תפקידי שירות המודיעין בחברות דמוקרטיות ובחברות טוטליטריות

תקציר העבודה:

תפקידי שירותי המודיעין בחברות דמוקרטיות
ובחברות טוטליטריות
תוכן עניינים: hc1250
מבוא
שירותי המודיעין בחברה דמוקרטית: הבעייתיות שבשמירה על חשאיות
ארבעה מודלים של שיטות בקרה ופיקוח על שירותי המודיעין
הפיקוח על הCIA -
איש המודיעין המודרני - ביורוטכנאים
הכשרת איש המודיעין המודרני
עומס מידע ממקורות טכנולוגיים
המחזוריות של עולם המודיעין
הערות

מבוא
איסר הראל, ששימש בתפקיד ראש המוסד בין השנים 1952-1963 טוען בספרו
ביטחון ודמוקרטיה כי קיימים קווי תיחום ברורים בין השירותים החשאיים
במשטר דמוקרטי לבין אלו במשטר טוטליטרי, שכן השירות החשאי הוא בעצם
תמונת מראה של האינטרסים, האופי, השאיפות, המדיניות, המוסר ואורח החיים
של המדינה והחברה שמהם הוא קם ושאותם הוא אמור לשרת. השירות החשאי על
שני אגפיו, המודיעין ושירותי הביטחון, נועד על פי עצם טבעו למלא תפקידים
שסוכנויות אחרות של המדינה והממשלה אינן מסוגלות לבצע, וזאת בדרכים
ובשיטות מיוחדות. אלא, שבמדינות דמוקרטיות השירות החשאי אמור לפעול על פי
העקרונות של הדמוקרטיה הנדונה. ההבדל בין סוגי השירותים החשאיים של
המדינות הדמוקרטיות הוא ההבדלים והניואנסים שמקורם באופי וברקע
ההיסטורי של כל אחת מן המדינות הדמוקרטיות. שירותים חשאיים של מדינה
מורכבים משתי זרועות: המודיעין על ענפיו השונים ושירותי הביטחון הפנימי.
פעילותם של שתי הזרועות אינה פומבית. קבלת ההחלטות והפעילות המבצעית
נשמרות בדרך כלל בסוד ונחשפות רק לאחר מעשה וכעבור זמן. תפקידו של
המודיעין הצבאי הוא לספק לזרוע הצבאית את הידיעות הדרושות לה כדי שתוכל
להיות ערוכה למלחמת מגן בזמן הנכון ובצורה הנכונה. המודיעין האסטרטגי מספק
לדרגים קובעי המדיניות את המידע הדרוש להם לעיצוב המדיניות הלאומית.

במדינה דמוקרטית המודיעין צריך לשמש כעיניים וכאוזניים המתריעות מפני סכנה
של תוקפנות מתקרבת. תפקידם של שירותי הביטחון הפנימי במדינה דמוקרטית
הוא להגן על המדינה מפני מרגלים וסוכנים זרים, מפני טרור וחתירה מן החוץ
ומפני טרור ומחתרות מבית. בחברות דמוקרטיות, שירותי הביון מהווים את האויב
המרכזי של כל אדם או קבוצה המעונינים להפיל את המשטר. אולם, גם מי שלא
שייך לקבוצות קיצוניות, חושד בביון במעשים לא כשרים. בעצם היותו של המודיעין
ארגון חשאי הוא מהווה איום. בנוסף לכך, היות ולא יכולה להיות שליטה מלאה על
שירותי המודיעין, בשל פעולותיו הלוטות בסודיות, הוא גם מהווה מקור תמידי
לחששות.1 יחד עם זאת, שירותים אלה חייבים לפעול בכפוף לחוקיה של המדינה.
תפקיד המדינאי הוא לדאוג לכך שהדמוקרטיה תגשים את מדיניותה המוצהרת.
המודיעין מסייע למדינאי לראות את הברירות הניצבות בפניו, את הסיכויים ואת
הסיכונים. אסור בתכלית האיסור שמודיעין במדינה דמוקרטית יקבע את
המדיניות. עליו לשמש אך ורק כלי המספק מידע והערכות מצב שוטפות
ואסטרטגיות. המודיעין חייב להבחין בין מידע מהימן, בדוק ואובייקטיבי לבין
מידע מגמתי העונה על משאלות הלב.

מקורות:

התכונות הנחוצות לאיש מודיעין טוב תוארו גם על ידי אנשים שכתבו אודות הדיפלומטיה המודרנית, אנשים כ- Wicquefort, de Callieres ו- Jean Hotman. בין יתר התכונות המוזכרות ניתן למצוא שמירה על סודיות, סבלנות, טאקט, ערנות, שנינות, נוקשות וזהירות. de Calliere ו-Wicquefort הסכימו כי הדיפלומט חייב להיות בקי
בהיסטוריה ולדבר מספר רב של שפות. לזה יש להוסיף ידע נרחב בספרות, מדע, מתמטיקה ואומנות. מספרים כי בימיו הראשונים של המוסד, נהגו להעביר את המגויסים לשירות קורס מקיף בנימוסים ובגינונים מערביים, כולל צורת לבוש הנהוגה בבירות העולם, על מנת שסוכני המוסד, שרבים מהם גדלו והתחנכו בקיבוץ, וגינונים אלה היו זרים
להם, לא יבלטו בצורת התנהגותם כשהם פועלים במשימות ברחבי העולם. הנשיא דווייט אייזנאהור תיאר אף הוא את הדרישות המצופות מאיש המודיעין. טבע העבודה שבה עוסק איש המודיעין דורשת ממנו להיות נאמן, להיות בעל כישורים מעולים, שיהיה אדם שניתן לסמוך עליו, ושאינו דואג אך ורק לעצמו. הצלחותיו של איש המודיעין אינן
זוכות לפרסום, וגיבורים אינם זוכים למדליות בפומבי. המניע לפעולתו הוא פטריוטיזם עמוק, תחושה שהוא משרת את עמו ואת ארצו.20
לעומת ההגדרות של המרגל הקלאסי של קוקרידג' ושל אייזנהאור, שהדגישו יוזמה, פטריוטיות, ותושייה, ובניגוד לתכונות הרצויות אצל דיפלומטים, המדגישות ידע כללי רחב והליכות של איש העולם הגדול, הרי שאדוארד ג' אפשטיין, יושב ראש אחד הצוותים בוועדת האקדמיה של חיל האוויר של ארצות הברית בקולורדו ספרינגס ב1984-,
הגדיר בצורה שונה לחלוטין את איש המודיעין המודרני. אפשטיין, שנדהם מהאופי של אנשי המודיעין אותם חקרה הועדה ומגישתם הביורוקרטית למקצוע הכריז: "הם אינם מתעניינים בריגול. הם אינם מתעניינים בברית המועצות. הם אינם מתעניינים בקומוניזם. הם אינם לוחמי המלחמה הקרה. הם מנתחי מערכות. הם טכנוקרטים. הם
ביורוקרטים. הם מומחים בהקמת ארגון המתפקד כראוי, ובעבודה בתוך ארגון כזה". 21 איש המודיעין המודרני הוא אם כן ביורוטכנאי.
