מדמוקרטיה לדיקטטורה בגרמניה

תקציר העבודה:

תוכן עניינים:
1. מבוא
2. סיבות לעליית הימין ברפובליקה של ווימאר
א. ייסוד הרפובליקה הויימארית והחוקה
ב. חוזה ורסאי והשפעתו
3. הקבוצות הימניות והמיליטנטיות ברפובליקה של ווימאר
א. התנועות הימניות
4. צבירת כוחה של המפלגה הנאצית
א. אידיאולוגיה
ב. העלייה לשלטון
5. היטלר עם עליית המפלגה לשלטון
6. סיכום
7. הערות
8. מקורות

רקע היסטורי
באוקטובר 1918 מתחילה החזית הגרמנית להתמוטט במערב. גרמניה הקימה ממשלה חדשה ובראשה עומד הנסיך מקס ((MAX מפדאן. הוא מתמנה לקאנצלר ((CHANCELLOR ומשימתו היא להשליט סדר בגרמניה אשר ספגה כישלון צורב במלחמת העולם הראשונה. מאוחר יותר עם ייסוד הרפובליקה הוא הופך לעוצר ומפנה מקומו לקאנצלר.
החודשים הבאים לאחר כניעת גרמניה בוורדן הינם זמן מבולבל מבחינה פוליטית, מייד עם הסתלקותו של הקייזר וילהלם השני החל המשטר על כל שלוחותיו להתפורר, יש לזכור כי המדינה הגרמנית היתה קונפדרציה של נסיכויות וממלכות אשר אוחדו לכדי כוח פוליטי אחד רק לאחר מלחמת פרוסיה צרפת ב1871, כך שבמדינות גרמניות רבות דוגמת בווריה, בוהמיה, וכד' לא היה ברור מי בשלטון.
ברלין עצמה דמתה לשדה קרב, חילים ששבו מהחזית, חברי המפלגה הקומוניסטית הממשל הלגיטימי של הנסיך מקס כל אלה ניהלו מאבק על השלטון ברחוב הברלינאי.
דומה שהסדר הושב על כנו במידת מה רק לאחר 1919 אם סיומו של קונגרס וורסאי, בקונגרס זה ניצח ללא ספק הצד הרדיקלי שיוצג בידי נשיא צרפת קלמנסו, צד זה דרש כי גרמניה תישא באשמה המלאה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, וכתוצאה מכך חוייבה גרמניה בפיצויי ענק שישולמו למעצמות המנצחות במהלך השנים הבאות, נוסף על כך צומצם הצבא הגרמני לכדי מאה אלף חיילים, ועל גרמניה הוטלה שורה ארוכה של הגבלים וסנקציות.
בין כל ההגבלים הללו הוחלט כי יש לשבור את מבנה המונרכיה הגרמנית וכי על גרמניה להפוך לדמוקרטיה ויהי מה. החלטה שרירותית זו הולידה את התכנסותם של המשפטן היהודי גרמני הוגו פרוייס (HOGO PREUSS) וחבר משפטנים גרמניים בווימר (WEIMAR). בסופו של דבר נחקקה חוקת ויימר אשר הפכה את גרמניה לרפובליקה דמוקרטית (לפחות למרעית עיין). (1)
ממשלתה תלויה היתה בהצבעת אמון של הרייכסטאג (REICHSTAG) ומצטרפים אליה מנהיגי המרכז והשמאל אשר היו בעד השיטה הדמוקרטית עוד בתקופה שלפני המלחמה.
המגמה לשינוי צורת השלטון בגרמניה החלה עוד בעיצומה של המלחמה, כבר בקיץ 1916 נתגלעו חיכוכים בין המפלגות השנות ברייכסטאג אך עדיין לא נעשו צעדים אשר יביאו לשלטון פרלמנטרי בגרמניה.
נוצר שינוי באקלים הפוליטי של גרמניה אשר קדמו לו שרשרת של כישלונות פוליטיים ומדיניים הרייך שיסד ביסמארק (BISMARK) הגיע לקיצו. המלחמה יצרה משבר במעמדם של הקיסרים והקצינים הפרוסים הצבאיים והם התגלו
בחולשתם. נוצרו בגרמניה שני מרכזי כח חדשים: המפקדה העליונה שהיתה המיעוט והרוב האופוזיציוני ברייכסטאג. בסמפטמבר 1918 התמוטטה המפקדה העליונה והרוב הפרלאמנטרי החל לנהל את השלטון.
ב-9 בנובמבר 1918 פוזרה המונרכיה. הגיע הקץ על המונרכיה והוכרז על רפובליקה, הרפובליקה של ווימאר (WEIMAR REPUBLIC). בעקבות צעדים אלו נוצרה אוירה של מהפכה בגרמניה, היו שביתות ונוצר חוסר שקט שנדמה כי הוא עלול להתפתח למלחמת אזרחים, בברלין בוואריה ברייכלנד ובסקסוני.
היו רגעים בהם נדמה כי הממשלה הפדרלית החדשה לא תוכל לכפות את האוטוריטה שלה בכל שטחי הרייך במיוחד לנוכח העובדה שהצבא והמערכת המשפטית היו עויינים את המשטר החדש והדבר התבטא בכך שהם הגנו על
ארגונים חשאיים צבאיים שהתמרדו כנגד הממשלה הרפובליקנית.
מלבד השינוי הפוליטי נוצר בגרמניה שינוי במבנה הכלכלי שינוי אשר תהיה לו משמעות לאורך כל שנות הרפובליקה ועד עליית הנאצים לשלטון. המהפך הכלכלי הביא לעלייתם של מנהיגים כלכליים חדשים לדוגמא: הוגו סטינס, בעל מכרות פחם בחבל הרואר שבנה קונצרן ענק, הכולל בתי יציקה לברזל, בנקים, אוניות מסחר, עיתונים ובתי מלון.
גרמניה הפכה לרפובליקה עם שיטה פרלמנטרית. המעמד של האגודים המקצועיים חוזק מבחינה משפטית כתוצאה מהשפעת הממשלה הסוציאל דמוקרטית (SOCIAL DEMOCRATS). במהלך עבודה זו אנסה לבחון האם הצליחה
השיטה הפרלמנטרית החדשה בגרמניה. האם מדינה אשר מעולם לא הייתה דמוקרטיה אלא מונרכיה אחת הצליחה לפעול על פי ערכים דמוקרטים. לדעתי גם בשנים בהם התקיימה הרפובליקה הויימארית לא היתה גרמניה דמוקרטיה של ממש ולמעשה התקיימו בה כל התנאים אשר יכלו להביא לקיצה וכך אכן היה.

