רדיפות היהודים באמפריה הביזנטית בימי בסליוס הראשון

תקציר העבודה:

בעבודה זאת אדון באחת התקופות הקשות ביותר בתולדות יהודי הקיסרות הביזנטית , תקופת רדיפותיהם בימי הקיסר בסיליוס הראשון ששלט בשנים 866-886.
בסיליוס הראשון היה אחד הקיסרים החשובים והנימרצים ביותר שהיו לקיסרות הביזנטית מעודה. הוא תרם רבות לפיתוחה ולחיזוקה הצבאי ובאופן רשמי לפחות היה אביה של שושלת הקיסרים "המוקדונית" שבתקופתה היגיעה ביזנטיון לשיאה מבחינה צבאית וכלכלית. אך קיסר זה שהצליח הצלחה כה מזהירה בפיתרון בעיות שונות שעמדו לפני הקיסרות היה נחוש בדעתו "לפתור" בעיה אחת נוספת שעמדה בפני קודמיו ושעליה מעולם לא הצליחו להתגבר, בעיית יהודי האימפריה הביזנטית . היהודים עם אמונתם השונה היו תמיד לצנינים בעיני שליטי הקיסרות
שהיו פנאטיים באמונתם הנוצרית האורתודוכסית והם ניסו לא פעם לכפות עליהם את הנצרות בכפיה. באסיליוס חזר למדיניות זאת ופתח בתקופה שבה הופעלו שיטות שונות מנסיונות שכנוע בנועם ובדרכי ויכוח, ופיתוי באמצעים חומריים וכלה בכפיה אלימה , הכל כדי להביא לניצורם של היהודים ויהי מה.
מדיניות זאת כפי שנראה הייתה קצרת ימים ונעלמה עם יורשו של באסיליוס וניתקלה גם בהתנגדות פנימית אפילו מצד הכנסיה . אך היא הישאירה את חותמה על מקורות היהודיים שעסקו בתקופה ובראשם "מגילת אחימעץ" ספר תולדות משפחה יהודית שעוסק בתקופה זאת בפירוט. מגילת אחימעץ היא למעשה המקור ההיסטורי היהודי הראשי שיש לנו על תקופה חשובה זאת ,מלבדה יש כמה התיחסויות בכתבי כותבים יהודיים מאוחרים יותר ,פיוטים שכנראה מתיחסים לרדיפות , וחזון אפוקליפטי בשם " חזון דניאל" שמתיחס לבסיליוס ולרדיפותיו, אך מבחינת הפירוט אף אחד מהם לא מתקרב ל"מגילת אחימעץ " שהייתה ונשארה המקור הראשי שלנו ( מהצד היהודי) לגבי התקופה ולגבי הרדיפות.
אך נשאלת השאלה : עד כמה הדברים שמוצגים שם הם אמינים? האם מדובר בדיווח היסטורי מדויק או במשהו שהוא למעשה לא יותר מקובץ של אגדות דמיוניות שהקשר בינם לבין המציאות ההיסטורית הוא רופף ביותר?.
כפי שנראה בהמשך יש בעיות היסטוריות חמורות עם מקור קדום זה ויש לקחת בחשבון את מניעיו של כותב המגילה שלא היו בהכרך מניעים של היסטוריון כפי שאנו מבינים אותם.

בעבודה זאת אתן בפרק המבוא סקירה כללית על תולדות ביזנטיון ויהודיה עד לימיו של בסיליוס הראשון .
בפרק השני אדון בפירוט בתולדות חייו של בסיליוס הראשון וביחסו ליהודים כפי שהוא מוצג במקורות הביזנטיים הנוצריים.
ובפרק השלישי אדון ברדיפות בסיליוס את היהודים כפי שהם מוצגים במקורות היהודיים ובראש ובראשונה במגילת אחימעץ , ואדון בבעיות ההיסטוריות השונות הצצות מתיאור הרדיפות במגילת אחימעץ.

תוכן עניינים:
1. הקדמה
2. פרק 1: מבוא-תולדות ביזנטיון ויהודיה עד ימי בסיליוס הראשון .
3. פרק 2: הקיסר בסיליוס הראשון ורדיפות היהודים בתקופתו.
4. פרק 3: תקופת הקיסר בסיליוס במגילת אחימעץ ומקורות יהודיים אחרים.
5. סיכום
מראי מקומות
ביבליוגרפיה

מקורות:

כפי שהיה עד לזמנו. הוא חשב על הקמת יחידה נפרדת של הקיסרות במזרח דובר היוונית של הקיסרות שהיה בתקופתו מתורבת יותר ויציב יותר מבחינה פוליטית ועשיר יותר מבחינה כלכלית מאשר המערב דובר הלטינית של הקיסרות שהיה נתון להתקפות בלתי פוסקות של שבטים ברבריים. התקפות שאכן הביאו לחורבן הקיסרות הרומאית המערבית
ולהקמת ממלכות ברבריות עצמאיות שונות על חורבותיה. (1)
אך לעומתה הקיסרות הרומאית המזרחית או האימפריה הביזנטית שמרכזה היה בקונסטנטינופול המשיכה לשרוד ולשגשג. היא ראתה את עצמה כממשיכתה ויורשתה החוקית של האימפריה הרומאית אם כי שפת הדיבור בה היתה יוונית ולא לטינית. אנשי קיסרות זאת החזיקו בדת היוונית האורתודוכסית והיו פנטיים באמונתם, דבר שהביא לסכסוכי דת
מרובים ואכזריים בהיסטוריה הביזנטית עם כיתות דתיות מרובות ועקשניות שסירבו לקבל את דעת הרוב האורתודוכסי כמו הנסטורינים, האריאנים, הפאוליקים, הבוגומילים והקתולים של המערב שסירבו לקבל את הפירוש הביזנטי של הנצרות (פירוש שהיו לו משמעויות פוליטיות מרחיקות
לכת שכן בביזנטיון לא היתה הפרדה בין הדת והמדינה והקיסר הביזנטי נחשב לעליון על הכל ) וכמובן עם ה"כופרים " העקשניים מכולם, עם היהודים.
