ריבוי נשים במשפט העברי

תקציר העבודה:

דיני האישות הם מהדינים החמורים ביותר ביהדות. כתוב כי על שלושה דברים אדם יהרג ולא יבצעם: שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות. עד כדי כך התורה החמירה עד שהקדישה לכך פסוקים שלמים בתורה על מנת שידעו להיזהר בכך.
הלכות נישואין וגירושין, בעיקרון, לא השתנו מתקופת משה רבינו ועד ימינו אולם מה שהשתנה הם המנהגים, צורות הקידוש והגירוש וכן טכסים מיוחדים. אולם היות ויש כלל "מנהג ישראל דין הוא" בכל זאת חלקם נעשו קבועים.
תורת ישראל מייחסת חשיבות מרובה לנישואין: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו" (בראשית ב'), ולפיכך כתוב כי יקח איש אישה ולא אישה איש, מפני שדרכו של איש לחזר אחרי האישה, כאדם המחזר על אבדתו שנאבדה לו (מסכת קידושין, עמוד ב').
על פי התורה הוא קונה את אישתו והיא נקנית לו. אבל אין זה קנין של נכס או עבד אלא 'קיחה' - ובלשון המקרא "כי יקח איש אישה" ובלשון הגמרא: "האיש מקדש".
היות והאישה מתקדשת לאיש הרי הוא אמור להתייחס אליה בצורה מכובדת ביותר כמו דבר קדוש ולקנא לו (מסכת סוטא מהתלמוד הבבלי עמוד ג'). הקיחה הזו לא באה לתת לגבר רכוש רוחני: אמר רב חיסדא על זה השרוי בלא אישה...לא טוב היות האדם לבדו" כל עוד שאין לו אשה שרוי בא טובה, בלא עזר בלא שמחה בלא ברכה" (נדרים נא').

מטרת עבודה זו היא לסקור את נושא איסור ריבוי נשים בימי הביניים וכיום, את מקורותיו ואת השוני הנוהג בין קהילות אשכנז לספרד, במאות הקודמות וכיום.
העבודה תיחס בעיקר לתקנות רגמ"ה (רבינו גרשום מאור הגולה) שחי באשכנז במאה ה- 11. תקנותיו, שרבים חוששים כי לא הוא כתבם אלא נכתבו לאחר מכן, נחקרו ונמצאו תואמים את רוח תקופתו, כך שאין נפקא מינא אם הוא כתבם או אחרים( 1).
פרץ התשבי גם הוא מנסה לערער על מקור התקנות כאילו הם מיוחסות לרגמ"ה, אומר ומנסה לקבוע את זמנה לסוף המאה ה- 12 לרבי שמשון בן אברהם משאנץ(2), אולם תא שמע טוען כי מצא מקור אחד המאפשר להקדים בוודאות את ניסוח התקנה לרגמ"ה, כמאה שנה לפי זמן פעולתו של ר' שמשון משאנץ(3).
מכל מקום כתב היד המקורי של התקנות שנכתב על רגמ"ה או על פיו או אחד מבני דורו, לא הגיע אלינו ואף לא נמצאת שום הוכחה שהיה לנגד עיני אחד מהראשונים שחיו בסמוך לאותה תקופה. נוסחאות השונות של קובץ תקנותיו הנמצאות אצלנו הם מכמה דורות אחרי רגמ"ה, ולפיכך שוררת אנדרלמוסיה אצל חוקרי הדורות מה
יצא מידי רגמ"ה ומה הוסיפו עליהם במשך הדורות. כמו כן לא ידוע קביעת זמנם בדיוק ואם נתקבלו כולם באסיפה אחת או בהרבה אסיפות ובזמנים שונים.