מקורות:

מלבד השינוי הפוליטי נוצר בגרמניה שינוי במבנה הכלכלי שינוי אשר תהיה לו משמעות לאורך כל שנות הרפובליקה ועד עליית הנאצים לשלטון. המהפך הכלכלי הביא לעלייתם של מנהיגים כלכליים חדשים לדוגמא: הוגו סטינס, בעל מכרות פחם בחבל הרואר שבנה קונצרן ענק, הכולל בתי יציקה לברזל, בנקים, אוניות מסחר, עיתונים ובתי
מלון.
גרמניה הפכה לרפובליקה עם שיטה פרלמנטרית. המעמד של האגודים המקצועיים חוזק מבחינה משפטית כתוצאה מהשפעת הממשלה הסוציאל דמוקרטית((SOCIAL DEMOCRATS. במהלך עבודה זו אנסה לבחון האם הצליחה השיטה הפרלמנטרית החדשה בגרמניה. האם מדינה אשר מעולם לא הייתה דמוקרטיה אלא מונרכיה אחת הצליחה לפעול על פי ערכים
דמוקרטים. לדעתי גם בשנים בהם התקיימה הרפובליקה הויימארית לא היתה גרמניה דמוקרטיה של ממש ולמעשה התקיימו בה כל התנאים אשר יכלו להביא לקיצה וכך אכן היה.
פרק א - סיבות לעליית הימין ברפובליקה של ווימאר
התנועה הטוטוליטרית בגרמניה היא תוצאה של העידן הדמוקרטי בעולם המערבי, בסוף המאה ה19- - ראשית המאה ה20-. בד בבד החלו להתפתח שני תהליכים מקבילים אשר כפי שטוען דיטריך בראכר בספרו "הדיקטטורה הגרמנית", היתה בהם סתירה, קידום הפרט מול ערכי המדינה. הבעיות שהציבה הדמוקרטיה וההמוניות שבה, הולידו את
הדיקטטורה.(2)
בגרמניה של תחילת המאה ה20- עלו על פני השטח ארבעה זרמים רעיוניים שניצבו מול רעיון הדמוקרטיה: לאומנות אמפריאליסטית, חשיבות עליונה למדינה הכל יכולה, סוציאליזים מודרני, גזענות ושנאת זרים.
ייסוד הרפובליקה של ויימאר והחוקה
כדי להבין את עליית הזרמים הימניים בגרמניה באותה תקופה, יש להבין את המתרחש בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. המפקדה הגרמנית נוצחה, והבסיס לדיקטאטורה של לודאנדרוף((LUDENDORFF נשמט. נוצר הצורך בהידברות עם מדינות ההסכמה כדי להגיע להסכם שלום. לודאנדרוף משכיל להבין כי מדינות ההסכמה לא ירצו לבוא בדברים
עם ההנהגה הישנה של גרמניה והוא מעביר את השלטון לרייכסטאג. חשוב לציין כאן כי השלטון לרייכסטאג הועבר מתוקף פקודה ולא לאחר מאבק של המפלגות השונות או העם עצמו.
ב1919- נוסדה הרפובליקה הגרמנית על ידי האספה המכוננת של ויימאר ((WEIMAR NATIONAL ASSEMBLY. ב - 31 ביולי אותה שנה אומצה "חוקת ויימר". כאמור, ב9- בנובמבר 1918 פוזרה באופן סופי המונריכה הגרמנית, זאת לאחר התפטרותו של הנסיך מקס מפדאן, שמונה עם התפטרותו של לודאנדורף. בעקבות כך נתכנס הרוב הסוציאל דמוקרטי
בהנהגת פרדריק אברט ופיליפ שיידמן ברייכסטאג בברלין. במקביל התפתחה מגמה בקרב הסוציאליסטים השמאליים להקים רפובליקה סובייטית. החשש מכך, האיץ בסוציאליסטים ברייכסטאג והם מיהרו להכריז על הקמת הרפובליקה הגרמנית.
לטענת ויליאם שיירר בספרו "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", הוקמה למעשה הרפובליקה הגרמנית די במקרה וללא כל תכנון מוקדם. ולמעשה נוצרה "הפיכה מלמעלה" ולא על ידי העם.
שישה חודשים לאחר הקמת הרפובליקה נתקבלה חוקת ויימאר בהצבעה בפרלמנט. ב31- ביולי אושררה וב31- באוגוסט היא אושרה על ידי הנשיא. חוקת ויימר אשר באה כביכול להשליט סדר בגרמניה לא יכלה למלא את יעודה והמאמצים לטפח מסורת דמוקרטית בגרמניה כשלו כפי שיתברר במהלך עבודה זו. לכאורה, על גבי הנייר היתה החוקה למסמך
הליברלי והדמוקרטי ביותר מסוגו במאה ה20-. היא היתה מושלמת מבחינה טכנית ונראה כי מבטיחה את פעולותיה של הדמוקרטיה באופן מלא. נקבע בה שלטון פרלמנטרי עם ממשלת קבינט, רעיון שהושאל מהשלטון הבריטי והצרפתי, כמו כן הוחלט על מעמד הנשיא כפי שקיים הדבר בארה"ב, הוחלט על שיטת בחירות של יצוג יחסי על פי רשימות כך
שיהיה ייצוג לרוב שכבות האוכלוסיה.
החוקה קבעה כי העם הוא הריבון: "הכח המדיני נובע מן העם", זכות ההצבעה שווה לנשים וגברים מגיל 20-: "כל הגרמנים שווים בפני החוק... החרות האישית היא בילתי פגיעה... כל גרמני זכאי...להביע דעותיו באופן חופשי...לכל הגרמנים זכות להקים אגודות או איגודים..." נראה כי היסודות הדמוקרטיים מושלמים. העם הגרמני הוא
המחליט על גורלו.
היו בה גם מגרעות רבות בחוקת ויימאר. היא לא השכילה להגדיר את המצב הכלכלי של גרמניה, לדוגמא בעניין הקניין הפרטי, עדיין נותרו בעלי אחוזות גדולות מיימי הפאודליזים אשר יצרו פערים חברתיים. החוקה לא קבעה הלאמתם או החרמתם כפי שהיה מתבקש. לא נוצרה מדיניות כלכלית ברורה.
