פולמוס השמיטה- שאלת מבחן שנדונה בתנועת חובבי ציון

תקציר העבודה:

פולמוס השמיטה
תוכן עניינים: hd2552
מבוא

פרק א' : חבלי שותפות - עימותים בין מסורתיים למשכילים בתנועת "חיבת ציון"

פרק ב' : מצוות השמיטה בתורה

פרק ג' : קווים עיקרים לפולמוס השמיטה, שאלת השמיטה, ראשיתו של הפולמוס

פרק ד' : פולמוס השמיטה עמדות שונות בתנועת "חיבת ציון"

פרק ה' : סיכום

ביבליוגרפיה

הערות שוליים

מבוא
פולמוס השמיטה יכול לשמש שאלת מבחן לבעיה המרכזית של תנועת חובבי-ציון.
שיתוף הפעולה בין לאומיים דתיים לבין לאומיים חילוניים בבנין מפעל ההתיישבות
בארץ ישראל. אך בפולמוס השמיטה התנגשו עקרונית שתי תפיסות שונות ביחס
לדמותו הדתית והחברתית של הישוב בארץ ישראל.
בתפיסה שראתה את בנין הישוב במסגרת ההלכה כישוב בארץ הקודש שמצוות
השמיטה מסמלת אותו, והתפיסה החילונית המשכילית שראתה את ישוב ארץ ישראל
במסגרת שינוי המבנה החברתי כלכלי ביטחוני של העם היהודי שמצוות השמיטה
עשויה להיות נוגדת לו.
בהיסטוריוגרפיה הציונית מקובל לראות את פולומוס השמיטה בצורה פשטנית כלשהי,
מצד אחר עומדים חובבי ציון אשר לדעתם שמירת השמיטה כהלכתה על-ידי בני
המושבות החדשות תביא בוודאות לחורבנן, ומצד שני עומד הישוב הישן המבקש
לנצל את מצוות השמיטה כדי להיפתר מהישוב החדש שנוא נפשו.
שאלת השמיטה זוהי שאלה הילכתית טהורה, השפעתם של העמדות בצדדים בתנועת
חיבת ציון היתה אדירה והקיפה את כל סדרות העם היהודי, לא לפני שגרמה לסערת
רוחות הילכתיים רעיוניים בישוב היהודי בארץ ועוד יותר בגולה. נוצרה קוטביות
עמוקה בין הצדדים, האידיאולוגיה נשתכחה הצדדים גיבשו לעצמם עמדות רדיקליות
קיצוניות, והתבצרו בם.
בעבודתי אתמקד במספר נקודות שאותם מצאתי כחשובות כאשר באים לבחון את
העמדות, האדיאות שעמדו שמאחורי העמדות. והתוצאות של פולמוס השמיטה:
א. חבלי השותפות - עימותים בין מסורתיים למשכילים בתנועת חיבת ציון
ב. הבהרת מצוות השמיטה כפי שמובאת בתורה.
ג. קווים עקריים לפולמוס השמיטה, שאלת השמיטה וראשיתו של הפולמוס.
ד. העמדות השונות בתנועת חיבת ציון על רקע פולמוס השמיטה.
ה. מסקנות ותוצאות.

לפני שאגש לדון בסעיפים שהוזכרו לעיל, ברצוני להקדים ולציין כי ארחיב את הדיבור
על הצגתו של העמדות השונות בתנועת חיבת ציון על רקע פולמוס השמיטה, מה היו
האידיאות והנימוקים שעמדו מאחורי העמדות, הביקורת להם זכו העמדות השונות
אנתח את המסקנות והתוצאות והשלכותיהן על פני החברה הניבנת בארץ ישראל.

מקורות:

לגבי היהדות החרדית ראתה בתנועה ומנהיגיה, חלק תנועה הנובעת ממקור קדוש, ולכן על אף שהעומדים בראשה עוברים על מצוות הדת לבין אלה ששללו לחלוטין משום שמצוה הבאה בעבודה ועלולה להביא לחלול קדושתה של ארץ ישראל. נמצא, כי הפולמוס הציבורי על השמיטה שיקף את המחלוקת על משמעותו של רעיון חיבת ציון, נוצר
קיטוב מר בין הצדדים ובלהט הפולמוס נשתכחו המשמעיות האדיאולוגיות, מחלוקת שהיתה רגשית עזה הותירה משקע מריר של טינה וזעם המשותף לכולם לתומכים בהיתר ולמתנגדים לו, היא התחושה שענין השמיטה הוא בעל משמעות מכרעת, לגבי עתידו הרוחני החברתי של הישוב החדש בארץ ישראל.
שאלת השמיטה ושורשי העימות באו לידי ביטוי למעשה ביחס שבין קיום אורח חיים דתי בארץ למין הגשמת רעיון התחיה הלאומי.
שאלת השמיטה - ראשיתו של הפולמוס
שאלת השמיטה שחלה בשנת תרמ"ט החלה לנקר במוחות ראשי חיבת ציון עוד בשנת תרמ"ז, בני גדרה פנו אל פניסקר במכתב מט' אלול תרמ"ז הביאו לידיעתו של פינסקר שקיימת שאלה אחת העומדת על פרשת דרך החיים והיא ברור הבעיה שעליהם לדעת מראש אם האדמה תושבת ע"מ לכוון בהתאם לזה את עבודתם בשנה הקודמת לתרמ"ט "כי
בעבודת שנת השמיטה תלויה גם עבודת השנה הבאה במשפט חליפות זרע הקיץ והחורף.
בסוף חורף שנת תרמ"ח החלו הרבנים חברי "חיבת ציון, לדון בשאלה אם מותר לאיכרים שבמשימות החדשות לעבוד בשביעית ולאחר משא ומתן ארוך שהתנהל בניהם בחשאי החליט שאפשר להתיר את העבודה בשביעית.
שלושת הרבנים הגאונים: רבי נפתלי צבי יהודה ברלין מאולוז'ין רבי שמואל מוהליבר מביאליסטוק ורבי מרדכי עליאשברג מברויסק שהיו כולם גבאים בתנועת חובבי ציון נפגשו בביתו של הרב חכם ר' שמואל יוסף פין וקבעו לדון בשאלת השמיטה אך בטרם החלו לדון בשאלת השמיטה עורר הנציב את השאלה הגדולה כיצד חילוני מחלל שבת נבחר
לנשיא חובבי דיון ואז היתה מחלוקת בין המתאספים ושאלת ההנהגה והנשיאות הוסרה, מפגישה זו נסעו איש איש לביתו ולידי הסכם בנושא השמיטה לא באו, הנציב עמד על דעתו לאסור כל עבודה בשביעית הרב מרדכי עליאשברג נטה להתיר לגמרי את העבודה בשביעית.
הרב מוהליבר שינה את דעתו הראשונה להחזיק באיסור השמיטה עקב עמדתם של רבני ירושלים ואי הצטרפותו של רבי יצחק אלחנן ספקטור מקבונה שנחשב ל"גדול הדור" ששינה את דעתו. על עמדותיהם השונות של הרבנים והמשכילים אדון בפרק בנפרד, בנתיים פתחו המשכילים הלאומים בלחץ קשה על הרב מוהליבר בסופו של דבר פורסם
היתר לעבודה בשנת שמיטה שהיה מוגבל לשנת תרמ"ט בלבד על ההיתר היו חתומים, הרב מוהליבר, הרב אליאשברג, ר' ישראל מקוטנה ור' יצחק יעקב ריינס גם הרב יצחק ספקטור מקובנה הביע את הסכמתי להיתר דעתו נטתה כנראה לדעתו של הרב מקוטנא ביחס לעבודת יהודים. אולם היו רבנים כמו הנצי"ב שהתנגדו התנגדות נמרצת להיתר.
הרבנים הספרדיים בירושלים הסכימו להיתר שהוציאו הרבנים חובבי ציון ברוסיה וחשבו שכל הענין יגמר בכי טוב לעומתם היו ראשי העדה האשכנזית בירושלים המתנגדים הנמרצים ביותר להיתר והם ניצלו את ענין השמיטה כדי לנגח את התנועה ואת הישוב החדש, בארץ ישראל נטשה המלחמה על פני כל החזית, חובבי ציון המשכילים לא
התלהבו מן ההיתר שניתן לכן נמנעו מלפרסמו לפרטיו וכתוצאה מכך נתקבל הרושם בציבור כי ההיתר הוא כללי בלא הגבלות, מאידך נמצאו האיכרים בארץ ישראל בין הפטיש לסדן ובמיוחד חמור היה מצבה של גדרה מושבה שנתמכה ע"י חובבי ציון, מצד אחד עוררה התנהגות של אנשי גדרה את חמתם של הדתיים שגינו את תופעת הסטיה באורח
חיים דתי, בתגובה מונה עליה מפקח דתי הלא הוא יחיאל פינס, פינס שקיבל את הנוסח המלא של ההיתר יעץ לאיכרים להימנע מעבודה יש ואולי פינס הושפע רבות ממורו וחברו הרב אימפל יפה העובדה שבקרב תובעי ההיתר נמצאו אפיקורסים שרצו לקצץ איבר מין הדת ודוקא לאור השמועות שהישוב החדש מזלזל במצוות סברו רבני ירושלים
כי אין זה הזמן להקל אלא יש להחמיר דוקא, המחלוקת אל הרשות הרבים ומתקפתו הפומבית של בן-יהודה עשתה את הרבנים החלטים, בדעתם ובעמדתם ואולי על רקע זה מובנת עמדתו של פינס לעומתם המשכילים האשימו את בני גדרה בכניעה לרבנים "מתנגדי הישוב החדש. הרעיון של ישוב פרודוקטיבי עובד אדמה בהקשר לפולמוס השמיטה אפשר
לראות עד כמה חשוב ומרכזי ולפיכך תקפו את איכרי גדרה שהם חדלו להיות חלוצים והם חפצים בבטלה כדוגמת הישוב הישן.
הערכת המצב של רבני הישוב הישן וראשי המשכילים הלאומים היתה שווה הבעיה איננה קיומן של המושבות בשמיטת תרמ"ט, אלא דמותה של הארץ בשמיטות הבאות, האים תשמר מצוות השמיטה בארץ ישראל על כל המשתמע מכך מבחינה אידיאולוגית וכלכלית אים לא ההכרעה המקובלת על דעת כל הצדדים המעורבים בפולמוס לא נתקבלה, ידם
של המתנגדים להיתר היתה על התחתונה , היו מושבות ששבתו ממלאכה על אף היתר העבודה, במושבות אחרות נאלצו המתיישבים לעבוד עקב איומו של הברון רוטשליד להפסיק את התמיכה במושבה עקרון האיום מומש והתמיכה הופסקה, אך האיכרים נאלצו לאחר חודשים של סבל ומאבק לקבל עליהם את הדין ולעבוד על פי ההיתר ואז חודשה
