תהליך עלייתו של יוליוס קיסר למעמד שליט יחיד באמפריה הרומית

תקציר העבודה:

יוליוס קיסר התחיל את דרכו הפוליטית בגיל 16, ככוהנו של יופיטר.
משרה דתית מיוחדת ומיתולוגית זו שהוענקה לו ע"י מתנגדיו של סולה דודו מריוס וחותנו לעתיד קינה, היתה משרה של קריאת תגר על סולה וחוקיו. אלא ששנתיים לאחר מכן, השתלט סולה על רומא, מתנגדיו או נהרגו או נפוצו וקיסר היה צריך לבחור בדרכו הפוליטית. כבר אז הראה את הגמישות שלו ואת היכולת שלו להוציא את הטוב לו מכל מצב.
הוא נשאר נשוי לבתו של קינה (עד מותה), אבל יצא מרומא והלך לפתח קריירה צבאית. הוא שב לרומא רק אחרי שרכש לו שם של לוחם מעולה בצבאות רומא. כאן הוא נוהג כשם שנוהגים כל בני מעמדו וגילו, מפתח קריירה של טוען בבתי משפט המהווה קרש קפיצה לקריירה פוליטית. הוא מתבלט בנאומיו אך בעיקר מנצל את הזמן לטווית קשרים בחוגי מקבלי ההחלטות, קשרים המביאים לו את משרתו הבאה, דתית גם היא. ממשרה זו שעיקרה כבוד, העיסוק בטווית הקשרים הולך וגדל עת הוא נבחר לאחד מארבעת האידילים של רומא. כאן הראה את כוחו ברכישת דעת קהל. הוא משקיע כספים אישיים רבים בשיפוץ בנייה והידור של בנייני ציבור רבים, יוזם אירועי שעשועים המוניים פעילות שהגדילה את כוחו הציבורי ופרסומו. עתה נושא הוא עינו למשרת הקונסול של 59. נראה כאילו אין לו סיכוי בסנט, אבל הוא חובר בברית לעוד שני אנשים, לקרסוס, האיש העשיר ברומא ולפומפיוס מצביא עטור נצחונות שניהם מאוכזבים מעמדות הסנט ולמפלגה הדמוקרטית, האופוזיציונית לשלטון, וזוכה במשרה המיוחלת. הטריומויראט הזה מחזיק מעמד כדי לאפשר לקיסר את הפרובינציה והנצחונות בגאליה ואת שמירת האינטרסים שלו ברומא.
שנת 51 היא השנה בה מחליט קיסר לכבוש את רומא בסערה. הוא בעליו של צבא גדול נאמן ועטור נצחונות , הפרובינציה הביאה לו עושר אישי רב, המוני העם אוהדים אותו ופומפיוס יריבו האמיתי היחיד אינו נשוי עוד לבתו. וכך כפי שכבש עד עתה שטחים ועמדות, הוא משתלט לאט לאט על כל המשרות ברומא. הוא מנצל הן את כוחות הצבאי לקרבות בזק בצבא מתנגדו, הן את תומכיו אותם קנה בכסף רב לשמירת האינטרסים שלו ברומא ובשנת 44 הוא הופך לשליט יחיד שמשרות הדיקטטור, הקונסול ושומר המידות כולן בידיו. יוליוס קיסר, מקובל על ההיסטוריונים העתיקים כמי שתכהן את עלייתו לתפקיד שליט יחיד. ההיסטורינוים המודרניים רואים בו אדם השואף להישגים שכל הישג הביאו להישג גבוהה ממנו. לפי ניתוח תולדות עלייתו הוא נראה כאדם מוכשר מאוד הקורא היטב את המפה הפוליטית ומשכיל לנצל שילוב של כוח, כריזמה, הון ואנשים ונשים בכדי להגיע למטרותיו.