חוקת ויימאר אשר עוצבה על ידי הדמוקרט הוגו פרויס היתה אם כן מבוססת על עקרון הדמוקרטיה הפארלמנטרית. שמרה על האופי של הרייך המורכב מ18- ארצות, בית הנבחרים נבחר על ידי העם כולו והוא בעל הסמכות העליונה בשלטון. הוא הגוף המחוקק ובכוחו להפיל את הממשלה. בראש הממשלה עמד "ועד שליחי העם" Volksbeauftragte. על
פי החוקה ממנה הנשיא את ראש הממשלה וזה האחרון צריך את תמיכת הפרלמנט בכדי לכהן בתפקידו. הצד האפל של חוקת ויימאר ואשר הביא לבסוף לנפילתה של הרפובליקה הוא סעיף 48 בחוקה אשר מעניק לנשיא את הסמכות במקרה של מהומות פתע המלוות מעשי אלימות, לתקן תקנות לשעת חרום.
חוזה ורסאי והשפעתו
היתה זו התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, גרמניה עברה מלחמה קשה, נטל המלחמה היה גדול והמאמץ הצבאי מלחמתי הוליד קשיים כלכליים כבדים בשנים שלאחר המלחמה. קשיים אלו היו חזקים למרות דימוייה החזק של גרמניה גם לאחר המלחמה.
מבחינת העובדות היבשות היתה עדיין גרמניה מעצמה חזקה ועצומה, למרות האבדות הטריטוראיליות וההגבלות הצבאיות, עדיין עמדה לראשותה האוכלוסיה הגדולה באירופה, וכושר ייצור ברזל ופלדה גדול ביותר. מערכת התחבורה הפנימית שלה לא נפגעה וכן החיים הפנימיים כגון מפעלי כימיה, חשמל, אוניברסיטאות וכד'. דימוייה של מלחמת
העולם הראשונה השפיעו על הדמוקרטיות המערביות ובכלל זה על גרמניה, מלחמת העולם האיצה את הניצול הכלכלי של חומרי הגלם, בכ"א ובמיסים.
העובדות המצביאות לכאורה על מצבה החזק של גרמניה אין בהן כדי להעמיד את הדברים על דיוקם, מכיוון שמצבה של גרמניה היה מורכב ביותר בתקופה זו. ראשית, סוף המלחמה הביא עימו את נפילת הקיסרות הגרמנית ההנהגה עברה לידי המפלגות הדמוקרטיות ברייכסטאג, עובדה שהשפיעה על כניעת גרמניה והסכמתה לתנאי חוזה השלום.
ארבע השנים הראשונות ברפובליקה של ויימאר אופיינו במבוכה פוליטית וכלכלית שנבעה מהמצב הנזכר לעיל. רק שש שנים מתוך ארבעה עשרה שנות הרפובליקה היו שנות דמוקרטיה שאופיינו בשאיפה לשלום.
טיילור בספרו "מהלך ההסטוריה הגרמנית" מבקר את ההסטוריונים הטוענים כי שנים אלו אפיינו את גרמניה האמיתית, לדעתו, גרמנים רבים לא הבינו את משמעותו של חוזה ורסאי מ 28- ביוני 1919. חוזה ורסאי הטיל בסעיף מיוחד אשמה על גרמניה בהתפרצות המלחמה ומכאן את האחריות על הנזקים שנגרמו בעקבותיה, והוטל עליה לכסות
את הנזקים שנגרמו לאוכלוסייה האזרחית במדינות ההסכמה. תשלום הפיצויים היווה נטל כבד על הרפובליקה הצעירה.
בעקבות החוזה מאבדת גרמניה את שטחי פרוסיה המערבית לפולין. מוחלט על צמצום הצבא הגרמני, הצי מוקטן ומוטל איסור על שימוש בצוללות. יש להדגיש כי גרמניה לא היתה צד בכתיבת החוזה. החוזה מעורר ראקציה בחברה הגרמנית.(3) חוגים רבים בגרמניה ראו בחוזה השפלה לאומית.
דעת הקהל בגרמניה וכן ההנהגה התנגדו לסעיפים בחוזה ורסאי הקובעים את אשמתה של גרמניה במלחמה. התנגדות חריפה היתה להחלטה הקובעת כי על גרמניה לשלם פיצויים. שאלת הפיצויים הפכה לשאלה המדינית העיקרית בגרמניה, והיתה לה השפעה רבה על המאורעות שבין שתי מלחמות העולם באירופה ועל ההתפתחויות בגרמניה עצמה. מיד לאחר
חתימת החוזה ציפו הגרמנים לביטולו.
ההתעקשות הצרפתית על תשלום מלא של השילומים וההתנגדות לחמושה מחדשה של גרמניה הציתו את התמרמרותם של הגרמנים וסייעו למלאכת ההסתה של האגף הימני הקיצוני.
חוזה ורסאי ודעת הקהל הגרמנית החלו להוות איום על המשטר הרפובליקני החדש בגרמניה. החוזה היה למעשה הסכם כפוי על ידי הצדדים המנצחים. קיצונים משמאל ומימין ביקשו לחולל שינויים מרחיקי לכת כאשר הימין גזר דין מוות לרפובליקה עם הקמתה. הרפובליקה בעיני הימין היתה קשורה בכניעה, הם ראו בכך בגידה
מבישה לאומה הגרמנית. לתחושה זו היו שותפים רוב אזרחיה של גרמניה. אזרחי גרמניה החלו לייחס את חוסר הנחת שלהם מהחיים במדינה, חוסר עבודה, האבדות מתקופת המלחמה, הקצינים אשר איבדו ממעמדם, האשמה כוונה כלפי הרפובליקה. אי הנחת הופנתה לאפיקי תעמולה ומזימות נגד המשטר. תעמולה שהיתה מלווה באלימות רבה. האגו
הגרמני הפגוע בא לידי ביטוי באלימות ובייסוד קבוצות קיצוניות לאומיות.
