תנועת ש"ס כאירגון אתני

תקציר העבודה:

מאז ראשית הישוב בארץ החלו רשימות עדתיות ספרדיות להתארגן. הראשונים היו רשימת התימנים, לאחריהם הסתדרות צעירי המזרח, צעירי ישראל, צעירי צנעא, הסתדרות הספרדים, ד"ש ותנועת מסורת ישראל (תמ"י).
בשנות השמונים אנו עדים לעלית מפלגת ש"ס (ספרדים שומרי תורה) ומולם-ירידת המפלגות הדתיות לאומיות, עליה מעטה אולם עקיבה. עליה זו הינה תופעה המשתלבת יפה מאוד עם עלית הקיצוניות בארץ-שינויים חברתים עקיבים בשנים האחרונות בחברה הישראלית.
אפשר להתרשם מעלית כוחה של מפלגת ש"ס בעיקר אם משווים אותה למעמדה של המפד"ל המייצגת את הציונות הדתית. ציונות דתית זו היתה הגורם הפוליטי הדתי העיקרי בחברה הישראלית וכוחה היחסי היה מאז הבחירות לכנסת הראשונה כפול מכוחן של המפלגות החרדיות, ולמן הכנסת ה10- הם מאבדים את כוחם ולטובתן של האחרונות.
ש"ס היא מפלגה אתנית המורכבת מיוצאי עדות המזרח, אולם הוקמה ונתמכה בידי אשכנזים: אחד ממייסדיה היה הרב שך ואחד מתומכיה הנלהבים היה אורי זוהר.
הדת מחולקת לשניים: אזרחית ואורתודוכסית. האורתודוכסית מחייבת לשמור על הדת בשל ציוויו אלוקי, ואילו הדת האזרחית היא נוהג של האזרחים- מעין סמלים חברתיים. דת אזרחית, כמערכת של סמלים, מעניקה לגיטימציה לסדר חברתי. היא מהווה "אלטרנטיבה פונקציונלית" במשור המקרו חברתי ללכוד המושג ע"י הדת המסורתית במשור המיקרו חברתי. ניתן ליישם את הרעיון של דת אזרחית בישראל בכדי להסביר כיצד מערכת של פולחנים וסמלים יכולה להיות בעלת משמעת עבור קבוצות שונות בחברה.
למרות מידת הדתיות של אותן קבוצות, יהודים אינם חייבים להיות שומרי מצוות בכדי לאמץ הגדרה של המדינה. ליבמן ודון יחיא (,LIEBMAN AND DON YEHIYA 1979) טוענים שלמרות שהאסורים והחובות של הדת היהודית המסורתית נדחים על ידי רוב היהודים בישראל, מספקת הדת מסורתית סמלים רבים לדת האזרחית. ניתן לשער שערבוב הסמלים של הדת האזרחית והדת המסורתית מביא לטשטוש בין השניים ולקבלה סבילה של ההשפעה של האורתודוכסיה בחיים האזרחיים. יתכן כי הדת האזרחית מספקת את הגרעין של תרבות ראשונים המלכד יהודים בעלי רמות שונות של דתיות במובן המקובל ומביא לליכוד החברה.
סמוחה (1978) הראה כי הדת האזרחית והדת המסורתית בישראל דומות מאחר שהאחת שואבת מהשניה את סמליה. עם זאת שתיהן חשובות לליכוד החברה. הוא טוען שהקונפליקט בין דתיים לבין לא דתיים בארץ ממותן בעקבות התרבות הדתית המשותפת. ניתן לטעון כי זה הושג בעקבות הדת האזרחית ולא הדת המסורתית. ההשלכות של אבחנה זו הן לגבי הקשרים בין שתי הקבוצות. יתכן כי דתיים ולא דתיים מייחסים משמעות אמונית פולחנית למדינה, מתייחסים לאותם הרעיונות היהודים- תרבותיים לאומיים.

מטרת העבודה היא לבדוק האם הסיבות העדתיות הן אלו שעמדו ביסוד עלייתה של מפלגת ש"ס, או שהיו גם סיבות אחרות שבשלהן הצליחה המפלגה להמשיך ולהתקיים כמפלגה פוליטית, סיבות שלא אפיינו מפלגות בעלות צביון עדתי שקדמו להן (ובראשן תמ"י).