מקורות:

340
תהליך עלייתו של יוליוס קיסר למעמד שליט יחיד
באימפריה הרומית
מבוא
כמעט ארבע מאות שנה היתה רומא רפובליקה. במאה השנים האחרונות לקיום הרפובליקה, מ31-133 לפנה"ס נמשכה התפשטותה של רומא אך שנים אלו היו מאופיינות בסימן הפיכות ומלחמות אזרחים מבית. נוצרו מעמדות של אנשים חסרי כל והיו ניסיונות לרפורמות אגרריות ויסוד קולוניות חדשות לצורך ישוב אנשים אלה. כתוצאה מכך החל הולך
וגדל מספר האזרחים, דבר שהמשיך להפר את האיזון של הרפובליקה והגביר את התסיסה. בעתות משבר, יכלה האסיפה למנות דיקטטור לחצי שנה לשם חקיקת חוקים ועשיית סדר. אלא שהסדרים הישנים הלכו והתפוררו, אי הסדר גבר ובשנת 81 לפנה"ס תסיסה שהחלה בחוגי האזרחים הוותיקים דוכאה בידי אחד הקונסולים, סולה. הוא ניצל את הצלחתו
על מנת להפוך לדיקטטור לזמן בלתי מוגבל, שליט כל יכול שנבחר באסיפת עם. אך גם סולה לא הצליח להביא שלום שקט ובטחון לממלכה. הוא החל פועל בדרך שנראית לו כמתאימה: חיזוק את כוח הסנט, מעוזו, השמדת יריביו, חלוקת אדמות לחייליו והעשרת תומכיו.
אך רפורמה זו רק הביאה לתסיסה ומרידות. ברור היה שרומא הולכת לפני שינוי דרמטי, ושמשטר הרפובליקה שעדיין סולה ייצגו כדיקטטור, הולך וגווע. שלושים ושתיים שנה לאחר דיכוי מרד האזרחים הוותיקים בידי סולה, בשנת 49 לפנה"ס, מונה גאיוס יוליוס קיסר, לדיקטטור לשם עריכת הבחירות ומאז הוארכה הדיקטטורה שלו עד שנקבעה
בשנת 44 לדיקטטורה לכל ימי חייו, כלומר עד להירצחו באותה שנה. לאחר הירצחו בידי האצילים, צעד שנועד להחזיר לאצולה את כוחה הישן, לא הצליחו לחדש את ימי הרפובליקה. השלטון עבר מיד ליד, עד שנת 30 בה זכה אוקטווינוס בשלטון והחלה תקופת הקיסרים. אפשר לומר, שעלייתו של קיסר לשלטון יחיד בשרה את סוף הרפובליקה
ותחילת תקופת השליט היחיד. עד כדי כך היתה השפעתו שהשליטים נקראו קיסרים, נחשבו חזקים יותר ממלכים רגילים. בעבודה זו אתאר את דרכו של קיסר אל כס שלטון היחיד.
הדרך לשלטון
גיוס יוליוס קיסר, נולד ביולי, 100 לפני הספירה, לאב ממשפחת אצולה פטריקית, שחיתה ברומא מהמאה ה7 לפני הספירה, ולאם ממשפחת אצולה פלבאית. במשך דורות נשאה משפחת אביו בתפקידים ציבוריים אך מעולם לא פעלה בצמתי קבלת ההחלטות. דודתו יוליה היתה נשואה למריוס, מתנגדו המובהק של סולה.
בהיותו בן 16 זוהה קיסר עצמו עם מתנגדי סולה עת בשנת 84 עת תומכי קינה איש מחנהו של מאריוס שכנעוהו לקבל את התפקיד המסטי דתי: "כוהנו של יופיטר". הוא קבל את המשרה למרות שכללה איסורים רבים וחובת נשואין לאשה פאטריקית בעוד הוא היה מאורש לבת משפחה פלבאית עשירה. ואכן הוא בטל את ארוסיו, נשא את בתו של קינה,
מאנשי מריוס לאשה והיא ילדה לו את בתו היחידה. לא תהיה זו הפעם האחרונה שקיסר ישתמש בנישואין כמנוף פוליטי אישי.
שלטון אוהדי מריוס ברומא נסתיים בשנת 82 ועמו כהונתו היופיטרית של קיסר ובשר את תחילת תקופת סולה בעיר. קיסר התרחק אמנם משרידי המחנה אך נשאר נשוי לבתו של קינה. הוא הסתלק מרומא ועשה קריירה צבאית באסיה הקטנה. בשנת 78, עם מותו של סולה אנו מוצאים אותו שוב ברומא, מנסה למצוא מקומו באמצעות הופעה בבתי המשפט
דרך התקדמות פוליטית שהיתה מקובלת על צעירים בני מעמדו.
