אספקטים ביולוגיים להריון מדומה

תקציר העבודה:

אספקטים ביולוגיים להריון מדומה ((pseudocyesis

תוכן העניינים: hd1459
מבוא

פרק א': אטיולוגיה
הופעה קלינית
אבחנה מבדלת
אבחנה
קריטריונים אבחנתיים ( (DSMIII
קבוצת סיכון
אפידמיולוגיה
דלוזיות של הריון אצל גברים
שכיחויות הריון מדומה

פרק ב': היבטים אנדוקריניים:
א. עודף פרולקטין
ב. הפרשה פעימתית
ג. לביליות חשמלית
ד. ממצאי מעבדה
הבטים פסיכולוגים

פרק ג': טיפול
הצעות למחקרים עתידיים
- סיכום
- ביבליוגרפיה


מבוא

עבודה זו תסקור את ההפרעה "הריון מדומה" ותדון בגורמים להיווצרות המחלה,
קריטריונים אבחנתיים, באפידמיולוגיה ובשכיחויות המחלה תוך התמקדות בהיבטים
ביולוגיים של ההפרעה.
בסקירת האספקטים הביולוגיים בחרתי להתמקד בשלוש תאוריות עיקריות:
א. עודף בהורמון הלקטוגני - פרולקטין, הנובע מחוסר הורמון מעכב דופאמין, כגורם
להריון מדומה.
ב. תאוריה ההפרשה הפעימתית - גירוי LH פעימתי גבוה הנמשך מספר מחזורים ורמות
FSH נמוכות כגורמים להריון מדומה.
ג. לביליות חשמלית באונה הטמפורלית בהמיספרה הימנית, המשפיעה על גורמי שיחרור
גונאדוטרופינים.
בנוסף לתאוריות הללו תובא סקירה של מחקרי מעבדה שונים.
בהמשך, תוצג סקירה תמציתית של תאוריות פסיכולוגיות, הדנות בהיבטים הדינאמים
לתופעה.
לבסוף, יובאו מספר תאוריות טיפוליות המומלצות על ידי חוקרים ורופאים אשר טיפלו
במספר מקרי הריון מדומה:
א. טיפול פסיכותרפטויטי תמיכתי משולב ועימות מציאותי.
ב. טיפול בדיכאון.
ג. טיפול דינאמי.
ד. טיפול כירורגי ותרופתי.
הטיפול המועדף על פי רב הינו טיפול פסיכותרפויטי תמיכתי המשולב עם עימות
המציאות. טיפול זה מצליח בהסרת הסמפטומים לתקופת הזמן הארוכה ביותר ונמצא
בשימוש אצל רוב הרופאים בסקירה הספרותית.
החלק האחרון בעבודה יעסוק בהצעות עתידיות להמשך המחקר בנושא.

מקורות:

בתגובה למתן הורמון משחרר (LHRH) LH, במחצית החולות נצפתה הפרשת יתר של LH, דבר המצביע על עליה ברמות LH, הזמין ביותרת המח.
ג. רמות פרולקטין נמצאו תקינות במחצית החולות וגבוהות בשאר. מתן אגוניסטים לדופאמין, גרם כצפוי לדיכוי הפרשת פרולקטין בכל החולות שנבדקו (לפי התאוריה הראשונה, פרולקטין מעוכב ע"י הפרשת דופאמין), חוסר בדופאמין יגרום להפרשת יתר בפרולקטין (בן עמי,הררי ושלה 1990).
ד. חולים דכאוניים כבסיס להפרעת הריון מדומה:
רק בחלק מהחולות, תומך הפרופיל ההורמוני בהשערה שלפיה, חוסר אמינים ביוגנים מוחיים הקשורים בדיכאון, הוא הבסיס לארועים החלים במצבי הריון מדומה. לפי השערה זו, ירידת רמת פרולקטין, מתווכת ע"י רמות נמוכות של GNRH ורמה נמוכה של גורם מעכב פרולקטין.