תמיכת הברון ההנהגה של חובבי ציון בראשותו של פינסקר שגתה אמנם כמה שגיאות טאקטיות במהלכיה אולם בעיקרון חיפשה פשרה כדי לאפשר את המשך שיתוף הפעולה ואומנם לאור מאמציה הושגה פשרה הלכתית, שנועדה לספק את תביעותיהם של החרדים והמשכילים כאחד. צדק לילנבלום בראיתו בשמיטת תרמ"ט תקדים לבאות, השמיטות
הבאות הוכיחו את נכונות תפיסה זו לא לפני שהפולמוס כרה תהום עמוק בין היישוב הישן לחדש, תהום שקשה ביותר לגשר עליו.
פרק ד'
פולמוס השמיטה - עמדות שונות בתנועת חיבת ציון
"שש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה "שמות כ"ג". אופיה של מצות השמיטה היא חובת קיום מצוה הילכתית מין התורה שביתת הארץ בשביעית היא אות ברית בין ישראל לאלוהיו, בין ישראל לארצו" אני אמרתי להם לישראל שיהיו זורעין שש שנים ומשמיטין אחת, בשביל שידעו שהארץ היא שלי ילקוט
שמעוני בחוקותי: האדם מסתלק מבעלותו על האדמה ומזכותו על פרותיה, הוא משיב הכל לרשותו של האלוהים אשר נתן לי את הארץ לרשתה, אך המרחק בין מצות האלוהים על שביתת הארץ דהיינו, קיום המצוה כהלכתה לבין ביצוע המצוה בידי העם הלכה למעשה, מנוחה לאדמה היה מרחק רב מאוד, לקיים את כל השבתון במלוא הקפו לא היתה
אפשרות ישובית, משקית, כלכלית ונפשית זה רואה שדהו בור, כרמו בור ונותן ארנוניא ושותק. כל פרשתה ההסטורית של מצות השמיטה אנו אלא מאבק מתמיד ועיקש, לפיכך כאשר בודקים את עמדות הצדדים במאבק כפי שבאו לידי ביטוי בקרב תנועת חיבת ציון החילונים והדתיים, ניראים הדברים ממבט ראשון שיש כך שבצד החרדי קיימות
עמדות מחמירים על הטלת איסור מוחלט להיתר של עבודה בשנת שמיטה בלא אפשרות של חיפוש דרכים היתה כלשהו ומאידך קיימת עמדות בצד החרדי של רבנים מתירים כך שמשתקפת תמונה של רבנים מתירים ורבנים אוסרים על היתר שמיטה, אך מין הראוי להדגיש עוד לפני שנפרט את העמדות בתנועה שההיתרים אינם היתרים מוחלטים, אלא מתן
ההיתר הוא זמני והוראת השעה כאשר למעשה ההיתר הוא מכירה פקטיבית של הקרקע לנוכרי.
אל לנו להבין את מתן ההיתר ע"י הרבנים החרדים כצעד ראשון במטרה לנסות לשנות את הפסיקה ההלכתית לדורות אלא ההיפך רבנים אלא היו בעל סמכות הלכתית אמונתם התורנית היתה גבוהה, והם נחשבו לגדולי הדור אך מתן ההיתר נועד למען משהו היסטורי שמטרתו המשותפת בנין מפעל ההתיישבות בארץ ישראל.
לעומתם בקרב המשכילים החלונים הגישה היתה הפוכה, אך גם שם התפלגו הדיעות, לגביהם כל עוד אין קיום מצוות התלויות בארץ מסכן את קיום המושבות אפשר להשלים עימו אך לא להפרידו מין האמונה העתידית שההלכה היא מאובנת והחיים בארץ ישראל יעשו את שלהם והחברה המסורתית אשר התבדלה בגולה הקמתה של חברה חדשה
תשנה בהכרח את הדת ותתאימה לקצב החיים החדש. ואחרי שישוב ארץ ישראל יצא אל הפועל אז החיים בעצמם יורו דעת מה לעשות אך כאשר קיום המצוות התלוית מסכן את מעמדן הכלכלי של המושבות וגורם להתמוטטותן יש לעשות הכל על מנת לבטל את האיסור לעבוד בשנת שמיטה ואצלם גם היתה אמונה באשר ליכולתם להגמיש את ההלכה
ופיתרון לבעיה ימצא בסוף, לעומתם היו משכילים אשר התנגדו להגירה לארץ ישראל דוקא בגלל הסיבה שהשיבה לארץ ישראל תחייב את חידוש קיום מצוות התליות בארץ.
פרק זה יציג את עמדות הצדדים וינתח את האידיאות והנימוקים שמאחורי כל גישה וגישה בצדדים, נתעמק מה גרם לאותו צד להחליט כפי שהחליט, מאיזו אדיאולוגיה הושפע על מנת לבסס את מגמתיות עמדותיו, המטרה אליה שאף כל צד בעמדתו, כיצד התקבלו העמדות בקרב הצדדים סוג הביקורת שספג כל צד ומה היו התוצאות של פולמוס
השמיטה.
פולמוס השמיטה - עמדות המסורתיים בתנועת חובבי ציון
קיומה של מצוות השמיטה היא חלק מקיום המצוות התליות בארץ ומסמלות את קדושתה של שילובה עם הגשמת הרעיון התחיה הלאומית שישוב שני המוטיבים, עבודת הש"ם בארץ הקודש כאשר מצוות השמיטה כלולה בין היתר בין חובותיה יכול להגיע רק כך לשלימות הדתית. מתן ההיתר על-ידי רבנים, בעלי שיעור קומה בעולם התורתי כרב מוהליבר
והרב אלישברג נראה תמוה, האים-מתן הליגטמציה לעבוד בשנת שמיטה משתמע בערעור על ההלכה? רבנים שהתרו הם היו רבנים בעלי סמכות הלכתית עמוקה לא נבין את הויתור וההתרים באי התחשבות בהלכה ההיפך הוא הנכון הם היו מצדדי השמרנות הדתית לעומתם היו רבנים שמרנים אשר לו הקלו ולו היו מוכנים לשום מתן פירצה בפסיקה
ההלכתית לכן נבחן בכל זאת מה היו הנימוקים מאחורי כל צד בין אלה שהיו מוכנים להקל זמנית עם הצבת תנאים בצד ההיתר לבין אלה שכלל לו היו מוכנים לפרוץ את ההלכה. על מנת שנבין את הנמוקים לעמדותיהם של המקילים עלינו לבחון מאיזו עקרונות אנשים אלו הושפעו. הנימוק הראשון מתבסס על החזון של המפעל הציוני של