קריירה זו שבה לא הצטיין בתחום המשפטי הקנתה לו שם של נואם גדול, וכנראה גם קשרים מתאימים. הוא החל מפלס דרכו בפוליטיקה: בשנת 73 הוא נבחר לשמש ככהן באחת האגודות הדתיות הגבוהות בעיקר בזכות קשריו.
עשר שנות שלטון הרסטורציה שלאחר מותו של סולה הביאו את איטליה למצב של חוסר סדר, משטר רופף שאינו שולט במדינה הענקית, מצב שגרר בעקבותיו פשע רב, מהומות ולבסוף אף מרידות עבדים שאיימו לקרוע חבלים שלמים מדרום ומדרום מזרח איטליה. השיא היה מרד העבדים באדוניהם בראשות ספרטקוס שהלך והתעצם. הסנט הרומאי שלח שני
קונסולים בראש הצבא, כנד מרד העבדים שלא יכלו להם, והצבאות אך היו אלו יחידות בינוניות שלא הצליחו במשימה. הצבאות החשובים והסדירים בראשות פומפיוס ולוקולוס היו עסוקים במלחמה באסיה הקטנה ובספרד.
ואז הוטלה המשימה על הפרטור מרקוס קרסוס. העמידו לרשותו 8 לגיונות והוא החל בפעילות. בראש ובראשונה ביצע סדרה של פעולות משמעת עקובות מדם וע"י כך ארגן וחיזק את צבאו, שישאר נאמן לו גם אח"כ, יצא לקרב שהסתיים בניצחון עקוב מדם. הוא חזר לרומא במסע ניצחון אליה שכב שב במקביל פומפיוס המנצח מספרד.
המצב ברומא היה בכי רע. השלטון לא היה שלטון הממשלה נכנעה לקול ההמונים, בתי המשפט עשו עוול. היה מאבק עז על שליטה בין המעמדות ומאבק על כוחו של הסנט. מול האולגרכיה האריסטוקרטית מתייצבת אופוזיציה, יריבה פוליטית ומעמדית המפלגה הדמוקרטית. פומפיוס, המנצח, רצה לגמול לחייליו על השתתפותם בקרבות ועל
ניצחונותיהם בחלוקת אדמות מדינה להם, ולעצמו רצה להשיג משרת קונסול. השנה היא שנת 60 פומפיוס מופיע בפני הסנט ומנסה להשיג אישור הסדריו במזרח ולחלוקת אדמה לחייליו. האצילים ובראשם קאטו לא מעוניינים. כל יזמותיו עולות בתוהו למרות נצחונותיו, עשרו והמוני התלויים בו. בשאיפות אלו שלו היה משום עברה על החוק
הקיים וכיוון שלא יכול היה להענות מידי האוליגרכיה השלטת הצטרף למפלגת הדמוקרטים.
הוא לא היה המאוכזב היחיד. במצב דומה היה יריבו קראסוס. זה, לא הצליח להגשים את רצונו לרשום את תושבי גליה שמעבר לפו כאזרחים, ולא את ספוח מצריים כפרובינקיה. שתוף פעולה ביניהם, עשוי היה לסייע להם בהקטנת כוחו של הסנט ושל מעמד האצולה והשגת מטרותיהם.
בנוסף לשניהם היה עוד מדינאי שהיה מעוניין בשיתוף פעולה, גאיוס יוליוס קיסר. במבט לאחור יחסו היסטוריונים וסופרים עתיקים לקיסר תכנית למגר את משטר הרפובליקה ולכונן שלטון יחיד עוד מצעירותו.
אבל שצקי חושב שזה פרוש מוטעה. לדעתו, יוליוס, פאריטקי במוצאו, בקש לפי מיטב המסורת של אנשי האצולה הרומית להשיג משרות, נצחונות במלחמה, מעמד אישי ומעלת כבוד. בשנת 65 מעורבותו הפוליטית לצד פומפיוס, השתתף בקרבות למיגור מרד העבדים, הקנתה לו את משרת האידיל, אחד מארבעת שומרי הסדר הציבורי ברומא. הוא נצל משרה
זו לקידום פרסומו ואהדת ההמונים אליו. הוא החל נוקט בפעולות ראווה רבות של קישוט ושיפור מבנים ציבוריים, דאג לקיים פעולות שעשועים ובידור להמונים בקנה מידה עצום ועל אף העובדה שהיה אחד מארבעה אידילים היה היה האהוד והמפורסם. בתקופה זו הוא קשר קשרים עם קרסוס, התיידד עם פומפיוס, טפח את קלודיוס וגרש את אשתו
השנייה.