בשיאה תחת הקיסר יוסטיניאנוס במאה השישית לספירה שלטה הקיסרות הביזנטית ברוב המזרח הקרוב (אם כי הייתה נתונה למלחמה מתמדת עם הקיסרות הפרסית היריבה) כבשה את צפון אפריקה ואת כל איטליה ודומה היה שתחדש את ימי הגדולה של הקיסרות הרומאית בעבר, אך ימי גדולה אלה לא האריכו ימים.
לאחר מותו של יוסטיניאנוס איבדה הקיסרות הביזנטית את כל השטחים שכבשה לשבטים ברבריים שונים כמו הלומברדים והויזיגוטים ואפילו שטחיה בארץ ישראל נכבשו בידי הפרסים.
תהליך התפרקות זה נעצר לזמן מה על ידי הקיסר הרקליוס ( 610-641) שארגן את הצבא ואת הקיסרות מחדש ובצורה יעילה יותר והוא הצליח לכבוש מחדש את השטחים אותם איבדו הביזאנטים לפרסים כולל את ארץ ישראל. אך הצלחה זאת הייתה קצרת ימים בתוך שנים ספורות לאחר כיבושיו של הרקליוס תקפו הערבים המוסלמיים את האימפריה
וכבשו מימנה שטחים גדולים, שטחים שאותם לעולם לא כבשה מחדש (אם כי תמיד שאפה להחזירם לעצמה) כמו ארץ ישראל ומצרים. לא זאת בלבד אלא גם קונסטנטינופול הבירה עצמה היתה בסכנה קיומית כאשר הערבים צרו עליה פעמיים ורק במאמצים רבים ובעזרתם של הבולגרים (שלרוב היו אויבי הביזנטים) הצליחה ביזנטיון להציל את עצמה אך
היא הייתה כעת מוקטנת בהרבה וחלשה בהרבה משהייתה בעבר. (2)
האיש שהציל את ביזנטיון מכיבוש בידי המוסלמים היה הקיסר ליאו השלישי (717-741) אך בימיו גם החלה מחלוקת אכזרית בתוך האימפריה שכמו למחלוקות אחרות בתולדות הקיסרות היו לה מניעים דתייים בשאלה האם יש להשתמש באיקונין (פסלי הקדושים) לצורכי דת או שיש להשמידם בהתאם לציווי המקראי האוסר להשתמש בכל פסל ותמונה.
מחלוקת זאת הייתה הבסיס למאבק מר וממושך שנמשך בביזנטיון
במשך שנים רבות עד שגברה לבסוף ידם של מצדדי האיקונין שבהם תמך רוב העם. אך המחיר של מחלוקת זאת היה החלשות מעמדה הבינלאומי של ביזנטיון. בשנת 800 כאשר בביזנטיון שלטה אישה אכזרית ומטורפת בשם אירנה שעיוורה את בנה הקיסר. הכריז האפיפיור ברומא על המלך הפראנקי קרל כקיסר האימפריה הרומאית תואר שהיה שמור עד אז
רק לשליטי ביזנטיון והמרחק בין המערב דובר הלטינית הקאתולי והמזרח הביזנטי דובר היוונית והלך וגדל כל הזמן.
באמצע המאה התשיעית הקיסרות הביזנטית הייתה בתקופת שפל מבחינה צבאית ופוליטית ואז עלה לשלטון בסיליוס הראשון ושינה מצב זה מן הקצה.

יהודי ביזנטיון
במשך תקופה זאת סבלו יהודי ביזנטיון משורה של רדיפות והצרת צעדים כמעט בלתי פוסקת וזאת דווקא בידי הגדולים והחשובים שבין קיסרי ביזנטיון.
הקיסר יוסטיניאנוס הטיל עליהם במערכת החוקים החדשה שאותה יצר שורה של הגבלות וגזירות שנועדו להצר את צעדיהם ולהציק להם . נאסר עליהם למשל להעיד במשפטים עם ושל נוצרים. נאסר עליהם להחזיק בעבדים נוצריים ואף לקרוא במשנה בבית הכנסת. חוקים אלה ואחרים שהוצגו לראשונה בצורה מגובשת תרמו רבות לירידת מעמדם של
היהודים בקיסרות לזה של אזרחים סוג ב.
מצבם של היהודים החמיר לאין ערוך בימי הקיסר הרקליוס. מאחר שהם עזרו בצורה אקטיבית לפרסים בעת שכבשו את ארץ ישראל הרקליוס פתח במסע של רצח המוני כנגד היהודים לאחר שכבש את ארץ ישראל וזאת בניגוד להבטחה שנתן למנהיג היהודי בנימין מטבריה. ב- 632 הורה הרקליוס על ניצור בכפיה של כל יהודי הקיסרות ואף קרא לשליטי
המערב הנוצרי לעשות כמוהו. (3)
נראה שעשה זאת בגלל ששאף לחזק את האחדות בקיסרות והיהודים פגעו באחדות זאת, ועם פלישת המוסלמים פחדיו מהיהודים כבני ברית פוטנציאליים של המוסלמים רק גברו ( ואולי בצדק).
