הנאורות בישראל על פי מנדלסון

תקציר העבודה:

הנאורות בישראל על פי מנדלסון

תוכן עניינים
מבוא
מנדלסון על נאורות
האם ישראל נאורה?
סיכום
רשימת מקורות (מאמרו של מנדלסון ו6 - מקורות אינטרנט(

מבוא

הפילוסוף היהודי-גרמני משה מנדלסון, היה הראשון להיענות לאתגר שהציב הכומר
הפרוטסטנטי מברלין, יוהאן פרידריך צלנר, במאמר שהתפרסם בגליון הBerliner -
Monatsschrift בדצמבר 1783. במאמר, נגד האופנה המתפשטת של הנישואים
האזרחיים, שאל צלנר - שהיה חבר מן המניין ב"אגודה הברלינאית של יום ד'",
שנודעה גם בשם "ידידי ההשכלה" - בהערת שוליים: "מהי נאורות? מן הראוי לענות
על שאלה זו, שחשיבותה כמעט אינה נופלת מזו של השאלה 'מהי אמת?' בטרם יחלו
לעסוק בהארה!"

עיון במאמר התשובה של מנדלסון לצלנר, מציף מיד כמה מהשאלות הבוערות ביותר
בחברה הישראלית של ימינו, כמעט שנתיים לאחר תחילת אינתיפאדת אל-אקצה.
יותר מכך- נדמה כי לימוד מדוקדק של דבריו, ובחינת הקריטריונים שהוא מציב
למידת נאורותה של חברה, יכולים להוביל רבים בחברה הישראלית אל עבר מודעות
עצמית-קולקטיבית חדשה, שאולי אף יש בכוחה בכדי להתוות דרך לעתיד.

על רקע השאלה האם יכול להתקיים "כיבוש נאור"; על רקע דבריו הקשים של
הסופר זוכה פרס הנובל ז'וז'ה סרמאגו, על הדמיון בין מעשי ישראל בשטחים למעשי
הנאצים; ועל רקע הוויכוח הבלתי פוסק בין אלו המתארים את מעשי מדינת ישראל
כפשעי מלחמה השוללים ממנה את נאורותה, ובין אלו הרואים בפעולותיה משום
הגנה עצמית לגיטימית של דמוקרטיה נאורה ומתגוננת, בוהקים דבריו של מנדלסון
באור יקרות אקטואלי, כאילו נכתבו במטרה לתת כלים לניתוח ולהסקת מסקנות
בדיוק בשאלות הללו.

שאלת המחקר של עבודתי היא בעיני שאלת השאלות של ישראל שנת 2002: עד כמה
נאורה החברה הישראלית לאור פרשנותו של מנדלסון את המושג? השערת המחקר
שלי היא כי בישראל יש אלמנטים רבים של נאורות ותרבות לשיטתו של מנדלסון,
ואולם החברה הישראלית אינה עונה על כל הקריטריונים שמציב מנדלסון להגדרת
חברה משכילה, ובשל כך היא עושה שקר בנפשה כאשר היא רואה עצמה ככזו, ולכן
לא מצליחה לפתור את בעיותיה.

בשל קוצר היריעה תתבסס שיטת המחקר על השוואה בין הקריטריונים שקבע
מנדלסון ובין נתונים יבשים ומדגמיים על החברה הישראלית. ברי לי כי אין שאלת
נאורותה ומשכילותה של החברה בישראל בעלת פתרון מתימטי מוחלט, וודאי
שאיננה יכולה לבוא על פתרונה בעבודה קצרה ממין זו. בשל כך אסתפק בהצעת
אינדיקציות ומדדים, היכולים לספק חומר למחשבה ולמחקר מקיף יותר.

מקורות:

Untitled
הנאורות בישראל על פי מנדלסון
תוכן עניינים
מבוא
מנדלסון על נאורות
האם ישראל נאורה?
סיכום
רשימת מקורות
מבוא
הפילוסוף היהודי-גרמני משה מנדלסון, היה הראשון להיענות לאתגר שהציב הכומר הפרוטסטנטי מברלין, יוהאן פרידריך צלנר, במאמר שהתפרסם בגליון ה- Berliner Monatsschrift בדצמבר 1783. במאמר, נגד האופנה המתפשטת של הנישואים האזרחיים, שאל צלנר - שהיה חבר מן המניין ב"אגודה הברלינאית של יום ד'", שנודעה גם בשם "ידידי
ההשכלה" - בהערת שוליים: "מהי נאורות? מן הראוי לענות על שאלה זו, שחשיבותה כמעט אינה נופלת מזו של השאלה 'מהי אמת?' בטרם יחלו לעסוק בהארה!"
עיון במאמר התשובה של מנדלסון לצלנר, מציף מיד כמה מהשאלות הבוערות ביותר בחברה הישראלית של ימינו, כמעט שנתיים לאחר תחילת אינתיפאדת אל-אקצה. יותר מכך- נדמה כי לימוד מדוקדק של דבריו, ובחינת הקריטריונים שהוא מציב למידת נאורותה של חברה, יכולים להוביל רבים בחברה הישראלית אל עבר מודעות עצמית-קולקטיבית
חדשה, שאולי אף יש בכוחה בכדי להתוות דרך לעתיד.
על רקע השאלה האם יכול להתקיים "כיבוש נאור"; על רקע דבריו הקשים של הסופר זוכה פרס הנובל ז'וז'ה סרמאגו, על הדמיון בין מעשי ישראל בשטחים למעשי הנאצים; ועל רקע הוויכוח הבלתי פוסק בין אלו המתארים את מעשי מדינת ישראל כפשעי מלחמה השוללים ממנה את נאורותה, ובין אלו הרואים בפעולותיה משום הגנה עצמית לגיטימית
של דמוקרטיה נאורה ומתגוננת, בוהקים דבריו של מנדלסון באור יקרות אקטואלי, כאילו נכתבו במטרה לתת כלים לניתוח ולהסקת מסקנות בדיוק בשאלות הללו.
שאלת המחקר של עבודתי היא בעיני שאלת השאלות של ישראל שנת 2002: עד כמה נאורה החברה הישראלית לאור פרשנותו של מנדלסון את המושג? השערת המחקר שלי היא כי בישראל יש אלמנטים רבים של נאורות ותרבות לשיטתו של מנדלסון, ואולם החברה הישראלית אינה עונה על כל הקריטריונים שמציב מנדלסון להגדרת חברה משכילה, ובשל כך
היא עושה שקר בנפשה כאשר היא רואה עצמה ככזו, ולכן לא מצליחה לפתור את בעיותיה.
בשל קוצר היריעה תתבסס שיטת המחקר על השוואה בין הקריטריונים שקבע מנדלסון ובין נתונים יבשים ומדגמיים על החברה הישראלית. ברי לי כי אין שאלת נאורותה ומשכילותה של החברה בישראל בעלת פתרון מתימטי מוחלט, וודאי שאיננה יכולה לבוא על פתרונה בעבודה קצרה ממין זו. בשל כך אסתפק בהצעת אינדיקציות ומדדים, היכולים
לספק חומר למחשבה ולמחקר מקיף יותר.
מנדלסון על נאורות
במאמר התגובה של מנדלסון לצלנר, שהתפרסם בספטמבר 1784 תחת הכותרת "על השאלה: הארה מהי?", טוען מנדלסון שהנאורות - כמו גם התרבות וההשכלה - איננה מושג חדש. הסיבה שמילים אלה אינן מוכרות היא ש"לפי שעה עוד לא הספיק השימוש הלשוני... לקבע את גדרן. השכלה, תרבות ונאורות הן תופעות מתחום חיי החברה, פרי השקידה
והמאמצים של בני האדם לשפר את מצבם החברתי".
מנדלסון מסביר שנאורות, ביחד עם תרבות, הן היוצרות השכלה. תרבות היא הנוי וההתנהלות המוחצנת והמעשית של החברה; היא נמדדת באיכות, אומנויות, נימוסין, מיומנויות, חריצות, נטיות, יצרים ועוד; וככל שהללו תואמים את ייעודו של האדם ומפיקים יותר טיפוח ותועלת בחלקת הקרקע בה חיה החברה, כך התרבות החברתית מתקדמת
