הלכות כלאיים בספר דברים ובמשנה

תקציר העבודה:

בעבודה זאת אעסוק באחד הנושאים החתומים והמסתוריים ביותר בקרב חוקי ספר דברים, בנושא הכלאיים. דהיינו האיסורים לערב בקרב חיות מסוגים שונים, בקרב צמחים מסוגים שונים , ובקרב חומרי לבוש ובדים מסוגים שונים. איסורים אלה שסיבותיהם אינם מפורשות ועוררו תמיהה עמוקה בקרב מפרשים קדומים ומודרניים ,ניתן למצוא אותם גם בספר ויקרא אך יש הבדלים משמעותיים ביותר בין הפסוקים הקצרים העוסקים בנושא זה בספר ויקרא ובין הפסוקים הקצרים כמעט בו במידה העוסקים בכך בספר דברים.
חכמי המשנה עסקו רבות בפירוש פסוקים קצרים אלה ועל פיהם יצרו מערכת שלמה של הלכות העוסקות בעיקר בכלאי צמחים ובמידה מועטת יותר בכילאי בעלי חיים ובדים.
נשאלת השאלה מה הייתה העילה המקורית לאיסורים אלה שעל פניהן דומה שכמעט אין להם מקביל בתרבות אחרת הידועה לנו ? ובמה מתבטאים הבדלים בין האיסורים כפי שהם מנוסחים בספר דברים לעומת ספר ויקרא האם מדובר
בהבדלים שאין לגשר עליהם או רק הרחבות פשוטות של חוקי ויקרא? והאם ניתן לאמור שחכמי המישנה קיבלו את האיסורים כפשוטם או שמה הם הכניסו בהם כל מיני הבחנות דקות ה"נוטלים מהם את עוקצן"?
בעבודה זאת אתן תחילה בפרק המבוא סקירה כללית על ספר דברים תוכנו
ותולדותיו, כפי ששוערו בידי החוקרים (הסכמה כללית בנושא זה וספק אם אי פעם תהיה בגלל התיאוריות השונות והמנוגדות הקיימות).
הפרק השני ינתח את הפסוקים העוסקים בנושא הכלאיים בספר דברים לעומת הפסוקים המקבילים בספר ויקרא וינסה לעמוד על משמעות האיסורים כפי שהבינו אותם עורכי התנ"ך.
הפרק השלישי יעסוק בגישתם של חכמי המישנה לאיסורים בתחומים השונים של כלאי צמחים , כלאי בעלי חיים וכלאי בדים.
כפי שנראה בסיכום דיונים אלה שבתקופתם בודאי נראו אזוטריים לחלוטין דווקא היום בתקופתנו המדעית יש להם משמעות אקטואלית מאוד.

תוכן עניינים:
1. הקדמה
2. פרק 1: מבוא - ספר דברים מבנהו ותולדותיו.
3. פרק 2: הלכות הכלאיים בספר דברים
4. פרק 3: הלכות הכלאיים במשנה .
5. סיכום
מראי מקומות
ביבליוגרפיה

מקורות:

על ידי סנקציה מלכותית שעמדה מאחוריו ויחליף או ירחיב קבצי משפט קודמים כמו למשל זה של ספר ויקרא.(5)
אם זאת יש לזכור תמיד שיצירה מורכבת כמו ספר דברים בנויה למעשה שכבות שכבות שנתהוו בהדרגה במשך כמה וכמה דורות (כמו מרבית ספרי המקרא) משום כך סביר להניח שגם החוקים המוצגים בספר דברים אינם מייצגים בהכרח רק תקופה ספציפית אחת אלא יכולים לייצג גם את מערכת החוקים כפי שהייתה בימי יאשיהו , גם חוקים חדשים
שהוצעו בידי רפורמיסטים בזמנו וגם דרישות אידיאולוגיות של סופרים וכהנים מתקופות מאוחרות יותר ,גלות בבל, שיבת ציון ולאחריה דרישות שאולי היו במהותן אוטופיות ולא זכו לשום הגשמה בחיים המשפטיים המעשיים.
משום כך קשה מאוד על המחקר לדעת לאיזה תקופה אפשר לייחס חוק ספציפי בספר והעובדה שאפשר למצוא בספר דיונים בנושאים וחוקים מגוונים ביותר שלא תמיד ברור למה הובאו בסדר שהובאו עוד מקשה על הבירור בעניין. אחד מחוקים אלה הוא חוק הכלאיים ובו ובהבדלים בניסוחו ובניסוח של ספר ויקרא נדון בפרק הבא.
פרק 2: הלכות כלאיים בספר דברים .
בפרק זה אדון בחוקי הכלאיים כפי שהם מופיעים בספר דברים ,במשמעותם ובהבדלים הקיימים בינם ובין ניסוח אחר של חוקים אלה בספר ויקרא.
בפרק כב בספר דברים פס ט-יב אנו מוצאים את הדברים האלה בנושאי כלאיים :" לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם : לא תחרוש בשור ובחמר יחדיו: לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו".
זהו הפסוק המפורט ביותר בתנ"ך בנושא כלאיים ,פסוק שהוא כנראה קדום יותר ומפורט פחות (אך גם פסקני יותר ) מופיע בויקרא פרק יט פס' יט :
" את חוקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאיים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ".