רדיפת נוספות כנגד היהודים התנהלו בזמנו של השליט הביזנטי הגדול הבא ליאו השלישי האיש שחילץ את ביזנטיון מהסכנה המוסלמית. ב722 ניסה לכפות על כל היהודים בממלכתו להתנצר, שוב כנראה מסיבות דומות לאלה של הרקליוס, בתקופה של איום חזק מבחוץ הקיסר ניסה לחזק את האחדות בממלכתו על ידי חיסול מה שניראה לו כיסוד
פנימי עוין. בתקופה זאת התעוררה בקרב היהודים בביזנטיון תנועה משיחית חזקה ויתכן שהיא גרמה לחיזוק פחדיו של ליאו מהיהודים. באמצעות כפיית הנצרות ניסה לחסל את מה שנראה לו כאיום מצידם.(4)
אך בסופו של דבר רדיפות אלה היו קצרות ימים. כאשר האיום החיצוני על הקיסרות נחלש , נחלש גם הפחד מהיהודים והרדיפות כנגדם. לכך תרמה גם התנגדותה הברורה של הכנסיה האורתודוכסית להתנצרות בכפיה של היהודים הכנסיה טענה שעל היהודים להתנצר רק מרצונם החופשי ולא מכפיה..
כמו כן מהר מאוד ליאו מצא עצמו במאבק כנגד תומכי האיקונין בכנסיה ומאבק זה היה כה חריף שנשארה לו מעט מאוד אנרגיה להמשיך להיאבק גם ביהודים. בנוסף לכך בנו של לאו התחתן עם בתו של מלך הכוזרים עם קוקזי חזק שהתגייר, בשנת 732. ומען המשך היחסים הטובים עם חותנו שוב לא יכול היה להמשיך לרדוף את היהודים, ויתכן
שאף רצה בתמיכתם במאבקו נגד תומכי האיקונין. התוצאה מדיניות הרדיפות של ליאו נפסקה.
באשר ליהודים שנשתמדו בתקופת הרדיפות הותר להם בידי הכנסיה לחזור ליהדות בגלוי וכן קבעה הכנסיה בועידת ניקיאה שחידשה את פולחן האיקונין ששוב לא יטבלו יהודים אלא רק אם נאמנותם לנצרות היא אמיתית ואינה מוטלת בספק.
היהודים נכנסו כעת לתקופה של שקט ושלווה ,אך תקופה זאת הסתיימה עם עלייתו לשלטון של בסיליוס הראשון , שפתחה תקופה חדשה הן בתולדות ביזנטיון והן בתולדות יהודיה ובו נדון בפרק הבא.
פרק שני : הקיסר בסיליוס הראשון ורדיפות היהודים בתקופתו.
בפרק זה אתן סקירה כללית על חייו ותקופתו של הקיסר בסיליוס הראשון ועל רדיפות היהודים בתקופתו כפי שהן משתקפות במקורות הנוצריים ביזנטיים.
למרות שהוא נחשב למייסד השושלת ה"מוקדונית " בסיליוס היה לאמיתו של דבר ארמני במוצאו ממשפחה שהתיישבה באיזור מאקדוניה. כמו קיסר ביזאנטי מפורסם אחר, יוסטיניאנוס, הוא היה במוצאו איכר פשוט, אדם ללא כסף ללא חינוך וללא קשרים כלשהם שחיפש את מזלו בקונסטנטינופול. הודות לכוחו הגופני הרב ולערמומיותו הפך להיות
ידיד קרוב של הקיסר הביזנטי מיכאל השלישי, אדם בעל אופי חלש ומושחת עד עצם היסוד . בסיליוס הצליח לשכנע את הקיסר שיש לרצוח את דודו ברדאס האיש שהיה השליט האמיתי בקיסרות וכנראה ביצע את הרצח במו ידיו.(1)
מיכאל מינה כעת את בסיליוס לקיסר שותף יחד עימו, אך כעת שאף באסיליוס הרצחני אך המוכשר להיפטר גם מהקיסר השיכור והמושחת שכבר לא היה מסוגל לנהל את עניני המדינה. בשנת 867 רצח בסיליוס גם את הקיסר מיכאל והפך לשליט היחיד במדינה.
עם זאת מעניין לציין שנראה שהשושלת החדשה אותה הקים כביכול בסיליוס השושלת המוקדונית היתה למעשה המשך של השושלת הקודמת שכן יש סיבות טובות לחשוב שבנו ויורשו ליאו היה למעשה בנו של הקיסר הקודם מיכאל שאישתו של בסיליוס היתה פילגשו . נראה שמסיבה זאת בסיליוס שנא תמיד את ליאו וניסה למנוע את עלייתו לשלטון לאחר
מותו אם כי לשווא.(2)
בכל אופן השושלת המוקדונית על שמו של בסיליוס החזיקה מעמד במשך 189 שנים ובתקופתה הגיעה הקיסרות הביזנטית לשיאה ככח עולמי.
למרות הפשעים שביצע כדי להגיע לשלטון בסיליוס הוכיח את עצמו כשליט מוכשר ביותר. הוא הביס את כת הכופרים הפאוליקיאניים שבתקופה זאת היוו איום פנימי חמור על הקיסרות וב872 כבש את ממלכתם ותוך כדי כך כבש שטחים רבים שהיו שייכים לערבים. הוא ניסה לחסל את הנתק שהיה קיים עם האפיפיורות במערב על ידי פיטורי הפטריארך
פוטיוס שהיה שנוא ככופר במערב אך חזר בו לבסוף והחזיר את פוטיוס לגדולתו.