פרק ב הקבוצות הימניות והמליטנטיות ברפובליקה של ויימאר
בעיות היסוד אשר ליוו את משטרו של ביסמארק התקיימו גם במשטר הדמוקרטי החדש. לאחר נפילת הקיסרות הפכה המפקדה הצבאית העליונה להיות הגורם המכריע בקבלת ההחלטות הפוליטיות החשובות. הפתח למישטר פרלמנטרי נפתח ב - 1918 כאשר הציע לודאנדרוף לערוך דיון לקראת ניהול מו"מ עם אוייביה של גרמניה. היה זה אם כן צעד של
ההנהגה הצבאית אשר הוביל את גרמניה לקראת הליך של דמוקרטיזציה. צעד דיקטטורי של ההנהגה הצבאית, כפי שטוען קרל דיטריך בספרו הדיקטטורה הגרמנית.(4)
מהסיבה הנ"ל היה זה אך טבעי שקבוצות מילטננטיות יצוצו בגרמניה שלאחר המלחמה, היה להם את הבסיס המתאים לכך. התבוסה במלחמה והמהפך הפוליטי בגרמניה השפיעו על הערכות המפלגות הפוליטיות במדינה. המפלגות השמרניות מהתקופה שלפני הרפובליקה נפגעו ביותר מכיוון שהן התנגדו לרעיון הפרלמנטריזם. התנגדות זו יצרה את "מפלגת
העם הלאומית גרמנית"((NATIONAL PARTY אשר איגדה בתוכה את כל הזרמים הימניים ברפובליקה. למרות התאגדות המפלגות הימניות היה נדמה כי השמאל ברפובליקה של ויימאר קיבל את אחיזתו וכי זהו הלך הרוח בעם.
בפועל, הבחירות של 1919 הראו תוצאות מפתיעות ומפלגות השמאל לא זכו ברוב מוחלט, מה שאיפשר שילוב של מפלגות המרכז בשלטון. חשוב לציין בשלב זה כי המפלגה הנאצית לא צברה מספר רב של קולות ולמעשה הרוב הגרמני נתן קולו לרפובליקה.
רק לאחר הבחירות של 1920 החלו התנועות הימניות לתפוס את מקומם בצורה חזקה. המפלגה הדמוקרטית נחלה תבוסה מוחלטת והחל מ1920- החלה התחזקות הימין, החלשות המרכז ונטייה לפעילות אנטי דמוקרטית. שינוי המשטר בגרמניה אפשר לסוציאליסטים לזכות בעוצמה רבה, אלא שהפילוג בתוכם בין הזרמים השונים, בין המתונים לרדיקילים,
נוצר כשרוב המנהיגים הסוציאל דמוקרטים חששו לבצע את התיקונים היסודיים החדשים שהציעו הסוציאל דמוקרטים הרדיקילים. הם חששו שביצוע התיקונים יפרק את הרייך כולו.
באותה עת כבר קמו תנועות בדלניות בבווריה ובריינלנד. כך למעשה נדחקו הסוציאל דמוקרטים הרדיקלים מחוץ לממשלה והחלו בפעילות מהפכנית. במקביל לתנועות השמאל החלו מתעוררות גם קבוצות ימניות בדלניות בגרמניה.
השמאל הקיצוני ארגן פעולות טרור ברחבי גרמניה וכדי להתמודד עם השמאל הקיצוני נאלץ הסוציאליזם להעזר בימין הפוליטי. השידוך בין התנועות הסוציאליסטיות לבין הימין אשר רובו היה מיוצג בפיקוד הגבוהה בצבא. שילוב זה של הסוציאליזם עם הפיקוד הצבאי היה גורם חשוב אשר השפיע על עצירת ההתפתחות הדמוקרטית בגרמניה כפי
שטוען פליקס גילברט בספרוTHE END OF THE EUROPEAN ERA.
התנועות הימניות
מפלגת הפועלים הגרמנית Deutsche Arbeiterpartei- ראשיתה בוועד פועלים בלתי תלויים במינכן. היא הוקמה במארס 1918. הכוונה היתה להקים מפלגה גם לאומנית וגם פועלית בראשה עמד אנטון דרקסלר נפח במקצועו. מפלגה זו הוותה למעשה את הבסיס של התנועה הנציונל סוציאליסטית בגרמניה. עם הצטרפותו של היטלר לתנועה ב1919-
(עיקר פועלו יורחב בפרק ד') החלה התנועה לנצל את התנאים הקיימים לפעילות ימנית קיצונית. התנועה פעלה בעזרת חוג הלאומנים הקאפ - Kapp.
בעקבות חוזה ורסאי אשר דרש צמצום הצבא היו קצינים רבים מועמדים לפיטורין והם פנו להתעסק בפוליטיקה. הם הקימו חוגים צבאיים פוליטים ועמדו בראשם, לדוגמא: "גדודי המתנדבים". הקבוצות הללו החלו לאגור נשק במחסנים חשאיים ונוצרה רשת של חוגים ימניים קיצוניים אשר חתרו לדיקטטורה.
קבוצות נציונל סוציאליסטיות נוספות היו "המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית",National sozialistische deutsche Arbeiterpartei, שנוסדה ב1919- על ידי אלפרד ברונר באוסטריה. באותה עת חודשה באוסטריה גם "מפלגת הפועלים הסוציאלית הגרמנית" אשר קשרה קשרים עם המפלגת הפועלים בגרמניה, היא כונתה ד.נ.ס.א.פ (מפלגת הפועלים
הגרמנית הנציונל סוציאליסטית)D.N.S.A.P וקבעה את צלב הקרס כסמלה. ולמעשה התאחדה עם המפלגה במנכן. במסגרת המפלגה הקים היטלר את "פלוגות הסער" SA, ואת "גדודי המשמר" SS.
הקורפוס החופשי - קבוצה זו שסרחה מהצבא הגרמני והיתה אחראית למקרי רצח רבים ופעלה להחזרת הדיקטטורה בגרמניה הפכה למעשה מ - 1920 להיות תחת שליטה של מפלגת הפועלים. הקורפוס החופשי, חברו בו הסטה לאומית והטפה לאלימות פנימית. בנובמבר 1923, לדוגמא: התרחש במינכן פוטש לאומני. מרד אשר בראשו עמדו היטלר((HITLER
ולודאנדרוף. הם פתחו במסע הסתה אנטי ממשלתי ואנטישמי קיצוני ויצרו הדים רחבים במינכן וסביבתה. הם פעלו במעשי נקמה כנגד הקומניסטים והסוציאליסטים שמאליים. הם קיבלו את אהדתם של חוגים רבים מקרב מפלגת העם הבוורית והכנסייה. ממשלת הרייך הצליחה להשיב את הסדר על כנו.