משמעות המילה כלאים היא שניים יחדיו ואפשר להשוות זאת לצירוף בשפה האוגריתית "כלאת ידה " שמשמעותו שתי ידיו , וכנראה זאת גם הוראת השורש גם בשפות שמיות אחרות .אם זאת לפי דעה אחרת גזורה המילה מן השורש כלא בהוראת קשר אך האפשרות הראשונה נראית יותר. (1)
משמעות החוקים היא שאין לשתול שני סוגי זרעים ביחד ואין להרביע מין של בהמה במין אחר ואין ללבוש בגדים המורכבים מיסודות שונים וזרים זה לזה.
הפסוק בויקרא מתחיל בהצהרה "את חוקתי תשמרו " כלומר עליכם לשמור כל חוק שאני נותן גם אם לא ניתן לו כל הסבר כפי שלא ניתן הסבר לחוקי הכלאיים ( וכפי שלא ניתן למשל הסבר לחוק הפרה האדומה ) ומבחינה זאת חוקים אלה הם בין הקשים להבנה ביותר מבין קורפוס החוקים של התורה.
בפסוק בויקרא באים שלושה מיני איסורים : איסור בבעלי חיים , איסור בצמחים , ואיסור בלבוש שעטנז. מקור המילה שעטנז אינו ברור אם כי הושמעו ספקולציות שמקורו הוא מצרי שכן מילה זאת נראית זרה לשפות שמיות והציעו כמקור את המילה "סחתנצ" שמשמעותה לארוג אך אין ודאות בכך .
חז"ל סברו שזהו צירוף של שלוש מילים " שוע טוי ונוז " כלומר מוחלק טווי וארוג. בכל אופן נראה שהמילה היא קדומה כל כך שכבר בימי קדם אבדה משמעותה שכן ספר דברים (בניגוד לספר ויקרא ) נאלץ להסביר את משמעותה כ"צמר ופשתים יחדיו" מה שמראה שהמחבר הניח שקוראיו כבר אינם מכירים אותה ודבר זה מראה על כך שהספר
וניסוח החוקים שבו מאוחר מזה שבספר ויקרא .(2)
מעבר לכך יש הבדלים משמעותיים בין ניסוח חוקים אלה בדברים ובויקרא. בספר ויקרא נאמר : "שדך לא תזרע כלאיים" ובספר דברים " לא תזרע כרמך " איסור שנראה ספציפי ו"מוקטן " יותר מאשר בספר ויקרא ואינו מונע את ערוב כל סוגי הזרעים אלא רק להימנע מלזרוע בין הכרם דגן כלשהו ( ויש לציין שתרגום השבעים של התורה
ליוונית גורס "כרמך " גם בתרגום לספר ויקרא ).
ובמקרה זה ספר דברים מוסיף לצד הדרישה גם נימוק שיש בו יסוד תועלתי :
במקרה זה לא תוכל ליהנות לא מן הדגן ולא מפרי הכרם כיון שהם יהיו בחזקת קודש.
גם איסור כלאיים לבעלי החיים הוא ספציפי יותר בדברים מאשר בויקרא.
בויקרא מדובר על הרבעת "בהמה " בבהמה שאינה בת מינה כלומר באופן עקרוני בכל מיני חיות הבית . בספר דברים לעומת זאת יש איסור ספציפי רק על חרישה עם שור וחמור ולא נאמר דבר על הרבעה של בעלי חיים אלה או כל בעל חיים אחר, למעשה המדובר באיסור ממין שונה מאוד מהאיסור שבספר ויקרא.
וכך גם בעוד שספר ויקרא קובע שאין שאין ללבוש בגד הארוג משני סוגי סיבים המעורבים זה בזה , ספר דברים שוב מצמצם מאוד את האיסור ומחיל אותו ( בהגדרה שלו של השעטנז ) אך ורק על צמר ( תוצרת של בעלי חיים ) ופשתים (תוצר צמחי ). כללו של דבר שני המקורות חולקים איפה בסוגי הפרטים אשר עליהם האיסור האמור חל (
במקרה של צמחים או סיבים ) או בפעולת העירוב האסורה ( במקרה של בעליי חיים ).
יש החושבים שהמדובר כאן בפלוגתה הלכתית בין בעלי ספר ויקרא ובעלי ספר דברים . לפי תפיסה זאת מחוקקי ספר דברים הרפורמיסטים באו להקל על ההלכה הקדומה החמורה והמקיפה כל שהייתה בספר ויקרא ולהתאימה יותר לצרכיי השעה והחקלאות ( אם כי יש החושבים את ההפך, שספר ויקרא הוא המאוחר יותר ולכן מרחיב את האיסור המקורי
שהיה רק על הכרמים אך כפי שראינו ההסבר של המילה שעטנז שמופיע רק ב"דברים" הופך דעה זאת ללא הגיונית ). התפיסה המסורתית קובעת שבעצם אין כאן שום פלוגתה בין שני הספרים אלא שהם מונים שני אפשרויות שונות של זריעת שני מיני תבואה או ירק : בשדה או בין שורות כרם.
