ניתוח והשוואה יצירתית של עיצוב הדמויות והעלילה ב"אל תיגע בזמיר"\הרפר ו"התפסן בשדה השיפון"\ סלינג'ר

תקציר העבודה:

"התפסן בשדה השיפון" ו"אל תיגע בזמיר" מתארים מאפיינים שונים של החברה האמריקאית. במקרה הראשון מתואר מה עלול לקרות לנער מתבגר, כאשר אחד מהוריו שקוע כולו בקריירה שלו וכפי הנראה מקדיש יותר מדי זמן בקשירת קשרים עם "האנשים הנכונים" מבחינת הסטטוס החברתי.
בספר השני מתארת עיר בדרום האמריקאי שבה הכושים עדיין נלחמים להכרה בשוויון סביבתי. תיאורן של סיטואציות אלה בא דרך עיניהם של ילדים. תיאורים דרך נקודת מבט של אנשים מבוגרים, עלול להשאיר נופך פסימי. אנשים מבוגרים הם בעלי אישיות מעוצבת ומגובשת ובעלי קיבעונות מנטליים שונים. ילדים לא ולכן העתיד לפניהם ובידיהם היכולת להביא איתם משב רוח מרענן ולהביא איתם בשורה חדשה.
המשפטים המסיימים של שתי היצירות יכולים גם כן להעיד על אופטימיות זו. ב"התפסן בשדה השיפון" הסיום הוא: "כל מה שאני יודע, בעצם, זה שאני ככה מתגעגע לכל אלה שסיפרתי עליהם. אפילו לסטרדלר ולאקלו, למשל. אני חושב שאני אפילו מתגעגע למוריס המחורבן הזה. אף פעם אל תספרו שום דבר לאף אחד, אם תספרו, תיכף תתחילו להתגעגע לכולם". (עמ' 209)
וב"אל תיגע בזמיר" הסיום הוא: "רוב האנשים נחמדים, סקוט, כשאנו מכירים אותם לבסוף, הוא כיבה את האור וחזר אל חדרו של ג'ם, כל הלילה ישב שם ועוד ישב שם כשיקיץ גם ג'ם בבוקר".
בשני המקרים מורגשת אווירה של סלחנות, אצל הולדן געגועים לאותם שהתעמתו איתו ואצל סקוט כשאביה אומר לה שרק כשמכירים אנשים לעומק, אפשר להבין שביסודם אינם רעים. אין זה happy end במובן המקובל של המילה, אלא הבנה שבאה עם ההבשלה והבגרות הנפשית בין שמדובר באדם בודד ובין שמדובר בחברה.

מקורות:

הדגשים התיאוריים:
1. "מיס מודי שנאה את ביתה: זמן שעושה אדם בביתו הוא זמן שנתבזבז. אלמנה הייתה גברת זיקית שהייתה עובדת בין ערוגות פרחיה כשהיא חבושה כובע קש ישן ולבושה סרבל של גבר, ואילו לאחר רחצת שעת חמש הייתה מופיעה במרפסת ביתה ושולטת ברחוב יופיה הכובש" (עמ' 43) .
2. "בילדותנו נצטמצמה פעילותנו לדרומה של מיקום, אך כשלמדתי בכיתה ב' והענינים שעינינו את בו רדלי כבר היו נחלת העבר, הרבה למשוך את ליבנו רובע העסקים של מיקום ואנו היינו יוצאים לשם במעלה הרחוב , על פני ביתה של מרת הנרי לאפיאט דיבוס.
היוצא את העיר מן ההכרח היה שיעבור על פני ביתה, אם לא רצה להקיף הנפה של מיל אחד. פגישות קודמות קצרות עימה לא הניחו בי כל רצון לחדשן, אבל ג'ם אמר כי עלי להתגבר ביום מן הימים" (עמ' 101).
3. "אפילו מר אנדרווד היה שם, אף על פי שלא התעניין בשום וניין חוץ מ"מיקום טריבון", שהוא בעליו היחיד, עורכו ומדפיסו גם יחד. הוא היה מבלה כל ימיו ליד מכונת הסידור ומשיב את נפשו מזמן לזמן בלגימה מלגין של יין דובדבנים. לעיתים רחוקות ליקט בעצמו חדשות. הבריות הביאו אותן אליו, אמרו עליו שהוא מחבר במוחו כל
גליון של "מיקום טריביון" ומסדרו בעצמו במכונת הסידור. היו רגליים לדבר. אך מה שהוא הניע כפי הנראה היום את מר אנדריוז לבוא לכאן" (עמ' 147).
כפי שציינו במבוא "אל תיגע בזמיר, מתוארים חיים קהילתיים באחת הערים בדרום האמריקאי - העיר היא מיקום והרקע הוא היחסים הבינגזעיים הקשים בין הלבנים לשחורים. כשלבנים רבים התנכלו קשות לתושבים השחורים ועשו ככל שיכלו לדחוק אותם לשולי החברה ולנדות אותם מהקהילה. הם לא בחלו באמצעים אלימים לרבות האשמתם באשמות
שלא היו ולא נבראו ובלבד שחלק מהם לפחות יהיה מאחורי סורג ובריח.
ציר מרכזי של המסופר ב"אל תיגע בזמיר" הוא משפטו של תום רובינסון השחור באונם מיאלה ביתו של בוב וואל, שעה שכל הסימנים מעידים שהאשמה זו היא משוללת כל יסוד. ההיפך הנכון. בוב יואל היה אדם בעל אישיות רופסת ושיכור מועד הוא שפגע במיאלה ביתו בשר מבשרו.
