מדיניות החוץ של קימון בשנים 450-479 לפנה"ס-השפעת הפאן הלניזם על מהלכיו

תקציר העבודה:

איך השפיעה התפיסה הפאן הלנית על מהלכיו
הצבאיים והמדיניים של קימון?

הקדמהhc0435-
אחד המאפיינים הבולטים של הפוליטיקה הפנימית של אתונה מתחילת המאה ה 6
ועד לאמצע המאה ה5 לפנה"ס היה המערך הפוליטי של מקבלי ההחלטות בפסגת
השלטון. אלו התרכזו בקבוצות של משפחות בעלות אמצעים והשפעה, ולא במסגרת
של גופים פוליטיים מאורגנים (בזמנים אחרים היתה קימת ביוון מסורת פוליטית
מפלגתית, אך לא במתכונת המודרנית). מהמנהיגים החשובים ביותר בתקופה זו
היו בני משפחת פיליאדו -- מילטיאדיס, שפיקד על הניצחון בקרב מרתון, ובנו
קימון, שאף הוא היה לאחד ממצביעיה המפורסמים ביותר של אתונה.

מקורות:

411
איך השפיעה התפיסה הפאן הלנית על מהלכיו הצבאיים והמדיניים של קימון?
הקדמה:
אחד המאפיינים הבולטים של הפוליטיקה הפנימית של אתונה מתחילת המאה ה- 6 ועד לאמצע המאה ה5 לפנה"ס היה המערך הפוליטי של מקבלי ההחלטות בפסגת השלטון. אלו התרכזו בקבוצות של משפחות בעלות אמצעים והשפעה, ולא במסגרת של גופים פוליטיים מאורגנים (בזמנים אחרים היתה קימת ביוון מסורת פוליטית מפלגתית, אך לא במתכונת
המודרנית). מהמנהיגים החשובים ביותר בתקופה זו היו בני משפחת פיליאדו -- מילטיאדיס, שפיקד על הניצחון בקרב מרתון, ובנו קימון, שאף הוא היה לאחד ממצביעיה המפורסמים ביותר של אתונה.
מדיניות החוץ של קימון בשנים 450-479 לפנה"ס
הקדמה לדמותו של קימון
שאלת מחקר: איך השפיעה התפיסה הפאן הלנית על מהלכיו הצבאיים והמדיניים של קימון?
אחד המאפינים הבולטים של הפוליטיקה הפנימית של אתונה מתחילת המאה ה6 ועד לאמצע המאה ה5 לפנה"ס היה המערך הפוליטי של מקבלי ההחלטות בפסגת השילטון (1). אלו התרכזו בקבוצות של משפחות בעלות אמצעים והשפעה, ולא במסגרת של גופים פוליטיים מאורגנים (בזמנים אחרים היתה קימת ביוון מסורת פוליטית מפלגתית, אך לא
במתכונת המודרנית). מהמנהיגים החשובים ביותר בתקופה זו היו בני משפחת פיליאדו -- מילטיאדיס, שפיקד על הניצחון בקרב מרתון, ובנו קימון, שאף הוא היה לאחד ממצביעיה המפורסמים ביותר של אתונה.
קימון (502-449 לפנה"ס) היה יחד עם אריסטידס המפקד העליון של הצבאות האתונאים בים וביבשה בתקופת המלחמות עם פרס. לימים, אחר פרישתו של אריסטידס, לקח על עצמו קימון את סמכות הפיקוד כולה ופיקד על ציאה המשותף של הברית האטית-דלית. בתפקיד זה הוביל קימון את אתונה לשורת נצחונות מזהירים כנגד הפרסים ואלו מבין
היוונים שהתנגדו להתעצמות ההגמוניה האתונאית.
קימון התחיל את הקריירה הצבאית שלו תחת פיקודו של כסנתיפוס, אך עלה במהירות בסולם הדרגות, ועוד לפני שמלאו לו 36 התמנה למפקדם העליון של הכוחות האתונאים (2). מינוי זה התרחש שעה שצבאות יוון הביסו את האויב הפרסי בדרדנלים-- מכאן ניתן להסיק מספר מסקנות על כישוריו הצבאיים. במונחים מודרניים, קימון התמנה
לתפקיד מקביל לרמטכ"ל של ימינו אנו בגיל צעיר להפליא, דבר המעיד על כשרונותיו הצבאיים יוצאי הדופן שעלו על אלו של אנשי צבא מבוגרים ועתירי נסיון ממנו.