הגיוני לחשוב שגם האיסור בויקרא על הרבעת מינים שונים של בהמות לא מופיע בדברים שכן אי אפשר היה לשמרו במציאות . ידוע לנו מספרי המקרא על שימוש מרובה בפרדים ,תוצר כלאיים בין סוס וחמור ,וקשה להאמין שכולם נקנו אצל גויים . יתכן מאוד שמחוקקי ספר דברים הגיעו למסקנה שזוהי גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה
והחליפו אותה בחוק אחר של איסור חרישה עם שור וחמור יחדיו שבו יכול היה הציבור לעמוד.
כאמור אין הסיבה לחוקים ברורה וגם לא הייתה ידועה לקדמונים . יתכן שניתן למצוא כאן הקבלה לחוקים חיתיים שאסרו על אדם לזרוע את שדהו הזרועה של חברו זרע על גבי זרע ומי שעשה זאת נגזר עליו עונש להיקשר עם המחרשה לשני שוורים המושכים לכאן ולכאן עד שיקרה לגזרים. . יתכן שמעשה זה נחשב בעיניהם לחטא פולחני
מסוג כלשהו.
אך פרט לכך קשה למצוא מקבילה במזרח הקדום ( גם לא במצרים מקור המילה שעטנז) לחוקי הכלאיים .
יתכן שהסיבה לחוקים אלה בתורה הייתה האמונה שהסדר כפי שנקבע בידי הבורא בזמן הבריאה הוא קדוש ואין לערערו ב"סדרים חדשים" שנוצרו בידי המין האנושי. יתכן כפי שציינו פרשנים מאוחרים שהמחשבה כאן הייתה שכל מי שמשנה סדרים בעולמו של הבורא כאילו חשב שהבורא לא עשה מעשה מושלם. יתכן שבמקרה הספציפי של ספר ויקרא
המטרה של החוקים הייתה להפוך את ישראל לעם קדוש ויש להבינם בחלק ממערכת היחסים בין סדר וקדושה.לדעת עורכי ספר ויקרא סדר היה תנאי הכרחי לקדושה .
הבריאה כפי שהיא מתוארת בספר בראשית היא של יצירת סדר בעולם ההופך אותו למושלם לפי הירארכיות מסודרות כתנאי להפיכתו לקדוש ביום השבת.
יתכן שהעורכים שאפו להחזיר סדר זה שהיה קיים בבריאה לעולם ממצב
התוהו ובוהו שבו העולם קיים כיום כדי שיהיה מוכן שוב לקידוש. ומכיוון שעם ישראל הוא עם קדוש עליו לשמור בחומרה מיוחדת על חוקים אלה של סדר ששאר העמים התעלמו מהם.
אך כיצד אפשר להבין את איסורי ספר דברים שלכאורה הם חלק מקבוצת חוקים שדומה שאין כל קשר בינם או שהקשר הוא אקראי לחלוטין?.
יתכן שכפי שמפרשי ספר דברים מבינים את חוקי הכלאיים זריעת זרעים שונים בכרם משמעותו שהתוצר יועבר למשרתי הקודש ללויים. ללויים אין כל בעלות על דברים חיצוניים אך כל מה שקדוש שייך להם וכך זוהי למעשה דרך לתמוך בהם כלכלית.
את חוק האיסור לחרוש בשור וחמור יחד אפשר לפרש בדרך אסוציאטיבית. המילה לחרוש משמעותה גם לקיים יחסי מין. ויתכן מאוד שהמחוקק חשב על נושא שונה מאוד במהותו מאסור על בעלי חיים שונים לחרוש יחד. יתכן שחשב על הסיפור מספר בראשית על אונס דינה בת יעקב בידי חמור הכנעני. חמור הוא כאן סמל לכנעני ושור היה מעין
סמל של האומה הישראלית . יתכן עם כך שאין להבין את החוק כפשוטו אלא כמעין התקפה על נישואים בין ישראלים וזרים בניסיון לשמור על טוהר הגזע. (4)
אפשר להבין אז את החוק הזה כחלק מהאידיאולוגיה הלאומנית שנוצרה בימי יאשיהו של ישראל ויהודה כעם קדוש שעל לו להתערבב בכנענים.
יתכן שחוק איסור השעטנז בלבוש קשור גם הוא בצורה זאת או אחרת עם סיפור דינה בכך שמבחינת החוק לבוש מעורבב רומז על לבושם של זונות (וזנות קשורה תמיד לפולחן לאלים זרים ) יתכן שהצמר הצבעוני היוה מעין סימני הכר של בגדי זונות ומשום כך לדעת המחוקק אי אפשר לערב חומר "טהור" כמו פשתים או חומר "מזוהם" כמו צמר
כדי שלא יראה שום סימן של זנות בישראל. ספר דברים עוסק רבות בהופעה החיצונית וזוהי דוגמה טובה לכך. (5) עם זאת דומה שדווקא בגדי הכוהנים היו פטורים מאיסור זה , אולי מכיוון שהכוהנים נחשבו לטהורים מכל בחינה .
יש לציין שכל אלה הם השערות בלבד וחז"ל כבר ציינו שאין לדעת את טעם החוק. עם זאת חכמי המשנה עסקו רבות בהשלכות המעשיות של חוקי הכלאיים והסיקו מהם מסקנות מעניינות ביותר ועל כך נדון בפרק הבא.
פרק 3: הלכות הכלאיים במשנה.