אביה של סקאוט, אטיקוס נקרא לסנגר על תום רובינסון וזאת בשל כשרונותיו המשפטיים יוצאי הדופן והיותו בעל גישה ליברלית חברתית.
ביצירה יש בעצם שלוש דמויות מרכזיות והן סנאוט המספרת, אחיה ג'ם והאב אטיקוס. אין שום התייחסות ואזכור כלפי האם (מלבד העובדה שנפטרה כאשר סקאוט הייתה בת שנתיים (עמ' 8) ), וגם לא ידוע עליה שום דבר. את תפקיד האם ממלאת בצורה חלקית קאלפורניה השחורה המטפלת במשק הבית ומתוך הכתוב עולה שהיא אישה נבונה במיוחד.
אם הולדן ב"התפסן בשדה השיפון, הוא נער בעייתי המוצא את העוגן שלו בריאליה באמצעות אחותו הצעירה ממנו, הרי שסקאוט מתגלה כילדה נבונה ורגישה המקרינה הרבה חום, היא יודעת לשאול שאלות ויודעת להעריך חוכמתם של אנשים מבוגרים ומגלה נכונות ללמוד מהם ולמזלה היא אכן מצאה לה שניים כאלה בדמותם של אביה ומנהלת משק
הבית והיא מצאה גלם מי שהוא לחלוק עימו את עולמה והוא אחיה ג'ם.
בגלל הצמצום של משך הזמן המתואר ב"התפסן בשדה השיפון" האירועים מאד דחוסים. מתוארת כאן מסכת של פגישות שהיו להולדן בשלושה ימים אלה עם אנשים שונים וב"אל תיגע בזמיר" הזמן המתואר הוא ארוך יותר - לא שלושה ימים אלא שלוש שנים ויש כאן גם מקום לתיאור התפתחויו אישיות אצל גיבורי היצירה, בפרט בדמויות המרכזיות.
ישנו גם מרחב גדול לדינמיקה בעלילה. ב"התפסן בשדה השיפון: הדינמיקה היחידה היא המעברים ממקום למקום של הולדן עד הגיעו לביתו.
מכיוון שהציר המרכזי ב"התפסן בשדה השיפון" הוא הולדן הרי שהעולם המתואר בו הוא עולמו של גיבור זה. הנפח העלילתי הוא מצומצם מאוד המפגשים המזדמנים של הולדן עם הדמויות השונות, משמשות את מחבר הספר כדי להראות את העולם התזזיתי של גיבור הספר ובכך להראות שמדובר בבחור עצבני כנראה, שלא יודע מה לעשות עם עצמו. גם
אופיים של הדיאלוגים יכול להעיד על כך. אלה הם בדרך כלל דיאלוגים קצרים על גבול הלקוניות, משל המחבר רוצה להראות שהולדן מנסה להציג עצמו כאדם תכליתי וענייני, אך המצב הוא הפוך למעשה. הולדן לא יודע למעשה, איך להסביר את עצמו. הוא לא יודע איך לשווק את עצמו ולהציג את זהותו בבחינת מי אני, הדיאלוג עם הזונה
יכול להעיד על כך כאלף עדים בשל דרך הצגה זו של הדברים. השתלשלות האירועים יש בה מן האקראיות והולדן יכול היה להפגש עם הדמויות השונות בסדר שונה מכפי שמוצגים הדברים. באותה מידה הוא יכול היה להפגש קודם עם חברתו סאלו ולאחר מכן עם הזונה סאלו והוא יכול היה ליזום את פגישתו עם קארל לוט, סמוך למועד עזיבתו את
בית הספר. הולדן יכול לשמש כדמות ייצוגית לכל אותם אמריקאים צעירים המחפשים את עולמם.
ב"אל תיגע בזמיר" העלילה המתוארת היא כלל המתרחש בעיירת מגוריה של סקאוט. זוהי עלילה בעלת מבנה ברור עם התחלה אמצע וסוף. אמנם ישנה דמות מרכזית והיא סקאוט, אך ישנו גם אירוע מרכזי משפטי של תום רובינסון שלו מוקדש כשליש מן הספר. יש כאן אבחנה בין דמות מרכזית לאירוע מרכזי מה שלא קיים בה"תפשן בשדה התלתן", כאן
ישנו מסר ברור שהמחבר רוצה להעביר לציבור הקוראים והוא בעייתם של הכושים כמיעוט וחוסר הסובלנות כלפיהם והטכניקה שבה הוא משתמש לשם כך הוא תיאור מפורט של משפט הנערך לכושי תום מוריסון, המלווה בהתייחסויותיה של סקאוט לכך והערות שונות במהלך הספר הן של אביה אטיקוס והן של המשרתת קאלפורניה.
הדמויות הראשיות בשתי היצירות.
ב"התפסן בשדה השיפון" קיימת דמות מרכזית אחת והיא המספר הולדן עצמו. וב"אל תיגע בזמיר" קיימות שלוש דמויות מרכזיות והן המספרת סקאוט, אחיה ג'ם והאב אטיקוס. אפשר להבין זאת על רקע העובדה שב"התפסן בשדה השיפון" המספר מתמקד במה שאירע לו עצמו לאחר שסולק מבית ספרו ואילו ב"אל תיגע בזמיר" מתוארת מערכת יחסים שלמה
מערכת יחסים בינאישית בתוך המשפחה. בתוך מערכת יחסים זו הדמות הבולטת לאחר סקאוט היא דמות באב.