מדיניות צבאית שקימון היה אחד מתומכיה ומפתחיה המסורים ביותר (ואחד המאפיינים המרכזיים של תורת המלחמה שלו) היתה הקמת הצי האתונאי, ולאחר מכן, היה לתומך נלהב של הברית הימית בפיקודה של עירו. טענתו היתה שבכדי שאתונה תוכל להפוך למעצמה איזורית בעלת משקל, עליה היה להקים חיל-ים איכותי משלה שיאפשר לה לשלוט
בימים, קונספציה חדשנית בדוקטורינת הלוחמה האתונאית. אולם, למרות היותו טאקטיקן צבאי מבריק ובעל מעוף, קימון הראה נטיה ברורה לשמרנות יתר במהלכיו המדיניים (3), ולא הגה רעיונות דיפלומטיים יוצאי דופן. על פי לייבניץ, קימון התאמץ להשתמש באספקטים הטובים ביותר (לדעתו) של הספיירות הצבאיות והדיפלומטיות--
דיפלומטיה מדודה וזהירה בזמן שלום וטאקטיקה צבאית חדשנית ויוצאת דופן בזמן מלחמה.
אולם, באתונה עצמה לא שפר גורלו. מנהיגיה האזרחיים של אתונה החלו לחשוש מהתעצמות הפוליטית, האשימו אותו בתום מלחמות פרס בשיתוף פעולה עם מוקדוניה(462). תחילה קימון הצליח להתגוננן מול יריביו, אולם לבסוף הם הצליחו להגלותו מהעיר.
כאיש מלחמה מבריק חסרונו הורגש היטב במלחמתה של אתונה כנגד העיר לסדמון והוא נקרא חזרה לשרת את מולדתו. לבסוף, הוא מצא את מותו במצור האתונאי על העיר סיטיום בקפריסין.
במאמר זה, נסקור את התקופה בה קימון פיקד על כוחותיה של אתונה בזמן חשוב ביותר מבחינה היסטורית-- המלחמה בפרסים, והקמת הברית הימית (האטית-דלית) שהפכה לימים לשם נרדף לאימפריה האתונאית. מפעליו ניתן ללמוד הרבה על האיש עצמו, זמניו, והתכונות הנדרשות ממצביע דגול. מאמר זה יעקוב, באופן כרונולוגי, אחר
ההתפתחוית בשני המישורים העיקריים לפיהם ניתן לחלק את פועלו של קימון.
מלחמות קימון בפרסים
לא ניתן לשער את המלך ההיסטוריה היוונית בתקופת המלחמות נגד הפרסים ללא התפיסה הפאן-הלנית שהניעה את ערי יוון להתאחד למטרה זו.
לערים רבות האפשרות של כיבוש ושלטון פרסי לא היתה נוראה; הבחירה היתה בין מלחמה בצבא חזק ואכזרי לעומת להיות חלק מהאימפריה החזקה ביותר באותה תקופה. הפרסים, מאידך לא היו ידועים ככובשים מדכאים; בדרך כלל, לעמים הנכבשים נשארה כמות מסוימת של אוטונומיה.
לאתונאים, מאידך, לא היתה את האופציה לא ללחום; כאשר הפרסים, וכסרסס בראשם, ניסו לכבוש את חצי האי היווני הם "שלחו שליחים אל ערי יוון, כדי לדרוש אדמה ומים כסימן לכניעה. לאתונה וספרטה, אשר רצחו את שליחיו של דרוויש (מצביעה הקודם של פרס) ופגעו על-ידי כך באחד מחוקי היסוד של היחסים הבין לאומיים. . .לא
נשלחו שליחים" (שמרון ע'38). נהיר היה להם, שאם וכאשר הם יגיעו לידי עימות עם הפרסים, מצבם יהיה גרוע משאר הערים.
היו אלו כוחותיה המאוחדים של יוון תחת פיקודו של אביו של קימון, מיליטיאדס, שהביסו את הפרסים במרתון. ללא ספק, היתה להצלחה זו השפעה על תפיסתו הפוליטית של קימון. תפיסה זו היתה המניעה הבסיסי למאמץ, ברשותו של קימון, לשחרר את הערים היווניות באסיה הקטנה ולהמשיך ולהלחם בפרסים.
