ביטויי האידיאל הכנעני בפסל "נימרוד"

תקציר העבודה:

ההשקפה הכנענית צמחה מתוך תפישה עברית-ילידית שראתה את תרבות כנען העברית, העתיקה, עומדת במרכזה של ארץ הקדם, ישראל. ארץ זו מבחינת התפישה הכנענית היתה בגבולותיה ההיסטוריים מנהר מצרים ועד הנהר הגדול, ונהר פרת, כשכל תושבי האיזור היו "בני-עבר", היינו עבריים. עבריות זו יכלה להתממש אך ורק בארץ ישראל שבה מתחברים העבר הקדמונים היהודים החדשים. היהודים החדשים הם אלה שנטשו למעשה את יהדותם ואימצו עבריות, כאשר למונח "עברי" יצקו תוכן אנטי-יהודי של ממש, היינו תוכן ילידי הרואה בכל יושבי הארץ בני שנים עשר השבטים ולא בני דתות מסויימים כיהודים או מוסלמים (רובינשטיין, 49-50: 1997).

התנועה הכנענית הונהגה על ידי המשורר יונתן רטוש שעיברת את שמו מאוריאל הלפרין וריכז סביבו יוצרים מקומיים, שרובם הגיעו זה מקרוב ארצה מאירופה. הבולט שבהם היה יצחק דנציגר [נולד בברלין ביוני 1916].
בגיל שש-עשרה הצטרף דנציגר לתנועת הנוער העברי הלוחם, אך יחד עם זאת הירבה להתעניין באמנות ומחנכו, הדוקטור ארנסט סימון עודד אותו בפעילותו האמנותית. בשנת 1934 יצא להמשך לימודים באנגליה ועבר ללמוד בבית ספר לאמניות יפות שליד אוניברסיטת לונדון. בלונדון למד פיסול ועם סיום לימודיו חזר דנציגר לתל אביב והקים לו סטודיו בחצר שמאחורי בית החולים של אביו ברחוב גרוזנברג. הוא החל לפסל ובכלל זאת אנדרטאות, פסל לזכרו של חבר ילדות שנהרג ובשנת 1938, בהיותו בן עשרים ושתיים, יצר את הפסל נמרוד (עומר, 1982).
הן בהשפעת מאורעות הדמים בארץ והן בהשפעת שואת יהודי אירופה שהחלה להישמע בארץ, וזאת במקביל לתפישתו הכנענית ששאב בין השאר מקרבתו לסופר בנימין תמוז, הירבה דנציגר בשימוש במוטיב המזבח ופולחן הקורבן בפסליו. השפעתו של בנימין תמוז היתה רבה עליו, כמו על חבורת צעירים משכילים נוספים, כשחבורה זו נקראה בשם "הועד לגיבוש הנוער העברי". לימים הם נודעו בשם "הכנענים". היה זה חוג רעיוני מצומצם מאוד שהאידאולוג שלו היה יונתן רטוש. קבוצה זו שהיתה גם ימנית רוויזיוניסטית עוררה על עצמה את כעסם של שלטונות המנדט מחד ושלושת הארגונים היהודיים מאידך (מליניאק, 1996: ד 3).
ב1938 - יצר דנציגר את הפסל נמרוד. ההשראה לכך הינה מספר בראשית והמיתולוגיה הפכה אותו לגיבור עם נץ. דנציגר עיצב את נמרוד כשקשתו ועמוד השדרה של גופו מאוחדים. מצחו נמוך, חייתי, אפו רחב, עיניו עזות מבע, כשהנץ ישוב על כתפו. הנץ, ספק משתלב כחלק מגופו וצומח מתוכו, ספק נלווה אליו. סמוך למותו אמר דנציגר, כי ראה את נמרוד כשלמות של אנוש, חיה ונץ. הפסל עשוי מאבן חול אדומה שלטענתו היא אבן חול גרעינית ואם תשפשף אותה או תכתוש אותה היא תתפורר ותיעשה חול. בכך מתבטא רעיון החיבור לארץ, הרעיון של מחול אל חול, מחול הקדומים של תרבויות המזרח הקדום ועד לחול שעליו מגיעים העבריים החדשים לבנות את ארצם מחדש (שם).