((Bitton, Thibaut and Lesage 1991 ה. לפי מחקרים אחרים נמצא שבקרב חולים דכאוניים ריכוזי MHPG - (methoxy - 4 - Hydroxy - Phenylglycol - 3) בנוזל השידרה וכן, הפרשת קאטולאמינים בשתן, גבוהים בהשוואה לקבוצת בקרה.
דבר זה מרמז על פעילות יתר של המערכת הנוראדרנרגית בדיכאון. הפרשת יתר של קאטכולאמינים קשורה בדיכאון וייתכן שמעלה את הפרשת GNRH ועקב כך את עליית רמות LH. (בן עמי, הררי ושלה 1990)
Barglow and Brown (1971), הציעו שדיכאון מתבטא במערכת הלימבית לשחרור אבנורמאלי של הורמון משחרר לוטניסין (צהבן) - LRF, לגורם משחרר FSH, שהוא FRF, ול- (Prolacting Inhibitory Factor) PIF ברמה התיכונה של ההיפותלמוס.
תוצאה זו, בירידת הרמה של הורמון לוטניסין ((LH ו- FSH, מובילה לדיכוי של הביוץ ולהעדר וסת. העליה ברמה של הפרולקטין, מובילה ליכולת הנקה. (1971 ,(Brown Barglow
ו. פפטידים אופאדים אנדוגנים, הם בעלי חשיבות בציר הנירואנדוקריני, וכן בתיפקודים התנהגותיים שונים. בשל העובדה, שבמקרי הריון מדומה, קיימים מתחילתו שינויים התנהגותיים משמעותיים עוד קודם לשינויים הפיסיולוגיים והאנדוקרינים, נבדק היחס בין רמות אופיאדיים אנדוגנים ותסמונת הריון מדומה. מתן נוגד
אופיאטים - נאלוקסון לנשים בהריון מדומה, לא גרם לשחרור LH ופרולקטין או לשינוי הורמוני משמעותי אחר, שיכול לרמוז על אפשרות שפפטידים אופיאדיים קיימים בריכוזים גבוהים במקרי הריון מדומה. מתן נאלוקסון לאותן נשים, לאחר הכרתן באבחנת הריון מדומה, כלומר, בתחילת תהליך הטיפול וההחלמה, הביא לשחרור
LH ופרולקטין, כפי שצפוי באישה עם ביוץ תקין, ולא הישרה הפרשת LH ופרולקטין בנשים בשלב הזקיקי המוקדם.
ז. במחקר בעכברות, על תפקידי הפרוגסטרון, במצב של הריון מדומה, נמצא שהזרקתו בשלב הזקיקי, משרה ב- 73% מהעכברות הריון מדומה, וקיימת תלות במינון הניתן (הריון מדומה בעכברות נקבע לפי מישטח יומי מצואר הרחם, תגובה דצידואלית ועליית רמת פרוגסטרון). רמות הפרוגסטרון במקרים אלה של הריון מדומה,
לא היו שונות באופן משמעותי מרמתו במקרי הריון מדומה המושרה על ידי גירוי לדני-צוארי ((cervico-vaginal. נמצא, שמקרי השראת הריון מדומה, ע"י גירוי לדני-צוארי, היו רבים יותר באופן משמעותי במקרים בהם טופלו העכברות בפרוגסטרון קודם לכן, בהשוואה לעכברות שלא טופלו בפרוגסטרון. כמו כן נמצא,
שהזרקת פרוגסטרון בעכברות שגורו תחילה גירוי לדני-צוארי, הגדילה את שכיחות מקרי ההריון המדומה.
במקרים בהם נחסם הגירוי העצבי לחיץ הנקבים באמצעות הסננת חומר אילחוש לעצם הפודנדי ((puderdal block, נמצאה, ירידה בשכיחות הריון מדומה המושרה ע"י הזרקת פרוגסטרון. פרוגסטרון, על סמך מחקרים אלה כנראה מוריד את סף הרגישות לגירוי הלדן והצואר, וכתוצאה מכך, קיימת תגובה מוגברת של אזור
החיץ הנקבים לגירוי.