ב1924- החלו שינויים משמעותיים בהתפתחותה של המפלגה הלאומית הגרמנית. והקרע הפרלמנטרי בגרמני החל לקרום עור וגידים. נוצר מצב של מדינה צעירה השרויה בקשיים פנימיים וחיצוניים, כאשר הפילוג בה חזק ועמוק והחלק המכריע של השכבות המובילות מבחינה רוחנית כלכלית וחברתית בגוף המחוקק שלה אינו תומך בה ואף שולל אותה
לחלוטין. נוצר מצב שהקואליצה המנהיגה את המדינה נשענה על רוב צר ביותר. החוגים הימניים הקימו מוסדות תעמולה כגון: "הועד להדרכת העם" אשר תאר את השלטון הקיים בחלק מהקשר העולמי של היהודים. ויצר אווירה מתאימה לעליית כוחם של הנציונל סוציאליסטים והיטלר. המטרה היתה להכניס לחסות את בני כל "העם הגרמני"
Volksdeutsche.
התנועות הלאומיות הגרמניות הונעו על ידי האגו הגרמני הפגוע שלאחר מלחמת העולם הראשונה ובעיקר בעקבות ההתחייביות של גרמניה על פי חוזה ורסאי. רוב האוכלוסיה הגרמנית ראתה בהסכמה לתנאי החוזה פגיעה באגו הלאומי.
הרגשת הבושה והגאווה הפגועה שימשו כר נוח להתחזקות התנועות הימניות ולתחילת התהליך שהביא לקיצה של הרפבוליקה ועליית המשטר הדיקטטורי.
פרק ג צבירת כוחה של המפלגה הנאצית
רצף של ארועים שונים השפיע על עליית המפלגה הנאצית. בתחילת שנת 1925 נערכו בחירות בגרמניה בהן נבחר הנשיא הינדנבורג, שהיה הרמטכ"ל הגרמני בסוף מלחמת העולם הראשונה. הנשיא היה למעשה רק דמות סמלית. הוא נבחר בבחירות כלליות ובחירתו סימלה למעשה געגועים של העם הגרמני לשלטון הקודם. הינדנבורג((HINDENBURG היה
בשנות ה70- המאוחרות לחייו והיה למעשה דמות חלשה.
באוקטובר אותה שנה נערכה ועידה בינלאומית חשובה ביותר בעיר לוקרנו בשוויץ. בועידה זו התפייסו גרמניה וצרפת. גרמניה השלימה עם אובדן אלזסס לורן, והצרפתים הבטיחו לפנות את חבל הרור. ב1926- צורפה גרמניה לחבר הלאומים, היא התקבלה למשפחת העמים.
בשנים 1926-29 נדמה כי הרפובליקה של ויימאר נמצאת בשיא כוחה וכי קנתה לה את מקומה. הנאצים נמצאים בשפל ועדיין אין סימן ברור להתחזקותם, גרמניה וצרפת שיתפו פעולה כלומר גם מבחינה חיצונית שפר מצבה של גרמניה.
נצחון הימין בבחירות 1926 בא לידי ביטוי רק כשנתיים מאוחר יותר ותקופת הייצוב הגרמנית נראתה איתנה. באוקטובר 1929 החלו הסממנים אשר הביאו לשינויים בגרמניה ולעליית המפלגה הנאצית. באותה עת פרץ המשבר הכלכלי הארה"ב והוא גרר עימו מדינות רבות ובראשן גרמניה אשר רוב כלכלתה באותן שנים נשענה על הון אמריקני.
האבטלה בגרמניה גדלה מאד, הנאצים החלו צוברים כוחם והדבר בא לידי ביטוי בבחירות לפארלאמנט (הרייך סטאג). תוך שנה הם הגדילו כוחם פי תשעה, מובטלים רבים תמכו בהיטלר.
המשבר בגרמניה הביא את העם לתמוך בקבוצות קיצוניות. התחזקות נאצים גברה מחודש לחודש וב1932- הם קיבלו בבחירות כ- שליש מקולות הבוחרים והפכו למפלגה הגדולה ביותר בגרמניה. בכל התקופה הזו נשארו הסוציאל דמוקרטים באופוזיציה והשלטון היה בידי הגוש האזרחי החלש. ובידי ממשלות מיעוט.
הסיבות שהביאו את העם הגרמני לבחור במפלגה הנאצית היו כתוצאה מהמשבר. פועלים רבים האמינו כי הנאצים הם סוציאליסטים, מובטלים רבים ניקלטו במפלגה הנאצית וקיבלו דיור מזון ומדים. ב- 1928 נעשתה המפלגה הסוציאל דמוקרטית שותפה בכירה בקואליציה.
לקראת סוף 1925 הקיפה המפלגה הנאצית כ27- אלף חברים לעומת 55 אלף ב- 1923. וב1928- כבר מנתה המפלגה נאצית כ- 100 אלף חברים רובם צעירים עד גיל 30. החל משלב זה ועד לפריצת המפלגה לדרך של מפלגת המונים היא גדלה בקצב מסחרר. המפלגה החלה לצבור עוצמתה בבווריה ובמחוזות הסמוכים לה.
באותן שנים החלו לעלות על פני השטח גם האנשים אשר עתידים לתפוס מקום חשוב במפלגה ובהנהגת גרמניה. לדוגמא יוזף גבלס((GEBLES שעתיד היה להיות הממונה על מנגנון התעמולה של המפלגה. כבר מראשית דרכה ראתה עצמה המפלגה כתנועה ייחודית הנבדלת מן הארגונים הפוליטיים המפלגתיים.
בראשית 1926 החל תכנון המבנה הפנימי של המפלגה הנאצית, מוסדותיה וההררכיה. היא החלה לטפח מבנה שלך תנועת מיסדר ועילית למרות גיוס ההמונים היא החשיבה רק חלק מצומצם ביותר כבעל יכול חשיבה אשר יכול מבחינה פוליטית ליטול חלק באחריות. בראשית דרכה היא הדגישה את רוב מעייניה להקמת מבנה אירגוני מוצק ופחות עסקה
בעניינים רעיוניים.
