הפיסול הקולוסאלי

תקציר העבודה:

הפיסול הקולוסאלי

תוכן עניינים hc1071

פרק א : הפיסול הקולוסאלי בקונטקסט של כלל הפיסול המצרי
פרק ב : פסלי הענק של ממנון
פרק ג : חקירת מטרות הפיסול הקולוסאלי לאור הקשיים והמורכבות של ביצועו
השוואה לפסלו של רעמסס ה II - , שושלת 9, גרניט כהה .
ביבליוגרפיה

תמצית

בפיסול מצרי תמיד העמוד האחורי הוא חלק בלתי נפרד מהפיסול . הדבר ניכר
ברישומי פסלים מצריים , בכל התקופות של הפיסול . בתקופות מסוימות היו
פסלים שנראו כמעט כמו פסלים יוונים , אך הפסל לא שכח להוסיף להם עמודים
מאחורה כדי להבטיח את מיצריותם .לא משנה מאיזה חומר הוא בוצע , הפסלים
המצריים לא הסיקו מסקנות מגודל הפסל , ולא שינו את הפרופורציות בין האברים
בהתאם (לכן כשרואים בצילום פסל מצרי לא ניתן להסיק מהו גודלו) . הפסל
המצרי חשב במונחים של קנה מידה של בני אדם . באופן תאורטי ניתן להביט לפסל
בעיניים , למרות שלמעשה אין הדבר ניתן . הצופים בפסלים של רעמסס ה II - באבו
סימבל זוכרים רק את ברכיו . ניתן היה למנוע זאת על ידי הגדלת החלק העליון של
החץ ( כפי שנעשה בתקופות מאוחרות יותר ) אך הפסלים המצרים לא הכירו את
הפרספקטיבה . הפסלים המצרים עבדו לפי הוראות . הם היו תוצר של תקופתם ,
וכך הם ראו את הדברים . הם נולדו לתוך המקצוע שלהם , ולמדו אותו כבר מגיל
הילדות , החל מהעבודות הצנועות ביותר , עד לעבודה הקשה בתחילת הפיסול וכלה
בעיבוד הסופי של הפסל . הפסל לא עבד לבד אלא כחלק מקבוצה , אם הצליח - הוא
ניהל סדנה , תכנן את העבודה , ייעץ לצוות שלו , וביצע את הגימור הסופי כיוון
שהוא היחיד שידע לעשות זאת . מעמדו החברתי היה נח , אם היה מוכשר במיוחד
נעשה לפסל המלך , מעמדו עלה והוא התפרסם בקרב בני דורו.
אחת מסגולותיה הגדולות של אמנות מצרים, לפי גומבריך, היא, שכל
אנדרטאותיה, תמונותיה וצורותיה האדריכליות משתלבות במקומות שנקבעו להן ,
ככפופות לחוק אחד , כלומר סגנון . הכללים השולטים באמונתה של מצרים
משווים לכל יצירה בודדת סגולות של איזון והרמוניה חמורים .
הסגנון המצרי הושתת על מערכת כללים חמורים מאוד , שכל אמן היה צריך ללמוד
מימי שחרותו . כך נקבע למשל , כי בפסלים המתארים דמות יושבת , מונחות תמיד
הידיים על הברכיים . בתמונות הצבעוניות עור פניהם של הגברים כהה יותר מעור
פניהן של הנשים . גם צורתם של אלילי מצרים נקבעה בהקפדה : אל השמש הורוס
תואר תמיד בדמות בז , או בעל ראש בז . ואל המוות אנוביס בדמות תן או בעל ראש
תן . כל אמן היה מצווה ללמד את הכתיבה התמה ולחקוק באבן בצורה ברורה
ומדויקת את הציורים והסמלים שבכתב החרטומים . משסיגל לעצמו כללים אלו
ושלט בהם כהלכה תמה , למעשה , תקופת הכשרתו המקצועית . הוא לא נדרש
לשנות , להיות " מקורי " . להפך , קרוב לוודאי שפסל שהיטיב לחקות במעשה ידיו
את האנדרטאות העתיקות שעוררו התפעלות זכה לתהילה כטוב באמנים . וכך
קרה, שלא קרה שינוי באמנות מצרים במשך 3000 שנים ומעלה . כל מה שנחשב טוב
ויפה בתקופת הפירמידות נחשב ככזה גם אלף שנה אחר כך . אמנם בתקופה
מאוחרת יותר הופיע אופנות חדשות והאמנים נתבקשו להעלות נושאים חדשים ,
אך האופן בו הוסיפו לתאר את האדם ואת הטבע לא השתנה מעיקרו .

מקורות:

אמנחתופ ה - III גר בקורמיי , במרכז מצרים בעיר ממפיס בצפון הדלתא במשך 20 משנות כהונתו . בעשר השנים האחרונות הוא החליט לעבור לחצר " העיר הדרומית " תבי .