(בן עמי, הררי ושלה 1990) ממחקרים אלה עולה, כי קיימות, קרוב לודאי, מספר תת קבוצות של חולות השונות זו מזו בהפרשת נוירוטרנסמיטורים, בקצב הפרשת הורמונים ובקולטנים במערכת הנירואנדוקרינית, וכי הדגם ההורמוני במקרי הריון מדומה, אינו אחיד.
היבטים פסיכולוגיים:
תאוריות פסיכולוגיות:
בשני העשורים הראשונים של המאה ה- 20, החלו להסתכל על הריון מדומה ממבט מטפיזיולוגי ובעיקר, הבינו אותו כמייצג פתרון פשרה. כלומר: מכיל את ההגנה נגד, הרצון ל, או הפחד מהריון.
חלק מהתאורטיקנים התרכזו על נושאים של קנאה באיבר המין הגברי - אותו השוו להתעברות המדומה ובולד הנכסף - כמפצה.
חלק אחר, הסביר את המצב כמסמל קשרים בשלב הספרציה אינדבידואציה.
בספרות מדווחים מקרים של פציינטים שהוכיחו עצמם כרגישים ביותר לפירוד והצביעו על סיום מוקדם מידי של פסיכותראפיה, כמאורע אשר גרם להריון מדומה.
החשיבות העליונה ביותר, מבין כל התאוריות, ניתנה לאספקט של הקונפליקט האוראלי הלא פתור,ובהנצחת השלב - דרך ההריון (1982 (Lewis and Cohen.
בדו"ח מקרה רפואי על הריון מדומה נשנה בפצינט גבר, מצוינת העובדה כי לחולה היה יחס תלותי עם אימו, וכי חווה קשיים בקבלת עובדת מותו של אביו. בניתוח המקרה הסתבר, כי גורמים פסיכודינאמים תרמו להתפתחות הריון מדומה, ופיתחו יחס של קירבה עם אימו (אשר בנוגע אליה טען הפציינט כי הוא "אשתו של
אימו"), וגרמו לבלבול בזהות המינית שלו ((Shutty and Leadbetter 1993.
הריון מדומה כמייצג מצבים:
מנקודת מבט של תהליכים פסיכולוגים, הריון מדומה יכול לייצג מצבים רבים וביניהם:
1. תגובת המרה - conversion reaction. תהליך זה הוא שינוי זמני או קבוע, בתחושות או בתיפקוד המוטורי הרצוי שאינו יכול להיות מוסבר ע"י מנגנון פסיולוגי או פאתופזיולוגי.
2. תגובה פסיכופיזיולוגית.
3. הפרעה כפיתית. במצב זה כפייתיות היא יסוד המחלה - והריון זה הוא מרכז הכפייתיות.
4. דמיונות שווא ((delusion. במקרה זה, קיימת אמונה מוטעית, שהאשה בהריון, ובדרך כלל אמונה זו, אינה ניתנת להסבר הגיוני או לויכוח.
5. הזיה. Illusion - האישה הוזה שהיא הרה.
6. תגובה דכאונית - depression.
7. מצב שקרי. כאן ניתן למצא אשה מיתחלה, המודעת לשקר שבהריון המדומה, אך עושה זאת, לשם הפקת רווח מישני.
8. הזיה סכיזופרנית. הכוונה לפסיכוזה, או למצב מאני-דפרסיבי, או לתסמונת מוחית אורגנית המתבטאת בפסיכוזה.
9. חרדה. הפרעה שבה קיימת חרדה מפני הריון או תופעת הריון אמיתי.
חלוקה לקבוצות קליניות:
מבחינה פסיכולוגית, ניתן לחלק נשים בהריון מדומה ל- 2 קבוצות קליניות:
צורת הופעה אחת, היא חיקוי היסטרי של סימני ותסמיני הריון, עם מעט שינויים אנדוקרינים למעט אל-וסת. הסוג השני הוא למעשה, מצב מתקדם של המחלה, שבו כבר שולטת המעורבות האנדוקרינית בסימני-ההריון. צורת הופעה זו, היא בחלק מהמקרים חיקוי היסטרי, שהתקדם ללא הפרעה או מעצורים למצב קיצוני. כאשר
החולה נמצאת בשלבי מחלה התחלתיים, ניתן למצא מעט תסמינים, כולל אל-וסת ובחילות-בוקר. התהליך דינאמי ומתגבר והתסמינים והסימנים הגופניים משתנים, עד לתאריך "הלידה" המשוער, והופכים בולטים יותר.
