מהפיכת אוקטובר לפי טרוצקי

תקציר העבודה:

מהפכת אוקטובר על פי תפיסת עולמו של טרוצקי

תוכן עניינים: hy3093
מבוא
פרק ראשון: מהפיכת אוקטובר - המהפיכה לפי טרוצקי
1.1. הסיבות לפריצת המהפכה
1.2. ההכנות לפריצת המהפכה
פרק שני: תוצאות המהפכה
2.1. מדיניות החוץ
2.2. הקומוניזם המלחמתי
פרק שלישי: עקרונות המהפיכה מול המדינה הסובייטית
סיכום
ביבליוגרפיה



מבוא
נשאלת השאלה, האם טרוצקי היה אידאליסט בעל ערכים קומוניסטיים, אשר נלחם
לטובת הפרוליטריון והמהפיכה העולמית, או שמא ניצל את הרעיון כאמצעי בלבד,
ובזמן שניתן לו השלטון נהג כעריץ?

בעבודתי ארצה לטעון, כי טרוצקי אכן האמין באידאל של הקומוניזם והבולשביזם וכן
ראה באינטרנציונאל אידאל. מאידך המטרה היתה עבורו העיקר וקידשה את כל
האמצעים, כך שהמהפיכה הבולשביקית הפכה מהר מדי לשלטון עריץ ושנוא.
בהמשך לטענתי זו, ארצה לטעון גם, כי דרכו זו של טרוצקי, החלה מהלך שנמשך על ידי
סטאלין, פגע בטרוצקי עצמו ויצרה מעין "כדור שלג", אשר הוביל לאובדנה של המדינה
הסובייטית מקץ שבעים שנה.

מקורות:

פרק ראשון: מהפכת אוקטובר - המהפכה לפי טרוצקי
מהפכת אוקטובר היתה המשך המהפכה מ1905-. ב1905- הצליחו הצאר וכוחותיו לגבור על המהפכנים ולשלוח חלק מהם ובכללם טרוצקי, לסיביר. ניתן לומר, כי מאז הקמתה של מפלגת הסוציאליסטים הרבולוציונרים ב1902-, לא חדלה התסיסה ברוסיה, כשהמלחמות, אליהן שלח הצאר ניקולאי השני את חייליו, עוד עוררו את מחאתם של הפועלים,
החיילים ומשפחותיהם ביתר שאת. (דויטשר, תשט"ו: 201; טרוצקי 1930: 405-406)
1.1. הסיבות לפריצת המהפכה
טרוצקי (1930: 405-406) ראה את הסיבות למהפכה לא רק בדיכוי הפועלים, אלא גם במלחמה שניהל רספוטין בשם הצאר. יותר ויותר חיילים החלו נוטשים את החפירות, לאחר שהזהירו בסתיו שקדם למהפכת פברואר, כי אם עד תחילת נובמבר לא יכון שלום, "יפרצו החיילים אל העורף כדי להשיג את השלום על פי דרכם". מהפכת פברואר, שהחלה
בגלל הפגנות שנבעו ממחסור בלחם בפטרוגראד והתפתחו באופן ספוטאני ביום האשה הבינלאומי, תוך שביתות והפגנות במוסקבה, הבהירו לחיילים כי בעצם, המלחמה אינה צודקת ואין כל טעם להמשיך בה רק כיוון שקרנסקי ביקש אותם לעשות כן. קרנסקי, שבעקבות מהפכת פברואר הצטרף לסוציאליסטים המהפכניים, לא הבין מדוע החיילים,
הפועלים והאיכרים רצו לשוב לבתיהם ולמשפחתם וכינה אותם "עבדים שהתפרצו", כאשר עצם המהפכה הינה התפרצות עבדים שמאסו בדיכוי.
באותו פרק קובע טרוצקי (שם: 406-407) כי לאחר שבוקנן, מקורבו של קרנסקי, נזכר בנוסטלגיה על נסיעתו לקרים ב1916- וכובד בתקרובת של עשירים ובבקבוקי יין בורגונדי ישן, לא התייחס לייסורי החיילים בחפירות ולאמהות הרעבות שעמדו בתורים ללחם, אלא לחיי הפאר וכאשר רואים זאת, הרי ברור כי לא לשוא פרצה מהפכת אוקטובר
וסילקה גם את בית רומנוב וגם את בוקנן וקרנסקי. נקודה זו הינה משמעותית, כיוון שהחיילים איבדו את האמון בכל הבטחה ממשלתית שהיא, בין אם של קרנסקי ובין אם של המהפכנים החדשים. כיוון שכך, ההתמרמרות שלהם היוותה גורם נכבד בהצלחתה של המהפכה.
ב27- בפברואר קם הועד הפועל בארמון הטאברי. היה זה המשך לשיטה של מועצת צירי הפועלים מ1905-. ב1905- היו מנהיגי השביתה לצירי המועצה וכעת ב1917-, כאשר המנהיגים האמיתיים של הפועלים עדיין היו ברחובות והצעידו את המהפכה הפרולטרית קדימה, יצר מרד הגדודים מצב, שהמהפכה ניצחה עוד קודם מיסוד מועצות הפועלים.
(טרוצקי, 1931: 223)
"הועד הפועל של המועצה" היה, על פי טרוצקי, סוג של זיוף, כיוון שמרכיביו היו ליבראלים וחוגים משכילים, שצפו את נפילת הממלכה.
כאשר נוסד הועד הפועל, היו לו סמכויות רחבות ומכיוון שכך, נראה שהוא כביכול יורשה של מועצת 1905. (שם: 224) ברור הדבר שועד זה לא יכול היה להיות ועד הפועלים האמיתי, לפי שקרנסקי, אותו מזכיר טרוצקי (1930: 406) לשימצה, השתתף בהרכבת הממשלה וכיהן בה כשר משפטים ומיולי אף היה שר המלחמה. טרוצקי (1931: 225)
מציין כי הסיבות העמוקות יותר ליצור המזוייף שנקרא הועד הפועל, תלויות במאות אלפי הפועלים והפועלות שבפטרוגראד, שהיו לפחות פי 4 ממספר החיילים. ובכל זאת, על כל שני צירי פועלים היו במועצה חמישה צירי חיילים. טרוצקי (שם, שם) מציין כי מה שהיווה את הרקע של המועצה, כלומר של הועד הפועל, היה "הבד הצבאי האפור"
ועל כן, רבים מהצירים כיהנו באופן לא ברור, מבחינת בחירתם או מינויים.
