רז'ה שאה חאן ובניין המדינה האיראנית

תקציר העבודה:

בעבודה זו נעמוד על דמותו של רז'ה שאה , מקים השושלת הפהלווית ובעיני רבים כמכונן איראן החדשה, ונבחן מה היו דרכי פעולתו של רז'ה שאה במהלך שלטונו באיראן, על רקע המהפכה החוקתית, בבניית המדינה האיראנית וכיצד באו לידי ביטוי שאיפותיו?

תוכן עניינים:
מבוא
פרק ראשון: רקע אישי
פרק שני:
אידיאולוגיה ושאיפות
מדיניות
תוצאות והשלכות הרפורמות
מפעל הרפורמות- השוואה בין איראן לתורכיה
המדיניות והמצב הכלכלי
סיום תקופת כהונתו של רז'ה שאה
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

אל מול גישה אוריינטאליסטית זו , מייחס סמי זוביידה את השינוי לקבוצות הפונדמנטליסטיות אשר חרגו מהמסורת ומהמצוות, ולא המשיכו את האסלאם. קבוצות אסלאמיות אלו פועלות כשהן חשות זיקה לתקופתו של מוחמד וממשיכיו.(ברנרד,1984)
בעבודה זו נעמוד על דמותו של רז'ה שאה , מקים השושלת הפהלווית ובעיני רבים כמכונן איראן החדשה, ונבחן מה היו דרכי פעולתו של רז'ה שאה במהלך שלטונו באיראן, על רקע המהפכה החוקתית, בבניית המדינה האיראנית וכיצד באו לידי ביטוי שאיפותיו?
רקע אישי
רז'ה שאה הגיע מאזור מאזנדראן, אזור אשר כל תושביו היו גאים להיות ממוצא איראני והיו גאים בכל תרומתם של צבאות איראן. הוא הגיע ממשפחה צנועה מאוד, דלת אמצעים ודלת השכלה.
רז'ה התייתם מאביו בגיל מאוד צעיר, אשר היה לו כסמל צבא איראן גרם לו להצטרף בגיל צעיר לכוח הצבא העיקרי שהיה לאיראן באותם ימים- לבריגאדה הקוזאקית שהייתה בפיקוד רוסי. כבר אז נחשב רז'ה למפקד בעל יכולות גבוהות ובלט בכוח המפקדים. באפריל 1921 מונה רז'ה לתפקיד שר המלחמה בעקבות הפיכה צבאית שבצע יחד עם
המדינאי זיא אלדין טבאטבאי. במהלך כהונתו הוחלפו מספר פעמים הממשלות באיראן אך רז'ה ידע לשמור על תפקידו וכהונתו בשתי ידיו במשך כל התקופה. תפקידו העיקרי היה להקים צבא חזק ובעל כוח רב אשר ידאג לביטחונה של המדינה ויוכל לאכוף את מרות הממשלה . הצלחתו בתור שר המלחמות היא שקידמה אותו אל צמרת השלטון ובתוך זמן
קצר הגיע למעמד ראש הממשלה מה שנתן לו את הכוח לכונן את ממשלת פהלווי ולבטל את שושלת בית קאג'אר ששלטה באיראן מסוף המאה ה-18 תוך כדי שהוא ממלא מקומו הזמני של קאג'אר.
ב-25 באפריל הכתיר רז'ה את עצמו בטקס רשמי ומכובד לשאה. מאז הוא שלט בהצלחה רבה באיראן עד אשר אולץ להתפטר מתפקידו ולגלות מאיראן ע"י לחץ מבעלות הברית.
רז'ה היה האיש שהכיר הכי טוב את עמו ואת צורכיהן , יותר מהממשלה ומהשרים וזה אחד מהכישורים שתרמו להצלחתו הרבה. אחת המטרות שלו היו להתמקד בעיקר בדת במטרה להקהות את השפעתה.
כולם ראו ברז'ה את האיש אשר הביא להצלחתה ולשגשוגה של איראן, האדם אשר עיצב אותה כמדינת לאום שמתקדמת במהרה לגיבוש לאומי, חילון והתמערבות. (מנשרי 1988)

אידיאולוגיה ושאיפות
רז'ה שאה ניסה להקים מדינה חזקה וריכוזית ולהחליף את הפריפריה תוך כדי חילוף ומודרניזציה בין ויתור אמצעים לביסוס השלטון אוטוקרטי ועריצי.
שאיפתו העיקרית הייתה הקמת מדינה איראנית לאומנית אשר תצליח, תפרח, תשגשג ותהיה מודרנית כמו שאר המדינות, אשר כל תושביה יהיו גאים לחיות בה וגן יהיה להם במה להתגאות כמו לשאר המעצמות.
גישתו של רז'ה באותה תקופה הייתה מאוד אוטוקרטית לעומת הגישה הלאומנית שהייתה קיימת עד אז שדגלה בחופש ובשוויון.
רז'ה שאף לקדם את מגמת החילון ובכך לצמצם את ההשפעה של הדת בחברה. הוא רצה שאיראן תדמה כמה שיותר למדינות ערב ושהתושבים יסגלו לעצמם דפוסי התנהגות מערביים ככל שניתן וכל זאת במטרה להתמערב. בנוסף לכל אלו שאיפתו העיקרית הייתה לבסס את מעמדו האישי ולבסס את בית פהלווי ובכך ינחיל יסודות במלוכה האיראנית.
