היישום אינו מחובר לאינטרנט

האיחוד האירופי במזרח התיכון: רצון אמיתי או אליבי כלכלי ?

עבודה מס' 066134

מחיר: 288.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: ניסיון להראות כיצד האיחוד האירופי ניסה להטביע חותמו כשחקן מרכזי באזור תוך כדי שהוא מכניס עצמו לסבכי הסכסוך האזורי בניסיון להביא לפתרונו.

7,781 מילים ,5 מקורות ,2006

תקציר העבודה:

המזרח התיכון כפי שאנו מכירים אותו כיום לא החל את דרכו בצורתו הנוכחית. המדינות שאנו מכירים כיום דוגמת ירדן, מצריים, לוב, טוניס, ישראל וכמותן היו פרובינציות של שחקן ראשי במערכת הבינלאומית בשם האימפריה העות'מנית. על כל מחוז שלט מושל שהיה בעצם שליח של המרכז האימפריאלי באיסטנבול, קונסטנטינופול דאז. כיבוש מצריים בשנת 1798 על ידי צרפת בראשות נפוליאון, סימנה למעשה את ראשית כיבושיה של אירופה באזור ואת המגע האמיתי הראשון. מצריים הייתה המטרה הראשונה והחשובה ביותר בשל מיקומה הגיאו-פוליטי והאסטרטגי- מוצא ליבשות אסיה ואפריקה. באותם הימים בריטניה כבר כבשה את הודו, אך עיניה היו נשואות אל עבר המזרח התיכון וכיבושה של צרפת שגרם בקרב מקבלי ההחלטות הבריטים לדאגה. (1)

את סיפורו של מוחמד עלי, שליחו של הסולטאן הגדול מחמוד, לא אפרט על גבי דפים אלו, אך אומר זאת: מסעות כיבושיו והצלחותיו של עלי במצריים וכוונתו להמשיך מסעות הכיבושים גם אל עבר סוריה והלאה, הביאו למצב של שיתוף פעולה בין מדינות אירופה- בריטניה וצרפת, כשהמטרה הייתה ברורה- הגלייתו של עלי מן האזור ושמירה על הסטאטוס קוו שנוצר ונשמר באזור, זאת על מנת שהמזרח התיכון במתכונתו השברירית לא יכנס ללחימה בינו לבין עצמו ובמצב שכזה יאלצו המדינות האירופאיות להדיר רגליהן מן האזור. (2)

שיתוף הפעולה בין צרפת, בריטניה וברית המועצות הביא בשנת 1916, בעת מלחמת העולם הראשונה, להסכם סייקס-פיקו - הסכם המחלק את המזרח התיכון מחדש לחמש פרובינציות, כאשר כל אחת מהן מקבלת נתחים מן השלל ומבחינת החשיבות לאזורינו- בריטניה מקבלת את ישראל ומצריים ואילו צרפת את לבנון וסוריה. חלוקת האזור המזרח תיכוני נעשה ללא התחשבות בחלוקה האתנית הפנימית, זאת ניתן להבין אם נביט מקרוב על חלוקת האוכלוסיות שנכללו במדינות החדשות שנוצרו בגבולות חדשים, מדינת לבנון והמפתח העדתי שבה היא דוגמא מצוינת על מנת להמחיש טענה זו, אך על מנת להישאר ממוקד בנושא לא ארחיב מעבר לכך. (3)