בפרק זה אתן סקירה כללית על דעות חכמי המשנה על נושאי הלכות הכלאיים כפי שהם מתבטאות בספר דברים , וכפי שנראה תפיסתם בנושא הייתה מורכבת ומגוונת ביותר וניתן לזהות בה שינויים חדים שחלו לאורך הדורות ביחס לכלאי צמחים ושאר סוגי הכלאיים.
כאמור בפרק הקודם חז"ל התלבטו מאוד בשאלת טעם איסור הכלאיים והיו שטענו שאין להבין איסור זה אלא רק בכך שהוא מן הדברים ש"יצר הרע משיב עליהן ". (תנח' משפטים, י"ז).
אך בדרך כלל פירשו את איסורי הכלאיים כאיסור על פגיעת האדם בסדר ובחוקיות מעשה בראשית ותפיסה דומה ניתן עוד למצוא אצל יוסף בן מתתיהו שהסביר את איסור הכלאת בעלי החיים בכך ש"אין לזוג לחיות מה שאינו בן מינן כי יש חשש כי יצעד ממעשה כזה בהתחילו בדבר קטן ופשוט עד למעשה בני אדם וימאס בבני גזעו ". (1)
כלומר האדם עלול להגיע לגלל גאווה ומרידה בבורא בהתחילו במעשים פשוטים של הכלאה.
רבי אליעזר הגדול היה סבור כי כלאי ההרכבה בחי ובצומח -מין שאינו במינו כבר נאסרו על אדם הראשון ומכאן שאסור גם על הגויים "בני נח " לבצע פעולות מעין אלה . לפי טעם אחר דרש רבי אליעזר את הכתוב "את חוקותי תשמורו" כ"חוקים שחוקקתי לאדם הראשון " כלומר כבר לאדם הראשון נאסרו הכלאיים ואסור לו לאדם לשנות על
ידי הרכבה את הצורות שחקק הבורא בייצוריו. (2)
אך כפי שנראה בהמשך תפיסה זאת לא הייתה אוניברסלית בקרב החכמים והיא השתנתה במשך הדורות . היו חכמים שטענו שביצוע כלאיים והרכבות בקרב צמחים ובעלי חיים לפחות בקרב הגויים וכפי שנראה סוגים מסוימים של הכלאות הותרו גם ליהודים , ובכך הלכו בעצם לפי שיטתו של בעל ספר דברים שיש להקל בהלכות אלה לעומת שיטתו
המחמירה יותר של בעל ספר ויקרא.
היו למשל חכמים שהתלבטו בשאלה אם יש בכלאיים דבר פסול מעיקרו. כך בבבלי (פסחים נד ע"א) אנו מוצאים שהחכמים נחלקו בשאלה אמתי נבראו האש והכלאים. רבי יוסי היה סבור שנבראו במוצאי שבת בראשית ובאותה השעה "נתן הקב"ה דעה באדם הראשון ,מעין דוגמה של מעלה והביא שתי אבנים ותחנם זו בזו ויצא מהן אור , והביא שתי
בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד" . כלומר שלדעת רבי יוסי לא רק שלא היה שום דבר פסול בהכלאת בעלי החיים ( כפי שהיה חושב ללא ספק בעל ספר ויקרא) אלה היה בכך משום חיוב וחכמה מעין "דוגמה של מעלה ". אמנם תפיסה זאת נתקלה בהתנגדות של חכמים שטענו שמעשה זה היה פסול מעיקרו אך ללא ספק רבי יוסי ייצג גישה
חזקה מאוד בעולם היהודי.
גם חכמי ישראל בימי הביניים ניסו לתת טעמים שונים לאיסורי הכלאיים . אסף הרופא נתן לכך טעמים רפואיים לאיסור כלאי הרכבות באילנות מאחר שלדעתו פרות כאלה מזיקים לבריאות.
לדעת הרמב"ם איסור כלאיים בבעלי חיים יסודו באיסורי עריות וכשם שאסור לבני אדם לבעול בעלי חיים ,כך אין לגרום למינים שונים של בעלי חיים לבעול זה את זה מאחר שתהיה כאן פגיעה בחוקי הטבע והמוסר. (3)
במשנה יש דיונים ארוכים מפורטים ומסובכים ביותר בנושאים אלה מה שמראה על החשיבות הרבה אותה ייחסו החכמים לנושא התופס רק כמה פסוקים קצרים בספרי ויקרא ודברים. דיונים אלה מרוכזים במסכת כלאים הכלולה בסדר זרעים שבמשנה, בתוספתא ובתלמוד הירושלמי. במשנה למסכת יש 9 פרקים ( ובתוספתא 5) וזה תוכנם : פ"א -זוגות
של צמחים ובעלי חיים שהם מין אחד או שאינם מין אחד לדין כלאים. פ"ב-בעיות חקלאיות הקשורות באיסור כלאי-זרעים. פ"ג-אופני הזריעה של ירקות בערוגות קטנות .
פ"ד-פ"ז -הלכות כלאי הכרם. פ"ח-הלכות כלאי בהמה. פ"ט -הלכות שעטנז.
במסכת זאת שקועות הלכות קדומות ביחד עם הלכות מאוחרות יותר המבטאות תפיסות שונות זו מזו לגבי נושא הכלאיים. מובאים בה מעשים של תלמידי בית שמאי ושל חכמי יבנה. על אלה הוסיפו דברים רבי עקיבא ,וכמה מבני דורו כמו רבי טרפון , רבי אליעזר ,רבי יהושע ורבי ישמעל. הרוב הגדול של ההלכות הן משל רבי אליעזר בן יעקב.