רז'ה האמין שישנו קשר בין הרצונות והשאיפות של זה שעומד בראש המדינה לבין רצונותיהם של כל תושבי המדינה בה הוא עומד. רז'ה נתקל בבעיות התבטאות רבות, הוא היה דל באוצר מילים ובשפה גבוהה, היה לו קשה לבטא את עצמו אם זה במסמכים או בנאומים, כלומר, בעל אינטליגנציה נמוכה, אך מה שכן היה בעל כושר רב במעשים.
הוא ידע להנהיג את עמו במעש כמפקד צבאי ללא דיבורים רבים ומכיוון שכך רז'ה לא השאיר אחריו רישומים אלו או אחרים המצביעים על המטרות שדגל בהם, שיטות פעולה שונות, האידיאולוגיה בה האמין , לא מורשת כתובה ולא שום תורה סדורה.
במהלך כל ההפיכה באיראן בשנת 1921 הפיץ רז'ה כרוז אשר בו בטא חלק מהתחושות ומהמטרות שעמדו בפניו. הוא אמר שאין ברצונו משטר אשר יצפה מהצד בבעיות האומה ובהשפלות שהאומה תספוג ולא יעשה דבר בנידון אלא, משטר אשר יהיה חזק וידאג לכל אזרח ולכל ילד, מהעשירים ועד העניים ושלעולם אף אזרח לא ייפול קורבן לידי זרים.
הוא היה נחוש בדעתו לקדם את איראן וחש היטב את מצוקת ארצו. רז'ה לא עשה אפה ואפה אלא התייחס לכולם בשוויון, שיטותיו היו דמוקרטיות והרפורמות לא היו מעמיקות, הוא בז לפילוסופיה והיה מעוניין במעשים ולא בדיבורים.
עם זאת, במכלול קווי המדינות שהנהיג ובמורשת שהשאיר, ניתן למעשה להבחין בתפיסות יסוד מסוימות שכנראה הנחו אותו.
רז'ה היה סבור שסגנון מלוכה מרוחק ומידי פעם התערבות אישית מהירה במהלך המאורעות באים יחד עם המסורת האיראנית ומתאימים לצורכי המדינה. היה לו ברור באיזו דרך ראי לאיראן ללכת, היה לו חזון לכינון מהיר של מדינת לאום מודרנית. הוא האמין שההיסטוריה והלשון הם שעיצבו את אירן עוד לפני ימי האסלאם, השפה שונתה וכל
המילים הזרות נעלמו, ההיסטוריה של איראן נלמדה על חשבון התקופה האסלאמית, אך הכתב הערבי נשמר.
בעיני רז'ה איראן הייתה מושג תיאולוגי והיסטורי גם יחד, האמין שהתפתחותה של איראן תלויה בעברה, בעתידה ובמודרניזציה. (מנשרי, 1996)

מדיניותו של רז'ה חאן
שלושה תחומים שהוזכרו בפרק הקודם היו המרכזיים בפועלו של רז'ה ובפרק זה נעמיק את הדיון בהם.
מדינת לאום: רז'ה חאן מוסיף צבע נוסף למהפכה שעד כה הייתה קשורה בקשר הדוק עם הדת ודוחפת לחופש ושוויון ואילו בתקופתו ניתן לראות חילון עצום של הלאומיות. למרות שרז'ה דחף לביסוס של מדינת לאום חזקה יותר מקודמיו, שאיפתו הייתה עדיין- לשחרר את איראן מהמעצמות הגדולות.
מטרת גיבוש הלאומיות האיראנית הייתה בעיניו של רז'ה לאבן יסוד בקיום איראן, ועסקה במספר מישורים: עצמאות כלכלית, עצמאות לאומית, ביסוס אחדות לאומית והפיכת הגבולות המדיניים לקדושים.
השפה הפרסית- על מנת לדבוק בהכרזותיו היה על רז'ה ליצור מנהג מיוחד שאינו קשור בדת, משהוא שיגרום לעם להרגיש מאוחד והוא מתחיל ביצירת שפה אחת שתשמש את כל האומה.
אחת הבעיות בהן ניתקל רז'ה הייתה עובדת אוסף התרבויות הגדול שהיה באיראן, וכך גם אוסף של דוברי שפות; בצפון מערב היו אלה האד'רים- דוברי התורכית, במערב הערבים, במזרח הבאלוצ'ים מאפגניסטן ובצפון מזרח התורכמאנים. לכל תרבות הייתה השפה שלה, ולכן רצה רז'ה לאחד את כולם תחת שפה אחת לאומית- הפרסית.
כאן בא לידי ביטוי שינוי עצום במערכת החינוך ובתפיסה הדתית של איראן. המדינה הכפילה את השקעותיה במערכת החינוך פי 20, הוגדלו פי 30 מספר בתי הספר וכך גם מספר התלמידים שעלה לחצי מליון. ב-1934 נוסדה אוניברסיטת טהראן להכשרת מורים ונפתחו למעלה מ-30 מכללות נוספות. מעתה תכנית הלימודים תהייה אחידה ותחלוש על
כל רחבי המדינה, ומטרתה אחת- ליצור מודעות לאומית והיסטורית, נאמנות למדינה ולדגל ולא פחות חשוב עבור רז'ה- נאמנות לשליט!