מקדש הקבורה שלו , שלפניו שני פסלי ממנון , ניצב במערב תבי , לאכלס את נשמתו הניצחית לאחר המות . כק"מ דרומה מהנדסי המלך תיכננו אגם עבור ספינות סוחרים שיחובר בתעלה לנילוס . בצידו המערבי של האגם נמצאים רציפים , מחסנים ובתים . המבנים נוצרו מלבני בוץ , אבן וחומרים קלים אחרים וכשהושלמו הרכיבו את הקומפלקס
שאורכו היה 400 מטר ממזרח למערב ו 650 מטר מצפון לדרום . הוא הכיל מקדש למלך עם חדרים לנשותיו , אולם עם יציעים פרטיים , מקדש לטי , וילות לאנשי החצר , חדרים למשרתים , ומקדש קטן לאמון . הקומפלקס נצבע בצבעים צבעוניים , אך לא היה סימטרי .
בניגוד לכך " בתי האל " שנבנו בגדתו המזרחית של הנילוס היו דוגמא לסימטרייה , ונבנו לפי מיטב המסורת של מבנה מקדש . המקדשים של מויט האלילה המלכה מדרום ומונטו מצפון נבנו מאבן חול . גם מקדשו היפה של אמון בדרום אופט ( לוקסור של היום ) נבנה מאבן חול , כ - 3 ק"מ מדרום לקרנק .
אמנחתופ או אדריכליו השתמשו ברעיון של שדרות ספינקס כדי לאחד את המבנים . השדרות הובילו למקדשים . כדי לציין את נקודת הכניסה הוצבו שערי ענק בכניסה למקדשים . במקדש אמון הוצבו שערים בכניסות המערבית והדרומית . הכניסה המערבית צופה לנהר . אמנחתופ החריב לשם כך מקדשים קטנים , תחנות לעצירה בדרך וסטלות שהיו
מתועדות בממלכה התיכונה שעמדו בדרכו . החומרים שמשו לו ליצירת השער החדש . השער השלישי , הוצב לפני השער של טוטמוס ה - I , ומטרתו הייתה להיות החזית של הבניין . כדי למנוע מכך שממשיכיו ימשיכו את הבנייה מערבה , נחצבו אגם לאוניות ותעלה לפני השער המונומנטלי . ( 70 שנה אחר כך נבנה שם המקדש ה " מודרני " של
קרנק , ושוב השתמשו בחומרי הגלם ).
מדרום למקדש אמון אמנחתופ בנה מקדש נוסף , קטן יותר , עם שער הצופה למחוז מוט , והעמיד שם את שני פסלי ענק של עצמו מחוץ לשער . שער זה , המקדים את העשרה שנוצרו אחריו , לא עוטר על ידו , ונחרב זמן קצר אחר כך . פסלי הענק הם היחידים שנותרו במקומם .
העושר הניבט בתמונה זו גדול לעין עשור , הכמויות המתועדות של מתכות ושל אבני חן שהשתמשו בהן לבנין עצומות : 3.25 טון אלקטרום , 3.25 טון זהי , 924 פאונד נחושת , 1,250 פאונד לאפיס לאזולי , 215 פאונד טורקיז , 1.5 טון ברונזה , ומעל ל - 10 טון נחושת רקועה ( ? ) - הון עתק . התוצאה הייתה מקדש יפהפה , שאומניו
עבדו בו והגיעו לשיאם : היופי והאיזון שבעמודי המקדש בלוקסור , וההוד וההדר שבפסלי ממנון , עוצרי נשימה מבחינת המיומנות , דימיון ושאפתנות בעלי המלאכה והפטרון שיצרו אותם . במשך 1,500 השנה של שושלת הפרעונים אף מקדש לא הגיע לרמה זו . נראה שהאומנים שעבדו בשירותו של אמנחתופ הגיעו לדרגה אליה הוא שאף , וכמו
כן נראה שהוא לא חסך בדבר כדי להגשים את חלומו האסתטי .
גימור משטחי הפסל
הברקת השטח של פסלים העשויים מאבן קשה תורמת רבות לאסתטיות של הפסל בפסלי ממנון , הגרניט האדומה הוברקה בצורה מושלמת וטופלה באופן יסודי . הטקסטורות השונות הן ברק בעור הפנים , בניגוד לחיספוס הקווים הקוסמטים כגון ריסים גבות תג מלכותי , כמו כן הכתרים מבריקים פחות מהפנים .
מלאכת הצביעה והגימור הטכני אופיינית לגרניט האדומה ולדיורית המלכותית של פסלי אמנחתופ ה - III .
להשוואה , הפסל המלכותי מהממלכה הקודמת למרות שהשיוף נעשה בצורה חזקה , לא הגיעו לאותה תוצאה , לברק של השטח ומשטחים דומים כמו של גבה , מצח , ( תווים קוסמטיים ) .כשאנו בוחנים את הפסל של אמנחתופ ה - III אנו שמים לב לאפיונים החוזרים על עצמם :
טיפול בתווי פנים מתואם עם החומר שאיתו בונים פנים . הדבר נכון לגבי פסלים רכים או קשים לדוגמא : סלעי הגרניט רוב השטח של קווים קוסמטיים יפוסלו בדרך אחת או שתיים באמצעות הגודל והצורה , העיניים הם סטלסטיות שונים מאבנים אחרות .
גימור של הטכניקות כמו תיאום עם החומר , אבן הגרניט היא אבן בעלת יכולת הברקה גבוהה ביותר והמחוספסת ביותר כניגוד אכן היה קשה לחצוב באבן זו .