ביולי אותה שנה נערכה הועידה הכלל ארצית של המפלגה בעיר ויימר. ועידה זו נפתחה בצעדה של 5,000 משתתפים ברחובות העיר. בועידה זדו הוקמו מספר יחידות חדשות של המפלגה. במסווה של איגוד הספורט, ס"א. המבנה המפלגתי הורחב והושם דגש על לכידותו הארגונית. המוסדות החדשים שהוקמו באו לסייע למפלגה להרחיב את שטחי החיים
של תומכיה ולהקים מעין מדינה בתוך מדינה כפי שהציג זאת היטלר במיין קאמפף.(על כך יורחב הדיון בפרק הבא) "יש לארגן את התנועה באופן שלא רק "תכיל בתוכה את הגרעין למדינה שלעתיד", אלא עליה גם "להיות מסוגלת להעמיד לרשותה מנגנון שלם מתוכה." (5) בציטוט זה באה לידי ביטוי למעשה התפיסה של היטלר לגבי מהותה של
המפלגה והאידיאולוגיה שלה טרם עלייתה לשלטון.
אידיאולוגיה
נקודת המוצא של האידיאולוגיה הנאצית היה: עליונותה המוחלטת של גרמניה, שליחותה נגד המערב ההרסני - הקפיטליזם, הליברליזם ,ערוב הגזעים והסוציאליזם הבינלאומי. האידאולוגיה הושתתה על מחאה כפולה של לאומיות כלפי חוץ ואנטי פרלמנטריזם כלפי פנים. המעמד הבינוני היווה את הבסיסי לאידאולוגיה הכלכלית.
הנאציזם כיוון חיציו כנגד "המרקסיזם" ושלל את ההתחיבויות שנטלה על עצמה גרמניה בעקבות ההסכמים שלאחר מלחמת העולם הראשונה (אשר פרטתי עליהם בפרק הראשון). הם הצהירו במפורש על מאבקם במרקסיזם.
האידאולוגיה האנטי קפיטליסטית והאנטי פלורליסטית, השמרנית אשר הזכירה את המשטר הישן סללה דרכה לליבם של בני המעמד הבינוני אשר תמיכתם בה גברה. רבים מבין התומכים החדשים במפלגה היו הצעירים אשר נמשכו לרעיונות הרדיקלים שהציגה. האינטרס של המדינה עליון על האינטרס של הפרט, הפרט צריך לעשות עבור המדינה.
לתעמולה הפוליטית היה חלק נכבד בתרומה לעלייתה של המפלגה הנאצית. המפלגה השתמשה באמצעי תעמולה חדישים סיסמאות קליטות ומשפטים תמציתיים. התעמולה הפוליטית פעלה בשיטות של פרסומת מסחרית, שימוש בסטראוטיפים ומוטיבים קליטים. המפלגה ניסתה לקנות כמה שיותר תומכים מכל השכבות האפשריות באוכלוסיה בניגוד לדרכן של
מפלגות אחרות הפונות לציבור בוחרים מסויים. המפלגה הנאצית השכילה להבין את מידת חשיבותם של השימוש בסמלים בעת הפגנות כביטוי לסולידריות. וכבר ב - 1920 הנהיגו את ברכת ה"היל".
העלייה לשלטון
ב1929- התרחשו הארועים המשמעותיים ביותר אשר הביאו לתפיסת השלטון על ידי המפלגה הנאצית. באותה עת כבר יצר היטלר אופוזיציה לאומית שיצאה כנגד הרפובליקה של ויימר. המשבר הכלכלי שפקד את העולם ואת גרמניה גרם לתחושת פחד בקרב המעמדות השונים בגרמניה. גרמניה היתה באותה עת אנרכיה מבחינה כלכלית. האבטלה והשלכותיה
הטילו צילן על ההתפתחויות הפוליטיות. התעמולה הנאצית השכילה לנצל מצב זה (כפי שתואר לעיל).
המשברים הממשלתיים שפקדו את הרפובליקה נתנו חיזוק לפעילות חוץ פרלמנטרית שהחלישה את פעילות המפלגות הדמוקרטיות. היתה נטייה להציג את המשבר הכלכלי כמשבר הרפובליקה וכשלונה - "משבר של השיטה כולה". (6)
באביב 1930 נפלה הקואליציה הגדולה. בין שתי הקבוצות אשר הרכיבו את הקואליציה נתגלעו חילוקי דעות והן לא הצליחו להגיע לפשרה פוליטית בינהן. הפרלמנטריזם נחלש, וכך גם יכולת הפיקוח שלו. נפתח הפתח לתעמולה אנטי דמוקרטית אשר הצדיקה את הדיקטטורה וחתרה אליה. תעמולה זו, הציגה את הצורך בדיקטטורה כצו השעה לארגון
מחדש של המדינה.
הרייכסטאג איבד מכוחו והוכחה לכך היא כי בספטמבר 1930 מפזר הקנצלר - ברנינג את הפרלמנט מכיוון שאינו סומך עליו. הוא מפעיל בתוקף סמכותו את חוקי החרום על פי סעיף 48 ומביא בשלב זה לידי מבחן החוקה הויימארית אשר נותנת אפשרות זו בידי הקאנצלר וזהו הרי אקט שאינו מקובל במדינות דמוקרטיות.
פעולתו זו של ברנינג לפיזור הפרלמנט היתה צעד דיקטטורי אשר ניתן לו מתוקף החוקה, והשימוש בחוקי החרום הביאה לקיצה את הרפובליקה של ויימר ומכן הדרך לתפיסת השלטון הדקטטורי היתה קצרה.(7)
הבחירות המוקדמות הביאו למהפך קיצוני והמפלגה הנאצית זוכה ב - 107 צירים לעומת 12 במושב הקודם. נוצר מצב של אנרכיה פוליטית בגרמניה. מכאן הדרך לתפיסת השלטון על ידי המפלגה הנאצית, קצרה.
התנועה הנאצית הפכה לתנועת המונים. המובטלים תלו תקוות בהיטלר ובמפלגתו. (חשוב לציין כי בתקופה זו היו כ - 7 מליון מובטלים בגרמניה). ב- 1932 הופכת המפלגה הנאצית למפלגה הגדולה בגרמניה. היטלר מומזן לכהן כסגן הנשיא אך הוא מסרב, הוא לא רואה עצמו ראוי לפחות ממשרת הנשיא. צעד זה שלו מעורר תמיהה והוא אף מאבד
מעט מאהדתו בציבור תומכיו.
