עיצוב הדמויות בסכסוך הערבי-ישראלי בקולנוע הישראלי

תקציר העבודה:

תכליתו של חיבור זה היא לבחון את דמותו של הערבי, כפי שהיא משתקפת בקולנוע הישראלי לפני האינתיפאדה ואחריה. אתמקד בסרטים שנעשו בשנות השמונים והתשעים בהם אכן חל שינוי בדמותו של הערבי בקולנוע ביחס לשנים שקדמו להן, בהן היתה האידיאולוגיה הציונית מוצקה ומונוליטית, והקולנוע נתפס ככלי שרת של המהפכה הציונית והמדינה היהודית.
דמותו של הערבי היתה אז דמות חד מימדית, סטריאוטיפית כמעט, אם כי בעלת ווריאציות. העיקרית שבהן היתה דמות הערבי הנבל, הטרוריסט הבלתי מתפשר מחד, ודמות הערבי מייצג הטבע הארץ ישראלי, השורשיות והאדמה מאידך.
אחת הטכניקות להצגה מחודדת של השניות בדמות הערבי, היא להפריד ולאחד במהלך גלילת העלילה בין נתיבי נקודת המבט של הצופה בסרט לבין נקודת המבט של הגיבורים והדמויות הפועלות. השימוש בטכניקה זו מגיע לשיא פיתוחו האומנותי בסרט "אוונטי פופולו".
דמותו של הערבי בסרט הישראלי, לדברי מאיר שניצר, נעשית בשנות השמונים אינטימית יותר, אנושית יותר ומבוססת יותר מבחינה תרבותית והיסטורית ואף זוכה לאמפטיה ממשית מצד קולנוענים ישראלים.
בשנות השמונים המוקדמות חל שינוי בתפיסת דמות הערבי, לדברי מאיר שניצר, קודם הפלישה ללבנון לא נצפתה כמעט דמות פרטית של ערבי בסרטים שהופקו בישראל. היו כמובן חיילים ערבים מן העבר השיני של כוונת הרובה בסרטי המלחמה השונים, אך אילה היו בדרך-כלל חלק אינטגראלי מקולקטיב צבאי או שבטי, ולא פרט אנושי בעל זהות מגובשת אינדוודואלית. יוצאי דופן הם הסרטים "אסירי החופש", "מורדי האור", "מותו של יהודי" ו"אל תשאלי אם אני אוהב". (מאיר שניצר, "הקולנוע הישראלי", עמ' 24)

השינוי הזה הביא לעירוב דימויים ישנים בחדשים עד ליצירת תערובות מעניינות, ב"חיוך הגדי" למשל השתלבו בדמותו של חילמי שני דימויים פראדוקסאליים שכאמור רווחו אז: הערבי השורשי, איש האדמה הקשור לטבע בקרבה אינטימית לעומת הערבי בעל ההכרה הלאומית שאינו מתפשר על זהותו. דרישתו האולטימטיבית של חילמי הזקן הספק מטורף, ספק קדוש, המחזיק כבן ערובה את אורי הקצין הישראלי ההומאני המתקדם, שהצבא הישראלי יעזוב באחת את השטחים הכבושים היא שיא הביטוי והשילוב של צמד הדימויים הללו.
יחד עם הופעתו של הערבי על מסכי הקולנוע כדמות "עגולה", בעלת אופי, מאפיינים ועומק, חלה נסיגה בדימוי הלוחם הישראלי מן הסמלים טעוני המשמעות והכוח של התנועה הציונית: "דיוקנו המעודכן של הלוחם הישראלי - טרוף העיניים, מובס, נכה ומבולבל - הוא הנושא המרכזי והמרתק ביותר בסרטי שנות השמונים. מאז הפלישה ללבנון לא עוצב על הבד חייל ישראלי מנצח". (מאיר שניצר, "הקולנוע הישראלי", עמ' 21).
"לא שם זין", "רסיסים", "בצילו של הלם קרב", "חייל הלילה", "שדות ירוקים", "עתליה", זמן אמת", "דרך הנשר", "עונת הדובדבנים", "פלאש", "רכבת העמק", "בובה", "נקודת ראות", "הינשוף", "אחד משלנו" ו"אשה זרה", בסרטים אילה בולטת תחושת התבוסה האישית, ששמה קץ למיתוס הצבר המנצח. ב"גמר גביע" מעומת החייל הישראלי עם מצב בלתי מוכר לצבר- השבי, הוא שבוי על-ידי לוחמים פלסטינים בזמן המלחמה בלבנון. בעבודות אחרות ("מאחורי הסורגים", "מגש הכסף" ו"רחובות האתמול") ניתנת בימת ביטוי גם לאילה שחצו את הקווים האסורים, דהיינו לצברים לוחמים שהזדהו עם הצד הפלסטיני בסכסוך והוקעו כבוגדים.

מקורות:

גרוס, נתן ויעקב, "הסרט העברי", הוצאת המחברים, ישראל, 1993.
שניצר, מאיר, "הקולנוע הישראלי", הוצאת כינרת, ישראל, 1994.
שניצר, מאיר, "כיצד הפך הפלסטיני דמות לגיטימית", זו הדרך, ת"א, אוקטובר 85, עמ' 29-30.
שניצר, מאיר, "אבל רצינו לעשות להם טוב", חדשות, 20.7.86, עמ' 9.
אשרה שוורץ, ואמיר רותם, "סימני דרך, "אוונטי פופולו לאורה של מיתולוגיית המסע", סרטים מס' 3. אפריל 87.

תגים:

קונפליקט · מזה · אינתיפאדה · ערב

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "עיצוב הדמויות בסכסוך הערבי-ישראלי בקולנוע הישראלי", סמינריון אודות "עיצוב הדמויות בסכסוך הערבי-ישראלי בקולנוע הישראלי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.