פסלים מסוגננים בגודלם : חומרם וגימורם נימצאו באתרים גיאוגרפים מופרדים במרחקים של 1,500 ק"מ .
תבליט הפסל גם מאבן גיר וגם אבן חול מזוהים במיקום המקדשים לכן איתור האבן נעשה עם עזרה מקומית היות ותווי פני המלך נילקחו מדימיון במיצרים הקדומה .
עדויות מציעות את מצב היפוטתי שפסלים נישלמו במידה רבה ליד או בתוך מחצבה ונישלחו באוניות לאתרים רחוקים . לכן נראה שהאמנים הועסקו בצורה אנטנסיבית בזמן המלוכה שברוב המקרים הם נישארו לתקופות ארוכות במחצבה מסוימת לכן הודגשה החלקה מסוימת של המאמץ של החומר .
ניתן לחלק את פיסלי - הקוורץ הגרניט הדיורית , אבן סיד , ממקדשי הזיכרון , בטיפול סיגנון וגימור .
פיסלי ממנון - מהיכן הביאו את האבן
האמנים המצרים ביטאו את אמונתם בצורה הטובה ביותר בפסל באבן שקראו לה " המופלאה " . ( biat ) .
אמנחתופ ה - III הוקיר את אבן הקוורץ = Quartzite .
הוא הפקיד את הסמכות על מחצב האבן הטובה הזו שהייתה בעלת טווח צבעים מלבן ועד לאדום , לבן אמנחתופ מאפו מנהל העבודה שלו . שהביא בחזרה מס' רב של פסלים למקדשו שבתבי מהמונומנטים מקוורץ , ג'יבל - המאר , ליד הליופרליס בצפון מצרים .
סטלה זקופה ליד הממנון הקולוסאלי בהם מקדש הזיכרון של אמנחתופ ה - III מתייחס למקדש והפסלים שנוצרו כדי לרהט אותו בדרך זו .
אמנחתופ ה - III אמר :
" עשיתי מאבן חול - עבודה מדהימה , מלאתי אותה במונומנטים שהבאתי בחזרה מההר של הקוורץ ( ג'בל אמר ) , כל אחד יכול לראות את התרומה ( קורבן ) , המקומות הפולחנים ( הקדושים ) ובגלל גדולתם כל אחד יכול לשמוח מאוד .
אני אעשה בחוכמה באבן האלבסטר , גרניט אדומה , וגרנדינריט , הוד מלכותו יפעל בעתיד לחיפוש מה טוב לאבי : הדימוי שממשיך הלאה לפניך הוד מלכותך " .
מס' רב של פסלים ממקדש הזיכרון ב - קום אל - איתן עשויים מקוורטיז ללא ספק הפסלים המפורסמים ביותר מקוורטיז ממקדש זה ובכלל ממצרים כולה הם הממנון הקולוסאלים העומדים לפני השטח כפילונים של אמנחתופ ה - III בכניסה למקדשו .
בשנים האחרונות דנו במקור האבן מהם נעשו הפסלים - ממנון , יש שתי דיעות במצרים מהיכן האבן הזו מגיעה :
מצפון מצרים בג'בל - אמאר .
מג'בל טינגר ליד אסואן .
ניתוחי גיאולוגים הסיקו תוצאות סותרות , והם החזירו את הדיון חזרה לממצאים הכתובים של המיצרים .
למרות ששני הפסלים נקראים שניהם " נבמטרה הוא השליט שבשליטים " רק הקולוסאלי הדרומי הוא בעל אבן זהה לזו מצפון תבי .
עובדה זו צמודה לקיום שבאסוואן - של כתובות של מפקח הפסלים הגברים שמראות גברים נותנים מתנות לפני הקולוסאלי של ממנון שנקראים : " שליט השליטים " .
היות ויש מחצב של הקוורץ שליד אסוואן בג'ובל טינגר - הרברט ריק מאמין שהממנון באים ממחצב דרומי זה וכן מהדרום - את ג'בל אמאר הצפוני .
זוהי מסקנה מפתיעה - לפי דיברי ריק המסביר שפסלי מחצב אסוואן היה אמור להיות ממוקם בדרום אך נישאר ליד תבי הושלם ראשון והותקן בצפון כדי להקל הקמה של הקולוסאלי השני .
מיקום הנמל העמוק - אבו-בירקט לצד הדרומי של מקדש הזיכרון הצריך מוצב כזה .
לכן אנו לא שוקלים את האפשרות שאף אחד מפסלי ממנון נחצב מהמחצב הדרומי בג'בל טינגר , היות וכתובותיהם של אמנחתופ בן אפו כמו אמנחתופ ה - III מזכירים רק את ג'בל - אמאר " הר הקורטיז קוורץ " , היות וחומר הגלם של מונומנטים רבים במקדש הוא מקוורץ .
כמו כן איננו מסכימים עם ההשערה שרק קולוסאלי אחד יכול להגיע מג'בל אמאר בזמן מלכותו של אמנחתופ בן אפו מהמחצבה .
אכן , ידועה העובדה שכמה פסלים קולוסאלים חוץ משניים אלו ( הממנון ) באו ממחצב זה היות ואמנחתופ בן אפו , ציוה על חציבתם פיסולם ושליחתם מתבי .