אחד הגורמים המאפשר השלמת התמונה של הריון-מדומה הוא ה- Idea-fixe של הריון המשתלט על אישיות החולה. כמו כן, התהליך מתקדם, כאשר קיימת תמיכה סביבתית בקיום ההריון. תמיכה זו יכולה לבוא מצב המשפחה, החברים או הרופאים, אשר שגו באבחנת המצב (בן עמי, הררי ושלה 1990).
פרק ג'
טיפול:
חוקרים מוקדמים בעבר הרחוק, טיפלו בהריון מדומה בעזרת משלשלים, אמבטיות, מסאג'ים, גרידה, עלוקות, חוקנים, סמי חיזוק וסמים אופיאטים למינהים. (1982 (Lewis and Cohen.
מעט מאוד נכתב על הטיפול בהריון מדומה, ואין למעשה המלצות או פרטיכל לטיפול מומלץ.
מקובל שהדווח לאשה שהיא אינה הרה, ללא נקיטת אמצעים נוספים, במקרה של הריון מדומה - אינו עוזר.
א. פסיכותראפיה תמיכתית משולבת ועימות עם המציאות:
במאה ה- 20, החלו להתמקד בטיפול הפסיכותרפויטי ולעיתים קרובות, הוסיפו הדגמות חינוכיות כגון: הדגמת צילומי הרנטגן של אגן הירכיים ושל הרחם.
Fried ועוזריו וכן Schoopbach ועוזריו, דיווחו שרק הגילוי והעימות עם הדיאגנוזה האמיתית, גרמו להסרת הסמפטומים הארעיים בו 13 מתוך 27 מהחולים שלהם.
פסיכותראפיה שטחית וקצרת מועד לפי הגדרתם, גרמה להסרת הסמפטומים ל- 6 חולים נוספים. הקומבינציה של פסיכותראפיה עם זריקות טסטוסטרון הוכח להיות בעל השפעה על 5 חולים נוספים.
((Lewis and Cohen 1982.
במחקרם של (1990) Milner and Hayes, אשר בו מתואר דיווח מקרה של הריון מדומה בקרב אמא ובת מומלץ על טיפול פסיכותראפויטי תמיכתי, בשילוב עם חשיפת צילומי הרנטגן ובדיקות האולטראסאונד השוללות הריון ומעמתות מול המציאות.
לטענתם, ההסדרה בסמפטומים נפתרה במהלך הטיפול ולאחר חשיפת האמת.
"אם הריון מדומה, נחשב כמצב הטרוגני, הטיפול יהיה תלוי בטבע הסמפטומים של הפציינט. על הפסיכותראפיה לנוע מתמיכה ועד לאוריינטציית הבנה. גילוי הדיאגנוזה והבהרת התת-מודע והגישה כללית כלפי ההולדה המוחית של ההריון, יכולים להיות אספקטים חיוניים לטיפול". (שם, שם).
גם לדעת (1990) Paulman and Sadat, אין טיפול אחיד ומקובל למצב ההטרוגני המדומה היות ולהריון המדומה אין סיבה אחת אחידה. אולם, הטיפול אשר הצליח ביותר עד כה, ואשר היה הפחות פלשני מכולם, הוא לחשוף לפציינט שהוא או היא לא בהריון, תוך יעוץ, חינוך וטיפול.
האינדיקציה לטיפול מצליח לדידם הוא: העלמות הסמפטומים לתקופת זמן שהיא החל מ- 6 חודשים ומעלה.
כיום, אין די נתונים טובים על טיפול אפקטיבי, ריפוי ושיעורי ריפוי.
הריון מדומה, ככלות הכל הינו הפרעה לא נפוצה, ללא סיבה בסיסית אחת העומדת אחריו. מרפאים יכולים לעזור לפציינט ע"י הכרה בחולי, חינוך וייעוץ תמיכתי במהלך ההחלמה.