בינואר 1933 נוצרו מספר גורמים אשר הביאו למינוי של היטלר לקנצלר של גרמניה. העשירים אשר השקיעו בהיטלר רצו תמורה לכספם, מדינאים שונים האמינו שהם יוכלו לשלוט בהיטלר ולכוונו, אחדים חשבו שהיטלר כראש ממשלה יפעל בפחות טרור ויביא להשבת הסדר על קנו. תפיסת השלטון עלידי היטלר והמפלגה הנאצית מאחוריו הביאו לסיום
ימיה של הרפובליקה של ויימאר ולתחילת עידן חדש בגרמניה - עליית הרייך השלישי, כלומר המשטר הנאצי.
התקופה של 1932-33 מאופיינת בפיזור ממשלות. הנשיא מפזר בכל פעם מחדש את הממשלה ומעניק מנדט למישהו אחר. היתה זו תקופה של
אי יציבות. תקופות מעין אלו הן משפיע חשוב לצמיחת מנהיגים כגון היטלר. חשוב לציין בנקודה זו כי הנאצים הגיעו לשלטון תוך כדי המשחק הדמוקרטי של נשיא - ממשלה - קאנצלר ולא דרך הפיכה או בכח הזרוע. למעשה קיים כאן מצב מנוגד. הרפובליקה של ויימאר שהיתה אמורה לייסד אתה שלטון הדמוקרטי הגרמניה קמה כפי שציינתי מכח
הפקודה ולא דרך משחק פוליטי או הפיכה, כלומר היא עלתה בדרך דיקטטורית ואילו השלטון הדקטטורי של היטלר והמפלגה הנאצית עלו מכח המשחק הדמוקרטי.
פרק ד היטלר עם עליית המפלגה לשלטון
עם עלייתו לשלטון היה נדמה כי נאומי השלום של "הפיהרר" אכן מאפיין את רצון העם כי מרגע שמונה היטלר לקנצלר הוא יפעל בדרך שקולה ונבונה ולמעשה היומרות ללא גבול מתקופת המאבק והעלייה לשלטון כפי שבאו לידי ביטוי באידאולוגיה (שהצגתי בפרק הקודם) יישארו למעשה מאחריו ויושם הדגש על ייצובה של גרמניה.
היטלר צעד בעקביות צעד אחר צעד ויצר לעצמו חופש פעולה בענייני פנים וחוץ ולמעשה יצר מצב הנוגד לחלוטין את הסכמי ורסאי ואשר הוביל אותו לקראת הגמוניה.
התוכנית אשר הינחתה את היטלר בפועלו היתה זו ששירטט בספרו "מיין קאמפף",Mein Kampf. האידיאולוגיה הגזענית גיאופוליטית של היטלר טענה כי העם הגרמני הייחודי כפי שתאר זאת, "עם גרעיני", עם כזה צריך שיהיה לו מרחב מחייה שיעמוד לראשותו. על מרחב זה להיות מספיק גדול כדי להבטיח מקורות מזון מספיקים וכן לצרכים
צבאיים ופוליטיים. אידאולוגיה אמפריאליסטית זאת המושתת על גזענות והתפשטות גיאופוליטית מבטאת בצורה ברורה וחד משמעית את כוונותיו של היטלר.
ב1933- מרחיק היטלר לכת עד כדי הצגת הלאומיות כחזות חיצונית וכמכשיר לגיוס דעת ההמונים. מאחורי עקרון זה מסתתר עקרון מלחמת הגזעים אשר יעצב על פי השקפתו של היטלר את העולם ואת פני ההסדרים הטריטוריאליים העתידיים.
היטלר לא הותיר מעולם מקום לספק, כי מדיניותו הטוטליטרית בענייני פנים באה גם לשרת את מדיניות החוץ החדשה שלו. הוא קרא לאומה חזקה, על החזק לגבור על החלש. בנאום מינואר 1932 בפני ועידת התעשיינים בדיסלדורף טען כי למדיניות הנציונל סוציאליסטית תפקיד חשוב בהנחת הבסיס הארגוני והפסיכולוגי לפעילות המשטר בענייני
חוץ. תוכניתו של היטלר היתה להקים את הרייך אשר יספק את צרכי עצמו ויהיו לו את כל התנאים לכך.(7)
היטלר עלה לשלטון בדרך דמוקרטית ומרגע עלייתו לשלטון הוא פועל למהפך אשר מביא בסופו של דבר לשלטונו הטוטאלי על גרמניה. בתנאים הקיימים היתה למעשה הצלחתו של היטלר בלתי נמנעת, למרות הפסד הקולות ב1932-. עלייתו של היטלר הביאה לשינויים קיצוניים בגרמניה תוך שנים ספורות, ולמעמדה באירופה. יסודות רבים של מדיניות
החוץ הנאצית המוקדמת ייצגו המשכיות עם שאיפות לאומניות.
היטלר עיצב את אופייה הלוהט והמטורף משהו של גרמניה הנציונל סוציאליסטית, בכוונותיו לבנות חברה טהורה על ידי חיסול היהודים, הצוענים ועמים נוספים. היטלר רצה ליצור בעם רגשי נאמנות למשטר למדינה אשר יחליפו את את הנאמנות לכנסייה ולמשפחה. היתה זו אידאולוגיה של כח ושנאה, אשר במציאות הגרמנית של אותם ימים קנתה
לה אחיזה בקרב העם וסחפה אחריה את ההמונים אשר חיפשו להאחז באמונה, דרך שתחזיר להם את הכבוד. הכבוד שאבד לעם הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה, האבטלה אשר השפיעה על כבוד מעמד הפועלים.
לא נמצאו גורמים אשר יערערו אל דרכו של היטלר בתוך המדינה ועל הדרך שבה הפעיל את את המשאבים הלאומיים. היטלר פעל בצורה נמרצת יותר מכל אדם אחר במפלגה. הוא ניצל את רצון העם לסדר , לאיש חזק אשר ישליט אותו. היטלר נהנה ממעמד של מוקד מרכזי מוחלט בתוך התנועה הוא היה הדמות היחידה המחליטה. הוא שימש סמכות מחליטה
והיה מנהיג כריזמטי שעמד בראש הררכיית המפלגה.(8)
היטלר סיפק את הצורף של תומכיו ומאמיניו להתמסר ולשרת ולהאמין לאדם אחד היודע ומבין. הוא ניצל צורך זה בעם אשר היה מבחינה מורלית במצב ירוד ופגוע.