מפעל ישוב ארץ ישראל, המעבר מין החזון של גאולה משיחית בדרך נס כדוגמת יציאת מצרים לבין הגאולה הטיבעית הארצית דהיינו עליה לארץ ישראל בצד קיום המצוות התליות בארץ בשלימותן עם פיתוח אידיאולוגיה של עבודת האדמה וגאולת אדמתה של ארץ ישראל. דהיינו שינוי התפיסה המחשבתית התקופה שגאולת ישראל שיבוא בן דוד
גואל צידקנו ויגאלנו במוצאי שביעית הרה במחשבת ישראל נהוג היה לא לחשב את קץ הגאולה להעמידו כדבר נסתר וזאת על מנת להעמיד את היהודי במבחן תמיד לשים את מבטחו בגאולה משיחית מדוע המליצו לא לחשב את הקצין על מנת שהיהודים לא יתקפו ביאוש וישתמטו משמירת יחודם ויתבוללו בסביבתם. אין לשכוח שבתקופה זו אנו
עדים למספר תופעות במודרניות משבר חריף תוקף את החברה המסורתית ומפרק אותה מבחוץ ומבפנים כדוגמת ההשכלה והחסידות ואחוז לו מבוטל של יהודים מתחיל להתבולל ומאבד את התקווה לעלות לארץ ישראל והופך לבעל רצון להשתקע בחוץ לארץ, מסקנה שיש לפיכך להתחיל בתהליך של "חזרה בתשובה" - לעבור לדברים מעשיים.
ביטויים כמו: לא נותרה אלא חזרה בתשובה כאמצעי יחיד לבקשת גאולת ישראל, קריאה לבטל את תודעת הגלות ע"י שימוש ברעיונות מסורתיים הלקוחים מין המקרא אשר יש בהם יתרונות בכך שיחיד ימצא בישיבתו בארץ ישראל.
ביטויים, אלה כבר נתקבלו בדרשות של חכמים ידועים ומפורסמים במאה ה- 18. להדגמה נוספת לביסוס עמדותיהם של הרבנים המקלים היא
המתפרנסות מעמדתו של קלישר בסיפרו "דרישת ציון" שפורסם בשנת 1862 , אשר אין הוא יוצא חוצץ נגד המאמצים בפילנטרופיים שעושים יהודים למען הישוב בארץ, ביטול כללית בתמיכה של מוסד החלוקה, וביטול כל הלימודים התורניים בארץ הקודש, הרב קלישר מצדד במפעל ההתיישבות וסיסמתו היא לשלב את לימודי התורה ועבודת
האמדה" "אם אין קמח אין תורה", עבודה בארץ ישראל היא מצוה וכך מקבלים את על התורה בשלימותה. משמעו שלו יהנו מין הבריות אלא יהנו מיגיע כפיהם לדעתו יש לשלב את מפעל ההתיישבות בין הישוב החדש לישן החדש שיתבסס על הישן וכך יספק לו קיום ואז אולי יפסק נושא הנדבה מחוץ לארץ "לא ייחלו עוד למלאות שבר
בתיהם ממצרים, רק בקרב הארץ ישית לנו ברכה", למכלול היתרונות מוסיף ערך מסורתי בעיקרו "מצוה הבאה לידיך ואל תחמיצנה" - קיום המצוות בשלימות מחייב מצוות התלויות בארץ וזה יבוצע רק על רקע ישוב יהודי בארץ ישראל המתפרנס מעבודת אדמה. הרב מוליבר אשר עמדתו בענין פולמוס השמיטה בתחילה היה שאסור להתיר את
העבודה בשנת שמיטה, ואסור לפרוץ גדרות ולתת דוקא הקלות כאשר החזון של עליה לארץ ישראל מתממש וקיום המצוות מחייב בצידן שינה את עמדתו מטעמים כלכלים, נפשיים סוציאליים בעקבות שליחותו לארץ ישראל בשנת 1890 הבין שהמושבות לא תעמודנה בשנת השמיטה הן תתמוטטנה ומפעל ההתיישבות יקרוס לו תהיה עליה לארץ ישראל
ומאידך תהיה הגירה מארץ ישראל ובעקבות כך ניסח הרב עמדה שהיתה מרחיקה לכת מבחינה מסורתית.
הרב התבסס על המשנה בכתובות (קי,ב) "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי גילולים, ואל ידור בחו"ל , אפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמו שאין לו אלוה", לראשונה אנחנו נפגשים במצוה זו כחובה משפטית דתית בתקופת התנאים, חובה זו מנוסחת בלשון קפדנית
וחזקה על כל אדם לדור בארץ ישראל זוהו הרעיון החזק כפי שמשתקף מפי חז"ל, קדושתה של ארץ ישראל, היא בכך ששכינה נמצאת בה, שכינה שאינה משתנה גם אים מקיימים או לו מקיימים את מצוותיה, השכינה זהו ביטוי של השיבה לארץ ישראל , חז"ל קבעו זאת כי רוב היהודים היו בבבל והם קוראים תיגר על זה שיהודים ישבו בחו"ל
וארץ ישראל כבר איננה המרכז של העם היהודי. וכאן הרב מוהליבר קבע במלים מפורשות את היתרון הערכי של יהודי החי בארץ ישראל ואינו מקיים מצוות, לעומת יהודי החי בחוץ לארץ ומקיים המצוות כולם. ובכך שלא רק שיבץ רעיון מודרני לאומי לתוך המשנה המסורתית, אלא הפך את העמדה המסורתית על פניה. היהודי שאנו
מקיים מצוות לא רק שאינו מחלל את קדושת הארץ ומי שמשתתף איתו הוא לא בבחינת מתחבר לרשע, אלא הוא עדיף על יהודי החי בחוץ לארץ ומקיים את התורה כולה מלמד שמצוות ישיבת ארץ ישראל - שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. באותו קו מחשב היה גם הרב אליאשברג שדגל בעמדה סובלנות לו היתה לו עמדה רדיקלית קיצונית
ששלימות האדם מורכבת מקדושה דתית וחכמה טיבעית בלבד, אלא "דרך ארץ" שהוא אורח חיים צירוף של תכונות של יהודים שונים וצריך לעשות את כל המאמצים ולחיות בתקוה להחזרתם למוטב, רק אחדות והתלכדות תביא להגשמת השלימות היהודית - עמדה זו נתהווה באהבה לעם היהודי ובניסיון לעזור לעם היהודי במשך כל חייו.
נטיה זו נתהוותה על רקע אנטישמי, גזעני, שינאת היהודית בקובנה, כאשר היה בדרכו לישיבה מצא גוי מכה נער יהודי על שגנב כסף, בדברי התוכחה אמר הגוי לנער היה ותיגדל תהיה לגנב הלא אמרו ויאמרו כל ישראל גנבים ועל רקע ניסיון להכתים את היהודים והיהודית באופן כוללני הבין את אהבתו לעמו. לכן הרב ראה את