ב. טיפול בדיכאון:
חלק מן החוקרים מציינים את ההריון המדומה כתסמונת הנלוית לדיכאון ((Paulman and Sadat 1990 וכן: (1990 (Milner and Hayes.
(Brown and Barglow (1971, בהתרכזותם על האספקטים של הפרשה עיצבית, מצאו לטענתם רלונטיות בקונספטים של אפקט דפרסיבי.
לטענתם, טיפול תרופתי לדיכאון יכול להלקח בחשבון, וגם לפתור את תסמונת ההריון המדומה.
ג. טיפול פסיכודינאמי:
רק בכמה מחקרים נמצאו סימוכין לטיפול פסיכודינאמי במקרה של הריון מדומה.
באחד הדיווחים מתועד מקרה של גבר עם פסיכוזה והיפוטרמיה אשר לקה בהריון המדומה ודיווח כי הוא נושא עובר.
הגבר גילה פנטזיות דמיוניות ביחס לאימו וטען כי הוא "אשתו של אימו".
הכותבים מציינים כי היות ובמקרה זה היה בילבול בזהות המינית, והגורמים הפסיכודינאמים נראו כתורמים להתפתחות הריון מדומה, מומלץ לטפל בטיפול פסיכודינאמי (1993 (Shutty and Leadbetter.
ד. טיפול כירורגי ותרופתי:
(Lewis and Cohen (1982 מציינים כי טיפול בטסטוסטרון או ציטולסטילבטרול (חומר הורמונלי), מתאים ביותר להריון-מדומה.
במקום אחר מצוין טיפול המבטיח בתוצאותיו והוא ניתוח טרנספנוידאלי של פרולקטין בבלוטת יותרת המח. (המטרה היא להפחית את שיעורי הפרשת הפרולקטין המוגברת), תוך כדי טיפול בדופאמין אגוניסט ברומוקרופטין. (כידוע, הבעיה בהפרשת יתר של פרולקטין הוא חוסר בדופאמין. לכן אגוניסט לדופאמין יעזור). (1996
(Persinger.
בדיווח מקרה של אשה שהיתה לה הסטוריה רפואית של זיבת חלב, במשך תקופה של 9 שנים, מצוין כי ניתוח טרנספנוידאלי של פרולקטינמיה ופסכותראפיה קצרת מועד, העלימו את הסמפטומים.
((Lewis and Cohen 1990.
במקום אחר, ניתן טיפול עם Chlorprmozine (400 מ"ג ליום) כדי לטפל בדלוזיות של הריון, שנעלמה לאחר 4 חודשי טיפול תרופתי.
נסכם עד כה ונאמר כי הריון מדומה זקוק לבדיקתם של גורמים אטיולוגים רבים, גורמים סומאטים, אנדוקרינולוגים, נוירופסיכולוגים ופסיכודינאמים.
רק לאחר בדיקת הגורמיחם האטיולוגים הזמינים וכל יתר הגורמים, יש לבחור בסוג הטיפול אשר יהיה מכוון לתיקון הגורמים הללו.
על פי רב, הטיפול התמיכתי, המלווה והמעיץ הוא המתאים ברב המקרים, אולם, במקרים אשר בהם גורמים פסיכודינאמים תורמים לבעיות זהות - הטיפול יהיה דינאמי.
על קולוגראפיה, היא למעשה בדיקת העזר החשובה בשלב מוקדם של הטיפול, והמהווה אמצעי פשוט להגיע לאבחנה מדויקת ולהדגים בפני החולה באופן חזותי שאין מדובר בעובר.
בנוסף לטיפול הפסיכותראפויטי ולעימות הפציינט עם הדיאגנוזה של הבדיקות המעבדתיות - מומלץ גם לתת טיפול הורמוני משלים, על מנת להשרות וסת סדירה, דבר העוזר מאד בשכנוע האשה שאינה הרה.
((Persinger 1996.
הצעות להמשך מחקרים עתידיים:
מסקירה ספרותית נמצא, שהדגם ההורמוני במקרי הריון מדומה אינו אחיד.
