תפיסתו הנורמטיבית של מיתוס הצבר כערך חברתי

תקציר העבודה:

בימינו, יצירתם והתפוגגותם של מיתוסים היא חלק בלתי נפרד מהדינמיקה של המאבק על ההגמוניה התרבותית פוליטית בחברה. המיתוס הוא תיאור והסבר המאורגנים בצורת סיפור שהוא הדרך הפשוטה והיעילה לארגן "עובדות" קשרים סיבתיים והיסקים פרשניים לכלל מקשה אחת שיש לה הגיון פנימי וכוח שכנוע.
חשיבות מיוחדת נודעת למיתוס המכונן הפוליטי החברתי.
למיתוס המכונן בהקשר זה שני היבטים: ההיבט התימאטי- מספר את סיפור כינונו של הסדר החברתי וההיבט החברתי - הוא ממלא תפקיד חשוב בכינון הקהילה.
המיתוס המכונן מייצר קונצנזוס גם אם נולד תוך כדי קונפליקט. הוא בעצם מעין אשכול של סיפורים מיתיים שכל אחד מהם הוא מיתוס בפני עצמו.
תהליך יצירתו של מיתוס מכונן מבוסס על מבחר של עובדות היסטוריות שנבחרות בהתאם לפונקציות המיתיות שהן צריכות לשרת זהו תהליך בחירה הנעשה או במודע או שלא במודע, עובר לאורך השנים תהליכים של התאמה, שחזור, מחזור ועיבוד. העובדה שהוא בעצם מוצר פרשני איננה מפחיתה מכוחו לעורר רגשות ותחושות הזדהות בקרב צרכניו.
יש כמובן לשים לב לכך שהמיתוסים הלאומיים אלו שהם ייחודיים במובהק, יש להם תוכניות שגורות וחוזרות. התכניות האלה מכתיבות את סוג "העובדות שמוסר המיתוס, את הפרשנויות הנלוות שהן חלק בלתי נפרד ממנו.
המיתוס המכונן הוא פרי פעילות של עילית פוליטית ואינטלקטואלית ולכן ניתן לראות בו, לפחות בשלבים הראשונים של פרויקט בניית האומה מתווך בין הקבוצה הבונה לאומה הנבנית. בשלב מאוחר יותר הוא חדל מתפקידי המתווך והופך חלק מהפולקלור הלאומי. אין להפריד בין המיתוס כספור לבין תהליכי הפצתו והנחלתו. כל עוד הוא רלוונטי יש לו נוכחות ממשית ורצופה כל מערכות התקשורת הגלויות והסמויות הממוסדות והלא ממוסדות.
ללידתה של מדינה יש חשיבות מיוחדת בתפיסת העבר הקולקטיבי. לפי תפיסתם הציונית חילונית של האבות המייסדים של מדינת ישראל ובראשם בן גוריון משמעות כינונה של מדינת ישראל היה חידוש הריבונות העברית בארץ האבות.
מבחינתם מדינת ישראל לא הייתה יצירה חדשה אלא יצירה מחודשת. היה לפי תפיסה זו קשר היסטורי ישיר בין הריבונות העברית הקדומה ובין מדינת ישראל היורשת של ריבונות זו.
הרקע לבניית המיתוסים החברה המתהווה בארץ ישראל: הציונות שנהגה כאוטופיה תרגמה את המושג גיבור למושג ה"חלוץ": החקלאי הלוחם מפגין עוצמה נחרצות פעולה ועצמאות. דמות החלוץ מושכת לאין ערוך.
קיימת מערכת יחסים שהמציאות מכתיבה בין האדם היחיד לבין החברה בה הוא חי ואליה הוא משתייך. בישראל יחסים אלה שבין הפרט והכלל אינטנסיביים למדי בעלי קווי אופי מיוחדים ומצטיינים בקרבה יתרה "אנחנו מאותו הכפר".
התהליכים המשותפים של הפרט והחברה בישראל: בניין המדינה, מלחמות, תמורות חברתיות מהירות, עליות המוניות, גבולות בלתי ברורים ומשתנים מתחים בין תת קבוצות בחברה כל אלה מערבים כל אחד כל משפה ברמה זו או אחרת במתחים.
החברה הישראלית נבנתה בצל ההשמדה וההדדיות בין היחיד לתהליכים ההיסטוריים הייתה לבלתי נמנעת. הזהות של היחיד עם הרעיון המשותף היא שיוצרת את החברה הישראלית.
הציונות יכלה לקרום עור וגידים רק בזכות נכונותם של יחידים במספר גדול דיו, שהיו מוכנים להיות ל"אחד עם הרעיון הציוני", ובגופם להגשים את שיבת ציון.
מעל לכל וברקע חלום הגאולה.
אשכול המיתוסים הבונים, אפוא, את המיתוס המכונן של החברה והתרבות הישראלית ה"חדשה" מורכב מ:
מיתוס הגאולה, מיתוס שינוי הזהות ומיתוס המרד נגד האבות ודרכם; מיתוס המעטים מול רבים, מיתוס הגבורה וההקרבה.

