מיתוס השוביניזם הישראלי הקיים בקולנוע הישראלי

תקציר העבודה:

כשבאים לנתח יצירה אומנותית כלשהי, נכון יהיה הדבר להבחין בין יצירה נשית ליצירה פמיניסטית. הזהות המינית של היוצר\ת אינה ערובה ליצירה נשית - פמיניסטית. הנשים היוצרות הן בעיקר תוצר ותוצאה של יצירה פמיניסטית {יצירה של כוח ומאבק}, והיצירה הנשית המרובה לא יצרה תיאוריות נשיות או יצירתיות פמיניסטית, העניין הכמותי אינו אלא הצטברות נשים יוצרות אל תוך מבנים ומסגרות גבריות הגמוניות הקיימות בשטח היצירה הישראלית.
מצד אחד הצטברות יצירה נשית שכזו יכולה לתרום לחדירה נשית אל תחום שנקבע כתחום גברי, תחום שעוצב בהתאם לתפיסה הגברית הדומיננטית תוך כדי שכפול והעתקה ברורים של יחסי הכוח המיניים השוררים בחברה הישראלית עצמה. אך כאשר אנו באים לנתח יצירה כיצירה פמיניסטית, לא כסתם מודל תיאורטי, אלא כפעולה פוליטית רדיקאלית ההופכת את היוצרת כמודעת לתפקידה ולפונקציה האידיאולוגית-חברתית שהטקסט משרת, אנו צריכים למצוא יצירה המכוננת את האישה כסובייקט מרכזי, כתגובה פוליטית - חברתית כנגד הטקסטים הגבריים, המעמידים את האישה כאובייקט או המרחיקים אותה אל השוליים. יצירה פמיניסטית אמורה להשיב ליוצרת את הלשון שלה, את מעמדה כסובייקט עצמאי, כלומר היוצרת צריכה לכתוב את עצמה ביצירה.
כוחה של היצירה היא בהשפעתה על הצופה. הטקסט הקולנועי מנסה להפעיל מניפולציות כדי לכפות ולייצר ערכים חברתיים. ככול שפעולת המניפולציה, יותר כוחנית וממסדית, יש יותר חשיבות ומשקל לפעולה החברתית של הבנת הטקסט הקולנועי, וככול שהיצירה יותר הגמונית ויותר מרכזית, גוברת יכולתה לכפות את עצמה ואת ערכיה על הצופה.
מוסדות התרבות, הרשמיים והלא רשמיים, החברתיים והפוליטיים, הם הקובעים ומחליטים באם יצירה מסויימת יכולה לתפוס מעמד מרכזי בתוכם. אלו המוסדות הקולטים את היצירה או המגלים אותה לשוליים. התרבות, ולשם כך קיימים מוסדות התרבות, בונה חומות בהתאם לאותם הערכים והעקרונות החברתיים הדומיננטיים. תרבות שכזו מאפשרת ליצירות חתרניות להפגין את "המהפכניות" שלהם רק במסגרת גבולותיהם, ואינה מאפשרת פתח ליצירות מסוג זה, אלא אם ביכולתה לפקח עליהן מקרוב. כאשר טקסט פמיניסטי מצליח לכפות את עצמו כיצירה מרכזית בהגמוניה מסוג זו, הדבר נעשה כיוון שהיצירה הינה יצירתית ואיכותית מכל יצירה הגמונית אחרת, כלומר היצירה מעמידה פנים שהיא יצירה הכפופה לאותם קריטריונים וערכים הגמוניים, בעוד תוכנה פמיניסטי - העטיפה גברית, אך המהות פמיניסטית.
במקרה של הסרט "שירת הסירנה" אנו רואים היפוכו של דבר: עטיפת היצירה מעוטרת בסמליות פמיניסטית אך התוכן, המהות של היצירה שוביניסטית לחלוטין.
זאת בהתאם לערכים ולנורמות החברתיות הנהוגות במדינת ישראל. מטרת העבודה הינה להתוות ולהוכיח את קיום מיתוס הצבר הישראלי השוביניסטי, השולט ביצירת הקולנוע "שירת הסירנה"\ איתן פוקס, יצירה שמבוססת על היותה יצירה פמיניסטית, אך זוהי טעות תפיסתית\ ראייתית מדרגה ראשונה.

תוכן העניינים:
מבוא
ניתוח "שירת הסירנה" - צפייה ראשונה
ניתוח "שירת הסירנה" - צפייה שנייה
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

לובין אורלי, "האישה בקולנוע הישראלי", אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות בעריכת עצמון יעל, הוצאת מרכז שזר לתולדות ישראל, ע"מ 349-373 (מתוך האינטרנט).
http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/cinema/comi0338.htm
לובין, אורלי (1993): "אשה קוראת אשה", תיאוריה וביקורת, כרך 3. ע"מ 65-78.
Guthman, Edward, A Siren call to Jewish film ,San Francisco Chronicle, July 20, 1995.
Kilbourn ,Jean, 1995 : "Beaty and The Beast of Advertising", in: Gender, Race and Class in Media: A Text - Reader, USA, Sage. Pp. 121 - 125.
Mulvey, Laura, `Afterthoughts on "Visual Pleasure and Narrative Cinema" inspired by "Duel in the Sun", in: framework, 6 (1981), pp. 25-35.

תגים:

נשים · שירת הסירנה · קולנוע ישראלי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מיתוס השוביניזם הישראלי הקיים בקולנוע הישראלי", סמינריון אודות "מיתוס השוביניזם הישראלי הקיים בקולנוע הישראלי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.