----------------------------------------------------------------------------------------
1. "חרם שלא לבטל תפילה ונוסח חדש של תקנות רגמ"ה", עמודים .57-63
2. תשבי פרץ, "האם התקנה שלא לשאת שתי נשים מרבנו גרשום היא?", עמוד .287
3. תא שמע ישראל, "לעניין חרם דרבנו גרשום", עמוד .193

ראשי פרקים:
1. מבוא ומטרת העבודה
2. הקדמה- מהות הנישואין
א.כללי
ב.יהדות אשכנז
ג.יהדות המזרח
3. ריבוי נשים בתקופה העתיקה
4.חרם דרבנו גרשום
5.הנוהג כיום
6.סיכום
7.ביבליוגרפיה

מקורות:

אטקס ע., "משפחה ולימוד תורה בחוגי הלומדים בליטא במאה הי"ט", ציון, נ"א, תשמ"ו.
איזנשטאט שמואל, "שיירי הפוליגמיה במשפט העברי", ציון במשפט, תשכ"ז.
אלון מנחם, "על עברת ריבוי נישואין", הד המשפט, א, 12-13, תשי"ז.
גוטווין ש"ד, התימנים, ירושלים, תשמ"ג.
גלובוס אלעזר, "האם קידושין בלי חופה עושים ביגמיה"?,הפרקליט, י', תשי"ד.
דיקשטיין פלטיאל, "נישואים כפולים (בעניין החוק הפלילי)", הפרקליט, ג', 1946.
דשן שלמה, החברה היהודית בדרום תוניסיה בראשית המאה ה20-, יהודי המזרח, ת"א, 1977.
ווסטרייך א., "ריבוי נשים וכפיית האשה להתגרש בפסיקת חכמי אשכנז במאה האחרת עשרה ובמאה השתיים עשרה", מחקרי משפט, תשמ"ח.
ווסטרייך א.,"עילות להתרת חרם דרבנו גרשום באיטליה במאות החמש עשרה והשש עשרה", מחקרי משפט, תשנ"ב, עמוד 226.
וכטפויגל יצחק יעקב, "בענין חרם דרבנו גרשום", נעם, ב', תשי"ט.
.זהר צבי, "משנתם ההלכתית של חכמי מצריים המודרנית", פעמים, 16, תשמ"ג.
חנקין יוסף אליהו, "על דבר איסור ב' נשים",הפרדס, יב, ב', אייר תרצ"ח.
חרם שלא לבטל תפילה ונוסח חדש של תקנות רגמ"ה", ציון, יט, תשי"ד.
ישמח משה, "ריבוי נשים בישראל", סיני, תשמ"ג, 92.
פלק זאב, מבוא לדיני ישראל בימי הבית השני, ת"א, 1971.
פלק ז',נישואין וגירושין- תיקונים בדיני המשפחה ביהדות אשכנז וצרפת, מפעל השכפול, תשכ"ב, עמוד 13-19.
פיצניק אהרון, "שאלת ריבוי נשים במקורות", שנה בשנה, תשל"ג*.
פלק זאב, "על היתר נישואין", הפרקליט, כ"א, תשכ"ה.
פרידמן ע., "ריבוי נשים במסמכי הגניזה", תרביץ, מ"ד, תשל"ה.
פריימן יעקב, סידור קידושין ונישואין, ירושלים, תש"ה.
שציפנסקי ישראל, "תקנות רבינו גרשום מאור הגולה", הדרום, כב', תשכ"ו.
שרשבסקי בנציון, דיני משפחה, ירושלים, 1993.
תא שמע ישראל, "לעניין חרם דרבנו גרשום", תרביץ, ל"ה, תשכ"ו.
תאומים רבינוביץ בנימין, "היתר חרם דרבנו גרשום במשותקת", נעם, ב', תשי"ט.
תשבי פרץ, "האם התקנה שלא לשאת שתי נשים מרבנו גרשום היא?", תרביץ, לד, תשכ"ה.

תגים:

פוליגמיה · ביגמיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ריבוי נשים במשפט העברי", סמינריון אודות "ריבוי נשים במשפט העברי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.