קימון התמנה למפקד כוחות הצבא האתונאי בשנת 478 לפנה"ס, ונשלח לשחרר את ערי המדינה על חופי אסיה הקטנה, בנות בריתה של יון, מכיבושם של חילות המצב הפרסיים. במונחים אסטרגיים, האפשרות של התבססות פרסית באיזור עלולה היתה להוביל להתדרדרות ההגמוניה היוונית בים התיכון, דבר שסיכן מאד את האינטרסים האתונאים.
אולם, מעבר לדחיקת רגלי הפרסים מהאיזור וכינון איזורי השפעה משלה באיזור, היו לאתונה אינטרסים נוספים, כלכליים בעיקר, בהרפתקה זו; בתקופה, אתונה החלה לפתח קשרים מסחריים ענפים עם אסיה הקטנה שהיו בעלי חשיבות פיננסית גדלה והולכת לכלכלתה.
בשנת 476 קימון כבש בחזרה את סאסטוס מידי הפרסים וגירש את פארססאניאס, המצביא הפרסי, מביזנטיון. בשנת 475/476 שוחררה העיר איאון מידי הפרסים. לשיחרורה של עיר זאת היתה חשיבות אסטרטגית רבה ביותר; איאון שכנה בנקודה אסטרטגית ביותר, סמוך לחצי האי היווני עצמו, והיתה בעלת פוטנציאל גדול לשמש כקרש קפיצה
לפרסים במבצע צבאי נגד יוון. כיבושה של העיר קאריה עזר לקימון לחזק את אחיזתו בים האגאי.למרות שקאריה היתה נמצאת בדרום אסיה הקטנה ולא היה לה קשר גיאוגרפי עם איאון, כיבושה של קאריה נתן לקימון וצבאו כיסוי של המרחב כולו. כתוצאה מהמסע הצבאי הנ"ל שוחררו מספר ערי מדינה יווניות, ובפני אתונה נפתחו אפשרויות
כלכליות רבות מאוד; הקמת תחנות מסחר לאורך החופים ופתיחת נתיבי מסחר ימיים ויבשתיים.
היה זה האילוץ הכלכלי שהניע את קימון כבוש גם את האי סקורוס ב473-474. למרות שאי זה לא היה נתון לשליטה פרסית מעולם, מיקומו במרכז הים האגאי הפך אותו לבסיס האידאלי לקבוצות של שודדי ים דולופיים. בכדי להפוך את השליטה היוונית באסיה הקטנה וחופיה לאקטואלית ומעשית, אבטחת צירי התנועה הימית במרחבי הים האיגאי
היתה בגדר חובה, מה גם שהמשך חופש הפעולה של הדולופיים נתפרש באיזור כקריאת תיגר ישירה על אתונה ופגע ביוקרתה. קימון לא יכל היה להרשות את המשך הפעילות הדולופיית, ולכן החליט על כיבוש האי (בנוסף, טיפולו בדולופיים, קבוצה יוונית במקורה, עזר בחיזוק התדמית האתונאית ביוון עצמה). במהלכים אלו ניתן את גדולת
החשיבה האסטרטגית הכוללת של קימון והבנתו הרבה של תורת הלחימה הטוטאלית.
בכדי לבסס את אחיזתה של יון באיזורים הכבושים קימון הושיב קלירוריות באיאון (475) ובאי סקירוס (474). במהלך זה גם הובטחה האספקה השוטפת של העצים החיוניים לבנית הצי היווני (שהוא כה שקד על הקמתו וטיפוחו), חיטה ועבדים, ליוון עצמה. הקלירוריות היו בעצם שלוחות אדמיניסטראליות של ממשלת אתונה למרחבי הים
האגאי; הן לא היו בעלות סמכות מספקת לשלטון עצמי, אך הבטיחו לאתונה את השליטה באיזורים אלה.
בזמן שהייתו בסקירוס חשף קימון את קברו של תסאוס, המלך האתונאי האגדי, והביא את עצמותיו לקבורה בעירו ברוב הדר ופאר (6), לאחר שנעדרו ממנה קרוב ל400 שנה. לפעולה סימלית זו היו היבטים מדיניים ופוליטיים בלתי מבוטלים. הקרבות הממושכים עם הפרסים היוו סכנה קיומית לאתונה שפגעה במורל היווני; קבורת תסאוס
הביאה לליכוד מחודש של היוונים סביב קונצנזוס היסטורי לאומי. מבחינה פוליטית, החזרת העצמות העלתה את קרנו של קימון בעיני העם והוא קיבל מנדט לחופש פעולה בלתי מוגבל. קימון ראה זאת כאישור להמשך מדיניותו הקודמת- מלחמת חורמה בלתי מתפשרת בנוכחות הפרסית על חופי הים התיכון ובאסיה הקטנה.
