"אוססיונה", סרטו הראשון של לוקינו ויסקונטי

תקציר העבודה:

"הסדר החדש", באיטליה הפשיסטית נבע משאיפה לאומית ליצור דימוי מודרני ומעט קוסמופוליטי, בנוסף לשימור ערכים מסורתיים "כפריים".
בהתייחס לסרטים מסחריים פופולאריים, כטקסים חברתיים, אותם סרטים איפשרו לקהל לברר את השינויים החברתיים, המטריאליים והפוליטיים, שעברו על ארצם. לגלות משמעות בעולם בו סמכויות מסורתיות של הכנסייה הקתולית ושל המדינה נשחקו במידה רבה תחת גלגלי הזמן.

יהיה הדבר פישוט בוטה להניח שהסרטים האיטלקיים, שהופקו תחת המשטר הפשיסטי, היו תעמולתיים גרידא; הסרטים באורך מלא היחידיים, שעסקו ישירות בפשיזם היו: Camicia nera (1933), Vecchia guardia (1934), חלק מהסרטים הקולוניאליים וחלקים של Piccoli naufraghi (1939).

דור חדש של קולנוענים ושחקנים נוצר באיטליה בתחילתה ובעיצומה של מלחמת העולם. דור זה (וויסקונטי נמנע עמם) יצר את המגמה לעבר הריאליזם, בביקורתו את המגמות הלא-ריאליסטיות, האסקפיסטיות של הקולנוע האיטלקי עד אז. בתקופה שבין 1940 ל- 1942 הופקו כשלוש מאות סרטים קולנועיים ובתקופה זו, הכשרון החדש היטיב לבטא את עצמו. יש לזכור, כי רוב הסרטים הפופולריים ביותר, באותה תקופה, לא עסקו במציאות החברתית-פוליטית-כלכלית באיטליה והיו קומדיות "הטלפון הלבן" (משום הייצוגים הלא-מציאותיים של המעמד הגבוה בהם).
סרטו הראשון של ויסקונטי, "אוססיונה" (Ossessione) (1942), נחשב על ידי מבקרי הקולנוע, לסרט הניאו-ריאליסטי הראשון, או הראשון, בעל ניצנים מובהקים של ניאו-ריאליזם, שהתפתח בתקופה שלאחר מלה"ע ה-2, כאשר התעשייה הקולנועית האיטלקית ניסתה לגלות בסיס כלכלי, טכנולוגי וחברתי חדש, עליו שאפה להתארגן. ויסקונטי טען, שהמושג עצמו, "ניאו-ריאליזם", הומצא על-ידי העורך שלו, מריו סרנדריי (שלעתיד יהפוך לעורך הקבוע של ויסקונטי). העורך צפה בחומרי הגלם הראשונים של "אוססיונה" וקרא למה שעיניו ראו בשם "ניאו-ריאליזם".
"אוססיונה" היווה ביקורת על דוגמות המשטר הפשיסטי בריאליזם שבו, או כפי שניסח זווטיני, "שיקף את הרעב של הקולנוענים לריאליזם".

הערת מערכת: בעבודה לא צויינו מראי מקום.

מקורות:

Armes, R. (1986). Patterns of Realism. New York London: Garland Publishing, Inc.
Bacon, H. (1988). Visconti: Explorations of Beauty and Decay. Cambridge, UK: Cambridge University Press.
Bowdanella, P. (1983). Italian cinema from neorealism to the present. N.Y.: Frederick Ungar Publishing Co.
Cook, D. (1981). A history of narrative film. N.Y.: w.w. Norton Comp.
Hay, J. (1987). Popular Film Culture in Fascist Italy: The passing of the Rex. Bloomington and Indianapolis: Indiana University Press.
Landy, M. (2000). Italian Film. Cambridge, UK: Cambridge University Press.
Liehm, M. (1984). Passion and Defiance: Film in Italy from 1942 to the present. L.A.: University of California Press.
Schifano, L. (1990). Luchino Visconti: The flames of passion. London: Collins London.
Stirling, M. (1979). A screen of time: A study of Luchino Visconti. London: Secker Warburg.
Yakir, D. (1981). The postman rings six times. Film Comment. 18-20.

תגים:

אומנות · איטליה · איטלקי · מוסוליני · פשיזם · קולנוע · תעמולה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא ""אוססיונה", סרטו הראשון של לוקינו ויסקונטי", סמינריון אודות ""אוססיונה", סרטו הראשון של לוקינו ויסקונטי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.