ראשי פרקים:
1. מבוא והצגת העבודה
2. אידיאולוגיה קבוצתית
3. עדתיות ותנועת ש"ס
4. הסיבות לשינויים
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה

מקורות:

שחרור הכרתי שני הנ"ל אינם יוצרים תנועה למרות שהם הכרחיים. החברים בתנועות צריכים לתפוס את התהליך הפוליטי כיוצר פוטנציאל להצלחה. קיימת תחושה חדשה של יכולת פעולה. אנשים אשר בד"כ תופסים עצמם חסרי אונים מתחילים להאמין שיש ביכולתם לשנות את מצבם.
בנוסף לכך, בתנאים של בידוד חברתי, אנשים בדרך כלל נוטים לתפוס את מצבם כפונקציה של גורמים אישיים יותר מאשר כפונקציה של גורמים מצביים. בלא הטלת האשמה על המערכת אין מחאה כי רק תפיסת המערכת, כאחראית למצב, מספקת את ההגיון ההכרחי לפעולות מחאה. הסיכוי להתפתחותה של תפיסה כזו, הוא הגבוה ביותר כאשר מדובר
בקבוצת אנשים הומוגנית, המצויה בקשר אינטנסיבי.
אם כן הופעת תנועה מרמזת על שינוי תודעתי בקרב שכבה משמעותית של האוכלוסיה המתוסכלת. בטרם תתרחש מחאה קולקטיבית, אנשים חייבים להגדיר את מצבם באופן קולקטיבי כבלתי צודק וכנתון לשנוי דרך פעולה קבוצתית.
עדתיות ותנועת ש"ס
מאז קום המדינה איש טרם קם וראה, או הגדיר, את "הישראלי" החדש שכה מדברים בו. התוצאה העיקרית של הישראליזציה היתה ניסיון להטמיע את יהודי המזרח לתוך תרבות אשכנזית דומיננטית מבחינה פוליטית וממסדית על חשבון הזהות והגאווה של מורשת תרבות המזרח. בשנות השבעים, במיוחד בגלל הפגנות הרחוב שנערכו ב1971- ע"י
הפנתרים השחורים, התחילה ה"בעיה העדתית" לצוץ.
בעיתון על המשמר מיום 31.1.71 הופיעה כותרת "אנחנו רוצים להתארגן נגד הממשלה האשכנזית... אנחנו נהיה הפנתרים השחורים של מדינת ישראל." יחסם של חוגי הציבור רבים אל התופעה החדשה הושפעה לא מעט ממשמעותה הסמלית של השם המרמז מצד אחד על קיצוניות עד כדי אלימות ומצד שני על האוניברסליות של הניגודים האתניים:
"אנחנו נהיה כמו הפנתרים השחורים בארה"ב כי אנחנו שחורים ודפוקים" (הארץ, 1.8.71).
תנועת הפנתרים קיימה כ20- הפגנות ופעולות מחאה אחרות והכניסה בסגנון חדש במאבק הבינעדתי. אלו היו עולים שבאמצע שנות השישים הושפעו מגל הלאומנות של מיעוטים אתניים בעולם: אלגיר, אירלנד, קנדה וכו'. עם סיום מלחמת ההתשה בשנות השבעים ושחרור אמצעי התקשורת (בעיקר טלויזיה) חל היסט של תשומת הלב מנושאי חוץ וביטחון
אל נושאי פנים ובעיות רווחה. כמו כן באותה תקופה מדיניות הקליטה נועדה למשוך עולים מארצות המערב- עולים שהתקבלו בשמחה ובהתלהבות.
בשנות השמונים השתנתה הגישה כלפי העדתיות. רבים הגדירו את הבעיה כהבדלים שבתרבות העדתית, וניסו להבין את הבעיה ואת שילובה במאבק הפוליטי מתוך העימות שהתפתח בין המרכז הפוליטי והחברתי בישראל לבין הפריפריות השונות אשר בתוכן התרחשו תהליכי מוביליות אינטנסיביים. הפריפריות היו שונות זו מזו אולם תמיד היתה
חשיבות מכרעת לגורמים המוביליים בתוך קבוצות הפריפריה. כלומר הדגש הוא יותר פוליטי. אולם למרות זאת היו כאלו אשר הקצינו עמדותיהם וקראו למעין מרי חברתי ב"התנכלות" האשכנזית (יוסיפוף, 1992).