ידידותו עם קרסוס הניבה פירות עת עמד לצאת כנציב בספרד דבר שעמד להכשל בגלל חובותיו הגדולים, שנצברו בתקופת מעשי הראווה ברומי.
קרסוס פרע את חובותיו של קיסר כחלק מגישתו שכסף קונה הכל, גם אנשים, והדרך לספרד נסללה. נציבותו בספרד נחשבה כמסע ניצחון והוא חזר במטרה להתמודד על הקונסולאט של 59. למרות שסיכוייו לא היו טובים, הרי ברית הסודית שנכרתה בינו ובין פומפיוס וקרסוס בתווכו הביאה לו את המשרה המיוחלת.
הברית שהעלתה את הדמוקרטים ובראשם את הטריומוויראט קיסר, פומפיוס, קרסוס, הביא שינוי החוקה, כלומר ביטול תקנותיו של סולא. דבר זה החזיר למשרת בחיר העם, הטריבון, את כוח המחוקק, השתתפות בענייני השפוט, ועקירת סדר גביית המסים באסיה. וכל חזר המצב שמלפני ימי סולא שנתן בידי העשירים את השלטון והעמיד את הסנט
כפוף למשפט בידי בסוחרים ולצנזורה בידי המבקרים, האוליגרכיה של האצולה הסתיימה. ב59 פורצות מהומות בגליה. הנציב שנשלח לשם מת וקיסר מודע להזדמנות הנפתחת, הפעיל את הברית כדי להשיג את המשרה, קבלת איליריה וגאליה כפרובינציה, דבר שיעמידו 5 שנים בראש צבא אדיר. לפני צאתו דאג לאייש במשרות החשובות את תומכיו,
השיא את בתו לפומפיוס, דאג למשרת טריבון לקלודיוס ונשא לאשה את בתו של פיזו לו דאג למשרת קונסול ב58. הוא יוצא לגאליה נוחל בה נצחונות רבים ולמרות חגיגות הניצחון הנערכות ברומא במשך 15 ימים כיבוש גליה אינו מושלם עוד ב57, קיסר שחושש שהמלחמה לא תסתיים עד סיום כהונתו דואג להארכתה וממשיך בכבושים ובקרבות.
בעוד יוליוס עסוק במלחמות גאליה פרצו סכסוכים בין קראסוס לפומפיוס דבר שסכן את שלטון השלושה, ופתח למתנגדים פתח להגביר את תעמולתם. קיסר החליט לחדש את ההסכם ויזם מפגש משותף בין שלושתם, שלאחר הרבה שיחות הניב את שציפה. אך גם הסכם זה הלך ונחלש יחד עם מעמדו של קיסר ברומא ויחד עם מאורעות אובייקטיביים שונים:
קרסוס, יצא לסוריה בתחילת 54 מתוך כוונה לספחה בקלות לאימפריה אך הסתבך שם בסדרת קרבות ולבסוף נהרג. בשנת 54 מתה יוליה בת קיסר שנשאה לפופמפיוס נישואים פוליטיים אבל שררו ביניהם יחסי הבנה ואהבה וכן מת ילדה. מותה יצר קרע בינו לבין קיסר, או אולי חשף את שהיה קיים. קיסר ניסה להקים מחדש את קשרי המשפחה, בקש את
ידה של בתו של פומפיוס ולו הציע את נכדת אחותו. אבל פומפיוס השאיר את בתו אצל בעלה בנו של סולה ואילו הוא נשא לאשה את בתו של קוינטוס מטלוס סקיפיו, אלמנתו של קרסוס. ברומא גובר אי השקט והמאבקים בין תומכי הסנט ומתנגדיו מגיעים כמעט עד לידי מלחמת אזרחים, פומפיוס נוקט עמדת ביניים, ואילו קיסר מרותק לגליה בשל
מרד שפרץ נגדו. האנרכיה בלתי נסבלת, בחירות לקונסולאט ב52 מסתיימות ברציחתו של אחד המועמדים, קלאודיוס, והסנט מחליט למנות את פומפיוס קונסול יחיד שיטפל במצב. הוא חוקק שורה של חוקים הקשורים לנציבויות, הצליח להשליט סדר ברומא ובקיץ צרף אליו קונסול שני את חתנו, מטלוס סקיפיוס. בצעדיו אלה של פומפיוס, ניסו