סיבה נוספת לכשלונו של הועד הפועל, היתה בכך שצירים אזרחיים רבים לא נבחרו על ידי הפועלים, אלא הגיעו על פי הזמנה אישית באמצעות כתב המלצה או חריצות וכן היו בעלי מקצועות חופשיים, סטודנטים, עיתונאים ושליחים של כל מיני קבוצות מפוקפקות "ובעיקר שליחי האמביציה הפרטית". מאחר שטרוצקי ראה בועד הפועל שהוקם
בעקבות מהפכה פברואר יצור מזוייף, הרי שגם קבע כי המנהיגים הניחו בחפץ לב לסלף את אופי המועצה, על מנת שהמהפכנות הפרולטרית וכן זו של החיילים הפשוטים תהיה מהולה בליברליות של הבורגנות המשכילה. מאחר והנספחים המקריים ובעלי האמביציה למיניהם מיומנים בדיבור וקפיצה בראש, הרי שקל היה להם לדחוק בכוחניותם את
הפועלים השתקנים והחיילים הבלתי נועזים. (שם, שם)
בינתיים קמה גם ממשלה זמנית, שכיהנה מאז פיזור הדומה הממלכתית וחל בלבול בקרב החיילים והפועלים, כאשר הכוחות הפועלים בשטח חלוקים בדיעותיהם, האם ראוי לשמוע בקול הממשלה שקמה במקום שלטון שסולק בצורה מלאכותית, או בקול הועד הפועל, שהיה לו צביון מהפכני יותר? בתחילה היה לועד הפועל של מועצות פטרוגראד ערך
ממלכתי כללי וזכה בתמיכת החיילים ובעיקר הקצינים, שהביעו איבה כלפי הבולשביקים, כשהאגף הימני מתחזק עוד יותר. לא זו בלבד שגינו את הבולשביקים, אלא אף נשמעו נאומים על מלחמה עד הנצחון המוחלט. (שם: 227-228)
תוך כדי המהפכה, דאגה הבורגנות הרוסית להיראות דמוקרטית והדמוקרטיה הרוסית להיראות סוציאליסטית. הסוציאליסטים התפלגו בין המהפכנים הבולשביקים לבין המנשביקים, כשכל אחת משתי המפלגות נאבקת על האידיאולוגיה שלה. הדבר נבע עקב לחץ ההמונים, הפועלים והחיילים, ליטול את השלטון מהממשלה הזמנית, כך שהועד הפועל יהפוך
לממשלה. בקרב המפלגות המרקסיסטיות, מציין טרוצקי (שם:
231) את רכרוכיותם ורפיפותם של הסוציאליסטים המהפכנים, אפילו בהשוואה למנשביקים. בגוש המנשביקים והסוציאל-מהפכנים ניתנה ההנהגה למנשביקים, למרות מיעוטם הכמותי ובצורה זו התבטאה מרותה של העיר על הכפר. יחד עם זאת, לאף מפלגה שמאלית לא היתה הנהגה בשבועות הראשונים שלאחר המהפכה, כיוון שהמנהיגים המוסמכים היו
בגלות וגם הדרג השני של המנהיגים שהה במזרח הרחוק וכשאין מנהיגים, אין יד מכוונת וכך קרה שהמנהיגים הזמניים נהגו בדרך של זהירות והתאפקות. כאשר שבו קאמניב וסטאלין מהגירוש, הרי שחלה אצלהם סטיה ימינה, כך שגם הפער האידיאולוגי בין הרוב במועצות ובין האופוזיציה השמאלית הצטמצם עוד יותר ורק ב4- באפריל, למחרת
שובו של לנין לפטרוגראד, החל הפער האמיתי שבין הזרמים הפוליטיים השונים. (שם: 233)
חודש לאחר שובו של לנין, שב טרוצקי לפטרוגראד. הוא נואם לפני ההמונים ב5- במאי וקורא למהפכה הרוסית, אשר תעביר את השלטון כולו לסובייטים, כלומר למועצות הפועלים ומכנה את המהפכה הרוסית ראשית המהפכה העולמית. טרוצקי מסרב להגדיר את עצמו כבולשביק ומתנגד לתוויות מיושנות. (298 :1965 ,(Chamberlin
ב5- במאי קמה ממשלת הקואליציה הראשונה, שבראשה עמד הנסיך ג. לבוב והשתתפו בה הסוציאליסטים. בממשלה זו כיהן קרנסקי כשר המשפטים ויחד עם ברוסילוב, שכיהן כמפקד העליון של הצבא, יזם את המיתקפה שהחלה ב18- ביוני ונסתיימה בכשלון מקץ שבועיים. בינתיים ניצחה המפלגה הסוציאל-מהפכנית בבחירות לדומה העירונית במוסקבה.
עם כשלונה של המתקפה של קרנסקי וברוסילוב, חל משבר ממשלתי והחלו הפגנות מזוינות בפטרוגראד כנגד הממשלה הזמנית. הפגנות אלו התחוללו בתמיכת הבולשביקים ובעקבותיהן הוחלט ב6- ביולי, על מעצרם של מנהיגי הבולשביקים. החלטה זו גרמה ללנין וזינובייב לרדת למחתרת. (שם: 299-305)
מאחר וטרוצקי לא היה חבר במפלגה הבולשביקית, הרי שלא היתה כל סיבה לעצור אותו. אך אז, תוך כדי נסיונות להציג את טרוצקי כסוכן גרמני, או כמי שהחליט לבגוד בלנין, פירסם טרוצקי מכתב גלוי לממשלה הזמנית ובו הבהיר כי מעצם הדבר, שפקדו לעצור את החברים לנין, זינובייב וקאמאניב, אך לא אותו, הוא מבהיר להם כי עקרונית
הוא שותף לדעתם ואף כתב זאת והדגיש את הדברים בכל נאומיו הציבוריים ויתרה מזאת, עמדותיו כלפי מאורעות ה3- וה4- ביולי, עולות בקנה אחד עם עמדת החברים הנ"ל. הוא גם הסביר שעובדת אי- היותו חבר במפלגה הבולשביקית, נובעת מחילוקי דיעות אנכרוניסטיים שאין להתייחס אליהם כעת. מהסיבות האמורות, אין כל סיבה כי ההחלטה
לעצור את החברים שהוזכרו, לא תחול גם על טרוצקי עצמו, מאחר ואין שום סיבה לפקפק בהתנגדותו החריפה למדיניות הכלכלית של הממשלה הזמנית. הימים אז התאפיינו בחוסר יציבות והשמועות כנגד לנין, טרוצקי ואחרים פרחו, כך שאת הימים הבאים ניצל לשם לימוד סנגוריה על לנין ועל עצמו ומקץ שבועיים לפרסום מכתבו הגלוי, נאסר
טרוצקי וישב בכלא קראסטי. (דויטשר, תשט"ו: 220-224; (Chamberlin, 1965: 303-304
מה שהתרחש בימים הבאים היה בחזקת פארסה, שכוכבה הראשי היה הגנרל קורנילוב. קורנילוב מונה על ידי קרנסקי לרמטכ"ל, כאשר המעמדות הבינוניים ומעלה זיכוהו בתרועות כבוד, שגרמו לו להרגיש ולהתנהג כבחיר אלוהים. ב24- באוגוסט הכריז בגלוי מלחמה על הממשלה שקרנסקי עמד בראשה ונוצר מצב שקרנסקי פנה לטרוצקי, כדי שיגן
עליו מפני קורנילוב. על מנת להציל את עורו, חילק קרנסקי רובים למישמר האדום, הבולשביקי, שזה עתה פירקה הממשלה את נישקו וכן, פנה לטרוצקי כדי שיפעיל את השפעתו על ההמונים. ב4- בספטמבר שוחרר טרוצקי בערבות והלך להשתתף בישיבת הועד למלחמה במהפכה שכנגד, שנוסד בסובייט בבירכת קרנסקי. סופו של דבר, שקורנילוב הובס
בכוח התעמולה הבולשביקית, כשחילותיו עזבו אותו ללא יריה אחת. (דויטשר, תשט"ו: 224-225)
1.2. ההכנות לפריצת המהפכה
טרוצקי וקאמאניב דרשו בסובייט לערוך חקירה בנסיון ההפיכה של קורנילוב ובחלקו של קרנסקי בכך. תומכיו של קרנסקי הודיעו על אובדן אמונם בו, כאשר קרנסקי ניסה לשכנע את הועידה בצורך בקואליציה ממשלתית. טרוצקי הופיע לראשונה כדוברם של הבולשביקים.