בשנת 468 זכה קימון להישג חסר תקדים במלחמות עם פרס בקרב שהתקיים בשפך הנהר אוודימדיון על חופה הדרומי של אסיה הקטנה. בקרב הושמד הצי הפרסי שמנה יותר מ200 ספינות ואבידות קשות הוסבו לצבא היבשה הפרסי. עם הנצחון בקרבות אלה קימון השיג מספר הישגיםבינלאומיים משמעותיים ביותר:
א. כוחה של פרס במערב אסיה הקטנה נחלש בצורה בלתי נתנת להפיכה, וכתוצאה הביא לאובדן השליטה הפרסית באסיה הקטנה כולה.
ב. כוחה הימי של פרס באגן המזרחי של הים התיכון היה מבוסס על שיתוף פעולה צבאי עם פיניקה; הצי הפרסי היה למעשה תלוי בבוני אוניות פיניקיים ובצוותים פיניקיים לתפעולן (7). בעקבות המפלה המוחצת באוורימדון, שיתוף הפעולה הפרסי-פיניקי היה עתה לנחלת העבר.
ג. הפיניקים, שהתבססו מאז ומעולם על מסחר ימי, היו בתחרות כלכלית מתמדת עם אתונה באגן המזרחי של הים התיכון, והיוו איום כלכלי בלתי מבוטל. עתה, בעקבות הקרב, אתונה הפכה למעצמה הימית הדומיננטית באיזור וכך יכלה להמשיך ולהרחיב את פעולתה המסחרית במזרח הים התיכון ללא הפרעה (8) מצד יריביה הקודמים.
ד. במהלכך הקרבות שוחררו מעול הפרסים גם עריהן של בני המקום(9). קימון הפך עתה לגיבור המשחרר בקרב האוכלוסיה, ורכש את אמונה. אמון זה נתן בידי קימון את ההזדמנות הראשונה לכרות בריתות ידידות עם ערי המדינה הלא יווניות של אסיה הקטנה.
ה. השלל הרב בו זכו קימון וצבאו הפך למשאב כלכלי גדול ששימש למספר מטרות. בעזרת הרווחים הכלכליים הנכבדים שבהם זכו האתונאים מומנו מספר מפעלי בניה בעיר-- החומה מדרום לאקרופוליס (10) היא רק דוגמה אחת מני רבות (11).
בעקבות סיום המלחמה עם פרס התפתחו באתונה שני קווי מחשבה מדינית מרכזיים. הראשון, שדוברו הבולט ביותר היה תמיסטוקלס, תמך בסיום המאבק עם הפרסים בכדי לנצל את תקופת השפל שבה היתה נתונה ספרטה וכך לאפשר לאתונה לבסס את ההגמוניה שלה על החצי האי היווני. הקו השני, שדובריו הבולטים היו אריסטידיס וקימון, היה
מבוסס על שימור הברית הפאן-הלנית (בה היתה ספרטה חברה) בכדי להמשיך ולהלום בפרסים בכוחות משותפים. שיתוף פעולה, כך נטען, היה דרך הפעולה הבטוחה ביותר מכיוון שנפילת ספרטה והתמוטטות הברית הפאן-הלנית סופה שתוביל לתבוסתה של אתונה עצמה(12). כאן, שוב ניתן לראות עד כמה היה הרעיון הפאן- הלני מושרש בתפיסתו
הפוליטית של קימון, שכן נקיטת עמדה זו הביאה לירידה בכוחו הפוליטי (ואף הביאה לגליתו-- הנושא יטופל בהמשך) לבסוף, לאחר מאבק פוליטי ממושך היתה זו הגישה ההגמוניאלית שניצחה.
הברית הימית (אטית דלית)
מתוך מטרה לחזק את בסיס הכוח שלה במאבקה כנגד פרס, אתונה תחת קימון כרתה בריתות עם מספר ערי מדינה ברחבי הים האגאי. בתחילה, היו בריתות אלה באינטרס המשותף של ערי המדינה היווניות מכיוון שהבריתות איפשרו להן להתאחד כנגד האיום הפרסי המשותף. אולם מהר מאד בריתות אלה היו לאמצעי מדיני רב עוצמה בידי אתונה.
