סיכול ממוקד: התנגשות בין דיני מלחמה לדין ההומניטרי

תקציר העבודה:

הטרור אינו תופעה חדשה, אך בשנים האחרונות אנו עדים להתעצמותה והתרחבותה של התופעה מצד אחד, ומצד שני אנו עדים לקושי הרב ולדילמות המוסריות אשר ניצבות בפני אותן מדינות שספגו מהלומות מארגוני הטרור המנסות להתמודד ולבלום את אותו טרור באמצעים אשר לעיתים מתנגשים עם תחומים בעולם המשפט, המוסר והדין ההומניטארי. הגלובליזציה היא אחת הסיבות, גם אם לא היחידה, לכך שארגוני הטרור מצליחים לבצע את זממם ביעילות אכזרית ומקפיאת דם, ובעזרתה מצליחים להגיע לתוצאות שמבחינתם נחשבות כהצלחות מסחררות, אך מבחינתנו הן בלתי נסבלות, בלתי מתקבלות על דעת האדם השפוי והרציונאלי ובלתי ניתנות להשלמה. הנמכת חסמי גבולות המדינה, הגברת הנגישות של כל אדם וארגון למידע, לטכנולוגיה ולפיננסים, שהיו פעם נחלתן הבלעדית של מדינות וסוכנותיהן, הופכים את הטרור לאיום מסוכן יותר, חוצה גבולות, שמערכות ההגנה והמשפט הישנות מתקשות להתמודד איתו בהצלחה.
ב- 11 בספטמבר 2001 העולם היה עד לפעולת הטרור הקטלנית ביותר בהיסטוריה המודרנית, אך לפעולה זו לא נדרשו משאבים אדירים. מדובר היה בכמה מחבלים "רדומים" שניצלו את החופש והמשאבים שמאפשרת מדינה מודרנית ופתוחה, ואשר ביום פקודה עלו על מטוסים חמושים, עד כמה שנשמע הדבר מגוחך, בסכינים יפניים ובפעולה קצרה הסבו נזק ישיר למעצמה הגדולה בעולם ונזק עקיף לכלכלת העולם ברמות שטרם הכרנו. אין ספק כי אירועי ה- 11 בספטמבר 2001 היו נקודות מפנה בהתייחסות העולמית לטרור. עד להתקפות אלה הטרור נתפס כתופעה נסבלת המתרחשת בעיקר ברמה המקומית כדוגמת ה- IRA האירי בבריטניה, המחתרת הבסקית בספרד, הבריגדות האדומות באיטליה של שנות השבעים, קבוצת באדר מיינהוף בגרמניה וכמובן, הכי קרוב אלינו - ג'יהאד איסלמי וחמאס בישראל. המדינות המותקפות שהבינו כי הן עומדות חסרות כלים מבצעיים ואמצעים משפטיים להתמודד עם מתקפות אלה, שישמשו בסיס לאלו הנוטלים חלק ישיר במלחמה בטרור החלו להיערך למאבק, כדוגמת ארצות הברית אשר חוקקה את "חוק הפטריוט"(1), ואשר החלה לחייב את הנכנסים לשטחה לתת תביעות אצבע וצילום פנים בכדי להגדיל את המאגר הביומטרי שלה(2). כך גם בבריטניה לאחר שספגה גל של פיגועי טרור בשנת 2005 ביקשו שירותי הביטחון מן הדרג המדיני אישור לחקיקה אשר ללא ספק פגעה בזכויות אדם והגבילה את חופש התנועה. רוב החוקים אשר באים להתמודד עם תופעת הטרור אינם עומדים בדרישות המוסריות של הדין ההומניטארי, ואכן חלקם פוגעים בזכויות אדם, אך אל לנו לשכוח את קורבנות הטרור ואת העובדה כי הטרוריסטים מנצלים ניצול ציני את אותם חוקים אשר נועדו לשמור על זכויות האדם, אותן זכויות בדיוק אשר הם מפרים בברוטאליות בכל עת.
ב- 9.11.2000 ביצעה ישראל חיסול ממוקד בחוסיין עבייאת בבית סאחור, באמצעות ירי טיל ממסוק. במהלך פעילות זו נהרגו גם שתי נשים. חיסול זה מסמל את תחילת אימוץ מדיניות החיסולים הממוקדים כלפי פלסטינאים החשודים בחברות בארגוני טרור, במעורבות בארגון, בקידום או בביצוע של פיגועי טרור בישראל בשטחים. בעקבות התקפה זו באה סדרה של התקפות, אשר הבולטות שבהן היו חיסוליהם של מנהיגי חמאס, השייח אחמד יאסין, שבחיסולו נהרגו עוד ארבעה בני אדם, ועבד