על פניו נראה שאי אפשר להשוות בין הדמויות המרכזיות לפחות לגבי הדמויות המתארות הולדן מכאן וסנאוט מנגד על בסיס הטרמינולוגיה שבה משתמש יוסף אבן לניתוח דמויות ספרותיות כ"דמות השטוחה" והדמות העגולה" וזאת בשל משך הזמן השונה בו מתרחשות שתי עלילות אלה. אך למעשה אין זה בדיוק כך, שלושת הימים בהם הולדן מסתובב
למעשה בפגישות אינוסופיות עם אנשים שונים בין שאלה פגישות
אקראיות או פגישות יזומות הוא לומד להכיר את עצמו. בהתחלה הוא אמנם מבולבל ולא יודע מה לעשות עם עצמו אך בסוף הספר הוא מצליח להגיע למסקנות כלשהן לגבי הטווח הקרוב - להישאר בבית הוריו.
את המקור הראשוני לבלבול שלו יש להבין על רקע הבית בו גדל. כפי שראינו הוא גדל בבית בעייתי מאד וכפי שהוא אומר "אבי הוא די עשיר... הוא עורך דין של חברה גדולה... הוא תמיד משקיע כסף בכל מיני מחזות בברודווי. הם תמיד נכשלים, אבל, וזה מוציא את אמי מהכלים כשהוא עושה את זה. היא לא מרגישה כל כך טוב מאז שאחי
אלי מת. היא די עצבנית. זוהי עוד סיבה שנורא לא רציתי שהיא תדע שהעיפו אותי משם" (עמ' 106).
"אבי היה קתולי פעם, הוא אבל הפסיק, כשהוא התחתן עם אמי" (עמ' 110). על אמו הולדן מספר שהיא "נהיית היסטרית נורא. היא אבל הרבה פחות היסטרית אחרי שהיא מעכלת מה שהוא עד הסוף". (עמ' 52). "לאבי אתם יכולים לתת בכסא על הראש והוא לא יתעורר. אבל אמי, אך רק משתעלים באיזה מקום בסיביר היא כבר שומעת. היא נורא
עצבנית הרבה פעמים היא ערה ומעשנת סיגריות כל הלילה" (עמ' 156). "לאמא שלי יש המון טעם בכמה דברים. לקנות מחליקים או מה שהוא וזה היא לא יודעת. אבל בבגדים היא מצויינת"  (עמ' 157). "היא לא כל כך נהנית שהיא יוצאת לבלות" (עמ' 174).
אח אחד שלו, אלי נפטר בגיל צעיר מסרטן. "הוא היה נורא נבון.
המורים שלו תמיד היו שולחים מכתבים לאמא שלי וכותבים לה איזה תענוג זה שיש להם תלמיד כמו אלי בכיתה שלהם... אבל הוא לא רק היה הכי נבון במשפחה. הוא היה גם הכי נחמד, בהרבה מובנים, הוא אף פעם לא התרגז על אף אחד" (עמ' )39.
על האח השני שלו די.בי. הוא מספר ששירת בצבא במלחמת העולם השניה וכי הוא לא היה שבע רצון משירותו הצבאי ובשמקצועו הוא סופר (עמ' 138) ושהוא שוהה זמן רב בהוליבוד (עמ 156).
היחידה מבנות משפחתו שמתוארים שיחות שלו איתה היא אחותו פיבי הצעירה ממנו ומצטיירת כאן דמות של ילדה נבונה ובוגרת ומוכנה תמיד להקרין הרבה חום ואהבה (עמ' 159).
מהקצת הזה מתברר שהולדן גדל בבית קשה מאוד. מהכתוב ניתן להבין שהוא בא מהמעמד הבורגני הגבוה - כסף לא היה חסר בבית, אך האב משקיע כספים בהצגות כושלות, מה שממרמר את אימו. הוא בעצם רואה מעט מאוד את אביו, שכל כולו קשור לעולם הבמה מהצד העסקי שלו ואמו לא שובעת מכך נחת. זה תמיד מרגיז אותה. מה עוד שמטבעה היא
אשה עצבנית ולא יודעת לנצל את הזמן שעומד לרשותה. היא תמיד בבית.
האח אלי שנפטר ואחותו הם מוצלחים מאד. לגבי האח השני די.בי. , להוציא את העובדה שהוא קשור כמו האבא לעולם האמנותי, הוא סופר תסריטים. להוציא עודות אלה לא ידוע עליו שום דבר.
הולדן יצא "דפוק" מה שהוא. הוא נזרק מבתי ספר שונים. המבנה של התא המשפחתי שלו השאיר בו את אותותיו. הורים שעסוקים עם עצמם, אחים ואחות מוכשרים שידעו להפיק מעצמם את כשרונותיהם והוא הולדן שהיה כנראה ילד מופנם סגור היה זקוק להרבה חמימות ותשומת לב לא זכה לכך. להורים היו כנראה ציפיות ממנו, אך לא ידעו איך
להתייחס אליו והוא כתגובת נגד הזניח את לימודיו והגיע להיכן שהגיע. רק עם אחותו פיבי הוא מצא שפה משותפת והיא ידעה והייתה מוכנה להבין לנפשו.
התיאור של ההורים למרות שהוא תמציתי "מעגל" את דמותו של הולדן.
זה שמעניק לדמותו, שעל פניו מצטיירת כדמות רדודה, מימד של עומק.