ואכן בתחילת שנות השמונים החלו להופיע ארגונים פוליטיים עדתיים. חנה הרצוג מתארת את האירגונים הללו וטוענת כי חוקרים ישראלים הולכים בעקבות הגישה כי השליטה בהגדרת המצב בתחומי החיים השונים- בפוליטיקה, בכלכלה ובתרבות- יצרה פטרנליזם ואי שיוויון בין שתי קטגוריות חברתיות שנוצרו על בסיס ארצות המוצא. יתרה
מזו, הם תוקפים את המדיניות הקליטה שהופעלה בקליטת עולי המזרח, מדיניות שלא התייחסה לעולים מארצות אלה (על פי גישת האליטות העוצמה הפוליטית היא כמו כל שאר המשאבים בחברה מרוכזות בידי מיעוט. על פי גישה זו הרי לא ניתן לכל קבוצה ומיעוט להישמע באופן אפקטיבי) (חנה הרצוג היא סוציולוגית התוקפת רבות את העיוותים
בשיטת המשטר בישראל).
אי לכך גם הסמלים במערכות הבחירות משתנים (שביט, 1988).
ב1988- ניכר לראשונה, מאז 1977, מיתון של ממש בהצבעה העדתית עבור המפלגות הגדולות. המערך מפסיד משהו מכוחו בכל הישובים. ממוצע ההפסד שלו בישובי שבהם יש רוב ליוצאי אסיה אפריקה אינו שונה בהרבה ממוצע ההפסד שלו בישובים שבהם יוצאי אסיה אפריקה מהווים מיעוט. לעומת זאת ניכר מיתון עקבי בהצבעה העדתית עבור הליכוד.
הוא זוכה בתוספת כח ביחידות גיאורפיות אשכנזיות ובכללן ארבע הערים הגדולות.
התופעה של ירידה בכוחו של הליכוד מלווה כמעט בכל אתר ואתר בהצלחה של המפלגות הדתיות למינהן. אחת התופעות היותר מעניינות בבחירות לכנסת השתיים עשרה היא ה"התמזרחות" של המפלגות הללו. דבר זה בולט במיוחד בכל הנוגע למפלגות החרדיות. הופעתן של ש"ס ורשימות לווין של הליכוד ביססה רוב של תומכים אשכנזיים גם אל
המפד"ל שנטה קודם לכם להיות מפלגה פלורליסטית.
ב1984- עם הופעת ש"ס ובריחת חלק ניכר ממעט תומכיה הספרדיים של האגודה, עוד הוחרפה הנטייה זו במידה ניכרת. ב1988- חל שינוי קיצוני במגמה זו. אגודת ישראל זכתה להצלחה ניכרת וש"ס הגבירה את כוחה בישובים בצורה מרשימה ביותר.
דיסקין מציין את המתאם בין הפסדי הליכוד באזורים המאוכלסים ע"י בני עדות המזרח להצלחתה של ש"ס. דוגמא קיצונית מהוות השכונות המעורבות בהן הגבירה ש"ס את כוחה.
שינויים פרסונליים רבים היו בש"ס במהלך השנים והבולטים שבהם הם עזיבתו של השר פרץ את המפלגה ועלייתו המטאורית של אריה דרעי.
הסיבות לשינויים
היסודות המסורתיים המזרח אירופאים היו מלכתחילה היסודות הדומיננטים בתנועה החרדית בארץ ובעיקר ב"אגודת ישראל", כך שאף כי אגו"י ראתה עצמה כממשיכה הלגטימית של הקהילה היהודית מסורתית, היא היתה , למעשה, מסורת זו עם המסורת האשכנזית המזרח אירופית. יתירה מזו- בתהליך השיקום מאז מלחמת העולם השניה הלכו ונדחקו,
היסודות היותר אוניברסליים, והיסודות המסורתיים המזרח אירופים הפכו ליותר ויותר גורמים בלבדיים. גורמים אלו השתלטו על אגו"י והפכו אותה למפלגה יחודית של "האשכנזים" והיתוו גבול קשה מאוד לכניסתם של העולים מארצות האסלאם, שלא היתה להם מפלגה בה יכלו לבטא את רחשי ליבם. אגו"י אומנם עזרה לחנוך העצמאי הספרדי
אולם היתה זו מעין "נדבה" , ובצורה זו של מתן הם לא היו מעונינים (דון יחיא, תשמ"א).
המפלגות הגדולות ניצלו את הפער הזה והוסיפו לשורותיהם אישים ספרדיים אשר שיוו לתנועה גוון פלורליסטי יותר. צורה זו אנו יכולים למצוא בעיקר אצל ליכוד (מחנה דוד לוי) וכן אצל המערך והמפד"ל (שאקי ויגאל ביבי). אולם ברגע הראשון שהם הגיעו לבשלות פוליטית (בשלהי שנות השיבעים) הם הקימו לעצמם מפלגות משלהם. בתחילה
היתה זו תמ"י שפעלה למען טובות הנאה אישיות בלבד ולכן לא החזיקה מעמד זמן רב ולאחר מכן היתה זו ש"ס.
