דיני מלחמה - "כפל התוצאות"

תקציר העבודה:

הדיון ב- jus in bello and the doctrine of double effect , מציב אתגר בפני פילוסופים ובפני משפטנים. יש הטוענים כי מערכת של נורמות וחוקים, האמורה להסדיר בדרכי שלום, מצב המוגדר כ"אי-שלום", מכיל בתוכו בהכרח, סתירה פנימית. התרחשות של מלחמה, אמורה לפתור בעיה כל שהיא, בדרך אלימה. לכן, ניתן לשאול, האם בכלל יש מקום לנסות ולפתור בדרכי שלום, מצב שכזה. גישה זו ממשיכה וטוענת, שאם נאמץ הבחנות כלשהן, ב"דיני מלחמה", יש בהן, בכדי "לעודד" מדינות לצאת למלחמה. הסיבה היא, שחוקים נועדו למנוע דבר כלשהו. משתמע מכך, שכל עוד מדינתך, נלחמת על פי "דיני המלחמה", היא לא עוברת על החוקים. ומלחמתה הופכת ללגיטימית.
הגישה השנייה (שבה תעסוק עבודתי), מדברת על הצורך ברגולציה של דיני מלחמה. ישנה החובה המוסרית, לדאוג לאנשים (חיילים ואזרחים), גם בזמן מלחמה. בסיס הגישה, מדבר על כך, שלא כל האמצעים כשרים להשגת המטרה הסופית - הניצחון - במלחמה. סעיף 35 (1) של הפרוטוקול המשלים, משנת 1977, מורה: "בכל סכסוך חמוש, זכותם של הצדדים לסכסוך לבחור שיטות או אמצעים ללחימה אינה בלתי מוגבלת"(1).

מתוך חוק בסיסי זה, ניתן למנות עוד ארבע הבחנות הקשורות ל jus in bello and the doctrine of double effect. ארבע הבחנות אלו, משמעותיות משתי בחינות. האחת: ניסיון לראות כיצד המשפט הבינלאומי, מתמודד עם סוגיית "דיני המלחמה". השנייה: נובעת מההבחנה הראשונה, ועיקרה, דיון פילוסופי/משפטי, המתבקש, לאור לקונות מסוימות ב"דיני המלחמה".
ארבע ההבחנות הן: 1) עקרון הצורך הצבאי- מותר לפגוע באינטרסים הומניטאריים (פגיעה בבני אדם וברכוש), אך ורק אם הפגיעה משרתת צורך צבאי. 2) עקרון המידתיות- אומר כי הפעולה הצבאית, לא תחרוג מהפרופורציות הנדרשות לשם השגת התועלת הצבאית. בנוסף, יש צורך לעשות את המאמץ המרבי שמי שלא צריך להיפגע, לא יפגע. 3) עקרון ההבחנה- אומר כי אני אשתמש באמצעים ואפעל בצורה שתאפשר לי להבחין בין מטרות לגיטימיות לאלו שאינן לגיטימיות (בין מטרות צבאיות ושאינן צבאיות, או בין אזרחים ולוחמים למשל) 4) עקרון מניעת גרימת סבל מיותר- עקרון זה הוא גזרה מתוך עקרון הצורך הצבאי. והוא אומר שרמת הפגיעה, גם באותן מטרות, צריכה להיות כזו שתשרת את העיקרון הצבאי, אך לא תגרום לסבל מיותר(2).
הבחנות אלו, (כפי שציינתי), נתונות לאינטרפרטציות רבות ומגוונות. ולכן, צריך לשאול עליהן שאלות, בשביל לצמצם את אי הבהירות. שאלות כמו: את מי ולמי, מותר להתקיף בזמן מלחמה? חסינות האזרחים: האם האיסור מוחלט? מה כן נחשבת פגיעה? האם יש צורך להתחשב בכוונת התוקף? או רק בתוצאות הסופיות? מהי דוקטרינת "כפל התוצאות"? מהן יתרונותיה וחסרונותיה? האם ישנו הבדל משמעותי בין כוונה וצפייה (intending and foreseeing), ובין פעולה ומתן אפשרות לפעולה (doing and allowing), כאשר מדובר במעשה תוקפני?
על שאלות אלו ואחרות, אנסה לענות בעבודה זו, כאשר ההתמקדות תהייה בדוקטרינת "כפל התוצאות".
---------------------------------------------------------------------
1. י' דינשטיין, "דיני מלחמה" (תשמ"ג-1983), עמוד 132.
2. Protocol Additional to the Geneva Convention of 12 August 1949, and relating to the Protection of Victims of International Armed Conflict (Protocol 1).

תוכן העניינים:
מבוא
Jus in bello
The Doctrine of double effect
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

תגים:

דינים · דוקטרינת · כפל · התוצאות · משפט · בינלאומי · ז'נבה · גלובליציה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "דיני מלחמה - "כפל התוצאות"", סמינריון אודות "דיני מלחמה - "כפל התוצאות"" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.