הולדן הוא בעצם נער מתבגר רגיש מאד שחייב להתמודד עם קשיים שלא כל אחד מסוגל להתמודד איתם.
מכאן גם קיימת אפשרות להבין מה מונע ממנו מלהגיע לביתו עם סילוקו מבית הספר. הטיעון שלו לא להיות בבית שעה שהוריו יקבלו את הודעת בית הספר, נכון רק חלקית. הוא מעוניין לנצל ימים אלה כדי לתת לעצמו דין וחשבון לגבי עצמו. גם אם הוא לא מצהיר על כך הרי זה מה שפועל אצלו תת הכרתית. קיים כאן שלב מואץ בהתפתחות
מנטלית, מה שהיה חסר לו במשך שנים רבות והוא מנצל זאת עתה בבחינת "מעז יצא מתוק".
בעוד שהולדן הוא נער בן 16 כאשר האירועים המתוארים ב"התפסן בשדה השיפון" הרי שסקאוט ב"אל תיגע בזמיר" היא ילדה בת 9 והבדלי גיל אלה הם משמעותיים ביותר.
עם כל הבעיות שהולדן נאלץ להתמודד איתן הרי הוא כבר על סף המעבר מסטטוס של נער לסטטוס של גבר ואילו סקאוט היא ילדה שעליה ללמוד הרבה. ואמנם ב"אל תיגע בזמיר" מוצגות דמויות נוספות שמשמשות אותה כאנשים שמהם היא מנסה "לשאוב" ידע וחוכמת חיים. האנשים הסמוכים לה הם אחיה ג'ם המבוגר ממנה, הוא בן 13, אביה אטיקוס
ומנהלת משק הבית קאלפורניה. דמויות אלה משמשות לה כחונכים.
ישנן בספר דוגמאות למכביר על חונכותה של סקאוט ואביא כאן מספר דוגמאות:
1. בן לילה כמדומה קנה לו מכלול זה של ערכים וניסה לכפות אותם עלי: פעמים אחדות הרחיק לכת עד כדי כך שפקד עלי מה אעשה, לאחר קטטה אחת צרח ג'ם: "כבר הגיע הזמן שתתחילי להיות נערה ותתנהגי בסדר. פרצתי בבכי ונמלטתי אל קאלפורניה." "אל תרגזי יותר מדי על מיסטר ג'ם" - פתחה.
"מיסטר ג'ם?"
"כן, הרי הוא עכשיו מיסטר ג'ם".
"הוא עוד לא דימבוגר" אמרתי. "צריך רק דבר אחד, שמשהו ירביץ לו כהוגן, ואני אינני גדולה בשביל זה"(עמ' 115).
2. בוקר אחד הופתענו למראה קריקטורה ב"מונטגומרי אדוורטייזר"
ותחתיה הכתובת: "פינץ איש מיקוס" אטיקוס נראה בה יחף, לובש קצרים, כבול בשרשרת אל שולחן כתיבה. הוא כתב בשקידה על גבי לוח צפחה, בעוד נערות פוחזות קוראות לעומתו "הני, הני".
"הרי זו מחמאה" הסביר ג'ם, "הוא מקדיש את זמנו למעשים שלא היו נעשים כלל לולא טרח מישהו לעשותם".
"מה?" נוסף לסגולות החדשות שקנה לו ג'ם סיגל לו גם ארשת חוכמה המוציאה מהכלים.
"או סקאוט הרי זה מעין ארגון מחודש של מערכת החושים במחוזות וכל מיני דברים. העניינים האלה מאוסים על רוב האנשים.
ומנין ןלך?
"הן: הסתלקי ותני לי מנוח אני קורא בעיתון".
ג'ם השיג את מבוקשו - הסתלקתי מהמטבח. (עמ' 116)
3. בעקבות שיחה בין אטיקוס לדודה אלכסנדרה שסקאוט וג'ם הקשיבו לה אומר ג'ם לסנאוט: "סנאוט תשדלי לא להרגיז את הדודה, שמעת?...
זה משום אינך יכולה לשים לב למשהו יותר מרגע... אבל המבוגרים זה לא כך, אנו - " (עמ' 137).
4. בעקבות משפטו של תום רובינסון אומר אטיקוס לביתו סקאוט: "יתכן שתשמעי בבית הספר דברים מאוסים על כך, ולכן אבקש ממך לעשות עמי חסד: שאי את ראשך ברמה ואת אגרופים שללו שלך השפילי. יגיד מישהו מה שיגיד, אל תניחי להם להוציאך מהכליך, נסי להאבק הפעם במרחק... מוח יפה הוא אף כי אינך רוצה ללמוד" (עמ' 77).
5. "סקאוט", אמר אטיקוס: "בבוא הקיץ תצטרכי לכבוש את יצרך בגלל עניינים קשים יותר... אני יודע, עול הוא לגבי שניכם, אך לפעמים אנו חייבים לפעול כמיטב יכולתנו, ומעשינו בשעת חירום - כן, אין בידי לומר אלא זאת: כשתגדלו שניכם אולי תשקיפו על ענין זה בצער ותבינו כי לא הפקרתי אתכם. משפט זה, משפטו של תום
רובינסון, נוגע בשורשי מצפונו של אדם. סקאוט, לולא ניסיתי לעזור לאדם זה, לא הייתי יכול להכנס לכנסיה ולהתפלל לאלוהים. (עמ' 106)
6. בשיחתו של אטיקוס עם הדודה אלכסנדרה הוא אומר: "כאגב, איני סבור כי הילדים הפסידו משהו משום שטיפלה בחינוכם במידה מסויימת אף הכבידה ידה עליהם יותר מאם... מעולם לא ויתרה להם בשום ענין, ומעולם לא פינקה אותם, כרוב המטפלות הצבעוניות.