יותר. הנאורות, טוען מנדלסון, חשובה בעיקר במישור העיוני והמדעי; הנאורות היא ההכרה בתבוניות ובשימוש המיומן והנכון בה, לשם מימוש הייעוד האנושי.
הייעוד האנושי מתחלק לשניים: ייעוד האדם וייעוד האזרח. מחוץ לחיים החברתיים, האדם המחפש אחר ייעודו הפרטי כאדם, זקוק לכלים ולכישורים שמאפשרת הנאורות. בצד התרבות, בחיים החברתיים, ייעוד האדם הוא לשמש כאיבר של החברה בה הוא אזרח, ולשם כך הוא נזקק לאיכות, לאומנות, לנימוסין, מיומנות, חריצות, נטיות, יצרים וכל
הדברים המשביחים תרבות, תוך השתלבות עם מימוש ייעודו של האדם. לדברי מנדלסון, האדם בעל התובנות הנאורות ישמש טוב יותר בכל תפקיד אזרחי שיעשה - וודאי שבזה המצריך השכלה נאורה - ממקבילו בעל התרבות אך חסר הנאורות.
מנדלסון מודד "נאורות", כלומר השכלה, בלשונה של אומה. לשון העוסקת במדעים היא לשון העוברת תהליך מתמיד של נאורות. במקביל לה, בשדה התרבות, צומחת לשון חיי החברה, השירה והיצירה. אומה שסיגלה לעצמה שילוב מוצלח בין שתי לשונות מפותחות ממין אלה היא אומה משכילה. ואולם, השילוב בין התרבות והנאורות איננו קבוע, ועל
כן, על מדד ההשכלה, יש דרגות שונות של התקדמות. לסינים, טוען מנדלסון, תרבות עשירה אך מעוטת נאורות; לאנגלים יותר נאורות מלצרפתים, אך לאלה יותר תרבות מלאנגלים; ליוונים גם תרבות וגם נאורות בשפע, ועל כן הם אומה משכילה.
כיוון שנאורותה של מדינה הוא מושג שקשה לאמוד, מנסה מנדלסון להציע מבחן נאורות חברתית המורכב מארבעה קריטריונים: "1. לפי מידת התובנה, 2. לפי חשיבותה של זו, כלומר היחס בינה לבין הייעוד: א' - של האדם, וב' - של האזרח, 3. לפי תפוצתה בקרב כל המעמדות, 4. לפי תביעות משלחי היד".
מנדלסון ראה אפשרות להתנגשות בין נאורות האדם לנאורות האזרח כאשר אמיתות המועילות לאדם כאדם מזיקות לו כאזרח. בשל כך הוא מבחין בין קריטריונים לבחינת עניינים שבניגוד. יש לשקול התנגשות בין: "1. ייעודים מהותיים, או 2. ייעודים מקריים של האדם לבין 3. ייעודים מהותיים, או 4. ייעודים חוץ-מהותיים, מקריים, של
האזרח".
החשובים מכל הם הייעודיים המהותיים (נאורים) של האדם המבדילים אותו מהבהמה, והייעודים המהותיים של האזרח, שבלעדיהם אין קיום למשטר במדינה; חשובים מהם רק מעט פחות, הם הייעודים המקריים (תרבותיים) של האדם, המאפיינים ומייחדים אותו, והייעודים החוץ-מהותיים של המדינה, ההופכים אותה למה שהיא ונותנים לה את
אופייה.
לדברי הפילוסוף, אוי לה למדינה שהייעוד המהותי של האדם והייעוד המהותי של האזרח אינם עולים בקנה אחד זה עם זה, ואף מאיימים זה על זה. מוטב עם זאת, לדבריו, לסבול את הדעה הקדומה, מאשר לגרשה במחיר גירוש הנאורות יחד איתה. עוד מוסיף מנדלסון, כי ככל שדבר נאצל יותר בשיא שלמותו כך הוא מאוס יותר ברקבונו: כך גזר
עץ רקוב מאוס פחות מפרח שריקבונו עלה; ריקבונו של הפרח מאוס פחות מבע"ח מרקיב; וזה מאוס פחות מגופת אדם נמקה. כך גם לגבי תרבות ונאורות- כל שהן מפוארות בפריחתן כך הן מאוסות בריקבונן.
"שימוש לרעה בנאורות מחליש את החוש המוסרי, מוליד קשיות עורף, אנוכיות, כפירה בדת ואנרכיה", אומר מנדלסון. "שימוש לרעה בתרבות יוצר התנשאות, צביעות ורכרוכיות. אמונה טפלה ועבדות. במקום שנאורות ותרבות מתקדמים יחד צעד בצעד, שם הם שומרים זה על זה בדרך הטובה ביותר מפני השחתה שכן דרכי ההשחתה שלהן נוגדות זו את
