans
שמשמעותו מעבר ויכול לבטא מעבר ממצב אחד למצב שונה. המשמעות השניה הינה במובן
Trance שמשמעותו חריגה או היפנוט. משמעות הדבר, החריגה מהנורמות החברתיות
וההיפנוט המוציא החוצה מאפיינים ייחודיים של הפרט ונותן להם לפרוץ ללא מחסומים,
כתוצאה מתהליך שעובר על מוחו של האדם. החריגה והחצנת המאוויים הפנימיים עשויים
להעביר את הפרט מכלל המסגרת הנורמטיבית למסגרת השוליים החברתיים, כאשר אותה
חריגה שתפרוץ החוצה, תצטייר כסטייה חברתית. מכיוון שכך, ניתן יהיה לענות על השאלה
הראשונה, כי סרטים המציגים חריגה אישית או חריגה מהישראליות הקולקטיבית שניתן
למצוא בה חלוציות, מלחמות, עדתיות ושאר מאפייני הגירה, מאפשרת להגדיר את הסרטים
כסרטי טראנס. גם הצגת נושאים שנתפסים מחוץ לקונצנזוס המקובל, כמו נושא הסמים,
הומוסקסואליזם או ביקורת על פעולות הצבא הישראלי בקולנוע, גם הם יכולים להוות סרטי
טראנס.

טענתי תהיה, כי מאחר ועד תחילת שנות ה80-, התאפיינה החברה הישראלית
בקו אחיד, אזי איפיינה אותה קולקטיביות שהיתה בעבר חזקה יותר, כשהקולקטיב היווה
ערך עליון, אולם גם כאשר התנערה החברה הישראלית מפרות קדושות כמו הקרבת היחיד
למען הכלל או מקידוש הצבא, עדיין היא פעלה על נורמה חברתית משותפת. תרבות הטראנס
שהתחוללה בעקבות השבר שנוצר כתוצאה ממלחמת לבנון, יצרה לא רק מחאה קולקטיבית
של תנועות או קבוצות שונות, כי אם גם מחאה של פרטים, שלא היו מוכנים עוד לקבל את
המחוייבות הכלל חברתית והרהיבו עוז להחצין את נטיותיהם, רצונותיהם וסטיותיהם מקווי
הנורמה, שבעבר היו לטאבו לאומי.

מעצם התפתחותה של תרבות הטראנס, שעודדה את היחיד לפרוץ עם עולמו הפנימי
החוצה, החלה התפוגגותה של הישראליות אשר ניתן היה לסמנה בעבר בגבולות נורמטיביים
שאותם בדרך כלל לא חצו, ומי שחצה נתפס כלא נורמלי, כסוטה ואף כעבריין. קולנוע ככלל
מייצג את פני החברה, והקולנוע הישראלי הוא קולנוע חברתי (שניצר, 15 :1994). בעשורים
הראשונים של המדינה, הסרטים נועדו לתת כתף במאמץ בניין הארץ ובביצור העמדות
המנוסחות של התפיסה הציונית (שם: 18). החל משנות ה90-, מתחילה גישה פוסט מודרנית
המבליטה את התפרקות מרבית העמדות המסורתיות של ההנמקה הציונית, ומביעה עמדות
אישיות שנוקטים היוצרים.

העמדות האישיות לא עלו בקנה אחד עם הנורמות הכלליות ושיקופן את החברה מעיד
על התפרקותה של הישראליות, וניתן אף לומר של הישראליות המיתולוגית, שנקטה בלשון
"אנחנו", לכיוון מסגרת חברתית חדשה שבה בולט יותר ה"אני". ניתן לבחון שינוי חברתי זה
ביצירה הקולנועית בישראל לאורך השנים.

לחיזוק טענתי אסקור בפרק הראשון את היצירה הקולנועית בשלוש תקופות
מרכזיות. התקופה הראשונה הינה עד 1967 שבה התחוללה מלחמת ששת הימים. עד אז
הקולקטיביזם הישראלי התאפיין בזניחותו של היחיד לעומת הכלל, במיתוס הציוני
הסוציאליסטי שסומל על ידי הצבר המיתולוגי ובמודל הקיבוץ שייצג, לפחות באופן רשמי, את
השיוויון הסוציאליסטי הגורס "מכל אחד לפי יכולתו - לכל אחד על פי צרכיו". לאחר 1967,
מתחלפת תקופת הקולקטיביזם החברתי בתקופת הקולקטיביזם הפטישיסטי, כשמושא
ההערצה הינו צה"ל. מעם השורד במצור, נבנתה תפיסה שמדובר בעם אשר הקים מעצמה ולא
מעט סופרלטיבים נקשרו לצה"ל ולעוצמתה של המדינה. צה"ל היה לפרה קדושה שלא העזו
לגעת בה עד 1982. בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון, שהיתה למלחמה הראשונה השנויה
במחלוקת בישראל. הטבח במחנות הפליטים סברא ושתילה בלבנון הוביל למחאה ציבורית
אדירה, ואחת מסצנות המפתח ב"רובה חוליות", סוחפת אליה את שבירת הקונצנזוס
הלאומי, מול אבלו של הזולת (שם: 21-22). בעקבות זאת נוצרו סרטים רבים שהביעו את
הסירוב למחשבה הקולקטיבית, כמו סרטו של עקיבא טבת מ1984-, "עטליה". בסרטים
נוספים, כמו סרטו של גור בנטוויץ' משנת 1995 "הכוכב הכחול", מושם הדגש על חייו של
הפרט בעולמו הפרטי וההזוי, המנותק מהחיים הכלליים והנורמטיביים.