מתנגדי קיסר למצוא יציאה של פומפיוס נגדו, וקוו שהוא אכן מצוי במחנה שלהם. קיסר עצמו, הקדיש עד שנת 51 את כל זמנו לדיכוי המרד בגאליה הנחיל מפלה ניצחת לגאלים בסתיו 51 והתפנה לענייניו הפרטיים ולמיגור מתנגדיו ברומא. למטרה זו הוא השתמש בעושר שרכש בגליה על מנת לקנות לו תומכים, ובשנת 50 העמיד את שאלת הארכת
נציבותו בגאליה בשנה ואת היבחרו לקונסול ללא הגעתו לרומא בידי הסנט. עתה היה זה פומפיוס שחשש מצבאו הגדול והחזק של קיסר שניסה בכל כוחו למנוע את הבחירה, אלא אם כן יוותר קיסר על צבאו ועל הפרובניקיות. קיסר מציע ששניהם יוותרו על צבאותיהם אך העניינים נתגלגלו ולא הושגה פשרה. קיסר החליט לעבור עם צבאו את
הרוביקון הוא גבול גאליה איטליה, ובכך ירה את ירית הפתיחה של מלחמת האזרחים. גם לאחר חציית הרוביקון לא פסק קיסר ממאמציו להגיע לידי פשרה כל שהיא עם פומפיוס. האופטימאטים ובמיוחד קאטו הצעיר הבינו שהסדר כזה יחסל את השפעתם הם וכדי להקשות את המלאכה הסתלקו המגיסטרטים מן העיר וכך אי אפשר היה לחוקק חוק המאפשר
את שלטון.
מבחינה צבאית השתלט קיסר על חלקים שונים של איטליה, כבר באביב 49 אך ללא הקונסולים לא רצה פומפיוס להיכנס כלל למשא ומתן. קיסר עמד בפני מצב שבו חלקים גדולים של איטליה בידיו, אהדת פשוטי הים והטריבונים נתונה לו אך הוא לא רצה להסתכסך עם הסנטורים והחליט לפעול בצורה שתראה חוקית. הדבר לא צלח בידו וביוני הוא
יוצא למלחמה בצבא פומפיוס החונה בספרד. היה זה קרב קצר בן 40 יום שבסופו ניצחון מזהיר, אך ניצחון זה, באילרדה לא פתר את בעיית הלגיטימיות של השלטון. הבעיה המרכזית שלו היתה כיצד לסיים באורח חוקי את שלטונו ב49. דיקטטורה, יכלה להיות פתרון אך ההליך החוקי דרש שהסנט ימנה עוצר שימנה את הדיקטטור, דבר שאפילו
סולא הקפיד עליו. ואז הפרקטור מארקוס אמיליוס לפידוס מבצע את ההליך. בנובמבר 49 חזר קיסר לרומי ל11 ימים לטפל בבעיות הבוערות: הגולים הפוליטיים, המשבר הפיננסי. הוא וותר על הדיקטטורה והעמיד את עצמו כמועמד לקונסולט של שנת 48 ויצא לרדיפה אחרי פומפיוס. מועמדותו היתה חוקית כיוון שעברו עשר שנים מאז היה
קונסול, והוא נבחר יחד עם פובליוס סרוויליוס ואטיה איזאוריקוס. הבעייה היחידה היתה שהוא נעדר מרומא כל השנה. ב9 באוגוסט 48 הביס קיסר את פומפיוס בפארסלוס. ברומא הוא זוכה לפרסים: עמדה טריבונית לכל החיים, שלדעת יעבץ היתה חלקית בשלב הזה, כיוון שנתנה לחלוקה. כמו כן נבחר ללא ידיעתו, כיוון ששהה אז באלכסנדריה,
לדיקטטור פעם שנייה, לתקופה של שנה ולא לחצי שנה כמקובל. למרות כל אלה לא מהר לרומא, אלא שב רק בסתיו 47 בשל מעורבותו במלחמות באלכסנדריה ובאסיה הקטנה.