ההתחברות עם היהודי הלא מקיים מצוות לו כמגרעת וזה מתבסס באמונותו בשיטותיהם של עזרא ונחמיה שצירפו לבנין הישוב עבריינים פורקי עול על שנשאו נשים נוכריות וחיללו את השבת, הם לו חששו ולא דחו את הפושעים מלהתחבר עימהם ובטחו בקדושת הארץ שתחזירם למוטב דהיינו מצוה תגרור מצוה היו מספר סיבות נוספות אשר בגינן
הותרה העבודה עמדות אשר נבעו מראיה ראליסטית כיצד תתפתח השביתה בשמיטה:
1) המושבות עדיין נתמכות באפטרופסיות של חסדי הברון, והמושבות טרם הצליחו לפרנס את עצמם מיגיע כפיהם, לכן השביתה תגרום לכך שלו תהיה תמיכה מצד הברון, לפיכך רעב יתקוף את המושבות לא יהיה בידם להביא לחם לפי הטף למשפחותיהם.
2) שביתה תגרום להרס של בנית המפעל של שנים קודמות והשיקום והחלקאי יקח שנים רבות כאן יש יסוד אמונה שנכון שאים אתה מקים שמיטה אתה מצפה שלאחר השביעית תקבל כפלים בגלל המנוחה - אך למרות השביתה אמונה לו מתפרקת.
3) קיימת סבירות נמוכה לתמיכה של מוסד החלוקה בחוץ לארץ בשובתים ויצאו מספר מכתבים למנהיגי תנועת חיבת ציון המסתייגים משיטת החלוקה, וחלוקת האמצעים לבני גדרה בצד איומים להפסיק את התרומות מזהיר הרב עליאשברג להימנע מלהשען על כספי החלוקה "השמרו מאוד לנפשותיכם.
העמדות המצדקות במתן היתר עבודה בשנת שמיטה זכו לגינויים חריפים והתקפות משני צידי המתרס רבני ירושלים ורבני רוסיה, הגינוי בעד הנכונות והנסיון לשנות את פסקי ההלכה. בקול היכל שיצא תקפו נמרצות את הנהגת חובבי ציון וכיוונו את חיצי ההתקפה לעבר הרב אלישברג, הרב הושמץ גם בעיתון חבצלת אמנם שמו
הושמט רק נכתב הרב הגאון מברויסק ונאמר עליו איפוא שהוא זקן ממרא וזקן כזה דינו כידוע בחנק אך למרות ההתקפות עמדה אמונה שלמה וחזקה בעמדותיהם של מנהגי תנועת חיבת-ציון שצידדו במתן היתר לעבודה בשמיטה.
עלינו להדגיש כי המתירים בעצמם נהגו להקל במלאכות שהן מדרבנן אף על פי ידוע שמצות השמיטה היא מהתורה, רב אינו מוסמך להתיר מצוות מין התורה אך עקב כך שנחרב בית המקדש נתבטלו הקרבנות מעשרות כך הקלו במצות השמיטה. שמיטה כהלכתה תחול רק בימות המשיח ובנין בית מקדשנו לידועה הלכתו של הרמב"ם פ"א תרמות
ה-כ"ו.
עמדותיהם המחמירים ואוסרים מתן היתר לעבודה בשנת שמיטה נבע מכך שמצוות השמיטה היא חלק ממערכת המצוות התלויות בארץ, מצוות אלה מסמלות את ההבדל המהותי שבין ארץ ישראל לבין שאר הארצות בגולה משום כך הן חלק מהותי מהתפיסה הדתית של גאולת ישראל וארצו, חז"ל אף קבעו קשר ישיר בין החורבן והגלות לאי
שמירת מצוות השמיטה האידיאולוגיה הדתית האוטופית העומדת מאחורי זה שמצב ישראל בגלות יוצא מגדר הרגיל והוא משונה בדרך הטבע, היכולת היא לצפות לגאולה ניסים, אף על פי כן אסור להם להחיש את הגאולה אפילו לו בתפילות ובתחנונים כל שכן במעשים, עליהם לשאת ולסבול ולא לדחוק את הקץ לכן האידיאולוגיה בתמיכה
ברעיון של גאולה טבעית,חובבי ציון שתמכו בתפיסה זו ראו את יחודה של מצוה זו לעומת שאר המצוות בעניהם מצוות השמיטה היא חלק אנטגרלי וחיוני בתהליך של קירוב הגאולה בדרכי טבע לפיכך גאולת ישראל תלויה היתה בעצם קיומה של מצווה זו. הרבנים שדגלו בגישה זו התנגדו להקל או לבטל מצווה הבאה לסייע בידם בהגשמת חלום
הגאולה, לגביהם קיומה של מצוות שביעית היא חלק בלתי נפרד מחלום שיבת ציון שאותו נשאו בליבם שלומי אמוני ישראל במשך דורות רבים. באחד ממכתביו כתב הרב מרדכי גימפל יפה שהתנגד באופן נמרץ למתן ההיתר, שבכל נפשו קיווה לראות שומרי דת ומקיימים מצוות שמיטה כהלכתה "אחרי שנלקחה מעמינו מאות שנים על כן בשמיטה
הראשונה אשר "נכונו למושבות, עלינו לצאת בעקבי אבותינו וריבותינו עולי בבל שקיבלו עליהם מעשרות ושמיטות. הנציב - רבי נפתלי צבי יהודה ברלין הדגיש את הקשר שבין שמירת השמיטה והחורבן וכאן שלו שמירת מצוות השמיטה תחריב את המושבות אלא דוקא ביטולה, בעוד שקיומה יקרב את הגאולה ועל רקע חלול "שבת הארץ"
גלות באה לעולם הרי ברור כי אחת הדרכים לשיבת ציון היא שמירתה, לפיכך טוב יעשו אים יחמירו על עצמם כולם, כך קרובה התקוה לגאולה במוצאי שביעית, באשר לתפיסתה המשחית וגאולה טיבעית לא היתה הבעיה היחידה שהעסיקה אותם כיום עליה להתגבר עלי מערכת אידיאיות גדולות נוספות וקשות לא פחות האים אין בישיבה של
הארץ והפרחת שממותיה משום ביטול תורה קשיים ולבטים נוספים נעוצים ביחס לשיתוף פעולה ויחס לעוברי עבירה הלוקחים חלק במפעל התחיה זאת לא רק באשר לאסור "להתחבר לרשע" אלא במישור האידאי והרגשי האים תחית העם והארץ הקדושה תעשה ע"י עובדי עבירה לתאבון? האים אין כאן ענין של מצווה הבאה בעבירה ואולי אף
הצטרפות לעוברי עברה, עמדה של האוסרים נבעה מתוך יסוד האמונה ושורש הדת שאדם אנו בעלים על אדמתו ורכושו כלל, אלא כל הארץ של הקב"ה שעיקר קיום המצוות בארץ ישראל, לכן ניתנה הארץ לעם ישראל וכאשר אדם מפקיר את שדהו בשנת שמיטה זוהי הכרזה כבירה שכל הארץ של הקב"ה, מטרות חוקי השמיטה והיובל לא היו חומריות