ש"ס שהתפתחה מתוך המפלגות החרדיות (בשנת 1983) שיוותה לעצמה לא רק אופי דתי כי אם גם אופי פלוראליסטי של מפלגה העוזרת לכל הספרדים. בראשה עמדו מנהיגים מסורתיים, כמו הרב עובדיה יוסף, וניתן לאמר כי לא היתה קיצונית בדיעותיה הדתיות ולכן יכלו להזדהות איתה רבים מעדות המזרח (בועז שפירא 1989).
ש"ס ידעה גם את הדרך להאדיר את כוחה, אמצעים כלכלים. היא קיבלה תרומות והקצבות ממשלתיות רבות אשר עזרו לה להקים מוסדות לאנשיה (מאותן עדות) וע"י כך לפרוט על נימי הגל העדתי, שנשמעים בצורה זו טוב יותר. שיטה זו של הקמת מוסדות היתה שיטת טובה היות והיא יצרה תלות של הציבור בה, אשר נזקק לשרותיה.
במהלך שנות השישים והשבעים קרה תהליך של פרטיקולאריזם במחנה החרדי. תהליך זה היה חייב להיות מלווה בירידת כוחו של המחנה אולם לא כך היה הדבר. אומנם רוב המפלגות הפכו ליותר פרטיקולאריות ויצגו נתח פחות גדול במחנה אולם אל החלל מילאו בצורה מהירה ביותר מפלגות אחרות אשר יצגו את אותן דעות חסרות, אותן אנו מוצאים
במפלגת ש"ס ובמפלגת דגל התורה וכן בחב"ד אשר הוסיפה נופך מיוחד למפלגת אגו"י.
מפלגה שהציגה את עצמה כפלוראליסטית ולא פרטיקוליארית היתה ש"ס, שבניגוד לתמ"י עסקניה היו פעילים ולא ניבחרו לכנסת רק על מנת לצבור הון פוליטי וחומרי (דעתי האישית). יותר מכך, הם לא פעלו על מנת ליצור מחלוקות ומריבות בעם על רקע עדתי ולא הבליטו את הקיפוח בעבר. הם הבליטו את נטיתם להיות מפלגה בעלת רקע דתי
אולם מעדה מסוימת, והיות ורוב עדות המזרח הינם מסורתיים לא היתה להם בעיה מצפונית להציע למפלגה אשר בראשה עומדים רבנים.
חלק גדול ממצביעי ש"ס כלל אינם חרדים באורח חייהם, והצבעתם בעד מפלגה זו היא יותר ביטוי של ניאו-מסורתיות מאשר הזדהות עם אופיה החרדי. במיבנה ובאופי פעילותה מזכירה ש"ס את אגודת ישראל של שנות החמישים. כמו אגודת ישראל דאז מייצגת ש"ס חרדיות ספרדיות אוניברסאלית והיא מגשרת על פני המסורות הפרטיקולאריות
המזרחיות- ובו זמנית נשענת על הזיקה לעבר המסורתי מזרחי, שכמו אצל החרדים האשכנזים נצבע בצבעים רומנטיים. אולם השאלה היא האם תצליח שש"ס למסד אותה חרדיות ספרדית אוניברסאלית ולהתעלם מן ההבדלים הפרטיקולארים בין יוצאי עדות המזרח השונות. התשובה, לפי הניסיון היא כי הם הצליחו לאור הפטרוניות שהרב עובדיה יוסף,
המקובל על רוב העדות המזרחיות, נתן לתנועה.
להאשמות אלו לא היה למפד"ל, למרות שלא היתה האשמה העיקרית בכך, תשובה. הבחירות לכנסת העשירית (1981) הצביעו על משבר פנימי חריף בתוך המפד"ל. ירידת כוחה מ12- מושבים ל6- היה ביטוי לתהליכים חברתיים שהחלו זה מזמן, ושיש להם משמעות רבה לגבי הציונות הדתית. תמ"י, שקמה בדיוק באותו זמן, נחלה הצלחה רבתי וקיבלה כ3-
מנדטים (למרות שלא היה לה קו דתי ברור). הצלחה זו הוכיחה כי ישנו פוטנציאל עדתי הטמון במפלגות ומעתה ואילך כל מפלגה ניסתה לנגוס נתח גדול מהעוגה. כל המפלגות הגדולות לא יכלו לשנות את עורן בין יום ולכן רק הוסיפו נציגים ספרדיים. לעומתם מפלגת ש"ס החדשה "קיפלה" בתוכה גם את הרגש העדתי וגם את הרגש הדתי האמיתי
והיתה מפלגה חדשה ללא קוסמטיקה.