יותר מכך , שני הקולוסאלים נושאים שמות זהים ואף אחת מהכתובות מספקת עדות שמונעת דימיון לפסל הצפוני בתיאורו של אמנחתופ ה - III כ - " אחד המונומנטים הגדולים המקביל ( למירדו ) שהובא מצפון הליופוליס לדרום הליופוליס " .
לפחות 14 פסלים קולוסאלים מקוורץ מהמקדש , כמו כמה זקיפים הוספו לפסלי הממנון . מונומנטים אלו בלבד דרשו עבודת מחצב רבה וקשה בג'בל אמאר בשנים האחרונות למלכותו של אמנחתופ ה - III . אין סיבה להאמין שכל המחצב הגיע מהצפון בזמן מלכותו של אמנחתופ ה - III .
כשם שהובאו צוקי הזקיפים מאסוואן . הדעות נותרו חלוקות בעניין זה .
לסיכום:
המבנים שבנה אמנחתופ ה - III לקראת סוף שליטתו מהדלתא ועד סודאן מבטאים את רצונו להפך את הכתות שהיו במצרים לכתות העובדות לשמו , לזהות עצמו עם האספקטים היצירתים של אל השמש בתהליך ההחייאה של האדמה כמו השמש , המפרה את האדמה כשמש , ושומרת על הסדר ביקום כמו העין של רה . כיון שפעל לפי תוכנית בהקמת פסליו
המונומנטים , תוצאות מפעלו הביאו לכך שהדת המצרית הפכה לתיאותולוגיה של אחנתן של האל . ( היחיד , במקום אלילים רבים ) אל השמש רה הורקתי בכדור השמש ( אטן - Aten ) ההוכחות מראות שאמנחתופ ה - III לא הגשים את תוכניותיו באופן מובנה עד שהגיע לשנות ה - 30 שלו , בהן החל לבנות חצרות שמש פתוחות לפני בניייניו ,
להשתמש בתארים מלכותיים עם השם של Ten והוסיף אלמנטים אוקונוגרפים שמשיים רבים לשמו , בנו אחנתן יצר מכך , כאמור , תיאותולוגיה חדשה .
אמנחתופ ה - III האציל את תפקיד המלך עלי אדמותי תפקידי המלך הקשורים בדת ובשימושים פוליטיים הוגבלו כניריה לנסיבות מיוחדות . תפקידו הוגבל לדרישות התובעניות של מלך השמש . מכתבות מהתקופה ומכתבי תל עמרנה משנותיו האחרונות מצביעים על תפקידו המרכזי בבנית פרויקטים ובסחר חוץ . המניע מאחורי תכנית הבניה שלו היה
כלכלי כשם שהיה דתי . מסמכי המלך מראים שלמקדשיו הרבים הוקצב החלק הארי של החומרים היקרים שיובאו מנוביה ומאסיה . המקדשים שהוקדשו למלך - מקדש הקבורה , המקדש בממפיס , אל סבוא , סולב וסדינגה , הופרדו מהמקדשים העיקריים בקרנק . ההכנסות מהמקדשים הללו חולקו בחוג הצר שהקיף את המלך . נראה שתפקיד הפיסול
הקולוסאלי בטריטוריה שלו היה בעיקר דתי , מדיני וכלכלי.
פרק ג : חקירת מטרות הפיסול הקולוסאלי לאור הקשיים והמורכבות של ביצועו
חציבת האבן
במבנים מונומנטאלים השתמשו בכמויות גדולות של אבן ואותה חצבו והביאו עד לאתר המבוקש , רוב החומר היה אבן גיר , כורכר שנחצב מהמקום ( שייך למצרים ) רצוי מקרבת המקום של אתר הבנייה .
אבן גיר מאיכות טובה יותר שימשה לקירות החיצוניים ולריפוד הפנימי של הקברים .
סוגי אבן אחרים ששימשו לבניה והוסעו למרחקים ארוכים , גרניט אדומה ושחורה - מאסוואן ונוביה , דיואריט מליד Toshka מהצד הדרומי של המדבר המערבי אלבסטר Hatnubn .
מחצבים אלו לא פותחו לצמיתות אלא משלחות מיוחדות נשלחו אליהם כדי להביא חומר שנידרש .
איור ב - Hatnubn שתוארך " השנה שאחרי מפקד האוכלוסין השישי " של Toti מזכיר כוח של 300 גברים שהשתתפו במשלחת כזו , כשכתובת אחרת בה השתתפו 1,000 גברים .
מנהיג המחצב של המשלח - תואר בדרך כלל כ " גזבר האל " " ומשגיח כוח המשימה " .
החוצבים והסתתים אורגנו באותה דרך של קבוצה מייצגת של אונייה . היחידה הגדולה אוחדה לצוות של כמה מאות גברים שלמטרות ניהול היה שם כמו : " גדול " , " טהור " , " נשגב " , " מרוצה " , אבל גם " שיכור " וזה היה קשור בדרך כלל לאותו מלך ששלט בתקופה .
הצוות נחלק ל - 5 צופים ( Za ) קבוצה של אניות נמל , אנשי ירכתי האנייה , ואנשי הגה האנייה , כל צוות החיל כנופייה של 10 גברים .