היא ניסתה לחנכם לפי מיטב הבנתה ויש לה די הבנה - עוד דבר, הילדים אוהבים אותה" (עמ' 137).
מג'ם, סקאוט לומדת דברים חדשים, שלה בגילה עדיין קשה לתפוש. אמנם ג'ם לא בהרבה מבוגר ממנה - גם הוא עדיין בעצם ילד, אך אופן הראייה שלו הרבה יותר נרחב והוא נמצא בסביבתה המיידית מהיותו אחיה וכך היא לומדת ממנו דברים חדשים, שהוכתבו דרך ספרים היא עדיין קשה עבורה.
במקביל היא לומדת גם כי עליה להתחשב בו וכי הוא לא יכול להקדיש לה את מלוא מרצו, יש לו את הצרכים שלו גם כן. תמיד הוא סבלני כלפי סקאוט ולכן היא לומדת זאת בדרך הקשה - יחס בוטה לעיתים המלווה בחוסר סבלנות כלפיה.
מאביה, אטיקוס לומדת על חשיבותה של מתינות, אורך רוח ואיך להקהות אקספרסיביות יתר ומקנה לה ערכי מוסר. דרך דמות האב המריב המחבר מכניס מסר חברתי משלו לגבי שינויים בדעת קהל ובשינוי עמדות שמטבעם הם איטיים.
קאלפורניה משמשת לסקאוט ולג'ם ובמיוחד לסקאוט גם דמות של אם.
סקאוט כאמור לא הכירה מעולם את אימה. וקאלפורניה מטפלת בסקאוט לא רק מבחינת דאגה לצרכיה השוטפים אלא גם מוכנה להקשיב למצוקותיה.
סקאוט יכולה במחיצתה למנות את כאביה ובכיה. (המחבר משתמש גם בסיטואציות אלה להעברת המסרים החברתיים שלו בדבר היותם של השחורים אדם ככל האדם. אין הם רק חוטבי עצים ושואבי מים. יש להם רגשות משלהם כמו הלבנים. כמו הלבנים יכולים הם להבין לנפשו של האדם).
מכיון שחלק גדול מהתיאורים ב"התפסן בשדה השיפון" ניתנים בגוף ארשון, הרי שאפשר להתייחס אליהם באל מונולוגים. כך שהספר בכללותו הוא מונולוג ארוך מאוד כאשר מידי פעם שתולים בו דיאלוגים בין הולדן לדמויות אחרות. מדרך תיאורים של הולדן אפשר ללמוד עליו דברים נוספים. השפה שלו איננה עשירה במיוחד אם לנקוט בלשון
המעטה, די אם נביא מספר דוגמאות כדי להעיד על כך. התיאור שניתן בעמ' 104 "לא ישנתי כל כך הרבה, מפני שאני חושב כשהתעוררתי היה רק עשר בערך, עישנתי סיגריה והרגשתי שאני די רעב. לא אכלתי שום דבר אחרי שני ההמבורגרים האלה שאכלתי עם ברוסבארד ואקלו כשנסענו לאגרסטאון לקולנוע" או בעמ' 54 "אני בדרך כלל אוהב לנסוע
ברכבת, ביחוד בלילה, כשהאורות מודלקים והחלונות כל כך שחורים". המחשבות המתוארות דומות יותר למין דין וחשבון. מה שיכול להעיד על חוסר בטחון עצמי, חשש או חסר יכולת לנסח בינו לבין עצמו את מחשבותיו ובשל כך גם חוסר יכולת להביא לידי ביטוי את רגשותיו. מסיבה זו הוא לא יכול היה כנראה גם לתקשר עם סביבתו ולא לפתח
קשרים אמיצים עם בנות המין השני.
"אל תיגע בזמיר" בנוי על בסיס הפוך רוב רובו הוא דיאלוגים או רבי שיח בין הדמויות השונות כאשר בין דיאלוגים באים תיאורים של סקאוט. תיאוריה במונולוגים אלה קצרים, אך שפתה היא עשירה מאוד.
אפשר ללמוד גם על אופיה של סקאוט כבר בילדותה. היא מצטיירת כילדה נבונה, עירנית היודעת איך להשתלב בחברה בה היא חיה בניגוד להולדן שיש בו מן האפטיות. היא מלאה ויטליות בצורה בלתי רגילה בעלת שפה עשירה ויכולת ביטוי גבוהה הרבה מעבר לגילה. היא מצטיירת גם כילדה החלטית ואם היו מעמידים אותה מול הולדן, היא היתה
יודעת איך להתמודד איתו. היא הרבה יותר בוגרת ממנו ולו היה הרבה מה ללמוד ממנה.
הדמויות המשניות בשתי היצירות
אם נתאר את הדמויות המספרות בשתי היצירות במרכזם של מעגלים, הרי המעגל הראשון הוא של בני המשפחה הקרובים איתם נמצאים בקשר אינטימי (בלי להתייחס לכך שב"התפסן בשדה השיפון" ההתייחסות אליהם היא מצומצמת מאד).