ב23- בספטמבר נבחר טרוצקי לנשיא הסובייט בפטרוגראד. טרוצקי הכריז על עצמו כבולשביק והפך להיות סמל לשאיפות הבולשביזם, אפילו עוד יותר מלנין. לנין באותה תקופה עוד ישב עם זינובייב במחתרת וממקום מחבואו דירבן את מפלגתו להתקוממות. טרוצקי הסכים עם לנין בדחיפות המרידה וסיכוייה, אך חלק עליו מבחינת השיטה והתנגד
לכך שהמפלגה תארגן את ההתקוממות בשמה ועל אחריותה בלבד.
בעוד לנין העדיף לראות את ההתקוממות כעניינה של המפלגה, הרי שטרוצקי ראה בהתקוממות פן רחב, אשר ידבר לעולם כולו ולא רק ענין מפלגתי צר. חילוקי דיעות אלה היו זניחים לעומת המחלוקת העיקרית שהיתה בין תומכי ההתקוממות ומתנגדיה, כאשר מתנגדי ההתקוממות, ובראשם זינובייב וקאמאניב סברו שלנין וטרוצקי מכניסים הן את
המפלגה והן את המהפכה להרפתקה התאבדותית. הם ראו כתוצאה צפויה של ההתקוממות המזויינת התמוטטות מבישה, כאשר לנין וטרוצקי ראו בכך פתח למלחמה מהפכנית באירופה כולה ובכלל זאת, סיוע לפרולטריון הגרמני בהתקוממותו. המדינה עמדה על סף מלחמת אזרחים, כאשר קרנסקי והמטכ"ל מחד וטרוצקי והסובייט מאידך, היו עסוקים בהכנת
המלחמה, כל אחד מנקודת המוצא שלו. מאחר ולנין וההנהגה הבולשביקית עדיין היו במחתרת, הרי שטרוצקי טיפל בהכנת ההתקוממות ועשה למניעת הגדודים הפרו-בולשביסטים להצטרפותם לצבאו של קרנסקי. טרוצקי נימק זאת בכך שהוצאת הגדודים מהבירה, תחשוף אותה לפלישות הגרמנים. טרוצקי עבר בין בתי החרושת וריכוזי החיילים, הכין
אותם לקראת המהפכה והבהיר להם כי יתכן שהממשלה תעזוב את העיר, אך לא העם. בניגוד לדעתם של מרבית חברי הלשכה הפוליטית הראשונה של המפלגה, החליטו לנין וטרוצקי בעד ההתקוממות המזויינת. הודות לפעילותו של טרוצקי, הצהירו גדודי חיל המצב ב16- באוקטובר, כי יסרבו לפקודות ההעברה של קרנסקי וישארו בפטרוגראד. הכרזה זו
בעצם קבעה מראש את תוצאות העימות, כאשר מאזן הכוחות היה כנגד קרנסקי, ובינתיים חתם טרוצקי על פקודה למסירת 5,000 רובים לאנשי המשמרות האדומים. היה זה צו של הועדה הצבאית המהפכנית ומחסנאי הנשק מילאו אחר הצו. יום ההתקוממות נקבע באורח עקרוני ל20- באוקטובר. (306-315 :1965 ,(Chamberlin
נראה, שלו קרנסקי היה משאיר מרצונו את הכוחות בפטרוגראד, היה יכול לדחות לפחות לזמן מסויים את ההתקוממות, אלא מאחר והוא החליט למלט מהעיר את הממשלה והיטה את כוחות הצבא, הרי שהדבר היווה לטרוצקי זרז לקריאה המהפכנית לאנשי הצבא. עצם החלטתו של קרנסקי להתעקש על השמוש בצבא, גרמה להתקוממות כבר בחודש אוקטובר,
כשהועד המרכזי קבע את ה20- לחודש, שבו ציפו לפתיחת קונגרס הסובייטים. בינתים פירסמו זינובייב וקאמאניב הודעת גינוי לתכנית מעל דפי עיתונו של גורקי, אשר שירת את השלטון. ב18- באוקטובר נשאל טרוצקי בסובייט לגבי ההתקוממות הצפויה ולגבי חלוקת רובים למשמרות האדומים, אך הכריז בשם הסובייט, כי לא הוחלט על שום
פעולה מזויינת. דברים אלה היו אמת, כיוון שהסובייט לא החליט על כך, אלא רק הועד המרכזי של מפלגת הבולשביקים. לגבי חלוקת הנשק למשמרות האדומים, הודה כי נתן צו לכך, שכן הדבר מיועד להגן מפני המהפכה שכנגד. (דויטשר, תשט"ו: 238=240)
הכנותיו של טרוצקי נעשו בצל חשדותיו של לנין כלפי טרוצקי והועד המרכזי, אשר לא נענו לתביעותיו החוזרות, לסלק מן המפלגה את זינובייב וקאמאניב, אשר התנגדו בפומבי להתקוממות, אך בפגישה ביניהם ניסה טרוצקי לרכך אותו, למרות שלנין ראה בכך רפיון של המהפכה. הסובייט נתן הוראה לחיל המצב, לציית רק לפקודות הניתנות
באופן רשמי על ידי הועדה הצבאית המהפכנית והוראה ברוח זו מסר טרוצקי ב21- באוקטובר לאסיפה הכללית של ועדות הגדודים וכן לשאר כוחות הבטחון לשעבר של הצארים, כדי שאלה יעמדו לימינה של המהפכה. ועדות הגדודים התחייבו לפני טרוצקי להעמיד לרשות הקונגרס הכל-רוסי את כל הכוחות וציינו את רצונו של הצבא בשלום, את רצונם
של האיכרים באדמה וכן, לחם ועבודה לפועלים. ההחלטה היתה - נצחון או מוות. בכך הסתיימו ההכנות להתקוממות.(שם: 241-242; טרוצקי 1934: 331-385; 315-317 :1965 ,(Chamberlin
כיוון שהפועלים הכריזו על נצחון או מוות, הדבר חייב התנגשות בין הצבא הסדיר של קרנסקי לבין הועדה הצבאית המהפכנית. טרוצקי הכחיש שהועדה הצבאית המהפכנית באה במקום הצבא הסדיר ואף דאג שקומיסרים מהפכניים יסופחו למטכ"ל לשם תיאום פעולות ומניעת חיכוכים. על המשא ומתן שבין הקומיסרים של הועדה והצבא של קרנסקי,