המסכת ערוכה בסדר שיטתי לפי סוגי הכילאים. היא דנה לפי הסדר בצמחים בבעלי חיים ובסיבים , אם כי בבירור הנושא החשוב ביותר מבחינת המשנה הוא הצמחים ושני הסוגים האחרים הם משניים מבחינתה. בכל מקרה המישנה בדרכים המותרות והאסורות של עירוב מינים שונים. היחידה החשובה ביותר בכל חלק היא היחידה הראשונה שמפתחת את
התזה המרכזית של המשנה והיא שעירוב הוא אסור רק אם הוא יוצר מראית של חוסר סדר בין המינים השונים. (4)
מסכת כלאים אינה רואה כל ניגוד בין הדינים שבספר ויקרא והדינים המקבילים שבספר דברים. לדעתה הם משלימים אלה את אלה. היא שואבת משני מקורות אלה את מצע הנושאים שלה, וכך המסכת פותחת בדיון באיסור בספר ויקרא לזרוע ביחד מינים שונים של זרעים ( כלאים א-ג) ומביאה בעקבותיו דיון באיסור שבספר דברים לזרוע זרעים בכרם
( כלאים ד-ז).
ביחידה הבאה בה (כלאים ח) המסכת דנה בעירוב מינים שונים של בעלי חיים על ידי הרבעתם זה בזה ( השאוב מויקרא) ועל ידי רתימתם אל עול אחד (השאוב מדברים ). לבסוף עוסקת היחידה האחרונה (כלאים ט) בעירובי מינים שונים של סיבים. כאן מבינה המשנה את ספר דברים כמגדיר את הסיבים אשר עליהם האיסור בספר ויקרא חל. לכן היא
דנה רק בעירוב צמר ופשתים. המשנה הולכת עם כך אחר התורה בקביעת הנושאים שהיא דנה בהם.(5)
ואולם במסגרת זו השאובה מן התורה המשנה מחילה על הנושא שבו היא דנה תפיסה שדומה שהתורה לא הכירה כלל . התורה ( או לכל הפחות ספר ויקרא אם כי לא בהכרך ספר דברים ) הניחה ככל הנראה, שמיני הצמחים בעלי החיים והסיבים השונים נקבעו קביעה סופית מבריאת העולם ויש לשמור קטיגוריות אלה כנפרדות זו מזו בצורה מוחלטת על
מנת לחזור לטוהר הראשוני של העולם. המשנה לעומת זאת או בכל אופן הנוסח הסופי של המשנה כפי שנקבע בידי חכמי אושה ,פיתחה השקפה ליברלית יותר הטוענת כי במיוחד באשר לצמחים -האדם הוא שמגדיר מה הוא מין והוא הקובע כיצד יש לקיים את ההפרדה של המינים אלה מאלה . טענה זאת גורמת
למסכת לבחון בעיות הזרות לתורה לחלוטין . כך למשל תפיסת התורה תטען שאין לגדל חיטה ושעורה ביחד בשדה אחד שכן גידול שני המינים בשדה אחד יביא לעירוב שני המינים. אך לדעת המשנה עירובם של מינים שונים אסור אך ורק עם התערובת הנוצרת עקב עירוב כזה תיראה בעיני צופה כמכילה בלבול של מינים. אך לא כך אם המינים
השונים ערוכים בצורה מסודרת (ונעימה לעין ). המשנה מתירה איפה לגדל חיטה ושעורה בשדה אחד
בתנאי שלכל מין מוקצב שטח ראוי לשמו ,כך שיראה כאילו נזרע בחלקה לעצמו. התורה דואגת איפה להפרדה גמורה של מינים שונים של פרטים ואילו המשנה מנסה לקבוע כיצד ניתן לשמור על הפרדה בין גידולים שונים הגדלים זה בצד זה . (6)
ניראה שתפיסה זאת שהיא כה שונה מרוחה של התורה נוצרה בתקופה מאוחרת יחסית . בתקופות המוקדמות יותר של יצירת המשנה ,בתקופה שלפני חורבן בית ובתקופת יבנה הייתה התפיסה של הכלאיים קרובה יותר לרוח התורה.
החכמים בתקופות אלה הגדירו מינים לפי מאפייניהם הבוטניים וקבעו שאין לשתול ביחד בשדה אחד מינים שונים של צמחים וזרעים. החכמים המוקדמים התעניינו רק במאפיינים הפיזיים של המינים השונים. כלומר שהם כמו יוצרי התורה הגדירו את הסדר כתנאי מוקדם של בריאת העולם שאין לסטות ממנו.על ידי שמירת הגבולות הטבעיים של
מינים שונים של צמחים ,בעלי חיים וסיבים ביחד עם הגבולות הגיאוגרפיים שמפרידים בין חלקה אחת לאחרת ,עם ישראל שומר את המצב המסודר , והקדוש ,שאיתו יצר האל את העולם. תפיסה זאת הייתה זהה פחות או יותר לתפיסתו של בעל ספר ויקרא ונראה שהייתה דומיננטית לחלוטין לפני חורבן בית שני.(7)
חכמי יבנה קיבלו תפיסה זאת כלשונה. הם עסקו בעיקר בהגדרה של חלק ספציפי של אדמה שיוכל להיחשב כשטח אוטונומי , והציעו כמה שיטות שאיתם צמחים ממינים שונים יחשבו כנפרדים זה מזה בשתילה. כלומר חכמי יבנה היו אדישים לצורה החיצונית של השטח אלא רק עם הקונפורמיות שלו לחוקי ההפרדה. חכמי יבנה קבעו שאם שותלים
סוגים שונים באותו האזור ואפילו בטעות כי אז הסוג השני יש להשמידו, אחרת כל התוצר יהיה אסור לשימוש.
