הגיבורים בספר "החצרן" של בלדסרה קסטיליונה

תקציר העבודה:

הגיבורים המאכלסים את הספר "החצרן"

תמצית hc0890

בבואנו להציג את גיבורי הספר, אנו חייבים לשאול מהי עלילתו, ואילו מעשים מבצעים
גיבוריו. בראיה ראשונית פשטנית, או אם נקנה את דברי קסטיליונה כפשוטם מהווה
הספר אם נתרגם דבריו למושגינו אנו מעין סרט דוקומנטרי, או בנוסח ימי הרנסנס
ציור בנוסח של צילום, המתאר ארבעה ערבים ארוכים ויפים של בילוי וויכוחים
אינטלקטואליים כפי שהיו נהוגים בחצר אורבינו. ע"י זאת ניסה להנציח קסטיליונה הן
את החצר בגדולתה, והן את השעות היפות של חייו שלא ישובו עוד.
אבל למעשה, שזורים בספר מעגלים נוספים של התרחשות, מתיאורים היסטוריים ועד
לתהליכים חברתיים ומערבולות של רגשות אישיים וכתוצאה מכך אינה מהווה
דוכסות אורבינו גיבורת הספר היחידה אלא מצבה בו לגיבורים אנושיים בתפקידים
שונים.
שמו של הספר מציג את גיבורו הראשי, איש האשכולות הרנסנסי החצרן.
גיבור זה הוא בלדסרה קסטיליונה בעצמו.
בהוצאת דנט ובניו, מופיע צילום השער לספר כפי שיצא בתרגום הראשון לאנגלית ע"י
סיר תומס הובי, בשנת 1561 ובו מכונה המחבר הרוזן בלדסר קסטיליון. תואר שאין
אנו פוגשים בשום מקום בספר עצמו.
הוא נולד בנסיכות מנטואה בשנת 1478 כבן למשפחה ממעמד האצולה הלומברדית, מן
הנצר שהתיישב במנטואה. משפחתו היתה קשורה דרך קשרי חיתון עם משפחתו של
נסיך אורבינו. עד לגיל שש עשרה קיבל חינוך אופייני לבני מעמדו ואז, נשלח למילנו
להשלים את חינוכו התחנך במילאנו, בביה"ס ההומניסטי של ד. כלקונדילס ובחצרו של
לודביקו ספורצה (Lobovico Sforza), שם למד את הלכות האבירות.
כששב מצא את מקומו בחצר הנסיך של עירו, וחיפש שעת כושר לצאת עם הנסיך
למלחמה. נטילת תפקיד חשוב בקרב היתה חלק מרכישת מעמד חשוב בחצר הנסיך.
ב1503 הוא יצא למלחמה יחד עם המרקיז ממנטואה אלה שהיא נסתיימה בתבוסה,
לקסטיליונה לא היתה כל הזדמנות להוכיח את כישוריו והוא בחר להישאר ברומא.
ההצצה הראשונה שלו למלחמה היתה מאכזבת, הוא שאף לקרב וחיפש הזדמנות
נוספת. האפיפיור המליץ עליו בפני דוכס אורבינו והלה צרפו לצבאו, בעמדת פיקוד.
המלחמה הזו נסתיימה בניצחון, והיוותה לגבי קסטיליונה נקודת מפנה שפנים רבות
לה. מצד אחד הוא רכש את חיבתו ואימונו של דוכס אורבינו והפך לחלק מן הפמליה
המצומצמת שלו. חייו היו קשורים עתה לבלתי נתק בגורל הקיסרות. במקביל הוא
עורר את זעמו של דוכס מנטואה ונותק מעיר מולדתו לתקופה של 15 שנה, דבר שגרר
גם ניתוק פיזי ממשפחתו, בעיקר מאמו אליה היה קשור.
למרות היותו בחצר אורבינו בתפקיד של חצרן, כלומר תפקיד מסוג של נותן שירותים,
תפקיד שהסתיים עם פירוק החצר, ראה בלדסרה את עצמו במרכז העלילה את תפקידו
כחשוב מעין כמוהו והאת חורבן החצר כחורבן חייו.
לא לחינם נפרשים לפנינו תכונותיו, יכולתו להבחין בין טוב ורע ראוי ולא ראוי,
מעלותיו כאיש תרבות, חברה, נימוסים כבעל טעם טוב וכמי שיודע מה לומר במקום
ובזמן הנכונים. למרות שהספר נכתב להיות מצבה לחצרם המוצלחת כל כך של פטרוניו
הנסיך והנסיכה דמויותיהם תועברנה אלינו דרך הפריזמה שהוא יוצר דבר המעניק לו
תפקיד נוסף והוא תפקיד המספר.