ב"התפסן בשדה השיפון" במעגל הראשון נמצאים הוריו של הולדן. (על האם שומעים רק ברקע הדברים) אחיו שעליהם בעיקר יש תיאורים כהאחות פרבו שאיתה הולדן מקיים דיאלוגים. ב"על תיגע בזמיר" במעגל הראשון נמצאים האב אטיקוס, האח ג'ם ובמידת מה גם המשרתת קאלפורניה.
המעגל השני הוא המורים והמעגל השלישי אנשים אחרים שאיתן הדמויות המספרות נמצאות בקשרי גומלין בין שמדובר בקרובי משפחה בדרגה שניה ושלישית ובין שמדובר באנשי הקהילה או בחברים ללימודים. הקשר עם אלה הוא מכל מקום, בשתי היצירות, הוא בין מזדמן וקצת יותר ממזדמן.
אם נתייחס למעגל השני, הרי שבשתי היצירות מופיע דמות המורה.
ב"התפסן בשדה השיפון" המורה הוא אדון אנטונילי (עמ' 179-190) ובמהלך הדיאלוגי בין הולדן למורה שלו אפשר ללמוד דברים נוספם על הולדן:
1. "מה קרה שם"? שאל אותו אדול אנטונילי. "איך היית באנגלית?
אגרש אותך מכאן תכך ומיד אם נכשלת באנגלית. אלוף בכתיבת חיבורים שכמוך" (עמ' 180).
2. "הו בטח! אני אוהב (הולדן על עצמו) שמדברים לענין וכל זה אבל אני לא אוהב שמדברים יותר מדי לענין. אני לא יודע נדמה לי שאני לא אוהב שמדברים לענין כל הזמן". (עמ' 181)
3. המורה מספר להולדן: "לפני שהוא טלפן אלי קיבל כנראה מכתב ארוך ומצער מאד ממנהל בית הספר שלך, שבו הוא מודיע לו שאתה בכלל לא מתאמץ מחסיר שיעורים ולכל השיעורים אתה בא לא מוכן, ובכלל אתה -"  (עמ' 184)
4. המורה ממשיך ואומר: "ההדרדרות הזאת שאתה הולך ומתקרב אליה,
לדעתי היא התדרדרות מסוג מיוחד. סוג איום ונורא. האדם המדרדר לא ניתן לו להרגיש או להבחין שהוא מגיע לקצה הדרך. הוא פשוט ממשיך להתדרדר ולהתדרדר. כל התהליך צפוי לאנשים אשר בתקופה זו או אחרת בחייהם חיפשו מה שהוא שהסביבה שלהם לא יכלה לספק להם.
או שנדמה היה להם שהסביבה שלהם אינה יכולה לספק להם, ולכן הם ויתרו ולא המשיכו לחפש. הם ויתרו עוד לפני שממש התחילו.
אתה מבין אותי?" (עמ' 185)
5. והוא ממשיך: "אני חושב שבקרוב יהיה עליך לברר לעצמך לאן אתה רוצה ללכת. ואז יהיה עליך להתחיל ללכת לשם. אבל מיד לא תוכל להרשות לעצמך לאבד אף רגע. לא אתה." (עמ' 186)
ומורתה של סקאוט הייתה קרוליין. בת 21 הייתה. משהבחינה שסקאוט יודעת לקרוא, היא "ציוותה עלי שאגיד לאבי כי לא יוסיף ללמדני שכן יפריע לי הדבר בלימוד". (עמ' 18) באשר לתיאורה נמסרות שלוש סצנות. מתוך שיעורים שנתנה כמו נסיון כושל לספר לילדים סיפור על חתולים (עמ' 18), ההיסטריה שתפסה אותה כאשר ראתה כינה (עמ'
27) והעימות שהיה לה עם ברוס יואל (עמ' 28-29).
ההבדל בין שתי דמויות המורים בולט לעין. קרולין היא מורה צעירה וחסרת נסיון שצריכה ללמוד רבות הן באשר להעברת חומר לימודי, הן באשר להתמודדותה עם הלמודים והן באשר לחוסר בטחונה העצמי. היא מאבדת מהר מאד את העשתונות. ההתייחסות למורה קרוליין הוא בבחינת אפיזודה חולפת ביצירה. יותר משאפשר ללמוד על המורה עצמה,
אפשר ללמוד על סקאוט.סקאוט מתחילה את לימודיה בבית הספר, עם מטען גדול של ידע, יחסית לבני גילה. אביה עזר לה ללמוד, מה שהעצים את בגרותה הנפשית וזה מאפשר לה להסתכל  על המורה כשווה לה מנטלית היא נלחצת ושומרת על קור רוח והמורה כן. התיאורים שלה את האפיזודות בכיתה מובאים במשפטים קצרים וענייניים ללא עודף
תאורים ומליצות.
המורה של הולדן משמש לו להולדן כמין השילוב של "גורו" ודמות אב מתוך השיחות עם המורה, אפשר להניח שסבירות די גבוהה, מה הולדן לא קיבל מאביו האב לא טרח להחצין בהולדן כשרונות שיש לו והמורה משתדל לעשות זאת למרות שהסבריו הם לעיתים בוטים.
הולדן הוא על סף התמוטטות - כניסה למצב בלתי הפיך של עזובה נפשית והמורה משתדל לעצור אותו מבעוד מועד. הוא לחוץ על הבלמים בכל הכוח ובלבד שהולדן יחזיק מעמד כך שבעוד מספר שנים, הוא יהיה איש ויעמוד ברשות עצמו.