ואכן שירותי המודיעין בימינו הם ארגונים ביורוקרטיים. אך ככל שגדל המכונה הביורוקרטית שלהם, כך גם גדלה ההתמחות וההתמיינות שלהם. אך התמחות זו אינה בהכרח יעילה. שר בממשלה או ראש סוכנות מודיעין בימינו אחראי על אלפי עובדים הכפופים למרותו, ומכאן שאין הוא באמת יכול לפקח עליהם, משום שאין הוא יכול להשתלט על
כמות כה גדולה של אנשים ונושאים. אחת הבעיות הנובעות ממצב ביורוקרטי זה הוא שכאשר מתקבלת מדיניות מסוימת, כל העבודה המודיעינית זורמת ומתנקזת בכיוון מסוים, וקשה מאוד לעשות משהו על מנת לשנות את המדיניות שהתקבלה. בארצות הברית, היכן שהנטייה תמיד הייתה לארגן הכל באופן מוגזם ביותר, הדבר הביא ליצירת
ביורוקרטיה משומנת בשירותי המודיעין, עם דגש על היררכיה, התמחות ופיקוח. ההחלטות במקרים רבים אינן מתקבלות מתוך חכמה, שיקול דעת או אינטואיציה, כפי שהיה אמור להיות במקרה של המרגל על פי קוקרידג', אלא בהתאם להתאמה שלהן למדיניות הכללית הרווחת באותה העת. הדבר יכול להיות הרסני לשירותי מודיעין שבהם האיכות היא
חשובה באותה המידה כמו יעילות המנגנון עצמו. אולי יותר מאשר בכל פעילות אחרת, מודיעין תלוי בתכונות כמו יוזמה ויצירתיות שקשה לשלבן בהצלחה במערך ביורוקרטי.
הכשרת איש המודיעין המודרני
תפקידו של המרגל המודרני הוא לבחון, לנתח ולהעביר את המידע שנאסף בצורה חדה וברורה לממונים עליו. ההכשרה של אנשים חדשים חייבת להתחיל מבראשית, אך קהילת המודיעין אינה מוכנה למאמץ בקנה מידה מקיף שכזה. מרבית העבודות במודיעין הן שגרתיות, ולכן יש להכשיר אנשים בצורה שונה לתפקידים שונים. הכשרה של איש שטח תהיה
שונה מזו של פרשן ומנתח חומר, ושונה מזו של האחראי על איסוף חומר אלקטרוני, למשל. הדרך היחידה לשפר את תפקודו של שירות המודיעין היא לבחור מועמדים בעלי נתונים מתאימים ולהעניק להם הכשרה טובה. ה-CIA נוטה לגייס אנשים שישמשו כאנליסטים (מנתחים) בשלב מוקדם יחסית בחייהם המקצועיים, בדרך כלל כשזה רק סיימו את
לימודיהם בקולג'. הנטייה לגייס מועמדים ישירות מהאוניברסיטה היא מוטעית ובזבזנית לדעת החוקר וולטר לקויר, משום שאנשים צעירים אלה עדיין אינם מודעים לרחשי ליבם. לדעתו, קשה להעריך את יכולתם של אנשים לפני שהם חוו דברים ב"עולם האמיתי", מחוץ לכתלי האוניברסיטה.22 יתכן ולמועמד יש רקורד מצוין בתור תלמיד, יתכן
והוא יודע לכתוב דו"חות מזהירים, אך הוא עדיין לא התנסה בקבלת החלטות משמעותיות.
הכשרה אנליטית ספציפית למנתחים היא מוגבלת. רוב ההכשרה בעבר התרכזה בהכשרה של מפעילים, אנשי שדה, ולאו דווקא של מנתחים. למחלקת ההדרכה של ה-CIA יש קורס במתודולוגיה ובטכניקות של מחקר, כמו גם שורה של קורסים וסמינרים כלליים. אך אין די באלה. מרבית ההכשרה גם ניתנת מחוץ לסוכנות הביון המרכזית, והיא נערכת אם
במוסדות אקדמיים או במשרדי ממשלה אחרים. הבעיה החמורה בהכשרת אנליסטים היא להכשירם להפריד בין העיקר לטפל בתוך ים החומר עליו הם עוברים. אנליסטים נוטים לקרוא את כל החומר הרלבנטי לנושא שלהם מחשש שמא יתעלמו מפריט חשוב או מרמז שיובילם לגילוי חשוב. תופעה זו נקראת תיאורית הפאזל, דהיינו, שפיסת מידע קטנה יכולה
להיות הפיסה החסרה, ולכן אסור לפסוח על אף דו"ח או תמונת לוויין. הנטייה העכשווית היא להקטין את כמות החומר הגולמי המגיעה לידי האנליסטים על ידי תהליכים שיסרקו קודם את החומר, ויעבירו לידי האנליסטים רק את החומר הנראה כחשוב ביותר.
כעמיתו האמריקאי, קצין ה-KGB של שנות השמונים מתואר כבוגר מתוחכם של החוג לכלכלה או למדעים, העובד קשה בניו יורק או בעיר אירופאית גדולה, מפתח קשרי ידידות עם אנשים בעלי השפעה מכל הקשת הרחבה של העילית הפרטית והמדינית: פוליטיקאים מהמרכז והימין, לא רק מהשמאל, מנהיגים מקצועיים מכל הגוונים הפוליטיים, עורכי
עיתונים חשובים ועיתונאים בעלי השקפות פוליטיות שונות, וגם אישים בולטים מעולם העסקים והבנקים.23 הארי רוזיצקה (Harry Rositzke) טוען כי ה-KGB מתעניין באנשים היכולים להשפיע על קבלת החלטות במפעלים להרכבת משאיות, אישים היכולים להשפיע על תנאי מלוות, או תוכניות השקעה בסיביר.
