ציונות ויהדות על פי ההסטוריונים החדשים

תקציר העבודה:

תוכן העניינים:
מבוא
פרק א: דחייתה של הציונות כקץ היהדות הממוסדת
1.1 קץ הגולה יבוא על ידי הגואל בלבד
1.2 בין מלכות לגאולה - אובדן מלכות השם וגאולתם העתידה של ישראל ע"פ הקבלה
1.3 איום ההשכלה והציונות על הדת
1.4 הגישה החרדית - שלילת הציונות
1.5 גישת ההיסטוריונים החדשים
1.6 סיכום הפרק
פרק ב: הגישת הרואה בציונות תרומה להתפתחות הדת
2.1 הגלות והגאולה על פי הציונות הדתית
2.2 מדינה יהודית וציונית - חזון הציונות הדתית
2.3 גישת ההיסטוריונים החדשים
2.4 סיכום הפרק
פרק ג: הגישה הטוענת כי הציונות היא קץ היהדות ולכן יש לקבלה
3.1 דחיית הדת על רקע התעוררות לאומית ושלילת הגולה
3.2 המשיחיות החילונית
3.3 גישת ההיסטוריונים החדשים
3.4 סיכום הפרק
פרק ד: הציונות כממשיכה את היהדות
4.1 הגישה הרואה בציונות נגזרת של היהדות
4.2 תפיסת כור ההיתוך
4.3 גישת ההיסטוריונים החדשים
4.4 סיכום הפרק
סיכום
ביבליוגרפיה


מבוא
עבור חוקרים רבים מתחומי ההיסטוריה והחברה מסמלת הדת כגורם חברתי, את העולם השמרני המאופיין בימי הביניים, גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה ערכית. לעומת הדת, הלאומיות מאופיינת כגורם מודרני ובעיני רבים נתפסת גם כגורם חילוני1. החוקר סמית2 אף מציע קשר סיבתי בין הדת ללאומיות. על פי גישתו, הלאומיות באה להציל את הזהות הקבוצתית, לאחר שהדת נכשלה בכך. בזמן תקופת ההשכלה, צמחה הלאומיות היהודית באירופה והתפתחה התנועה הציונית. סמית3 טוען כי המעבר מן הדת ללאומיות חילונית נעשה דרך ניסיונות כושלים לתקן את הדת, וניתן לראות ניסיונות אלה בתקופת ההשכלה, כמו למשל רעיון החייאת השפה העברית והפיכת החברה היהודית לחברה פרודוקטיבית4. הלאומיות נטתה למודרנה וקיימת גישה שאחד המאפיינים העיקריים של הלאומיות המודרנית הוא החילון.
בניגוד ללאומיות, האולטרה-אורתודוקסיה התנגדה למודרנה וכך הלאומיות והחרדיות הדתית זרמו בשני אפיקים שונים ואף עוינים זה לזה .5

השאלה העומדת במרכז עבודה זו הינה: האם הציונות היא סופה של החוויה היהודית כדת ממוסדת? על מנת לדון בשאלה זו, אגדיר בתחילה את המושגים 'דת' ו'ציונות'. זאת על מנת לעמוד על הקשר שבין היהדות והציונות, כמו גם על המפריד ביניהן.
מהי דת? את הדת ובכלל זאת היהדות, ניתן לבחון בשלוש קטגוריות עקריות: דת כמערכת סמלים וכתרבות; דת כמערכת אמונות; דת כמערכת מצווה .6
בדומה לדת, המהווה מערכת חברתית, גם הלאום מוגדר מעצם מכנים משותפים תרבותיים.
אנדרסון7 טוען כי האומה המודרנית היא בסופו של דבר מוצר תרבותי. הציונות היוותה מראשיתה את התנועה הלאומית של העם היהודי. כמו תנועות לאומיות אחרות, הרגישה הציונות כי הזהות הפוליטית תלויה בתיחום טריטוריאלי. להבדיל מתנועות לאומיות אחרות, התמקדה הציונות לא בארץ שבה חיו חברי אותו גוף קיבוצי שביקשה לעצבו, אלא בחבל ארץ בעל משמעות היסטורית וזיקה פרימורדיאלית לעם היהודי. הזיקה הציונית לארץ ישראל היתה משותפת לציונות ולמסורת ההלכה של ימי הביניים ומקורותיה בתרבות שעיצבה את הדת היהודית. בניגוד לגישה הדתית ואף בניגוד לתנועות לאומיות אחרות שראו בשחרור הלאומי חזרה למנהגים ואורחות חיים מיוחדים לאותם עמים, הרי שבציונות, וברוב התנועות היהודיות הלאומיות באירופה המודרנית, מרדו במנהגי העבר והתנועה הציונית היתה רדיקלית במיוחד במרידה זו .8