הופצו שמועות אף ביום ההתקוממות עצמו. ב22- באוקטובר טרוצקי נאם בפני אסיפת המונים עצומה בבית העם ויצר התעוררות לתמיכה בסובייט, כדי לספק לעם אדמה, לחם ושלום. ב23- היתה תוכנית המבצעים של הועדה הצבאית המהפכנית מוכנה וכללה השתלטות של יחידות צבאיות נבחרות, על כל העמדות האסטרטגיות שבעיר הבירה. חיל המצב היה
מוכן לקבלת האות, כשלצד הסובייט היתה עדיפות מכרעת. טרוצקי דאג לגרות את קרנסקי, כדי שהלה יספק לו תואנה לפתיחת ההתקוממות וקרנסקי נענה לכך, כאשר אסר את הוצאת העתון "דרך הפועל", שלימים הופיע תחת הכותרת "פראבדה". כיוון שקרנסקי פקד לסגור את המערכת והדפוס, הגיעה נערה פועלת מהדפוס לועדה הצבאית המהפכנית
והודיעה שיהיו מוכנים לשבור את מנעולי הדלתות ולהמשיך בהוצאת העתון, אם תינתן להם הגנה צבאית הולמת. טרוצקי ראה בכך אות לקרב ושלח כוח רובאים לשמירה על המשרדים ובית הדפוס. בבוקרו של ה24- לחודש היו העיתונים מלאים ידיעות על תוכניתו של קרנסקי לביטול הסובייט ודיכוי הבולשביקים. לא היה ניתן עוד להמתין עם
ההתקוממות אפילו יום אחד. מאחר והחלה התקוממות, הצטרף קאמאניב, שהתפטר קודם לכן מתוך התנגדות להתקוממות, והפגין את יכולתו, כאשר מנע מחברי הועד המרכזי לצאת ממכון סמולני שבו היו מכונסים למשך כל היום. שאר החברים היו אחראים על קשר עם ראשי הועדים השונים של העובדים. בו בזמן נאם קרנסקי לפני הפרלמנט והשמיע
איומים כנגד הבולשביקים.
הוא הודיע כי נתן צו לאתר את כל מנהיגי הבולשביקים ולאסור אותם ובו בזמן, הכריז טרוצקי על פעולת תגמול שתיכון לכל פעולה התקפית של הממשלה. בלילה שבין ה24- וה25- באוקטובר השתלטו אנשי המשמרות האדומים וכן גדודים סדירים, על עמדות מרכזיות בעיר ובכללן ארמון טאוריז, משרדי הדואר ותחנות הרכבת, הבנק הלאומי, מרכזי
הטלפונים, תחנות הכוח ועמדות אסטרטגיות נוספות. בבוקר של ה25- באוקטובר נמלט קרנסקי מן הבירה ואחדים משריו נאסרו. כל שנותר בידי כוחותיו של קרנסקי היה רק ארמון החורף. בערבו של ה24- באוקטובר הגיע לנין, שהיה עדיין חשדן בעקבות ידיעות בעיתונים שדיווחו על משא ומתן אדיב בין הצדדים, אך כשראה את ההתקוממות
ומנהיגיה הבין שצלח הדבר. (דויטשר, תשט"ו :243-247; טרוקצי, (Chamberlin, 1965: 315-319 ;375-395 :1934
בינתים הסתגרה הממשלה, ללא קרנסקי, בארמון החורף אשר נפל בידי המהפכנים עד הערב. ב10:00- בבוקר פירסמה הועדה הצבאית המהפכנית הודעה לאזרחי רוסיה, כי המדינה בידי האיכרים והפועלים ותחת שליטתה של הממשלה הסובייטית. (314-315 :1965 ,(Chamberlin
פרק שני: תוצאות המהפכה
הימים שאחרי המהפכה התאפיינו באישור חלוקת האדמה שהתבצעה על ידי האיכרים ובמהפכה אגררית, שהביאה רווחה לחיי האיכרים. לא זו בלבד, אלא שגם הצמיתות והחובות, שרבצו כנטל על צווארם של האיכרים, הוסרו כעת. עשרים וחמישה מיליוני משקים שהוקמו ברוסיה הכפרית, עבדו בשיטות מיושנות במיוחד. המצב בעיר היה פחות טוב.
לאחר המהפכה קיבלו הפועלים בעיר פחות לחם משקיבלו קודם ועבור פועלי בתי החרושת, היה צורך גם בהתפתחותה של התעשיה ובגידולה.
בימים הראשונים של המהפכה שטפה אופוריה את כלל הפועלים והאיכרים. טרוצקי דיבר מתוך חזון סוציאליסטי, תוך פניה אל החולמים והלוחמים שבעובדים. אחת המטרות הראשונות שעמדו לפניו, וככל הנראה נכשל בה, היתה למנוע מאנשים את השתיה המרובה. טרוצקי טען כי וודקה מהווה גורם פוליטי, בדיוק כפי שהדיבור מהווה גורם פוליטי,
אלא שהדיבור מעורר את העם ומלהיב אותו להתקומם כנגד העוולות, בעוד הוודקה מרדימה אותו שוב. (:1965 ,Chamberlin 319-320)
הממשלה הסובייטית הראשונה הוקמה בתחילת נובמבר וטרוצקי קיבל על עצמו את תפקיד שר החוץ. קרנסקי טרם נמלט והודיע כי ישוב בקרוב לעיר הבירה בראשות הקוזאקים, הנאמנים לשלטונו של גנרל קראסנוב.
חיל המצב שסייע לטרוצקי בהפלת משטרו של קרנסקי, לא שש כעת לתפוס עמדות מחוץ לעיר ולהילחם בחילותיו של קרנסקי. יחד עם זאת, גילו הקוזאקים של קרנסקי, שמולם ערוכים גדודי צבא והמשמרות האדומים וכבר ב28- באוקטובר נאלצו כוחותיו של קרנסקי לסגת. טרוצקי הכריז כי כל איכר או פועל שישבו כוחותיו של קרנסקי, יוחלפו
בחמישה פרחי קצונה שהיו נאמנים לקרנסקי, אך רק ב31- באוקטובר הם נכנעו.