עובדה זו מרמזת על האפשרות שתסמונת זו אינה אחידה וכוללת מצבים פסיכיאטרים ואנדוקריניים אחדים, המתבטאים קלינית באותה צורה.
ייתכן גם, שהשינויים האנדוקרינים הקיימים בהריון מדומה הם משתנים לגורם בלתי ידוע עדיין. ניתן להסיק מהאמור לעיל, שקיימות קרוב לודאי מספר תתי-קבוצות של חולות, השונות זו מזו בהפרשת נוירוטרנסמיטורים, בקצב הפרשת הורמונים, ובקולטנים במערכת הנוירואנדוקרינית.
כפי הנראה, זו הסיבה שבגללה נמצא דגם הורמוני שונה במקרים של הריון מדומה.
מוסכם על ידי החוקרים כי קיימות קרוב לודאי, השפעות גומלין בין ההפרעות הפסיכיאטריות, הפיסיולוגיות והנוירואנדוקריניות בהריון מדומה.
לעניות דעתי:
א. יש מקום לחקור נשים עם הפרעות הריון מדומה ולסווגם לפי הפרופיל ההורמוני אשר נמצא לקוי בהן. לשם ההדגמה: נשים התומכות בהשערה, לפיה חוסר אמינים ביוגנים מוחיים הקשורים בדיכאון כבסיס לארועים החלים במצבי הריון מדומה, יהיו בקבוצה 1.
נשים עם תדירות פעימות FSH ירודה יהיו בקבוצה 2. נשים עם לביליות חשמלית באונה הטמפורלית, העונות על הפרופיל של Persinger (סוגסטיבות, שהיו חשופות למסורות דתיות המקבלות סתירות לוגיות כו') בקבוצה 3.
בשלב הבא יש לנסות ולמצא הקשרים אתיולוגיים, קרי: מדוע לקח התהליך הפסיכופתולוגי צורה של הפרעת הריון מדומה?
ובדרך אחרת: מהי ההסטוריה הדינאמית המקשרת בין כל טיפוסי הקבוצות, אשר גרמה להתפרצות של הסמפטומים וההזיה?
לדוגמה: ידוע, ממעקב אחר נשים הלוקות בארועים חוזרים של הריון מדומה, כי קיימת שכיחות של התפרצות ההזיה בתקופות משבר ביחסי המשפחה, לאחר אובדן קרוב משפחה או בכל ארוע המערער את האיזון הנפשי הפנימי של החולה.
רצוי לבדוק את שכיחות ההסבר הנ"ל בקרב כל טיפוסי הקבוצות והפרופילים של הנשים.
ב. כמו כן, מכיוון שלא נמצאו סימוכין משמעותיים לכך, יש מקום לחקור האם הריון מדומה מהווה כעין עטיפה ((cover ל- mask depression בקרב החולות.
ג. במחקרם של בן עמי, הררי ושלה (1990) מצוין כי מתן נאלוקסון לנשים עם הריון מדומה בתחילת תהליך הטיפול, הביא לשחרור LH ופרולקטין, כפי שצפוי באשה עם ביוץ תקין, ולא הישרה הפרשת LH ופרולקטין בנשים בשלב הזקיקי המוקדם.
יש מקום להוסיף ולחקור את השפעת הנאלוקסון בקרב נשים עם הריון מדומה והאם ההשפעה תימנע הישנות הריון מדומה בעתיד.
בנוסף, בסקירת המחקרים לא הורחב הטיפול התרופתי בנושא. אלטרנטיבות תרופתיות נוספות ימצאו את מקומן בטיפול בהריון מדומה, ואף בדיאגנוזות מתקדמות יותר.
ד. (1982) Lewis, במחקרו, תולה את הירידה הניכרת בדיאגנוזה של הריון מדומה בשנים האחרונות, בשלושה קונספטים שהוסברו: הפחתה, החלפה ועידון. לטענתו, כפי שצוין בעבודה, הדיאגנוזה של הריון מדומה הופחתה, הוחלפה או עודנה, בשל התפתחויות טכנולוגיות, תרבותיות ואנושיות.