תפיסה חמורה זאת השתנתה לחלוטין לאחר מרד בר כוכבא בתקופת חכמי אושה. המרד הביא לשינוי דרסטי בסדרי העולם מבחינת האומה ושינוי זה התבטא גם בתפיסותיהם של החכמים. חכמי אושה קבעו שאין למעשה סדר ראשוני שיש לשמרו בכל מחיר אלא שיהודים עצמם הם שקובעים את הסדר בעולם דרך תפיסתם וכוונותיהם.וכך יחסם לצמחים הוא
שיקבע אם צמחים אלה יחשבו לסוגים שונים . הצופה בשדה הוא שיחליט אם הצמחים שנשתלו בצורה מבולבלת ולכן עוברים על חוקי כלאים או בצורה מסודרת ולכן מותרים. כלומר האדם היהודי הוא זה שמכניס בעצמו את הסדר לעולם ללא קשר לסדר לסדר המקורי של העולם. (7 ) ותפיסה זאת היא הדומיננטית במשנה ובתקופות מאוחרות יותר.
באשר לנושאים הספציפיים יותר של קביעת כללים בנושאי הכלאיים , כאשר עסקו בנושאי צמחים נקבע שאין ההלכה אוסרת אלא את הרכבתם של שני מיני אילנות זה בזה ,ירק בירק ואילן בירק אבל מותר לשתול אילנות ממינים שונים זה ליד זה במטע אחד שכן האיסור באילנות הוא של הרכבה בלבד.
כן הותרה זריעת תבואה בין עצי המטע.
בין השאר נקבע שהרכבת אילן במין שאינו במינו אסורה בחו"ל ואף אסור לישראל להניח לגוי שירכיב לו אילנות כלאים הן בארץ והן בחו"ל.
אסור לקיים צמח המורכב כלאיים אך מותר לנטוע ייחור שנלקח מעץ שהורכב כלאים. כלאי זרעים צמחי מאכל ממינים שונים שאינם עצים הצומחים בשכנות קרובה מהווים כלאים ,אסור לזרוע ואסור לקיים אותם.מאידך צומחים מכלאי אילן וכלאי זרעים מותרים באכילה ובהנאה.
זריעת תבואה או ירק סמוך לגפן אסורה משום מה שנקבע ספציפית בספר דברים " לא תזרע כרמך כלאיים" כלומר שהניסוח של ספר דברים נתפרש לחכמי המשנה כאיסור מיוחד. חכמי המשנה קבעו שכלאי הכרם שונים בהלכותיהם מכרמי השדה (המכונים בהלכה כרמי זרעים ). החשוב בהבדלים אלה הוא שכלאי כרם אסורים בהנאה ( כלאים ח', א')
לפי שבספר דברים באה ההתראה : פן תקדש המלאה זרע, המתפרשת בהלכה בכך שלא ייאסר יבול זרע התבואה ביחד עם הענבים המלאים ,דהיינו הבשלים. המשנה אוסרת כל גידול של תבואה או ירק סמוך לגפנים , אבל האמוראים חלוקים בנושא זה.
לפני חז"ל עמדה בעיה של הגדרת מין ב"שאינו מינו" כלומר מהם המינים השונים ולרוב הקריטריונים שניתנו בנושא זה היו: צורת הפרי, צורת העלים, וטעם הפרי. ואם אין דמיון כזה בין הצמחים הרי הם כלאים זה לזה. בעיקרון מותר להרכיב רק זנים או מינים קרובים ודומים אך האמת היא שקריטריונים אלה הם מבחינות רבות
סובייקטיביים ולכן לא תמיד התחשבו בהם לחומרה.וכך יש שהותר להרכיב שני מינים השייכים לסוגים בוטניים שונים ויש שאסרו להרכיב שני מינים השייכים לאותו סוג בוטני . כאמור למעלה קבעו בנדון מסורת שסיכמה :"יש מהם (מינים ) שהילכו (לדין כלאיים) אחר הפרי ויש שהילכו בהן אחר טעם הפרי".(8)
בכלאי בהמה האיסור הוא בהרבעה ,בזיווג המיני בין בעלי חיים ממינים שונים. ואף הסיוע לכך (הרבעה עלי ידי גוי ) אסור. לעומת זה הותר "לגדל ולקיים" ושני פירושים ניתנו למושגים אלה: שמותר לגדל זה לצד זה שתי בהמות משני המינים למרות החשש שיבואו מעצמם להרבעה. ושמותר לגדל בן כלאיים שנולד מהרבעת שני המינים.