בסוף שנת 48 הוענקה לו הזכות להעמיד עצמו לקונסולאט ל5 שנים רצופות. על האינטרסים שלו בעיר, כל עוד הוא נלחם בחוץ שמר בקפדנות אנטוניוס. בספטמבר 47 חזר קיסר לרומי אחר ניצחונו באסיה הקטנה. הוא חידש את המינוי של אנטוניוס למגיסר אקוויטום לשנת 47, טיפל בבעיות כלכליות שונות: נושא החובות ושכר הדירה, ויצא
לאפריקה לחסל את שרידי תומכי פומפיוס שבפיקוד סקיפיו וקאטו הצעיר. היעדרות זו לא מנעה ממנו להיבחר לקונסולאט של 46, כלומר פעם שלישית ברציפות, ולהחזיק בדיקטטורה השלישית. הפעם נבחר לעשר שנים.
כששב ב46 מהניצחון על פומפיוס באפריקה, ערך ברומא חגיגת ניצחון שציינה את כל ארבעת הנצחונות האחרונים שלו בגאליה, במצריים בפונטיוס ובאפריקה, שהיו בעצם נצחונות משני סוגים כאלה שהוסיפו חלקים לאימפריה הרומית וכאלה שנועדו למגר את פומפיוס מתחרהו הפוליטי. נוסף לכל התפקידים שנשא התמנה אז לממונה על המידות.
המשרות הללו וצבאו האדיר בעצם העניקו לו שליטה על כל החיים הפוליטיים ברומא: חקיקה, שפוט, וביצוע. ב45 הוא זכה בקונסולאט ממושך, יעבץ רואה בזה את קבלת הזכות להעמיד מועמדות ל10 שנים רצופות. בשנה זו היה קונסול יחיד ללא קולגות אך התפטר מרצונו באוקטובר ואפשר לשניים להיבחר למשרה עד סוף השנה: פאביוס מאקסימוס
וגאיוס טריבוניוס. בראשית 44 היה עוד לדיקטטור פעם רביעית ואז בחרו אותו לדיקטטור לכל ימי חייו.
סיכום
יוליוס קיסר התחיל את דרכו הפוליטית בגיל 16, ככוהנו של יופיטר.
משרה דתית מיוחדת ומיתולוגית זו שהוענקה לו ע"י מתנגדיו של סולה דודו מריוס וחותנו לעתיד קינה, היתה משרה של קריאת תגר על סולה וחוקיו. אלא ששנתיים לאחר מכן, השתלט סולה על רומא, מתנגדיו או נהרגו או נפוצו וקיסר היה צריך לבחור בדרכו הפוליטית. כבר אז הראה את הגמישות שלו ואת היכולת שלו להוציא את הטוב לו מכל
מצב.
הוא נשאר נשוי לבתו של קינה (עד מותה), אבל יצא מרומא והלך לפתח קריירה צבאית. הוא שב לרומא רק אחרי שרכש לו שם של לוחם מעולה בצבאות רומא. כאן הוא נוהג כשם שנוהגים כל בני מעמדו וגילו, מפתח קריירה של טוען בבתי משפט המהווה קרש קפיצה לקריירה פוליטית. הוא מתבלט בנאומיו אך בעיקר מנצל את הזמן לטווית קשרים
בחוגי מקבלי ההחלטות, קשרים המביאים לו את משרתו הבאה, דתית גם היא. ממשרה זו שעיקרה כבוד, העיסוק בטווית הקשרים הולך וגדל עת הוא נבחר לאחד מארבעת האידילים של רומא. כאן הראה את כוחו ברכישת דעת קהל. הוא משקיע כספים אישיים רבים בשיפוץ בנייה והידור של בנייני ציבור רבים, יוזם אירועי שעשועים המוניים פעילות
שהגדילה את כוחו הציבורי ופרסומו. עתה נושא הוא עינו למשרת הקונסול של 59. נראה כאילו אין לו סיכוי בסנט, אבל הוא חובר בברית לעוד שני אנשים, לקרסוס, האיש העשיר ברומא ולפומפיוס מצביא עטור נצחונות שניהם מאוכזבים מעמדות הסנט ולמפלגה הדמוקרטית, האופוזיציונית לשלטון, וזוכה במשרה המיוחלת. הטריומויראט הזה
מחזיק מעמד כדי לאפשר לקיסר את הפרובינציה והנצחונות בגאליה ואת שמירת האינטרסים שלו ברומא.