בעזרתן, העיר הפכה לכוח הפוליטי הדומיננטי באיזור, ושום יוזמה צבאית ו/או מדינית לא יכלה לצאת לפועל ללא הסכמתה-- הברית הפכה מ"הברית הימית החופשית" לאימפריה האתונאית.
על פי פוקס, מטרות הברית המוצהרות היו "שחרור יווני המזרח מעולה של פרס, השגת פיצוי, תוך כדי מלחמה, על הנזקים החומריים, שנגרמו ליוון בזמן הפלישה, ונקמה באויב על פגיעותיו בקודשי יוון." (12) בעלות הברית התחייבו היהיה להם 'אותו אויב ואותו ידיד' (13), כלומר, מדיניות חוץ פוליטית וצבאית משותפת. במועצת
הברית, שהתכנסה לעיתים מזומנות באי דילוס (לפיכך, הברית האטית-דלית), היה לכל מדינה כוח תיאורטי שווה-- קול אחד-- ומועצה זו היתה אמורה לשמש כגוף המחליט את אופן פעולתה. ברם, על פי פוקס, "מלכתחילה היתה לאתונה השפעה מכרעת על המדינות הקטנות, ולמעשה יכלה לגייס את הרוב הדרוש לכל הצעה שבה תמכה. יתר על כן, כל
הסמכות המבצעת היתה מרוכזת בידי אתונה, שכן אתונאים היו עשרת 'גזברי היוונים, שעל קופת הברית בדילוס, ומצביאים אתונאים ניצחו על הפעולות הצבאיות של הברית." (14) לשם המשכת המלחמה בפרס הוטל על המדינות החברות לספק אוניות לצי המשותף, אבל רבות מחברות הברית היו מדינות קטנות, שלא היה בכוחן להעמיד יותר מאונית
מלחמה אחת או שתיים. לכן, נקבע שהמדינות הקטנות יתרמו כסף ומשאבים למימון בנית אוניות וציודן, אך מהר מאד אף מדינות גדולות יותר נקטו בצעד זה. התוצאה היתה שהצי היה, בחלקו הגדול, אתונאי-- מבלי להבין זאת, בעלות הברית החלו, בעצם, לשלם מס למימון צבאה של אתונה.
בהתחלה, היו בין חברי הברית שני מוקדי כוח: האיאונים מחד, והאתונאים מנגד, אך כאמור, כוחותיהם לא היו שקולים כלל וכלל. למורת רוחן, המדינות החברות גילו שכאשר הן הצטרפו לברית הן שיעבדו את עצמן לקולוסוס האתונאי.

יוצאת הדופן, כמובן, היתה ספרטה שהיחסים עמה יטופלו בפרק נפרד.
בכדי להבין את תהליך כריתת הבריתות, עלינו לתאר אותן ואת מהלך התמרונים המדיניים שקדמו להן בסדר כרונולוגי תוך כדי התייחסות להיבטים הגיאוגרפיים-מרחביים שלהן. קימון, כאחד מתומכיו הנלהבים של הרעיון הפאן-הלני, הפך למנהיגה הטיבעי של הברית:
475/6 -- קימון, כמנהיג הברית האטית-דלית, כפה על העיר קריסטוס (על האי אוובויה) להצטרף אליה. ממפת האזור נהיר שעיר זו חלשה על המרחב הימי שבין האי לאתונה. כך, קימון ניסה להבטיח שהמרחב הימי הנ"ל יהיה בטוח מפני האפשרות של פלישה פרסית לאיזור. בנוסף, שליטת הברית בעיר הבטיחה גם שליטה על האי כולו. למרות
שהכניעה לאתונה היוותה פגיעה חמורה בכבודה וגאוותה של קריסטוס, ההצטרפות לברית היתה בעצם הצעה שתושביה לא יכלו לסרב לה (מולם עמדו הכוחות המאוחדים של הברית). העיר לא נענשה עבור סרבנותה הראשונית, אך הוטל עליה מס. חשוב לציין ששכנותיה של העיר לא התערבו בנעשה-- סביר להניח שהתגובה החריפה של הברית מול
התנגדות מאורגנת היתה גורם מרתיעה, אך יתכן שקימון היה במגעים דיפלומטיים עמהן בכדי להבטיח את עמדתן הפאסיבית.