בעבודתי ארצה לטעון, כי להוציא את הציונות הדתית, הרואה בהתישבות הלאומית בארץ ישראל 'אתחלתא דגאולה' העתידה להוביל את העם לגאולתו העתידית והרוחנית, עם ביאת המשיח, בעיני כל שאר הקבוצות בציונות וכן על פי גישתם של ההסטוריונים החדשים, הציונות היא אכן סופה של היהדות הממוסדת.
כדי לענות על שאלת המחקר אדון בפרק הראשון בהבדל שבין הרעיון הציוני לגישה האולטרה- אורתודוקסית המתבטאת בתפיסת הגאולה המשיחית. בחלקו הראשון של הפרק אציג את מהות הציונות, שבמרכזה עומדת שלילת הגולה, המנוגדת לגישה האורתודוקסית. בחלקו השני של הפרק, אציג את הגישה המשיחית-קבלית הנוגעת לרעיון הגלות והגאולה והמנוגדת לדרך המדינית והצבאית שבה שואפת הציונות להביא לגאולה לאומית. בחלקו השלישי של הפרק יוצג האיום של ההשכלה והציונות על הדת. החלק הרביעי יעסוק בגישה האולטרה-חרדית, כפי שזו מובעת על ידי דוברי זרם זה. בחלק החמישי של הפרק תוצג גישת ההיסטוריונים החדשים.
בפרק השני תובא גישת הציונות הדתית, הרואה אפשרות שהציונות והדת ידורו בכפיפה אחת.
בחלקו הראשון של הפרק תוצג תפיסת הגלות והגאולה לפי הציונות הדתית. בחלקו השני של הפרק תוצג הגישה הטוענת כי ניתן לכונן מדינה שהיא גם ציונית וגם דתית, כחלק מתהליך הגאולה של עם ישראל. בחלק השלישי תובא גישת ההיסטוריונים החדשים. הפרק השלישי יציג את הגישה החילונית, הרואה בציונות את קיצה של הדת היהודית הממוסדת, אולם מחייבת זאת. בחלקו הראשון של הפרק תוצג הגישה הלאומית-חילונית, השוללת את הגלות. בחלקו השני של הפרק תוצג המשיחיות החילונית ובחלקו השלישי של הפרק, גישת ההיסטוריונים החדשים.
הפרק הרביעי יציג את הגישה שאפיינה את בן גוריון, שעל פיה מדינת ישראל היא המשכה של היהדות. אין זו גישה דתית, אולם היא מציגה את הציונות כשלב חדש בחיי העם היהודי, תוך איחודו בכור היתוך התואם את המצב החדש. את מסקנותיי אעלה בדיון המסכם.
---------------------------------------------------------------------------------
1. י. שלמון, "דת ולאומיות בתנועה הלאומית היהודית", בתוך: פ. גינוסר וא. בראלי, (עורכים), ציונות: פולמוס בן
זמננו, המרכז למורשת בן גוריון, שדה בוקר, 1996, עמ' .366
2. שם, עמ' 374, הערה מס' .1
3. שם, שם.
4. י. שלמון, "מבשרי הציונות ומבשרי החרדיות", קתדרה 1994 73,, עמ' .43
5. שם, שם.
6. שלמון, 1996, עמ' .368
7. ב. אנדרסון, קהיליות מדומיינות, אוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1999, עמ' .15
8. ש.נ. אייזנשטדט, "המאבק על סמלי הזהות הקולקטיבית ועל גבולותיה בחברה הישראלית הבתר-מהפכנית",
בתוך: פ. גינוסר וא. בראלי, (עורכים), ציונות: פולמוס בן זמננו, המרכז למורשת בן גוריון, שדה בוקר, 1996, עמ' -10