אם ב2- בנובמבר היו מוכנים אנשי הועד המרכזי של הבולשביקים להקים ממשלת קואליציה, הרי שתביעותיהם מהשותפים גרמו לכך שהבולשביקים הקימו, בסופו של דבר, ממשלה בשיתוף הסוציאל-מהפכנים השמאלניים בלבד.הבולשביקים הקימו ממשלה אשר בה היתה להם הכרעה מוחלטת, כשהסוציאליסטים המהפכנים הצטרפו אליהם ב18- בנובמבר.
בימים הבאים, כוננו השמלאנים המהפכנים מפלגה עצמאית ומקץ שבוע סולקו ממפלגת הסוציאליסטים המהפכנים, שהיתה מפלגת האם. באותם ימים לא היתה כוונה ללנין, טרוצקי או איש מחבריהם, לדכא מפלגה אחרת והם אף שיחררו את שריו של קרנסקי מבית הסוהר, עד שנתנו להם חופש גמור. עם זאת, כבר ב3- בנובמבר אסרו הבולשביקים כמה
ממנהיגי הימין,החרימו עיתונים שקראו להתנגדות מזויינת וטרוצקי הצהיר על חובתה של הממשלה לחסל את בלעדיותה של העיתונות המייצגת את בעלי הרכוש. החלו ההלאמות של הרכוש הפרטי ומפלגת הקאדאטים הוצאה מחוץ לחוק ב28- בנובמבר. טרוצקי הודיע כי הדבר נעשה, כיוון שהם שואפים להשיב את משטר הצאר או להקים דיקטטורה משלהם.
טרוצקי הגדיר זאת כהתחלה צנועה והדבר הובן כתחילת טרור מהפכני.
אמנם כבר ביום שלאחר ההתקוממות, ביטלו את עונש המוות, אך דיכוי היריבים הפוליטיים החל. (:1965 323-325 ,(Chamberlin
2.1. מדיניות החוץ
טרוצקי (1930: 406) ראה במלחמה את שורש הרע והיא היתה אחד הגורמים למהפכת פברואר. הממשלה החדשה הכריזה שבכוונתה לכרות שלום מיידי עם כל האומות. הכרזה זו ייצגה את מדיניות החוץ הבולשביקית, תוך הצהרה על כך שהסובייטים מוכנים להיכנס לכל תהליך שלום, גם אם תוכניתם לא תתקבל. גם לנין וגם טרוצקי קראו לכל העמים
הלוחמים והמדכאים לחדול מהדיכוי ולהצטרף לתהליך שלום.
עם זאת, הקריאה זכתה לתגובות בוז מממשלות המערב, כצרפת, בריטניה וגרמניה. העם הרוסי לעומת זאת, נשם לרווחה לאחר שהיה עייף מהמלחמות שנכפו עליו על ידי הצאר ניקולאי וראש ממשלתו, רספוטין.
לאחר שטרוצקי היה שר החוץ הוא מונה לשר המלחמה. בתפקידו זה הקים את הצבא האדום במטרה להגן על האינטרסים של המעמדות העובדים ושל העם. הוא ראה זהות בין העם והצבא. (דויטשר, תשט"ו: 372-379) האידיאלוגיה היתה יפה ושאפה לאפשר למליציות פעולות תרבות, חינוך וספורט. על רעיונות אלה נמתחה ביקורת חריפה כאשר נטען שרוב
הגדודים והחטיבות לא יהיו יצרניים והיחידות התעשייתיות והפרולטריות, תהיינה מועטות ומבודדות משאר הצבא. טרוצקי עשה נסיון והקים שלוש חטיבות של מליציה בפטרוגראד, מוסקבה ואוראל.
הנסיון היה מר, כאשר בקרב ההמונים הצטברה מרירות רבה כנגד אותן פריבילגיות שזכה להן הצבא. מכל מקום, המגמה היתה לשלב את המיליציות באופן אורגני בחברה האזרחית, כדי ששום גנרל או קליקה צבאית כלשהי, לא יוכלו להשתמש בהן כבמכשיר פוליטי. (שם: 372)
2.2. הקומוניזם המלחמתי
מאחר ושנות מלחמת הראשונה ושנות המהפכה, הרסו לחלוטין את הכלכלה הרוסית, הרי שכדי לשקם את הכלכלה, היה צורך במספר פעולות דראסטיות, שלא עמדו בקנה אחד עם חופש וסיסמאות המהפכה.
הבולשביקים ששלטו, ביקשו ליצור פיקוח מקסימאלי על האמצעים הדלים ושאיפה זו יצרה את הקומוניזם המלחמתי. טרוצקי התרחק במידה מרובה מניהול המדיניות הצבאית, שאחת הסיבות לכך היתה המחלוקת בינו ובין הפוליטבירו בעניין מלחמת פולין והשקיע את מאווייו בשיקום הכלכלה. בדרך זו היה אחראי על הלאמת כל התעשיה, איסור המסחר
הפרטי, החרמת מזונות בכפרים לטובת הצבא ותושבי הערים, זאת כיוון שלא היו לממשלה אמצעים לגביית מיסים רגילים. הממשלה הדפיסה שטרות כסף ללא הפסקה, כשערכו של הכסף נעשה חסר ערך לחלוטין והדרך המקובלת לתשלום, היתה סחר חליפין, כאשר מנת המזון הבסיסית היוותה את משכורת היסוד. למרות שהשוק הרוסי בשנים 1919-1920 היה
במגמת התפוררות, הרי הבולשביקים נטו לראות בכך את פניה האמיתיים של המדינה הקומוניסטית, המותווים על ידי שוויון מוחלט. טרוצקי היה נתון בדילמה: האם לחדול מהחרמת המזון אצל האיכרים ולהנהיג מס חקלאי, או להמשיך ביד החזקה של הקומוניזם המלחמתי? טרוצקי הגה את רעיון המילטריזציה של העבודה, כלומר, שיגייסו פועלים
כשם שמגייסים חיילים, ומי שלא עובד לא יאכל. טרוצקי ראה בכך את המערכה החדשה על הקיום, לאחר המוות בשדות הקרב. מאחר וגיוס העובדים נעשה תוך משמעת צבאית, הוכפף משרד העבודה למשרד המלחמה, שבראשו עמד טרוצקי. בפעילותו זו זכה למלוא התמיכה מלנין. סופו של דבר, שהקומוניזם המלחמתי הביא לתוצאות טראגיות. סף הרעב
והסכנה שבצמצום עתודות המזון רבו. טרוצקי הזהיר את הועד המרכזי כי פולין מתכוננת להתקפה על רוסיה וכיוון שהסכנה הצבאית קיימת, יש צורך בכלכלת מלחמה ואין להיחפז במעבר מהיר מדי לכלכלת שלום.