אנשי הקשר והמעבר במשך התקופה העתיקה סמכו כמעט לחלוטין על הנהר ותנועת התעלה , אניות גדולות נבנו מעץ שהופיעו שמבנים מונומנטאלים מאבן התחילו להיבנות , והצורך להביא כמויות ענקיות של חומרים כבדים במיוחד לאתר הבנייה התעורר בשושלת ה - 3 .
מצרים תמיד הייתה ארץ שחסרה , בעץ איכותי ולמרות שעצים מקומיים כמו שיקמה ושיטה שימשו לאוניות קטנות , עצי - בניין נאלצו ליבא מלבנון וחופי סוריה לקונסטרוציה של כלי שיט גדול . אפילו אלו ניבנו באופן טיפוסי לשיטת המצרים שהראו שאבי אבותיהם היו רפסודות מפפירוס וכן שלד האנייה .
אוניות הבונים עבדו על מס' קטן של אוניות לכל יום נראים על מספר קברים . רפסודות קטנות שנעשו מפפירוס הורשו להכיל נפח קטן ולכן שימשו על ידי איכרים ורועים לחצות תעלות באזורים ביצתיים ויתכן גם על ידי אצילים שדגו בקבוצות .
אפילו האבן הכבדה ביותר , ניתן היה להעביר באוניות . בתבליט של " שביל ה - Unas " מונוליתים גדולים עמודים גדולים שדירה של עמודים מגרניט אדומה מאסוואן למען מקדש הפרמידה של יונס נראה מובל באוניה לסקרה .
האמן המצרי לא יכול להיות בטוח לחלוטין לבצע במדויק את המידות היחסיות של אניות ועמודות ( שדירה ) אך הספינות מתוארות כ - " עמוס בעמודי הגרניט של 20 Cabits " כלומר בערך כ - 10.5 מטר או 34 רגל .
2 עמודים ( שדירות ) הובלו באוניה בכל ספינה וכך נודע שאילו חייבים להיות מעל 30 מטר אורך .
אף אחת מהספינות לא שומרה למרות שנמצאה אחת באורך של 40 מטר , נימצאה ליד פרמידת חופו בגיזה .
כל מקדש העמק של הפירמידות מהתקופה העתיקה נקשרו עם הנר על ידי תעלות שבזמן שהמבנה נבנה שירת כאמצעי עיקרי להתקרב לתנועה .
לפי הפרגמנט של טקסט אוטוביוגראפי של מנהל רישמי להובלה - לקח 7 ימים לכסות את מרחבי הנהר . מעל ל - 900 ק"מ מאסוואן לעיר הבירה .
הנילוס היה נוח למעבר ולא הזדקקו לנמל או מקומות לעגינה , אזור הגרניט של מפל המים הראשון בדרום אסוואן מציג מחסום טבעי לאוניות וניסיונות לקצץ תעלות שלא יכלו לעבור בהם אוניות גדולות במיוחד - ולכן הורחבו .
הרמה
המצרים השתמשו בשלוש שיטות להרמת משאות כבדים :
על ידי הרמה מעלה במדרון ( משופע ) .
על ידי הרמתם עם חבלים ומתקנים פרמיטיביים .
על ידי הקפה לתנופה .
את הפסלים הקולוסאלים יחצבו ויעבירו בתנוחת שכיבה רק כדי להקימה (בלזקופה) Scole וזהו תמרון קשה באותה מידה של לחצוב החוצה באופן דומה להקמת אובליסק , נראה על ידי הארכת התלם ( החריץ ) לאורך הצד הדרומי של ספלי ממנון.
אך התבליטים המפורסמים של Djehutihotep מראים שפסלים כאלה יכלו כבר להיות מורמים במחצבתם ולהיות מועברים בתנוחת עמידה . בעיה קשורה יכולה להיות בהקמת עמוד הדגל שעומד בפינה \ גומחה החזיתית של הפילון והם יכלו להיות מורמים לגובה של 60 מטר ושוקלים 5 טון .
הם לא יכלו להיות מורמים ללא פיגומים נאותים וחבלים. אנו לא יודעים איך החבלים בכל התמרונים למינהם יושמא אואיזה סוג של הרמה או הנפה הותקנו מלבד כוח אנושי טהור שלמצרים היה באמת . מודלים של אוניות פרעוניות מראים שידעו להשתמש במערכות חבלים להרמת תרנים ומפרשים כבדים .
Hdscher מאמין , שלמצרים היו שיטות הרמה שנחשבו כהמצאתם של היוונים . אך Reisner כבר הראה שתיאוריה היפותאטית זו התבססה כעל השערות לא מבוססות .
אך למרות זאת , אין להוציא מהאפשרות שהבנאים המצרים השתמשו בגלגלת בממלכה העתומה באוניות ותרנים .
הקיום של ה - שדוף Shaduf שהוא כלי להרמת מים , לפחות קיים מהממלכה החדשה והלאה , מראה שטכניקות המצרים יכלו להתפתח שיטות דומות להרמת אבנים . צריכה להתחשב בקיומם של חורים עגולים ועמוקים בכל אזור הבנייה , לראשונה נראה על ידי Borchardt במקדש השמש של Niuserra , שיכול היה לשמש כמעגן לכלים כאלה .
