השואה בתיאטרון-מיתוס וביקורת

תקציר העבודה:

מחזות הקשורים באופן ישיר או עקיף לשואה, החלו להיכתב כבר עם עליית הנאצים לשלטון, אך קיים כמובן הבדל משמעותי בין המחזות שהועלו באירופה תחת השלטון הנאצי ובין המחזות שהועלו במדינות חופשיות ובמיוחד בתיאטרון העברי של ארץ ישראל. התיאטרון היהודי לא חדל באירופה במשך כל המלחמה, והיהודים הציגו גם בגטאות ובמחנות הריכוז. לעיתים הם עשו זאת כסאטירה עצמית, אשר נועדה לסייע להם ברגעים הקשים ולעיתים היה הדבר במצוות הנצאים, שרצו להשתעשע על חשבונם במחנה הרכוז.

המחזות שהוצגו בתקופת השלטון הנאצי היו תחת אימת הכובש, במיוחד במקומות שבהם היתה תרבות יהודית דומינאנטית, כמו פולין. דוגמה לאותם חיים קשים בצל הטלאי הצהוב של היהודים והטלאי הורוד של ההומוסקסואלים, ניתן לראות בסרט "להיות או לא להיות", שביים ארנסט לוביץ' ב-1942 וכן בוריאציה של מל ברוקס (1983). בסרט זה פועל תיאטרון יהודי בורשה הכבושה, כאשר שחקניו מסייעים למחתרת הפולנית האנטי-נאצית.
בעבודתי אעסוק בתיאטרון המטפל בנושא השואה וספיחיה, תוך התייחסות לשיח הציבורי שמייצג אותו תיאטרון, המטפל בנושאים השונים הקשורים לשואה. מול תיאטרון הגטו ומחנה הריכוז, שעסק בסאטירה שעשתה צחוק מהמצב ומול הבימה שהקימו גולי קפריסין ועסקה בכיסופי הגאולה, אציג את התיאטרון הישראלי, אשר התייחס לשואה הן באספקט של הזכרון, היינו מסרים של "אני מאשים" בסגנון "ממלא המקום" מאת רולף הוכהות (תשכ"ד), אשר מפנה אצבע מאשימה לנצרות בהנהגת הותיקן, תיעוד שארית הפליטה והעפלתה לארץ ישראל, כמו ההצגה "אניה סוערה" מאת שולמית בת דורי (1943), התרסה בפני העולם שעמד מנגד בעת הטרגדיה היהודית האיומה, ומשום כך הועלתה "לידתו של דגל" מאת בן הכט וטשרלס מקארתור (1946) או המחזה הטראגי-קומי "יעקובובסקי והקולונל" מאת פרנץ וורפל, שהועלה ב- 1947 בתיאטרון הקאמרי.

השערתי תהיה כי, להוציא תיאטרון אוונגרד, המאופיין כתיאטרון שוליים וכפורץ דרך, הרי שככל הנראה, התיאטרון מבטא את הלך הרוח הציבורי בדרך כלל. לפיכך, סביר להניח כי מחזה כ"קסטנר" לא היה יכול לעלות על הבמה הממוסדת בשנת ה-50, כאשר שיתוף פעולה כלשהו עם הנאצים הצטייר כחולשה וכמוקצה מחמת מיאוס ואפילו
מחמת בגידה.
מאידך, התקופה שלאחר 1962, בה התנהל משפט אייכמן, הוכשרה יותר לקבל תופעות שונות מתופעות של התלהמות גרידא ויתרה מכך, השתנה הלך הרוח הציבורי ואבדו גם אידיאלים שונים, אשר הכתיבו את הלך הרוח של שנות ה50-. שינויים אלה ארצה להראות על פי המחזות "חנה סנש" (מגד, 1958), "קסטנר" (לרנר, 1985) ואגבה את השערתי במחזה "צ'ארלי קצ'רלי" (הורביץ, 1977), אשר מציג את התהליך החברתי מאז ועד ימינו.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק ראשון: השואה כגורם מעצב של היהודי החדש בארץ
פרק שני: "חנה סנש" (1958) ו"קסטנר" (1988) כניגודי ערכים
פרק שלישי: השואה והתקומה כשיאה של התנועה הציונית
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

ד. אוריין ונ. יערי, "'גטו' - ממחזה להצגה", במה 98-99, 1984, ע"מ 116-136.
ר. הוכהות, (תשכ"ד), ממלא המקום, הוצ' שוקן, ירושלים ותל-אביב.
ד. הורביץ, (1978) , צ'ארלי קצ'רלי, הוצ' אור-עם, תל-אביב.
ח. יעוז, "הז'אנר הדרמטי - והשואה", מאזנים ס"ד [8], 1990, ע"מ 19-20.
א.י. כוכבי, (1992), עקורים ופוליטיקה בינלאומית, עם עובד/ אוניברסיטת תל-אביב.
ג. כינר, "הילד שיצא מן התמונה: על יחסי הגומלין בין המחזה העברי למוסכמת המציאות הישראלית", במה 129, 1992, ע"מ 43-56.
ד. לאור, "חנה סנש וישראל קסטנר: דימוי ודימוי שכנגד" בשביל הזכרון, גליון 20, פברואר, 1997, ע"מ 10-17.
מ. לרנר, (1988), קסטנר, הוצ' אור-עם, תל-אביב.
א. מגד, (1958), חנה סנש, מחזה בשתי מערכות, תיאטרון הבימה, תל-אביב.
א. מגד, (1967), העונה הבוערת, הוצ' עמיקם, תל-אביב.
י. מוסנזון, (1949) , בערבות הנגב, הוצ' טברסקי, תל-אביב.
מ. נאור, (עורך), (1985), ההגנה, משרד הבטחון, תל-אביב.
י. סובול, (1980), ליל העשרים, הוצ' פרוזה, תל-אביב.
פ. סיל, (1993), אסד, הוצ' מערכות - משרד הבטחון, תל-אביב.
ב.ע. פיינגולד, (1989), השואה בדרמה העברית, הוצ' הקיבוץ המאוחד, תל-אביב.
צ. צמריון, (1975), פרקי שואה ושארית, הוצ' ארגון שארית הפליטה מהאיזור הבריטי (ברגן-בלזן) בישראל, תל-אביב.
ע. קינן, (1996), לא נרגע הרעב, עם עובד/ אונ' תל-אביב, תל-אביב.
ח. שוהם, (1989), הדרמה של דור בארץ, הוצ' אור-עם, תל-אביב.
ד. שחם, (1991), ישראל 40 השנים, הוצ' עם עובד, תל-אביב.
י. שערי, (תשמ"א), גירוש קפריסין 1946-1949, הספריה הציונית, ירושלים.
ב.צ. תומר, (1962), ילדי הצל, הוצ' עמיקם, תל-אביב.

תגים:

ציונות · תרבות · ארץ · נאציזם · ישראל · שואה · ייצוג

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השואה בתיאטרון-מיתוס וביקורת", סמינריון אודות "השואה בתיאטרון-מיתוס וביקורת" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.