סוכני ה-KGB נוברים בעיתונים, כתבי עת, בפרסומים רשמיים ובדוחו"ת של הקונגרס. הם נוכחים כמשקיפים בישיבות פתוחות של וועדות ממשלתיות. הם משווים חומר שהופיע בדפוס עם דוחו"ת של סוכנים ושולחים כל זאת למוסקבה. פרופיל איש הביון הישראלי הממוצע הוא אדם בעל חזות רגילה, אינו מושך תשומת לב, אך מוכשר. כל מועמד
עובר שורת מבחנים של התאמה פסיכולוגית, ולאחר מכן בדיקות רקע שיקנו לו אישור בטחוני. הם צריכים ללמוד קודים, שימוש בנשק, הגנה עצמית, שפות זרות ומנהגים קוסמופוליטיים; איך להתלבש, איך לשוחח בחברה. קצין הביון של שנות השמונים לא רק אוסף ומנתח מידע עדכני שיעזור לדרג המדיני לקבל החלטות, אלא עוקב גם אחר קציני
השירות היריב, ובמידת הצורך יוצר עימם קשר ומשתף עימם פעולה, שלא כקודמו בשנות ה50-.
מומחיותו של איש הביון היא ניהול אינפורמציה ותפקידו כולל:
1. איסוף מידע
2. ניתוח המידע
3. הפצת המידע
האחריות החברתית של שירות המודיעין מסתכמת בהגנה על המדינה באמצעות איסוף, ניתוח והפצת מידע הקשור לביטחון המדינה. האחריות החברתית של איש המודיעין, שונה אם כן מזו של בעלי מקצוע אחרים, משום שהצרכן של איש המודיעין היא החברה כולה ולא פרט זה או אחר.
לאנשי מודיעין יש תחומי התמחות שונים כגון: מידע צבאי, מדיני או כלכלי, או חקר מדינות או אזורים מסוימים. הכישורים של אנשי המודיעין המודרניים חייבים להיות בעיקרם אינטלקטואליים והם קשורים בלימוד ובהכשרה מקיפים. אולם, אין מסלול לימודים ספציפי שמוציא בסופה של הדרך קציני מודיעין. למרות שלמרבית אנשי
המודיעין בימינו יש השכלה אקדמאית רשמית, הרי שהשכלה זו היא בעלת אופי כללי ואינה מהווה תנאי הכרחי לעבודה. בניגוד למקצועות אחרים שבהם יש בחינות הסמכה או הדורשות תואר מסוים, איש המודיעין רוכש לרוב את חינוכו (אם לא את השכלתו) במסגרת הארגון המודיעיני עצמו, בעיקר בצורה של הכשרה תוך כדי עבודה.24
למרות שלאיש המודיעין יש רקע מקצועי או השכלתי אוניברסיטאי בתחום מסוים, הרי שתחומי ההתמחות בשטח המודיעין הם פחות מצומצמים מאשר במקצועות אחרים. המוביליות המקצועית יכולה להיות, ובמקרים רבים היא הוריזונטלית, דהיינו אדם שעסק בניתוח מידע הקשור בתחום מסוים במשך שנים, יכול לקבל תפקיד חדש שהקשר שלו עם מה
שעשה עד כה הוא מזערי, אם בכלל. הקידום המקצועי בתוך קהילת הביון אף הוא שונה מאשר במקצועות אחרים. לא יעלה על הדעת למנות לראש מחלקה רפואית בבית חולים מישהו שאינו רופא. לעומת זאת, ראשי סוכנויות ביון יכולים לבוא או מתוך המערכת או שיכולים להיות מובאים מבחוץ, והדבר נכון גם לגבי מישרות בכירות אחרות בקהילת
המודיעין. כך למשל, מבין 15 ראשי ה-CIA בין השנים 1946-1992, שישה הגיעו מהצבא ושלושה מתחום העסקים. רק שלושה היו אנשי מודיעין מקצועיים.25
עבודת המודיעין, במובן הצר של המלה נחלקת לשניים: איסוף המידע ועיבוד החומר הגולמי על מנת להופכו ל"מודיעין", לאחר שנמצא מהימן. בתום תהליך עיבוד המידע על השטח, באה הערכת המצב המודיעינית. הבעיה של מציאת האנשים המתאימים לתפקידי ביון בכירים, שיהיו בעלי כישורים נפשיים מוסריים ושכליים נאותים ובעלי
המיומנויות המקצועיות הנחוצות, הטרידה את ראשי שירותי המודיעין בכל הדורות. כיום, איש הביון הוא בדרך כלל בעל תואר גבוה מהאוניברסיטה, בעל ידע ותחום רב בתחום מקצועי ספציפי. איש הביון המודרני אינו ניחן בכוחות נבואיים. כל שביכולתו לעשות, וכל שאומן לעשות הוא להציג באופן אינטליגנטי את המידע אודות הסיבות
והכוונות של האויב שמערכת האיסוף רכשה, ולהעריך פעולות אפשריות של האויב. שתי התכונות הבולטות הנדרשות מאיש מחקר הן דמיון (יצירתיות) וכושר אנליטי (ביקורתיות). המנתח חייב להיות אדם בעל דמיון יצירתי, שאם לא כן ייכשל כבר בשלב הראשון - שלב העלאת התיאוריות האפשריות. בנוסף לכך עליו להיות ביקורתי כלפי
התיאוריות שלו עצמו ושל חבריו. הביקורת שהוא מעלה צריכה להיות על בסיס עובדתי, המידע שנאסף. רצוי שהמנתח יהיה גם בעל ידע מקיף וניסיון רב, על מנת שיהיה מצויד במאגר המידע הנחוץ להפרכתן של תיאוריות לא נכונות. מצד שני, ניסיון רב מדי מגביל בדרך כלל את כושר הדמיון ומתעל את החוקר לאפיקים מוגדרים מראש.