טרוצקי פנה להנהיג מדיניות כלכלית חדשה, שאמורה היתה לכפות עבודה על כל פועל בכל הארץ, וזה יסודו של הסוציאליזם. פרצה מלחמת פולין והבעיות הפנימיות השתתקו זמנית. הוא נטל לעצמו את נושא התחבורה ואף הגיע להישגים, כאשר המסילות והרכבות תוקנו קודם הזמן שנקבע. הבעיה היתה שהדבר התרחש לאחר שטרוצקי פיטר את מנהיגי
האיגוד המקצועי של מסילת הברזל, כיוון שמתחו ביקורת על פעילותו. טרוצקי טען שמנהיגי איגודים מקצועיים היו טובים לניהול שביתות במשטר הישן, אך כיום אינם מבינים בכלכלה סוציאליסטית.
הוא התנגד לבחירות באיגודים המקצועיים וטען כי סיבלה של רוסיה נובע ממחסור בבירוקרטיה. (398-427 :1953 ,(Chamberlin
פרק שלישי: עקרונות המהפכה מול המדינה הסובייטית
נדבה (תשל"ג: 367) מציין כי בצוואתו רשם טרוצקי כי ימות כמהפכן פרולטרי, מרקסיסט ונאמן למטריאליזם הדיאלקטי. הוא טען כי המהפכה הבולשביקית היתה בלתי נמנעת, כיוון שבעיית רוסיה לא היתה בשליט חזק או חלש והמהפכה התרחשה בגלל שניקולאי השני היה צאר חלש, אלא משום שהדבר דמה למהפכה הצרפתית כנגד לואי ה16- ומהפכת
האנגלים כנגד צ'ארלס הראשון. רוסיה היתה בשלה למהפכה. (שם: 368) טרוצקי לא ראה את המהפכה הפרולטרית כתלויה באדם מסויים או בקבוצת אנשים, כיוון שהמהפכה תלויה במעמד הפועלים כולו. (שם: 373)
תחילתה של המהפכה באידיאולוגיה נגד ניצול הפועלים על ידי מעסיקיהם, נגד העבדות ולמען הקמת צבא עממי, שישמור על האינטרסים של הפרולטריון ויהיה חלק מהעם. (טרוצקי, 1931: 301) ניתן לראות את מטרתה של המהפכה בשלוש סיסמאות: רפובליקה דמוקרטית, החרמת קרקעותיהם של בעלי האחוזות ויום עבודה בן שמונה שעות. בשפת העם
נקראו שלושה עקרונות אלה שלושת תניני הבולשביזם, על שם שלושת התנינים הסימבוליים שעליהם הושתת העולם. (שם: 319) עוד מוסיף טרוצקי, כי שאלת היכולת לכונן דיקטטורה דמוקרטית של הפרולטריון והאיכרים היתה נפתרת, כאשר מעמד האיכרים היה יכול לחולל את המהפכה שלו ולהקים שלטון חדש.
בתחום מדיניות החוץ, ראה טרוצקי בשלום את מהותו של העולם החדש.
השלום על פי טרוצקי אינו רק ערך אוניברסאלי-פוליטי, אלא גם ואולי אף בעיקר, ערך חברתי, כיוון שאת המלחמה מרכיב הפרט והרבה פרטים כאלה ישבו לאחר מהפכת פברואר בבורות הרעב והכינים של החזית, שקצה נפשם מן המלחמה, ההרג והנתק מהמשפחה. לא זו בלבד שסיבלם של החיילים בחזית היה רע לפרט, אלא שהמלחמה רוקנה את קופת
המדינה ובעוד שקרנסקי ובוקנן התענגו על יין בורגונדי ישן, עמדו אימהותיהם של אותם חיילים שישבו בחפירות, בתור למעט לחם.
(טרוצקי, 1930: 405-407) קונפינו (1988: 19-20) מציין כי בתקופה שקדמה למהפכת אוקטובר, היתה רוסיה נתונה במשבר פוליטי וחברתי עמוק ויש שטוענים גם משבר כלכלי. רק המלחמה ותלאותיה דחו את המהפכה, שהיתה אמורה להתעורר ב1914-, בשלוש שנים. קונפינו (שם: 22-23) מציין כי המפלות הצבאיות של רוסיה במלחמה, יצרו היבט
מכריע לגבי העורף, אשר נבע מכשלון חרוץ של השלטון להבטיח לחם ושאר מצרכי יסוד לאוכלוסיה ובמיוחד לפועלים. יוצא, שהסבל ותלאות המלחמה משכו את ההמונים למהפכה. חוסר האמון בממשלת רכושנים והצהרות כלפי ההמון כי אין צורך בכיבושים, היוו יסוד רעיוני למהפכה מן הצד המדיני. (טרוצקי, 1931: 321-313) מאידך, חיסול
הפיאודליזם והרעיונות הקומוניסטיים, משכו את לב העם כאנטיתיזה למדיניות המשפילה שהיתה מנת חלקו עד כה. מהפכת אוקטובר, שבאה בעקבות מהפכת פברואר, שהציבה את קרנסקי בראש הממשלה הזמנית, הסיתה את ההמונים כנגד אותה ממשלה, המתארת את המלחמה האימפריליסטית כמלחמת מגן.(שם: 298)
מההיבט החברתי הטהור, הגיע טרוצקי מהדוקטרינה המנשביקית.
המנשביקים, שתבעו מהפכה כלל עולמית, ראו שתי מהפכות הכרחיות לרוסיה: המהפכה הראשונה חייבת להיות מהפכה בורגנית שתביא תעשיה קפיטליסטית ודמוקרטיה ולאחר מכן, הפרולטריון יהפוך את המדינה לסוציאליסטית. בתחילת המאה ה20- כבר התייצבה האידיאולוגיה על מהפכה מרקסיסטית ולנין הציע כבר אז הירארכיה במפלגה, מתוך הכרה
שהפרולטריון כמעמד, לעולם לא יגיע לדרגה הנדרשת של תודעה פוליטית ללא הדרכה מבחוץ וכיוון שכך, אין לקבל כל אחד להיות חבר מפלגה. (אשר, 1988: 38) תפיסתו זו של לנין נדחתה על ידי חבריו וסופו של דבר, שבלאו הכי הצטרפו למפלגה בראשיתה רק בעלי תודעה ואף הם התפלגו בין המנשביקים והבולשביקים.