472/1 -- מנהיגי הברית הגייעו להסכמה שעליהם לנסות ולהגדיל את השפעתה בקרב תושבי חופי ואיי הים האגאי. יש להניח שקימון ביצע מסע הסברה מסיבי בדבר חשיבותה של הברית באמצעות משלחות דיפלומטיות שנשלחו לכל ערי המדינה, או לפחות לחשובות שבהן.
468 -- קימון אילץ את ערי בליקיה להצטרף לברית (15(
466 -- פעולות הברית הורחבו גם אל הכרסונסיס (באסיה הקטנה) כנגד איזורים שבהם עדיין היתה נוכחות פרסית (16) השיקול האסטרטגי הוא ברור-- השליטה באיזור החוף של תורכיה של ימינו היתה מונעת את האפשרות של הזרמת כוחות פרסיים ימיים ו/או יבשתיים מהצפון: השליטה באסיה הקטנה חסמה את דרכי היבשה שיכולות היו לשמש
את הפרסים להתקפה על חצי האי היווני, ומנעה מהם את הגישה ליערות הצפון שיכלו לשמש לבנית אוניות. כמו כן, השליטה בחופים מנעה את הקמת המספנות והשקת האוניות שהיו יכולות להעניק לפרסים סיכוי להציב כוח משמעותי בים האגאי. כך השיגה הברית, בפיקודו הצבאי של קימון, שליטה מלאה על כל האגן המזרחי של הים התיכון.
466 -- כניעת תושבי העיר נאכסיסי אשר היתה על חופו הדרומי של הים האגאי. השליטה בה איפשרה שליטה מוחלטת של הברית הימית על דרום מזרח הים האגאי.
465-463 -- נתגלעו חילוקי דיעות חריפים בין אתונה לתאסוס, מדינת אי שהיתה אחת מבנות-הברית החזקות ביותר, בשל מכרות הזהב שבחוף התארקי הסמוך לתאסוס, ובעקבות הסכסוך עזבה תאסוס את הברית. צי הברית בפיקודה של אתונה שם מצור על העיר, ולאחר שנתיים הוכרחה העיר להיכנע (למרות שתושבי האי פנו לעזרתה של ספרטה), לשלם
מס עובד במקום העמדת אוניות לצי, והיתה לבעלת ברית משועבדת (17). לאי תאסיס היתה חשיבות צבאית וכלכלית רבה; האי הגדול עליה היתה העיר ממוקמת איפשר את השליטה הימית על צפון הים האגאי ונתיבי המסחר בו. כמו כן, היו באי מרבצי זהב ותעשיית יין ענפה שהיו חשובות לכלכלת בעלות הברית בכלל ואתונה בפרט.
תוכניות ביחס למצרים
ב454 שלח קימון צי בן 200 אניות כדי לשים מצור על קוטיון שבקפריסין (18).המטרה היתה כפולה. ראשית, למגר את הצי הפיניקי שהתמקם שם בכדי לחדש את השליטה הפרסית באי (וכך לספק לפרסים בסיס ים תיכוני חשוב מאד), ושנית בכדי להשתמש באי כראש גשר לשיגור 80 ספינות דרומה בכדי לתקוף את מצרים, שבאותו זמן היתה בשלבי
גסיסתה כמדינה עצמאית.. בשל פטירתו של קימון ב450 ו לא יצאה תוכנית זו לפועל. אולם, יתכן שאם קימון היה נשאר בחיים והיה מצליח במשימתו, אתונה, בראש הערים היווניות, היתה מצליחה גם לשלוט לפחות על חלקים מארץ הנילוס.
כאן, אנו רואים את התגבשות הרעיון הפאן-הלני לקונספט יותר מתקדם-- אימפריאליזם יווני.
יחסי אתונה - ספרטה בעידן קימון
יריבתה המסורתית של אתונה היתה ספרטה. יחסי שתי הערים היו בדרך כלל מתוחים ולא פעם התדרדרו לאלימות-- במקרה החמור ביותר, התוצאה היתה המלחמה הפלופונסית העקובה מדם שנמשכה כ30 שנה. לאורך תקופה ארוכה, היה בין המדינות מאזן כוחות דו-קוטבי שהציב אחת כנגד השניה את הערים ובעלות בריתן.