אחת מהם ניתן למחשבה מיוחדת והיא חרבות הלבנים העגולות כיסוד לרציף עולה בפרמידה של סניוורסת ה - I שבטוח מחזיק מוט או אולי אפילו מגלגל סרן ככלי להרמת אבנים .
אך הגלגלת האמיתית והעתיקה שנמצאה במצרים בערך בשושלת ה - 12 ולא שימשה כניראה לרווח שיטות ויתרונות מכאניות אלא רק כדי לשנות את הכיון של המשיכה, דוגמאות רבות יותר ידועות בממלכה החדשה , ובזמנו של Saite .
[ קיומן כבר בממלכה הקדומה סותרת את גילוין של כלי שנראה כמקשר קודם הגלגלת ]
לפי הידוע כבר בשושלת ה - 4 למהנדסים כבר היה ידע בסיסי של שינוי הכיון של המשיכה ודחית כוח המשיכה .
הדרך השלישית להרמת אבנים על ידי תנופה . מנופים שימשו בדרך כלל לבניה להזזת אבנים הצידה . אך על ידי תמיכת אבנים של שני פילונים קטנים ליד מרכזו ושימוש בהנפה או בתנופה מכיוון נגדי הלבנה יכולה להישלח ( לנדוד ) הרמה לסירוגין מצד לצד ועליית התמיכה שתשוחרר ברגע .
סחיבה
בנייה מחומרים כמו : חול , לבנים , חצץ , טיט , עצי בניין , צריכים היו לעתים להישלח למסעות יבשתיים למרחקים עצומים מתעלות ומפרצים אל קצה המידבר או בדרך השדות למקום הבנייה .
השיטה הפשוטה ביותר והמסורתית , הייתה לסחוב חומרים אלו על כתפי בני האדם או על גבי חמורים , ייצוג כזה של סוג העברה היה השכיח ביותר .
בקברו של Rekhmira , לדוגמא אנו רואים עבדים סוחבים שלושה לבנים תלויים ברצועה בכל צד של צד הכתף , או אדם אחר שסוחב 5 לבנים מגובבים ביחד על כתפו .
מס' הלבנים אותו מרים האדם בו זמנית תלוי בגודל הלבנה .
ג'ון פיטצ'ן מצטט ממקור הודי Indian שאומר ש - 300 - 400 אנשים התאחדו לסחיבת בלוקים כבדים מאבן ( במיטת תינוק ענק - מגזע במבוק ) בשעתיים שלוש האבן יכלה להיות מועברת למרחק של יותר מ- קילומטר . אנו אף יודעים שבנאי האינקה השתמשו בשיטות דומות , אך אין לעבודה זו שום הוכחה במצרים העתיקה .
מאז שהמצרים התרגלו להציץ את המדבר שלהם בכמה מאות חמורים כדי לסחוב מים וציוד ( ולעתים חומרי בניה - לבנין ) .
גמלים וסוסים לא שימשו לסחיבה על ידי הפרעונים ובקר ומקנה שימשו כך לגרירה ( משיכה ) .
העברת מונומנטים כבדים :
טכניקת העברה חייבת הייתה להשתפר במשך השנים . בתקופת הממלכה הקדומה הגודל העצום של המבנים דרש מהירות וכמות עצומה של לבני בנייה יותר מאשר בלוקים בעל ממדים גדולים .
לדוגמא : הפירמידה של השושלת הרביעית צרכה לפחות 9 מיליון מטר מעוקב של אבן גיר , טיח , וחול שהועבר במהירות ביחידות קטנות , הלבנים הכבדים הועברו מאסיה לגיזה היו 56 בלוקים מגרניט שמשקלם 54 טון כל אחד .
שני הפסלים הקולוסאלים של אמנחתופ השוקלים 11 - 13 טון שנעשו להלוויתו עברו מסע של העברה מג'יבל אל עמר לפרמידת Hawara , היות והיה זה בלתי אפשרי לשוט עם כזה מטען כבד היה צריך להוביל את זה לגדה המזרחית לנקודה במעלה הזרם בה אפשר לחצות את הנילוס ומשם צאן עקב אחרי לתוך הפאיום .
השיטה הפשוטה ביותר והמסורתית הייתה לסחוב את האבן על כתפי בני האדם או על גבי חמורים , העברה זו היא השכיחה ביותר .
בקברו של Rekhmire אנו רואים עבדים סוחבים שלושה לבנים תלויים ברצועה מכל צד של הכתף , או אדם אחר הסוחב 5 לבנים מגובבים יחד על כתפו .
ג'ון פיטצ'ן מצטט ממקור הודי Indian שאומר :
300 - 400 אנשים התאחדו לסחיבת בלוקים כבדים מאבן בשעתיים שלוש האבן יכלה להיות מועברת למרחק של יותר מ- קילומטר .
( כמו כן המצרים הציפו את מדברם בכמה מאות חמורים כדי לסחוב מים ציוד וחומרי בנייה) .
טכניקת העברה השתפרה עם השנים : בתקופת הממלכה הקדומה הגודל העצום של המבנים דרש מהירות וכמות עצומה של לבני בנייה גדולים שהועברו ביחידות קטנות של לבנים .