תחת שלטונו התפשטו הביזנטים צבאית כפי שלא התפשטו מעולם מאז ימי יוסטיניאנוס. ב- 867 הצי הביזאנטי שהיה כעת חזק מתמיד הטיל את מרותו על כל החוף הדלמטי לאחר שהניס משם את הערבים. הבלקנים היו כפופים כעת לביזנטים, והבולגרים אויביה הניצחיים של הקיסרות הכירו בשלטונה עליהם. גם באיטליה זכה בסיליוס לכיבושים
צבאיים והצלחות והשתלט על איטליה הדרומית אם כי בירתה סירקוזה נכבשה בידי הערבים ב- 878.
בסיליוס פעל נמרצות גם בענייני פנים : הוא אירגן מחדש את המינהל, את שיטת תשלומי המיסים ואת הביקורת על הפקידות . וכמו קודמו הגדול יוסטיניאנוס שאף לבצע רפורמה במערכת החוק הביזאנטית ואירגן מחדש את ספרי החוקים ועידכן אותם לצרכי הזמן.
עם זאת סוף ימיו היו תקופה של כישלון , ניסיונו לחדש את הקשרים עם הכנסיה הקאתולית במערב הסתיים בכישלון והנתק בין השניים רק התחזק.
בנו האהוב מאישתו הראשונה, קונסטנטין, שבו ראה את יורשו מת בצעירותו טרגדיה שמימנה לא התאושש הקיסר לעולם והוא נאלץ למנות במקומו את כיורשו את בנו מאישתו השניה ליאו , שבו חשד שאינו בנו כלל.
הוא מת בשנת 886 בתאונת (?) צייד לאחר תקופה שבה לא היה שפוי לגמרי בדעתו.
אחד הדברים שאותם ניסה הקיסר הנמרץ לפתור היה בעיית היהודים בקיסרות נראה שבמקרה של בסיליוס בניגוד למקרים של הקיסרים הקודמים, נסיונותיו לנצרם לא נבעו מחשש מהם כאיום פוטנציאלי על עצם קיום הקיסרות שכן בזמנו הקיסרות הייתה חזקה מאוד ולא היה עליה לחשוש משום גורם.
נראה שבסיליוס שהיה פעיל מאוד במאבק כנגד כת הפואוליקיאנים שהיוותה איום אמיתי על הקיסרות והצליח להשמידה היה נחוש בדעתו להמשיך בהצלחותיו ולחסל גם כופרים אחרים כמו היהודים. כן נראה שבסיליוס שאף להוכיח (לעם ומעל לכל לכנסיה )"שלמרות מוצאו הנחות והרציחות שבאמצעותם הגיע לשלטון הרי הוא נוצרי טוב כמו כל אחד
אחר וכמו כל קיסר שהיה לפניו וזאת שאף להוכיח על ידי ניצור כל היהודים משימה שבה איש לא הצליח לפניו. (2)
אך בעוד שכנגד הפאוליקיאניים ההשתמש מיד ברדיפות אלימות כדי להביא, לחיסולם הרי כנגד היהודים נקט בדרכים מתוחכמות יותר (כנראה משום שהחליט להמנע מכישלונות קודמיו הרקליוס וליאו). תחילה לא נקט כנגד היהודים ברדיפות אלימות אלא באמצעי שיכנוע ואף שוחד. הוא כפה על נציגי היהודים לבוא לויכוחים עם כמרים נוצריים
על נכונות אמונתם.
כן הציע למי שהתנצר לקבל תפקידים בכירים ואף שיחרור ממיסים שונים ו" להפוך אנשים עלובים למכובדים" (4). נראה שבשיטות אלה אכן שיכנע בסיליוס לא מעט יהודים לעבור לנצרות.
אך נראה ששיטות אלה הרגיזו רבים דווקא בכנסיה האורתודוכסית שהייתה אמורה לתמוך במאמצי הניצור של בסיליוס. מסמך נוצרי שפורסם באותה תקופה תחת השם כיצד אין לנצר יהודים אם לא נבדקו היטב קודם לכן טען שניצור היהודים תוך שימוש במתנות או בהבטחות כסף הוא הוא למעשה בגידה בישו. מחבר הספר הנזיר גריגוריוס אסבסטאס
(שלא התאפיין באהדה כלשהי ליהודים) טען שיש לחפש רצון אמיתי להתנצר לפני הניצור עצמו. הוא הוסיף וקבע כי שכרן של ההמרות הנחפזות סופו שיוצא בהפסדה של הכנסיה שכן כמה מאותם "ברנשים חסרי הבושה והמשמעת יקומו כנגדנו כשהם מזוינים באותן תורות שקנו אצלנו, בלא שהשכילו להבינן". אין זה סביר שגריגוריוס יכול היה
להפיץ מאמר זה ללא אישורו של הפטריארך הממונה על הכנסייה.
אין ספק אם כך שהיו בכנסיה האורתודוכסית רבים שהתנגדו למדיניות הניצור של בסיליוס. (5)
אך בסיליוס התעלם מהתנגדות זאת ולא זאת בלבד אלא שאף חיזק את מאמצי הניצור שלו וניסה כעת לכפות את ההתנצרות על יהודי ממלכתו כפי שעשו בעבר הרקליוס וליאו. הסיבות לשינוי זה במדיניות אינן ברורות ורוב העדויות על כך אינם במקורות הנוצריים (שלרוב מעדיפים לעבור על כך בשתיקה) אלא במקורות היהודיים בהם נדון בפירוט
בפרק הבא.