תוכן עניינים:
1. מבוא : מיתוסים נורמות המייצגות מיתוסים וגיבורים
2. חללי מלחמה כערך מוסרי
3. אנתולוגיה כבסיס נורמטיבי
4. סיכום : המיתוס כערך פולחני
5. ביבליוגרפיה

מקורות:

אוחנה דוד, מסדר הניהיליסטים, לידתה של תרבות פוליטית באירופה 1930-1870, מוסד ביאליק, ירושלים.
איזנשטדט ש.נ., החברה הישראלית, ירושלים, תשכ"ז, עמ' 13.
אלבום-דרור רחל, "מיתוס הגבורה והקרבן", החינוך העברי בא"י, כרך ב'.
בורקהרט יעקוב, תרבות הרנסנס באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ג.
גרץ נורית, "מיתוסים חברתיים בטכסטים ספרותיים ופוליטיים בתקופת הישוב והמדינה", נקודות תצפית, תרבות וחברה בא"י, האוניברסיטה הפתוחה, ת"א, תשמ"ה.
גרץ נורית, שבויה בחלומה - מיתוסים בתרבות הישראלית, אופקים, עם עובד, 1995, עמ' 35-13.
וויס הלל, דיוקן לוחם, על גבורה וגיבורים בסיפורת העברית של העשור האחרון, אוניברסיטת בר אילן, תשל"ה.
וירצברג ב., מגיא ההריגה לשער הגיא, מסדה, ר"ג, 1973, עמ' 55,54.
לדמותו של יום הזיכרון, מלהב"ד: משה אור, ת"א, 1974.
ליבס יהודה, "על המיתוס היהודי וגלגולו", משואות, מחקרים בספרות הקבלה ומחשבת ישראל, מוקדשים לזכרו של פרופ' אפרים גוטליב, מוסד ביאליק ירושלים, אוניברסיטת ת"א, 1994.
מוס ל. ג'ורג', "בניית המיתוס: סמלי מוות מוחשיים", הנופלים בקרב, אופקים, עם עובד, ת"א, 1993, עמ' 63-45.
מעוז עזריה, פולחני מדינה, חגיגות העצמאות והנצחת הנופים, 1956-1948, המרכז למורשת בן גוריון, קרית שדה בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 1995.
סיון עמנואל, דור תש"ח מיתוס דיוקן וזיכרון, מערכות, משהב"ט, ת"א 1991
סימון אריה, שער המיתוס, אדם בצלם (חינוך הומניסטי ולימוד המקרא) עם עובד, תל אביב, 1991, עמ', 64-60.
עוז אלמוג, "המיתוסים הציוניים של הצבר הלוחם בן דור תש"ח", מערכות 333, (נובמבר 1993) עמ' 57-40.
שכטר יוסף, "המיתוס והסמל", בין אדם למקום, אלף, ת"א, 1982, עמ' 27-20.
שליט אראל, הגיבור וצילו - היבטים פסיכו-פוליטיים של מיתוס ומציאות בישראל, הקיבוץ המאוחד, ת"א, 1995.
שץ תמר, איזהו גיבור, על גיבורים בעבר ובהווה, אגף הנוער ע"ש רות, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1994.
Eliade Mircea, Myth and Reality, Harper, 1975, pp. 5,6
Liebman C.S. & Don-Yehia E., Civil Religion in Israel: Traditional Judaism and Political Culture in Jewish State, Berkely 1983 p. 40
Mosse G.L., "National Cemeteries and National Revival: The Cult of the Fallen Soldiers in Germany", Journal of Contemporary History XIV (Oct. 1979) pp. 1-20
Shpengler O., The Decline of the West, Vol. 2, N.Y., 1947.
Strauss-Levi C., "a Confrontation over the Myths", Review, LXII (1970) Chicago, 1983.
Weber A., History of Philosophy, N.Y., 1901.
אור חן מלכה, חגים וטכסים בתנועת העבודה ובתנועה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל, 1945-1930, עבודה לצורך קבלת תואר שני אוניברסיטת בר אילן.

תגים:

ציונות · גיבור · זיכרון

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תפיסתו הנורמטיבית של מיתוס הצבר כערך חברתי", סמינריון אודות "תפיסתו הנורמטיבית של מיתוס הצבר כערך חברתי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.