ידוע כי כיום משתמשים בדיאגנוזות שונות המשמשות לעיתים כתחליף להריון מדומה, תסמונת GAHS, תסמונת מנכהאוזן, היפוכונדריה מונוסמפטומטית וכיוצא באלה.
יש מקום לערוך מחקר סטטיסטי או לחילופין סימפוזיון, אשר בסופו תיקבע עפ"י קונצנזוס, או כל החלטה שהיא דיאגנוזה אחידה, לכל אלה המציגים סימנים וסמפטומים העונים על הדיאגנוזה של הריון מדומה.
שימוש בדיאגנוזות שונות אננו מקדם, לא את הרפואה ולא את הטיפול בפרט.
ה. לבסוף: אין דיי נתונים טובים על טיפול אפקטיבי, ריפוי ושיעורי ריפוי (1990 (Paulman and Sadat.
מסקירות סיפרות עולה כי הטיפול המצליח ביותר עד כה הוא חשיפת הדיאגנוזה לפציינט שהוא/היא אינם בהריון וטיפול פסיכותראפויטי תומך או טיפול בדיכאון הבסיסי אם קיים. ואלם יש לחקור אחר טיפול הולם אשר יפתור את הפציינט מן הסמפטומים וימנע הריון מדומה נשנה.
מחקרי אורך אשר יעקבו אחר החולים ויוודאו את העלמות הסמפטומים לתמיד - יהיו המחקרים המועילים ביותר.
לפי (1990) Paulman and Sadat, טיפול מצליח הוא זה הפותר את הפציינט מסמפטומים לתקופה שהיא החל מ- 6 חודשים נקיים מסמפטומים.
במחקרי האורך, החיפוש אחר הטיפול המצליח יעקוב אחר הקריטריון היחידי של: העמלות הסמפטומים לתמיד.
סיכום:
"הריון מדומה" - pseudocyesis כמעט ולא קיים היום. במהלך 50-100 השנים האחרונות נרשמו מעט מאד דיווחים על הפרעה סומטופורמית זו.
ה- DSM IV לא מזכיר את הפרעת הריון מדומה. האיזכור האחרון לדיאגנוזה זו, שהולכת ונכחדת, נמצא ב- DSM III.
Lewis (1982), מנסה להסביר את הירידה הניכרת בשכיחות הדיאגנוזה של הריון מדומה באמצעות שלושה תהליכים: הפחתה, המרה ועידון.
תהליכים אלה יכולים לתת תשובה להכחדת הדיאגנוזה המענינת של הריון מדומה.
אפשר לומר כי האבחנה של הריון מדומה, "הרתה וילדה", אבחנות חדשניות, מעודנות, המתאימות לרוח התרבותית והחברתית החדשה הנושבת בעשור זה ולהתקמדויות הנוירואנדוקריניות.
אולם יחד עם זאת, משקפים דבריה של אחת הפסיכיאטריות את ההרגשה על אודות הריון מדומה בכך שאמרה: "כה מכאיב לוותר על הסטוריה כה גדולה ויפה של המונחים ההיסטרים והפסוידוסייזים". יחד עם זאת, הובאו בעבודה זו תאוריות ביולוגיות המנסות להסביר את התהליכים הנוירואנדוקרינים, והגניקולוגים, המתרחשים בקרב נשים
עם הפרעת הריון מדומה.
למעשה שלושת התאוריות מגיעות כולן לאותה מסקנה: כי הורמונים מיניים (גונאדוטרופינים) הם האחראיים על תסמיני הריון מדומה, כגון: אל-וסת, זיבת חלב וכדו'. אולם כל תאוריה סוללת את דרכה לעבר המסקנה בדרך אחרת:
התאוריה על הפרולקטין סוברת כי הדופאמין המשמש כמעכב פרולקטין - מופרש פחות מידי בשל שימוש בתרופות נוירולפטיות, וכך נוצר עודף פרולקטין הגורם לתסמיני הריון מדומה.
התאוריה השניה בוחרת בגירסה כי ההפרשה הפעימתית של ה- LH וה- FSH לקויה וכי רמות FSH שאינן מספיקות לגירוי השחלה וגדילת הזקיק יגרמו לאל וסת.