נראה שבסיליוס ניסה לכפות את ההתנצרות על כל יהודי הקיסרות. אנו מוצאים התיחסויות אגביות לכך פה ושם במקורות נוצריים כמו כתביו של כומר בן התקופה שניסה להוכיח שכל טבילה גם זאת שבוצעה בכח היא בעלת תוקף.(6)אך נראה שבסיליוס מעולם לא הוציא הכרזה רשמית בעניין אם כי כוונותיו היו ברורות בהחלט לאנשיו והם בוצעו
במלוא התוקף. עם זאת שהרדיפות בוצעו בעיקר באיטליה משם יש לנו את כל ההתיחסויות בעניין מאחר שהיה זה איזור בעייתי במיוחד עבור באסיליוס מסיבות שונות כמו חייהם תחת שילטון מוסלמי במשך זמן ארוך.
נראה שליורשו של בסיליוס ליאו (שמשום מה קיבל את התואר "החכם") היתה כל כוונה להמשיך במדיניות הרדיפות . בספר החוקים שפרסם קבע שקיסרים קודמים הכירו משום מה בזכות היהודים להתקיים וזה כלל אפילו את בסיליוס עם כל מאמציו להביא לניצורם. אך מאתה ואילך, פסק ליאו, החוקים הישנים שוב לא יהיו בתוקף, מעתה על
היהודים יהיה לחיות לפי חוקי הנצרות . אם הם יתעלמו מהם ויחזרו לחוקיהם הם יענשו ככופרים ועונשם יהיה מוות.
אך נראה שבסופו של דבר חזר בו ליאו מחוקים אלה. מעשית, הוא לא ניסה לכפות על היהודים להתנצר, ולמרות החקיקה החדשה, בשטח היהודים לא איבדו את הגנת החוק. נראה שליאו הבין שכפיית חוקיו לא תהיה פרקטית ולכן ויתר עליהם. (7) העובדה היא שבמקורות היהודיים ליאו מוזכר בברכה כמי שביטל את גזירות "אביו" ודומה שמבחינתם
התואר ה"חכם" אינו שגוי.
בפרק הבא נדון במקורות היהודייים העוסקים בגזירות ובראשם מגילת אחימעץ מקור שכפי שנראה מציג לנו בעיות רבות.
פרק 3: תקופת הקיסר בסיליוס במגילת אחימעץ ומקורות יהודיים אחרים
בפרק זה אדון במקורות היהודיים שעוסקים בגזירות בסיליוס ובראשם ב"מגילת אחימעץ" שהיא המקור החשוב ביותר לידיעת תקופה זאת ובו בזמן הבעייתי ביותר.
לרוע המזל תקופת ימי הביניים המוקדמים, ובעיקר באיזור הקיסרות הביזנטית באירופה היא דלה מאוד במקורות יהודיים היסטורים כלשהם ותקופת הקיסר בסיליוס אינה יוצאת דופן מבחינה זאת. ניתן כמעט לספור על אצבעות יד אחת את המקורות היהודיים הדנים בתקופה זאת.
החשוב והמפורט במקורות אלה היא "מגילת אחימעץ". זוהי כרוניקה משפחתית של קורות קבוצת משפחות מרכזית ביהדות דרום איטליה מראשית היישוב היהודי בארץ זאת בימי טיטוס ועד המאה ה- 11 סמוך לזמן חיבורה.
היא נתחברה בשנת 1054 בידי אחימעץ בן פלתיאל מהעיר אוריה, במטרה לההדיר את שם משפחתו וכנראה גם את מעמדו הוא כנצר למשפחה מפוארת.
יתכן שבגלל היבט אישי זה המגילה שרדה בעותק אחד ויחיד שלא מין הנמנע שהוא האוטוגרף של המחבר. (1)
המגילה מתיחסת לתקופה קדומה בתולדות יהודי איטליה שכמעט אינה ידועה לנו בפירוט משום מקום אחר ובכך חשיבותה. אך לרוע המזל מחברה אחימעץ אינו משום בחינה מה שהיינו קוראים היסטוריון . בתיאורו אין שום הקפדה על תיארוך מדויק או ביסוס עובדתי של אירועים או אישים. ברור שחלק מהאירועים או הדמויות שהוא מתאר הם פרי
דימיונו העשיר של המחבר או של מקורותיווהוא אינו מסוגל להבדיל כלל בין סיפורי נפלאות על טבעיים ובין אירועים היסטוריים אמיתיים. יותר משהיא מסמך היסטורי "מגילת אחימעץ " היא יצירה ספרותית שבה מתוארים מידי פעם גם אירועים היסטוריים , אך יש לעמול קשה כדי להוציא מתוכה את הגרעין ההיסטורי ה"קשה".
כך הוא הדבר לגבי תיאור תקופת בסיליוס שלה מקדיש אחימעץ סיפור ארוך ומפורט.
בסיפורו מתאר אחימעץ כיצד באותם הזמנים עלה "איש עולה ומירמה בדמים" אשר זמם "להדמים יחוד הצור פעלו תמים מפי זרע קדושים ותמימים" (2) וזאת בשנת 800 לחורבן בית המקדש ( שנת 868 לספירה), תאריך שהוא חשוד משתי סיבות : א. זהו תאריך עגול יתר על המידה ולכן יוצר רושם של תאריך סימלי. ב. עד 871 בסיליוס לא
יכול היה לבצע את הגזירות באיטליה אותם מתארת המגילה מהסיבה הפשוטה שהוא לא שלט שם עד שנת 871 !.