בלבד, נכון שכתוצאה מעבוד הארץ במשך שש שנים רצופות נחלשת פוריות האדמה באופן ניכר אך המנוחה מאפשרת לה לחדש את פוריותה. לשמיטה היתה תכלית אחרת עמוקה יותר והיא החיאה דתית. אמונה וציות עיור לבורא עולם המחדש בכל יום ובכל עת מעשה בראשית הבריאה מתקיימת רק מרצון השי"ת וזהו יסוד האמונה הנציב רבי נפתלי
צבי יהודה ברלין מסתמך על דברי הרמב"ן הטוען העדר גשמי השנה בארץ ישראל ואין ליושביה אפילו מים לשתיה ומה גרוע יותר שמונע יותר עונש משמים או קיום המצוות כל שכן מצוות השמיטה שעונשה ושכרה בצידיה בשכרה שכתוב "ונתתי גשמיכם בעתם, וישבתם לבטח עליה, אין חששות שתצרכו ללכת בארצות אחרות לקנות תבואה, הארץ
תיתן יבולה ועץ השדה יתן פריו ואכלתם לחמכם לשובע" (ויקרא כו) קיומה של ארץ ישראל תלוי בהשגחת הבורא,שיקול נוסף היתי מגדירו כשיקול טאקטי ציבורי והוא הניסיון של קירוב הישוב הישן לרעיונותיה של חיבת ציון וליישוב החדש הקם בארץ. שמירת השמיטה שלא על דרך ההיתר תקדם את קירוב הלבבות בין שני חלקי הישוב, שכן
הישוב החדש יקבל עליו בפומבי את מרות רבני העדה האשכנזית בירושלים, בשאלות הלכתיות בתקוה כי רבנים אלא יעודדו את ההגירה לארץ ועזרה למושבות ואיחוד הלבבות.
עמדותיהם הקיצוניות של החרדים נבעו יתכן אף מראשיתה של התנועה וזאת משום שהיו שהטיבו לראות את הרציפות שבינה לבין תנועת ההשכלה והמגמות למודרניזציה שנכנסו בחברה המסורתית, היה חשש שהמשכילים מעוניינים ליסד בארץ תנועת תיקונים בדת.
האירגון החרדי הראשון שהתארגן כדי להיאבק בתנועת ציון היה 'הלשכה השחורה' בקובנה. אירגון זה, כמו כן הפך את ההתנגדות המסורתית להתנגדות אנטי ציונית גלויה. הפעולות התבטאה בכתבי פלסתר, ובדרשות, שהטיפו מנהיגיה כנגד ההשכלה בכלל ונגד תומכיה המסורתית בפרט, בכתבים והנאומים קבעו כי הנותנים ידם לחובבי ציון
מסיעות בידי עוברי עבירה, המאבק הציבורי שהתפתח עבר לפסים של השמצות, לדברי לעז, הטלת דופי הוצאות דופי גם גרם לפיסוקן שלמספר אגודות חובבי ציון ברוסיה.
לסיכום -
עמדותיהם של המתנגדים נבעו ממספר סיבות. תפיסתם עולמם הרדיקאלית נבעה בראש ובראשונה באמונה חזקה בבורא עולם, מצות השמיטה והתגשמותה היא חלק מהאידיאולוגיה של גאולה טיבעית, יש מהם שחשו את המשבר בחברה המסורתית בגין ההשכלה והמגמות המודרניות פולמוס השמיטה שימש רקע טוב למאבקים וחידוד עמדותיהם הרדיקאליות
והקיצוניות שאסור לתת הקלות והיתרים בדברים הקשורים להלכה הפסיקתית.
לדעתם במתן ההיתר נעשית טעות לדורות שכן אין זה הזמן להתיר אלא לגדור את הפרדות ולא התבוננו המתירים מזקני אומותנו הקודמים שנזהרו מלחפש קולות לפני פריצי עמינו, אשר אותה הם מבקשים ואם ימצאו מוכן לפניהם סדק כמחט סדקית, המה יפרצו פרץ" זה לקוח מדבריו של הרב סלקט, דברים אלה יש בהם שם כדי להעמידנו
על הקושי הפסיכולוגי של רבנים להקל בהלכות שונות כאשר הציבור כלל אנו מכיר בלגיטמיות של ההלכה כנורמה מחייבת.
פולמוס השמיטה - עמדות המשכילים החילוניים בתנועת חיבת ציון
עמדותיהם של המשכילים בפולמוס השמיטה השתקפו על רקע ראייתם של הדת היהודית. זוהי נקודת המוצא. יחסם לדת היה מסויג ובוטה, תפיסת המצוות כפי שמשתקפת בעניהם הינה מעוותת,בעניהם הליכות שבת היא מצווה חשובה ומורכבת מכל דבר אחר וגם כאשר הם קיימו מצוות הרי הם לא רצו שזה יתפס בעניהם כמו תפיסת העולם הדתית
האורתודוקסית,גישתם לדת נבעה מין הרעיון להתקרב ליהודי ארץ-ישראל דרך הגישה החברתית ולא דתית.
גישתם לדת היא מסיבות מסויימת ולא מתוך אמונה צרופה, הם ראו בהלכה ביטוי לדת מאובנת שאינה מתאימה לרוח הזמן. בעניהם השאלה החשובה היתה מה תהא דמותה של החברה היהודית בארץ, שאלת השמיטה - היא שאלה הלכתית והם ידעו שמי שיינצח הוא שיקבע את דמות הישוב לעתיד. קיום כל המראות התליות בארץ לפרטיהם ודיקדוקיהם
יש ויביאו להתלבטויות ויביאו להעדפת ההגירה לאמריקה על העליה לארץ ישראל, לפי תפיסת לילינבלום אסור לערבב שאלה בשאלה, מבחינתו אירגון העליה וההתיישבות זה הוראת השעה והעלאת שאלות דתיות והתנגדות פומבית עשויה לעורר מחלוקת חריפה עם החרידים מחלוקת שתסתום את הגולל על תנועת חיבת ציון בצעדיהם הראשוניים
ותיבלום את תנופת בנין ההתיישבות בארץ ישראל על כן בשלב זה יש לוותר לרבנים, וויתור זה מצידם לא היה אלא וויתור טקטי אלא בעל אופי זמני, בראייתם את העתיד וכתוצאה מין ההתיישבות החדשה ושינוי בהרגלי החיים בגולה לא יהיה מנוס מהנהגת רפורמה בדת היהודית הקמתה של חברה חדשה תחייב בהכרח את התאמת הדת לחיים.
דיברי דוד גורדון בעיתון המליץ בשנת 1882 "לאחר שישוב ארץ ארץ ישראל יצא אל הפועל אז החים בעצמם יורו דעת מה לעשות".
מאורעות 1884-1881 ברוסיה, הפרעות, פוגרומים וההגירה הגדולה כנגד שנאת ישראל עמוקה ואנטישמיות גוברת,הפיכתם של היהודים למטרה אולם היו אנשי ההשכלה יהודים שגיבשו אידיאולוגיה מוגדרת ודגלו בהוצאתה למעשה.