ללא ספק הייתה השפעה גדולה של מערכת החינוך על ביסוס המדיניות של רז'ה. לראשונה באיראן הונהגה תוכנית לימודים אחת עם ספרי לימוד תואמים, ותכנים זהים בכל בתי הספר בדגש על תרבות זהה לכל, היסטוריה, שפה, שירה וספרות לאומית. מאפיין נוסף היה החלשות לימודי הדת עד להפקעת מערכת החינוך לחלוטין על ידי המדינה.
הליך נוסף שיזם רז'ה היה חינוך למבוגרים המספק גם הכשרה מקצועי וגם זהות ונאמנות לאומית לאותם אנשים שבילדותם לא יכלו ללמוד. לימים, לאחר עזיבתו של רז'ה תחזור מערכת החינוך הדתי לפעול ולשגשג.
חילון המדינה: רז'ה שאה מנחיל רפורמות חדשות אשר לדעתו אינן פוגעות בדת אלא מקדמות את המדינה, ובמקביל שומרות על הצביון של נבואתו של מוחמד ובמקום למשוך אחורה כמו שקרה עד כה, הוא ידאג לדחוף קדימה.
את מגמת החילון הוא עושה בהדרגה. ראשית הוא דואג ללכת יד ביד עם אנשי הדת כדי שאלה יוכלו לקבל את השינוי שהוא מתכנן בהבנה.
באמצע שנות ה-20, לאחר שרז'ה מבסס את שלטונו וצובר כוח הוא אינו זקוק יותר לתמיכתם של אנשי הדת ומתחיל השלב האקטיבי של תוכנית החילון שבנה. שלב זה מתבצע בשתי רמות. האחת ברמת החינוך {ראה ערך "חינוך" בסעיף הקודם} ורמה נוספת היא מערכת המשפט. רפורמה הכרחית בכדי לחסל את שלטון הקפיטולציות ולבסס את כלכלת איראן
ואת כוחה של המדינה.
למרות שבעבר חוקקו חוקים מודרניים לא הייתה רשות שתאכוף ותשליט סדר לכן עורך רז'ה ראורגניזציה במשרד המשפטים בשנת 1927 ומבצע תחלופה בכוח האדם במערכת- עורכי דין מלומדים מאירופה במקום כהני הדת הוותיקים. תחלופה זו ביטלה את הבלעדיות שהייתה לאנשי הדת על המשפט במדינה וצמצם כמעט לחלוטין את תחומי העיסוק המשפטי
שלהם.
חוק הגיוס הוא דוגמה לפגיעה קשה של רז'ה בדת: לפי חוק הגיוס האיראני הישן, פטור כל תלמיד דת(טאלב) משירות צבאי בזמן לימודי הדת שלו, בדומה לאברכים בארץ.
רז'ה מחוקק חוק בשנת 1926, המצמצם את הפטור במידה גבוהה וב-1936 חוק נוסף אשר כופה על כל תלמידי הדת את הגיוס לצבא ופוגע באופן ישיר בדת ובמדרסה.
התמערבות: ברצונו של רז'ה להפוך את איראן למדינה מערבית ככל האפשר. את ההיבט הזה ניתן לראות בבירור בשינוי מעמד האישה. הנשים שהיו מחוץ למעגל העבודה היוו לדעת רז'ה פגיעה באומה, על כן דאג להעניק להן זכויות חדשות, בכל הנוגע לגירושין ורכוש, הופסק עידוד הפוליגמיה והסמל החשוב ביותר לקביעת מעמד האישה-
הלבוש, חטף זעזוע נוסף. עד כה חויבו הנשים בלבישת כיסוי מכף רגל ועד ראש, אך רז'ה שאה מוציא ב-1928 צו איסור לבישת רעלה וחייב את הנשים להסתובב גלויות פנים. את החוק אכפה המשטרה שללא היסוס קרעה מעל נשים ברחוב את הרעלות. עקב כך נשים רבות, אלו השמרניות ביותר נאלצו להישאר בבית ולא להסתובב ברחוב.
כך למרות ניסיונותיו של רז'ה להנחיל שינוי, לא קיבל הרחוב האיראני את הצו בשלוות נפש, שכן, לבוש זה מונהג מאות שנים ומושרש בכל התרבות האיראנית. ייתכן שאם היה חוק זה כאפשרות לבחירה אישית ושכל אישה תחליט בעצמה כיצד תתלבש ההתנגדות הייתה פחותה בהרבה.
תחום נוסף שעמד בפניו של רז'ה מ-1930 היה הכלכלה האיראנית. הסכם סחר גרוע שנכפה על איראן ב-1927 בידי רוסיה, האוטונומיה שהושגה מתעריפי המכס ב-1928 והשפל הגדול ב-1929- היוו גורמים עיקריים לכך שרז'ה החליט להכריז על תוכנית פיתוח תעשייה מודרנית המבוססת על ייצור של תחליפי יבוא ובהקמת מערכת תחבורה כלל ארצית-
נסללו כבישים, נבנו נמלים והונחה מסילת ברזל טראנס איראנית שהייתה המרכזית ביותר בתוכנית השינוי.