אך בכל ההיבטים האפשריים, ניתן לציין כי מגמת המהפכה היתה החרבת הקיים של תקופת הצאר. הסיסמאות של שיוויון לכל, שלום ופועלי כל העולם התאחדו, היו הסיסמאות, הכוונות והאידיאולוגיות שהינחו את מעצבי המהפכה הרוסית של 1917. (טרוצקי, 1934: 286)
בניגוד לשאיפות בדבר דמוקרטיה מהפכנית ודיקטטורה של הפרולטריון, המציאות היתה חזקה יותר מן האידיאולוגיה וכך מצא עצמו טרוצקי מדיח ראשי איגודים מקצועיים, שובר שביתות ובמרס 1921, בקונגרס ה10-, תבע מהמפלגה להקים דמוקרטיה של יצרנים ולשלול מן הפועלים את זכויותיהם הפוליטיות. (דויטשר, תשט"ו: 396) טרוצקי טען
כי האופיזיציה הפועלית יצאה בסיסמאות מסוכנות והם שמים את זכות הפועלים לבחור בנציגיהם, לזכות שמעל המפלגה. הוא פסל כל אפשרות שתשלול מהמפלגה לקיים את הדיקטטורה שלה, גם אם היא מתנגשת כעת בדמוקרטיה הפועלית. טרוצקי ראה במפלגה יסוד מאחד הכרחי ועיקר דבריו היה על משפט הבכורה ההיסטורי של המפלגה. כאן הרחיק
טרוצקי מהאידיאל הראשוני באופן מובהק, וכך חל נתק ועימות בין המפלגה לעם, כאשר הדרך שנבחרה כעת היתה להתגבר על האיגודים המקצועיים, לפטר מנהיגים סרבנים, למגר או לסכל את התנגדות ההמונים ולמנוע היווצרותה של דעת קהל חופשית בקרב הסובייטים. (שם: 397) פעולות אלו נראו ללנין וטרוצקי חיוניות להצלת המהפכה וליצירת
דיקטטורה, שתחזיר לאט את הדמוקרטיה הפועלית. משום כך, יש לאשר מיד את האידיאה של דמוקרטיה, כדי לא לתת תחושה שמא נתבטלה, אך יחד עם זאת, קיבלו שיש לחזור מפעם לפעם לכפייה. (שם: 398)
כאשר מרדו מלחי הים האדום, נשלח הצבא לדכאת את המרד. הצבא שהיה אמור להיות חלק אינטגרלי מהעם, נקלע להתנגשויות עם פועלי פטרוגראד, שהחליטו על שביתה כללית. אף עובדי אניות המלחמה תבעו חופש לפועלים וקראו למהפכה שלישית, שתדיח את הבולשביקים ותכונן דמוקרטיה סובייטית. במשך זמן ממושך דיכאו הבולשביקים מרידות
רבות וחשדו כי ידי הגנרלים הלבנים בארגון המרידות. באותם ימים טרוצקי נטש מבחינה מעשית את האידיאליזם הראשוני ומלחמה שפרצה במפרץ פינלנד, שביתות בפטרוגראד ומרידות שונות, הציבו את טרוצקי במעמד נוקשה יותר מלנין ואף סטאלין. רק כאשר טרוצקי ראה את מימוש רעיונותיו על ידי סטאלין בשנות ה30- בצורה אכזרית, נחרד
באימה מרעיונותיו הוא. בימים שעוד היתה לטרוצקי את היכולת להשפיע ולנקוט בדרכים שונות כלפי הפועלים, הוא העדיף את היד הקשה בעצמו. כאשר מעמדה של המהפכה היה מעורער לחלוטין, הגה טרוצקי רעיון של פיקוחה המוחלט של המדינה על המעמדות העובדים.
הוא הנהיג מדיניות כלכלית חדשה, כאשר לאחר מכן הסיק שהקומוניזם המלחמתי נכשל, כיוון שלא הוטלה משמעת ברזל על העבודה. טרוצקי עזב את עקרון הדמוקרטיה הפרולטרי, כשמפלגת הבולשביקים עוד דבקה בעקרון, אך למעשה כבר לא היה לו כל זכר בקרב הפועלים עצמם.
ב1921- נאסרה כל אופוזיציה מאורגנת ברוסיה, מיררו את חיי המנשביקים והסוציאל-מהפכנים וככל שמפלגות האופוזיציה בירכו יותר על מרידות, כך טרחו הבולשביקים לדכאם במגמה לנצח במלחמת האזרחים. לאחר שניצחו את המלחמה, הדיכוי היה מוחלט. בשלב הבא הוטל איסור גם על אופוזיציות בתוך המפלגה. רק בתום הקריירה הפוליטית
שלו, מעט לפני שהודח מהמפלגה וסולק מברית המועצות, כתב טרוצקי כי מעמד פועלים שיוכל לכפות את הדיקטטורה שלו על החברה, לא יסכים לשום דיקטטורה לגביו הוא.
סיכום
תפיסת המהפכה היסודית של טרוצקי היתה של מהפכה בינלאומית. היתה זו התפיסה המנשביקית של האינטרנציונאל, ובכך נבדל טרוצקי מלנין מבחינה אידיאולוגית. אמנם גם לנין דיבר בנאומיו על מהפכה כלל עולמית, אך טרוצקי ראה בכך ערך יסודי.
שתי סיבות מרכזיות הובילו למהפכת אוקטובר. הסיבה האחת היתה מלחמה שטרוצקי ראה אותה מנוולת ומיותרת. מלחמה זו קיבעה את החיילים הרעבים בחפירות, כאשר המדינה כולה הידרדרה על משאביה.
הסיבה הנוספת היתה מעמד הפועלים. עד אז הפועלים היו צמיתים ועבדים והממשלה שקמה בפברואר, שקרנסקי החל בה כשר משפטים וכיהן מקץ חודשים אחדים כראש ממשלה, התייחסה לפועלים הדורשים זכויות, כמרד עבדים. טרוצקי ראה במהפכה את נצחון הפועלים, אך לא היתה יכולה זו להיות המהפכה של פברואר, כיוון שמלכתחילה קופחו
הפועלים בפטרוגראד ויצוגם במועצה היה נמוך בהרבה מיצוגם של החיילים. יתרה מזאת, רבים מהנציגים בועד הפועל היו בעלי אינטרסים שונים, שלא היה להם ולאידיאולוגיה של המהפכה שום דבר משותף, להוציא את רצונם לרכב על הגל החדש ולהפיק לעצמם רווח אישי. הממשלה הזמנית המשיכה במלחמה וכן בקיפוחו של מעמד העמלים.
ממשלת קרנסקי החליטה לעצור את מנהיגי הבולשביקים וכך טרוצקי, אשר לא היה חבר במפלגה הבולשביקית, החל לנהל ולארגן את המהפכה בעצמו. אמנם הוא ישב בכלא ממחצית יולי, אך כבר בתחילת ספטמבר שוחרר, כאשר קרנסקי נזקק לעזרתו לדיכוי המרד של קורנילוב. מרגע ששוחרר טרוצקי, אירגן את ההתקוממות המזויינת בניגוד לדעתם של
חברים בהנהגת הבולשביקים, כאשר רק לנין תמך בו בארגון המרד המזויין. המחלוקת בין טרוצקי ללנין באה לידי ביטוי, כאשר לנין ראה את המפלגה כמנהיגת המהפכה וטרוצקי שאף לראות בכך מרד עממי, ששייך לעם כולו. הדבר תאם את תפיסתו, שקראה למהפכה כלל עולמית.