רתימת שני בעלי חיים שונים מכל סוג שהוא יחד לעבודת משיכה ונהוג היא אסורה. וזוהי הרחבה של איסור החרישה בספר דברים " בשור וחמור יחד", הרמב"ם קובע בעניין זה שלא רק עבודת שור וחמור יחד אסורה אלא כוונת התורה היא לכל בהמות וחיות שאת מהן היא טהורה (כמו שור) ואחת טמאה (כמו חמור) .
כלומר סוגי בעלי החיים השונים נקבעים לא רק לפי מינם אלא גם לפי מאפיינים אחרים כמו אם הבהמה היא מתורבתת או פראית ,טהורה או טמאה.כל אלה נקודות שהטקסט המקראי אינו מתייחס אליו.
כפי שראינו היה ויכוח בעניין זה בקרב חכמי המשנה, והייתה דעתו של חכם כמו רבי יוסי שראה בכלאיים דבר שנברא בערב שבת כאשר האדם הראשון הביא שני בהמות והרכיב אותן זו בזו ויצא מהן פרד. מדברים אלה ניתן להסיק שרבי יוסי סבר שמעשה כלאי בעלי החיים הוא חכמה גדולה שנמסרה לאדם ובעזרתה הוא יכול ליצור יצורים
חדשים "מעין דוגמא של מעלה "
דוגמת הבורא.(9) אך כאמור גישה זאת נתקלה בהתנגדות חזקה של חכמים.
בכלאי בגדים אין שינוי במהות ומותר לכתחילה לעשותם ולמכרם ואין אסור אלא ללבשם או להתכסות בהם ואף מותר לשבת עליהם. אלא שחז"ל אסרו שמה תעלה נימה מהם על הבשר. חכמי יבנה קבעו שההגבלה הזאת חלה רק על חומרים ללבוש אך מותר להשתמש בצמר ופשתים יחד למטרות אחרות חוץ מלבוש. חכמי אושה קבעו בנושא זה בהתאם לתפיסתם
הכללית שלהקל עד כמה שאפשר וכי מראית העין היא הקובעת כי כל זמן שהלבוש אינו כולל כל כך הרבה חומר משולב עד שאפשר לראות כי הוא כולל את העירוב האסור כי אז אפשר למעשה ללבוש גם את הבגדים מעורבים מסוג זה. (10)

עם חלוף השנים אם כן עשו החכמים כמיטב יכולתם כדי להקל בחוקי הכלאיים והפכו אותם תלויים יותר ויותר במראית העין אם היא של סדר ואחידות ובמקרה זה הכלאיים היו מותרים או של בלבול וחוסר אחידות ובמקרה זה הכלאיים היו אסורים .
סיכום
עברנו בעבודה זאת על נושא חוקי הכלאיים כפי שהם מופיעים בספר דברים לעומת ספר ויקרא וכפי שהם מופיעים במשנה לעומת התנ"ך.
הראינו שנראה שיש הבדל יסודי בין חוקי הכלאיים בספר דברים לעומת ספר ויקרא בכך שחוקי ספר דברים הם יותר ספציפיים וניתן לאמר יותר "מקילים " לעומת ספר ויקרא. נראה שכוונת עורכי ספר ויקרא כשחוקקו הלכות אלה הייתה לחזק את יחוסו של עם ישראל כעם קדוש לעומת העמים שסבבו אותו ולדעתם אחת הדרכים להשיג זאת הייתה
על ידי שמירה קפדנית של טוהר סדרי הבריאה כפי שנקבעו בידי
הבורא לפני ש"זוהמו " על ידי התערבויותיו של המין האנושי בסדרי הבריאה בביצוע כלאיים שונים בצמחים ובבעלי חיים.
העורכים הרפורמיסטים של ספר דברים לקחו הילכות אלה ושינו אותם כדי להקל על הציבור הם נמנעו מלדון באיסור ההרבעה של בעלי חיים כנראה משום שאיסור זה היה בילתי ניתן ליישום בתקופתם .
מאידך לא מן הנמנע שבחוק מסוים של איסור חרישה ביחד של שור וחמור הייתה להם כוונה נסתרת של איסור נישואי ישראלי וכנעני ברוח הרפורמות הלאומניות של תקופתם. הם גם צמצמו את האיסורים הגורפים כל של ספר ויקרא כדי שיהיו תקפים רק למקומות ופריטים ספציפיים יותר, כרם במקום שדה , צמר ופשטן במקום מגון רחב יותר
של סיבים וכו'.
בתקופת המשנה חל שינוי דרסטי בהבנה ובתפיסת החכמים את האיסורים האלה . אם בראשית התקופה בימי בית שני ובימי חכמי יבנה הרי עדיין קיבלו איסורים אלה כפשוטם כחלק מהצורך להימנע מלפגוע בסידרי הבריאה וחלק מהצורך להפוך את ישראל לגוי קדוש, הרי לקראת סופה של תקופת המשנה כשהמרכז ההלכתי עבר לאושא בעקבות מרד בר
כוכבא הייתה הקלה מרובה בהלכות כלאים. חכמי אושה קבעו למעשה שביצוע כלאיים (לפחות בצמחים ) אינו עבירה כשלעצמו כל זמן שהדבר אינו בולט לעין ואינו פוגע בתחושת הסדר הקיים בשדה צמחים . זאת מתוך תפיסתם הליברלית שקבעה שאין צורך לשמור על סדרי העולם כפי שהיו בעת הבריאה אלא האדם הישראלי הוא זה שמתוך יחודו
הדתי והרוחני משליט סדרים בעולם . לכן כל זמן שהישראלי מקפיד על סדר בשדהו כפי שהוא מבין אותו הרי אין כל איסור גורף על ביצוע כלאיים שונים .