עומס מידע ממקורות טכנולוגיים
עולם המודיעין של ימינו הוא בעיקרו עולם טכנולוגי, ואיש המודיעין המודרני הוא אדם הקולט מסרים טכנולוגיים ומנסה לפענח אותם. עד למלחמת העולם השניה, ביון היה בעיקרו מודיעין שנאסף על ידי אנשים, HUMNIT. הוא כלל מידע הנמצא בהישג יד כמו עיתונים, ספרים, שידורי רדיו או דו"חות של דיפלומטים. כמו כן כלל פעולות
ריגול שבוצעו על ידי אנשי שטח. בעקבות מלחמת העולם השניה התפתח ה- SIGNIT, מודיעין השאוב מאמצעים אלקטרוניים. מגזר חדש זה בעולם הביון, מגזר ה-SIGINT (Signal Intelligence) או TECHINT (Technological Intelligence), נהנה מהתרחבות רבה בשנים האחרונות. סוכנויות ביון מודרניות משתמשות פחות ופחות באנשים על מנת
לאסוף מידע, ויותר ויותר בציוד טכנולוגי משוכלל כמו לוויינים, תחנות האזנה ומחשבים מתוחכמים. אנשי מודיעין צריכים במסגרת תפקידם להאזין לתמסורות צבאיות, דיפלומטיות ומסחריות, המשודרות בגלי רדיו, טלקס, ומיקרו-גל. יש להם רשימות של ארגונים, מוסדות ואנשים להם הם מצוטטים באופן אוטומטי. כך למשל, אנשי ה-NSA
קולטים ומעתיקים את שיחות הרדיו-טלפון של פקידים סובייטיים הנוסעים במכוניותיהם במוסקבה, ומאזינים לשיחות בין ספינות סובייטיות השטות במימי האוקיינוס האטלנטי. הם יכולים להאזין לשדרים של לוויינים סובייטיים מהחלל, או להקליט את הדו"ח של מנהל הבינוי באתר שיגור טילים בסיביר. פקיד ב-NSA תיאר ב1980- את היקף
יכולתה של הסוכנות לעקוב אחר מסרים אלקטרוניים ברחבי העולם. "יש שלושה לוויינים מעל האוקיינוס האטלנטי, כל אחד מהם מסוגל לשדר בכ20,000- מעגלים. יש שמונה כבלים טרנס-אטלנטיים עם בערך 5,000 מעגלים. אנו מאזינים לכל אלה. 26
עד לשנות השמונים התמקדה הטכנולוגיה החדשה בעיקר בהאזנה לשיחות בין בני אדם, אך השינויים הטכנולוגיים המהירים גרמו לכך שהסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית החלה להאזין לכל הצלילים, ולהסתכל על כל הבבואות המופיעות כתוצאה מהשימוש במערכות ההאזנה והסקירה המתוחכמות העומדות לרשותה. הסוכנות קולטת עתה לא רק
שיחות של בני אדם עם בני אדם, אלא גם שדרים אלקטרוניים מכל הסוגים, הכוללים למשל צילומי דימוי מוגבר, צילומים אינפרא-אדומים המראים את המטרה לפי כמות החום שהיא פולטת, וצילומי רדאר. הטכנולוגיה החדישה מצריכה כמובן צבא שלם של טכנאים ואנשים מיומנים אחרים שיפעילו אותה ויקראו את המסרים שלה, ובנוסף לכך גם
מערכת ביורוקרטית שתנהל את הטכנאים, תפקח עליהם ועל התקציבים של המחלקות השונות. בנוסף לכך, קיים הצורך התמידי להכשיר את אותם הטכנאים ולהעבירם מדי פעם השתלמויות בטכניקות המתחדשות כמעט מדי יום ביומו.
הבעיה המרכזית עבור איש הביון של ימינו היא אם כן עומס היתר של ממסרים אלקטרוניים שעליו לראות ולפענח. לוויינים ומטוסי ריגול אמריקניים, למשל, מפיקים חומר מצולם בכמות כה רבה שלא ניתן לבחון את כולם, לא כל שכן לפענח את משמעותם. שדרי תקשורת, אף הם, זורמים לידי המנתחים בקצב כה מסחרר, שהמפענחים מצליחים לקרוא
רק חלק מזערי מתוכם. בנוסף לכך, הטכנולוגיה נעשתה מוגבלת לחוג כה מצומצם, שמספר קציני המודיעין המבינים אותה בשלמותה קטן משנה לשנה. הארי רוזיצקה מציין כי פרשן המודיעין האמריקני בימינו חייב להתמודד עם "גודש של מידע מכל המקורות: מיליוני מילים מדי יום ביומו בשידורי רדיו מחוץ-לארץ, אלפי דו"חות של שגרירויות
ונספחויות, זרם של דו"חות האזנה, תיבות מלאות תצלומים, קילומטרים של שידורים אלקטרוניים מוקלטים - וקומץ דו"חות של סוכנים."27 החשש הוא שהפרשן הנותר המום ממצב זה, יתלה בכל ניצוץ של מידע חריג, בין אם הוא חשוב ובין אם לא. כך למשל, ניתוח של התפתחויות במחירי הנפט העולמי, שהוכן ב1974- ואשר התבסס בעיקר על
מידע שאספה הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית - NSA, הכיל כפי שהסתבר לאחר מכן, רק מעט מאוד חומר שלא התפרסם קודם לכן בעיתונים כמו ה"וול סטריט ז'ורנל" או ה"פיננשייל טיימס".
העומס הרב של מידע המונח על שולחנו של איש המודיעין, עומס שנוצר בעקבות פריצות דרך טכנולוגיות, גרם לבעיה נוספת והיא כיצד ניתן לברור את המידע הרלבנטי הדרוש ללקוח, דהיינו לדרג המדיני, מתוך ים החומר האלקטרוני הנאסף מלוויינים וממקורות אחרים. לדוגמא, חיל האוויר האמריקני טען כי הסוכנות לביטחון לאומי של
ארצות הברית - NSA, לא העבירה לו את המידע שהיה נחוץ לו על מנת להיות מעודכן בתזוזת כוחות של מדינות זרות. הדוגמא שהביא חיל האוויר הייתה שעל גבול סין היו אמורות להימצא שישים דיוויזיות סובייטיות. חיל האוויר ביקש מה-NSA למצוא דיוויזיות אלה בעזרת צילום, אך ה-NSA לא הצליח למלא אחר המבוקש. חיל האוויר ביקש
אם כן נתונים על כמויות תשדורת הרדיו הנקלטות מאותו אזור ואת ניתוחם, אך שוב אנשי ה-NSA לא יכלו למצוא זאת, או שלא הצליחו להפריד את החומר הרלבנטי מחומר אחר. ה-NSA מצידו טען כי המידע אומנם נאסף, אך הבעיה הייתה למצוא אותו, לנתח אותו, ולהעבירו לידי הלקוח. דוגמה זו מגלה את עקב האכילס של הביורוטכנאים, והיא
שהטכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, לא תמיד תוכל למלא את מקומו של המרגל הקלאסי, הפורץ לשגרירות זרה ומצלם את חוברות הצופן שלה, או המצלם את תנועותיהם של אותן שישים דיוויזיות שעל גבול סין. להלן דוגמה נוספת לחשיבות לריגול בשיטה הישנה. בשנות החמישים, כאשר ביקשו במערב לגלות את עוביין וכוח עמידותן של דפנות
הטנקים הסובייטיים, למשל, הדרך לעשות זאת הייתה למצוא מישהו מצדו השני של מסך הברזל שיגלה ויעביר מידע זה לידי מדינות המערב. בשנות השמונים, ה-CIA ביקש להשיג את אותו סוג של מידע. צילומי לוויין וטכניקות אלקטרוניות אחרות לא יכלו לעזור במקרה זה. הדרך היחידה לעשות זאת הייתה על ידי כך שאנשי תחנת ה-CIA
בניו-דלהי הצליחו לשחד ארבעה קצינים הודיים בשירות פעיל שהעבירו להם את המידע המבוקש על הנשק הסובייטי שסופק לצבא ההודי.