ההגירה בין השנים 1910-1881 לבשה ממדים ניכרים כחמישית מכלל האוכלוסיה היהודית, ואז נעשו מאמצים לשנות את כיוון ההגירה לארץ ישראל אך היו מתנגדים לרעיון העליה בצד הנימוקים שבארץ ישראל יש אדמה לא פוריה, מחלות, בעיות ביטחון הציבורי לקויים, תשלומי מיסים ועושק.
ועל רקע זה היו שתמכו בפיתרון היהודי דוקא לא בארץ ישראל - גישתו של פינסקר אוטואמנצפיציה שהיהודים הם יסוד זר בכל אומה מין האומות שבתוכן הם יושבים, לכן פיתרונו של פינסקר הוא פיתרון טריטוריאלי ולאו דוקא בציון, אך לעומתו לילנבלום טען שמצב היהודים אין לו תקנה אלא בניתוח על היהודים לחדול מלהיות
זרים כיצד? רק בארץ ישראל יהודי ירגיש את עצמו חופשי כי על ארץ ישראל לא איבדנו את זכותנו ההיסטורית, על רקע זה התהוו היסודות החברתיים העיקריים שהיו עתידים לעצב ולסייע בהתהוותה ותיפעולה של תנועת חיבת ציון בהעמידה במרכז חזונה הקריאה להתחדשות ותחיה לאומית בארץ ישראל.
ביציאתה לדרך של התנועה היו קיימים פערים ביישום האידיאולוגיה בין החרדים למשכילים, אך המשכילים היו מוכנים לוותר בעמדותיהם בפולמוס השמיטה נימוקיהם נבעו ממספר סיבות:
א. במתן ההיתר ע"י הרבנים ניתנה גושפנקא דתית , פינסקר ידע שאים לו תהיה גושפנקא דתית, היה החשש מפני אובדן התמיכה של הגולה , ואז ידו של הישוב הישן תהיה על העליונה, בגושפנקא דתית מגאוני הדור בגולה גורמת לקיים את העבודה בפועל בצורה חוקית בצד הישענות על היתר הילכתי. אנחנו לומדים שפינסקר שמח והתעודד
מין הגושפנקא וזה נראה במכתבים שכתב לרבנים.
ב. המשכילים הבינו ששביתה בשנת שמיטה תגרור לקריסתן והתמוטטותן של המושבות ומה שנעשה עד לשנת השמיטה ירד לטימיון. וגם כן מצבם הכלכלי של המושבות קשה, הם מתקיימות מתרומות ומין הנדיבות של הבארון כך ששביתה תגרום לכן שתומכים במושבות יפסיקו את תמיכתם בכך שידמו את אנשי הישוב החדש לעצלנים
ובטלנים, ותמיכתו של הבארון במושבות תופסק.
ג. הברון רוטשליד התריע בצורה חריפה ביותר, על החורבן שעלול להיגרם למושבות אים תשמר שנת השמיטה ואיים בשלילה תמיכה כספית לכל מתיישב שלו יעבד את אדמתו בשנת השמיטה. יתרה מכך פקידיו שהיו שונאי דת ישראל גם בלי השמיטה פגעו במתיישבים, והמתיישבים שנאו אותם היו שולחים דיווחי כזב לברון על מצב המושבות
לכן היה חשש - שהשמיטה תנוצל על ידיהם ככלי נוסף לניגוח המתיישבים.
ד. המשכילים לו האמינו בתמיכה ומימון כספיים למתיישבים בשנת שמיטה דרך כישלונה והתמוטטותה של פתח תקוה, ולכן בפועל בגדרה בתחילה ממש נתנו תרומות שהיו דלות, איסוף התרומות היה דל, מתיישבים רעבו ללחם ולכן אפילו פינס התיר את העבודה בשנת השמיטה.
ה. המאבק למתן היתר נבע מכך שהמשכילים מעונינים להיראות ולהביע תמיכה באנשי הישוב החדש המשכילים תומכים בבני גדרה מפני שקיימת קירבה להשקפותיהם הם מעלים נימוק עקרוני שאין לתנועת חיבת ציון כתנועה זכות להתערב באורח החיים הפרטי של המתיישבים בארץ ישראל. התמיכה שהם תומכים היא תמיכה כללית במסגרת בנין המפעל
ההתיישבותי, תחית האומה, אך לא מוכנים שתנועה תיקבע ותשנה ותשפיע על אורח החיים של האדם הפרטי.
לסיכום: עמדותיהם של המשכילים החילונים וההליכה בין הקצוות באמונתם שיש לקיים אורח חיים פרטי ועצמאי בארץ ישראל, תוך כדי ניסיונות השפעה על בעלי סכמות ההלכתית בקרב ההנהגה המסורתית לעמוד מאחורי ההיתר נבעה מכך שהיה ברור להם, כי ללא הסכמה כזו לו יוכלו חובבי-ציון לקיים את מפעל ההתיישבות בארץ, חלק מהם
האמינו שיש מקום לפשרה אשר לא תחייב את המסורתיים לוותר על הנורמות שלהם והיתר במסגרת ההלכה יספק את שני הצדדים.
פרק ה' - סכום
בעמדותיהם של הצדדים בפולמוס השמיטה, אין לומר כי משני צידי המיתרס ניצבו זה מול זה מסורתיים וחילונים כי המחלוקת היתה גם בתוך המחנה המסורתי, גם בין המשכילים היו שצדדו בקיום השמיטה אשר לא ראו טעם להפוך את ענין השמיטה לאבן נגף למסורתיים בתמיכתם בחובבי-ציון, לא היתה כאן חלוקה פשוטה בין תומכי חיבת-ציון,
רבנים חרדים אשר היו בעלי סמכות הלכתית אשר הויתור וההיתרים גרמו לחשוב שמיצדם הצעד נועד לאי התחשבות בהלכה, ההיפך הם היו מצדדי השמרנות הדתית בעניהם מתן הליגטימציה נועד למען תרומה לחזון היסטורי - בניית מפעל התיישבות מפואר בארץ ישראל - מסמל את חזון ביאת המשיח.
"הפריצה" בסמכות ההלכה לא מתפרשת כהפסקת האמונה בתורה כיסוד הוויתו של היהודי המאמין אלה הסתמכו על התורה שבעל-פה שהיא "החיים" , תורה שבעל-פה פתוחה, מתחדשת, סוציאלית חברתית ועקב ההמשכיות החיים מתחדשים על ידי התורה שבעל-פה לדוגמא מצוה לדור בארץ ישראל.
במפעל ההתיישבות יש הישג גדול והוא נצחון הגלות למרות הויכוחים מאבקים בעמדות ולמרות ההיתר קדושת ארץ ישראל לא נפגמה מפעל התחיה וההתיישבות הוא מעל ומקביל לקדושת ארץ ישראל ואנו פוגם בה.
מפעל ההתיישבות הלכה למעשה התבטא בהקמת מושבות, אדמותיה של ארץ ישראל נגאלו. התבצעה השתחררות ממוסדות צדקה ואפוטרופסות הבארון מעל המושבות, הישוב הישן בכל זאת החל לפרוץ את הגדרות והתחיל להתקרב לישוב החדש.
