חופש הביטוי, לשון הרע ופרטיות

תקציר העבודה:

לשון הרע הוא אחד החוקים היותר מסובכים לפרשנות ואכן, עשרות פסקי הדין שניסו להשליך עליו אור לא הצליחו במאת האחוזים בניסוח מהות לשון הרע, בניסוח מהות העוולה וכיו"ב.
מנגד ללשון הרע יש לנו את פרטיותו של האדם הנפגע. אדם המוציא על חברו לשון הרע, מעבר לרכילות הרי הוא פוגע בפרטיותו, שהיא חשובה ביותר בחברה המודרנית. כלומר נגרם כאן נזק מיידי ויכול להיות כי הנזק מתמשך.
חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (פורסם בס"ח 464 ביום 30.7.1965 עמוד 240) מגדיר כלשון הרע:
"1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
1. להשים אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
2. לבזות אדם בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
3. לפגוע באדם או במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסוקו במשלח ידו או במקצועו;
4. לבזות אדם בשל מוצאו או דתו...".
כלומר לשון הרע אינה מוגדרת בחוק כמו מה שהאדם רגיל לכנות בתור שכזה, אלא אפילו דברי אמת המכוונים למטרה הנראת בעיני המפרסם כטובה ונחוצה, עלולים להיקרא לשון הרע. כך אומר השופט לורד רייט במשפט:
LEWIS V. DAILY TELEGRAPH (1964) A.C. 234, PP. 258-60.
"אין להטיל ספק בכך כי בתביעות בשל לשון הרע השאלה היא מה משמעות של המילים בעיני האדם הרגיל; אין כאן עניין של פרשנות במשמעותה המשפטית. האדם הרגיל אינו מתגורר במגדל שן ואין הוא חדור בתחום כללי פרשנות. על כן מסוגל הוא לקרוא והוא קורא בין השורות לאור הידע הכללי שלו וניסיונו בחוויות העולם. מה שהאדם הרגיל היה מסיק, ללא ידע מיוחד, אנו נראה בכך המובן הטבעי והרגיל של המילים. אולם ביטוי זה מטעה למדי, בשל כך שהוא מתיר את העובדה כי כלולים בו שני יסודות. לעיתים אין צורך ללכת אל מעבר למילים עצמן כגון כאשר בכוונת התובע "גנב" או "רוצח". אך תדיר יותר מהעוקץ אינו כל כך במילים עצמן, אלא בכל מה שהאדם הרגיל עשוי להסיק מהן, וגם דבר זה רואים כחלק מן המובן הטבעי והרגיל".
יש לציין כי החוק הבינלאומי אוסר גם מקרים אחרים של פגיעה בהם העברת מידע רק נראית כמזיקה .

מטרת עבודה זו היא לסקור את תחום לשון הרע בישראל, את תחום הגנת הפרטיות ואת תחום המפגש בינהם: מתי האחד גובר על השני ומתי האחד נדחה מפני השני. פסקי דין בנושא כמעט ואינם בנמצא אולם ניתן להשליך על פאן זה של החוק מפסקי דין הקרובים לנושא ומאזכרים אותו (דוגמת ע"א 90\214 אבנרי ואחרים נ' שפירא ואחרים) ופסקי דין רלוונטיים אחרים. כמובן כי תחום המפגש הרחב ביותר הוא בנושאי נזיקין שהרי מוציא לשון הרע מזיק את חברו.

תוכן העניינים:
1. מבוא
2. הקדמה- רמת המוסר שבחוק
3. הפרטיות וההגנה עליה בחוק
4. פרטיות מול זכות הציבור לדעת
5. הזכות לדעת בראי חוק הגנת הפרטיות
6. סיכום העבודה
7. ביבליוגרפיה

מקורות:

בנדור אריאל, "חופש לשון הרע", משפטים כ' 1991.
ברק אהרון, "חופש הביטוי ומגבלותיו", הפרקליט, מ', 1991.
גביזון רות, זכויות האדם והאזרח בישראל (מקראה), ת"א, 1991.
גלוסקא מ., "ועוד לשאלת חופש הביטוי", ,עיוני משפט, ו', תשל"ח.
להב פנינה ד' קרצמר, "מגילת זכויות האדם והאזרח בישראל: הישג קונסטיטוציוני או אחיזת עיניים?", משפטים, ז' תשל"ו.
סגל זאב, "הזכות לפרטיות מול הזכות לדעת" ,עיוני משפט, ט', 1983.
פרוש עדי, הכרעות משפטיות ושיקולים מוסריים, ת"א, 1986.
רובינשטיין אמנון, אכיפת מוסר בחברה מתירנית, ת"א, תשל"ה.
רובינשטיין אמנון, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, י-ם, 1991.
רטיג א., "חופש הביטוי, הזכות לשם טוב וחוק איסור לשון הרע", משפטים, ט', תשל"ט.

תגים:

צנעת · בפרטיות · מוסר · חוק · צדק · חוקים · הפרט · פגיעה · יסוד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "חופש הביטוי, לשון הרע ופרטיות", סמינריון אודות "חופש הביטוי, לשון הרע ופרטיות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.