מקורות זרים מתארכים את הרדיפות לשנים 873-874 ונראה שאלה הם התאריכים הנכונים . (3)
בהמשך הסיפור מסופר כיצד בסיליוס שלח שליחים לכל הארץ כדי "להשיב את היהודים מאמונתם ואחר ההבל להטעותם" . המלך בסיליוס מזמין את אבי אבותיו של אחימעץ את שפטיה בין אמיתי לקונסטנטינופול . שם התווכחו שפטיה ובסיליוס בשאלה מי הוציא יותר כסף ,המלך שלמה בבנין בית המקדש או יוסטיניאנוס בבינין ההגיה סופיה .
בעזרת כתבי הקודש מצליח שפטיה להוכיח שלשלמה היה בינין יקר יותר מאשר ליוסטיניאנוס. (כנראה היתה זאת תגובה לאגדה הידועה שיוסטיניאנוס לאחר שסיים את בניית כנסיתו טען שהוא הגדיל לעשות משלמה) בסיליוס מודה: "נצחני רבי שפטיה בחכמתו". (4)
אז ממשיך אחימעץ ומספר שהיתה לבסיליוס בת חביבה עליו מאוד שנכנס בה השד (כלומר יצאה מדעתה) ולא יכל לרפאה וביקש משפטיה שירפא אותה .
שפטיה ביקש להכניס אותה למקום "שלא יהה שם דבר פיגול" (כלומר איקונין) והוא מוציא מימנה את השד. המלך שמח על כך שימחה גדולה אך שוב ניסה לפתות את שפטיה להתנצר ולשווא. לבסוף הוא שאל משפטיה מה הוא רוצה וזה ביקש מימנו לשחרר את עירו אוריה מגזירות השמד.
בסיליוס כעס מאוד על בקשה זאת אך הוא נתן את מילתו ולא יכל לחזור בו. הוא שיחרר את אוריה מהגזירות. שפטיה מילט את עירו מהגזירות.
אבל בשאר מדינות המלכות נתקימה הגזירה בכל תקפה "עד שחשכה הירח והשמש, שנים עשרים וחמש" כל ימי מלכות בסיליוס. "עד יום מותו לקללה תהה אחריתו, יזכר עוונו ורשעתו ואל תמח חטאתו". אחימעץ מסיים את הסיפור שרק בימי בנו של באסיליוס "המלך לאון" " ביטל הגזירה אשר בימי אביו היתה גזורה והשיב היהודים לאמונתם
בחוקיהם ובתורתם, לשמור שבתותם, וכל דיני מצוותם, ומשפטיהם ובריתם, כשהיו בקדמותם" (5).
עד כמה סיפור נחמד זה הוא אמין ? לרוע המזל אמינותו ניראית נמוכה מאוד. אמנם שפטיה היה קיים ולא מן הנמנע שנסע לקונסטנטינופול (ראינו שבסיליוס דרש מנציגי היהודים לבוא להתווכח עם נציגי הנוצרים ויתכן ששפטיה היה אחד מנציגים אלה). מאידך כל הסיפור על ריפוי בת הקיסר מהשד עושה ושם של אגדה, אגדה שיש לה מקבילות
רבות בספרות ימי הביניים.
כמו כן נראה שהסיפור על כך שאוריה זכתה ל"חנינה" מהקיסר ולא סבלה מהרדיפות, גם הוא אינו נכון. נראה שהצלת אוריה היתה רק משאלת לב של אחימעץ והעיר סבלה כמו כל שאר הערים היהודיות של התקופה ודבר זה נרמז אפילו בטקסט של אחימעץ עצמו (על רבי שפטיה מסופר שלקראת מותו אמר לבניו שהוא הולך להתדיין עם בסיליוס בשמיים
על כל הרעה שעשה לישראל וניסיונו להכריתו. אך הרי בסיליוס שיחרר את אוריה מהגזירה וכך לשפטיה לא הייתה סיבה להתעמת איתו. אם כבר היתה זאת חובתם של הרבנים מהערים שכן נפגעו.הסיפור מראה שאוריה אכן נפגעה).
גם סדר הזמנים שניתן בידי אחימעץ בסיפורו הוא שגוי . ראינו שהוא טען שהרדיפות נמשכו 25 שנים כל ימי מלכותו של בסיליוס . אבל לאמיתו של דבר בסיליוס מלך לא יותר מ19 שנה ומדיניותו האנטי יהודית התחילה רק כשבע או שמונה שנים לאחר עלייתו לשלטון כלומר הרדיפות בימי בסיליוס נמשכו לא יותר מ12 שנה !. (6)
גם ליאו לא היה כפי שראינו השליט הצדיק שתואר במגילת אחימעץ האיש אשר "ה' אלהים בחרו לברכה יהה זכרו בטל הגזירה אשר בימי אביו היתה גזורה והשיב היהודים לאמונתם". כפי שראינו הקיסר במציאות ההיסטורית אף החמיר את החוקים כנגד היהודים אך במציאות לא ניסה לישמם כלל (בניגוד לקודמו) וזוהי כנראה הסיבה לתיאורו
החיובי כל כך במגילת אחימעץ.