שני הפסלים הקולוסאלים של אמנחתופ ה - III השוקלים 1 - 13 טון שנעשו להלוויתו , עברו מסע העברה מג'בל אל עמר לפרמידת Hawara היות והיה זה בלתי אפשרי לשוט עם מטען כבד כל כך , הובילו זאת עד לגדה המזרחית ושם בנקודות מסוימת במעלה הזרם חצו את הנילוס ( וצאן גרר זאת ) .
גמלים וסוסים לא שימשו לסחיבה על ידי הפרעונים ובקר ומקנה שימשו כך לגרירה ( משיכה ) .
הממלכה החדשה הייתה התקופה הגדולה להעברת מספר רב של מונומנטים קולוסאלים כמו האובליסקים , הטכניקה העיקרית בשושלת ה - 18 הייתה יצירת והובלת שני פסלי הממנון של אמנתחופ ה - III הם שוקלים לפחות 700 טון כל אחד והיו צריכים להיות מועברים כ - 700 ק"מ מעבר ליבשות מג'בל אל עמר ועד לקורונה.
העמדה
פסלים קולוסאלים נחצבים ממחצבתם בתנוחת שכיבה כשלאחר מכן מקימים אותם , אך לעתים פסלים כבר נחצבים ומועברים בתנוחת עמידה וזאת בעזרת פיגומים נאותים וחבלים , וגם זה תלוי בגודלם הפיזי .
המודלים של האוניות הפרעונים מראים שהם ידעו להתעסק עם מערכות מסובכות עם חבלים שנועדו להרים או להוריד מפרשים ותרנים כבדים .
נשאלת השאלה - כיצד הצליחו המיצרים להגיע לגדלים שכאלה , להצליח לפסל פסלים קולוסאלים עם שיטות פרמיטיביות , וכלים פרמיטיביים . כיצד הצליחו לעצב דמויות בגובה של 20 מטר ויותר , לעצב את תווי פניהם , כשמתחתם שוררת תהום , כיצד לעצב את כל סממני המלכות כשלרשותם יש רק חבלים ששומרים על בטיחותם , ושאלה לא פחות
חשובה , כיצד הצליחו להעביר ממחצבתם את האבנים השוקלים מק"ג כבדים ועד לטונות רבים , למרחקים עצומים של מאות קילומטרים במדבר כשלרשותם כוח אנושי , וחמורים בלבד .
אם נתמקד בפסלי ממנון - ידוע לנו שאבן מחצבתו נלקחה ( מאפאן שבצפון ) . כיצד אם כן הצליחו להעביר המצרים את האבנים הכבדות הללו למרחק שכזה ואז כיצד הצליחו לפסל בסלע המשתרע על 20 יותר מטר גובה , האם השכיבו אותו פיסלו ועיצבו אותו ורק אחר כך הרימוהו בזקיפות , או שמא הסלע הארוך עמד כבר בגובה והאומנים
והפסלים פיסלו ועיצבו כשהם תלויים מסביבו וסכנת חיים מרחפת עליהם.
שאלות רבות מסתובבות סביב התיאוריות הללו - כיצד הצליחו המצרים הקדומים לבנות יצירות פאר שכאלו עם שיטות כל כך עתיקות ודלות בשיכלולתם .
מאחורי כל הבעיות האלה עומדת לפנינו שאלה חשובה לא פחות , מה הייתה מטרת הפיסול הקולוסאלי שגרם לכל כך הרבה קשיים בביצועו האם רק לשם יופי נעשה , או שמא מתוך שאיפה לגדלות , ולרוממות המלך או האל ואולי מתוך רצון להדהים ולמלא את לב המאמין ( הצופה ) בהרגשת האפסיות והכבוד הרב בעומדו ליד פסל מלכות .
מן הסתם לכל אחת ממטרות אלו היה חלק נכבד בעשיית פסלים ענקים שכאלו .
השוואה לפסלו של רעמסס ה - II , שושלת 19 , גרניט כהה
רעמסס הגדול נקרא כך חלק בגלל השם שיצא לו במצרים וחלק בגלל שאישיותו עדיין תקפה במקדשים ובפסלים הרבים במספרם ובגדולם . הכינוי הזה אינו נדיב בכוונתו במיוחד כשהכוונה להרגליו להשתלט בכוח על מונומנטים , מסורת שהוא סחב ללא תקדים . רעמסס הופיע באיום במונומנטים כה רבים שלו במיוחד בפסלים הקולוסאלים , כמו כן
הוא גם ידע זאת רק מהאיורים של מבקרים . המשורר מנציח אחד מהנפילים ( ענקים ) המנופצים כסמל לחוסר תועלת . שלי'ז הגירסה של שלי'ז לתיאור : " שמי הוא עויזה מנדיס מלך המלכים ראה את מפעלי העצום והעלם " ! זה שאול מהמאה ה - 1 לפנה"ס שכתב דיאודורוס שלקח את זה מתקופה קודמת יותר מתיירים יוונים . הפסל הזה עם
התאור עדיין שוכב במקום שבו פעם זה עמד זקוף ברעמססאום , מקדש הזיכרון של המלך לא רחוק מקברו בעמק המלכים .