המסילה חלשה על כל איראן מהמפרץ הפרסי ועד הים הכספי, וגודלה היה כ-1800 קילומטרים. רבים ראו בהנחת המסילה כבזבוז של משאבים והיה משתלם יותר, לדעת המתנגדים, להקים מערכת רכבות זולה יותר או לסלול מערכות כבישים נוספות. לדעת רז'ה ותומכיו סלילת המסילה הייתה סמל למודרניזציה ולשגשוג והצהרת עצמאות, יותר מאשר
מפעל כלכלי. בעקבות שאיפותיו של רז'ה החלו עליות מחירים עצומות ואינפלציה שדהרה ללא הפסקה שגרמו לעניים תסכול רב מזה שהיה עד כה.(זוביידה, 1993)
תוצאות והשלכות הרפורמות
על מנת שאיראן תוכל להנחיל את הרפורמות, ועל מנת שרז'ה שאה יוכל לשלוט כפי שרצה היה צורך להפעיל אלימות ולהשתמש בכוח בעת הטמעת הרעיונות וללא אגרסיביות כנגד כל אזרחי המדינה, הן הלאומיים והליבראליים והן תומכי החוקה, לא היו יוצאות לפועל הרפורמות באיראן.
באשר לתומכי החוקה, הם ידעו כי עליהם לספוג את האלימות והשימוש בכוח על מנת שהחוקה תצא לפועל אך קיוו שרז'ה שאה יסיים זאת במהרה. האלימות כללה הוצאה להורג של מתנגדים, הגליה, מאסר לתקופות ממושכות, סגירת עיתונים והחרפת הצנזורה ואיסור על התארגנות מפלגתית מכל סוג שהיא ללא אישור השלטון.
התחום הפוליטי
כחלק מניסיון הגברת הפיקוח, בתרבות ובפוליטיקה הוקם ב-1939 "הארגון להכוונת החשיבה" שמטרתו הייתה "לעזור" לדעת הקהל האיראני עיתון שהוציא הארגון נכפה לקריאה ע"י השלטון וכל הציבור אולץ להיות מנוי לעיתון.
למרות הרפורמות הרבות עליהן דיבר רז'ה בתחומים השונים, בתחום הפוליטי לא בוצעה רפורמה. הוא התעלם מהחוקה ומרצון הציבור החילוני וייתרה מזאת ההתמערבות עליה דיבר פעלה לנגדו הפעם, שכן כל האינטלקטואלים סברו כי לא ניתן לבצע שינוי תרבותי במדינה ע"י צו מלכותי, השינוי צריך לבוא מתוך העם ומרצונו. כך, גם מצד שני
הציבור התנגד להתמערבות של רז'ה, דוגמה לכך הייתה אי רצונם של הנשים לצאת מביתם ללא הרעלה אותה הוריד רז'ה.
דת
בעקבות מדיניות החילון וההתמערבות ניתן היה לצפות מהממסד הדתי להתנגד נחרצות לרז'ה שאה וזאת לאחר שהרשויות הדתיות כמעט חדלו להתקיים, אך בפועל לא היה הדבר כך, למרות כל פעולותיו של רז'ה שאה כנגד הדת וכנגד ראשי הרשויות הדתיות, המאמינים לא התנגדו לרעיון המודרניזציה וההתמערבות, וזאת ממספר סיבות:
רבים מהמאמינים נמשכו לרעיון הלאומיות, שהמודרניזציה הביאה.
רז'ה שאה הוכיח, באמצעות הריגתם של מאמינים הדוקים, כי יפגע בכל אדם אשר ינסה להתנגד למשטרו.
אחד מהסמינרים הדתיים הציב כמטרה עיקרית שלא להתעמת עם השלטון אלא לחזק את כמות המאמינים ואנשי הדת.
סוחרי הבזאר ואנשי הדת שהתנגדו למודרניזציה לא הסכימו שמיסי הדת יעזרו לה בכך שילמדו בחוגים דתיים שפות אירופאיות, הם התבדלו ונדחקו ממרכז התחומים, התרבותי והפוליטי ובכך לא איימו על המשטר.
אנשי הדת הוותיקים לעולם לא הפסיקו לקבל תרומות, מכל המוסלמים המאמינים, אפילו לאחר שרז'ה שאה השתלט על הכנסות הוקף והמקדשים הם נשארים עצמאיים מבחינה כלכלית וכך, באמצעות מלגות ובפתיחת סמינרים דתיים, שמרו על לימודי הדת ועל המסורת הדתית.
רז'ה שאה לא מבחין כי שורשיו של האסלאם טבועים היטב בתרבות האיראנית. אין הוא מבין כי למרות כל ניסיונותיו לבטל את הזהות הקדומה, נוצר מצב הפוך בו מתחזקת השיעה והזהות האיראנית.
לעומת זאת, אנשי הדת הצעירים, נמשכו לחינוך החילוני, שכן היה זה המפתח התעסוקתי וההשכלתי והיו אף ותיקים שהאמינו במודרניזציה וניסו לשלבה בדת, הם ניסו להתאים את האסלאם לתקופה הנוכחית ולהכניס בה מעט היגיון אך אלו נבלמו ע"י חברי הממסד הדתי וסוחרי הבזאר, ואפשר שבזאת נמנעה הפרדת הדת מהמדינה. בתקופה שתבוא
לאחר נפילתו של רז'ה שאה תתחזק ותתארגן מחדש האופוזיציה הדתית.