בעקבות המהפכים הפוליטיים שפקדו את אתונה, והעמדתו לדין וסילוקו של קימון (בין היתר בשל התנגדותו למשטר הדמוקרטי, ותמיכתו, לכאורה, באויבי אתונה), ההנהגה האתונאית כרתה ברית עם יריבותיה של ספרטה בחצי האי הפלפונסי - ארגוס וחסלוה. בו בזמן, התעצמותה הצבאית והמיסחרית של אתונה, החריפה את היריבות בינה לבין
קורינתוס, בעלת בריתה של ספרטה, עד פרוץ המלחמה בינהן (19). באופן טבעי, האיום הגדל והולך על ספרטה הביא להתדרדרות היחסים בינה לבין אתונה.
בשנת 462/1 קימון שכנע את אספת העם לשלחו בראש כוח צבאי בכדי לעזור לספרטה לדכא את מרד ההלוטים, בעקבות בקשת עזרה מספרטה (20). ברם, כאשר הוא ביקש לעזור לספרטנים כאשר הם נפגעו ברעידת אדמה, נדחתה בקשתו. השיקול האתונאי האנומאלי, לכאורה, מוסבר בכך ששיגור צבא לדיכוי מרידה כמוהו כהגדלת תחום ההשפעה
וההגמוניה האתונאית, בעוד שעזרה הומניטארית לא היתה מסייעת במישרין לאינטרס האתונאי. מאידך, את נכונותו של קימון לעזור לספרטנים אפשר להבין על רקע תפיסתו ה"גלובלית" והחשיבות שהיתה בעיניו לאחדות פאן-הלנית.
הנטיות האנטי-ספרטניות היו מושרשות עמוק בתפיסת העולם האתונאית, וקימון חווה זאת על בשרו לאחר שובו מהמסע הצבאי לעזרת ספרטה-- הוא הואשם בנטייה פרוספרטנית ובשנת 461 הוגלה מאתונה(21).
ב457 פרצה מלחמה בין ספרטה ואתונה וקימון חזר מגלותו. באופן טבעי הוא יצא לצד מולדתו(22); למרות נטיתו לטובת שיתוף פעולה עם הספרטנים, הוא לא היסס לצאת למלחמה נגדם בהגנה על עירו. אולם, ב451, כשחזר מגלותו השניה, הוא הביא לחתימת הסכם שלום לתקופה של 30 שנה בין ספרטה וארגוס ולשביתת נשק של 5 שנים בין
ספרטה לאתונה (23). הסיבות לנטיתו הפייסנית כלפי ספרטה היו נטועות בתפישתו ה"גלובלית":
א. בעיני קימון, היריבות האתונה-ספרטנית היתה חסרת תכלית (24), והיתה רק הקזת דם מיותרת של מיטב צעיריהן.
ב. המלחמה כנגד פרס היתה בעיניו אינטרס חשוב יותר מהקונפליקט עם ספרטה, מה גם שהספרטנים היו מוכנים להירתם למאמץ ולשתף פעולה עם האתונאים (25)
ג. האופי הדינמי של האתונאים ומוכנותם לצאת לקרב יכלו לשמש למטרות מדיניות מועילות יותר, למשל כנגד הצי הפיניקי בקפריסין (26).
סיכום
בסיכום, קימון, ב28 שנות שלטונו מצטייר בדמות של מצביא בעל שיעור קומה. גם במסגרת הבריתות הימית ומלחמתה בפרס וגם בניהול היחסים עם ספרטה, קימון הראה יכולת יוצאת מן הכלל לראות את התמונה האסרטגית-פוליטית בכללותה, את מגבלותיו ואת כוחותיו, ואת יחסי האנוש מאחורי הפוליטיקה הקרה. את אתונה הוא היטיב לראות
גם מבפנים (כאזרח אתונאי מן המינין) וגם מבחוץ, ככוח פוליטי אחד מני רבים בים האגאי ויוון. כישוריו הדיפלומטיים הבלתי מבוטלים נעברו רק על ידי חזונו הצבאי המופלא. קימון, אחד ממצביעיה הדגולים ביותר של אתונה השאיר את חותמו על מהלך ההיסטוריה במונחיים מדיניים, אך גם כטאקטיקן מהמעלה הראשונה.