שנת 51 היא השנה בה מחליט קיסר לכבוש את רומא בסערה. הוא בעליו של צבא גדול נאמן ועטור נצחונות , הפרובינציה הביאה לו עושר אישי רב, המוני העם אוהדים אותו ופומפיוס יריבו האמיתי היחיד אינו נשוי עוד לבתו. וכך כפי שכבש עד עתה שטחים ועמדות, הוא משתלט לאט לאט על כל המשרות ברומא. הוא מנצל הן את כוחות הצבאי
לקרבות בזק בצבא מתנגדו, הן את תומכיו אותם קנה בכסף רב לשמירת האינטרסים שלו ברומא ובשנת 44 הוא הופך לשליט יחיד שמשרות הדיקטטור, הקונסול ושומר המידות כולן בידיו. יוליוס קיסר, מקובל על ההיסטוריונים העתיקים כמי שתכהן את עלייתו לתפקיד שליט יחיד. ההיסטורינוים המודרניים רואים בו אדם השואף להישגים שכל הישג
הביאו להישג גבוהה ממנו. לפי ניתוח תולדות עלייתו הוא נראה כאדם מוכשר מאוד הקורא היטב את המפה הפוליטית ומשכיל לנצל שילוב של כוח, כריזמה, הון ואנשים ונשים בכדי להגיע למטרותיו.
ביבליוגרפיה
אנציקלופדיה עברית ע"ע קיסר רומא, כרך ל, עמ' 732-728 קיסר גיוס יוליוס, כרך כ"ט עמ' 655-652.
יעבץ צבי, קיסר וקיסריזם, פועלים, ת"א, 1971.
יעבץ צבי, יוליוס קיסר, תהפוכותיה של כריזמה, דביר, 1992, עמ' 77-40.
מומסן תיאודור, דברי ימי רומא, מסדה, תשכ"ד, כרך שני, עמ' 719-508
שצמן ישראל, תולדות האימפריה הרומית, מגנס, ירושלים, תשנ"א, עמ' 479-428
אנציקלופדיה עברית, ע"ע רומא, כרך ל' עמ' 728, 729.
אנציקלופדיה עברית, ע"ע גאיוס יוליוס קיסר, כרך כ"ט עמ' 652.
יעבץ צבי, יוליוס קיסר, תהפוכותיה של כריזמה, דביר, 1992, עמ' 42-40.
מומסן תיאודור, דברי ימי רומא, מסדה, תשכ"ד, כרך ב', עמ' 536-532.
שם עמ' 541-537.
שצמן ישראל, תולדות האמפריה הרומית, מגנס, ירושלים, תשנ"א, עמ' 440-430.
מומסן, שם עמ' 541-537.
שצמן ישראל, תולדות האמפריה הרומית, מגנס, ירושלים, תשנ"א, עמ' 436-434
יעבץ צבי, יוליוס קיסר, תהפוכותיה של כריזמה, דביר, 1992, עמ' 44.
שם, עמ' 52-48.
שצמן ישראל, תולדות האמפריה הרומית, מגנס, ירושליים, תשנ"א, עמ' 442.
שם, עמ' 444.
מומסן תיאודור, דברי ימי רומא, מסדה, תשכ"ד, כרך שני, עמ' 630-616.
שצמן ישראל, תולדות האימפריה הרומית, מגנס, ירושליים, תשנ"א, עמ' 450.
שם, עמ' 453,452.
יעבץ צבי, יוליוס קיסר, תהפוכותיה של כריזמה, דביר, 1992, עמ' 64-56.
שצמן ישראל, תולדות האימפריה הרומית, מגנס, ירושליים, תשנ"א, עמ' 454,453.
יעבץ צבי, יוליוס קיסר, תהפוכותיה של כריזמה, דביר, 1992, עמ' 93-88.
1
8

תגים:

פומפיוס · סולה · רומא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תהליך עלייתו של יוליוס קיסר למעמד שליט יחיד באמפריה הרומית", סמינריון אודות "תהליך עלייתו של יוליוס קיסר למעמד שליט יחיד באמפריה הרומית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.