השבטים
מתנגדיו החזקים ביותר של רז'ה שאה היו השבטים. הדיכוי שניסה להנחיל רז'ה ספג התנגדות חזקה מצד ראשי השבטים אשר נהנו במשך עשרות שנים מאוטונומיה מוחלטת. הוא הוציא להורג רבים מראשי השבטים, וניסה להופכם לחקלאים יושבי קבע, בכך שחסם להם את דרכי הנדידה וניסה לגרום להם להשתקע. הוא חילק את שטחי השבטים לחסות
תחת מושלים שהנחתו מכות חזקות על נתיניהם החדשים- מאסרים קנסות והריגה של מתנגדים, שלטענת המושלים הפרו את קוד הלבוש האתי.
קוד זה היה צעד נוסף ולא מושכל מצידו של רז'ה שאה כאשר דרש מכל אזרח ללבוש חליפה ללא התחשבות במקום עבודתו, כלומר, חקלאי שאמור לעבוד את האדמה בתנאים קשים, פועל בניין או כל עבודה פיזית אחרת נדרשים ללבוש חליפה לגופם. שכמובן נהרסת בזמן קצר. מעבר לכך רוב הפועלים באו מהמעמד הנמוך ולא יכלו להרשות לעצמם
להחליף חליפות וכלן הייתה לרשותם חליפה אחת בלבד איתה נאלץ לצאת יום יום לעבודה, מיותר לציין את מצבה של החליפה לאחר שבוע ימים...
מצב זה יצר 'סרט קומי' שבכל פעם שהיה מגיע לאזור בכיר מהשלטון היו אוספים ומנדבים חליפות לכפר מסוים אליו הוא הגיע ומיד בתום הביקור ממהרים לאסוף את הבגדים ולהעבירם לכפר הבא אליו אמור להגיע. בנוסף עשה רז'ה שימוש במסילת הברזל החדשה ובסלילת דרכים חדשות על מנת להגביר את שליטתו בממלכה והפיקוח על השבטים.
חינוך
עקב מדיניות השפה האחידה בכל רחבי הממלכה האיראנית סבלו מיעוטים רבים כגון האזרים והכורדים. מדיניות האפליה של רז'ה לטובת האיראנים גרמה לאזור המשכיל ביותר- הצפון, להידרדר בצורה משמעותית; בתי ספר נסגרו, במקום המושלים המקומיים מונו פרסים אשר כלל לא הכירו את האוכלוסייה, סטודנטים שלא דיברו פרסית הושפלו
ונענשו פיזית ועוד.
מצד שני, היחס למיעוטים הדתיים היה שונה. ההנחה המרכזית הייתה שהמדיניות תהייה סובלנית כל עוד דעת המיעוט אינה מתנגשת עם מדיניות האחידות האיראנית. המיעוטים הדתיים ניהלו בתי ספר משלהם וקיבלו סיוע בין לאומי- היהודים קיבלו סיוע מיהודי העולם, הבהאים קיבלו מבני דתם בארה"ב וכו' . הממשלה אף סבסדה את בתי הספר
במקרים מסוימים וילדיו של רז'ה אף חונכו בבית ספר בהאי, אך בהדרגה הם נכנסו תחת פיקוח מלא של משרד החינוך האיראני, שהביא לסגירת בתי ספר שהחופש הדתי שהנהיגו בשטחם לא עמד בקנה אחד עם המדינה, כך עשה גם לארמנים בניסיון לצמצם את הקבוצה הזאת.
מדיניות החילון וההתמערבות נכנסה בהדרגה גם לשערי בתי הספר של המיעוטים והם חויבו לפתוח את שעריהם לילדי כל הממלכה ללא הבדלי דת לשון ומוצא.
חוסר השוויון
באופן רשמי הייתה המדיניות האיראנית שוויונית, בשם המודרניזציה ותהליך החילון, כלפי כלולם אך בפועל היה הדבר שונה לחלוטין. הבהאים המשיכו להירדף ולא הוכרו באופן רשמי, היהודים שמצבם הכלכלי השתפר ניסו להשתלב בחברה האיראנית אך נחלו אכזבה כאשר זו דחתה אותם ומעבר לכך, בעקבות ההתקרבות והאהדה שגברה לגרמניה,
הפכו האינטרסים היהודיים מנוגדים לאלו של האיראנים, כך נאלצו המעטים שעבדו בממשל להסתיר את זהותם ואלו שהתגלו פוטרו מעבודתם. ההתמערבות כלל לא נראתה באופק בכל הנוגע לשלטון.
התחזקות כוחו של רז'ה
בעקבות הפקעת האדמות מהשבטים והתבססותו של רז'ה גדל והתעצם כוחו מבחינה אסטרטגית וכלכלית. הוא הפך לבעלי האדמות הכי גדול בכל אסיה, הוא יצר פיאודאליים ובכך יצר מעמד חדש של בעלי אחוזות, וברוטינה ידועה עוד מימי הביניים, האיכרים שעבדו קשה נאלצו להעביר את מרבית כספם לבעלי האחוזה, שמן הסתם העביר את מיסיו
לרז'ה שאה וכך שלט רז'ה בכ-2000 כפרים, להם אף העביר חוקים אשר הטיבו עם ה"עסק" החדש שהקים. כך ביצר את שלטונו מבחינה כלכלית ואסטרטגית, אך בעיקר עשה זאת על חשבון הצבא. הוא הגדיל את הצבא בצורה מאסיבית וגרם לפחד ולאימה בכל רחבי הממלכה.