עד אותה עת, היתה גישתו של טרוצקי בחוסר שייכות מובהק לקבוצה כלשהי. הוא עדיין לא היה חבר במפלגה הבולשביקית וסירב להדביק לעצמו תווית בולשביקית. כאשר נשאל על ידי ולדימיר מדם אם הוא חושב עצמו רוסי או יהודי, השיב טרוצקי שהוא לא יהודי ולא רוסי, אלא רק סוציאל-דמוקרט. (סלומון, 1987: 275) הקוסמופוליטיות שלו
ליוותה אותו עד הקמת הממשלה הבולשביקית, שבה כיהן כשר חוץ.
את המהפכה אירגן טרוצקי תוך כדי נדידה בין הגורמים העשויים לסייע לו, כחיילי חיל המצב וכן עובדים בנקודות האסטרטגיות של פטרוגראד, אשר לפניהם נאם והסביר את הצורך בהתקוממות כנגד הדיכוי שהיה מנת חלקם. תוצאותיה של מהפכת אוקטובר נראו כבר בערבו של ה24- לחודש, כאשר המהפכה הצליחה והבולשביקים השתלטו על הבירה,
כולל כיבוש ארמון החורף, שממנו נמלט קרנסקי.
החזון הסוציאליסטי של טרוצקי היה יפה עד נצחונה של המהפכה, אלא שאז החלה הדמוקרטיה של הפרולטריון, אותה ביקשו לכונן, להתערער.
בשלב ראשון הפעיל טרוצקי יד קשה ודיכוי כלפי היריבים הפוליטיים.
בהמשך, החל דיכויים של מנהיגי פועלים ועצם השתתת המדיניות הקומוניסטית, לוותה במעשים כפייתיים שייצג הקומוניזם המלחמתי, כמו הלאמת מזון מהכפריים. תוך זמן קצר החל טרוצקי להדיח מנהיגי איגודים מקצועיים, כאשר הבהיר שבעבר היו טובים כדי לנהל שביתות נגד המשטר הישן, אך כיום צריכים לפעול לפי הכלכלה הסוציאליסטית
וזאת אינם יודעים ואינם מבינים בכך. תוך זמן קצר יחסית, הציב טרוצקי את המפלגה מעל האידיאולוגיה של המהפכה והתנגד נחרצות לזכותם של הפועלים לבחור בנציגיהם כזכות שמעל למפלגה.
בדיכוטומיה שבין הדמוקרטיה הפועלית לדיקטטורה של המפלגה, העדיף את הדיקטטורה של המפלגה, כיוון שראה בה את היסוד המאחד וההכרחי במבט לעתיד. אלא שהעתיד היה רחוק, כאשר בהווה פעל טרוצקי יותר ויותר כנגד ההמונים ועשה למניעת היווצרותה של דעת קהל חופשית בקרב הסובייטים. אמנם, בראייה לעתיד הניחו לנין וטרוצקי כי
פעולות אלו תתרומנה להצלת המהפכה, שבסופו של דבר תביא לדמוקרטיה פועלית, אך בינתיים פעלו בדרכים שבעבר נראו להם פסולות, כמו שלילת זכויות, הלאמת מזון למען הצבא, יצירת מעמד גבוה יותר ליחידות צבא ואף הסכימו כי יש לחזור מידי פעם לעבודות כפייה.
הצבא, שמלכתחילה היה אמור להיות חלק ממעמד הפועלים של העם, נשלח כעת לדכא מרידות של מלחים ופועלים. ההנהגה הבולשביקית הפכה לחשדנית, האשימה במרידות את הגנרלים הלבנים, שנמלטו בעת המהפכה, והביאה לפיקוחה המוחלט של המדינה על המעמדות העובדים.
את השבר שנגרם כתוצאה מגישה זו, יכול היה טרוצקי לראות רק כאשר סטאלין עלה לשלטון ומימש בשנות ה30- את רעיונותיו של טרוצקי, מבלי להזכיר את שמו, בצורה אכזרית אשר גרמה לדיכויים ומותם של מיליונים. היד הקשה שהופעלה על ידי טרוצקי והורשה לסטאלין, הפכה לבומרנג כנגד טרוצקי עצמו, לאחר שסטאלין השתלט על המפלגה.
ב1926- לא נשא טרוצקי בכל תפקיד ושנה לאחר מכן הודח מהמפלגה.
הוא הוגלה וב1929- סולק מברית המועצות ומצא מקלט מדיני במקסיקו.
שם פירסם את ספריו "חיי" ו"תולדות המהפכה הרוסית", כאשר בברית המועצות הוקיע אותו סטאלין כבוגד ועשה כל מאמץ לסלקו מעל במת ההיסטוריה. את משפחתו של טרוצקי חיסל סטאלין באופן פיזי.
ב1940- נרצח טרוצקי בביתו שבמקסיקו, על ידי שליח ממוסקבה.
ביבליוגרפיה
אברהם אשר, "המנשביקים במהפכה הרוסית", 'זמנים' 1988, 27-28, ע"מ 38-53.
יצחק דויטשר, (תשט"ו), 'טרוצקי', עם-עובד, תל-אביב.
יצחק דויטשר, "טרוצקי בשנת 1905", 'מולד' יב [70], 1954, ע"מ 151-164.
לב טרוצקי, (1930), 'חיי', (תרגם: א. שלונסקי), מצפה, ירושלים.
לב טרוצקי, (1931), 'תולדות המהפיכה הרוסית' כרך 1, (תרגם: א. שלונסקי), מצפה, ירושלים.
לב טרוצקי, (1934), 'תולדות המהפכה הרוסית' כרך 2, הוצ' מצפה, תל-אביב.
יוסף נדבה, "טרוצקי ותפקיד היחיד בהיסטוריה", 'מולד' ה [28], תשל"ג, ע"מ 367-377.
רוברט סלומון, (1987), 'יהודים במהפיכה', ספרית הפועלים, תל-אביב.
מיכאל קונפינו, "רוסיה: שנת 1917 והדרך אליה", 'זמנים', 27-28, 1988, ע"מ 19-25.
William Henery Chamberlin, (1953), 'The Russion Revolution 1917-1921, New York : Grosset Dunlap, 1965, c1963

תגים:

לנין · מרקסיזם · קומוניזם · בולשביזם · ברה · בריה · רוסיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מהפיכת אוקטובר לפי טרוצקי", סמינריון אודות "מהפיכת אוקטובר לפי טרוצקי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.