מקורות:

848
הגיבורים המאכלסים את הספר "החצרן"
בבואנו להציג את גיבורי הספר, אנו חייבים לשאול מהי עלילתו, ואילו מעשים מבצעים גיבוריו. בראיה ראשונית פשטנית, או אם נקנה את דברי קסטיליונה כפשוטם מהווה הספר אם נתרגם דבריו למושגינו אנו מעין סרט דוקומנטרי, או בנוסח ימי הרנסנס ציור בנוסח של צילום, המתאר ארבעה ערבים ארוכים ויפים של בילוי וויכוחים
אינטלקטואליים כפי שהיו נהוגים בחצר אורבינו. ע"י זאת ניסה להנציח קסטיליונה הן את החצר בגדולתה, והן את השעות היפות של חייו שלא ישובו עוד.
אבל למעשה, שזורים בספר מעגלים נוספים של התרחשות, מתיאורים היסטוריים ועד לתהליכים חברתיים ומערבולות של רגשות אישיים וכתוצאה מכך אינה מהווה דוכסות אורבינו גיבורת הספר היחידה אלא מצבה בו לגיבורים אנושיים בתפקידים שונים.
שמו של הספר מציג את גיבורו הראשי, איש האשכולות הרנסנסי החצרן.
גיבור זה הוא בלדסרה קסטיליונה בעצמו.
בהוצאת דנט ובניו, מופיע צילום השער לספר כפי שיצא בתרגום הראשון לאנגלית ע"י סיר תומס הובי, בשנת 1561 ובו מכונה המחבר הרוזן בלדסר קסטיליון. תואר שאין אנו פוגשים בשום מקום בספר עצמו.
הוא נולד בנסיכות מנטואה בשנת 1478 כבן למשפחה ממעמד האצולה הלומברדית, מן הנצר שהתיישב במנטואה. משפחתו היתה קשורה דרך קשרי חיתון עם משפחתו של נסיך אורבינו. עד לגיל שש עשרה קיבל חינוך אופייני לבני מעמדו ואז, נשלח למילנו להשלים את חינוכו התחנך במילאנו, בביה"ס ההומניסטי של ד. כלקונדילס ובחצרו של לודביקו
ספורצה ((Lobovico Sforza, שם למד את הלכות האבירות.
כששב מצא את מקומו בחצר הנסיך של עירו, וחיפש שעת כושר לצאת עם הנסיך למלחמה. נטילת תפקיד חשוב בקרב היתה חלק מרכישת מעמד חשוב בחצר הנסיך. ב1503 הוא יצא למלחמה יחד עם המרקיז ממנטואה אלה שהיא נסתיימה בתבוסה, לקסטיליונה לא היתה כל הזדמנות להוכיח את כישוריו והוא בחר להישאר ברומא.
ההצצה הראשונה שלו למלחמה היתה מאכזבת, הוא שאף לקרב וחיפש הזדמנות נוספת. האפיפיור המליץ עליו בפני דוכס אורבינו והלה צרפו לצבאו, בעמדת פיקוד. המלחמה הזו נסתיימה בניצחון, והיוותה לגבי קסטיליונה נקודת מפנה שפנים רבות
לה. מצד אחד הוא רכש את חיבתו ואימונו של דוכס אורבינו והפך לחלק מן הפמליה המצומצמת שלו. חייו היו קשורים עתה לבלתי נתק בגורל הקיסרות. במקביל הוא עורר את זעמו של דוכס מנטואה ונותק מעיר מולדתו לתקופה של 15 שנה, דבר שגרר גם ניתוק פיזי ממשפחתו, בעיקר מאמו אליה היה קשור.
למרות היותו בחצר אורבינו בתפקיד של חצרן, כלומר תפקיד מסוג של נותן שירותים, תפקיד שהסתיים עם פירוק החצר, ראה בלדסרה את עצמו במרכז העלילה את תפקידו כחשוב מעין כמוהו והאת חורבן החצר כחורבן חייו.
לא לחינם נפרשים לפנינו תכונותיו, יכולתו להחבין בין טוב ורע ראוי ולא ראוי, מעלותיו כאיש תרבות, חברה, נימוסים כבעל טעם טוב וכמי שיודע מה לומר במקום ובזמן הנכונים.
למרות שהספר נכתב להיות מצבה לחצרם המוצלחת כל כך של פטרוניו הנסיך והנסיכה דמויותיהם תועברנה אלינו דרך הפריזמה שהוא יוצר דבר המעניק לו תפקיד נוסף והוא תפקיד המספר.