בבחירות לכנסת העשירית נמצאו קשרים סטטיסטיים ברורים בין השתיכות עדתית להתנהגות אלקטוראלית. כאשר נמצא כי יוצאי צפון אפריקה-אסיה נוטים להצביע יותר לליכוד ואילו יוצאי אירופה למערך.
בנושא זה קיימים מספר מחקרים אשר ניסו למצוא משתנים מסבירים לתופעה. שני מחקרים ממצים הם של פרס ושמיר (1984) וכן של שמיר ואריאן (1981). בשני המחקרים נערכו מבחנים שונים ע"י שאלונים, ובשניהם המטרה היתה למצוא משתנים מסבירים לנ"ל. המחקרים מנסים למצוא משתנים מסבירים ישירים וההנחה היא כי אם אין משתנים
עקיפים המסבירים אזי קיים קשר ישיר בין מוצא להצבעה, ובנקודה זו נחלקים שני המאמרים. שמיר ואריאן טוענים כי "לא ניתן לקבל מסקנה זו מבחינה מתודולוגית ועניינית" ולכן הם בכ"ז מנסים להתמודד עם שאלה זו וטוענים כי יתכן והתוצאה של מתאם חלש ומובהקות לקויה שנתקבלה במחקר מקורה בבעיה של כלי המחקר ויתכן כי לא
הותאמו למציאות המחייבת מתוך התנאים בשטח. אי לכך, מנסים שמיר ואריאן להסביר זאת ע"י הרגשות של קיפוח עדתי.
בניגוד להם, פרס ושמיר מקבלים את הממצא הסטטיסטי הדוחה את קיומם של משתנים עקיפים מתוכים וטוענים כי אי מציאותם של משתנים מתוכים מסבירים בין מוצא לעדה מעידים כי יש קשר ישיר בין המשתנים הללו. ומכאן הם מגיעים למסקנה כי הגורמים המקשרים בין מוצא להצבעה מהווים חלק בלתי נפרד מעצם היחס של בני עדות מזרח
בישראל.
ישנן 4 סיבות סוציולוגיות לשינויים:
1.מפלגת ש"ס, לעומת המפד"ל הגדולה, נתפסות אצל הציבור כמפלגה "ביתית" המוכנה לעזור בכל מקום (המפלגה הקימה רשת מעונות יום ובי"ס העוזרים לבני עדות המזרח ופותחים בפניהם אפשרויות חדשות).
2.ההצבעה למפלגות החרדיות הינה הצבעה ששכר שמיים בצידה, ומפלגות אלו מדגישות זאת.
3.בשנים האחרונות נוצרה הקצנה דתית של הציבור בארץ. המפד"ל לא הסכינה, בהיותה מפלגה דתית לאומית, למלא חלל זה ולענות על הדרישות שלהם ועלית המפלגות החרדיות נוצרה ממילוי החלל. סיבה נוספת היא החוזרים בתשובה. רוב החוזרים בתשובה חוזרים דרך היהדות החרדית ואך טבעי הוא הדבר שהם יהיו חרדים בהשקפותיהם. אי לכך
ניתן לצפות את גישת רוב בעלי התשובה ודעותיהם.
4.התודעה הפוליטית אצל הציבור החרדי גדלה והם התגייסו בהמוניהם לטובת המפלגות. (לעיתים "הצביעו" גם כאלו שלא יכלו להציע טכנית) המפלגות, הסכינו לנצל את רגשותיו של הציבור הדתי.
אחת הסיבות למהפכה, אותה אף אחד מהחוקרים אינו מזכיר, אולם ברצוני להעלות, הן ההתאמות הפוליטיות של העם (וביחוד חלק ממנו) לרוח החדשה של המאה ה20-, בה נתנו לו, לראשונה, מעט השתתפות פוליטית.
