הוראת השואה

תקציר העבודה:

השואה הינה טרגדיה יהודית, אשר נושאת עימה שלושה מסרים חינוכיים עיקריים:
1. הצורך במדינה לעם היהודי
2. קבלת האחר
3. ציווי החיים כמורשת השואה וצוואתה
למרות שקיימים שלושה מסרים עיקריים, שאותם נושא זיכרון השואה, הרי שעיון מעמיק יותר עשוי להראות, כיצד בכל עשור נותב זיכרון זה, למטרות שונות במעט. בשנות ה-50 הושם הדגש העיקרי על זיכרון השואה, בהקשר של עלייה, חלוציות, התיישבות וכור ההיתוך. בשנות ה-60 הושם הדגש על זיכרון השואה, בהקשר של הגנה והישרדות, התיישבות ובניית הארץ. בשנות ה-70 על התיישבות והתנחלות, מתוך הצורך בבית יהודי לעם היהודי. בין הלקחים הציוניים מן השואה, עבור חלק מהיהודים, שאין ביטחון בגולה, מדינת ישראל הינה המקום הבטוח ביותר ליהודים וכל יהודי צריך לעלות אליה (אורון, 1993). צורך זה, של מדינה יהודית, הודגש גם בעשורים קודמים, אולם כעת היתה תנופת ההתנחלויות בשטחי יש"ע והגולן. מנגד בלטו בשנות ה-70 תנועות השמאל הרדיקאלי, כ"מצפן" וכשי"ח, אשר ערכו לעתים השוואות בין יחס הישראלים לפלסטינאים ליחס הגרמנים למיעוטים והגבירו מחלוקת, תוך חידוד הקונפליקט בין הומניזם לגזענות (פתר, 2000). בשנות ה-80 התבסס שלטון הליכוד וזיכרון השואה הופנה לחיזוקם של ערכים יהודים, ולהצדקת השלום עם מצרים. בשנות ה-90 החל תהליך מוגבר של השלום עם הפלסטינאים וירדן, ובעקבות רצח רבין, הושם דגש על זיכרון השואה בהקשר הרב-תרבותית [לעומת כור ההיתוך שהיה הקו המנחה בתקופת בן-גוריון] ועל ערכי הומניזם וקבלת האחר. עוד אתייחס בהקשר לזיכרון השואה, למגמות רשמיות של מערכת החינוך מאז קום המדינה. הכוונה למדיניות המוצהרת, אשר מובאת בחוזרי המנכ"ל והנחיותיו למגמת תוכניות הלימוד הנוגעות לאירועים היסטוריים.
שאלת המחקר בעבודה זו תהא: מהן מטרות הוראת השואה, ששים שנה לאחר תום מלחמת העולם השניה?
הוראת השואה מהווה ליבוי של הזיכרון, מחד גיסא והפקת לקחים, מאידך גיסא. בן עמי (2008) טוען, כי ניתן להתייחס אל הזיכרון בשתי דרכים. או כמו לדלק טוב, אשר ניתן למלא במיכל הדלק ומאפשר לצאת לדרך חדשה, או להעמיס אותו על הגב כמו תרמיל כבד, אשר מעיק על נושאו ולעיתים אף ממעיד אותו. לדעתו של בן עמי, ההתייחסות כמו לתרמיל כבד, עוצרת את העם היהודי, שכן היא מקפלת אותו חזרה לתוך סימטאות הגטו של הזיכרון היהודי הכואב.
אולם אין להמעיט בזכרון השואה, כנורה אדומה הדולקת דרך קבע, לאור מוראות העבר. שנור (Shnur, 1997) עומדת על כך, כי בשנים האחרונות מתפשטת הדעה, שיש להטמיע את זכרון השואה, כדי שהדבר לא יחזור על עצמו. רעיון זה, ששנור עצמה מתנגדת לו, משום שלדעתה מערער הזיכרון את צלם האדם, מלמד כי בחששות קיימים וגם אם יש בהם משום ערעור האמונה באדם, עדיין יש בהם כדי לחזק את הצורך בהגנה מתמדת, היינו הצורך במדינה יהודית חזקה.
בעבודתי ארצה לטעון, כי בהוראת השואה קיימים שני מסלולים, אשר משלימים זה את זה. המסלול האחד הינו היסטורי-אקדמי ומלמד על התפתחות סכנת הגזענות והייחוס הסטריאוטיפי לקבוצות שונות. המסלול השני הינו רגשי, ומבטא באמצעות אינטראקציות שונות עם סיפורי השואה, את שתי מטרותיה העיקריות של הוראת השואה. האחת - הטמעת חשיבות הבית הלאומי לעם היהודי, כמקלט בטוח לכל יהודי העולם. השניה - אימוצם של הערכים ההומאניים, אשר יש לדבוק בהם לנוכח השואה שהתרחשה כתוצאה מזלזול בערכים אלה. למרות שהכוח המניע להטמעת ערכים ולאימוץ תודעתי של הזהות היהודית הינו המסלול הרגשי, הרי שיש צורך במסלול ההיסטורי, על מנת שיתאר את התהליכים. כך משלימים שני מסלולים אלה זה את זה.
על מנת לתמוך בטענתי, תהא תוכנית עבודתי כדלהלן:
הפרק הראשון יציג את השואה כטרגדיה, על פי ההיבטים הטרגיים. לכאורה מדובר בתחום השייך ביסודו לתקופה היוונית הקדומה, לפני אלפי שנים. לעומת זאת, מטרתה של הטרגדיה ותפקידם של הגיבורים הטרגיים, הינו תפקיד חינוכי. מה אנו באים ללמוד מהטרגדיה? מה אמורה הטרגדיה לתרום לאלה שלא חוו אותה, אלא רק צפו בה, שמעו עליה, למדו אותה? המודעות שמחדירה הטרגדיה, הן לגיבורים הטרגיים והן מי שנחשפים לטרגדיה ולגיבורים, הינה בעלת משמעות חינוכית.
הפרק השני יעסוק העם היהודי, כעם למוד רדיפות ופרעות. בחלקו הראשון של הפרק, תוצג סקירה קצרה, אשר מאפיינת את רדיפות היהודים. בחלקו השני יוגדרו היהודים, על פי הפרשנות הנאצית, אשר קיבלה תוקף חוקי בחוקי נירנברג. החלק השלישי יעסוק בשיטתיות ההשמדה וכן במשמעות השיטה שבה נקטוה הנאצים. כל חלקי הפרק מבהירים את התובנה, בדבר הצורך במדינה לעם היהודי.
כאמור, תפקידה של השואה אינו רק להנחיל טראומה וכאב, כפי שמוצגת ביקורתם של בן עמי (2008) ושל שנור (Shnur, 1997). לאירוע טראומתי ומכונן כמו השואה, גם תפקיד מרכזי בהנחלת ערכים, אשר נובעים מהזיכוך הנפשי, אשר הינו התוצר של האירוע הטרגי. בפרק השלישי יעמדו לדיון ערכים, כמו קדושת החיים, קבלת האחר וההתנגדות הראויה לפעולות מסוג זה, גם אם הן במסווה "חוקי" של החלטת מדינה. בפרק זה אדון גם בתפיסתם של קולבי ועמיתיו (Colby et al., 1987) בדבר האוטונומיה המוסרית, אשר סוגרת מעגל עם תפיסת הזיכוך של אריסטו, אשר אליה מובילה הטרגדיה, ומבהירה את המטרות המוסריות-אוניברסאליות של הוראת השואה.