פולמוס השמיטה לא השאיר אחריו מנצחים ומנוצחים כל צד פעל לפי מגוון אנטרסים, שיתוף פעולה פעל בהליכה בין הקצוות לכל צד היו לו את מגמותיו לדוגמא המשכילים לפעמים ויתרו לפעמים תקפו השותפות לוותה במתחים דיאלקטיים רצופים. כל צד פעל על בסיס ציפיות לטווח הארוך, כל צד חשש שאים יפרוש מין תהליך בנין מפעל
ההתיישבות , מפעל התיישבות ישא אופי חילוני מובהק או אופי דתי מובהק לכן העדיפו להתמיד בשיתוף הפעולה, אך התקוות התבדו ונוצרה הסתגרות כל אחד במחנה שלו לא נוצר חיזוי והתקוה שחילוני יהיה דתי, ודתי יהיה יגמיש את דעותיו הכל נשאר בגדר חזון.
בעייתם של החרדים פחדו לקבוע גבולות לשיתוף פעולה כי הם פחדו כי ברגע שלא יהיו גבולות תהיה פריצה וסחף שאי אפשר יהיה לעצור אותו לכן מצאו להם יתד להיאחז בפולמוס זה. המשכילים ניסו להפיק רווחיות מהמשברים בין החרדים למרות ששיטתם היתה בעד סובלנות בין הצדדים למרות הקוטביות העמוקה מטרתם היתה לשנות את המצב
הנוכחי של היהודי בגולה שהיהודי יפסיק להיות זר נצחי, הפחד מין ההיטמעות בין העמים וארץ ישראל היא המקום האידיאלי שבו ייפטרו היהודים מתלאותיהם הנצחיות. כל צד ידע שמי שינצח במאבק וזהו גם ניצחון הלכתי אזי הוא יקבע את דמות הישוב.
וזהו ואכן נקבע אופי הישוב החילוני עד היום.
פולמוס השמיטה היה בעל משמעות רבה לעתיד תוצאותיו היו לדורות הבאים אין ספק שעוצמת החילון התגברה ויצרה צביון חדש באופי המושבות בארץ ישראל , רבנים ראו במפעל ההתיישבות כאתחלתא דגאולתה, לפי התפיסה המשחית שיתחילו במפעל ומלמעלה יסייעו. אולי במתן ההיתר יש בו טעות הלכתית לדורות צדק לילינבלום בראותו את
שמיטת תרמ"ט תקדים לבאות וכפי שניראה כהשתנות התנאים והנסיבות נתנו התרים כלליים יותר. כוחו של הישוב הישן יורד, הישוב החדש תופס גובה חוץ ממפעל ההתיישבות שהוא מפואר הוקמה חברה חופשית וחילונית שהיא מוכרת לנו עד עצם היום הזה.
אך למרות הקוטביות העמוקה בנושא דת ולמרות שכל צד מתבצר בעמדתו דבר אחד משותף לשני הצדדים שהם רוצים להעלות את רמת שמירת המוסר והעמדתו כערך חברתי עליון בחיי האדם ודוקא בגלל מורכבות הקוטביות צריך להעריך אותם כי בזכות האידיאולוגיה הם שואפים להעלאת רמתו המוסרתית של האדם.
מגוון העמדות והמגמות השונות גרמו למאבקים רבים שגרמו לפעילות נמרצת ורב גוונית במחנה הלאומי. כוחו של העם היהודי יכול להתעצם רק כאשר תהיה אחדות הרמונית חברתית, הדדיות, סובלנות. במידה ואין הרמוניה חברתית תמיד תהיה קריעה ופירודים בחברה היהודית. לדעתי אופים של העמדות אז ודרך הצגתם ותוצאותם
מוכרים לנו גם היום פשוט אין שום חדש תחת השמש.
ביבליוגרפיה
מקורות ראשוניים
1. היתר השמיטה של רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא - אורייתא ט' תשמ"ז.
2. כתבים, שולמית לסקוב.
3. עיתונות - המליץ, גיליונות מהשנים תרמ"ח - תרמ"ט.
4. דרויאנוב אלתר, כתבים לתולדות חיבת ציון ויישוב ארץ ישראל,
אודיסה - תל-אביב, הוועד ליישוב ארץ ישראל, תרע"ט-תרצ"ב.
5. ספר שמות פרק כ"ג, ספר ויקרא פרק כ"ח, ספר דברים פרק ט"ו.
ספרות מחקר
1. אליאשברג מרדכי, שביל הזהב, וורשא תרנ"ז.
2. אפל יהודה, בראש ראשית התחיה, תל-אביב תרצ"ו.
3. דינור בן ציון, חיבת ציון ב', תל-אביב תרצ"ב-תרצ"ד.
4. ויטל דוד, המהפכה הציונית, כרך א', ראשית התנועה, תל-אביב 1978.
5. לוז אהוד, מקבילים נפגשים, ת"א תשמ"ה.
6. ציטרון שמואל תולדות חיבת ציון, אודיסה תרע"ט.
7. קלויזנר ישראל, בהתעורר עם, העליה הראשונה מרוסיה, ירושלים תשכ"ב.
8. קלויזנר ישראל, מקטוביץ עד באזל א'-ב' , ירושלים תשכ"ח.
9. קניאל יהושוע, המשך ותמורה הישוב הישן והישוב החדש בתקופת העליה הראשונה והשניה, ירושלים תשמ"ד.
10. קלמן כהנא, שמיטה.
11. שלמון יוסף, עימותים ראשונים, ירושלים תש"ן.
מאמרים
1. אייזמן , פיני הלוט.
2. גנחובסקי א.מ. "גאון המחשבה הציונית" (הרב אלי אשבררג), קובץ אזכרה לזכרו של הרב קוק, ירושלים תרצ"ז.
3. פרידמן מנחם, "למשמעותו החברתית של פולמוס השמיטה" (תרמ"ט-תר"ע) בקובץ שלם, מחקרים בתולדות ארץ ישראל ירושלים תשל"ד.
4. שכטר צבי, נימוקים של רבנים בעד שיתוף פעולה עם המשכילים בתנועת חיבת ציון, חיפה תשל"ח.
5. שלמון יוסף, "מסורת ומודרניות במחשבה הציונית דתית בראשיתה" אדיאולוגיה ומביניות ציונית, קובץ מאמרים בעריכת בן ציון יהושוע ואהרון קידר, ירושלים 1978.
6. שלמון יוסף, העימות בין החרדים למשכילים בתנועת "חיבת ציון" בשנות ה80- - הציונות ה', תשל"ח.
26

תגים:

מוהליבר · ריינס · ומדינה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "פולמוס השמיטה- שאלת מבחן שנדונה בתנועת חובבי ציון", סמינריון אודות "פולמוס השמיטה- שאלת מבחן שנדונה בתנועת חובבי ציון" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.