מטרת העבודה היא ניסיון להראות כיצד האיחוד האירופי, כפי שהתחיל בגיבוש מדיניותו כלפי המזרח התיכון בפסגת האג בשנת 1969 והלאה לצורתו הנוכחית, ניסה להטביע חותמו כשחקן מרכזי באזור תוך כדי שהוא מכניס עצמו לסבכי הסכסוך האזורי בניסיון להביא לפתרונו. אנסה למצוא תשובות לטענתי כי ניסיון זה הוא אינו ניסיון לפתור סכסוכים אלא ניסיון לדריסת רגל כלכלית באזור ולהציגו כשחקן לגיטימי לא פחות מאשר המעצמות דאז ארצות הברית וברית המועצות, והמעצמה היחידה כיום- ארצות הברית. את הטענות אנסה לבדות או לאושש דרך מקרה בוחן אש"ף שהיווה מכשול גדול שהציגה הליגה הערבית במסגרת שיחות ה- Euro-Arab Dialogue.
אנסה במהלך העבודה להשמיע דעתי ולנסות להראות כיצד דעתי זו באה לידי ביטוי. אמנם נכון, אתכן כי אתבדה ואגיע למסקנה שונה ולדעה שונה מזו אשר אני מגיע עימה, כמו כן אנסה לנקוט עמדה אותה היסטוריונים מנסים לנקוט ומודים כי לא תמיד מצליחים- עמדה אובייקטיבית.
העבודה מתחלקת למספר פרקים, כאשר בפרק הראשון אציג את ראשית דרכן של חברות ה-EC בגיבוש מדיניות חוץ ברורה ואחידה כלפי העניין המזרח-תיכוני תוך כדי שאפרט על מספר מהלכים המעצבים מדיניות זו. הפרק השני הוא סקירה היסטורית של אש"ף- קווים לדמותו, הפרק השלישי, שהוא מבחינתי הפרק העיקרי בו גם אשלב את דעותיי הוא הפרק המאחד את שני הפרקים הראשונים גם יחד ובוחן בעצם לפרטים את יישום מדיניות החוץ האירופית דרך מקרה בוחן אש"ף- זאת במסגרת שיחות ה- Euro-Arab Dialogue. אנסה להראות כיצד האיחוד האירופי לא ניסה באמת להביא לכדי סיום הסכסוך, ולפי דעתי לא בשל העובדה כי לא רצה, אלא בשל העובדה כי לא ידע כיצד "להלך בין הטיפות", וניסה פעם לרצות את דעתו של זה ופעם דעתו של האחר ובסופו של דבר הביא למירמורם של שני הצדדים. עם זאת, הסיבה העיקרית לדעתי שחברות ה-EC לא טיפלו בנושאים פוליטיים מדיניים באזור היא כי לא הייתה כוונה רצינית כזו מלכתחילה: היה רצון להפיק תועלת כלכלית מאזור המזרח התיכון ובכדי לעשות זאת יש להגיע ליחסים דיפלומטיים כאלו שיאפשרו זאת. שוב, אחזור ואדגיש כי אנסה למצוא תשובות לטענה כי אולי דריסת הרגל הכלכלית היא המטרה העיקרית של אירופה באזור ולא הניסיון האמיתי והכן לפתור את הסכסוכים. עוד אציין כי עמוד התווך של עבודה זו הוא הספר שליווה אותנו במהלך הקורס השנתי: The European Union and the Middle East שנכתב על ידי Soren Dosenrode ו- Andres Stubkjaer.
--------------------------------------------------------------------
1. Dosenrode, Soren and Stubkjaer, Anders. The European Union and the Middle East, Sheffield Academic Press Ltd, London and New York, 2002.
2. Dosenrode, Soren and Stubkjaer, Anders. The European Union and the Middle East.
3. Ibid.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק א': לידתה של מערכת יחסי החוץ האירופית במזרח התיכון
פרק ב': אש"ף: קווים לדמותו של אירגון
פרק ג': אירופה ב-E.A.D : רצון אמיתי או אליבי כלכלי?
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

בשנות השישים המטרה העיקרית של חברות ה- EC - איטליה, בלגיה, הולנד, גרמניה, צרפת ולוקסמבורג- הייתה לקדם וליצור קו ומדיניות של מסחר. בשנים שלפני הקמת ה-EC היו לכל אחת מן המדינות אי אילו קשרים עם מדינות ערב, אך נדמה כי ניתן לומר שעד לשנת 1972 ל- EC כגוף לא היו קשרים רציפים עם מדינות ערביות מלבד קשרים רנדומליים. בשנת 1964 יצאה איטליה בקריאה ליצור שיתוף פעולה גלובאלי בין חברות ה-EC לבין מדינות המזרח התיכון שיכלול מתן סיוע ויצירת אזור סחר חופשי. בשנת 1966 הועלתה הצעה שכזו במועצת החברות, הצעה שכשלה והולידה את הכלי היחידי ששימש ליחסי חוץ - הסכמי שיתוף הפעולה בנושאים שונים עם מדינות שונות. כך בעצם מתחילה מדיניות החוץ הראשונה של ה-EC כגוף (ולא כמדינות בודדות) עם מדינות המזרח התיכון. בין ההסכמים הבולטים גם ההסכם עם לבנון בשנת 1965, ההסכם עם מצריים בדצמבר 1973 ועוד.