הגיבור הראשון מחצר הנסיכות, הוא דווקא גיבור היסטורי, האיש שהעלה את נסיכות למדרגת אחת החשובות באיטליה, פדריקו די מונטפלטרו ((Federico di Montefeltro, או כפי שכונה בידי קסטיליונה, הדוכס פדריק ((Duke Fridericke בתקופת שלטונו של פדריגו, שלא נחשב לצאצא אמת של משפחת מונטפלרו בשליש השני של המאה ה15 נחשבה
הדוכסות לאחת משתי הנסיכויות היחידות באיטליה שהתברכו בסדרים נאים ובשליטים מוכשרים. באישיותו של פדריגו הגדול (1482-1444) מצאה לה אורבינו את אחד הנציגים מעולים ביותר של מעמד הנסיכים. קסטיליונה מתאר את מעלותיו המיוחדות של פרדריגו כשליט וכאדם: הוא פעל בתפקידים שונים למען נסיכים חשובים ולמען האפיפיור.
בשנת 1474 ירש את נסיכות אורבינו.
שירותו למען האפיפיור בתחומים שונים זכה אותו במענק כספי גדול מאוד אותו הוציא כולו לטובת נתיניו.
חצרו מתוארת כחצר שנוהלה ביעילות רבה פדריגו החזיק חצר בת 500 איש שנתנו שירותים רבים ללא בזבוז. הכל היה מכוון למטרתו ונתון לפיקוח מדויק. בחצר זו לא בזבזו זמן והיא שמשה מכון לחינוך צבאי לבניהם של שליטים אחרים ולאנשי המעמדות הגבוהים.
הארמון שהקים לעצמו לא הצטיין בתפארתו אלא בשלמות התכנונית שלו. בארמון נשמרה גולת הכותרת של מעשיו, בעיני קסטיליונה, הספרייה המפורסמת שלו שהכילה למעלה מ2000 כתבי יד במספר שפות.
ספרייה זו היתה המפוארת והעשירה ביותר באיטליה, (נמצאת כיום בספריית הותיקן).
אב זה ילד את גווידובלדו ((Guidubaldo שירש את כסאו בהיותו בן עשר. בעצם, גווידובלדו הוא זה, שאת חצרו מנציח קסטיליונה.
ובכן, יש לו בעברו זכות אבות, אך יש לו משלו תכונות מיוחדות אותן מעריץ קסטילוינה. ראשית הוא מתארו כיצירה המוצלחת ביותר של אביו: הנער ירש את כל תכונותיו של אביו ונאמר עליו שמכל מעשי אביו הגדולים היה הוא הגדול מכולם. אלא שבגיל עשרים חלה, ונהפך לנכה קשה הסובל מכאבי תופת ומעוות צורתו הגופנית. מחלה נוראית
זו לא פגעה במוחו המזהיר ובכוחו רצונו, ולמרות נכותו וכאביו כל דבר שלקח על עצמו לבצע הצליח בו בצורה יוצאת דופן כשהוא נודע בחכמתו ובאומץ לבו הרב.
ואכן בנוסף לניהול החצר, שרת בצבאותיהם של מלכי נאפולי, האפיפיור אלכסנדר השישי והנסיכים של פלורנס וונציה. בשנת 1503 כשעלה לשלטון האפיפיור יוליוס השני מינהו למפקד הכללי של צבא הכנסיה (*.(General Capitaine of the Church
חצרו הכילה פמליה של אנשים אצילים ובעלי ערך עימם נהג כבני משפחה ושסייעו לו לקיים את שלטונו.
את הנסיכות ניהל עד מותו, יחד עם אשתו אליזבטה גונזגה(Gonzaga (Elizabetta, נסיכות מאורגנת וחצר מיוחדת במינה. אשה זו, שמרה לו אמונים גם לאחר מותו והעדיפה להישאר אלמנתו למרות הצעות נישואין רבות שהיו גואלות אותה מחיי עוני וצער אליהם נקלעה.
הימים בחצר היו מחולקים ליום וללילה. הנסיך בגלל מצבו הגופני נהג ללכת לישון מוקדם ואת סלון השיחות והבילויים ניהלו לידי אליזאבט גונזגה ולידי אמיליה פיה.
הוא מתאר את היחסים בין אנשי החצר והדוכסית כחופשיים מאוד, שיחות ברמה גבוהה על נושאים שונים אפילו אישיים, יחסים של חיבה ואהבה בין האנשים אבל מצד שני כבוד רב והערצה.
מיד אחרי ארוחת הערב היו מתרכזים גברי החצר באולם בו שהתה הנסיכה. היו משחקי חברה, מעין חידונים, מוסיקה, ריקודים ולעתים קרובות ויכוחים בנושאים שונים.