תוכן העניינים:
מבוא
פרק א: טרגדיית השואה
1.1. השואה כטרגדיה
1.2. הגיבורים הטרגיים
1.3. מודעותם של הגיבורים הטרגיים ומודעותם של הנחשפים לסיפורי השואה
פרק ב: העם היהודי כקבוצה נרדפת
2.1. רדיפות העם היהודי
2.2. 'מיהו יהודי?' על פי התורה הנאצית
2.3. התוכנית השיטתית של הנאצים
2.4. חשיבותו של בית לאומי לעם היהודי
פרק ג: הנחלת ערכים הומאניים כלקח השואה
3.1. בורות ושימוש בסטריאוטיפים
3.2. קבלת האחרות - ערך השוויון בין בני האדם
3.3. המוסר, החוקים וקדושת החיים
3.4. הציווי 'לעולם לא עוד'
3.5. היבט ביקורתי לפני סיום
סיכום
ביבליוגרפיה
ספרים ומאמרים
מסמכים ושונות

קטע מהעבודה:

תגים:

שואה · רצח עם · ערכים · חינוך · טרגדיה · נאציזם · נאצים · גזענות · זהות · אנטישמיות · היטלר · יהודים · מורים · ג'נוסייד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הוראת השואה", סמינריון אודות "הוראת השואה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.