בפרק השני אתייחס לתרבות הטראנס, למה שהיא מייצגת ומה מסריה. בפרק זה
אעמוד גם על שתי המשמעויות של המושג "טראנס", המתאחדות למשמעות מאוחדת,
כשמדובר בתרבות ובסרטים. בפרק השלישי אשליך את המסקנות משני הפרקים הקודמים על
השוואה בין הישראליות בעבר ובהווה. בפרק זה אעמוד על מגמותיה של הישראליות
בתקופות השונות ועל גבולותיה בעידן הקולקטיבי ובעידן הפוסט מודרני ואולי אף הפוסט
ציוני. את מסקנותי לגבי טענתי מהמבוא אציג בסיכום, תוך התייחסות לקונפליקט הפנימי
שהתחולל בארץ בעשרים השנים האחרונות ולשינוי שחל בחברה הישראלית כשהמסקנה היא
התפרקות הישראליות, המסומלת על ידי תרבות הטראנס.

מקורות:

אביב, א., (1990), החברה הישראלית - חברה בתהליכי גיבוש, האוניברסיטה המשודרת, תל אביב.
אביב, א., (1993), החברה הישראלית - מתחים ומאבקים, האוניברסיטה המשודרת, תל אביב.
אבישר, א., (1995), אמנות הסרט, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב.
אושרי, א., "גאוות יחיד", מוסף הארץ, 11.5.2001, עמ' 8.
אילון, ע., (1971), הישראלים, שוקן, ירושלים ותל אביב.
בן-ניצן, ש., (2000), מבוא לתאוריות קולנועיות, דיונון, תל אביב.
גרוס, נ. וי., (1991), הסרט העברי, הסרט העברי בע"מ, ירושלים.
גרץ, נ., (1994), סיפור מהסרטים, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב.
הורוביץ, ד., (1981), צ'רלי קצ'רלי, אור-עם, תל אביב.
הייטלי, ב. ושמידט, ו.ה., (2001), טווס בארץ הפינגווינים, הספריה הבינלאומית לאנשי עסקים, בני ברק.
טלמון, מ, "מיתוס הצבר וטקסים של גברים ב'מציצים' וב'לאן נעלם דניאל וקס'", בתוך: גרץ, נ., לובין, א. ונאמן, ג'., (עורכים), (1998), מבטים פיקטיביים - על הקולנוע הישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, עמ' 299-315.
ניב, ק., (1999), על מה הסרט הזה?, דביר, תל אביב.
סגל, י., (1993), ירושלים בתל-אביב, הסרט העברי בע"מ, ירושלים.
פרמינגר, ע., (1995), מסך הקסם - כרונולוגיה של קולנוע ותחביר, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב.
צימרמן, מ., (1984), ייצוג המציאות בספרות ובקולנוע הישראליים בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך במדעי הרוח", אוניברסיטת תל אביב, תל אביב.
קבוצת חברים צעירים מהתנועה הקיבוצית, (1968), שיח לוחמים - פרקי הקשבה והתבוננות, בהוצאת קבוצת חברים צעירים מהתנועה הקיבוצית, תל אביב.
ריץ', י., (1996), הכיתה ההטורגנית, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן.
שוב, י., "שרונה, תקוה, צופית, איילת, נירית", סינמטק 62, 1992, עמ' 4-7.
שוורץ, ר., "'שורו': עיר פוסט-מודרנית מחפשת גורו", בתוך: גרץ, נ., לובין, א. ונאמן, ג'., (עורכים), (1998), מבטים פיקטיביים - על הקולנוע הישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, עמ' 316-327).
שוחט, א., (1991), הקולנוע הישראלי - היסטוריה ואידיאולוגיה, בררות, תל אביב.
שניצר, מ., (1994), הקולנוע הישראלי, כנרת, תל אביב.
Jacob-Arzooni, O.G., (1983), The Israeli Film: Social and Cultural Influences 1912-1973, Garland Publisihing, New York.
Kronish, A., (1996), World Cinema: Israel, Flicks Books, Cranbury.

תגים:

ז'אנר · מלחמה · לבנון · שבר

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "סרטי תרבות הטראנס כמאפיין של התפרקות הישראליות", סמינריון אודות "סרטי תרבות הטראנס כמאפיין של התפרקות הישראליות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.