מקורות:

אבינרי, ש., הרעיון הציוני לגווניו, עם עובד, תל אביב, 1980.
אהרונסון, ש., "ציונות ופוסט ציונות בישראל: ההקשר ההיסטורי-אידאולוגי", בתוך: פרינלינג, ט., תשובה לעמית פוסט-ציוני, ידיעות אחורנות, תל-אביב, 2003, עמ' 379-417.
אייזנשטדט, ש.נ., "המאבק על סמלי הזהות הקולקטיבית ועל גבולותיה בחברה הישראלית הבתר-מהפכנית", בתוך: גינוסר, פ. ובראלי, א., (עורכים), ציונות: פולמוס בן זמננו, המרכז למורשת בן גוריון, שדה בוקר, 1996, עמ' 1-30.
אלדד, י., "אין נסיגה מארץ-ישראל כי אין נסיגה מציונות ואין נסיגה מציונות כי אין נסיגה מיהדות", בתוך: גינוסר, פ. ובראלי, א., (עורכים), ציונות: פולמוס בן זמננו, אוניברסיטת בן גוריון, באר-שבע, 1996, עמ' 437-474.
אלמוג, ש., לאומיות, ציונות, אנטישמיות: מסות ומחקרים, הספריה הציונית, ירושלים, תשנ"ב.
אנדרסון, ב., קהיליות מדומיינות, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1999.
בן גוריון, ד., מדינת ישראל המחודשת, (כרך ראשון), עם עובד, תל אביב, 1969.
בן-עמוס, א., "מבוא", בתוך: א. בן-עמוס (עורך), היסטוריה, זהות וזיכרון: דימויי עבר בחינוך הישראלי, רמות, תל אביב, 2002, עמ' 7-13.
ג'יקטיליה, י., שערי אורה (עם מבוא מאת יוסף בן שלמה), מוסד ביאליק, ירושלים, 1970.
גלנר, א., "הכל הולך", בתוך: גינוסר, פ. ובראלי, א., (עורכים), ציונות: פולמוס בן זמננו, המרכז למורשת בן גוריון, שדה בוקר, 1996, עמ' 116-125.
ויס, ה., "בדרך לגאולת הפוסט-ניהיליזם", בתוך: גינוסר, פ. ובראלי, א., (עורכים), ציונות: פולמוס בן זמננו, המרכז למורשת בן-גוריון, שדה-בוקר, 1996, עמ' 355-365.
חזוני, י., "האם הרצל רצה מדינה יהודית?", בתוך: פרילינג, ט., תשובה לעמית פוסט-ציוני, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2003, עמ' 329-352.
טרנר, ה.ו., "דתות בחברות ראשיתיות", בתוך: הינלס, ג'.ר., דתות ימינו, כתר, ירושלים, 1984, עמ' 311-319.
יעקובסון, י., בנתיבי גלויות וגאולות - תורת הגאולה של ר' מרדכי דאטו, מוסד ביאליק, ירושלים, 1996.
לאו, י.מ., "מדינה יהודית באורח דמוקרטי", בתוך: דוד, י., (עורך ומראיין), מדינת ישראל: בין יהדות לדמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים, 2000, עמ' 33-43.
לבני, צ., "תנועת החירות ו'מדינה יהודית ודמוקרטית' - מבט היסטורי ואקטואלי", בתוך: לנגנטל, נ. ופרידמן, ש., הקונפליקט - דת ומדינה בישראל, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2002, עמ' 94-124.
לוי, א., החרדים, כתר, ירושלים, 1988.
לנגנטל, נ., "הציונות הדתית - בין שני אתוסים מכוננים", בתוך: לנגנטל, נ. ופרידמן, ש., הקונפליקט - דת ומדינה בישראל, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2002, עמ' 125-156.