אל עזיז רנתיסי, שבחיסולו נהרגו עוד שני בני אדם. מדינת ישראל הצהירה בפומבי על מדיניות זו, ואף הגנה עליה בבית המשפט העליון(3). השאלה העולה מחיסולם של יאסין ורנטיסי היא מעמדו של הדרג הפוליטי, ולאופן היותם של מנהיגים פוליטיים מטרה צבאית לגיטימית. אליבא דה בן נפתלי ושני, על אף הנוהג שלפיו אין פוגעים בדרך כלל במנהיגי הצד האחר, אין סיבה של ממש שלא לבחון את מעמדם של מנהיגים פוליטיים על פי סעיף 51 לפרוטוקול הראשון. כלומר, מנהיגים הנוטלים חלק פעיל במעשי איבה, אשר מהווים חלק משרשרת הפיקוד ותורמים תרומה של ממש למאמץ המלחמתי, ייחשבו בדרך כלל למטרה לגיטימית. לעומת זאת, בנוגע לפוליטיקאים שאינם נמצאים ביחסי מרות עם הכוחות הצבאיים, צריכה להיות חזקה הרואה בהם ככלל אזרחים מוגנים(4).
היות והחיסולים נעשים באזורים בהם הצפיפות היא מהגבוהות בעולם, והיות והטרוריסטים אינם מבדילים עצמם מהאוכלוסייה המקומית קרה, לא פעם, שנפגעו עוברי אורח או בני משפחה חפים מפשע. לפי נתוני בצלם* מדובר על 234 פלסטינאים שהיוו יעד לחיסול מכוון ו- 153 פלסטינאים שנהרגו במסגרת ההתנקשות(5). הדוגמה המוכרת ביותר, והיא הבסיס לעבודה זו, היא חיסולו של סאלח שחאדה, מנהיג גדודי עז א- דין אל קאסם - היא הזרוע הצבאית של החמאס, שהיה אחראי להתקפות רבות על חיילים ואזרחים ישראלים. החיסול בוצע על ידי הטלת פצצה ממטוס במשקל של טונה, ויחד עם שחאדה נהרגו עוד 16 בני אדם. 15 מן ההרוגים היו אזרחים, בהם 9 ילדים, אשתו של שחאדה ובנו. ממצאי החקירה, כפי שפורסמו על ידי דובר צה"ל, היו כי היה כשל במידע המודיעיני הזמין ובהערכת מידע זה בנוגע להימצאותם של אזרחים בסמוך לשחאדה אשר היה במסתור מבצעי(6).
המדינות המעורבות בסיכולים ממוקדים טוענות כי חיסולים כאלה הם אמצעי לגיטימי במסגרת ניהול המלחמה בטרור, ולכן יש לבחון את חוקיותם לפי הדינים החלים על סכסוך מזוין. לעומתם, אלה המתייגים את החיסולים כ"הוצאות להורג ללא משפט" מסתמכים על מודל אכיפת החוק המתבסס על אמות המידה של דיני זכויות האדם במשפט הבינלאומי(7). האם רשאית מדינה הנתונה למתקפות של ארגון טרור לפגוע בחברים פעילים באותו ארגון ושיכול שאינם בשטח שיפוטה? האם מדובר על פעולה לגיטימית או שמא מדובר בהוצאה להורג ללא משפט? אנסה לדון בשאלה זו לאור דיני זכויות האדם במשפט הבינלאומי והמשפט ההומניטארי הבינלאומי, אל מול דיני המלחמה והזכות להגנה עצמית העומדת לכל מדינה ריבונית.

תוכן העניינים:
מבוא
פרק 1: מהו טרור? דיון תיאורטי
פרק 1.2: מהו טרור? דיון משפטי
פרק 2: הכול שפיט?
פרק 3: לוחמים, אזרחים ולוחמים בלתי חוקיים
פרק 4: משפט בינלאומי הומניטארי
פרק 5: הזכות להגנה עצמית
פרק 6: סיכול ממוקד- עיקרון המידתיות
פרק 7: משפט משווה- ארצות הברית
סיכום
מקורות

קטע מהעבודה:

תגים:

טרור · סיכול ממוקד · מידתיות · דיני מלחמה · אינתיפאדה · אמנת ז'נבה · החוק הבינלאומי · הגנה עצמית · ג'יהאד · דמוקרטיה · אתיקה · צבא · טרור ודמוקרטיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "סיכול ממוקד: התנגשות בין דיני מלחמה לדין ההומניטרי", סמינריון אודות "סיכול ממוקד: התנגשות בין דיני מלחמה לדין ההומניטרי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.