כשהשלימו את הפסל היושב הזה הוא היה בגובה של 55 רגל כמה רגלים פחות מהפסלים של רעמסס היושב בקדמת הקבר אבוסימבל . מתחיל עם הפרמידות הגדולות והספינקסים המצריים המציאו אמנות ארכיטקטורית ענקית כפי שאנו יודעים עליה כיום . אנחנו בדרך כלל עולים עליהם בגודל המבנה שלנו , אך פסלים מודרניים לעתים נדירות מתקרבים
לקנה המידה של פסליהם הגדולים . הפשטות המעוצבת והבנויה של כל הדמויות האנושיות כאילו הינן בסדר גודל טבעי . הקרבה הזו בדרך כלל עובדת בגאוניות בפסלים קטינים . אבל בקולוסאלים הברכה היא מעורבת . יש להם השפעה דרמטית בהחלט אבל למבקר המתקרב לרגל הם מתגלים כמרשימים אך מגוחכים ברפיונם ( בצורתם הלא ברורה ) ולא
נראים כדימוי אנושי .
העבודה היא בהחלט מכובדת במסר ומחסלת כל דבר אחר וכאילו להדגים כמה יפים הגדולים שבקולוסאלים שלו יכולים להיות הראש של רעמסס אחד. הרסיסים (חלקים) הראויים מעל שמונה מטר גובה הם היותר מרשימים בכך שאין עקבות (חלקים) של הגוף שנשארו .
למרות זאת אנו יודעים ( לפי כתבי דיאדורוס העתיקים ) שהראש השתייך לפסל יושב שגובהו היה לפחות 18 מטר גובה . ואפילו נשארו צבעים מקוריים בחלקם . הנימוס - כיסוי הראש היה כרגיל מקוקוו בכחול וצהוב והשפתיים היו באדום זוהר .
נראה כאילו אין סימן לצבע בפנים עצמם כמו שבפסלי אבן אחרים . איזורי העור החשוף נשארו כנראה לא צבועים , אך מראה על עור כהה שהיה לרעמסס .
לנגוח בגוף של הקולוסאלי השני היושב , הבן זוג של זה הינו קוורץ אדמדם ודמות "אוזימאנדיס" היה מכוסה בגרניט ורודה .
למרות שהראש של רעמססאום לא נראה כמו הראש הקטן של רעמסס השני - שניהם חלקו סיגנון דומה .
ההבדלים ביניהם היו כניראה אודות להפרדה הכרונולוגית .
הקולוסאלים היו ברוחב של פנים עם אופי של רוב הרעמססים , פסלים מאוחרים ובמיוחד התמקדות על הגודל העצום הייצוגי .
לכן בחלקו זהו ויתור לפרספקטיבה המעוותת שנגרמת על ידי המידות הגדולות .
העיניים עוצבו כדי לפצות על גובהן . הן רחבות ועוצבו בהגזמה , גם הפה רחב השפתיים עם קווי המתאר הברורים מפוסקות על ידי צללים גדולים שבצדדים שמעידים על חיוך קל .
ראש זה הוא אחד מהמוצלחים בניסיונות להשיג את הצורה האופיינית שלהם לאידיאל .
הקסם והחן הנשי של התקופה הפוסט - עמרנית עדיין מהדהד בשומן תווי פנים מתוקים של פסלי ענק המייצגים אישה או בת של רעמסס הגדול . פיטרי הארכיאולוג הבריטי שחפר גם בישראל , מצא זאת בבית תפילה ליד הרעמססאום .
פסלו של רעמסס ה - II , ענק בגודלו מאופיין בוולגריות המאפיינת בנאי זה בקרנק ובכל מקום בו בנה . רעמסס , ממשיכו של סת' הראשון , כבש בשנית את השטחים שנכבשו מידי אחנתון וממשיכיו . יתכן שרעמסס לא היה גנרל כה מוצלח כמו שמתואר בכרוניקות , אך הוא היה נחוש , מלא אנרגיה ואומץ . השילוב בין הגודל של המבנים שבנה
יחד עם הרישול באומנות שלהם , יצרה לעיתים בצופים תחושה לא נעימה . פסלו של פרעה , כמעט 20 מטר גובהו , היה ניצב כאן , ועליו כתב המשורר שיר אולם כיום הפסל ששקל כאלף טון מוטל מפורק על הרצפה .
ביבליוגרפיה
גומבריק א . ה . קורות האמנות , עם עובד , תל - איבי , 1975 , עמ' 39.
Cottrell , leonara . Egypt , Oxford London , 1965
Bradawy , Alexander , egyption colossal monoliths why and how were they erected ? Gazette des Beaux Arts , Paris 129 ( 1987 ) , 97 - 105 .
Donadoni - Roveri . M ., Egyption Civilazation Monumental Art , Egyption
muaeum of turin, 1989.
5. Lurker , M ., The Gods and Symbols of Ancient Egypt . , London 1974 .
Bradawy , Alexander , egyption colossal monoliths why and how were they erected ? Gazette des Beaux Arts , Paris 129 ( 1987 ) , 97 - 105 .
Donadoni - Roveri . M ., Egyption Civilazation Monumental Art , Egyption muaeum of turin , 1989 .
Lurker , M ., The Gods and Symbols of Ancient Egypt . , London 1974 .

תגים:

אומנות · מצרים · ארכיאולוגיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הפיסול הקולוסאלי", סמינריון אודות "הפיסול הקולוסאלי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.