תכונות היסוד של המדינה המודרנית הן השתתפות פוליטית לכל מאן דבעי, יחד עם אפשרות להשפיע. כל אלו מובילים לדמוקרטיה, אשר לא תמיד מובילה ליציבות. כל החוקרים תמימי דעים כי מבחינה חברתית טוב לחברה כי יהיה בתוכה יתר השתתפות פוליטית (סיימור ליפסט). איזנשטט במאמרו "תכונות היסוד של המדינה המודרנית" קובע כי:
"סימני ההיכר של של המדינה המודרנית הם...פיזורו של הכח הפוטנציאלי בין שכבות רחבות ביותר של האוכלוסיה וביטול המונופולין של ההשפעה הפוליטית בידי שכבה מסוימת". כלומר השתתפות פוליטית היא פועל יוצא של המדינה המודרנית, כמו אצלנו.
סמואל הנטיגטון, טוען בביקורתו על הגישות הללו כי: "...מודרניזציה מהירה לא גורמת להתפתחות פוליטית כלכלית אלא לניוון פוליטי", מה שקרה במצרים מאז יציאת הבריטים. על פי דבריו כל המערכות הפוליטיות (גיוס חברתי ומיסוד) חייבות להתפתח בצורה שווה. ראיה מאוזנת של מדינות מתפתחות צריכה להבדיל בין התפתחות פוליטית
ומודרניזציה. עליה מהירה בגיוס ובהשתתפות שהם ההבטים העיקריים של המודרניזציה, חותרת תחת אושיותיהם של המוסדות הפוליטיים. כאשר אין מיסוד פוליטי, אין כללי משחק, אין טעם לתהליכי מודרניזציה שיוציאו את האוכלוסיה מתרדמה פוליטית ולתת להם לבחור במפלגות. אין שום טעם בשיתוף ההמון הפשוט או במודרניזציה על פי
גישתו.
המפלגה שהצליחה יותר מכולן, בשל סיבות סוציולוגיות היא ש"ס. היא הסכינה לראות את טעויות קודמתה, תמ"י, ופנתה בצורה שונה לבוחר. להלן השוואה בין המפלגות:
תמ"י 1981
תמ"י 1984
ש"ס 1984
ש"ס 1988
הלגטימציה להתארגנות
קיפוח, אפליה, ברכת הבבא סאלי.
כח עולה שיש מאחוריו עשיה מרובה.
ירידת קרנה של התורה.
ברכת רבנים.
המטרה
ליכוד סביב הדגל. למען שיוויון וצדק חברתי.
לסגירת הפער החברתי.
לסגירת הפער ותמיכה במוסדות תורה.
האדרת כבוד התורה.
סיסמאות חוזרות
בקומה זקופה. כבוד. הזדמנות אחרונה.
אם לא נזיז דבר, שום דבר לא יזוז.
עבר מפואר , עתיד מפואר.
ברכת הרב שך.
סמלים חוזרים
כובע פלדה וחצוצרה
אותיות נ"י
ספר תורה, ש"ס כסמל לשישה סדרי משנה.
תמונות רבנים
אפיון נציגים
נציגים מהעם
אנשי עשיה
גדולים בתורה
--
במי נאבקים
בממסד הישן
במערך ובליברלים הקפיטליסטים
המפלגות החילוניות ואגודת ישראל
בהתדרדרות המוסר.
בחינת מפלגות הספרדים בעבר מעלה כי יחסי הכח בעדה והעדר תשתית ארגונית היו רק חלק אחד מקשיי העדה לבסס את כוחה במערכת הפוליטית. ישנה שורת גורמים נוספים שקשורים בשינויים במקומה של העדה במערכת החברתית והפוליטית בארץ. חוסר היכולת לתרגם את יתרונות העבר לדפוסים ארגוניים חדשים יצר חולשה בחיפוש אחר מוקדי. אי
לכך פנו ראשי קבוצות שונות בעדה לעזרת מפלגות שונות, ועובדה זו שוב עודדה מאבקי פנים והאיצה את תהליך היחלשותם של ההתאגדויות הפוליטיות.
בניסיון להיפך לאירגון פוליטי העמידו מנהיגי העדה הספרדית את המוצא כבסיס לאירגונם והשתמשו בזהות העדתית כמשאב לגיוס תמיכה פוליטית. עם זאת לא נשאו אידאולוגיה יחודית או בידולית שתחלוק על הגדרת החברה כפי שהוטלה על ידי הקבוצות הדומיננטיות. כמעט שלא נשמעו תביעות עדתיות תרבותיות, והזהות העדתית הפוליטית
התבססה בעיקרה על תחושת קיפוח. העיקרון העדתי כבסיס לארגון לא נשלל כל זמן שהיה בשליטתם של הקבוצות הדומיננטיות. רק ארגון עדתי עצמאי הפך נושא להתקפה.