מטיאש, י., "בסימן הלאמת החינוך - היסטוריה בחינוך הממלכתי", בתוך: בן-עמוס, א., (עורך), היסטוריה, זהות וזכרון: דימויי עבר בחינוך הישראלי, רמות, תל-אביב, 2002, עמ' 15-46.
מישורי, א., "מקורותיו של דגל מדינת ישראל", קתדרה 62, 1991, עמ' 154-182.
מלכו, ש., ספר המפואר, דפוס והוצאת "האחים לוין-אפשטין ושותפם", ורשה, תס"ט.
נווה, א. ויוגב, א., היסטוריות: לקראת דיאלוג עם האתמול, בבל, תל אביב, 2002.
ענברי, א., "מאה שנים של בדידות", מעריב - מוסף יום כיפור, 15.9.2002, עמ' 4-21.
פישמן, א., בין דת לאידיאולוגיה: יהדות ומודרניזציה בקיבוץ הדתי, יד יצחק בן צבי, ירושלים, תש"ן.
פפה, א., "הציונות במבחן התיאוריות של הלאומיות והמתודה ההיסטוריוגרפית", בתוך: גינוסר, פ. ובראלי, א., (עורכים), ציונות: פולמוס בן זמננו, המרכז למורשת בן גוריון, שדה בוקר, 1996, עמ' 223-263.
צמרת, צ., ימי כור ההיתוך, המרכז למורשת בן-גוריון, שדה-בוקר, 1993.
קימרלינג, ב., "דת, לאומיות ודמוקרטיה בישראל", זמנים 50-51, 1994, עמ' 116-131.
קימרלינג, ב., קץ שלטון האחוסלים, כתר, ירושלים, 2001.
רובינשטיין, א., מהרצל עד רבין והלאה, שוקן, ירושלים ותל אביב, 1997.
רוזנצוויג, פ., כוכב הגאולה, מוסד ביאליק, ירושלים, 1970.
רכלבסקי, ס., חמורו של משיח, ידיעות אחרונות, תל אביב, 1998.
רם, א., "הימים ההם והזמן הזה: ההיסטוריוגרפיה הציונית והמצאת הנרטיב הלאומי היהודי; בן-ציון דינור וזמנו", בתוך: גינוסר, פ. ובראלי, א., (עורכים), ציונות: פולמוס בן זמננו, המרכז למורשת בן גוריון, שדה בוקר, 1996, עמ' 126-159.
רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ'... - מכתבים אל ישעיהו ליבוביץ' וממנו, כתר, ירושלים, 1999.
שביד, א., "'מעבר' לכל - מודרניות, ציונות, יהדות", בתוך: גינוסר, פ. ובראלי, א., (עורכים), ציונות: פולמוס בן זמננו, המרכז למורשת בן-גוריון, שדה-בוקר, 1996, עמ' 99-115.
שלמון, י., "מבשרי הציונות ומבשרי החרדיות", קתדרה 73, 1994, עמ' 43-48.
שלמון, י., "דת ולאומיות בתנועה הלאומית היהודית", בתוך: גינוסר, פ. ובראלי, א., (עורכים), ציונות: פולמוס בן זמננו, המרכז למורשת בן גוריון, שדה בוקר, 1996, עמ' 366-376.
שמעוני, ג., האידיאולוגיה הציונית, מאגנס, ירושלים, תשס"א.
שפירא, א., יהודים חדשים יהודים ישנים, עם עובד, תל-אביב, 1997.
שרלו, י., "התיתכן לגיטימיות דתית לחילוניות כבסיס לדיאלוג?", בתוך: לנגנטל, נ. ופרידמן, ש., הקונפליקט - דת ומדינה בישראל, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2002, עמ' 15-36.

תגים:

גאולה · גולה · דתית · יהודית · ישראל · לאומיות · מדינה · פוסט · ציונות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ציונות ויהדות על פי ההסטוריונים החדשים", סמינריון אודות "ציונות ויהדות על פי ההסטוריונים החדשים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.