זו במישרין".
לאומה משכלת, מסכם מנדלסון, לא נשקפת שום סכנה פנימית לבד מעודף התמוגגות לאומית, שניתן לכנותה כבר כשלעצמה, כמו את הבריאות המושלמת של הגוף האנושי, בשם מחלה או סף מחלה. "אומה, שהגיעה על ידי ההשכלה אל הפסגה העליונה של האושר הלאומי אכן מצויה בסכנת נפילה מעצם העובדה שאינה יכולה לטפס גבוה יותר.- אך זה
מרחיק אותנו מרחק רב מדי מהשאלה המונחת לפנינו". כמו אז כך גם היום.
האם ישראל נאורה?
בצד התרבות יש לה לחברה הישראלית במה להתנאות- החל מספרות יפה בשפע ואומנויות נוספות, גנים נאים, איכות אנושית גבוהה מאוד שבזכותה ישראל היא מקור להמצאות מדעיות בתחומים רבים, חריצות ועבודה קשה. כל אלה, כדברי מנדלסון, תואמים את ייעודו של המפיק אותם כאדם וכאזרח, ועל כן תורמים לתרבות חברתית מתקדמת; מנגד,
יש לה לחברה הישראלית לא מעט לשפר בתחום התרבות- ההתנהלות המוחצנת של החברה מתאפיינת לא פעם בכוחניות, אלימות, עצבים, אימפולסיביות, אמוציונליות וחוסר נימוס. בצד האומנויות היפות, אם אפשר לקחת אותן כאינדיקציה, מפגרת ישראל אחר הנורמה במדינות רבות בעולם המערבי; בעוד שבמדינות רבות מתוקצבת האומנות בשיעור של
בין אחוז לשניים מהתקציב הלאומי, בישראל מקבלות האומנויות שיעור של כרבע אחוז מסך התקציב.
הנאורות, על פי טענת מנדלסון, גם היא נוכחת בבירור בחברה הישראלית. המישור העיוני והמדעי בישראל מפותחים מאוד ובעלי הישגים רבים, ואולם יש לזכור כי רק כשלושים אחוז מהאוכלוסיה בישראל הם בעלי השכלה על תיכונית, כאשר מתוכם מעט יותר ממחצית הם בעלי השכלה אקדמאית מלאה. בשל כך אפשר לומר כי החברה הישראלית עומדת
בקריטריון הראשון של מבחן 4 הנקודות שמציב מנדלסון לבחינת נאורות חברתית של חברה: מידת התובנה. ניתן לומר בבירור שיש בישראל מידה רבה של תובנה, על אף שהדיון לא התמקד עדיין בשאלת תפוצתה.
בסוגיית השימוש בנאורות לשם מימוש הייעוד האנושי ניתן לזהות בישראל מספר מגמות מקבילות. חברי קבוצת האוכלוסיה המשכילה, המוצאים בעיסוקם מימוש עצמי תוך מתן שירות לחברה כאזרחים - אם בשוק העבודה ואם בשירות צבאי סדיר ומילואים, פעמים רבות בתפקידי פיקוד - עומדים ללא ספק בקריטריונים הנאורים ותורמים רבות להיותה
של החברה משכילה; הם גם מצדיקים את טענתו של מנדלסון כי האדם בעל התובנות הנאורות ישמש טוב יותר בכל תפקיד אזרחי שיעשה, והראיה היא ההכרח שבהשכלה לקבלת תפקידים מתקדמים.
גם אזרחים חסרי השכלה או בעלי השכלה בסיסית בלבד תורמים רבות לחברה הן בשוק העבודה האזרחי והן בשירותם הצבאי; בשל כך בהחלט ניתן לומר כי הם תורמים רבות לתרבותה של המדינה ולחייה החברתיים. עם זאת, יש מקום לאשר את טענתו של מנדלסון לפיה תרבות בלבד תהיה איכותית פחות מתרבות ונאורות משולבות בתפקוד החברתי, ובשל
כך, למשל, נמצא כאמור בדרך כלל בתפקידי הפיקוד במילואים (אחד התפקידים האזרחיים החשובים בישראל), אנשים שהם גם בני תרבות, אך גם משכילים - נאורים לשיטתו של מנדלסון.
הלשון העברית, על פי מדד נוסף של מנדלסון, עוברת תהליך מתמיד של נאורות: נעשה בה שימוש מתמיד בכל תחומי המדעים. גם לשון חיי החברה, בשדה התרבות, משמשת את אומנויות הבמה, המסך, השירה והיצירה בכלל. בשל כך ניתן לומר שיש בחברה הישראלית מרכיבים היוצרים אומה משכילה. ואולם, כפי שהדגיש מנדלסון, השילוב בין תרבות