ניסיונותיו של רז'ה שאה ליצור חברה אחת לאומית יצרה בעצם שתיים. זאת שמקבלת את ההתמערבות, בין אם אלו בני המעמד הגבוה ובין אם אלו בני המעמד הבינוני החדש שנוצר, וזאת השנייה, המורכבת מיתר האוכלוסייה אשר מעוניינים לשמור על מסורת ודת.
רז'ה אולי הניח את אבן הפינה לתשתית לכינון מדינה מערבית אך יותר מכך העמיקו השסעים והפערים הקיימים ואף נוצרו חדשים- בין העיר לכפר, בין הפרסים לשאר ובין המדינה לדת (שאווהר, 1992) ( Tapper, 1997)
מפעל הרפורמות- השוואה בין איראן לתורכיה
כפי שאנו רואים את הדברים כיום כאשר האסלאם שב ותפס את שלטונו באיראן מדיניותו שלרז'ה שאה הייתה הרבה פחות מוצלחת מזו של עמיתו אתא תורכ שבתורכיה.
מכאן עולה השאלה מדוע הרפורמה של רז'ה שאה וממשיכיו נכשלה?
גם אתא תורכ וגם רז'ה שאה התמודדו עם אותן בעיות בעבר, שתיהן היו מדינות עם מסורת עשירה אשר בעבר התקיימו כמעצמות על נבחרות ולמרות זאת מצאו עצמן מנוצלות ומובסות ע"י מדינות המערב, אשר היו לא פחות חזקות מהן, הם דאגו איך להביא את מדינותיהם למעמד חברתי גבוה ומשגשג אשר יהיו שוות למדינות המערב במעמדם
התרבותי והצבאי.
מאז ומתמיד ראה רז'ה שאה כמודל לחיקוי ולהערצה את הדרך בה הוביל אתא תורכ את תורכיה למדינה החילונית והמתמערבת ביותר במזרח התיכון, רז'ה רצה להצליח וללכת בעקבותיו של תורכ אך אין ספק שישנו הבדל בעל משמעות רבה בין תורכיה לאיראן מבחינת מפעל הרפורמה באותם ימים ותוצאותיו בשנים שמאז.
בין שתי מדינות אלו ישנם הבדלים מהותיים שהשפיעו על הצלחת הרפורמה בכל אחת מהן אשר התרחשו בתקופה הקודמת לתקופת הרפורמות:
הבדל אחד הוא שהאימפריה העותמנית הייתה ממוקמת קרוב לכל מדינות ערב ומכיוון שכך היה לה קשר טוב יותר עם "העולם" המערבי, שלעומתה איראן הייתה יותר מנותקת ומרוחקת ממנו.
מכשול נוסף אשר מנע מחדירה של התמערבות היה שתורכיה היא מדינה סונית אשר המשטר בה קיבל גיבוי ולגיטימציה למפעלו של הסולטן בידי העלמא באימפריה העות'מאנית ואילו איראן שהייתה מדינה שיעית , העלמא הקפידו יותר על העצמאות.
הבדל נוסף הוא שאתא תורכ הגיע לשלטון בעקבות מפלה צורבת, התפוררות האימפריה ופלישה יוונית שהייתה באנטוליה, מה שנתן לגיטימציה לקליטת שינויים מהותיים למרות כל הקשיים אליה נקלעה תורכיה, ולכן קל יותר להנחיל שינוי.
לעומת זאת אם אנו מדברים על איראן אזי לא היה קיים משבר דומה לזה, למרות הקשיים שהיו במלחמת העולם הראשונה ,ההסכם הסובייטי ב-1919 והחוזה האנגלו-איראני ב- 1921.
ישנם הבדלים נוספים אשר אותם אנו יכולים למצוא בשתי המדינות בהיקף הרפורמות ובשיטות יישומן, אשר גם הם השפיעו על התוצאות. אתא תורכ ביצע שינוי בחוקה ע"י ביטול הסעיף שקבע שהאסלאם היא דת המדינה, האותיות שונו משפה מערבית לשפה לטינית , עיר הבירה שלהם הועברה לאנקרה במקום איסטנבול, את יום המנוחה שהיה בשישי
העביר ליום ראשון, ביטול הסולטנות והחליפות וכינון רפובליקה, לעומתו רז'ה שאה לא נקט באף אחד מהשינויים הללו באיראן. הרפורמות שיזם רז'ה שאה היו הרבה פחות מעמיקות מקיפות ומהפכניות מאשר הרפורמה שכפה אתא תורכ.
רז'ה רצה להקים מפעל חדש ומודרני ללא כל נגיעה במפעל הישן אלא להקימו לצידו ואילו אתא תורכ דגל בעקירה של המפעל הישן והקמת מפעל חדש על חורבותיו של הישן. היו תחומים נוספים בהם פעל רז'ה שאה באופן דומה אך הסתפק בצעדים פחות מהותיים- כמו צמצום השפעת הדת במערכת החינוך ובמערכת המשפט אך לא ביטל אותה לחלוטין.
ישנם שאמרו שמפעלו של רז'ה שאה היה שטחי מאוד והוא לא ידע לכפות וליישם את הרפורמה באיראן אך אחרים טענו שמפעלו היה המעמיק ביותר שנעשה עד אז באיראן והוא זה שהקנה את היסודות החברתיים החינוכיים והפסיכולוגיים של החברה, כך שאם כל המהפכות שעברה איראן לא היו מתרחשות ספק אם הייתה מתפתחת כך. (Shawcross 1988)

המדיניות והמצב הכלכלי
כמו במדינות נוספות גם איראן נמצאה במצב כלכלי גרוע בתקופת כהונתו של רזה שאה , השליטה על התקציב ועל המנה הפיננסי הייתה בניהולו של ד"ר ארתור מילספאו.