בעבודתי ארצה לטעון כי מול התפוצה המצומצמת וחוסר האהדה שלה זכו הכנענים ורעיונותיהם, הפך הפסל נמרוד לבעל ייחודיות שסימלה את הכנעניות ואת הרעיון הכנעני. פסל זה עורר פולמוס, נחשף לפני קהל רב, עודד את הזדהותם של תומכי הרעיון הכנעני וכן של כאלה שלא תמכו ברעיון אך ראו בפסל קשר לשורשיות העברית הקדומה, לארץ האבות ובכך הפך הפסל ליותר ממה שתכנן אותו יוצרו, היינו לסמל המבטא לאורך שנים את הרעיונות הכנעניים.
על מנת לתמוך בטענתי זו אציג בפרק הראשון את הכנעניות ורעיונותיה, את התנועה הכנענית, מאז לידתה ועד התפתחותה האידיאולוגית והאמנותית. בפרק השני אציג את מקומו של נמרוד ביצירתו של דנציגר, אשר היה חלק מהתנועה הכנענית והושפע כאמור רבות מרעיונותיה. בפרק זה אתייחס לחומרי יצירתו ומקורותיהם הגיאוגרפיים, ההיסטוריים והארכיטקטוניים. בפרק השלישי אציג את הנימוקים לכך שנמרוד הפך להיות המבטא המרכזי של רעיון הכנעניות והתנועה הכנענית וככל הנראה הוא גם השריד העיקרי שנותר לתנועה רעיונית זו עד ימינו אלה. את מסקנותי אביא בסיכום העבודה.

תוכן העניינים
מבוא
1.1. לידתה של התנועה הכנענית
1.2. בין עבריות ["צברית"] לכנעניות
1.3. האידיאולוגיה הכנענית ביצירה הכתובה והפלסטית
פרק ב' - מקומו של "נמרוד" ביצירתו של דנציגר
2.1. החומר ותכונותיו
2.2. מקורו הגיאוגרפי של החומר
2.3. ההיסטוריה של המקום
2.4. הארכיטקטורה של המקום
פרק ג: "נמרוד" כמבטא של רעיון הכנעניות והתנועה הכנענית
3.1. הרקע
3.2. "נמרוד" כסמל
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

אגסי, מ., "אחותו הבכירה של נמרוד?", סטודיו 45, 1993, עמ' 4.
דנציגר, י., יצחק דנציגר, (עורך: מ. עומר), מוזיאון תל-אביב לאמנות, תל-אביב, 1996.
הירשפלד, א.,"נמרוד - סוד נער החול", הארץ, 11.5.97, עמ' ד3.
הלפרין, נ. וישעיה, ט., (1987), מילה וצבע, צח, תל אביב.
זיסמן, י., "נמרוד - האידיל הכנעני", מאזניים ע'(7), 1996, עמ' 60 - 61.
יבי, נמרוד, הוצאת המחבר, תל-אביב, 1978.
יצחקי, י., "המיתוס ה'כנעני' - דת או תרבות?", אלפיים 10, 1994, עמ' 262 - 265.
מליניאק, נ., "הסטודיו שליד חדר המתים", הארץ, 3.5.96, עמ' ד/ 3 - 4.
סבג, ר., פרקים באמנות הישראלית, משרד החינוך והתרבות, ירושלים, תשמ"ט.
סגן כהן, מ., "'נמרוד', כפי שהוא ב- 96", גלובס, 2.4.96.
עומר, מ., "הקדמה" בתוך: יצחק דנציגר - מקום, (קטלוג), הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 1982.
עומר, מ., (עורך), 90 שנה של אמנות ישראלית: מבחר מאוסף יוסף חכמי - הפניקס הישראלי, הפניקס הישראלי חברה לביטוח ומוזיאון תל-אביב לאמנות, תל-אביב, 1998
עפרת, ג., (אוצר), עקדת יצחק באמנות הישראלית, (קטלוג), המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן, 1986.
צלמונה, י., "המיתוס של כנען", מעריב, 27.6.80.
רובינשטיין, א., מהרצל עד רבין והלאה, שוקן, ירושלים ותל-אביב, 1997.
רפאלי, צ., "הכנענים קמים מאפרם", הארץ, 13.6.1980, עמ' 7.
ש.ב.ס., "'נמרוד' - תערוכה קבוצתית במוזיאון ישראל", סטודיו 70, 1996, עמ' 8.
שמיר, ז., (1989), עוד חוזר הניגון, פפירוס, תל אביב.
תירוש, ס., "הגיבור הכנעני הוא יהודי נודד", משקפיים 22, 1994, עמ' 17 - 19.
Ben-Arieh, S., "A mould for a Goddess Plaque", Israel Exploration Journal 33, 1983, pp. 72-77.
Ronnen, M., "Myth Makers", The Jerusalem Post, 15.3.96.

תגים:

כנען · דנציגר · רטוש · פיסול · כנעניות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ביטויי האידיאל הכנעני בפסל "נימרוד"", סמינריון אודות "ביטויי האידיאל הכנעני בפסל "נימרוד"" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.