משהתבססו התנועות בתחילת שנות השבעים פחתה הנכונות להתחשב בקבוצות מיעוט. כיוון שהתהליך הדמוקרטי העניק לגטימציה לכל בסיס ארגוני, נעשו ניסיונות לשלול מארגונים אלה את הלגטימציה בדרכים עקיפות- באמצעות תהליכי תיוג. כך הוצג הארגון העדתי כנושא אידיאולוגיה בידולית, הנוגדת את רעיון מיזוג הגלויות והודבקו לו
תגים שונים שרובם לא היו רלוונטיים לתהליך הפוליטי כשלעצמו.
שאיפת מנהיגי הספרדים לכח, לשותפות בתהליך קבלת ההחלטות ולהשתלבות- שאיפה שהיא לגטימית מעצם הגדרת ההליך הפוליטי- פורשה והוצגה ע"י מתחריה כמגמה להבדלות, לעומת ש"ס לה היו סיבות טובות לכך, וכמטרה בפני עצמה וכנוגדת את רעיון כור ההיתוך הישראלי. במאבק על הגדרת המציאות הפוליטית היתה ידם של ארגוני הספרים על
התחתונה והם מצאו עצמם במצב מתמיד שת התגוננות והצטדקות. לחולשתם במישור הסמלי הצטרפה חולשתם במישור הארגוני וכך נבצר מראשי העדה להפוך את הבסיס העדתי קהילתי לבסיס של ארגון פוליטי בעל כח.
סיכום
עבודה זו עסקה בש"ס כמפלגה פוליטית: הסיבות להיווצרותה, הסיבות להצלחתה הראשונית והסיבות להמשכיות דרכה.
נמצא כי ש"ס אינה רק מפלגה בעלת סמלים עדתיים. זוהי מפלגה המשלבת בתוכה סמלים עדתיים, סמלים של סמכויות רבניות ומסר של חינוך טוב יותר לנוער, אשר רוב ההורים יוצאי עדות המזרח כמהים לו.
אשר לתנאים להיווצרות תנועות חברתיות שנסקרו לעיל. חסר קוקלטיבי המהווה מנוף ליצירת נקודות אי שביעות רצון בדרגה הגבוהה ביותר היה קיים הן מהמפלגות הציוניות לאומיות והן מהמפלגות החרדיות שקיפחו את יוצאי עדות המזרח.
היכולת האירגונית גם היא הייתה קיימת- היה למפלגה פטרון שהחליט עבורה, היו לה נושאי דגל מוכשרים ביותר והיתה לה היכולת לפעילות קולקטיבית גלויה. נמצא כי היו לה המאפיינים הנדרשים לתנועות כדי להמשיך ולהתקיים:
1.הפצת הרעיון וקליטתו והחדרת החסר כבעיה כללית, הופצו הן במישור העדתי והן במישור הדתי.
2. התקשרות מתמשכת של יחידים הנפגעים בצורה דומה או שווה.
3. לפעילות קולקטיבית היו ציפיות להצלחה, ביחוד לפי התבטאות ראשיה.
על פי "תיאורית הערך המוסף" המפלגה היתה אמורה להמשיך ולהתקיים: המבנה החברתי בו ישנה סמכות רבנית עליונה תרם רבות להמשכיותה של התנועה. היו תהליכי ארגון מסודרים המלווים במתח.
גם על פי "תיאורית התהליך הפוליטי" המפלגה היתה אמורה להמשיך ולהתקיים: היו לה הזדמנויות פוליטיות, היתה לה תשתית ארגונית והתנועה תפסה את התהליך הפוליטי כיוצר פוטנציאל להצלחה. היתה קיימת תחושה חדשה של יכולת פעולה. אנשים אשר בדר"כ תופסים עצמם חסרי אונים התחילו להאמין שיש ביכולתם לשנות את מצבם.
מפלגת ש"ס היתה שונה מקודמיה בשל כמה מאפיינים שאיפשרו המשך פעולה:
1. סמכות רבנית מוכרת ומקובלת, אשר לא בחלה בהענקת "כתבי מחילה" לאלו אשר יצביעו בעד המפלגה.
2. ראשי התנועה היו אנשים כריזמטיים (דוגמת אריה דרעי או השר פרץ) אשר בחשו בקדירה הפוליטית והראו כי ידם בכל.
3. הסמלים היו שונים והעבירו מסרים רבים לציבור. כל אחד יחד להזדהות עם המסר שהוא מעוניין בו.