המחזוריות של עולם המודיעין
האיסוף, העיבוד, הניתוח, והקואורדינציה של מידע חיוני הוא התפקיד המרכזי של שירות מודיעין ושל האנשים המשרתים אותו. זה הוא הבסיס למחזוריות של המודיעין, התהליך שבאמצעותו חומר נאסף, הופך לכלל מידע ברור, מנותח ומועבר לרשות הדרג המדיני. למחזוריות זו יש חמישה שלבים: קביעת מטרות הריגול, איסוף החומר
המודיעיני, עיבודו, ניתוחו, והעברתו לרשות הדרג המדיני. מטרת המחזור המודיעיני היא לספק מידע חיוני לדרג המדיני לפני שאנשיו מקבלים את החלטותיהם. מטעמי נוחות ונגישות של מידע, אמקד את הדוגמאות שיובאו להלן במערכת הביון של ארצות הברית.
שלב קביעת המטרות
שלב זה כולל את זיהוי המידע שיש לאסוף ואת הטלת משימת האיסוף על סוכנויות או אנשים ספציפיים. האחריות העיקרית לאיסוף ולניתוח המידע חל על סגן מנהל המודיעין של ה- CIA (DDI), שהוא למעשה בחזקת האנליסט - המנתח הראשי של ה-CIA. בשלב זה מגיעה דרישה מהצרכנים, קרי הדרג המדיני, המפרטת את סוג החומר שבו הם
מעונינים. צרכים אלה מועברים לפקידי מודיעין בכירים, ואלו מתדרכים את האחראים על איסוף החומר. הבעיה הראשונה שעולה מיד היא שהדרג המדיני לא תמיד יודע מה הוא רוצה שהמודיעין יספק לו, והוא מוציא דרישה שהיא או כללית מדי או שאינה ברורה דיה. אי לכך, פעמים רבות הדחיפה לאיסוף ולזרימה שוטפת של חומר מודיעיני באה
מהאספנים ולאו דווקא מהצרכנים. אפשרויות אחרות הן שהצרכים של הדרג המדיני הם מעבר ליכולת של שירות המודיעין, או שהצרכן לא מאמין או מתעלם ממידע המסופק לו. על ה-DDI ועוזריו לתמרן מערכת מורכבת שמצד אחד תשיג את המידע הטוב ביותר ומצד שני תבטיח שהאנשים הנכונים ידעו עליה בזמן הנכון. הדבר מצריך אינטראקציה
מורכבת בין אנשים לבין הארגונים שלהם, ויכול לעתים תכופות להסתיים באובדן או בעיוות של חומר מודיעיני. בכל רגע נתון של התהליך, ראש ה-CIA, סגנו, ה-DDI, ועוזריהם עומדים בפני קונפליקטים ואי הסכמה הנגרמים מאינטראקציה זו.
שלב האיסוף
השלב הבא הוא שלב האיסוף. בבסיסו של שלב האיסוף נמצאת ההחלטה על קדימויות. מנהלי שירות המודיעין חייבים להחליט, בהתייעצות עם הדרג המדיני, באילו מדינות לרכז את מאמצי איסוף המידע, איזה מידע הוא החשוב ביותר, ובאילו אמצעים יש להשתמש על מנת להשיג את המידע. קביעת מטרות הביון היא נושא שבו עוסקים אנשים רבים,
לעתים הנשיא עצמו. אולם, לעתים קרובות סוכנויות המודיעין קובעות בעצמן את סדרי העדיפויות שלהן משום שיש קושי לקבוע מה רצונו של הדרג המדיני. על מנת להשיג דרישות מוגדרות יותר מהצרכן, היינו הדרג המדיני, פיתח ווילאם קולבי (William Colby), שהיה יו"ר ה-CIA בין השנים 1973-76 את שיטת שאלות המודיעין המרכזיות
(KIQS), רשימה של כשבעים נושאים שהם בעלי עניין כללי לדרג המדיני. הרשימה הועברה לצרכנים, שהתבקשו לסמן או להוסיף לרשימה נושאים המעניינים אותם. אולם השיטה לא הצליחה - הנושאים היו כלליים מדי, והיא הוחלפה בזמנו של ווילאם קייסי (William Casey- 1981-86) בשיטה דומה שכללה 185 נושאים. אך גם שיטה זו נתקבלה
באותו סוג של ביקורת מצד הדרג המדיני ומצד אוספי החומר כאחד, בעיקר משום שעדיין הנושאים לא היו מוגדרים דיים.
סוכנויות המודיעין יכולות לאסוף מידע עכשווי, עדכני, על הנעשה במדינה מסוימת או באזור מסוים בזמני משבר. סוג אחר של מודיעין היא ההערכה המודיעינית העוסקת במחקר ובניתוח של מידע שנאסף לאורך זמן, ומטרתו בדרך כלל לעזור לקבוע מדיניות לטווח ארוך יותר. סוג שלישי של מידע הוא מחקר לעומק של נושא ספציפי. בעגה
המודיעינית סוגי מידע אלה נקראים מידע עכשווי, חיזוי ומחקר. בנוסף, לעתים אנשי הדרג המדיני יכולים לבקש תשובה לשאלה ספציפית בצורה של ממורנדום. במקרים אחרים הם יכולים לבקש הרצאה בעל פה, שתחסוך מהם את זמן קריאת ההערכה המודיעינית שאותה ביקשו.
ניתן לחלק את החומר המודיעיני לשלושה תחומים עיקריים: איסוף גלוי, HUMINT ו- TECHINT. עד למאה העשרים, ביון היה בעיקרו מודיעין אנושי - HUMNIT. הוא כלל מידע הנמצא בהישג יד כמו ספרים, עיתונים, שידורי רדיו או דוחו"ת של דיפלומטים. כמו כן כלל פעולות ריגול שבוצעו על ידי אנשים בשטח. בעקבות מלחמת העולם השניה
התפתח ה-SIGNIT, מודיעין הנשאב מאמצעים אלקטרוניים, או ה-TECHNIT. החל מראשית שנות השישים, לוויינים ממלאים תפקיד מכריע באיסוף החומר המודיעיני. לוויני הריגול החשובים ביותר הם אלה שנועדו למטרות אזהרה. הם משתמשים בטלסקופים אינפרא-אדומים המגלים מקורות חום. שיטות אחרות כוללות הדמייה טרמית, אשר יכולה לגלות
פליטות מנועי טנקים ואפילו עדויות לבניה תת-קרקעית. הפריצה הטכנולוגית החלה בשנות ה50- עם פיתוח סרט צילום משוכלל, מצלמות פנורמה, עדשות אויר לאדמה, ומטוס הU2-. הודות לU2-, ארצות הברית ידעה על הטילים בקובה, למשל. בשנות השישים פותחו לוויני הצילום שהעבירו מידע על כמות הטילים של הסובייטים ומיקומם. כמו כן
עושה המודיעין האמריקאי שימוש בסורקים אינפרא-אדומים המודדים הבדלי טמפרטורה בין משטח האדמה לבין מטרותיו, ועוד שיטות טכניות המתחדשות מדי יום ביומו. ההמצאות הטכנולוגיות הן מגוונות ודורשות צוות אנשים מיומן שידע להפעילן ולקרוא את החומר הנאסף מהן.