במעגל השלישי נמצאים דמויות שונות שהכניסה שלהן כביכול היא מקרית אך היא משרתת את מטרתו של המחבר והיא להציג צדדים שונים בדמות המרכזית. גם אם דמויות אלה הן שטוחות, הרי שבסיפורן שלהן יש להעמיק יותר את הדמות העגולה. סטרדלטר למשל מבקשמהולדן שיכתוב לו חיבור "עכשיו בלי צחוק. תכתוב בשבילי את החיבור הזה: " אל
תתאמץ יותר מדי או מה שהוא כזה. רק תעשה אותו תיאור נורא, בסדר?" (עמ' 36). מתוך בקשה זו אפשר ללמוד שהולדן היה תלמיד מצטיין בחיבור וכי הוא היה בעצם בעל כושר ביטוי מעולה.
ידיעה זו לגבי הולדן אפשר לגבות על ידי דבריו של המורה אדון אנטונילי המציין שהולדן היא אלוף בכתיבת חיבורים ומנגד באים תיאורים אחרים ביחסו לסטראדלטר. "רק דברים חשובים מאוד עניינו אותו" (עמ 34)"  "הוא כבר גמר לסרק את השערות היפהפיות המחורבנות שלו והתחיל לסדר את כלי הרחצה המטונפים שלו" (עמ' 35), סטרדלטר
היה קושר לו את העניבה שלו לפני הראי, כשנכנסתי, הוא בילה אולי חצי מהחיים המחורבנים שלו לפני הראי" (עמ' 35).
סטרדלטר הוא בחור שאוהב לטפח את עצמו, ומקפיד על הופעה יותר ממסודרת. הולדן לא מספר על עצמו שום דבר ביחס לכך. יש להניח על כן שהולדן מזניח את עצמו וכי הוא בעל הופעה מרושלת. בעוד שלסטרדלטר חשוב איך יסתכלו עליו, הרי שהולדן אדיש כלפי הופעתו.
סטרדלטר כבן גילו של הולדן מגלה ענין בקשרים מיניים עם נשים.
הולדן כפי שלמדנו להכיר אותו הוא בעל עכבות מיניות.
בנסיעתו ברכבת הולדן פוגש את אימו של ארנסט מורו וכפי שהוא מתאר אותה "היא תקעה את התיק שלה בדיוק באמצע המעבר, איפה שהמבקר וכולם יכלו להתקל בו. היו לה שחלבים כאלה, כאילו היא באה ישר מאיזה נשף גדול או משהו כזה. היא הייתה בערך בת ארבעים או ארבעים וחמש. אני חושב, אבל היא הייתה יפה מאד. נשים הורסות אותי.
באמת זאת לא אומר שאני יותר מדי חשבני או משהו כזה - אף על פי שאני די חשבני - אני פשוט מחבב אותן. זאת אומרת הן תמיד משאירות את
התיקים המחורבנים שלהן באמצע המעבר" (עמ' 55).
אישה זו אמורה להיות בגיל של אימו והיא מתיאורו אותה מצטיירת כאישה כוחנית מה שהוא, אשר מקרינה הרבה מיניות וחושניות. זאת בניגוד לרפיסותו המינית - הוא רוצה אבל מפחד - מין אימפוטנציה מנטלית.
סקאוט ב"על תיגע בזמיר" בשל גילה מתמודדת עם מצבים אחרים. על פי רוב היא תדע היכן למקם עצמה בחרתית בעתיד כאשה מבוגרת. רגישותה וחוכמתה יאפשרו לה להשתמש בידע שהיא צוברת מאנשים אחרים לעצב את תפישת עולה הבוגרת.
באחת השיחות עם דולפוס ריימונד היא אומרת לו: "אתה לא נוהג ביושר, מר ריימונד, כשאתה עושה את עצמך רע משהנך באמת". "אין זה מן היושר, אך מועיל מאד לבריות. בינינו לבין עצמנו, מס פינץ אינני שתיין גדול, אבל אגיד לך, לעולם לעולם לא יוכלו הבריות להבין כי בחרתי לי באורח חיים שהוא לרצון לי". (עמ' 200)
סקאוט צריכה כאן להתמודד עם עקרונות שונים. מצד אחד יושר ומצד שני פרגמטיות ואין להלך ביניהם על חבל דק ומבקביל לאמץ אורח חיים שיתאים עבורה בלבד, אך בה בעת לא לפגוע באחרים. הגבול הוא דק מאד ונדרשת מיומנות רבה מאד ללכת בין הטיפות בלי להרטב. זה מצב שסקאוט כילדה, לא צריכה להתמודד איתו, אך היא לומדת להכיר,
כי הוא אכן קיים אצל אנשים אחרים ויום אחד יהיה עליה להכנס לנעלים אלה ולהתאימם למידו תיה. יהיה עליה למצוא לעצמה את האמת שלה ולהכיר בכך שקיימות אמיתות נוספות ונכונות באותה מידה כמו האמת שלה.
על מיס מודי מספרת סקאוט: "מעולם לא הלשינה עלינו, לא שיחקה במשחק חתול ועכבר עמנו ולא התעניינה כלל בחיינו בפרטיים. ידיותנו הייתה בחירה נבונה כל כך. כיצד צפויה הייתה לה סכנה של יסורי עד, לא הבינותי" (עמ' 46). ממנה למדה מהו טקט, להתחשב באנשים. אין צורך לספר כל מה שרואים ולא חיפשה להתנכל, לא לה ולא לג'ם
אחיה.