מילספאו גדל בשיטה של הטלת מיסים נוספים על התושבים ומשיכת השקעות זרות וכל זאת על מנת להגדיל את ההכנסות של המדינה - אך דבר זה גרם פגיעה רבה בתושבים ובמיוחד בקרב העניים .
למרות ניסיונות רבים של מילספאו לערוך שינויים בכל נושא התקציב והמנהל אם זה בעזרת ארה"ב בריטניה ורוסיה , הוא ניהל כשלון רב מה שהפך אותו להיות בלתי אהוד בקרב העם האיראני וזה מה שהביא להתפטרותו ב- 1927.
מאז אפשר לומר שהחליט רזה שאה לקחת את מדיניות התקציב לידיים וכבר אז ב- 1928 הוא חתם הסכמי סחר עם רוב המדינות המערביות תוך העלאת תעריפי המכס על מוצרים וסחורות, תוך כדי שאיפה של יישום תוכנית לפיתוח כלכלי בשליטה ממשלתית.
בעולם כולו שרר מיתון כלכלי גדול מה שהשפיע על הבעיות הכלכליות והחברתיות של איראן , המדינות מסביב לא דרשו מוצרים ולכן בקרב הפועלים האיראנים הייתה אבטלה כבדה.
התשתית והתחבורה באיראן לא היו מפותחות כלל ובעקבות כך אנשים היו מוותרים על הקניות מכיוון שאלו דרשו הובלה והעלויות לכך היו גבוהות מכדי לעמוד בהן.
ההון הפרטי של האיראנים לא היה מפותח והוא הופנה לסחור באדמות והלוואות בריבית.
ומכיוון שכך לממשלתו של רזה שאה לא הייתה ברירה והיא הייתה מוכרחה להוביל בכוחות עצמה את הפיתוח הכלכלי שבסופו של דבר סבל מריכוזיות יתר וחוסר יעילות בירוקרטית.
ממשלתו של רזה שאה השתלטה על כל הבנקים במדינה ביחד עם הבנק הלאומי, לחקלאות, תעשייה ומשכנתאות . את ההון הנ"ל הם ספקו בעזרת כספי מיסים שנגבו מהשכבות העניות ברחבי איראן , הבנקים נתנו תנאי אשראי והלוואות אשר היו בלתי נתינים לשימוש בידי האיכרים הפועלים והסוחרים אך לעומתם היו כדאיים מאוד לשכבות מהמעמד
העליון. מה שגרם לתופעה חדשה שבה בעלי האחוזות נתנו הלוואות ואשראי בתנאים שיהיו הרבה יותר נוחים לאיכרים ממה שהבנק מציע להם.
גם איראן נפלה קורבן למשבר הכלכלי העולמי בשנת 1929 , לאיראן היה קושי במכירת מוצרי הייצוא שלה וגם במצבים שהיא כן מכרה זה היה במחירים מאוד נמוכים שגרמו לה להפסד כבד. משבר זה הביא לירידת ערכו של המטבע האיראני וצמצום הייבוא של מספר מועט של מוצרי צריכה כמו כותנה , משי וצמר, אך מוצרי המותרות המשיכו להגיע
באותה רמה.
משנת 1931 חל על ממשלת איראן חוק המונופולין הממשלתי על סחר חוץ ובעזרתו ניסתה הממשלה להתגבר על המאזן השלילי בסחר החוץ , לעצור את נפילת ערך המטבע האיראני ולאזן בין הייבוא לייצוא . רק לממשלה ניתנה הזכות לייבא מוצרים מסוימים. אפשר לומר שממשלת איראן הצליחה לצמצם את מאזן הסחר פחות או יותר למרות שנתקלה
בלחץ חיצוני ולמרות שמדיניותה לגבי הפיקוח על שער החליפין נכשל.
כאשר נתבקשה הממשלה לתמחר את שרותיה ומוצריה היא התחשבה בשני מרכיבים עיקריים הראשון שביניהם הוא המיסים שבעזרתם הרבה מבטיחה הממשלה לעצמה רווחים רבים והשני הוא מכסים שלמעשה מהווים אחוז גבוה ממחיר המוצר.
וכך בעקבות המשבר הכלכלי בעולם ירדו מחירי המוצרים האיראנים בשווקים פי שלוש לעומת מחירי מוצרי הייבוא שידעו לשמור על ערכם הגבוה ובשל כך נאלצו האיראנים לעבוד קשה יותר על מנת לרכוש את הייבוא.
ניתן לומר שהרפורמות שהנהיג רזה שאה מומנו בעיקרם מכיסם של השכבות העניות באיראן . מצבו הכלכלי של האיראני היה גרוע באופן משמעותי למרות שהתוצר הלאומי הגולמי של המדינה עלה וגדל.