כמובן היו איסורים ספציפיים שונים שהתבססו בעיקר על החוקים הספציפיים השונים בספר דברים , אך לעומת זאת התנגדו ברוחם לאיסורים גורפי הכל של ספר ויקרא.
תפיסה ליברלית זאת התבטאה גם ביחסם לעירוב סיבים בלבוש שקבעה שכל זמן שעירוב זה אינו בולט לעין ( ולכן פוגע בתחושת הסדר ) הרי הוא מותר.
לעומת זאת החכמים הרחיבו באיסורים המוטלים על עבודה משותפת של בעלי חיים ביחד מעל ומעבר למה שניתן למצוא בספר דברים , אך מאידך היו גם תפיסות חזקות של חכמים ידועים כמו רב יוסי שטענו שאין כל רע בכלאיים של בעלי חיים וזה מותר מבחינת ההלכה.
דומה שכיום בעידן ההנדסה הגנטית ,ויכוחים מסוג זה הם רלבנטיים אף יותר משהיו בתקופתם. כיום כשהמדענים יוצרים באופן מלאכותי זנים מעורבים שונים של צמחים ויוצרים יותר ויותר בעלי חיים מעורבים מסוגים שונים שבהם יש גנים של בעלי חיים שונים ( למשל פרה שבה יש גנים של עז) באופן מלאכותי, ויכוחים אלה מלפני אלפי
שנים שדומה שעסקו בעניינים אזוטריים לחלוטין יש בהם מידה עזה של אקטואליות עד שדומה שהם עוסקים בתקופתנו.
מראי מקומות לפרק 1
1. משה וינפלד (עורך ) עולם התנ"ך: דברים ע' 8
2. אלכסנדר רופא מבוא לספר דברים :חלק ראשון ופרקי המשך ע' 270
3. שם ע' 273
4. ESLIE J. HOPPE THE ORIGINS OF DEUTERONOMY , P. 316
5 רופא ע' 271
מראי מקומות לפרק 2
1. עולם התנ"ך: ויקרא ע' 134
2. MICHAEL FISHBANE BIBLICAL INTERPRETATION IN ANCIENT ISRAEL P. 59
3. CALUM M. CAMICHAEL THE LAWS OF DEUTRONOMY P. 162
4.IBID P. 164
5. IBID P.165
מראי מקומות לפרק 3
1. יהודה פליקס כלאי זרעים והרכבה ע' 7
2. שם שם
3. שם שם
4. IRWING MANDELBAUM A HISTORY OF THE MISHNAIC LAW OF AGRICULTURE: KILYIM P.5
6. יעקב ניוזנר יהדות : עדותה של המשנה ע' 229
7. ALAN J. AVERY PECK MISHNAH`S DIVSION OF AGRICULTURE : A HISTORY AND THEOLOGY OF SEDER ZERAIM P. 101
8. יהודה פליקס עצי הפרי למינהם -צמחי התנ"ך וחז"ל ע' 50
9. יהודה פליקס טבע וארץ בתנ"ך ע' 23
10. AVERY-PECK P. 137
ביבליוגרפיה
1. עולם התנ"ך : דברים ת"א, 1994
2. עולם התנ"ך: ויקרא ת"א 1994
3. ניוזנר, יעקב יהדות-עדותה של המשנה ת"א, 1986
4. פליקס, יעקב כלאי זרעים והרכבה : מסכת כלאים -משנה תוספתא וירושלמי לפרקים א-ב ת"א, 1967.
5. פליקס, יהודה עצי פרי למיניהם -צמחי התנ"ך וחז"ל ירושלים,1994.
6. פליקס, יהודה טבע וארץ בתנ"ך :פרקים באבולוציה מקראית ירושלים,1994
7. פליקס, יהודה " כלאי הרכבה באילן וירק " בתוך בר אילן-ספר השנה למדעי היהדות והרוח של אוניברסיטת בר אילן-ג ר"ג,תשכ"ה ,ע' 25-45.
8. רופא, אלכסנדר מבוא לספר דברים :חלק ראשון ופרקי המשך, ירושלים, תשמ"ח.
9.AVERY-PECK,ALAN J. MISHNAH`S DIVISION OF AGRICULTURE : A HISTORY AND THEOLOGY OF SEDER ZERAIM CHICO,CALIFORNIA,1985.
10. CARMICHAEL ,CALUM M. THE LAWS OF DEUTRONOMY LONDON ,1974.
11. FISHBANE ,MICHAEL BIBLICAL INTERPRETATION IN ANCIENT ISRAEL OXFORD ,1985
12. HOPPE ,LESLIE J. THE ORIGINS OF DEUTERUNOMY A DISSERTATION. 1978
13. MANDELBAUM ,IRWING A HISTORY OF THE MISHNAIC LAW OF AGRICULTURE : KILAYIM CHICO,CALIFORNIA , 1982

תגים:

מצוות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הלכות כלאיים בספר דברים ובמשנה", סמינריון אודות "הלכות כלאיים בספר דברים ובמשנה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.