4. המפלגה לא תקפה בשצף קצף מפלגות אחרות ולכן גם קצפם של המפלגות האחרות לא יצא עליה.
5. בניגוד לקודמיה, וביחוד תמ"י, ראשי התנועה לקחו חלק בעשיה הפוליטית. הציבור הרגיש כי נבחריו פועלים ויוצרים תחושה שהם במרכז העניינים (יצויין כי אבוחצירה לא הגיש במשך תקופת כהונתו האחרונה אפילו שאילתה אחת בכנסת וכמעט שלא הופיע. כמוהו אוזן).
6. הפעם, לשם שינוי, תמכו במפלגה לא רק ספרדים אלא גם אשכנזים.
ביבליוגרפיה
1. איזנשטדט ש.נ. "תכונות היסוד של המדינה המודרנית", בתוך אייזנשטדט ש.נ., גוטמן ע. ועצמון י. (עורכים), מדינה וחברה: סוגיות בסוציולוגיה פוליטית, כרך א', ת"א, 1978.
2. דון יחיא א.,"יציבות ותמורות במפלגת מחנה- המפד"ל ומהפכת הצעירים", מדינה מימשל ויחסים בינלאומיים, תשמ"א, עמודים 106-123.
3. דיסקין אברהם, הבחירות לכנסת השתיים עשרה, מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 1990.
4. דיסקין אברהם, הבחירות לכנסת השלוש עשרה, מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 1993.
5. הנטיגטון סמואל, "התפתחות פוליטית וניוון פוליטי", מדינה וחברה, ת"א, 1978.
6. הרצוג חנה, עדתיות פוליטית, תל-אביב, 1986.
7. יוסיפוף בן ציון, דמוקרטיה וזעקת עדות המזרח, תל-אביב, 1992.
8. יפה אליעזר, העדפות עדתיות של ישראלים, תל-אביב, 1984.
9. כיוונים חדשים בחקר הבעיה העדתית, מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 1984.
10.פרס י. ושמיר ש. "הגורם העדתי בבחירות לכנסת העשירית", מגמות ,כ"ח,1984 עמודים 331-316.
11.שביט זאב, אבחנות עדתיות וסמלים של עדתיות בתעמולת הבחירות לכנבת ה10- וה11-, ירושלים, 1988.
12.שמיר מ. ואריאן אשר "הצבעה עדתית בבחירות 1981", מדינה ממשל ויחב"ל, 1982, 19-20, עמודים 88-104.
13.שפירא בועז "ההשתלשלות, המפלגות", פוליטיקה, ינואר 1989, עמודים 31-3.
1.LIEBMAN, C.S. AND ELIEZER DON YEHIYA, TRADITIONAL RELIGION AND CIVIL RELIGION, BAR-ILAN UNIVERSITY, 1979.
2.SMOOHA SAMMY, ISRAEL- PLURALISM AND CONFLICT, LONDON, 1978.
3.FRIEDHELM NEIDHARDT AND DIETER RUCHT, TOWARDS A "MOVMENT SOCIETY"? ON THE POSSIBILITY OF INSTITUTIONALIZING SOCIAL MOVMENTS, BERLIN, 1992.
4.NEIL SMELSER, THEORY OF COLLECTIVE BEHAVIOR,LONDON, 1962.
שפירא י., יסודות הסוציולוגיה, ע' 77-78
FRIEDHELM NEIDHARDT AND DIETER RUCHT, TOWARDS A "MOVMENT SOCIETY"? ON THE POSSIBILITY OF INSTITUTIONALIZING SOCIAL MOVMENTS, P.3.
NEIL SMELSER, THEORY OF COLLECTIVE BEHAVIOR, P. 2-21.
יפה אליעזר, העדפות עדתיות של ישראלים, עמוד 13.
כיוונים חדשים בחקר הבעיה העדתית, עמוד 8.
הרצוג חנה, עדתיות פוליטית, עמודים 15-55.
דיסקין אברהם, הבחירות לכנסת השלוש עשרה, עמוד 38.
איזנשטדט ש., "תכונות היסוד של המדינה המודרנית", ע' 87-97.
הנטיגטון סמואל, "התפתחות פוליטית וניוון פוליטי", ע' 317-338.
הרצוג חנה, עדתיות פוליטית, עמוד 119.
15

תגים:

יוסף · דרעי · מזרחי · אשכנזי · ספרדי · אריה · אפליה · עובדיה · הרב

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תנועת ש"ס כאירגון אתני", סמינריון אודות "תנועת ש"ס כאירגון אתני" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.