מגילת אחימעץ היא אם כך חשודה כמקור היסטורי. ניתן להסתמך עליה לתיאור הרקע הכללי של התקופה ולתיאור ההווי ןכו' אך אין להסתמך עליה בפרטים שכן לרוב היא שגויה או משום שהמחבר עצמו לא ידע את הפרטים או משום ששינה אותם לצרכיו ,צרכים של האדרת בני משפחתו בכל מחיר כדמויות המתעמתות עם שליטים ויכולים להם וכו'..
ישנם גם מספר מקורות יהודיים אחרים המספרים על תקופת בסיליוס בהם האפוקליפסה העברית "חזון דניאל". אפוקליפסה זאת המתארת את שילטון המלכים הביזנטיים השונים אחוזת איבה מיוחדת ולא ברורה דווקא לקודמו של בסיליוס מיכאל . לאחר מכן כשהיא פונה לבסיליוס היא מתארת בקצרה את כיבושיו הנירחבים ואז מספר המחבר שמלך זה
"יתן פניו בעם קדושי עליון ויטבול אותם בעל כורחם בצרה גדולה ובחוזק. אחר כך ימכור אותם לעבדים ולשפחות. וחגווע במיטתו במכאובים גדולים". ספק אם יש ממש בנקודה זאת של מכירת היהודים לעבדים שאין לה שום התיחסות באף מקור אחר. ויתכן שהכוונה בעבדות היא בהתנצרות.
כמו במגילת אחימעץ גם החזון מעתיר שבחים רבים על המלך לאו כמי ששיחרר את היהודים מהגזירות , שבחים שכפי שאנו ראינו מוצדקים רק בחלקם. גם החזון הוא אם כך מפוקפק ביותר כחומר היסטורי על התקופה.
מקורות נוספים על תקופת הרדיפות אם כי פחותים בהרבה בערכם ההיסטורי ובאינפורמציה שהם נותנים מעבר לרגשות שאותם חשו יהודי התקופה הם הפיוטים השונים שנכתבו בידי הפייטן סילנו של וינוסה ושכנראה מתארים את הרדיפות שהתנהלו באוריה בימי בסיליוס. גם לשפטיה בן אמיתי עצמו מיוחסים פיוטים ידועים כמו "ישראל נושע בה'"
הנאמר בתפילת נעילה של יום הכיפורים (לפי מנהג אשכנז) שבו יש כנראה השתקפות אותנטית של תקופת הרדיפות וכך עשה גם בנו של שפטיה אמתי השני שעליו מספר אחימעץ כי "והשמד בכה בנהימה כל ימי היותו על האדמה אשר בו היתה הנשמה". פיוטים אלה הם למעשה עדות נוספת כנגד טענתו של אחימעץ שאוריה לא ניפגעה ברדיפות , אם לא
נפגעה כי אז מדוע מנהיגיה דווקא הם שחיברו פיוטים על דבר שכלל לא אירע בעירם?
מחברים יהודיים אחרים שהתיחסו לאירועים אלה כללו את יהודה בן דוד חיוג'י שחי בספרד בראשית המאה ה-11 . הוא חיבר פירוש לפיוט הידוע של שפטיה שבמסגרתו סיפר כי סוכניו של בסיליוס השתמשו בעינויים פיזיים כדי להכריח את היהודים להתנצר. " כיצד היו מכריכין אותם?
כל אחד שהיה ממאן לטעותם ( של הנוצרים) היו מכניסים אותו לבית הבד ונותנים עץ עליו וכותשין אותו כמו שכותשים זיתים בבית הבד . וזהו שיסד (שפטיה) בסליחה: חשך השאר מלכתשן בבית הבד". (7)
חיוג'י המשיך וציין שהרדיפות נפסקו לאחר שלרב שהובא לעינויים קרה נס ובית הבד נהרס. חיוג'י ממשיך ומציין שעוד ארבעה קהילות יהודיות חוץ מאוריה (הוא אינו מציין את שמן) ניצלו מהרדיפות.מאידך הוא מציין ש1000 קהילות יהודיות בקיסרות נרדפו ונאלצו להתנצר.יתכן שחיוג'י השתמש במגילת אחימעץ שהיתה ברשותו (העותק
היחיד שלה התגלה בספרד) והוסיף לה ממקורות אחרים שעמדו לרשותו או שהוסיף גם מיד הדימיון הטובה עליו.
בכך פחות או יותר מסתכמת האינפורמציה שיש במקורות היהודיים על תקופת רדיפות בסיליוס אינפורמציה שברובה הגדול היא אגדית .
סיכום
רדיפות בסיליוס את היהודים ,היו הרדיפות החמורות ביותר אותם סבלו היהודים מזה עידן ועידנים מאחר שהשילטון החזק היה נחוש להביא לניצורם ויהי מה והשתמש לשם כך במיגוון של שיטות שונות מויכוחים והצעת טובות הנהה וכלה בכפיה אלימה ,דבר שעד כה לא נעשה ברדיפות קודמות בהם השתמשו רק בשיטה אחת ( כפיה אלימה או טובות
הנאה או ויכוחים אך לא הכל ביחד כפי שעשה בסיליוס). סביר להניח שמיגוון השיטות אכן השיג את מטרתו ויהודים רבים התנצרו. יתכן מאוד שהייתה זאת דווקא התנגדות הכנסיה האורתודוכסית שהתנגדה לרדיפות מסיבותיה שלה (שלא היה להם דבר עם אהבת ישראל) שהביאה לבסוף להפסקת הרדיפות וזאת רק לאחר מותו של בסיליוס.