ונאורות איננו קבוע ועל כן יש לבחון אותו לגופו.
בהמשך לדוגמאות שנותן מנלדסון באשר למידת משכילותם של עמים שונים על פי השילוב שהם מקיימים בין נאורות לתרבות, ניתן לעניות דעתי להגדיר את ישראל כמדינה רבת נאורות ובעלת מידה פחותה מכך של תרבות. זאת בשל העובדה שנאורותו "הרשמית" של אדם, כפי שכבר הוסברה ע"פ הגדרתו של מנדלסון, איננה ערובה לכך שאותו אדם גם
נוהג על פי כל כללי התרבות. זוהי סיבה אחת לכך שאי אפשר לקבוע כי החברה הישראלית משכילה במלוא מובן המילה.
סיבה נוספת לחוסר היכולת לקבוע דבר כגון זה מתקשרת לנקודה השלישית במבחן 4 הנקודות שמציב מנדלסון לבחינת נאורות חברתית של חברה: לפי תפוצתה בקרב כל המעמדות. כפי שכבר ראינו, נאורות המשמשת לתפקוד אזרחי, כלומר השכלה אקדמית המקנה מקצוע או יכולת תפקוד טובה יותר במגוון מקצועות שאינם דווקא נלמדים לפרטיהם, היא
מנת חלקם של כרבע מהאוכלוסיה בלבד. בשל כך, בשילוב בין מידת נאורותו של עם ובין מידת התרבות שלו, יש מקום להניח כי לא רק התרבות בישראל טעונת שיפור, אלא גם הנאורות.
אם להיצמד להגדרתו של מנדלסון - הנאורות היא ההכרה בתבוניות ובשימוש המיומן והנכון בה, לשם מימוש הייעוד האנושי - הרי שעולות שאלות נוספות במבט על החברה הישראלית. אם ניקח כדוגמא את מאות ואלפי התגובות המופיעות באתר YNET לאחר כל פיגוע וגם בתגובה למאמרים שאינם מקובלים על דעתם של רוב הגולשים-המגיבים, ניתן
להבחין בקלות שאין זו הכרה בתבונה שמכתיבה את הנאמר מגרונות וממקלדות האנשים, אלא הרגש, הכעס, התסכול, הזעם, הפחד והשנאה כלפי האויבים הפלסטינים; וכאשר זה קורה בחברה ובתקשורת הישראלית, מוכללים כל ה"ערבים" באותה סירה כאילו שאין ביניהם הבדלי תפיסות, ניגודי אינטרסים וחלומות, דתיים וחילוניים, תומכי מלחמה
ומתנגדיה, וכל אותם קווי חלוקה הקיימים בכל חברה אנושית. בשל כך אפשר להצביע על העובדה שבחברה הישראלית לא תמיד נעשה שימוש נכון ומיומן בתבונה על פי כל כללי הנאורות.
דוגמאות: הפחד, האיומים, ההתלהמות וההחרמות, בעקבות דברים קשים שאומרים אנשים כדוגמת יפה ירקוני, כנגד הקונצנזוס הישראלי, על אף שהדברים נכללים בתחום חופש הביטוי וחיוניים לשיח ציבורי נאור ובריא; פסילתו של מרדכי קירשנבאום, לשעבר מנכ"ל רשות השידור, מלשמש מראיין אורח בתכנית האקטואליה שבע וחצי בשל "דעותיו
השנויות במחלוקת", שוב, בניגוד לשימוש הנכון והמיומן בתבונה לשם מימוש הייעוד האנושי של החיפוש אח האמת; ניסיונות רצח שעשו יהודים בבתי ספר ערבים במזרח ירושלים כנגד ילדים קטנים בשל היותם ערבים בניגוד לייעוד האנושי הבסיסי של "לא תרצח", כחלק ממאבק פוליטי; התעללות אנשי כוחות הביטחון באזרחים חפים מפשע רק
בשל היותם ערבים, ועוד. כל אלה פוגעים קשות בנאורות הישראלית.
מצב עניינים זה מוליך אל הקריטריון השני של מנדלסון- חשיבותה של התובנה לייעוד האדם ולייעוד האזרח. כאזרחים נעשה שימוש בתבונה בשוק העבודה ובמירוץ הגדול אחר הכסף- שם בני האדם חוקרים ובודקים רווח והפסד בדקדוק רב ועל פי ראציונל תבוני ברור; ואולם בתחומים של בין אדם לחברו, בין עם לשכנו, כל אותם קריטריונים