מערכת הביון של ימינו מקיפה שורה של מקורות האזנה ותצפית המכסים את פני העולם, יחד עם יכולת להתערב מחוץ למדינה (במקרה של ארצות הברית, למשל) באמצעות נשק מתוחכם, תעמולה ומקורות השפעה שונים. מעריכים כי 80% מכלל החומר המודיעיני בזמן שלום נאסף בצורה גלויה ממקורות גלויים כמו עיתונים, ספרות, שידורי רדיו,
דוחו"ת עסקיים ותעשייתיים, או מדוחות של דיפלומטים. בעוד שצורת איסוף זו מהווה את מרבית החומר שנאסף, הרי ש-HUMNIT ו-TECHINT מספקים את המידע החשוב ביותר הנחוץ לקבלת החלטות. השאלה הקלאסית היא עד כמה חשוב ה- HUMINTלעומת ה-SIGNIT. נכון שלסובייטים ולאמריקאים היו הצלחות גדולות עם חפרפרות כמו קים פילבי, גי
בורגס, דונלד מקלין לסובייטים, וקולונל אולג פנקובסקי ואחרים לאמריקאים, אולם לעומת כל חפרפרת מוצלחת יש גם מאות סוכנים שהיעילות והתפוקה שלהם היא מזערית, ולעומת זאת ההשקעה בהם היא גדולה. לעתים, דוחו"ת של HUMINT אינם נכונים ולא ניתן לסמוך על סוכן זה או אחר, ותמיד קיים החשש שסוכן מסוים עובד עבור שני
אדונים. לעומת זאת, יש כאלה הטוענים כי אם היו מסוגלים לגייס מרגל בשגרירות יפן בארצות הברית בשנת 1941, הדבר היה שווה את כל הסכומים המושקעים ב-HUMINT. תקוות מסוג זה, בצירוף המיתוס של המרגל המושתל במקום אסטרטגי והרומנטיזציה של דמותו, שקיבלה ממדים מיתולוגיים בספרות הז'אנר ובקולנוע, ימשיכו כנראה את קיומו
של HUMINT, אם כי בסדרי גודל קטנים יותר.
שלב האיסוף הוא השלב היקר ביותר במחזוריות של המודיעין, ומרבית התקציב מוקדש ל-TECHINT - איסוף מידע באמצעים טכנולוגיים. החידושים הטכנולוגיים הם מרשימים ומבטיחים תוצאות מידיות ובטוחות. החידושים הטכנולוגיים יצרו מהפכה בתחום איסוף החומר. החידושים הטכנולוגיים מאפשרים למדינה לדעת בצורה מהירה בהרבה מאשר
קודם לכן, את היכולת ותזוזת הכוחות של יריבותיה, או גם של בנות בריתה. פלאי הטכנולוגיה הם אמנם מרשימים, אך הפרדוקס הוא שהיעילות של SIGNIT מוטלת כל הזמן בספק, ומדי פעם נשמעת ביקורת מדינית נוקבת על המדיניות של "איסוף לשם איסוף בלבד". בתוך ים של חומר אלקטרוני, לעתים קרובות קשה למצוא או לראות את המידע
החשוב ביותר.
שלב העיבוד
השלב הבא במחזור המודיעיני הוא שלב העיבוד של החומר שנאסף בכל הטכניקות שהוזכרו לעיל. בשלב זה, המידע שנאסף עובר שיפורים או סלקציה בדרך לשולחנו של המנתח. יש לתרגם מסמכים הכתובים בשפה זרה, ויש לפרש צילומי אוויר או צילומי לווין. מידע הנמצא בקוד - מפוענח, מידע בשפות שונות עובר תרגום, ומידע הנמצא בתמונות
עובר פירוש ע"י מומחים לדבר. הבעיה העיקרית בשלב זה היא היקף החומר שיש לעבד. כאן נכנסים לתמונה המחשבים, שנועדו לזרז את זמן עיבוד החומר וקטלוגו. יחד עם זאת, שלב זה דורש בדרך כלל הקצאת זמן מרובה, משום שטכנאי מיומן ככל שיהיה, עדיין יהיה זקוק לעתים ליותר מארבע שעות על מנת לפענח תמונת לוויין שאינה חדה
במיוחד.
ניתוח
ניתוח הוא המטרה המרכזית של כל המחזור המודיעיני. כאן הופכים את המידע הגולמי לחומר שניתן להשתמש בו, לחומר הקובע את מדיניות הממשל. רוב רובו של הדרג המדיני מעדיף שלא לראות חומר גולמי, אלא מותיר למנתח שישליט סדר בחומר ויאמר לו מה משמעותו. הדרג המדיני מבקש בדרך כלל "חומר מוגמר". המנתחים הם אנשים בעלי
השכלה גבוהה, המומחים לנושא מסוים, אם כללי, מדיני או מדעי. עליהם להיות מסוגלים להציג את מסקנותיהם אם בכתב ואם בעל פה, לפי דרישת הדרג המדיני. מהות שלב הניתוח הוא לחבר את העובדות שנאספו בדרכים שונות, ללמוד אותן, לנתח אותן ולסכם את המסקנות בדו"ח. המגבלה העיקרית של שלב זה היא כמות החומר המגיעה לשולחנו
של המנתח היא כה גדולה, שאין הוא יכול לעבור ולו גם על חלק קטן ממנה. אמנם יש חידושים טכנולוגיים בשיטות אחסון ואחזור מידע, אולם המנתח עצמו מוגבל ביכולת הזיכרון, הזמן והאנרגיה העומדים לרשותו. ככל שיש יותר מידע מודיעיני כך גם קשה יותר לקבוע עדיפויות, איזה מידע חשוב יותר ומדוע. ושוב עולה הסכנה שמידע שהוא
באמת חשוב פשוט ילך לאיבוד בגל המידע שמציף את המנתחים.