אם לנסיך מגלה קסטיליונה נאמנות, הכרת תודה הערכה והערצה הרי ביחסו לנסיכה יש רובד נוסף.
יש תחושה שהנסיכה היא מושא אהבתו וחלומותיו בסגנון הפטררקי.
השעות אותם בילה בחברתה גם אם בחברת אנשים נוספים הן השעות האמיתיות אליהן הוא מתגעגע.
למרות שהקשר היחידי שנוצר בפועל הוא התבוננות האוהב בפני אהובתו ושיחות שונות תמיד בחברת אנשים רבים באולם גדול, ואולי אפילו ריקוד פה ושם, ממקם קסטיליונה האוהב, את עצמו, כחלק ממשולש רומנטי. זה הופך אותו לאוהב פטררקי היודע שזו תהיה לעד אהבה בלתי ממומשת.
לא שקסטיליונה יאמר כל אלה אבל תיאורי המפגשים בחדרי הדוכסית האווירה, המוסיקה הריקודים השעות של התעלות הרוח והגעגועים הבלתי פוסקים מעניקים את התחושה של אהבה פטררקית כזו.
הוא מתאר לילות אלו כהתגשמות חלומו של כל גבר, ושיא התגשמות חלומותיו היה לעשותה מאושרת.
הוא רואה בה כליל השלמות, בעלת כל התכונות הטובות יחד: חכמה, ידע, אומץ, חן יופי, חוש לשיחה טוב לב וכל תכונה טובה אחרת. הדיווח של פטררקה על אהבתו לליאורה נמסר במונחים השמורים לנאמנות ולאהבה אלוהית. פטררקה ייעצר ולא יגש לביטויים הגופניים של האהבה אלא יטפל בהשלכות הפסיכולוגיות שלה.
מעגל נוסף של דמויות המככבות בספר הם האנשים שהסתופפו בחצר.
רמתם הגבוהה של אנשים אלו פירסומם וחשיבותם מצביעים על שלושה אלמנטים:
א. חשיבותה הפוליטית תרבותית של חצר אורבינו שמשכה אליה אנשים כאלה.
ב. המעמד שהקנתה החצר לאנשים שהיו חלק ממנה והקשרים שטוו בשהותם בה.
ג. הדרך בה רוצה קסטיליונה להבליט את גדולתה של חצר אורבינו, ע"י התנאות בשמות המפורסמים שהסתופפו בה בימי גאונה.
החבורה שהסתופפה בערבים בחדרי הדוכסית מנתה אנשי חצר רבים:
ואחיו סיר פרדריך (Octavian Fregoso ) את לורד אוקטביאן פרגוסו ,(Jullian de Medicis) את לורד גוליאן דה מדיצי ,(Friderick) את לורד סזר גונזגה, את הרוזן (Peter Bembo) ,את פיטר במבו את לורד לודביקוס פיוס (Lewises of Canosasa) לואיס מקנוסה ,(Gasper Pallavicin) את לורד גספר פלאויצין ,(Lodovicius Pius) ואת
רוברט מבארי (Maister Morello of Ortona) את מורלו מאורטנה (Peter of Naples) ופיטר מנאפולי (Maister Robert of Bary) ,ואבירים וג'נטלמנים רבים בעלי ערך. מחוץ לאלה נכחו גם אנשים שלא גרו בחצר אבל בילו את רוב זמנם שם טרפנדר ,(Maister Nicolas Phrisio) ,למשל: ניקולאס פריזיו ג'ון כריסטופר רומנו ,(Peter
Mount) פיטר מאונט ,(Therpander) (Unico Aretino) אוניקו ארטינו (John Christopher Romano) אנשים שנודעו בחכמתם (Maister Bernard Bibiena) וברנרד ביביאנה וכישוריהם בכל איטליה. כמו כן כמוכן שהו שם משוררים מוזיקאים ואנשים מוכשרים אחרים, הטובים בתחומם בכל אטליה. גיבורים נוספים המככבים בספר לעתים סמויים הם
האפיפיורים השונים, שאחד מהם, יוליוס השני, ביקר בה בשנת 1506 ביקר בה בלווית הקרדינלים והחשמנים החשובים ביותר של הכנסייה, מאורע שהתכוננו אליו רבות ודברו עליו רבות, שנים אח"כ, כשישבו במעגל סביב הדוכסית בערבים.