מיטשטשים משמעותית, ומפנים את מקומם לטיעונים והתנהגויות מתחום הרגש- לכן גם כה נפוץ השימוש במסרים אמוציונליים לשם הסברה. אם כך, לטענתי, התובנה בישראל חשובה מאוד לייעוד האזרח ופחות לייעוד האדם. מצב עניינים זה שם לרוב בראש סדרי העדיפויות את המדינה, כנהוג לא פעם בצורת המשטר הקרויה פאשיזם.
בשל עליונותה של המדינה נוצר מעגל קסמים שבו הדאגה לאזרח מיעוט היכולת - הכלכלית, השכלתית, פיזית, נפשית, עדתית, לאומית וכו' - לוקה בחסר בשל חוסר תשומת לב מספיקה ומשאבים מוגבלים המופנים למלחמה על המולדת. כך הנכים, החרשים, האימהות החד-הוריות, הסטודנטים, הערבים, תושבי עיירות הפיתוח, וקבוצות נוספות
באוכלוסיה, נעזבות לא פעם לנפשן ולמבחן שרידותם במציאות הקשה, שלא כמצופה מחברה נאורה ותרבותית השואפת לשילוב נכון שיהפוך אותה משכילה, ובכך נגרם שסע גדול בין המעמדות וערכים שונים לכל אחד מהם. על כך מתווספת העובדה שתביעות משלחי היד בישראל לא מספקות אף לא לכל אותם אנשים "נאורים" - משכילים - עבודה. על כן,
נפגמת משכילותה של החברה שאינה מסוגלת לספק לאזרחיה עיסוקים שימלאו את ייעודם הן כאזרחים והן כאנשים. על סיפוק עיסוקים למילוי ייעודם של 270 אלף המובטלים - יותר מעשרה אחוזים מכח העבודה - אין מה לדבר, ובכך נפגעת קשות תרבותה של ישראל.
כאמור בפרק הקודם, מנדלסון ראה אפשרות להתנגשות בין נאורות האדם לנאורות האזרח כאשר אמיתות המועילות לאדם כאדם מזיקות לו כאזרח. בישראל של ימינו חשים אזרחים רבים - סרבני השירות בשטחים לדוגמא - כי המדינה דורשת מהם לאבד את צלם האנוש שלהם ולוותר על ייעודם האנושי הבסיסי. הקושי הגדול ביותר הוא בהתנגשות בין
הייעודיים המהותיים (נאורים) של האדם המבדילים אותו מהבהמה, שהם החשובים ביותר ע"פ מנדלסון, ובין הייעודים המהותיים של האזרח, שבלעדיהם אין קיום למשטר במדינה. ויכוח מר וקשה זה בין סרבני השירות בשטחים, (וזו רק דוגמא- ישנם אנשים שקמים ועוזבים את ישראל בשל אותן סיבות) ובין הנהגת המדינה, מנגיש בין שני ערכים
אלה. מנדלסון מזהיר בדיוק מפני זה: לדבריו, כזכור, אוי לה למדינה שהייעוד המהותי של האדם והייעוד המהותי של האזרח אינם עולים בקנה אחד זה עם זה, ואף מאיימים זה על זה.
וכאן, לדעתי, מגיעים דבריו הרלוונטיים ביותר של מנדלסון לישראל של שנת 2002: שימוש לרעה בנאורות ("הכיבוש הנאור", "מלחמת בני אור בבני חושך". נ.י) מחליש את החוש המוסרי, מוליד קשיות עורף, אנוכיות, כפירה בדת ואנרכיה. שימוש לרעה בתרבות יוצר התנשאות, צביעות ורכרוכיות (התנשאות- "מה לעשות, התרבות שלנו שונה
משלהם"; צביעות- לגיטימי להגיב לפיגוע שהרג אזרחים ישראלים, אך לא לגיטימי, ואף אקט טרוריסטי-רצחני, להגיב למותם של אזרחים פלסטינים שנהרגו אם בשוגג, אם תוך רשלנות פושעת ואם במזיד; רכרוכיות- התפיסה כאילו רק מוות יהודי כואב, בעוד שהאויבים כמעט נהנים מהמוות, הם כולם הרי שאהידים. נ.י) אמונה טפלה ועבדות".
סיכום
בחברה הישראלית יש אלמנטים רבים של נאורות ותרבות המרכיבים חברה משכילה. עם זאת, כפי שניתן ללמוד ממהלך העבודה, ישנן גם מגמות הפוגמות הן בנאורות החברה, הן בתרבותה ובהכרח במשכילותה. לכן, החברה הישראלית איננה יכולה להניף את דגל הנאורות, התרבות והמשכילות בעת שהיא נאבקת על עצם קיומה ועל אופן קיומה. קודם