בעזרתה של מודי, סקאוט למדה איך לבנות מערכות יחסים עם אנשים שונים, יחסים שאינם מבוססים על אינטרסים, אלא ידידות לשמה.
על מרת דיבוס סקאוט מספרת" " שנאנו אותה, ג'ם ואני. אם ישבה במרפסת שעה שעברנו על פניה, הייתה נועצת בנו מבטיה מלאי הזעם, חוקרת אותנו בלי חמלה להתנהגותנו. מנבאת לנו מה יהיה ערכנו כשנגדל, לעולם- אפס". (עמ' 101) מרת דיבוס מצטיירת כאישה קשה ואנטיפתית. סקאוט וג'ם למדו לא להתקל בה "מכבר חדלנו לעבור על פני
ביתה במדרכה שממול. תחבולה זו הייתה מביאה אותה לידי הרמת קולה ותוכחתה נטמעה בכל הסביבה" (עמ' 101).
מאישיותה של מרת דיבוס סקאוט למדה כי הדרך הטובה ביותר להמנע מעימות איתה היא להתעלם ממנה. ישנם מצבים וישנם אנשים שהתגובה הטובה ביותר כלפיהם היא הבלגה או התעלמות וכי צריך לדעת איך ומתי לעשות זאת. בבחינת  - ישנן סיטואציות שהשתיקה כלפיהן שווה זהב.
סיכום
"התפסן בשדה השיפון" ו"אל תיגע בזמיר" מתאריך מאפיינים שונים של החברה האמריקאית. במקרה הראשון מתואר מה עלול לקרות לנער מתבגר, כאשר אחד מהוריו שקוע כולו בקריירה שלו וכפי הנראה מקדיש יותר מדי זמן בקשירת קשרים עם "האנשים הנכונים" מבחינת הסטטוס החברתי.
בספר השני מתארת עיר בדרום האמריקאי שבה הכושים עדיין נלחמים להכרה בשוויון סביבתי. תיאורן של סיטואציות אלה בא דרך עיניהם של ילדים. תיאורים דרך נקודת מבט של אנשים מבוגרים, עלול להשאיר נופך פסימי. אנשים מבוגרים הם בעלי אישיות מעוצבת ומגובשת ובעלי קבעונות מנטליים שונים. ילדים לא ולכן העתיד לפניהם
ובידיהם היכולת להביא איתם משב רוח מרענן ולהביא איתם בשורה חדשה.
המשפטים המסיימים של שתי היצירות יכולים גם כן להעיד על אופטימיות זו. ב"התפשן בשדה השיפון" הסיום הוא: "כל מה שאני יודע, בעצם, זה שאני ככה מתגעגע לכל אלה שסיפרתי עליהם. אפילו לסטרדלר ולאקלו, למשל. אני חושב שאני אפילו מתגעגע למוריס המחורבן הזה. אף פעם אל תספרו שום דבר לאף אחד, אם תספרו, תיכף תתחילו
להתגעגע לכולם". (עמ' 209)
וב"אל תיגע בזמיר" הסיום הוא: "רוב האנשים נחמדים, סקאוט, כשאנו מכירים אותם לבסוף, הוא כיבה את האור וחזר אל חדרו של ג'ם, כל הלילה ישב שם ועוד ישב שם כשיקיץ גם ג'ם בבוקר".
בשני המקרים מורגשת אווירה של סלחנות, אצל הולדן געגועים לאותם שהתעמתו איתו ואצל סקאוט כשאביה אומר לה שרק כשמכירים אנשים לעומק, אפשר להבין שביסודם אינם רעים. אין זה happy end במובן המקובל של המילה, אלא הבנה שבאה עם ההבשלה והבגרות הנפשית בין שמדובר באדם בודד ובין שמדובר בחברה.
מקורות
1. אלון מלצר - "התפסן בשדה השיפון" (ג'ד' סלינג'ר)
הוצאת אור עם 1992 62 עמודים.
2. דנה לשם עזרא - "אל תיגע בזמיר" (לי הרפר)
הוצאת אור עם 1988. 94 עמ'.
3. יוסף אבן - הדמות בספרות.
4. "ג' ד' סלינגר - "התפסן בשדה השיפון"
עם עובד 1989 209 עמ'.
5. לי הרפר - "אל תיגע בזמיר,
עם עובד 1989 277 עמ'.
6. גיבור ואנטי גיבור ברומן המודרני
אוניברסיטה הפתוחה יחידות 8-9
7. Donalk M. F.iene - "From a study of Solinger: controversy in the catcher in Salinger's catcger in the rye" p. 21
8. הגורני א' גרין - סיפורת בת ימינו הפרק "הרפר" עמ' - -210
209 הוצאת אור עם 1989.
9. ביקורת ספרים: אבי שלמה מ-כרך אמריקני - ביקורת על "התפסן בשדה השיפון". על המשמר 25.3.88 עמ' 18.
10. Samson, Harold and Philiph Hager eds. Solinger's "catcher in the Rye" Clamor VS Cfiticism. Boston D.C. Helth and company 1963

תגים:

ארה · אמריקה · חניכה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ניתוח והשוואה יצירתית של עיצוב הדמויות והעלילה ב"אל תיגע בזמיר"\הרפר ו"התפסן בשדה השיפון"\ סלינג'ר", סמינריון אודות "ניתוח והשוואה יצירתית של עיצוב הדמויות והעלילה ב"אל תיגע בזמיר"\הרפר ו"התפסן בשדה השיפון"\ סלינג'ר" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.