במקורות היהודיים השאירו הרדיפות חותם מועט יחסית. היצירות היחידות בנות הזמן שמתיחסות לרדיפות הן הפיוטים של אנשים כמו שפטיה ובנן אמיתי שיש בהם מידע עובדתי מועט ביותר אם בכלל.
היצירה החשובה ביותר העוסקת ברדיפות , היא מגילת אחימעץ שמספרת סיפור ארוך ומפורט על תקופת הרדיפות. אך לרוע המזל מחברה אינו היסטוריון, והדבר האחרון שבו הוא מעוניין הוא להעביר מידע עובדתי בלבד על התקופה. הדבר שבו הוא מעוניין הוא לההדיר את בני משפחתו הקדומים כמו שפטיה בן אמיתי כשליחי ה' ועושי נפלאות.
לשם כך הוא מביא סיפורים שאולי יש להם בסיס כלשהו במציאות אך רובם פרי דמיונו העשיר על התאמתות בן משפחתו עם בסיליוס והצלת עירו אוריה. כל מה שידוע לנו על התקופה ועל בסיליוס עצמו ממקורות אחרים מעיד כנגד אמינותם של סיפורים אלה , ויש להתייחס אליהם יותר כאל סיפורת היסטורית המשקפת את את הדרך שבה המחבר היה
רוצה שהדברים יקרו מאשר את מה שקרה באמת.
עם זאת, מכיוון שאחימעץ מהיה למעשה המקור היהודי המפורט היחיד לאירועי תקופה זאת לדורות הבאים ולאנשים כמו יהודה בן דוד חיוג'י לא הייתה ברירה אלא להסתמך עליו תוך שהם ממשיכים ומוסיפים מדמיונם הפורה שלהם. התוצאה הייתה שהדמיון של תיאור האירועים במקורות היהודיים למציאות הוא מקרי חלש ביותר.
מראי מקומות לפרק 1
1. פיליפ שראדד ביזזאנטיון ע' 18
2. שם ע' 60
3. ANDREW SHARF "JEWS IN BYZANTIUM" IN JEWS AND OTHER MINORITIES IN BYZANTIOM P. 56
4. IBID P. 59
מראי מקומות לפרק 2
1. JOHN JULIUS NORWICH BYZANTIUM : THE APOGEE P. 83
2. IBID P. 81
3. SHARF " JEWS IN BYZANTIUM " P. 63
4..JOSHUA STARR THE JEWS IN THE BYZANTINE EMPIRE : 641-1204 P. 133
5. ANDREW SHARF BYZANTINE JEWRY : FROM JUSTINIAN TO THE FOURTH CRUSADE P. 84
6. IBID P.90
4. IBID P.94
מראי מקומות לפרק 3
1. קנט סטאו מיעוט בעולם נוכרי ע' 84
2. אחימעץ בן פלטיאל מגילת אחימעץ ע' 17
3. STARR P. 5
4. אחימעץ ע' 17
5.שם ע' 20
6. שלום בארון היסטוריה חברתית ודתית של עם ישראל -חלק ד: יורשי רומי ופרס ע' 54
7. andrew sharf "the vision of daniel as a byzantine -jewish historical source" in JEWS AND OTHER MINORITIES IN BYZANTIUM P. 126
8. בארון ע' 154
ביבליוגרפיה
1. אחימעץ בן פלטיאל מגילת אחימעץ ערך בנימין קלאר , ירושלים, תשל"ד.
2. בארון ,שלום היסטוריה חברתית ודתית של עם ישראל -חלק ד: יורשי רומי ופרס ת"א ,תשכ"ה.
3. בנין, שלמה דוד "מגילת אחימעץ ומקומה בספרות הביזנטית" מחקרי ישראל במחשבת ישראל כרך ד' חוב' ג-ד ע' 237-250
4. דובנוב, שמעון דברי ימי עם עולם -כרך רביעי: מראשית הגולה באירופה עד סוף מסעי הצלב ת"א, תשכ"ה.
5. סטאו, קנט מיעוט בעולם נוכרי : היהודים באירופה הנוצרית בימי הביניים, ירושלים,1997.
6. שרארד, פיליפ ועורכי טיים לייף ביזאנטיון ת"א , 1976.
7. NORWICH,JOHN JULIUS BYZANTIUM : THE EARLY CENTURIES LONDON ,1990
8. NORWICH ,JOHN JULIUS BYZANTIUM : THE APOGEE NEW YORK, 1993
9. SHARF ,ANDREW BYZANTIAN JEWRY : FROM JUSTINIAN TO THE FOURTH CRUSADE LONDON, 1971
10. SHARF, ANDREW "JEWS IN BYZANTIUM " IN JEWS AND
OTHER MINORITIES IN BYZANTIUM RAMAT GAN ,1995
PP 52-79
11. SHARF ,ANDREW " THE VISION OF DANIEL AS A BYZANTINE-JEWISH HISTORICAL SOURCE" IN JEWS AND OTHER MINORITIES IN BYZANTIUM PP 119-135
12. STARR, JOSHUA THE JEWS IN THE BYZANTINE EMPIRE : 641-1204 NEW YORK , 1970
13. TURTLEDOVE ,HARRY KRISPOS OF VIDESSOS NEW YORK ,1991

תגים:

אנטישמיות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "רדיפות היהודים באמפריה הביזנטית בימי בסליוס הראשון", סמינריון אודות "רדיפות היהודים באמפריה הביזנטית בימי בסליוס הראשון" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.