הניסיון ליצור קו אחד מנחה וברור של יחסי החוץ של ה-EC היה כשלון- היה זה בפסגת רומא שהתקיימה זמן קצר לפני תחילתה של מלחמת ששת הימים- המחלוקות היו גדולות מידי על מנת לגשר ביניהן. בעת המלחמה התפצלו חברות ה-EC בתמיכתן: הולנד וגרמניה, על אף הצהרותיה הניטרליות, תמכו בישראל ואילו צרפת ואיטליה תמכו בצד השני. אם כן בין השנים 1967 ל- 1969 לחברות ה-EC לא הייתה אג'נדה ברורה ואחידה כלפי הסכסוך הערבי-ישראלי. תחושת הכישלון האירופאי והפוטנציאל הגדול שהוחמץ הביאו, עם כניסתו של דה גול לנשיאות צרפת, לניסיון מחודש ליישב את ההדורים וליצור אג'נדת יחסי חוץ ברורה ואחידה- מטרה שהושגה בפסגת האג בשנת 1969, בפסגה זו הכריזו על עצמן חברות ה-EC כשחקן מרכזי בזירה.

מדיניות החוץ האירופית כפי שגובשה מתרכזת בעצם בניסיון להפוך לשחקן עיקרי מגשר ומפשר בסוגיות הרבות והמורכבות במזרח התיכון. פסגת האג ב-1969 ירה מסגרת עבודה בין ששת המדינות החברות, ה- EPC (European Political Cooperation) אשר אחת ממטרותיו העיקריות הייתה המזרח התיכון. במסגרת העבודה ב-EPC הוחלט בשנת 1971 על יישום מסמך שומן, כאשר מעמדו לא היה ברור ואחיד בעיני כל החברות: צרפת למשל ראתה בו כמדיניות רשמית בעוד חברות כמו גרמנה והולנד ראו בו כמסמך לא מחייב. פרטי מסמך שומן הם כדלהלן:
א. החזרתם של השטחים הכבושים לידי הערבים
ב. הכרת המדינות הערביות בישראל
ג. סטאטוס טריטוריאלי שונה למקומות הקדושים ביניהם ירושלים.
ד. כוח או"ם לשמירת השלום בשטח שיוכרז הן על ידי ישראל והן על ידי הערבים.
ה. מעבר חופשי דרך מיצרי טירן ותעלת סואץ.
ו. פתרון לשאלה הפלסטינית.

על אף תמיכתה של צרפת, ונראה כי השפעתה על המסמך ניכרת, לשאר המדינות היו הסתייגויות. על אף הניסיון לשמור את המסמך בסוד, הוא הודלף וגונה על ידי ישראל שביקשה מששת החברות לשמור על עמדה ניטרלית. למרות שהמסמך נגנז חשיבותו היא רבה ולו בשל העובדה כי חברות ה-EC הצליחו להגיע להחלטה כלשהי בנוגע לקונפליקט הישראלי-ערבי, שיצרה את הבסיס כלפי העתיד.

תגים:

מדיניות · חוץ · אירופה · אינטרסים · כלכליים · נפט · ערפאת · אשפ · אשף · סכסוך · ישראלי · ערבי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "האיחוד האירופי במזרח התיכון: רצון אמיתי או אליבי כלכלי ?", סמינריון אודות "האיחוד האירופי במזרח התיכון: רצון אמיתי או אליבי כלכלי ?" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.