את חזונו הוא שאב מהרעיון הפאן-הלני, שטען שאיחודן של ערי יוון תחת מטריה צבאית-פוליטית אחת היא הדרך להגנה יעילה וקולקטיבית על חצי האי היווני בכללותו. תומכי הקונספציה, וקימון בינהם ראו באחדות את הפתרון לאיום הפרסי המתמיד; יתרה מזאת, הם ראו באחדות את הדרך הנכונה להתעצמותה הכלכלית והרחבת ההגמוניה של
עמי יוון באיזור הים התיכון.
ללא ספק, גישה זאת הניבה תוצאות טובות מאד לאתונה ובנות בריתה. עם צבאותיהם הקולקטיביים, הצליחו היוונים לא רק לבטל את האיום הפרסי על חצי האי שלהם, אלה אף לחסל את השליטה הפרסית באסיה הקטנה. בנוסף, הצי של הברית הימית הפך, בהנהגתו של קימון, לכוח הצבאי הדומיננטי באגן המיזרחי של הים התיכון. יוון עתה
חלשה על נתיבי מסחר יבשתיים וימיים ונכנסה למספר בריתות עם עמים שכנים. התוצאה היתה גדילה ושיגשוג כלכלי ניכר-- בשנים לאחר המלחמות עם פרס, אתונה הפכה למרכז המסחר הגדול בעולם.
עדיין, למרות הצלחותיה, האחדות היוונית היתה תוצאה של שנאה משותפת כלפי חוץ, וכלל לא היתה מבוססת על אחווה ו"אהבת מולדת" קולקטיווית (קימון, לרוע מזלו, לא השכיל לאמוד את עומק האיבה האינטר הלנית וכתוצאה איבד את מעמדו הפוליטי ואף הוגלה). היוונים עדיין לא בטחו זה בזה, והיו מוכנים להלחם זה בזה אפילו אם
עימותים אלו היו לרעת יוון ככלל.
באופן אירוני, היו אלו פעולותיו של קימון כראש הברית האטית דלית שפגעו באחדות היוונית. כאשר הברית הפכה בהדרגתיות למניפסטציה של מעין "אימפריה אתונאית", גדלה סלידתן של ערי יוון משיתוף הפעולה עימה.
מקורות
1. פוקס אלכסנדר - אתונה בימי גאולתה מוסד ביאליק 1975 עמ. 50.
2. ברן אר. - פרילקס ואתונה הוצאת הדר תשכ"ז עמ. 39.
3. שם עמ. 48.
4. HERMAN KINDER, WERNER HILGEMAN - THE PENGUIN ATLAS OF WORLD HISTORY VOL. I PENGUIN BOOKS 1964, P.56
5. עמית משה - תולדות יון הקלסית הוצאת מגנס 1984 עמ. 337.
6. פלוטארכוס - חיי אישים כרך ב' חיי אריסטיזיס, קימון ופריקלס,
מוסד ביאליק ירושלים תשל"א קימון ח'.
7. הרמן צבי - קרתגו המעצמה הימית הוצאת מסדה 1963 עמ. 119.
8. תוקידודס - מלחמות פלפיקס מוסד ביאליק 1959 עמ. 48.
10. רובינזון זאב - יוון הקלסית האוניברסיטה הפתוחה יחידה 6,
1979, עמ. 13.
11. ברן אר. - פריקלס ואתונה שם עמ. 51.
12. פוקס, עמ'40
13. פוקס, ע'41
14. פוקס, ע'40
15. עמית משה - שם, עמ. 293.
16. עמית משה - שם עמ. 287.
17. רובינזון זאב - שם עמ. 13.
18. שם שם.
19. ברן אר. - פריקלס ואתונה שם עמ. 52-53.
20. רובינזון זאב - יון הקלסית שם עמ. 28 ,30.
21. שם עמ. 29.
22. שם עמ. 20.
24. ברן אר. - פריקלס ואתונה שם עמ. 85.
25. שם עמ. 92.
26. שם שם.
27. פלוטרכוס - שם קימון יח

תגים:

הברית · מילטיאדיס · יוון · פיליאדו · העתיקה · אתונה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מדיניות החוץ של קימון בשנים 450-479 לפנה"ס-השפעת הפאן הלניזם על מהלכיו", סמינריון אודות "מדיניות החוץ של קימון בשנים 450-479 לפנה"ס-השפעת הפאן הלניזם על מהלכיו" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.