רזה שאה הצליח לעלות את איראן לעידן של מודרניזציה ושגשוג אל לא בתחומי הכלכלה אשר היו מצידו שטחיות ולא מאוזנות. (שאווהר, 1992 )
סוף כהונתו של רז'ה
בזמן מלחמת העולם השנייה סופג רז'ה מכה שמחסלת את שאיפותיו ואת תוכניותיו. בתקופה זו כל מדינה נאלצה לנקוט עמדה מסוימת באשר לצד בה היא משחקת, אך איראן שהייתה מיודדת עם בריטניה ובמקביל עם ברית המועצות ועם גרמניה, נאלצה להישאר ניטראלית. במהלך המלחמה הופסקו משלוחי הסחורות האזרחיות והצבאיות וכך גם תוכניות
הפיתוח של רז'ה והמדינה. המשבר הכלכלי גדל עוד יותר כאשר הכנסות הנפט הצטמצמו.
ב-1941 כורתת ברית המועצות ברית עם בריטניה לאחר שגרמניה פולשת לשטחיה. שתי המעצמות הגדולות החלו ללחוץ על איראן לתמוך בהן ובמאמץ המלחמתי ולחדול מהניטראליות. אך רז'ה, החליט שלא להיענות לדרישתן שכן אינו מוכן, כחלק ממדיניות ההתמערבות וביטול הקפיטולציות, להסכים להנחיות מבחוץ, בנוסף לא היה משוכנע שהן ינצחו
את גרמניה וחשש מההשלכות המדיניות שיבואו בעקבות ניצחון של גרמניה.
ב25 באוגוסט פולשות בעלות הברית לאיראן וכעבור 20 ימים כובשות את טהראן. אז מחליט רז'ה לוותר על כיסאו ולהעבירו לבנו- מחמד שאה, וכעבור שלוש שנים, הוא מוצא את מותו בדרום אפריקה- לשם ערק לאחר הדחתו. (מנשרי, 1988)
לסיכום...
רז'ה חאן עלה לשלטון בעקבות המהפכה החוקתית ועל רקע מלחמת העולם הראשונה. הוא שלט באיראן עד שבעלות הברית אילצוהו להתפטר ולגלות מאיראן ב-1941.
רז'ה ראה לנגד עיניו איראן שונה, איראן שתתקדם ותקבל זהות לאומית, שתקבל עצמאות ושתעבור חילון והתמערבות. לימים מפעלים רבים אשר הקים, ימשיכו לעמוד גם אחריו ויהיו בלתי הפיכים ובליתי ניתנים לשינוי.
את דרכו ואמונותיו ניסה רז'ה להגשים באמצעות מספר הנחות. ראשית, מגמת חילון וצמצום השפעות הדת אך לא ביטולה. שנית, כינון מדינת לאום וייצור זהות לאומית לכלל האומה האיראנית והתנתקות משליטת המעצמות. ושלישית היא ההתמערבות, אימוץ דפוסי המערב והבולט בהם הוא שינוי מעמד האישה.
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נאלץ רז'ה לוותר על כיסאו ב-1941 ולהעבירו לבנו, שלאחר הידרדרות קלה במעמדו בהתחלה, כתוצאה מנפילת אביו, מצליח מחמד לבסס את מעמדו ולהמשיך את דרכו של אביו.
הדעות המגוונות של החוקרים הרבים שעסקו בשאלת איראן והתקופה המודרנית נעו סביב אלה שסברו כי דרכו של רז'ה הייתה שטחית, הייתה נחפזת וללא השקעה מחשבתית, כמו כן רז'ה, טענו, היה רודן ברוטאלי ורודף בצע. ולעומת היו אלו שסברו שמפעלו היה שיטתי ומעמיק והוא זה שבנה את איראן החדשה, וללא תרומתו של רז'ה לא הייתה
מתפתחת איראן, ולולא היה נופל משלטונו הייתה היום איראן מדינה מקובלת ואהודה על העולם המערבי והמתקדם.
ביבליוגרפיה
זוביידה סמי."אסלאם העם והמדינה, רעיונות מדיניים ותנועות פוליטיות במזרח התיכון", הוצאת ספרים אונ' בן גוריון, מהדורה שנייה, (1993).
טאהירי, א. "רוח אללה", ספריית אפקים, עם עובד ( 1985) .
לואיס, ברנרד. "האסלאם בהיסטוריה" , הוצ' זמורה ביתן, ת"א (1984) .
מלקום א. "המזרח הקרוב למן מלחמת העולם הראשונה" , הוצ' הספרים של אונ' בן גוריון, (1996).
מנשרי, ד. "איראן - אתגרים מבית ומחוץ" , סקירה חודשית , ל"ה
( 1982) עמ' 34-44.
מנשרי, ד. "איראן בין אסלאם למערב" ,משרד הביטחון הוצ' לאור, (1996) .
מנשרי, ד. "איראן במהפיכה" (1988) , ת"א : הוצאת הקיבוץ המאוחד.
פרומקין, ד. "השלום האחרון" , הוצ' דביר ( 1994 ) , עמ' 377.
שאווהר, סולי, איראן 1925-1946, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, כרך ה (1992) עמ' 253-269
Tapper, Richard, Frontier nomads of IRAN; a political and social history of the Shahsevan, Canbridge University Press, 1997
Shawcross, William, The shah'S last ride: The fate of an ally , New York : Simon and Schuster, 1988
1

תגים:

איראן · בעולם · הממלכה · הפרסית · מהפכות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "רז'ה שאה חאן ובניין המדינה האיראנית", סמינריון אודות "רז'ה שאה חאן ובניין המדינה האיראנית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.