בתאוריה השלישית דן פרסינגר (1996) באפשרות כי נשים מסוימות העונות על אותו פרופיל אישיותי (עמ'___ ) ואשר מגלות רגישות לתהליכים המתרחשים בהמיספרה הימנית, יציגו סמפטומים של הריון מדומה אשר נגרם כתוצאה מפעילות חשמלית באונה הטמפורלית בהמיספרה הימנית ויגררו בסופו של דבר לשחרור גונאדוטרופינים מן
ההיפותלמוס.
כאמור, בסופו של דבר, המסקנה הנוירואנדוקרינית של שחרור הורמוני-מין, הגורמים לשינויים כגון: אל-וסת, זיבת חלב, הגדלת הבטן, היא המסקנה המאגדת את כל התאוריות הביולוגיות.
בפרק העוסק בטיפול נידונו כמה היבטים המהווים כעין תקדימים טיפוליים, אשר על סמך הצלחתם - ניתן לבחור בדרכים האפקטיביות ביותר להסרת סמפטומים, אם כי עדיין אין טיפול מומלץ.
נסיים בזאת, כי גם אם ישנו כיוון נוירואנדוקריני ברור העומד בבסיס התהליכים הסמפטומאטיים הקשורים להפרעת הריון מדומה, הרי שעדיין, לשם טיפול בהפרעה זו יש צורך בבדיקת גורמים אטיולוגים רבים נוירופסיכולוגים, אנדוקרינולוגים וכן גורמים פסיכודינאמים. רק לאחר בדיקת הגורמים הללו יהיה ניתן לבחור
בסוג הטיפול המועדף.
גם אם שונתה הדיאגנוזה בשנים האחרונות, עדיין יש מקום למחקרים נוספים שפורטו בעבודה ואשר מטרתם לגבש מסקנות בהירות יותר הן בתחום הבנת הסמפטומים והן בתחום הטיפולי, אשר לגביו לא נמצאה המלצה ברורה.
References:
1. Alfonso, A.C. Pseudocyesis with concomitant medical illness.
General Hospital Psychiatry. 12:205-206, 1990.
2. American psychiatric association. Diagnostic and statistical
manual of mental disorder. DSM III: ED III. 1993/ DSM IV: ed
IV. 1994.
3. Bitton, G., Thibaut, F., Lesage, I. Delusions of pregnancy, in
a man. American Journal of Psychiatry. 148:811, 1991.
4. Brown, E. Barglow, P. Pseudocyesis - a paradigm for psychophysiological interaction. Arch Gen Psychiatry.
24:221-229, 1971.
5. Lewis, M., Cohen, M. A current perspective of pseudocyesis. Am
J of Psychiatry. 139:9. 1982.
6. Kaplhn, H.I., Sadock, B.J., Grebb, J.A. Sypnosis of Psyhicatry behavioral sciences clinical psychiatry. ed 7. 621 (Cha 17).
1994.
7. Milner, G.L., Hayes. G.D. Pseudocyesis Associated with folie a
deux. British J of Psychiatry. 156, 438-440, 1990.
8. Paulman, P., Sadat, A. Pseudocyesis. The Journal of Family Practice. 30, 575-576. 1990.
9. Persinger, M. Subjective pseudocyesis in normal women who exhibit enhanced imaginings and elevated indicators of electrical lability within the temporal lobes: social behavior
and personality. 24(2), 101-102. 1996.
10. Persinger, M. Subjective pseudocyesis and elevated temporal
lobe sign. Perceptual and motor skills. 72, 499-503. 1991.
11. Shutty, M.S., Leadbetter, R.A. Case report recurrent pseudocyesis in a male patient with psychosis, intermittent hyponatremia and polydipsia. Psychosomatic medicine. 55, 146-148. 1993.
12. בן עמי, מ., הררי. ע., שלו. א: הריון מדומה. הרפואה. 118 (י'ב), 1990.
1

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אספקטים ביולוגיים להריון מדומה", סמינריון אודות "אספקטים ביולוגיים להריון מדומה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.