מלבד יד וזכר לדוכס ולדוכסית, לדוכסות ולחצרה, ולהווי המיוחד ששרר בה, מקים קסטיליונה בספרו מצבה לשלושה מן הנוכחים, שנפטרו מאז: ללורד גספר פלוויסין((Gaspar Pallavicine שהיה חולה במחלה קשה, ולא פעם ולא פעמיים עמד בפני מותו אבל רוחו העזה וכוח החיים שלו מנעו זאת עד שנפטר לבסוף עדיין צעיר. מיד אחריו מת
סזר גונזגה שכל מי שהכיר אותו הצטער צער עמוק על לכתו. הוא נלקח בדיוק שההצלחה החלה להאיר לו פנים במסחר.
מיד אחריו נפטר Maister Robert of Barry שהיה מצויד בנימוסים והליכות ויפה תואר.
הוכחה לגדולתה של החצר האורבינית מהווים גורלם והצלחתם המסחררת של אנשיה: סיר פרדריך פרגוסו ((Sir Frederick Fregoso הפך לארכיבישוף של סלרנו ((Salerno הרוזן לואיס ((Count Lewis לבישוף באיוס ((Baious לורד אוקטביאן פרגוסו ((Octavian Fregoso לנסיך גנואה, מייסטר ברנרד ביביאנה ((maister Bernard Bibiena
לקרדינל סנטה מריה אין פורטיקו ((Sancta Maria in Portico ואילו פיטר במבו ((maister Peter Bembo הפך למזכירו של האפיפיור לאו.
לורד ג'וליאן רומם והיה ל דוכס נמרוס ((Dukedome of Nemours ולורד פרנצ'סקו מריה דלה רוברה ((Francesco Maria della Rovere ירש ואח"כ איבד את דוכסות אורבינו.
אנו רואים איפה שהמצבה שהקים קסטיליונה לדוכסות אורבינו, היא בעצם גם יד לאנשים שהיו חלק מחצרה ותרמו להווי המיוחד שלה, ואליהם התגעגע קסטיליונה עד סוף ימיו.
ביבליוגרפיה
1. בורקהרט יעקוב, תרבות הרנסנס באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ג.
Castiglione Baldesar, The Book of the Courtier, Done.into English by Sir Thomas Hoby Anno 1561, J.M.Dent and Sons, London.
Castiglione Baldesar, The Book of the Courtier, Doubledy .3 Company, N.Y., 1959, pp. 3.
Roeder Ralph, The Man of the Renaissance, Viking pressN.Y., 1933.
Evans Maurice, English Poetry in the Sixteens Century Hutchinson University Library, London, 1967.
Castiglione Baldesar, The Book of the Courtier, Doubledy Company, N.Y., 1959, pp. 3.
Castiglione Baldesar, The Book of the Courtier, Done into English by Sir Thomas Hoby Anno 1561, J.M.Dent and Sons, London.
Roeder Ralph, The Man of the Renaissance, Viking press, N.Y., 1933.
Castiglione Baldesar, The Book of the Courtier, Done into English by Sir Thomas Hoby Anno 1561, J.M.Dent and Sons, London, pp. 17.
בורקהרט יעקוב, תרבות הרנסנס באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ג.
יש לציין כאן, שלמרות השבחים הרבים שמרעיף עליו קסטיליונה כאיש צבא ולמרות התפקידים שקיבל, שנבעו ממעמדו הפוליטי החזק, לא הצטיין בתפקיד זה ונודע בעיקר בשל חוכמתו, ויעילות שלטונו. ראה שם, הערותיו בנושא זה של פרופ' דרייטון הנדרסון עמ' 8, 19, 231, שם.
Castiglione Baldesar, The Book of the Courtier, Done into English by Sir Thomas Hoby Anno 1561, J.M.Dent and Sons, London, pp. 18-20.
Castiglione Baldesar, The Book of the Courtier, Done into English by Sir Thomas Hoby Anno 1561, J.M.Dent and Sons, London, pp. 20.
Evans Maurice, English Poetry in the Sixteens Century Hutchinson University Library, London, 1967.
Castiglione Baldesar, The Book of the Courtier, Done into English by Sir Thomas Hoby Anno 1561, J.M.Dent and Sons, London, pp. 20.
שם, עמ' 259.
שם, עמ' 22
שם, עמ' 23
שם, עמ' 22
Castiglione Baldesar, The Book of the Courtier, Done .1 into English by Sir Thomas Hoby Anno 1561, J.M.Dent and Sons, London, pp. 258.
שם, שם.

תגים:

רנסנס · רנסאנס · אורבינו · היסטוריה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הגיבורים בספר "החצרן" של בלדסרה קסטיליונה", סמינריון אודות "הגיבורים בספר "החצרן" של בלדסרה קסטיליונה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.