המסמכים ההכרחיים לשלב הניתוח הם הממורנדום הפנימי לחיזוי לטווח קצר וההערכות המודיעיניות הלאומיות לטווח בינוני וארוך. ההערכה המודיעינית הלאומית היא דו"ח חיוני המעריך את המצב במקום מסוים ולעתים חוזה התפתחויות אפשרויות בעתיד. דו"ח זה יכול לשמש את דרג קובעי המדיניות כקשר למציאות באותו מקום בעולם. המטרה
המרכזית במסמך מעין זה היא להעריך מגמות, מה קורה בימים אלה במדינה זו או אחרת, ואז, אם הדבר ניתן, לנבא מה יקרה באותה מדינה בעתיד הקרוב. המסמך חייב גם לכלול הערכות לגבי אילו אפשרויות אופרטיביות יש למדיניות החוץ של ארצות הברית במדינה זו. הערכות ובעיקר חיזויים יכולים גם להתברר כלא מדויקים או לא נכונים,
ולעתים המנתחים לא מצליחים לחזות מאורעות מסוימים למרות המידע העומד לרשותם. דוגמה לכך היא מלחמת יום הכיפורים ב1973- בין ישראל לבין מדינות ערב, או נפילתו של השאח באיראן ב1979-. עצם הדרישה לחיזוי העתיד טומנת בחובה זרעים של כשלון. הסנטור פרנק צ'רץ תיאר מצב זה באומרו שמחלקת המדע והטכנולוגיה של ה-CIA
עדיין לא פיתחה כדור בדולח. חיזוי העתיד חייב להישאר בגדר אפשרות בלבד. 28
כמו כן ישנן דוחו"ת יומיים, כמו הדו"ח לנשיא, שהוא מסמך סודי ביותר. דו"ח זה מסכם בקצרה את אירועי היום שחלף וקובע את סדר היום לדיוני הבוקר המוקדמים בין עוזרי הנשיא. אורכו של הדו"ח וחשיבותו תלויים ביחסו של הממשל למסמך זה. בנוסף לדו"ח לנשיא ישנם דוחו"ת יומיים נוספים, שתפוצתם מוגבלת אף היא. כמו כן קיימים
דוחו"ת שבועיים וחודשיים המיידעים את הדרג המדיני בנושאים מגוונים. גולת הכותרת עבור המנתח הם הדוחו"ת לטווח רחוק שהם מחקר מקיף על נושא מסוים, שבדרך כלל אמור להציע גם מסקנות אופרטיביות, שהדרג המדיני יכול לקבלן או להתעלם מהן.
החשיבות של ניתוח החומר המודיעיני היא מרובה, אך המנתחים מעולם לא יהיו האנשים שיזכו לתהילה, ולא יסופרו עליהם המיתוסים האופייניים לאנשי השטח ולשיטות האיסוף האקזוטיות שלהם. אחת הבעיות שעומדות בפני המנתחים היא שחוות דעתם לא תמיד עולה בקנה אחד עם מה שמצפים מהם לומר. חוות דעתו של מנתח יכולה לגרום לביטול
משרות, לביטול תכנית או להעברת כספים מתכנית אחת לשניה. לעתים, יש פיתוי שלא להגיע למסקנות הלא רצויות לדרג הגבוה יותר ולהותיר את העניינים כמות שהם. במקרים אחרים יתכן כי למנתח יהיו שיקולים שהוא ירצה לקדם ושיקולים אלה יודגשו בניתוח שהוא יערוך ללא כל פרופורציה למשקלם האמיתי.
העברת החומר המודיעיני לידי הצרכן
השלב האחרון במחזור המודיעיני הוא הקשר בין שירותי המודיעין לבין הצרכנים. היחס הבסיסי בין ספקי המודיעין לבין הצרכנים, דהיינו הדרג המדיני, חייב להיות אמון הדדי. אין זה תהליך אוטומטי שמידע טוב ואמין יתקבל על ידי הדרג המדיני באמון. מילת המפתח להצלחה ביחסים בין ספקי המודיעין לבין הצרכנים היא דיאלוג.
קציני מודיעין בכירים ופוליטיקאים בכירים חייבים לשוחח האחד עם השני בתדירות גבוהה וללבן את הבעיות העומדות על הפרק. אחת המטרות של אינטראקציה זו היא לגלות מהם סדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות. יחסי צרכן-יצרן אלה יכולים להיות רעועים ולא צפויים, באותה מידה כמו שהם חשובים. אחת הבעיות שיכולות לעלות היא
שחוות הדעת מודיעינית לעתים קרובות מערער על דעות קובעי המדיניות. לאחרונים, יש לעתים תחושת שליחות חזקה ולעתים קרובות גם מצע אידיאולוגי אישי או אינטרס אישי, והעובדות המוגמרות של המודיעין לא תמיד עולות בקנה אחד עם אינטרס זה. לפי רוברט גייטס (Robert Gates) מי שהיה סגנו של ראש ה-CIA קייסי בסוף שנות
השמונים, המשימה הקשה ביותר העומדת בפני המנתחים היא לתת הערכות הגונות וכנות ולמרות זאת לגרום לכך שהדרג המדיני ימשיך לקרוא הערכות אלה. אחד המנתחים של ה-CIA הגיע למסקנה הבאה: "חלק גדול מהצרכנים הם אידיאולוגים. קשה לעבוד עימם - בעיקר כאשר אנו עוסקים במידע שהוא אמביוולנטי. כאשר הצרכנים מבקרים את המוצר
שלנו, הסיבה לכך היא בדרך כלל שהמוצר אינו תומך בהחלטות שלהם".29 אחת הדוגמאות לכך שהצרכן אינו מעונין לשמוע את חוות דעתו של איש המודיעין היות והדבר מנוגד למדיניות שהוא קבע, ושבדרכה הוא הולך, הייתה המעורבות של ממשל ריגן בלבנון ב1984-, שכתוצאה ממנה נהרגו כ300- נחתים אמריקאיים. קצין CIA, דונלד גרג
(Donald Gregg), טוען שמקבלי ההחלטות רצו ליצור חיץ להשפעה הסובייטית במזרח התיכון. אנשי המודיעין הודיעו להם כי סוריה אינה בחזקת משטר בובה של ברית המועצות, אך הדרג המדיני סירב להאזין לדו"חות המודיעיניים ועירב את הצבא בפרשה אומללה זו.
לעתים הדרג המדיני דורש מאנשי המודיעין ספקולציות וחיזוי של העתיד לקרות במקום מסוים או בתחום ספציפי. במקרים אחרים, הדרג המדיני אוהב את המידע המסופק לו משום שהוא אכן תומך במדיניות של הממשל באותו זמן. אולם מידע עשוי להשתנות בכל רגע, ומידע שקודם לכן היווה תמיכה במדיניות מסוימת, יכול כעבור זמן קצר ביותר
להוכיח את עצמו כשגוי, וההערכות המודיעיניות יכולות להשתנות מקצה אל קצה. הדבר מהווה בעיה משום שהמדינאי נותר מחויב למדיניותו לטווח ארוך יותר, מה ששוב יכול לעורר חיכוכים ואי הבנות בין ספק המודיעין לבין צרכן המודיעין.