לכן זקוקה החברה הישראלית להגיע למודעות חדשה: יש לה במה להתבשם מעצמה בכדי לאזור כוח להמשיך הלאה, אך יש לה גם כר נרחב ביותר לחשבון נפש קולקטיבי עמוק, שינחה אותה לקראת העתיד הנראה יותר מאי פעם מטושטש, חסר וודאות, מעורער ולא ברור. משבר המנהיגות בישראל - מנהיגות מתגמלת אך לא מעצבת - נובע לא מעט מהעובדה
שערכי הנאורות וההשכלה הפנימיים, ההכרחיים כמצפן לכל חברה מתוקנת, אינם בהכרח השליטים בשיח ובחשיבה השלטת, ויותר מכך- ערכים אלה מאוימים לא פעם דווקא על ידי השלטון החושש מהם, כיוון שהם חושפים את ערוותו ומחדליו.
אין בדברים אלה הצהרה פוליטית או הצעות להמשך הדרך למדינת ישראל. יש כאן קודם כל יציאה מתוך נקודת המוצא לכל דבר בעולם- ייעודו המהותי של האדם, ההומאניות שלו. כאשר ייעוד זה יתבהר ויעמוד למבחן כן ואמיתי תוך ניהול שיח של אמת וביקורת עצמית בריאה, יתגלו מעצמם הצעדים הנדרשים להמשך הדרך, לבניית חברה נאורה,
מתורבתת ומשכילה, החיה בשלום עם עצמה ועם הסובב אותה.
רשימת מקורות
מנדלסון, משה, "על השאלה: הארה מהי?". בתוך: הנאורות- פרוייקט שלא נשלם?, עזמי בשארה (עורך). תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ז. עמו' 39-43.
http://www.haayal.co.il
האייל הקורא- כתב עת לענייני תרבות ואקטואליה
http://www.haaretz.co.il/
"הארץ" מהדורת האינטרנט
http://www.kavlaoved.org.il/
קו לעובד
http://www.nfc.co.il/0-1340.L-353.html
חדשות מחלקה ראשונה
http://www.seruv.org.il/
אומץ לסרב- מכתב הלוחמים 2002
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-8,FF.html
ynet - עיתון אינטרנט
הנאורות: פרוייקט שלא נשלם? עמ' 39
שם, עמ' 41
שם, עמ' 42
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1 DocId=7174 PageNumber= GoBackXTimes=
בלשכת שר המדע התרבות והספורט אומרים: אף פחות מרבע אחוז.
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1 DocId=7174 PageNumber= GoBackXTimes=
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1928415,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1862628,00.html
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1651-1850928,00.html
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/LiArtPE.jhtml?contrassID=2 subContrassID=2 sbSubContrassID=0
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1 DocId=7174 PageNumber= GoBackXTimes=
http://www.kavlaoved.org.il/katava_main_heb.asp?news_id=353 sivug_id=15
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=173331 contrassID=1 subContrassID=0 sbSubContrassID=0
http://www.seruv.org.il/
http://www.haayal.co.il/author.php3?id=45
הנאורות: פרוייקט שלא נשלם? עמ' 42
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=172203 contrassID=2 subContrassID=3 sbSubContrassID=0

תגים:

השכלה · ייעוד · נאורות · תרבות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הנאורות בישראל על פי מנדלסון", סמינריון אודות "הנאורות בישראל על פי מנדלסון" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.