היטלר השכיל לנצל את המשבר הכלכלי ב1929- ובקיץ אותה שנה בכנס מנהיגים במינכן טען כי יש להעתיק את מרכז הכובד מן הערים לאוכלוסיה החקלאית בפריפריה. גישה זו אכן מוכיחה עצמה ולהיטלר נוספים תומכים רבים.
כדי להשיג את מטרתו הסופית היה על היטלר להיבחר לנשיאות והוא מחליט לנצל את חוק הרפובליקה בכדי להשיג מטרה זו. בפברואר 1932 מקבל היטלר אזרחות גרמנית והדבר נותן לו את הזכות לבחור ולהבחר. (הוא היה חסר נתינות מ 1925-) המדיניות החוקית של הרפובליקה נכשלת והשלטון נופל לידי אדם ומפלגה אשר לא הסתירו את כוונתם
האנטי דמוקרטית והכוונה לשימוש בכח כדי להשליט את עקורנותיהם.
סיכום
גרמניה הפכה לרפובליקה עם שיטה פרלמנטרית אך לאור העובדות המתבררות לעיל ניתן להסיק כי גרמניה לא היתה מעולם דמוקרטיה וכי השיטה הפרלמנטרית מעולם לא תפקדה בגרמניה באמת.
בשנות ה20- היו בגרמניה כ- 5 מפלגות פוליטיות חשובות שלוש רפובליקניות :הסוציאל דמוקרטים, הדמוקרטים, והמפלגה הקתולית המרכזית. ושתי מפלגות מונרכיות: מפלגת האנשים הגרמניים ומפלגת הגרמנים הלאומנים. למפלגות הללו לא היה רוב.
הממשלות בגרמניה הרפובליקנית התחלפו לעיתים קרובות מה שמראה על חוסר יציבות ואינו מאפיין של שלטון דמוקרטי. היו אלו ממשלות מיעוט שהתבססו על רוב פרלמנטרי לדוגמא הממשלות אשר נבחרו ב1923- וב1928-.
חולשת ההרכב של המשטר הרפובליקני באה לידי ביטוי ב1925-. בשנה זו היה המרכז הרפובליקני חלש יותר מהכוחות המשותפים של השמאל והימין.
שנים רבות של משטר מונרכי, אמונה בערכי המנורכיה ושלטון יחיד יצר בגרמניה מעין חוסר אמון בשלטון הפרלמנטרי ובשיטה הפרלמנטריסטית ולכן זו לא הצליחה לקנות לה אחיזה בגרמניה. בנוסף לכך היו גורמים נוספים כפי שתארתי במהלך העבודה. מבחינה כלכלית היתה גרמניה שרויה במצב של אינפלציה דוהרת ואבטלה.
האינפלציה רוששה את מעמדות הביניים ורבים ייחסו זאת לכשלון ההנהגה לחסל או למנוע אסון כלכלי וזו היתה הוכחה לנחיתותה של הדמוקרטיה.
מגמות אנטי פרלמנטריות ותנועות רדיקליות מצאו מצאו תמיכה בצבא ובבירוקרטיה הישנה. הם תמכו בפומבי בחזרה למשטר הישן לערכים המסורתיים של משמעת והררכיה וזה הדגיש את שונותם מההנהגה החדשה ואת עליונות הישן על החדש האנרכיה שנוצרה בגרמניה יצרה רצון אצל העם לחפש אחר הסדר, חיפשו הנהגה חזקה שתשתית ארגון מבחינה
כלכלית, חברתית ותחזיר את הכבוד האבוד לעם הגרמני. רבים מצאו עצמם מתגעגעים לשלטון הישן שהיה בו סדר, והתנועות הימניות הקיצוניות השכילו לנצל מצב זה ובהבטחותיהן גררו אחריהן את ההמונים.
הרפובליקה הווימארית לא הצליחה להשתית את עקררונות הדמוקרטיה ולהגן עליהם. העם הגרמני לא היה מוכן למשטר דמוקרטי. עדיין התקיימו בו יסודות הדיקטוטורה והמעבר למשטר החדש יצר תקופה של אנרכיה ואי יציבות. חוקת ויימאר מהווה רק תפאורה אך אין בה די כדי להקנות את עקרונות הדמוקרטיה על גרמניה, מדינה אשר מעולם לא
היתה כזו ולמעשה הופכת לדמוקרטיה רק לאחר מלחמת העולם השניה עם חלוקתה.
הערות
1. Erich Eyckw, A History of the Weimar Republic, (Harvard un press 1969) pp 1-10.
2. בראכר קרל דיטריך, הדיקטטורה הגרמנית, (ת"א עם עובד תשמ"ז) כ-א. ע36-
3. א.ג'.פ טיילור מהלך ההיסטוריה הגרמנית, (ת"א זמורה ביתן 1974) ע- 222
4. דיטריך כ-א ע' 40-55
5. אלן בולוק, היטלר (ת"א עם עובד 1974) כ1-
6. דיטריך כ-א ע"מ 40-51
7. דיטריך כ-ב ע423-
8. שם ע- 422
מקורות
1. בראכר ק.ד. הדיקטטורה הגרמנית. (ת"א,עם עובד, תשמ"ז).
2. טיילור. א.ג'.פ מהלך ההסטוריה הגרמנית. (ת"א, זמורה-ביתן,1974)
3. בכרך. צ. אנטישמיות מודרנית. (ת"א האוניברסיטה המשודרת,תשל"ט)
4. בולוק. א. היטלר- אנטומיה של רודנות. (ת"א,עם עובד 1974).
5. קנדי. פ. עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות. (ת"א דביר 1992)
6. תומסון .ד. אירופה מאז נפוליאון. (ת"א 1984)
7. רוזנברג .א. הריפובליקה הגרמנית. (ת"א הוצאת עם עובד תש"ג)
8. שריירר .ו. עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי. (ירושלים, שוקן תשכ"ג)
9. GILBERT .f. The end of the European Era London, 1984.
10. Eyck. E. Ahistory of the Eeimar Republic. (Harvars un press 1969). v 1-2
1

תגים:

מלחמת · טוטליטריות · ביסמארק · העולם · פאשיזם · נאציזם · השניה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מדמוקרטיה לדיקטטורה בגרמניה", סמינריון אודות "מדמוקרטיה לדיקטטורה בגרמניה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.