אנשי מודיעין למדו לאחרונה לשווק את עצמם ואת מרכולתם. דרך אחת היא באמצעות כתיבה של מספר דו"חות הנשלחים לדרג המדיני, על מנת לעורר את התעניינותו. ככל שהדו"חות הם פרובוקטיביים יותר, כך גובר הסיכוי שישימו לב אליהם. שיטה אחרת היא להשתמש בממורנדום כפותח דלתות. המנתח עונה לשאלה ספציפית של קובע המדיניות
ומנסה לגרום לאחרון שימשיך ויקרא את הניתוח שהוא מספק לו, בנוסף לדו"חות ומסמכים אחרים שהוא מציע לו לקריאה מעמיקה יותר. חשיבות רבה יש גם לתזמון ולאריזת הדו"ח. אנשי הדרג המדיני הם בדרך כלל אנשים עסוקים ביותר. הם מעדיפים דו"חות קצרים עם תמונות וגרפים, שיחסכו מהם קריאה מרובה הגוזלת מזמנם. בתקופת ממשלו של
רונלד ריגן הייתה הצלחה גדולה לדו"חות שהוגשו בצורה של וידיאו טייפים, בעיקר כאשר הוצג פרופיל של אישיות בינלאומית. וידיאו טייפים פופולריים במיוחד היו של ברז'נייב ושל מועמר קדאפי.30 גם התזמון הוא כאמור, חשוב ביותר. אנשי המודיעין צריכים להעביר את הדו"חות שלהם לדרג המדיני בשלב מוקדם, לפני שאמצעי התקשורת
ישיגו אותם בדיווח. לצורך זה יש לפתח יחסים אישיים בין המנתח לבין דרג מקבלי ההחלטות. בתקופתו של ריגן, יושב ראש ה-CIA, וויליאם קייסי (William Casey), היה ידיד מקורב לנשיא, בניגוד ליחסים המעורערים ששררו למשל בין ריצ'רד ניקסון לבין וויליאם קולבי (William Colby) או ריצ'רד הלמס (Richard Helms). אך יחסים
הדוקים מדי עלולים לגרום לבעיה אחרת, חמורה לא פחות מאשר יחסים מעורערים. הסקנדל של מכירת נשק לאיראן ב1986-1987 חשף את הסכנה של קירבה יתרה בין הנשיא לבין יושב ראש הסוכנות, כאשר התברר ששניהם פתחו במבצע חסוי המבוסס על אמון הדדי מבלי לציית לכללי קבלת ההחלטות המערבים אנשים אחרים ב-CIA, ב-NSC או בקונגרס.
מטרת המחזוריות של המודיעין היא למצוא את המוחות המבריקים ביותר שיכתבו את הדו"חות הקצרים ביותר על נושא X, כך קובע דוגלס מקאצ'ין (Douglas MacEachin), שהיה המנהל הכללי של מחלקת המודיעין ב-CIA ב1984-. אולם, גם המוחות הטובים ביותר וגם הדו"חות המזהירים ביותר יוותרו ללא שימוש ללא רמה מסוימת של יחסים
בינאישיים בין היצרן לצרכן בשלב האחרון של המחזור. ללא קהל יעד, שיעשה שימוש במידע, חשיבות המידע הנמצאת בידיו של המנתח היא אפסית ובלתי חשובה. הצלחתו של שירות מודיעין תלויה בסופו של דבר פחות במישור טכנולוגי מתקדם ויותר באיכות של אנשיו ובאינטראקציה ביניהם לבין עצמם וביניהם לבין הדרג המדיני.
הערות
1. Walter Laqueur, A World of Secrets: The Uses and Limits of Intelligence (New York: Basic Books, 1985), p. 230.
2. איסר הראל, ביטחון ודמוקרטיה (עידנים, 1989), עמ' 34.
3. Shlomo Gazit, "Intelligence Estimates and the Decision Maker" in Michael I. Handel, ed., Leaders and Intelligence (London: Frank Cass, 1989), p. 267.
4. Loch K. Johnson, "Strategic Intelligence: An American Perspective" in A. Stuart Farson, David Stafford and Wesely K. Wark, eds., Security and Intelligence in a Changed World: New Perspectives for the 1990s (London: Frank Cass, 1991), p. 53.
5. Allen Dulles, The Craft of Intelligence (London: Widenfeld and Nicolson, 1963), p. 233.
6. Ibid., pp. 235-236.
7. Ibid., p. 239.
8. Ibid., p. 241.
9. Laqueur, A World of Secrets: The Uses and Limits of Intelligence, pp. 229-230.
10. פיליפ נייטלי, המקצוע השני העתיק ביותר בעולם (תל אביב: מעריב, 1991), עמ' 380.
11. Uri Bar-Joseph, Intelligence Intervention in the Politics of Democratic States (University Park: The Pennsylvania State University Press, 1995), p. 59.
12. Ibid., p. 60.
13. Loch K. Johnson, "Strategic Intelligence: An American Perspective", p. 53.
14. Intelligence Activities and the Rights of the Americans, Final Report, April 26, 1976.
15. Laqueur, A World of Secrets: The Uses and Limits of Intelligence, p. 328.
16. Loch K. Johnson, "Strategic Intelligence: An American Perspective", p. 54.
17. Ibid., pp. 55-56.
18. Laqueur, A World of Secrets: The Uses and Limits of Intelligence, p. 329.
19. י. ה. קוקרידג', חבלות ומודיעין במערב אירופה 1940-1945 (תל אביב: משרד הביטחון, 1970), ע"מ 44-46.
20. Laqueur, A World of Secrets: The Uses and Limits of Intelligence, p. 231.
21. פיליפ נייטלי, המקצוע השני העתיק ביותר בעולם, עמ' 369.
22. Laqueur, A World of Secrets: The Uses and Limits of Intelligence, p. 321.
23. פיליפ נייטלי, המקצוע השני העתיק ביותר בעולם, ע"מ 371-372.
24. Uri Bar-Joseph, Intelligence Intervention in the Politics of Democratic States, p. 49.
25. Ibid., p. 50.
26. Sunday Times, 31 October 1982.
27. Harry Rositzke, "America's Secret Operations: a Perspective" Foreign Affairs, Vol. 53, January 1975, p. 338.
28. Congressional Record, November 11, 1985, p. 35786.
29. Loch K. Johnson, America's Secret Power: The CIA in a Democratic Society (New York: Oxford University Press, 1989), pp. 95-96.
30. Ibid., p. 98.
44

תגים:

איסר · הראל · התרעה · מוסד · צבא · aic

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תפקידי שירות המודיעין בחברות דמוקרטיות ובחברות טוטליטריות", סמינריון אודות "תפקידי שירות המודיעין בחברות דמוקרטיות ובחברות טוטליטריות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.